סיבוב בעתלית: זו של הצלבנים, של הברון, של הבריטים וזו שלנו

הבוקר רועי שאל אותי, מה זה הבניין שמופיע בקליפ של נעם רותם. ניסיתי להסביר לו שזה בניין של אחד מהאדריכלים החשובים בתולדות הבנייה המקומית במאה ה-20. אבל יצא שברגע שהוא שמע שהבניין נמצא בחיפה, אז ההתעניינות שלו נסוגה באחת.

ליאופולד קרקואר היה לא רק רשם מעולה, אלא גם אדריכל מצוין. ומלון טלטש ההיסטורי שתוכנן על הר הכרמל בשנת 1934, נחשב עד היום לאיקונה ארכיטקטונית בקרב אדריכלים ישראלים ובמיוחד בקרב סטודנטים למקצוע. החשיבות של בניין בית המלון, טמונה בקומפוזיציה הצורנית של הבניין, בדומה לעושר הצורני הקיים במבנים רבים אחרים שתוכננו על ידי קרקואר. צריך פשוט ללכת ולראות.

אבל לפני שמגיעים לחיפה, אני ממליץ לעצור לביקור בעתלית. חלפתי על פני עתלית מאות פעמים, אבל מעולם לא טרחתי לעצור ולהכנס ליישוב הזה. אז אחרי השאלה של רועי, הצעתי לו לבקר בעתלית, והיות ואנחנו שנינו לא מכירים אותה בכלל, אז הזמנו את רן חדותי, בן קיבוץ עין שמר ומפקח על כל השאריות של ראשית ההתיישבות באזור – לנהל לנו את הביקור.

האמת שהייתה לנו תכנית ליצור למקום תכנית מתאר, אבל בסוף העסק התפקשש, ובגלל איזה חרא ארגנטינאי אין תכנית ואין עסקה. לפחות יצאנו עם השגות ותובנות לעתיד, כך שלא הכל היה לחינם.

רן לקח אותנו למפעל המלח, ההולך ומתחסל כיום מתחת לכרישי הנדל"ן. כך לדוגמא, במהלך עבודות שוליות במתחם המפעל – אחד מכלי העבודה ניכנס "בטעות" חזק מידי בבניין המנהלה ההיסטורי מראשית המאה והרס אותו לגמרי. בעקבות מלחמה שפרצה פה, נדרשה הנהלת המפעל להקים את הבניין מחדש מהיסוד.

נבחר אתר חדש לבניין סמוך לאתר המקורי, הוזמן האדריכל עמית שוהם שמומחה לשימור, והבניין הוקם מחדש. אלא שהפעם נוצלה ההזדמנות שהבניין נבנה מחדש, ושולבו בו תשתיות חדשות, במטרה שיתאים לשמש כמרכז מבקרים. בחצר שבחזית הבניין, הוצב קטע מסילה והקטר המקורי שהוביל את קרונות המלח בתחילת המאה.

אחרי סיור בבריכות המשכנו לשוטט בשיכוני היישוב משנות ה-50 וה-60, ואחר כך הלכנו עוד קצת אחורה כשבמרכז אותם שיכנים בחצר מלאה צמחיה – מתברר שפעל מרכז להכשרת גרעיני קיבוצים לקראת עלייתם ליישוב הקבע בשנות ה-20 וה-30. מהמרכז הזה לא נותר דבר, היות ומדובר היה באוסף של אוהלים ומבנים ארעיים שלא נותר מהם דבר 100 שנה לאחר המאורעות. מה שנותר באמצע היישוב המבונה כיום, הוא משבצת הקרקע ששימשה את אותם חלוצים.

לאחר מכן, חזרנו עוד קצת בזמן והפעם אל מושבת הברון. בעתלית נותר רחוב מקורי ואופייני למושבות מתקופת הברון. אמנם חלק מהבתים המקוריים נהרס, אך עדיין קיימת בו אווירת בראשית – כזו שניתן לחוש גם במושבת הברון בת שלמה, ממנה יצאו חלוצי עתלית לפני 108 שנה.

עם בבת שלמה סופו של רחוב המושבה היחיד – מסתיים בנוף הפתוח של העמק, הרי שבעתלית הרחוב מסתיים בקיר כורכר החוסם את נוף הים. רכס כורכר זה, המלווה את חוף הים מצפון לדרום, מכיל לבד מצמחיה יפיפיה גם שרידים מתקופות קדומות, כמו החציבה בה ניתקלנו, שככל הנראה הייתה חלק ממערך ההגנה על המבצר הצלבני שהוקם מאחורי הרכס על שפת הים.

יש בחורות שחצי מהחיים שלהן הן עסוקות בלהתפשט, ובחצי השני של החיים הן עסוקות בלהתלבש, אבל בסיבוב שלנו בעתלית לא הצלחתי לקלוט לא בחורות שמתלבשות ולא בחורות שכבר לבושות, כי פשוט אין כאן מרחב ציבורי שאפשר לראות בו לא אנשים ולא בחורות. יותר מזה, עוד מעט גם נוף לא יהיה כאן: אחרי שהתרשמנו עמוקות מהכורכר, מהצומח ומההיסטוריה – הגענו לקצה רכס הכורכר. הקצה הגיע לא בגלל שככה העסק נברא, אלא בגלל שכמה יזמי נדל"ן, החליטו ממש לאחרונה למחוק את הרכס לטובת בניית וילות מסריחות. וככה, נעלם הכורכר.

המשכנו למחנה המעצר עתלית, שכבר שנים רבות מתפקד כמרכז מבקרים. הייתי די בטוח שלא יהיה שם אף מבקר, חוץ מאיזה בית ספר או שניים. אבל להפתעתי לא ביקרו באתר באותה הבוקר תלמידים, אלא דווקא כמה משפחות וזוגות חברים שפשוט באו לבקר בהיסטוריה של מדינת ישראל. המשותף למבקרים האלו היה, שהם כולם היו דתיים, אולי ההורים של אלה שניתקלתי בהם ביום ששי האחרון. כמו שאמר לפני 35 שנה יגאל אלון: "עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

ליד המחנה, עצרנו ליד שרידי המחנה הלוגיסטי של הבריטים. עמירם אורן ורפי רגב בספרם החשוב "ארץ בחאקי" שיצא זה עתה לאור, מתערכבים בראשית הספר ב"ירושה הבריטית", ושם הם מציגים פירוט על מחנה הצבא הבריטי בעתלית (עמ' 27), שמחסנים אלו הינם שרידים ממש אחרונים לאותו חנה מרכזי שפעל במקום לפני עשרות שנים. לפי רן, בעל הקרקע כבר הרס כמה מהמחסנים ממש בעת האחרונה, ושלושת הנותרים, שהם בלי ספק בעלי חן רב – מיועדים אף הם להריסה.

בתחום מחנה המעצר עתלית הראה לנו רן את שני הפרויקטים בהם הוא מתמקד כיום במקום. שניהם מצויים בסמיכות ובשוליו הצפוניים של המתחם: הקטן שבהם הוא באר מים עם מנוע אורגינל (המנועים האלו זה התחום שלו, ויש לו שם עולמי בנושא). הפרויקט הגדול, הוא ספינת מעפילים המוצבת באמצע השדה.

סיפור איתורה של הספינה באיזו מספנה ברוסיה, והבאתה לישראל ולאחר מכן הובלת הספינה על כבישי ישראל עד לשדה הזה – כנראה יכול למלא ספר שלם ומרתק. אבל כשעומדים מתחת לספינה הזו, הסיפורים לא מעניינים – כי זה פשוט מדהים לעמוד מתחת לספינה הזו באמצע השדה.

על פי התכנית, ברגע שיסיימו להקים אמפי קטן כמה מטרים מכאן, תועבר הספינה אל מרכז האמפי וסביבה תיערך תצוגה מתאימה למאה ה-21.

הקטע הזה לא כל כך מצא חן בעיני: במקום להציב את הספינה ליד הכביש והצומת בכניסה למחנה המעצר – כך שכולם יוכלו לראות אותה, הם מציבים אותה בתחתית של איזה אמפי חפור שחוץ ממי שיבקר כאן לא יראה את הספינה. מרכז המבקרים הזה ממש מיושן, וזה גם הרושם שהיה לי ונותר בי, וכזה פרויקט פנטסטי יכל להרים ולמנף את המקום ולהזכיר מחדש לאנשים את ההיסטוריה המקומית, אז במקום לדחוף אותו אל השוליים – היה צריך לזקוף אותו בחזית. אבל היות ולא שאלו אותי אז הספינה תגרר ככל הנראה אל תחתית האמפי ובזה יסתיים הסיפור. או שלא.

מכל מקום הסיור שלנו הסתיים, אמרנו יפה תודה לרן והלכנו לחפש משהו לאכול. לצערי לא ידעתי על מסעדת הדגים של עתלית – ששמעה הגיע למרחקים, אך לא אלי, כך שדגים לא אכלתי. במקום זה, חזרתי לתל אביב לרדת על איזה משולש פיצה.

בניין המנהלה של מפעל המלח שנבנה מחדש. דיסנילנד במיטבו.

רכס הכורכר ז"ל

מתקנים נשכחים של המחנה הבריטי, העומדים היום בפני הריסה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19/03/2009 at 14:01

    כתבת:
    יש בחורות שחצי מהחיים שלהן הן עסוקות בלהתפשט, ובחצי השני של החיים הן עסוקות בלהתלבש, אבל בסיבוב שלנו בעתלית לא הצלחתי לקלוט לא בחורות שמתלבשות ולא בחורות שכבר לבושות, כי

    זו לא הפעם הראשונה שאתה כותב בצורה סקסיסטית, שוביניסטית מעליבה.

    ממליץ לכולם לא לחזור לאתר זה.

  • מיכאל  On 19/03/2009 at 14:12

    הערתך מתקבלת, ולכן ברשימות הבאות אאזן את דברי לכיוון השני. מכל מקום אני מתנצל עם נפגעת. באותה הזדמנות אני ממליץ לך להסתכל שוב ב"פני צלקת".

  • אבי הטחול  On 19/03/2009 at 15:05

    הביאו אותה על מנופי חברת חשמל
    חברת חשמל אוהבת להשתיק גופים ירוקים על ידי פעולות תורמות לחברה….

  • עמית ב. (מחקרי מסילות)  On 21/07/2010 at 16:09

    הקטר המשוחזר במפעלי המלח בעתלית:
    משנות השלושים, עד שנות החמישים פעלו במפעלי המלח 5 קטרים תעשיתיים למסילה צרה מתוצרת "רוסטון & הורנסבי" הבריטית.
    הקטר המוצג הוא למעשה הראשון מביניהם, משנת ייצור 1936.
    לאחר שהושבת נזרק למגרש הגרוטאות, ובתחילת שנות האלפיים חולץ משם ונלקח לשיקום בידיו האמונות של רן חדוותי וצוותו, בסדנה בעין-שמר,
    בהסתמך על חומר שנאסף ע"י פול קוטרל ז"ל, מבכירי חוקרי תולדות הרכבת בא"י (1944-2007).
    ב 2006 הוחזר לתצוגה מרשימה כפי שנראה בתמונות, ביחד עם 2 קרונות דקוביל משפכיות, ע"ג קטע מסילה קצר.
    קטר נוסף שהופעל במפעלי המלח , שוקם לתיפעול ומשמש עד היום את רכבת האלונים בעין-שמר (לאחר שבילה כמה שנים בעין-חרוד).
    קטר שלישי נמצא באוסף פרטי, אך לא במצב עבודה.

  • אילנה  On 03/06/2011 at 18:03

    ממש בטעות הגעתי אל הרשומה הזו. חפשתי מעט מידע על עתלית (כיון שאני מתגוררת רחוק מאוד ממנה, כחצי שעת נסיעה). ההומור (אשר חלקנו מכנים בשם "ציניות") מרענן ביותר. עיני נתפסה לכתוב ב"ארגנטינאי המחורבן" ומשם לא חדלתי מלקרוא.
    אכן, כל מילה פנינה. כמה עצוב שאין אנו נותנים את הדעת על פניני הארכיטקטורה ושכיות החמדה הפזורות ברחבי הארץ. בכל מקום בעולם חוגגים על מעט הסטוריה ואילו אצלנו דורסים אותה ברגל גסה, כאילו היתה זו האופנה של העונה שעברה. פעם מיני, פעם מקסי.
    המשך לטייל ברחבי הארץ ולהביא מרשמיך, הם מרעננים מאוד כמו לימונדה קפואה ביום חמסין.
    נרשמתי לבלוג שלך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: