סיבוב בתחנת כוח שהוסבה למוזיאון פסלים עתיקים ברומא

מחוץ למסלול השגרתי של אתרי הביקור שאותם פוקדים מיליוני התיירים ברומא, מצוי מוזיאון יוצא דופן, כזה שמפגיש בין פסלים וממצאים ארכאולוגים בני אלפי שנים ובין תעשייה, טכנולוגייה ואדריכלות מודרנית. תחנת הכוח Centrale Montemartini שהוקמה בלב הרובע העשירי, רובע אוסטיינס, ונחנכה ב-1912 נועדה לייצר חשמל לסביבה התעשייתית שבליבה היא ניצבה. אלא שלאחר יובל שנים הוקמה תחנה אחרת חדישה יותר, וזו הוותיקה נסגרה ונעזבה. שלושים שנה מאוחר יותר, ב-1997, נפתחה התחנה מחדש – הפעם לציבור וכמוזיאון זמני (שהפך לקבוע) לתצוגת פריטים ארכיאולוגים שהתגלו ברומא, המורכב בעיקרו מפסלי אבן פיגורטיביים.

האוסף ענק ומרשים, אך ללא הדרכה ממוקדת אפשר להתעייף במהירות. ועדיין, תחנת הכוח היפה, השתמרה היטב, אולמותיה שטופים באור טבעי, וכל מרכיביה שמזמן שבקו חיים מהווים רקע מקורי לפסלי האבן העתיקים שמבהיקים בלובנם.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (1997/1912)

.

אדריכל הבניין העניק לה חזות מרשימה, סימטרית, המורכבת ברובה משתי שורות של פתחי חלונות רחבים וגבוהים, כשהמשטחים המטוייחים שבטווח מסוגננים בין השאר בעיצוב המדמה חיפוי אבן.

.

בראש חלקו המרכזי של המבנה חרוטות האותיות SPQR, המהווה חלק מסמלה של העיר רומא, ומעיד על מעמדה של תחנת הכוח כרכוש עירוני של תושבי העיר.

.

.

מרבית שטח תחנת הכוח נעזב ועמד ללא שימוש, חלקים ממנה שימשו לאחסנה. תכנית להריסתה עמדה על הפרק לכל אורך שלושים השנים מאז הופסקה פעילותה, אך מימוש התכנית התעכב. ראשיתה של תחנת הכוח בסוף העשור הראשון של המאה הקודמת, אז נחנכה בין רחוב אוסטיינסה (Via Ostiense) ובין מסילת הרכבת ונהר הטיבר שלו יועד תפקיד בצינון טורבינות הקיטור להפקת החשמל.

היתה זו למעשה תחנת הכוח הראשונה של חברת התשתיות העירונית, Acea, וכזו שהתבססה על טורבינות קיטור. ב-1933 נוספו לצד הטורבינות גם מנועי דיזל, שיועדו בעיקר לצורך מתן מענה בשעות צריכת שיא. האולם בו הוצבו מנועי הדיזל מתהדר ברצפת פסיפס כחלחלה, פרט מרהיב לכשעצמו.

אדריכל הבניין העניק לתחנה חזות מרשימה, סימטרית, המורכבת ברובה משתי שורות של פתחי חלונות רחבים וגבוהים, כשהמשטחים המטוייחים שבטווח מסוגננים בין השאר בעיצוב המדמה חיפוי אבן. בראש חלקו המרכזי של המבנה, הבולט מעט מעל לקו הגג ומתנשא מעל לפתח הכניסה הראשית שאליו מובילים שני מהלכי מדרגות, חרוטות האותיות SPQR, המהווה חלק מסמלה של העיר רומא, ומעיד על מעמדה של תחנת הכוח כרכוש עירוני של תושבי העיר.

.

אלים ומכונות

.

המכונות שמזמן שבקו חיים מהווים רקע מקורי לפסלי האבן העתיקים שמבהיקים בלובנם.

.

.

בבניין נחשפים המבקרים לאולמות הגדולים והמוארים היטב. בשני המרכזיים שבהם, באלה שהוצבו הטורבינות והמנועים להפקת חשמל, שולבו כמו בבזיליקה פתחי אוורור ותאורה בדפנות חלקו המרכזי והמוגבה של הגג. דפנות האולם עצמו מחופות בחלקן התחתון בלוחות אבן מלוטשת בגוון כתמתם.

ב-1963 הפסיקה התחנה את ייצור החשמל והיא נעזבה לתקופה ארוכה.

שלב ראשון של שינוי התרחש בסוף שנות ה-80, כשחברת Acea, הובילה מהלך להחייאת בניין התחנה. במסגרת זו הוסב חלק משטח הבניין למרכז להצגת אמנות והתכנסויות, תוך שמירה על מאפייניו ואיכויותיו המקוריים.

לאחר שנים אחדות התארחה בבניין תערוכה של פסלים וממצאים ארכיאולוגים שנשמרו באוסף מוזיאון הקפיטולין, שעבר באותה תקופה שיפוץ יסודי. אולמות הענק התגלו כאטרקטיבים להצגת המוצגים, לרבות כאלה עצומים בגודלם. בהצגת המוצגים באולמות תחנת הכוח התרחש מפגש יוצא דופן בין ארכאולוגיה ותעשייה. אך יותר מכל ניתן למצוא כאן מפגש בין שתי קצוות שאיבדו את מעמדם – הפסלים והממצאים מהעבר הרחוק לעומת מתקני ייצור החשמל המושבתים מהעבר הקרוב.

חזית תחנת הכוח הייצוגית מרשימה ואלגנטית. האולמות המוארים היטב באור טבעי, כמו גם המפגש בין אותם שני קצוות, הובילו את מקבלי ההחלטות להפוך את התצוגה הזמנית לכזו קבועה. לצורך כך פעלה Acea לחדש את הבניין באופן יסודי ולהתאימו למוזיאון שבו מוצגת תערוכה קבועה, כמו גם חידוש חזות הציוד התעשייתי שנועד במקור לייצור חשמל. אנשי מוזיאון הקפיטולין השלימו את המלאכה והופקדו על אצירת תערוכת הקבע – בחירת המוצגים ופריסתם באולמות.

"אלים ומכונות" היה לשמה של התערוכה שנחנכה כאן ב-1997, וארבע שנים לאחר מכן הפך האתר למוזיאון העומד בפני עצמו ונקרא על שמה המקורי של תחנת הכוח – Centrale Montemartini. בהמשך, נפתח לציבור אולם חדש שיועד להצגת קרונות הרכבת ששרתו במהלך המאה ה-19 את האפיפיור, וכן חודשו חלקים אחרים בבניין. באולמות התחתונות בבניין המתאפיינים בתקרה נמוכה מוצגות תערוכות מתחלפות. בימים אלו מוצגת תערוכת האדריכלות Architetture Inabitabili, השואבת את השראתה מתחנת הכוח שהוסבה למוזיאון ומוקדשת למבנים יוצאי דופן ומעוררי השראה, כולם באיטליה.

המוזיאון הוא דוגמה נהדרת להשמשתו של מבנה תעשייתי שאיבד את מעמדו וזכה לחיים חדשים. האולמות הרחבים, המוארים היטב והמיכון המרשים מתגלים כמצע מעולה להצגת האמנות והממצאים העתיקים. בזמן שבארץ הורסים בזה אחר זה מבנים תעשייתיים עם איכויות שאדריכלות עכשווית תתקשה להשיג, ראוי היה להתעכב וללמוד מהמקרה הרומאי.

אפשר ללמוד גם למשל מתחנת הכוח בציריך שהוסבה למוזיאון לאמנות קונסטרוקטיבית וכמובן מגלריית טייט מודרן בלונדון. המקרים הישראלים הבולטים כוללים את אולם הטורבינות הישן בתחנת הכוח רדינג שבתל אביב, בה נערכו לפני שני עשורים כמה תערוכות אמנות מוצלחות שמשכו קהל רב, אך מאז נסגר הבניין לאירועים דומים. מקרים מקומיים קבועים ומושקעים במיוחד נערכו במפעל ישן ברמת גן שהוסב למוזיאון לאמנות ישראלית, וממגורות בבני ברק שהוסבו למרכזי תצוגה מסחריים.

.

האוסף ענק ומרשים, אך ללא הדרכה ממוקדת אפשר להתעייף במהירות.

.

סרקופגים

.

שלדים בארון (המאה ה-2 לספירה)

.

נאצים

.

סטייל של קיסר: הקרונות המפוארים והעמוסים בקישוטים שרתו את האפיפיור במסעותיו במהלך המאה ה-19

.

עכשיו גם שרה רוצה כזה

.

וכזה!

.

מוצגים שהתגלו במרכז רומא

.

משני הצדדים פסלי ראשים של קיסרי רומא

.

במרומי האולם חדר הבקרה

.

לא לקחו אחריות אז הורידו להם את הראש

.

ב-1963 הפסיקה התחנה את ייצור החשמל והיא נעזבה לתקופה ארוכה. חלקים ממנה הוסבו למחסנים ובתי מלאכה.

.

האולמות שטופים באור טבעי

.

טורבינה

.

מנועי הדיזל שנוספו לתחנה ב-1933

.

מבט מלמעלה

.

לוחות שיש על הקירות וריצוף מסוגנן

.

מאולם הייצור עולות המדרגות אל חדר הבקרה

.

תמצאו פה לא מעט סימטריה

.

.

סביבת המוזיאון נותרה עלובה, אך ניצנים של התחדשות כבר ניתן לזהות עם הקמתו של מתחם תעסוקה חדש ממש מעברו השני של הרחוב.

בהמלצתו של האדריכל ירון טוראל התכוננתי לבקר גם בבזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות (Basilica Papale di San Paolo fuori le Mura), שמצויה בהמשך הרחוב ומתהדרת בין השאר בתקרת זהב. למרות חשיבותה הדתית, ההיסטורית והאדריכלית של הבסיליקה שאף הוכרזה כאתר מורשת עולמית, העדפתי להותיר את הביקור בה למועד אחר, ופניתי למסעדה הסמוכה, Al Biondo Tevere, שפועלת כאן מאז פתיחת תחנת הכוח.

המסעדה המשפחתית מתהדרת במרפסת רחבה שפונה לנהר הטיבר שזורם למרגלותיה ממש. בראשית ימיה היתה מסעדת פועלים ולמרות הסביבה התעשייתית והעליבות הכללית באזור, כבר בשנות ה-50 הפכה למקום מפגש לאמנים ואינטלקטואלים רומאיים. פייר פאולו פאזוליני שהיה סועד בה לעיתים קרובות, סעד בה את סעודתו האחרונה (ספגטי עם שום, שמן ופלפל צ'ילי), שעות ספורות לפני שנרצח.

.

ב-1950 צילם כאן הבמאי לוצ'ינו ויסקונטי את סרטו בליסימה (Bellissima). מימין נשקף נהר הטיבר. פייר פאולו פאזוליני העדיף לשבת בפנים.

.

פתיחה

.

ספגטי עם שום, שמן ופלפל צ'ילי

★

רשימות נוספות על איטליה (כן ירבו):

.

קסטל דל מונטה

באר פטרציו הקדוש

הביאנלה לאדריכלות בונציה

כנסיית סנטה מריה אנונציטה במילאנו

שיכון באורך קילומטר Nuovo Corviale

אנדרטה והקבר לטבח בפוסה ארדאטינה

מרכז האמנות של קרן פראדה – רם קולהאס

כנסיית יוחנן המטביל במילאנו – ג'ובאני מוציו

אולם התצוגה של אוליבטי בכיכר סן מרקו בוונציה

חנות הספרים בביאנלה של ונציה – ג'יימס סטרלינג

★

שיר לסיום:

.

★