הגעתי לעתלית כדי לבדוק כיצד מסילת הרכבת חוצה אותה, אבל זה לא שייך לכאן. בין מקום למקום, נתקלתי בעתלית בשלושה מקומות ששווה לבקר ולהכיר: (1) קניון חדש שתכנן אדריכל עוזי גורדון, (2) מתחם קוטג'ים משנות ה-80 שתכנן אדריכל משה צור ו-(3) אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל שיצר הפסל יעקב אורנשטיין.
רשימה זו מצטרפת לרשימה קודמת בה כתבתי על מקומות אחרים בעתלית, שווים לא פחות.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
(1) קניון דרך הים / אדריכל עוזי גורדון
כבר ב-1996 הוחל בהקמת מרכז מסחרי בכניסה לעתלית, כזה שקורץ בעיקר לתנועה עוברת. שלד הבניין שהספיקו לבנות, עמד נטוש במשך עשרים שנה עד שעבודות הבנייה בו חודשו וכעת הוא עומד בקיץ 2016 לפני חנוכתו. עיצוב הקניון שיקרא "מצודת הים", הוא מצועצע ומזכיר את מרכזי המסחר שנבנו בישראל בשנות ה-80 לצד דרכים ראשיות ושיחקו קצת עם פנטזיה.
יוזמי הקניון מצפים שיצליח למשוך קהל רחב, היות ואין קניון ברדיוס עצום, למרות שהמרכז "מול זכרון" לוקח בגדול את המקום הזה ובטח כשעכשיו בונים בצמוד לו "יס פלנט". עם ישראל הוא עם שחובב קניונים, הרוצח הסדרתי של הרחוב העירוני, ולכן סיכוי גדול שתושבי עתלית והסביבה יאמצו באהבה את הקניון החדש גם אם מדובר כאן בקניונצ'יק קטן יחסית.
השעון הגדול שנקבע בחזית הבניין הוא מרכיב חריג בנוף הקניונים, שאחד העקרונות שלהם זה איבוד תחושת הזמן של הלקוח. אחד המטרות של מתכנני קניונים היא שהמבקר יאריך את זמן שהותו בקניון ככל הניתן וימשיך לפתוח את הארנק. לכן, לא תמצאו שעונים בקניונים וגם לא חלונות רחבים בגובה העיניים (אגב, באופן מפתיע גם בכניסה ל"מול זכרון" הסמוך הציבו שעון. כנראה טעויות של פריפריה). האטרקציה שצפויה לייחד את הקניון הזה, חוץ מהעיצוב הארכאי, היא בריכת דגים שהמבקרים יוכלו להאכיל.
.
.
.
.
★
(2) קוטג'ים / אדריכל משה צור
"יש שהשוו את סגנון הבנייה שלו לזה של של אברהם יסקי, המרבה לצטט בגלוי 'שירים לועזיים'. אחרים זכרו לו את פירות הבוסר שתכנן בתחילת דרכו, כמו מגדל הנביאים בחיפה ומספר שיכונים שכונו בשם המסחרי בריטיש קוטג'", כתב עליו עמי רן בפתח ראיון חנפני שערך עם משה צור ב-1997 ופורסם בכתב העת "אדריכלות ישראלית".
הבריטיש קוטג' נבנו בסביבות שנת 1984 בהתנחלויות כמו אריאל וקרני שומרון וגם בעתלית. וכפי שעמי רן ציין, הם אכן נראים לא מכאן. העתקה בינונית של מבנים חריגים בנוף המקומי, אבל זה היה המהלך השיווקי והאדריכל הלך אתו עד הסוף. צור תכנן מיד לאחר מכן בנייני מגורים משותפים במקומות אחרים שעוצבו לגמרי אחרת, אבל גם במגדלי המשרדים והמגורים שהוא מתכנן כיום יש משהו זר ופשטני שאפשר למצוא באותם קוטג'ים משוכפלים.
שני הרחובות בהם מופיע המודל החוזר, בולטים היטב לכל מי שנוסע על כביש מספר 2 החולף בסמוך ומקשר בין תל אביב ובין חיפה. מבנים אדומים, עם גגות אדומים ומשופעים, ממסוגרים בפס לבן המדגיש אותם עוד יותר על רקע השמיים הכחולים ושאר הבתים. הבנייה האיכותית מבטון מנעה שינויים ובלאי והותירה את המבנים כמעט כפי שהיו, רק הצמחייה קצת מסתירה ותמיד יש כאלה שלקחו קומפרסור וביצעו שינויים עם כל הכוח.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
★
(3) אתר הנצחה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל / הפסל יעקב אורנשטיין
הוקמה ב-1972 בעקבות נפילתם של 12 מבני יישובי המועצה במלחמת ששת הימים. שבועות ספורים לאחר תום המלחמה, החליטה המועצה על קיום תחרות מוזמנים לבחירת מעצב האנדרטה. לחבר השופטים נבחרו בין השאר האמן יצחק דנציגר והאדריכל טוביה קץ ולהם הוגשו חמש הצעות מהן בחרו את הצעת הפסל הבתי-ימי יעקב אורנשטיין. הצעתו של יוסף שאלתיאל, תושב עין הוד, זכתה במקום השני.
12 עמודי הבטון מתנשאים לגובה 7 מטרים ומעוצבים כל אחד עם אופי שונה, חלקם בודדים וחלקם ניצבים בקבוצות, כמו בני אדם. יש כאן עמוד לכל אחד מחללי המלחמה, אך לאחר מכן הוחלט כי האתר ינציח את כל חללי המועצה וכיום מונצחים כאן קרוב למאה חללים.
כמו הקוטג'ים של צור וכמו הקניון החדש, גם עמודי הבטון קורצים לאלה הנוסעים על כביש 2. הפיסול הפשוט פועל היטב ומעורר את השאלה אצל הנוסעים – מה יש כאן. מעטים מחליטים להתעכב, להיכנס לעתלית, לחפש את האתר ולגלות.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
★
★★
★★★
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אנדרטת עוצבת הפלדה (ישראל גודוביץ)
אנדרטת הרוגי ניצנים (שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר ( דוד אנטול ברוצקוס)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח
אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)
אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)
אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)
אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)
פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)
בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)
אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)
אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)
אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)
★★★
שיר לסיום:
.
★
תגובות
עשית סיבוב בתוך הקניון? איך זה נראה מבפנים? רק שזה לא יראה בפנים כמו קניון אלונים. הייתי בעתלית וראיתי את הקניון מבחוץ. דווקא אהבתי. שעונים על בניינים זה לא כדי שידעו מה השעה,לכולם יש שעון בפלאפון ,אלא זה לוק כזה של המאה ה-13. וגם מגדל שעון זה ככר העיר. והם רואים עצמם עלאק ככר העיר. וזה שזה קניון קטנצ'יק זה בכלל מעולה. שישימו חנויות שוות ומקום לאכול ואיזה בית קפה. אין שם כל כך איפה לאכול ובטח בשבתות ולא שאני מזמינה אותך עכשיו להמליץ על מקומות אוכל בעתלית,כי אתה ממליץ על חומוסיות ומקומות של מאפים.
אתר ההנצחה נחמד,במקום מקלות מבטון הייתי עושה עץ.
הבעיה של עתלית זה לא משה צור (ולא שאני מתה על משה צור ועל אשתו ,על הארכיטקטורה שלהם וכל הלאבי דאבי שלהם). הבעיה של עתלית זה שזה אוסף של חלקים לא קשורים אחד אל השני. אין שם יד מתכננת. ואולי בגלל הקרבה לים,לא הכל מתיישן בצורה טובה. מקום עם טונות של פוטנציאל וסוג של פיספוס.
הקניון עדיין סגור ולא נראה לי שהוא יפתח בשבועות הקרובים. לא הכל חומוס. ארוחת הבוקר הטעימה ביותר באזור נמצאת בגני הנדיב במסעדת מטעים. עתלית באמת היא פספוס מוזר. עכשיו הם מקדמים תכנית מתאר, אבל נראה שלא יעזרו כל התכניות האלה כי מקבלי ההחלטות הם לא גורמים מקצועיים אלא חטיארים שחסרים את היכולת לראייה רחבה וארוכת טווח.
אתר ההנצחה הוא לזכר חללי חוף הכרמל, לא חוף השרון כפי שציינת בתחילת הכתבה.
תודה. תוקן.
האם יעקב אורנשטיין הוא יעקב אורנשטיין האדריכל?
לא. כאן מדובר בפסל ולא באדריכל.
חבל שלא מציינים גם את המסעדה שנהרסה בחוף הים והשירותים המזוהמים במשך שנים רבות.