סיבוב באנדרטת אסון המסוקים בשאר ישוב

עליתי לקרית שמונה ולא היה לי מה לעשות שם. והלכתי לראש פינה ולא היה עם מי לדבר. אז המשכתי לשאר ישוב כי נזכרתי שיש שם אתר מעניין שלא ראיתי עדיין. בשדות הסמוכים ליישוב מתחבא אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים שהתרחש ממש כאן ב-1997. המקום יפה, שקט, מעוצב, מטופח ומתוחזק היטב. גישה מסובכת ושילוט מטעה כנראה שלא תורמים להגברת המודעות והביקורים.

לפני כמה זמן תועדה משפחה חרדית מקפצת במימי בריכת המים שבמרכז האתר. עכשיו אחרי שבקרתי כאן, קשה להבין כיצד ההורים נתנו לילדיהם להפוך אתר כל כך מובהק באבל שהוא משרה לגן משחקים. רגע לפני שיצאתי גיליתי ברשימת הקרדיטים לאתר שגם דני קרוון היה מעורב פה בתכנון. קרוון שתכנן כמה אתרי זיכרון מעולים, לא הותיר אותם עמוק באבל, אלא יצר מקומות חיים, שאפשר גם לשמוח בהם. עדיין, קרוון לא הוביל את התכנון ולכן לא תמצאו פה את "אנדרטת חטיבת הנגב" או את "עיר לבנה", אלא אתר זיכרון נטו. גדול מורכב, שמתחבר קצת לטבע וקצת לעולמות מיסטיים.

ועל כך ברשימה זו.

.

10547702_872410872788496_225292511909466208_n

אל נא תלך

.

מפת התמצאות

מפת התמצאות

.

(1) ביקור:

האנדרטה שנחנכה ב-2008, 11 שנים לאחר האסון מתפרסת על 11 דונם ומחולקת לשני אזורים עיקריים. הכניסה לאתר היא לנקודת המפרק בין שני האזורים. באותה נקודה מונח סלע גדול ועליו לוח זכוכית בו מצוינים שמות 73 החללים, דרגתם, שיוכם הארגוני ומקום מגוריהם. בצידו השני של הסלע לוח זכוכית נוסף המציג את האירוע כולל מפה. רעיון לא מוצלח, היות וקשה לקרוא את מה שמתואר. לוח זכוכית על סלע אולי יפה אבל לא פרקטי. בנוסף לתיאור המופיע על לוח הזכוכית יש עמדת שמיעה סמוכה (ראו בסרטון בהמשך).

חלק ראשון באתר מוביל את המבקר אל העץ עליו נחת אחד משני המסוקים המרוסקים (המסוק השני נפל על עץ בשטח פרטי ביישוב, שבהמשך נגדע). שמות 73 החללים תלויים על לוחות קטנים, ולכל חייל ניתן להקדיש תמונה או פתק. נחל קטן זורם בתחתית והאווירה אינטימית. מה שמייחד את החלק הזה במסלול הוא הפסטורליות, הצל, הנחל הטבעי (או שנראה טבעי).

חלק שני באתר מורכב מציר המוגדר על ידי תעלת מים מלאכותית וארוכה המובילה את המבקר אל מעגל ובו 73 סלעים (שכל אחד מהם שוקל 14 טון) המקיף בריכת מים רדודה בה מונחים 73 לוחות אבן בזלת שעל כל אחד מהם מופיע אחד משמות החללים. בשונה מהחלק הראשון, כאן הכל מסודר ופורמאלי. במאמר שפרסם מיכאל פייגה, מתברר שהחלק הזה עוצב בהשראת מסוק: המים בתעלה מדמים רעש מטוס והמעגל עם השבילים סביב הבריכה מדמה את המדחף, סימבוליקה שאם היא אכן נכונה היא לא מוצלחת היות וקשה לזהות אותה. מה שמייחד את החלק הזה, מהחלק הראשון, הוא הארגון והסדר, החשיפה לשמיים (אין צל), גן זיכרון מעשה ידי אדם.

.

masokim-clali-2-3.8

תכנית האתר (באדיבות אדר' נוף שלומית שלמה)

.

(2) שיחה עם מתכננת האתר – אד' הנוף שלומית שלמה:

מיכאל יעקובסון: כיצד התחילה העבודה על האתר?

שלומית שלמה: יש כאן סיפור ארוך: בשלב מוקדם מאוד אחרי שקרה האסון ההורים ישבו עם דני קרוון. כנראה שהוא הכין להם סקיצה שהיתה מורכבת מקו ועיגול ששבילים חוצים אותו. לא ראיתי את הסקיצה אבל בכל מקרה בזה תמה מעורבותו של קרוון. עם הסקיצה הזו הם הלכו לחיים כהן וגלעד שרון ששרטטו כנראה את הסקיצה של קרוון, ולאחר מכן שניהם ישבו איתי והציגו לי אותה. הסקיצה הזו היתה ירושה שאיתה עבדתי. אלי הגיעו נציגי העמותה דרך א.ב. תכנון ששם עבדתי. האדריכל גדי רובינשטיין שתכנן את התב"ע וכך הם הגיעו אלי, זה היה בשלבים האחרונים של תהליכי אישור התב"ע [שאושרה ב-2005, מ"י].

מ"י: כיצד ניגשת לתכנן את האתר?

ש"ש: ירושה נוספת שקבלתי, חוץ מהרעיון של הקו והעיגול, היתה פינת ההתייחדות. זו פינה שהמשפחות הקימו במו ידיהם לאחר האסון, היות ששם נפלו חלקיו של אחד המסוקים. בפינה מוקמו אבנים עם שמות הנופלים, שלט עם שיר ועוד. זה מקום שמשתנה כל הזמן מעצמו ועל ידי ההורים. אני לא תכננתי אותה ולא שיניתי, רק הבאתי אליה את השביל והרחבה, כדי שגם היא תהיה חלק מהאתר. לדעתי זה היה וגם היום המקום החשוב ביותר באתר. את הסלע הגדול – סלע השמות, מיקמנו בקרבת פינת הזיכרון, כדי לחבר. הסלע נמצא בקצה השביל שבמרכזו תעלת המים, והוא לפי הפרשנות שלי מדמה את הגוף של המסוק. בקצה של השביל יש שבר. אפשר היה להמשיך את השביל ישר, אך הרעיון היה לשבור אותו, כדי להמחיש את השבר הנוראי עם נפילתם של 73 מבנינו. בקצה הצפוני של השביל ממוקם 'העיגול' עם השבילים הישרים המחלקים אותו ומסמלים את המדחף והגוף של המסוק, וכן הבריכה עם שמות הנופלים והסלעים הגדולים המסמלים את 73 החללים. בנושא הפרשנות, אני בעד לשחרר את המבקרים מעודף הסברים ולתת להם לטייל, להרגיש ולחוות את המקום בעצמם. אני לא בעד לפרש יותר מידי.

מ"י: אז איך לדעתך פירשה את האתר הזה אותה משפחה חרדית שהפכה אותו לבריכת שכשוך? או שזה פשוט טירוף?

ש"ש: זה לא היה טירוף, אלא טעות איומה של משפחה שהחליטה לחנך את ילדיה לזלזול ברגשות הזולת, במקום לכבד אותם. זה עוד שבר שהוסיף לשבר הגדול שיש באתר. אבל, לשמחתי הרבה זה לא חזר על עצמו.

.

סרטון קצר שצלמתי:

.

.

מ"י: האם היה בתהליך הבנייה אתגר משמעותי שאיתו היית צריכה להתמודד?

ש"ש: כן. את האתר חוצה צינור אסבסט ישן שמזרים כמויות אדירות של מים. את הצינור לא ניתן להזיז ולכן, תכננתי את כל האתר כך שאם הצינור יינזק האתר לא יפגע. הרחקנו את העיגול עם האבנים והבריכה מהצינור ובנוסף בנינו קיר כלונסאות להגנה. גם השביל שאורכו כמאה מטר וגם הבריכה מבוססים על כלונסאות, כי כמות המים הגדולה שהצינור מוביל יכולה למוטט חלק מהאתר. היתה פה עבודה מאוד מורכבת שנמצאת מתחת לקרקע. זו גם אחת הסיבות שעלות ההקמה התייקרה.

מ"י: האם היה מרכיב שתכננת באתר ולא בוצע?

ש"ש: את האתר תכננתי עם מגדל תצפית בקצה הצפוני שלו. יש כבר בסיס וכלונסאות ואם רוצים אפשר לבנות אותו מחר בבוקר. המגדל עוצב בצורת ספירלה והרעיון שלו היה שאפשר מצד אחד להשקיף אל היעד של שני המסוקים בלבנון ומצד שני אפשר לראות לאן הם באמת הגיעו. זו גם הזדמנות למבקרים לתצפת על האתר כולו. בסוף הוא לא נבנה, גם בגלל שלא היה כסף וגם מפני שחששו שהמגדל יגמד את האבנים. תכננתי גם שירותים ועוד כמה דברים שלא בוצעו, אבל אני משערת שבעתיד הם יושלמו.

מ"י: מה המסר המרכזי של האתר?

ש"ש: אתר הנצחה מיועד להיות מקום חי שמזמין אנשים. לא מקום לביקור חד פעמי. כדי שהמקום יהיה חי צריכים להיות בו אלמנטים מושכים. כדי שאנשים יזכרו צריכים לבוא פעם ועוד פעם, ואם לא חוזרים אין כאן זיכרון וזו לא הנצחה. זה דומה לכל אותן חוברות זיכרון שאף אחד לא פותח. לא צריך להקטין את ההנצחה חס וחלילה, אלא לגרום אנשים שיבואו וגם יחזרו לכאן בהמשך.

מסר נוסף נמצא בחלק של האבנים. בתכנית שקבלתי בירושה היתה בריכה קטנה, מעגל גדול ואבני בזלת בגודל של 80 ס"מ לאורך השבילים שחצו את העיגול. לא ראיתי את זה כמשהו נכון ושכנעתי את ההורים להקטין את העיגול, להגדיל את הבריכה וגם להגדיל את האבנים לאותן אלה שרואים היום באתר. המסר כאן הוא שמדובר באתר לאומי כי זה האסון הגדול ביותר שהיה לנו. רציתי שאנשים שבאים לאתר, כמוני, בלי שיש להם קשר לאחת המשפחות או החללים, גם הם ירגישו את האסון הגדול. כשעומדים בעיגול בין האבנים הגדולות, לאן שמסתכלים רואים אבנים. כל אבן שונה מהשניה ואין שתי אבנים זהות, כמו האנשים. רציתי להעביר את המסר שכולנו שונים, אך בסופו של דבר אנחנו גם מחוברים.

מ"י: מה שונה האתר הזה מאתרי הנצחה אחרים?

ש"ש: השוני הגדול שלו, זה שהוא פארק. זה לא אתר שעולים אליו ובקצה שלו יש אנדרטה וזהו. אתה יכול לטייל כאן, להתייחד בפינת ההתייחדות על נחל ליש, הזורם ונשפך בהמשך לנחל דן. יש מקום ישיבה לקבוצות, ניתן לנהל שיחה והדרכה, או ללכת לאורך אמת המים הזורמים ובין האבנים הגדולות ובריכת השמות. הנוף תמיד יפה והאתר מתוחזק ברמה גבוהה.

מ"י: אחד מהדברים שבולטים באתר הוא התחזוקה הגבוהה. את לקחת את זה בחשבון בתהליך התכנון?

ש"ש: בפגישה הראשונה שלי עם ההורים שאלתי אותם אם הם שמו מספיק כסף בבנק. הם שאלו בפליאה למה, ועניתי להם שזה לצורך תחזוקה. הם לא ציפו שזה יהיה הנושא הראשון שאעלה בפגישה, אבל גישה זו לתחזוקה היא חלק מה'אני מאמין' שלי. כל העבודה שלי כאן התחילה מהמשפט הראשון הזה. הם באמת הקשיבו ודאגו להעסיק גנן קבוע שמתחזק את האתר. הצעתי בזמנו גם לשתף את בית הספר התיכון "הר וגיא" שנמצא בצידו השני של הכביש, בקיבוץ דפנה, שיאמצו את המקום, אבל אני לא בטוחה שהרעיון הזה התממש או החזיק מעמד. לקח הרבה מאד שנים להקים את אתר ההנצחה ל-73 החיילים שנספו באסון והכל נעשה ביוזמה ובארגון של ההורים השכולים והמשפחות. נתרמו כספים על ידי גופים ואנשים פרטיים, ראו אבן מיוחדת באתר. אבל אם הייתי יכולה להעלים את האתר כולו ולהחזיר את האנשים, הייתי עושה את זה במו ידי.

.

(3) אדריכלית נוף שלומית שלמה:

בוגרת לימודי אדריכלות נוף בטכניון ב-1990. תחילה עבדה בתנועה הקיבוצית כאדריכלית נוף ולאחר ההפרטה עבדה במשרד א.ב. תכנון. בין השאר תכננה: מתחם נופש "רוח על המים" בכפר חרוב שברמת הגולן, הרחבת כפר הנופש בקיבוץ מרום גולן, שכונת ההרחבה "נוף אלונים" בקיבוץ הסוללים. כפר שיקומי במלכישוע. כפר הנופש "מעגן עדן" בקיבוץ מעגן. הרחבת מכללת עמק הירדן. רחבת כניסה לאתר נחל אל על בגולן. חוץ מאתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים, תכננה אתר הנצחה לחללי צה"ל שנפלו בג'נין במבצע "חומת מגן", אך האתר לבסוף לא הוקם. מתגוררת בקיבוץ גבעת עוז ומשרדה "מקום בנוף" בקיבוץ משמר העמק.

.

IMG_5827

הכניסה לאתר

.

(4) הפרטת הזיכרון:

שינוי בדרך בה מונצחים חללי צה"ל, הוא ההיבט המרכזי שמוצא פייגה במקרה של האתר ההנצחה הזה: "תהליך ההקמה הארוך של אנדרטת המסוקים מבטא שינוי עקרוני שהתרחש בשדה ההנצחה הישראלי, והוא הפרטתה של ההנצחה. הורי החיילים שנספו באסון הם שיזמו את הקמת האנדרטה, דאגו לתכנונה, למימון והקפידו על הבנייה, ואף הקימו עמותה ציבורית לשם כך". בהמשך אותו מאמר, ממשיך פייגה וטוען כי הודות לכך שהשכול הוא בעיקרו לאומי, הרי שתהליך הפרטתו לא מגיע לידי מיצוי ולכן הפרטת ההנצחה אינה מלאה.

העיכוב בהקמת האתר נבעה מדרישת קיבוץ דפנה לפיצוי על השטח שצפוי היה להילקח מהם לטובת הקמת אתר ההנצחה. לבסוף קיבל קיבוץ דפנה קרקע חלופית בגודל כפול מהשטח שהוקדש להנצחה. לפרויקט הוזמנה אדריכלית הנוף שלומית שלמה מקיבוץ משמר העמק. כמו כן השתתפו בעיצוב הגננים חיים כהן וגלעד שרון (לא הבן של הגנרל צמא הדם) והפסל רמי פלדשטיין.

מימון האנדרטה בא מכיסם של ההורים השכולים, המדינה וכן קבלנים שעבדו בהתנדבות. במאמרו, פייגה מספר כי במהלך העבודות התגלה כי חסר סכום כסף גדול – סכום שהשלים ארקדי גאידמק. עלות ההקמה הכוללת הגיעה לכ-3 מיליון שקלים.

.

IMG_5828

שלט זכוכית בכניסה

.

IMG_5853

סלע נשען על במה אלכסונית ועליו לוחות זכוכית משני עבריו

.

IMG_5854

בצד אחד של הסלע שמות החללים

.

IMG_5830

שמות

.

IMG_5829

עך לוח אחד מופיעים שמות החללים, דרגתם, גילם, היחידה בה שירתו ומקום מגוריהם

.

IMG_5832

בין הקיבוצים גם יש תל אביב, רמת השרון ובית ג'אן

.

IMG_5849

באופן מאד לא מוצלח מופיעים על לוחות הזכוכית תיאור האסון ומפה

.

IMG_5850

בקושי אפשר לקרוא: מפה על זכוכית על סלע

.

IMG_5851

לא ניתן לקרוא את תיאור האסון. לא אסון גדול היות ויש גם מערכת שמע שמתארת את האירוע

.

IMG_5852

אם עומדים מזווית צידית אפשר קצת לקרוא

.

IMG_5848

אחרי הסלע יש שביל מרוצף אבן שמוביל אל תוך צמחיה צפופה שעוטפת את המבקר ומובילה אותו אל המקום בו התנגשו והתרסקו שני המסוקים

.

IMG_5846

מקומות ישיבה מוצלים מוצעים למבקרים לאורך החלק הזה של האנדרטה שנועד לצעידה איטית ולשהייה

.

IMG_5844

שביל האבן נפסק והופך לאבני חצץ חומות. גשר קטן מברזל עובר מעל לנחל זורם וממשיך לרחבה עגולה המכינה את המבקר לקראת המקום בו התרחש האסון

.

IMG_5834

שביל החצץ נפסק ויורד אל הטבע. מקום האסון: הנחל חוצה את הצמחיה הצפופה וכמעט ואין עוד עדות לעובדה שכאן נהרגו 73 אנשים בלילה אחד

.

IMG_5843

על העצים תלויות מנורות קטנות ולוחות אבן עליהם מצוינים שמות החללים

.

IMG_5841

ירון

.

IMG_5857

חוזרים בשביל ומגיעים חזרה לשביל מרוצף שמשני צידיו צמחיה פרחונית וצבעונית במיוחד

.

IMG_5858

בכניסה לשביל האחרון באתר ניצב סלע ועליו, שוב, לוח זכוכית בלתי קריא

.

IMG_5859

מהצד אפשר לקרוא מי המתכננים

.

IMG_5864

יש הדרכה קולית בעברית ובאנגלית

.

IMG_5863

השביל מתרחב וחוצה אותו תעלת מים הנמתחת לאורך של כמאה מטר

.

IMG_5865

הקטע היחיד באתר שבו משתחררים מתחושת האובדן. המים זורמים בחופשיות. יש כיוון ויש דרך. האופק רחוק

.

IMG_5872

המים מגיעים מכאן: גן של סלעים לזכר כל אחד מההרוגים ובמרכז בריכה עגולה

.

IMG_5870

הסלעים מונחים על רצועות דשא ובין הרצועות שבילים מחופים באבן גיר בהירה

.

IMG_5867

הבריכה

.

IMG_5876

איך קפצו כאן חרדים?? את שולי הבריכה מקיפות שתי שורות של 72 ההרוגים

.

IMG_5879

שולי הבריכה

.

IMG_5875

שמות

.

IMG_5871

הסלעים

.

IMG_5869

את הבריכה העגולה מקיפים הסלעים המאורגנים גם הם המעגל. שביל היקפי סוגר על המקום ואותו מקיפה טבעת צמחיה מטופחת וצבעונית במיוחד

.

IMG_5886

הטבעת הצבעונית

.

את הרשימה אסיים בשיר:

.

. . .

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

קברי צדיקים בגליל

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

נבי מוסא

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

מצבת קבר ליד ספסופה

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

-8-

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אפי א.  On 05/08/2014 at 10:34

    ביקרתי במקום לפני כשנתיים כמדומני , מסתבר שאני לא היחידי שהתברבר עד שמצאתי את הכניסה למקום. המקום יפה, אך מעט מבלבל ומקשה על הבנת הנסיבות והאירועים שגרמו להקמתו, הוא מפוזר מאוד ביחס לאתרי זכרון אחרים אך הביצוע עצמו בפועל מבחינה עיצובית מרשים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: