נבי מוסא נמצא לצד כביש 1, בין ירושלים לים המלח ולמרות שנמצא בשטח המוחזק על ידי ישראל ובשוליים של שטח אש צה"לי, הוא מתוחזק ומתופעל על ידי הווקף המוסלמי שזו למעשה זרוע של הרשות הפלשתינית. למרות זאת, בטוח להסתובב ולבקר בו. מדובר במבנה מיוחד במינו בן יותר מ-700 שנה, מהתקופה הממלוכית (המאה ה-13), ולכן לא לחינם בחרו האדריכלים עדה כרמי-מלמד ודן פרייס לפתוח בו את ספרם הגדול והמקיף "אדריכלות בפלשתינה-א"י בימי המנדט הבריטי, 1948-1917" (הוצאת מוזיאון תל אביב לאמנות, 2011). את הטקסט של כרמי-מלמד ופרייס בחרתי לפרסם בשלמותו ובליווי הקדמה קצרה באתר Xnet.
את נבי מוסא יזם הסולטן הממלוכי ביבארס, והוא נבנה בסמוך לאחת הדרכים החשובות באזור, במטרה ליצור מוקד שיתפקד בעת הצורך כקו הגנה נגד כיבוש אפשרי מצד הצלבנים שסולקו רגע לפני כן מארץ ישראל. נבי מוסא הוקם במסגרת הקמה של מוקדים רבים נוספים כמו נבי רובין (חוף פלמחים), נבי הודא (יהוד), נבי סמואל (הרי ירושלים), קבר שיח' עווד (אשקלון), נבי ימין (כפר סבא) וקבר דן (אשתאול) – כולם הוקמו עם אותה מטרה ובצמוד לדרכים ראשיות.
האתר נבנה כמלון אורחים שלמשך חודש שלם הוקם סביבו יישוב ארעי במסגרת חג שהונהג על ידי ביבארס. החג נחגג על ידי ערביי האזור במשך מאות שנים, עד שבתחילת המאה ה-20 הפכה התהלוכה שלוותה את שיאו של החג בגל רציחות, גם של ערבים וגם של יהודים והשלטונות הבריטים חיסלו אותו ב-1937. החגיגות התחדשו ב-1987 ובעקבות האינתיפאדה הופסקו. בשנים האחרונות חודשו באופן צנוע. כל מה שנשאר הוא אתר הקבר וסביבו בית קברות עצום שממשיך לפעול גם היום. ועל כך ברשימה זו.
.
מה מסתתר במערה שמתחת למצבת הקבר?
.
(1) ביקור
בקרתי לאחרונה באתר, אך שומרי הקבר לא היו כל כך נחמדים וסרבו לתת לי להסתובב בחופשיות. לכן, לצורך הרשימה שלפתי מהארון את אלבום התמונות הישן שלי. כמו הסיבוב בבית לחם, בקרתי כאן ב-1997 יחד עם שמוליק שדובר ערבית שוטפת. הודות לכך יצר בזמנו שמוליק קשר עם שומר הקבר, שחשף לפנינו את מצבת הקבר (יש תמונה בהמשך) שמסתתרת מתחת למעטה הבד הירוק. הוא גם הראה לנו פתח למערה תת-קרקעית שיוצאת מתחתית המצבה ולטענתו איש לא ירד בה. השומר נתן לנו לטפס למגדל המואזין כדי ליהנות מהנוף ולצלם כמה תמונות. שילבתי כאן חלק מהתמונות מאז. בנוסף, בזמנו שומר האתר סיפר לנו באריכות על כל חלק שחלפנו על פניו במבנה, ולאחר מכן דאגתי לכתוב את מה שאמר וחלק מהדברים שילבתי כאן.
מאד פשוט להגיע לנבי מוסא: נוסעים על כביש 1 שיורד מירושלים לים המלח ובקעת הירדן. באמצע הדרך יש שלט גדול שמכוון ימינה לנבי מוסא. פונים ונוסעים שלוש דקות עד שמגיעים. יש חניה מסודרת ואפשר לקנות שתיה קרה במחיר נמוך במיוחד (קוקה קולה תוצרת רמאללה). הכניסה חופשית ואפשרית בשעות היום כל השנה. אחר כך ממשיכים בנסיעה דרומה שתי דקות ומגיעים לאתר קבורה נוסף וקטן אך שווה. בעת הביקור בנבי מוסא, היו עוד כמה משפחות תיירים מגרמניה שבאו, הסתובבו, קנו שתייה וישבו באוהל הצמוד ולבסוף הסתלקו.
אתרים נוספים באזור שכדאי לבקר בהם: (א) מנזר סנט ג'ורג' – אפשר לקחת בכמה שקלים חמור ולרכב עליו למנזר. כניסה חופשית ביום. (ב) ואדי קלט, (ג) עין מבוע, (ד) מצפה יריחו ו-(ה) יריחו עצמה. הכי כדאי להמשיך מזרחה לים המלח ולהתמרח בבוץ יחד עם שולי (זו הפנטזיה שלי).
.
(2) משה
לפי התורה משה נקבר בגיל 120 בהר נבו שבעבר הירדן המזרחי, קודם כניסת בני ישראל לארץ ישראל. המסורת המצביעה על נבי מוסא שבצפון מדבר יהודה כאתר קבורתו, החלה יותר מ-1,500 שנה מאוחר יותר על ידי הממלוכים במאה ה-13. למוחמד מייחסים את זיהוי הקבר כשאמר: "לו הייתי שם, הייתי מראה לכם את קברו בצד הדרך, למטה מהגבעה האדומה". יש חוקרים שסוברים שהאתר היה נקרא על שמו של משה כבר בימי קדם, היות ומכאן ראו את האזור ממנו נכנסו בני ישראל לארץ ואת הר נבו שבו לפי התורה נקבר משה.
.
נבי מוסא – בין תל אביב ועמאן
.
(3) כרמי ופרייס על האתר:
עדה כרמי ביקרה בנבי מוסא בפעם הראשונה, ביום שלמחרת מלחמת ששת הימים. בעלה, שהיה טייס בחיל האוויר, לקח אותה לאזור כדי לראות את הנפילות. בדרך לבקעת יריחו הם ראו את נבי מוסא, וגילו את המתחם ריק מאדם (אך מלא בקופסאות שימורים של הצבא הבריטי). היא מאוד התרשמה מהבניין, וכשעבדה על הספר היה לה ברור שהוא יהיה המבנה הפותח בו.
התיאור של כרמי ופרייס מדויק: "הבניין, שכמו מוגדר על ידי המדבר, מתגלה לבאים בשעריו לאִטו. מהמפתן נעים האורחים דרך חללים בקני-מידה שונים, הנחשפים לעיניהם בהדרגה ומעלים על הדעת מערך של עיר ימי-ביניימית צפופה ומכונסת בתוך עצמה". הם בחרו לפתוח דווקא עם הבניין הזה את ספרם העוסק בכלל באדריכלות מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 מפני שלטענתם בנבי מוסא ניתן למצוא ש"השכבתיות והמודולריות מייצגים מושגים אדריכליים החורגים מן המקום והזמן הכרונולוגי שלו". והם מפרטים: "נבי מוסא הוא מתחם של סדר תאי חזרתי, מוקף חומה. שכבות קונצנטריות באות בזו אחר זו בין המעטפת החיצונית לפנימית, המקיפה חצר. עם הכניסה למתחם, כל שכבה נתפסת תחילה כאובייקט גושני, כמקשה אחת – ורק אחר כך מתגלה כמִקטע של שלם גדול יותר".
.
אימון צה"לי וברקע נבי מוסא (צילום: משה מילנר, 1970, לע"מ)
.
לא השתנה הרבה: נבי מוסא ב-1972 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
.
לצד כביש 1 יש סימון ירדני המציין את גובה פני הים, 1997
.
אחרי נסיעה במדבר, נחשף לפתע בין הגבעות אתר נבי מוסא
.
נבי מוסא, 1997
.
האתר מוקף בבית קברות ענק. המדבר מכוסה במצבות אבן קטנות
.
נבי מוסא נראה כמו מצודה. קומתה קרקע שלו מוקפת חומה אטומה, אך הקומה העליונה פתוחה באמצעות חלונות קטנים אל הנוף
.
צריח מואזין קטן המסתיים בכיפה צבועה בירוק מזדקר בין כיפות האבן הצבועות לבן
.
החדרים שפעם שימשו לאירוח ריקים היום מריהוט ומאורחים, החדרים פשוט פרוצים לרוחות המדבר
.
הכניסה לאתר היא מבעד לשער גדול עם דלתות עץ גבוהות מחופות בלוחות ברזל
.
יש שילוט בערבית ובאנגלית
.
&
.
השלט היחיד בעברית, 1997
.
מיד אחרי השער כמה מדרגות מובילות אל פנים האתר. אין גישה לכיסאות גלגלים
.
שער הכניסה לתוך המתחם הפנימי הוא מבעד לפתח נמוך במיוחד. משני צידיו מודבקים ותלויים כל מיני דברים, אחד מהם (מימין) הוא אילן יוחסין מאדם הראשון ועד מוחמד, 1997
.
עץ תמר בודד בפינת החצר הפנימית הגדולה והמרוצפת
.
(4) רצח בנבי מוסא
סרטון קצר מהיפים שצלמתי, אבל עם סוף נורא:
.
.
חדר עם מחראב במפלס התחתון המשמש לממכר מזכרות לתיירים, 1997
.
מראה כללי של החצר הפנימית המרכזית
.
מתחת לחצר יש בור מים גדול שהפתחים אליו בולטים במישור החצר. מימין המבנה המסוכך על מצבת הקבר ולו מספר כיפות צבועות ירוק
.
הכיפות הירוקות
.
בחזית החדרים בקומה העליונה רחבה מרוצפת
.
את החצר מקיף מבנה דו-קומתי שבקומתו העליונה מאורגנים חדרי אירוח
.
החדרים פרוצים לרוחות אך הנוף הנשקף מהם יפה
.
על רקע קירות האבן החשופים בולטים הפתחים המוקפים בלבן
.
באחד החדרים
.
(5) עומדת פרה:
על ראש גבעה מול נבי מוסא, יש מסגד קטן אותו הקימה אשה תורכיה בשנת 668 לספירה המוסלמית והיא גם קבורה בו. בית הקברות שמקיף את האתר הוא הגדול באזור, ומספר הקברים המשוער הוא כ-60,000.
.
נוף מהחדר: בית קברות 01
.
נוף מהחדר: בית קברות 02
.
בעבר כיפות מבנה הקבר היו מטויחות בלבן וברקע מגדל המואזין, 1997
.
בדרך אל מגדל המואזין, 1997
.
נבי מוסא במבט ממגדל המואזין, 1997
.
שער אחורי בנבי מוסא, 1997
.
מראה הדופן המזרחית של נבי מוסא, 1997
.
החצר המזרחית בנבי מוסא. מימין מבנה המסגד והקבר, 1997
.
מעל מבנה הקבר
.
מעבר מקורה בכניסה למבנה הכולל לבד ממצבת הקבר של נבי מוסא גם מסגד
.
פתח הכניסה למסגד
.
המסגד
.
המחראב במסגד, 1997
.
(6) קבר נבי מוסא:
הכניסה לקבר עצמו היא בין שני עמודים, שמאפיינים בנייה צלבנית וסביר להניח שנלקחו על הבנאים מכנסייה צלבנית שהחריבו במקום אחר. לחדר פתח כניסה ולצידו חלון מסורג דרכו ניתן להציף במצבת הקבר כשהדלת סגורה. מעל החלון לוח קרמיקה צבוע מקורי, שנקבע כאן בשנת 1270 על ידי יוזם ובונה האתר ביבארס. הכתובת מספרת בשבחו של "אדוננו הסולטן המלך א-דהאב עמוד העולם והדת, סולטן האסלם והמוסלמים, אדון המלכים והמוסלמים […] סולטן הערבים והבלתי ערבים […]". לצד הלוח הגדול יש כמה לוחות קטנים בסגנון דומה.
מצבת הקבר שמורה מתחת לגדר עץ דקורטיבית ומתחת למעטה נוסף של יריעות בד בגוון ירוק המסמן את קדושתו של המקום. מאז שצלמתי את התמונות הוחלף הבד הירוק הפשוט ביריעות עם כתובות שונות בערבית.
.
הכניסה לחדר עם הקבר, מימין מציצה הדלת העתיקה שסוגרת על החדר, 1997
.
לוחות קרמיקה ועליהם כתובות בערבית, 1997
.
ועוד, 1997
.
שומר הקבר בחליפת טרנינג מבריקה חושף פתח למערה תת-קרקעית המתחבאת מתחת למצבת הקבר, 1997
.
מחוץ לאתר יש מקום (זול במיוחד) לקנות שתייה קרה ומזכרות
.
בית הקברות שמקיף את נבי מוסא
.
יש גם מצבות חדשות
.
(7) הרועה
במרחק נסיעה של שתי דקות דרומה אל תוך המדבר, נמצא אתר קבורה נוסף. כאן המסורת טוענת שקבור רועה הצאן של משה ולפי מסורת אחרת מדובר ברועה הצאן של יתרו. כתובת על המבנה בעל שתי הכיפות, מציינת את שם המקום כ-"מקאם אחמד חליל חסן א-רעאי". בעת הביקור ב-1997 מצבת הקבר הארוכה היתה מפוררת והרוסה בחלקה ומכאן המשכנו לביקור ביריחו. בביקור עכשיו המצבה היתה שלימה ולאחר נבי מוסא המשכתי למנזר סנט ג'ורג'.
.
כמה דקות נסיעה דרומה מנבי מוסא יש קבר נוסף
.
.
פתח הכניסה למתחם
.
לקשירת החמור?
.
כתובת על הקיר, 1997
.
מבנה הקבר
.
מצבת הקבר עברה שיקום וחידוש. ב-1997 היא היתה מפוררת
.
אתר הקבר מרוצף
.
מבנה הקבר ומבעדו מציץ המחראב הקבוע בחומת המבנה
.
המחראב מודגש בקיר החומה בצבע לבן
.
בדרך חזקה נתקלתי במשאית של "האחים עמלק"
★
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
יד לבנים רמת גן (אנדריי לייטרסודרף ואיליה בלזיצמן)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)
חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)
גן הבנים בתל אביב (גדעון שריג ולב וקסמן)
לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)
לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט
חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)
אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)
מצבת ההתגברות (יחיאל שמי)
לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)
חטיבת הגולן (עזרא אוריון)
מצודת יואב (חיליק ערד)
ניר עם (ויטוריו קורינלדי)
יד קנדי (דוד רזניק)
רגבה (חיליק ערד)
גשר (חנן הברון)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)
בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)
אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)
אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)
אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)
מרפסת ים המלח במצפה יריחו (עמי שמואלי ועוזר שטול)
פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)
אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)
חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)
אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)
אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)
קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל
לצעונים שנרצחו בשואה (דני קרוון)
אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)
גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)
האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)
חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)
אושוויץ (דניאל ליבסקינד)
★
חלון אחורי 