סיבוב במלון בראשית במצפה רמון

מלון בראשית שהוקם ב-2011 במצפה רמון נראה שנוצר כדי להתמקם בכל קצה אפשרי: בקצה הגיאוגרפי של היישוב ועל סף המכתש, בקצה הסקאלה החברתית-כלכלית לעומת תושבי העיירה (אשכול 3 מתוך 10), ובקצה של המאמץ להתמזג בסביבה החומרית הטבעית.

אלא שבמקור תוכנן לקום בשטחו מלון ענק, מונולית בן שבע קומות ובו 400 חדרים וגם פארק מים. רק הודות להתלבטות המתארכת של חברת ישרוטל ביחס לכלכליות של פרויקט במיקום מרוחק ומבודד, התעכב המימוש בעשרים שנה עד שנגנז. אחריו השכילו להכיר ברעיון מלונאי שונה וחדשני ואותו לממש.

התוצאה מהווה הישג למשרד פייגין אדריכלים, ובראשו האדריכל יהודה פייגין (2022-1935), שמתמחה בתכנון בתי מלון כבר ששה עשורים. ההישג בא לידי ביטוי בעיקר בניצול המגרש הנדיר ובניסוח הקונספט הייחודי לעיצוב המלון, שכמוהו לא נבנה עד אז בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (2011)

.

סיבוב במלון דיויד אינטרקונטיננטל תל אביב

האטריום הגבוה והרחב שמתגלה בלב של מלון דיויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, הוא אחד מהאולמות הגדולים והמרשימים שנבנו בארץ. אולם ענק כזה תמצאו גם במלון קודם שתכנן האדריכל יהודה פייגין לאותו היזם בים המלח וכאן הוא חזר והשתשמש בגישה דומה.

ב-1999 נחנך המלון ברחוב קויפמן 12, סמוך לטיילת שלחוף הים, לשוק הכרמל ולנווה צדק. מאז חנוכתו, חצי יובל שנים מאוחר יותר, לא נבנה עוד בתל אביב מלון גדול (600 חדרים) ומשוכלל דומה לו. כשהאמון בתיירות בישראל הולך ופוחת, וגם המדינה שוקעת בחוסר אטרקטיביות לאורחים (וגם לתושביה הנאמנים), אין פלא שיזמים מעדיפים את הכסף המהיר שבא ממגדלי מגורים על פני התיירות הלא יציבה.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (1999)

.

סיבוב בשכונת קרית משה בטבריה שתכנן יהודה פייגין

בדרך חזרה מסיור בשתי התערוכות שאצרתי ומוצגות כעת במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שבעמק הירדן, הוביל אותי הווייז דרך רחובות משניים בטבריה והופ לפני ניצבים בתי שכונת קרית משה שסתם כך אין סיכוי שמגיעים אליה.

קרית משה היא עוד אחת מהשכונות המוזנחות בטבריה, עיר שכולה שקועה בעליבות הדרדרות בלתי פוסקת, ממש עיר בלי הפסקה. מפתיע אותי כל פעם מחדש כיצד העיר היחידה בישראל ששוכנת על חוף הכנרת, מול הרי גולן, ובה יש מלונאות, עיר עתיקה וגם קברי צדיקים, הצליחה להחריב את הכל ועשתה זאת באופן היסודי ביותר. בשנות ה-70 היו עוד מי שתלו תקוות בטבריה ולבד מבתי מלון חדישים הקימו בה שכונות חדשות ובהן את שכונת קרית משה שאת חלקה הגדול והעיקרי תכנן האדריכל יהודה פייגין, מבכירי מתכנני בתי המלון בישראל.

בתכנון הפרויקט שילב פייגין את הצייר והפסל פנחס עשת, שבימים מוקדשת לו תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. עשת עיצב בחזיתות המבנים את מסתורי הכביסה, וכך העניק למבנים את זהותם ואת ערכם האמנותי. העירייה בשיתוף משרד השיכון מקדמים התחדשות עירונית שסביר להניח תכניס קצת כסף לכמה פונקציונרים, תוסיף דירות, תחדש לרגע (ורק לרגע) את הסביבה, אבל לא תוביל את השכונה או את טבריה לשום מקום שהיא לא מכירה וההדרדרות תמשיך.

ועל כך ברשימה זו.

.

70-80

.

סיבוב במלון קלאב הוטל טבריה

ביבי וכנופייתו טסו לאמריקה והותירו אותנו כאן בסגר. על חו"ל אפשר לפנטז כבר יותר מחצי שנה וכעת גם על מלונות ארצנו אנחנו יכולים לחלום. אבל לא על מלון קלאב הוטל וגם לא על טבריה אני חולם, כי אלה מקומות שראו ימים טובים יותר וגם כשאין ברירה הם לא נחשבים אופציה.

סיבוב במלון קלאב הוטל טבריה מגלה שהוא משקף את מצבה הכללי של טבריה: המקום ראה ימים יפים יותר. הוא מוזנח ועם קהל עממי, אך מחירי האירוח בו נמוכים יחסית ואטרקטיביים. אם שמים בצד את מצבו של המלון, הרי שלחובבי אדריכלות ביקור בקלאב הוטל טבריה הוא מבוא מצוין להיכרות עם חוליה מרכזית בהתפתחות המלונאות בישראל בכלל ובהתפתחות השפה של האדריכל יהודה פייגין – בכיר מתכנני המלונות בישראל בארבעים השנים האחרונות. זו גם הסיבה שהגעתי לבקר בו.

המלון שנפתח ב-1984 במרומי העיר כולל 307 חדרי אירוח, חדר אוכל, בריכה ומגרשי ספורט. אפשר לזהות בו שני מהלכים שייחדו אותו משאר המלונות שנבנו עד אז בארץ: המהלךה ראשון נבע מהשיפוע החד של המגרש, לכן כל השימושים הציבוריים רוכזו בקומה העליונה, כשבקומה התחתונה מוקמה הבריכה ובין לבין רוכזו בתשע קומות כל חדרי האירוח כשלכולם מרפסת גדולה המשקיפה על נוף הכנרת והגולן. המהלך השני שייחד את המלון היה שיווקו כיחידות נופש בשיטת Time Sharing – מודל שהובא לכאן הישר מארה"ב והתגלה תוך זמן קצר כהשקעה שנויה במחלוקת.

ועל כך ברשימה זו.

.

כן

.

סיבוב באולם הספורט המועצתי בעמק יזרעאל

בדרך מחפצי-בה לזרזיר, עצרתי לראות אם במקרה אולם הספורט של המועצה האזורית עמק יזרעאל פתוח. האם סופסוף יתאפשר לי לבקר בו בפנים. התאכזבתי לגלות שהמקום סגור ובגלל הקורונה הוא לגמרי סגור. ולמרות שלא ביקרתי בתוכו, ולמרות שרק הקפתי אותו, ולמרות שהאדריכל לא הסכים לדבר איתי ולא לתת תמונות שצילם עם חנוכתו ב-1977, הוא עדיין שווה כאן רשימה.

הסיבות הן שמדובר במבנה שהושקעה בו מחשבה עיצובית יוצאת דופן לזו שמושקעת באולמות ספורט, וגם תכנן אותו אחד האדריכלים המרתקים – יהודה פייגין. משרדו שבו שותפים כיום גם שני בניו, מתמקד בעיקר בתכנון בתי מלון וגם מגורים (על מתחם חדש בשכונת גילה כתבתי כאן), אבל עד לפני שלושים שנה תכנן פייגין במגוון תחומים ותמיד מעניין אותי לראות את גישתו העיצובית שהתפתחה לאורך השנים והבניינים שתכנן נשמרו יחסית היטב.

ועל כך ברשימה זו.

גלוי ונעלם

.

סיבוב בטבריה ובמלון לאונרדו קלאב

מי נוסע למלון בטבריה? אף אחד שאני מכיר. לכן, החלטתי לארוז את חפציי לסוף שבוע בלב העיר העתיקה שנקראה על שם הקיסר טיבריוס. בזמן האחרון, מסקרנים אותי העבודות של משרד האדריכלים פייגין, שתכננו בעיר כמה מהמלונות הבולטים. נראה שאני האדם הראשון שהתארח במלון לאונרדו קלאב (שנפתח בשנת 1985) אך ורק בגלל האדריכל שתכנן אותו.

האם תשמעו כאן המלצה על המלון או השהות בעיר? אם אתם מחפשים נופש נטו – אז בהחלט לא אמליץ לכם להגיע לטבריה. עשרות שנים של הזנחה מצד המדינה ומצד התושבים ונציגיהם בעירייה, הפכו את טבריה לחורבה אחת גדולה. אם אתם מחפשים שיעור בתכנון עירוני ובאדריכלות – זה בהחלט המקום.

• בהיבט האדריכלי: כמעט כל ידיעה על מלון גדול ומפואר שהולך להבנות היום, כוללת את המידע כי האדריכלים של המלון הם משרד פייגין – משרד שהפך כמעט למונופול של תכנון מלונות בישראל (לאחרונה נפתח מלון נחשולים שתכננו). הפייגינים משכללים את גישתם לתכנון מלון כבר יותר משלושים שנה, ומלון לאונרדו קלאב היה שלב משמעותי בהתפתחות השפה שגיבש המשרד. תמצאו כאן את מילון המושגים הנקי ביותר שלהם. יש כאן אפילו גופות במרתף שלא הצליחו להפריע להם לבנות את מה שהם חלמו עליו.
• בהיבט העירוני: היתה פה עיר עתיקה שמדינת ישראל דאגה להרוס באופן יסודי. שרדו ממנה רק מבני דת (בתי כנסת, כנסיות ומסגדים). את התושבים ללא הבדל דת סילקו מכאן – את הערבים זרקו לכל הרוחות ואת היהודים הזיזו אל מעלה ההר, הרחק מאזור התיירות שהלך והתגבש כאן. נוצר מרכז עיר ללא ללא חיי יום יום רציפים, מקום מפחיד. מרכז טבריה הוא מקרה גרוע יותר ממקרה חיפה תחתית או מקרה באר שבע (אלא ששם נותרו קצת מגורים). מה יש במרכז טבריה? יש כאן בעיקר תנועה שחוצה מבני מסחר ותעסוקה עלובים ומיושנים שגם הם נחלשים בשנים האחרונות, בעקבות הקמת מרכזי קניות חדשים וסגורים מחוץ למרכז. כשהערב יורד והחנויות נסגרות, מרכז טבריה הופך מיד למקום מפחיד ולא בטוח. הטיילת הריקה מתמלאת ברוחות רפאים, מסתננים, ערבים וערסים שמחפשים אקשן (מכות/זיונים) או פינה להניח בה את הראש.

ועל כך ברשימה זו.

.

חזית מלון הפונה לטיילת

.