בשבילי זה משהו שמעבר לבית המלון הממוקם על חוף ימה של תל אביב.
הילטון
הילטון זה הצריף בקצה משטח הטיפולים בשבטה, אותו היינו צריכים להקיף תוך 90 שניות עם פק"לים וציודים. הילטון זה המעונות המחודשים, בהם לא היו סדקים ורטיבויות. הילטון זו גבעת הקצב המשקיפה על הים הכי יפה במזרח התיכון. הילטון זה גם המקום האהוב על שולי, באחת משעות הצהרים של אמצע השבוע. בחירת היום תלויה בי.
"סיינטיפיק אמריקן" פירסם לאחרונה את רשימת 10 המבנים הידידותיים ביותר לאדם והסביבה, שגובשה על ידי American Institute of Architects. מיותר לציין שישראל לא מופיעה ברשימה (כאן עסוקים בגדרות וכבישים), אבל דווקא שכנתינו היקרה לבנון מיוצגת על ידי מעונות סטודנטים באוניברסיטה האמריקאית בביירות. הבניין תוכנן על ידי משרד האדריכלים ממינאפוליס VJJA שכדאי לבקר באתר שלו וללמוד איך מעצבים את הגלובליזציה.אבל בכל מקרה, כנראה שקשה להתחמק מאיתנו – וברשימה מופיע בית כנסת שתוכנן על ידי משרד האדריכלים רוס בארני. |
נדמה שהמיתון לא הגיע להילטון, המלון בתפוסה מלאה (ולא רק בגלל איזה זמר מפורסם שתפס כאן חצי קומה עם הפמליה שלו). כמו התחנה המרכזית בצד השני של העיר, הילטון זה מדינה אחרת.
אבל בשבילי הילטון, זה קודם כל אחת מיצירות האמנות הטובות ביותר שנעשו כאן, על ידי האדריכל יעקב רכטר. (אגב, בויקיפדיה העברית בערך של יעקב רכטר, כל התמונות חוץ מאחת צולמו על ידי – האם אני היחיד שאוהב את רכטר ומעלה תמונות שלו לרשת? אולי גם אתם תועילו להמשיך ולהעלות לשם תמונות?).
רכטר הוא אותו אדריכל שתכנן בתל אביב, בין השאר, גם את את בית משפט השלום (רח' ויצמן פינת שאול המלך), כיכר אתרים המטורפת, מלון שרתון (שניהם בשיתוף ויטקובר) – כלם מבנים שהם יותר אסתטיקה מארכיטקטורה, ולמעשה הם כישלון ארכיטקטוני, ומעל לכל כישלון אורבני צורב.
אבל זה בסדר, העיר צריכה גם את הפילים האלה. הילטון היה בניין שביטא היטב את רוח התקופה: החוץ שיקף את עיצוב הפנים שתכננה דורה גד. המעצבת שזכתה לימים בפרס ישראל על עיצוב מוזיאון ישראל (עם אל מנספלד), שילבה ברחבי המלון יצירות אמנות של טובי האמנים הצעירים של אותה התקופה, לצד בדים וחומרים מקומיים שהלכו כלם ישר לפח עם השיפוץ האלים, המודרני והלא יצירתי שבוצע בראשית העשור על ידי בנו ושותפו של רכטר. אין פלא שיעקב רכטר נדד בין כמה משרדים, בכוונה למכור את משרדו אך לא היה אף אחד שקפץ על המציאה…
ערב תחילת עבודות השיפוץ, הזמינה הנהלת המלון את כל המי ומי (אך לא אותי) לארוחת ערב מפוארת ב"קינג סלומון גריל רום". בסיום הארוחה, תוכנן להגיש לכל אחד מהאורחים פטיש 5 קילו, ובהינתן האות יוכל כל אחד לפוצץ את השולחן, הכסא, התקרה הקירות, הפסנתר כנף ואולי גם את המלצרים. אבל משום מה התכנית בוטלה ברגע האחרון, ועיצובה של דורה גד חוסל בשיטות אחרות ומסורתיות יותר.
ועכשיו קצת היסטוריה:
מלון הילטון שוכן על חלקת קרקע בת 17 דונמים שהיו יכולים להיות פארק, בית קפה או כל מתקן ציבורי אחר ורק לא בית מלון פרטי – שטח שהופקע על ידי ממשלת ישראל מגן העמצאות של עם ישראל.
את הקמתו של המלון מימנה "החברה הממשלתית לתיירות", ולאחר תקופה מסויימת שהביאה עימה בעיקר הפסדים, נמכר הנכס במחיר הפסד לשלושה יהודים פולנים שגרו בגרמניה, וצוחקים עד היום כל הדרך אל הבנק על המתנה שקיבלו ממדינת ישראל.
ב-13 בספטמבר 1965 נחנך בית המלון, בנוכחות ראש ממשלת ישראל לוי אשכול, נשיא רשת מלונות הילטון העולמית קונרד הילטון ושר התיירות עקיבא גוברין. 17 קומות, 6 מסעדות, בריכת שחיה, מגרשי טניס (שבנתיים חוסלו לטובת הרחבת אולם האירועים) ועוד כל מיני ייעודים הפכו יחדיו את המקום לבית המלון המפואר והטוב ביותר הפועל עד היום בישראל.
היא אמנם לא אדריכלית, אבל יש לה את המבט הנשי האהוב עלי, היא בהחלט הצלמת המועדפת עלי.את שני הקליפים שתמר קרוון, ביימה לנינט ולאפרת גוש אני אוהב במיוחד. ובהפוך על הפוך היא גם עושה את זה לעברי לידר. |
בשנותיו הראשונות של המלון, הקפידה ההנהלה על לבוש אורחיו. במסגרת זו, נאסרה כניסה ללובי ולמסעדות המלון ללא עניבה. אך היות וכאן מדובר בישראל, תוך זמן קצר לימד הקהל הישראלי את רשת מלונות הילטון שהצבר הישראלי לא יתן שיעשו ממנו צחוק ויקשרו לו חבל מסביב לצוואר, וההקפדה אוסרה. היום ניתן למצוא את גואטה ופישלוביץ מסתובבים עם החמולה שלהם, בלבוש מינימאלי בכל אחד מאזורי המלון השונים.
אולי בגלל השיפוץ המנוכר וחסר הזהות, המרכיב האהוב עלי במלון הילטון זה דווקא הנוף הנשקף בכל אחד מחדרי המלון: זהו הנוף השווה ביותר, שהופקד בידי התיירים ובעלי המלון. אבל בעבור כ-400$ גם את או אתה תוכלו להנות למשך יממה אחת מהנוף האורבני המרשים של תל אביב: פשוט, צנוע ומתחיל להתפרק ולהדרס מתחת למגדלי זכוכית שחורה שמאחוריהם מסתודדים כמה אלפי יהודונים חמדנים.
האם מלון הילטון היא החצר האחורית של תל אביב? אני מאמין שעל פי הפירוש המקובל אז בהחלט המקום לא עונה על ההגדרה. אבל במחשבה שניה, המקום הזה שרק יודע לקחת ולא לתת – לא לעיר המתנהלת ממזרחו, לא לגן מצפונו ומדרומו ולא לחוף הפרוס למרגלותיו – אז בשורה האחרונה הילטון תל אביב הוא חצר אחורית עבור תושביה של תל אביב.
זו הזכות לעיר להשיב את הרצף של הגן, את הדרכים שנקטעו, את הכורכר שנחצב ונעלם. למה שבריכת השחיה הפרטית של המלון תעלה לתושב בעיר ביקור חד-פעמי בסכום של 285 ש"ח (התעדכנתי בקבלה)??? האם היוקרה שהמלון מביא עמו לתל אביב, מצדיקה את הערכים אותם הוא מבטל וגוזל מהעיר??? איפה כאן "עיר לכלנו"???
עד שאקבל תשובות ברורות ונחרצות לשאלות שהועלו כאן, ארד לנשנש משהו בלובי ואחר כך אקפוץ לבריכה, בשבילי היום זה כלול במחיר החדר.
* * *
אסיים כאן בהמנון פיקוד העורף (יש גם קליפ):
מן הלילה החשוך מן הבקר הרטוב / שתרעד הארץ עליך
בזמנים של שקט קל ובזמני מכאוב / הרם ראשך אנחנו כאן לפניך!
עם ארגוני החירום נצעד יד ביד / חדורים כל משימה לבצע
יחד נחבור לגוף אחד / לאזרחי המדינה נסייע!
פיקוד העורף הפיקוד של המדינה / החזית שמאחור, החוד שבחנית
פיקוד העורף הלפיד במחנה / האש תמיד תדלק
אם לא שמעתם אז נצעק: פיקוד העורף!!!
ועכשיו לתמונות: