סיבוב במעבר הולכי הרגל שבין רוטשילד, יבנה ואחד העם

כבר במהלך שנות ה-70 תוכנן שטח עם זיקה לציבור בין הבניינים שבין שדרות רוטישלד והרחובות יבנה ואחד העם. אלא שבמשך השנים הוא נותר מגרש חנייה. בשנת 2000 תכנן האדריכל גלעד דובשני את עיצוב המעברים הפתוחים לציבור שנקבעו בתב"ע כאזור עם זיקה להולכי רגל. אלה כללו ספסלים מוצלים, שתילה של שדרות עצי צל, תאורת רחוב וביתן שבמרכזו מזרקת מים.

סיבוב במקום מגלה שלא הרבה נותר מאותו חזון של ניצול החצרות העורפיות של הבתים. בניגוד לתב"ע השתלטו עסקים על חלקים נכבדים מהשטח, הצרו משמעותית את השטח הפתוח והקימו גדרות מסוגים שונים, הביתן מתפורר והמזרקה מושבתת כבר שנים. כתובות גרפיטי רוססו על כל הקירות והמקום משרה אווירה לא נעימה ולא בטוחה למעבר. את התמונות העברתי לעירייה, ששלחה פקחים לקראת השבת השטח כמתוכנן.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (2000)

.

.

(1) החצרות האחוריות

אחד הנושאים שמעסיקים לא פעם סטודנטים לאדריכלות, הוא ניצול החצרות העורפיות והמוזנחות שמקיפות את הבתים, בעיקר במרכז תל אביב. במקור, כשהיו בתל אביב בכל אותם מגרשים בתים פרטיים, חד או דו-קומתיים, היו החצרות שטופות בקרני שמש, ובעלי הבתים דאגו לטפח בהן פרחים ועצי פרי. עם צמיחת בתי הדירות, הוזנחו החצרות והפכו לאזורים שוממים, חסרי שימוש ושאיש לא מגיע אליהם.

למרות שעד היום הציעו מאות סטודנטים פתרונות לניצול אותן חצרות, כמעט ודבר לא נעשה במישור הפרקטי. אחד מהפרויקטים הבודדים שהתממש, הוא זה שתכנן האדריכל גלעד דובשני בשטח החצרות שבין מקבץ הבניינים שבין שדרות רוטשילד, אחד העם ויבנה.

.

רישום מאת אדריכל גלעד דובשני להסבת השטח שבין הבניינים למקום של מעבר ושהייה להולכי רגל (באדיבות גלעד דובשני)

.

.

המתחם שהיה בבעלותה של חברת הביטוח ציון (שהתמזגה לפני כמה שנים בחברת הביטוח הראל), תוכנן מחדש כבר בסוף שנות ה-60 בידי האדריכל שמעון פובזנר (להרחבה ניתן למצוא את הפרק שהוקדש לפרויקט בספר שפרסמתי עם צבי אלחייני: שמעון פובזנר, אדריכל, הוצאת דביר, 2018). הכוונה היתה להקים בנייני משרדים מודרנים תחת בתי הדירות שהתאפיינו בסגנון אקלקטי והוסבו למשרדים, ולהעשיר את השטח הפתוח לציבור.

כבר בתכניתו של פובזנר הופיעה כיכר בצמוד לבניין ציון שתוכנן כמגדל בשלב מוקדם. מתכניתו של פובזנר לכל אותו המתחם התממש רק בניין אחד – בניין הבורסה לניירות ערך, שמשמש כיום למשרדים להשכרה של חברת מיינדספייס. תכנון מגדל משרדי חברת ביטוח ציון נמסר לאדריכלים אברהם יסקי ויוסי סיון.

שני מבנים היסטורים משנות ה-20 שתוכננו לההרס בתוכניתו של פובזנר הוכרזו לשימור מחמיר, וחודשו במקביל לפיתוח אותו מעבר הולכי רגל בתכנונו של גלעד דובשני בתחילת שנות ה-2000 (גם הם היו בבעלות חברת ציון). בשנים הקרובות צפוי המתחם להשתנות, כששני הבניינים הותיקים שפונים לשדרות רוטשילד ונותרו עד עתה על מכונם (אחד מהם בתכנונו של דב כרמי), צפויים לההרס לטובת בנייתו של מגדל חדש.

.

תכניתו המוקדמת של האדריכל שמעון פובזנר למתחם, שבתחומו תכנן את בניין הבורסה וכן כיכר ממערב למגדל ציון (אוסף משרד שמעון פובזנר-גדעון פובזנר אדריכלים)

.

דגם משנות ה-70 שתכנן האדריכל שמעון פובזנר ומציג את בניין הבורסה ומגדל ציון וכיכר ומעבר שמקשר בין שדרות רוטשילד ורחוב יבנה (אוסף משרד שמעון פובזנר-גדעון פובזנר אדריכלים)

.

.

גם בתב"ע שנערכה לאתר בשנות ה-90, שאותה ערכו האדריכלים יסקי-סיון הוגדר בפירוש מהי זיקת ההנאה, מה מותר ומה אסור לבצע בה. בתכנית החדשה שנערכה לאתר ואושרה ב-2021, המשיכו ושמרו על זיקת ההנאה ונוסחו בה הוראות מפורטות וברורות יותר:

.

זיקת הנאה – ההוראות (מתוך תכנית מס' 507-0312470 בתכנון משה צור ואושרה ב-2021)

.

מתוך תכנית הבינוי (תכנית מס' 507-0312470 בעריכת משה צור)

.

הכניסה למעבר מרחוב יבנה, משמאל אחד משני הבניינים שעברו שימור מחמיר גם הם בתכנון האדריכל גלעד דובשני

.

.

הגרפיטי רוסס על כל משטח והעזובה וההזנחה שולטים

.

2000: כך זה היה נראה במקור לאחר חנוכת האתר – הכניסה למעבר הולכי הרגל מכיוון רחוב יבנה (באדיבות גלעד דובשני)

.

.

(2) הפרויקט – אז והיום

דובשני נחרד לגלות מה נותר מעבודתו, "הרגו את הכל" הוא מלמל בעצב. כמעט ואין זכר למעבר המרווח והמטופח שתכנן האדריכל לפני חצי יובל שנים: פלישות לשטח הפתוח של העסקים, גדרות שהוקמו בשטח במגוון של חומרים, כתובות גרפיטי שרוססו על כל פיסת קיר ומשטח וגם חסר-בית שהתמקם במרכז האתר.

דובשני התפלא למה לא בחרתי להתמקד בבתי הדירות הייחודיים שתכנן בחולון, ומשקפים לדעתו את גישתו התכנונית באופן מובהק יותר, זאת לעומת הפרויקט שהוזנח והשתנה במרכז תל אביב. הבטחתי לו שבהמשך אכתוב גם על עבודותיו בחולון. הפרויקט בתל אביב סיקרן אותי בגלל כל אותן פלישות והזנחה – דוגמה מצוינת למצבם של אותם שטחים שנקבעו כ"בעלי זיקת הנאה להולכי רגל" בתמורה לתוספת זכויות בנייה נדיבות ליזמים.

"אני הבאתי את הרעיון של שדרה של עצים וגזיבו שיקשרו את הרחובות יבנה ואחד העם עם שדרות רוטשילד", מספר דובשני במהלך סיור בשרידי עבודתו. "גם רציתי שיהיה מקום של שהייה ורגיעה לעובדים, שיוכלו לצאת מבניין המשרדים למקום סמי-ציבורי בין הבניינים".

"החלל הציבורי, הרחוב והכיכר הם מקום ההתרחשות העירונית, מקום מפגש בין התושבים", כותב דובשני בספרו "מתווים לאדריכלות מקומית בישראל" שהתפרסם לאחרונה ובו הוא שוטח בפני הקורא את גישתו התכנונית (אפרט עליו כאן למטה). "אלו הם חדרי האירוח העירוניים, המקומות היוצרים את החוויה העירונית. למעשה, בחיי היום-יום חשיבותו של החלל הציבורי לאפיונה של העיר וליצירת מרחב מחיה איכותי לתושביה עולה לאין ערוך על חשיבות הבנוי". באותן חצרות אחוריות ומגודרות שפוגעות ברציפות העירונית, ביקש אז דובשני לטפל ולחדש משהו לעיר.

לאורך המעבר שמקשר לרחוב יבנה שולבו ספסלים בנויים עם משענות יד מפורזלים, כדי למנוע אפשרות מחסרי בית להסב אותן למיטות, מה שלא מנע מחסר הבית להתמקם בין הספסלים.

.

לאורך המעבר שמקשר לרחוב יבנה שולבו ספסלים בנויים עם משענות יד מפורזלים

.

כדי למנוע אפשרות מחסרי בית להסב אותן למיטות, מה שלא מנע מחסר הבית להתמקם בין הספסלים (משמאל)

.

משמאל: בניגוד לחוק השתלטו עסקים על השטח והקימו גדרות

.

2000 – כך זה היה נראה במקור לאחר חנוכת האתר: המעבר לכיוון רחוב יבנה – שתי שדרות של עצים, השדרה שבתמונה נבלעה בשטח שעליו השתלטו עסקים (באדיבות גלעד דובשני)

.

.

במטרה לנתק את השוהים כאן מהסביבה הבנויה ככל הניתן, קבע האדריכל סככות מרושתות, כאלה שהיו חביבות על אדריכלי תל אביב בשנות ה-30. סככות אלה תוכננו להזמין צמחייה מטפסת שתכסה אותן ותצל על היושבים ותצבע בפרחיה את הסביבה. דובשני בחר בחומרים פשוטים אך עמידים במיוחד, מהלך שהוכיח את עצמו.

.

סככות מרושתות מזמינות צמחייה מטפסת שתכסה אותן ותצל על היושבים ותצבע בפרחיה את הסביבה. דובשני בחר בחומרים פשוטים אך אמידים במיוחד, מהלך שהוכיח את עצמו.

.

.

את הגישור על הפער בין המפלסים השונים של המעבר פתר דובשני באמצעות מדרגות רחבות שגם אותן סגנן ברוח הבנייה האקלקטית הסמוכה. את המעקות הבנויים כמו גם את הדפנות הוא צבע בלבן, בעוד שאת מתקני ההצללה צבע בצבע אפור כסף. כיום נותרו מתקני ההצללה בצבעם המקורי אך כל השאר נצבע בגוונים מוזרים כמו ירוק מנטה.

.

2000: מבט מביתן המזרקה אל המעבר שבקצהו רחוב יבנה (באדיבות גלעד דובשני)

.

2000: המעבר במבט מרחוב יבנה ובקצהו המדרגות העולות אל הביתן עם המזרקה (באדיבות גלעד דובשני)

.

את הגישור על הפער בין המפלסים השונים של המעבר פתר דובשני באמצעות מדרגות רחבות שגם אותן סגנן ברוח הבנייה האקלקטית הסמוכה.

.

את המעקות הבנויים כמו גם את הדפנות הוא צבע בלבן, אך אלה נצבעו מאוחר יותר בצבעים מוזרים כמו ירוק מנטה.

.

.

בנקודת המפרק של המעברים מיקם דובשני מזרקת מים קטנה בליבה של סככה מסוגננת, מוקפת ספסלים בנויים מחופים באבן. את אלה עיצב בצורת מתומן, בהשראת אלמנטים דומים שהופיעו באדריכלות המזרחית, אך גם ניתן למצוא לה הד בקיוסקים הראשונים שהוקמו בתל אביב כמו גם בביתן התה הקטן שנבנה בעורפו של אחד הבתים ברחוב אחד העם הסמוך, כזה שאף עבר שימור לאחרונה.

ההזנחה והעזובה הכללית לא פסחה על המזרקה והסככה – במזרקה שהפסיקה לפעול נשתלו פרחים, בראשה היכן שבמקור זרמו המים הונחה מאפרה גדולה, לוחות האבן שמחפים את הספסלים פורקו בחלקם ונחשף הבטון, ועל הסככה הונחו ברישול יריעות פלסטיק אפורות.

פניתי לעירייה בשאלה אם כך נגזר גורלם של שטחים שייעודם זיקת הנאה לציבור, וזו תגובתה: "הטענה לחריגה לשטח ציבורי נבדקת בימים אלה על-ידי הגורמים העירוניים הרלוונטיים ותטופל בהתאם לממצאים שיעלו בשטח".

.

מגדל ציון בתכנון יסקי-סיון ולמרגלותיו הביתן עם המזרקה. מסלול גדר שהוקמה בניגוד לתב"ע

.

מתברר שקל בתל אביב להשתלט על שטח גם בשדרות רוטשילד

.

2000: מראה הביתן לאחר חנוכתו (באדיבות גלעד דובשני)

.

כיום הביתן מוזנח וחלקים ממנו התפרקו

.

יריעת פלסטיק שנפרסה על גג הביתן החשיכה אותו. נוסף גם כדור דיסקו

.

המזרקה עברה לעציץ

.

2000: המזרקה זמן קצר לאחר הפעלתה (באדיבות גלעד דובשני)

.

.

(3) האדריכל

דובשני (77) יליד הרצליה, בן לזוג מורים לתנ"ך, שונה מהאדריכל הישראלי הטיפוסי. בעוד מרבית מעמיתיו בחרו בטכניון בחיפה, המוסד היחיד בשעתו בארץ להכשרת אדריכלים, בחר דובשני בסוף שנות ה-60 לרכוש את השכלתו המקצועית בלוזאן שבשוויץ. "רציתי ללמוד אדריכלות בצרפתית, היה לי שיגעון לצרפתית ולכן נרשמתי ללימודים בבוזאר שבפריס". אלא שבאותה שנה היה מרד הסטודנטים המפורסם ופעילותו של המוסד המפורסם הושבתה. דובשני לא ויתר על החלום ונרשם ללימודים בבית הספר לאדריכלות שבאוניברסיטת לוזאן, ובסיומם גם נותר לעבוד תקופה.

"כל הלימודים היו מכוונים למקומיות, משנה א' מדברים על קונספטואליות, גישה שמאפיינת את האדריכלות השוויצרית ובולטת גם אצל אדריכלים כמו פיטר צומטור והרצוג ודה מרון", הוא מספר. "באותה התקופה שבה למדתי הפוסטמודרניזם עדיין לא הגיע. למדנו על פרופורציות, על פרטי בניין כמו חלונות ושיפועי גגות, על פונקציונליזם. השוויצרים בבתי הספר מאד שמרניים ומאד קונטקסטואליים, וזה נותר אצלי. עד כדי כך שחבר אמר לי פעם שעל המצבה שלי יהיה כתוב 'כאן קבור אדריכל מקומי'".

.

אדריכל גלעד דובשני

.

.

עם שובו לארץ, עבד דובשני שנים אחדות במשרדו של האדריכל יעקב רכטר, בעיקר על מלון לרום בירושלים (כיום מלון ענבל) ובניין המחשב של בנק דיסקונט ברחוב הרצל בתל אביב. ב-1980 יצא לדרך עצמאית. תחילה קיבל עבודות תכנון קטנות של בתים פרטיים, אך עם השנים גדל היקף העבודות וקנה המידה.

במקביל לעבודתו החל ללמד בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. "לאדריכלים מהטכניון כל העניין הקונטקסטואלי לא היה בראש, והגישה שלי הפכה למאוד פופולרית כי לא היה כזה דבר אז". הוא נזכר בתלמידים שלימד ופתחו בהמשך משרדים כמו קיקה ברא"ז ("הסטודנטית הכי טובה שהיתה לי"), גיל שנהב ואברהם קוריאל. אך הוא מודה שעל אף מאמציו, אצל רבים מתלמידיו לא ניתן למצוא בעבודותיהם הרבה מגישתו.

"לסטודנטים שבאו ללמוד בסטודיו של שנה א' הייתי נותן לבחור מקום ולהמציא קהילה שמקיימת פולחן. יצאו פרויקטים נהדרים". בהמשך לימד גם בבצלאל, במכון הטכנולוגי בחולון, באוניברסיטת אריאל שבה הגיע לדרגת פרופסור וגם עמד בה בראש המחלקה לאדריכלות. כיום הוא מלמד הנדסאי אדריכלות בשנקר את עקרונות התכנון האדריכלי.

במהלך שנות ה-80 התפרסם דובשני גם כמבקר אדריכלות ופרסם שורה ארוכה של מאמרים בבמות שונות. תרומה מיוחדת היתה למונוגרפיה מקצועית שפרסם לאדריכל יהודה מגידוביץ (1961-1886), אדריכל העיר הראשון של תל אביב, מהפוריים ומהיצירתיים שפעלו בה בעשורים הראשונים לקיומה. הספר המרשים שיצא לאור ב-1993, חשף לראשונה גוף עבודות של אדריכל נשכח, בתקופה שקדמה למהלך השימור שפשט בתל אביב עשור מאוחר יותר. מגידוביץ נדחק עם השנים מהזיכרון, לא מעט בעקבות דור האדריכלים המודרניסטים שבאו אחריו, ופרסום המונוגרפיה לא רק זיכה את מגידוביץ בהערכה מחודשת, אלא גם ניתח את יצירתו באופן מקיף ומעמיק. "הושפעתי ממנו", מודה דובשני, "מגידוביץ היה אדריכל נהדר. הוא היה יותר טוב מהאדריכלים הצעירים שבאו אחריו, והיה לי מזל שהכרתי את הנכד שלו ושכנעתי אותו להוציא אז את הספר". הספר שפרסם לפני שלושים שנה אזל מזמן מהחנויות, אך בכוונתו של דובשני לפעול להדפסת מהדורה חדשה ומורחבת.

את הבניין האחרון שתכנן השלים דובשני לפני למעלה מעשור. לפני שנתיים עוד הספיק והתחיל לתכנן בית דירות בשכונת פלורנטין, אך לאחר שהיזם דרש ממנו לבטל את המרפסות שתכנן בחזית הבניין כדי לחסוך בהשקעה, הוא התפטר מהעבודה, ומאז מקדיש את זמנו להוראה וגם לציור. "לא בניתי מאז, נמאס לי מהרשויות ומהיזמים", הוא מסביר, "קבלתי אז הזדמנות ללמד שנה סטודיו ב-ENSCI בפריס, אז סגרתי הכל ונסעתי".

.

(4) הספר

לאחרונה סיכם דובשני את פועלו המקצועי בספר "מתווים לאדריכלות מקומית בישראל" (הוצאת צמרת, ניתן לרכישה בחנויות תולעת ספרים, מרכז באוהאוס וגם כאן), שיצא במקור בשפה האנגלית לפני עשור. יותר מהעובדה שהספר מציג את עבודותיו, בספר זה ביקש דובשני להציג את גישתו התכנונית. זהו ספר דידקטי באופן מובהק, כזה שפונה לקורא המקצועי שמבקש להיחשף לגישות אחרות לתכנון. לאורך הספר מציג דובשני את הרבדים השונים המרכיבים את גישתו התכנונית, זו שבה ההקשר למקום הוא הבסיס לכל מהלך בעבודת התכנון.

"היה חשוב לי לפרסם את הספר, להשאיר את המורשת שלי", הוא מודה ומקווה שסטודנטים כמו גם אדריכלים צעירים וותיקים יחשפו לגישתו ויטמיעו אותה בעבודתם. "המחויבות לאדריכלות מקומית היא לא גחמה של צורה או עיצוב", כותב דובשני בספרו, "המסר שלה הוא יצירת מקום של דיאלוג והבנה בין אדם, בניין וסביבה, ולכך שואף הספר הזה". הוא מפרט שהדברים שכתב אינם מתיימרים להוות מרשם מדויק לעבודת המתכנן אלא הם "קווים של סקיצה להמשך דיון".

כמו רבים מהאדריכלים שמקדישים מזמנם להוראה, גם מספר המבנים שבנה דובשני מצומצם יחסית. אלה כוללים בעיקר בתי מגורים פרטיים, כמה בתי דירות בודדים, מוסדות חינוך ומרכזים קהילתיים וכן שתי כיכרות קטנות – זו שמופיעה כאן ואותה הוא מכנה "כיכר ציון" וכיכר נוספת "כיכר זיתוני" שבעכו העתיקה.

הוא מודה שההיקף המצומצם יחסית של פרויקטים שבנה נובע מהשקעתו בהוראה, אך מוסיף נימוק: "לא הצלחתי כי לא רוצים אדריכלים כמוני, רוצים שטאנץ. יש כאלה שהם סוחרים ויודעים להתחנף ליזם או למהנדס העיר כדי לקבל פרויקטים, אבל אני לא כזה. בנייני המגורים שתכננתי בחולון זכו בפרסים, ורציתי להמשיך בעיר ולקבל גם מבני ציבור, אבל לא נתנו לי כלום. אין בארץ תודעה לאדריכלות איכותית והרבה ממה שבונים זה העתק-הדבק".

"אני מבסוט כי עשיתי גוף עבודה", הוא אומר רגע לפני שאנחנו נפרדים, "קידמתי את עצמי באקדמיה אבל לא הייתי רק שם".

.

הפסל "חלון לשדרה" של האמן בוקי שוורץ בכניסה למעבר משדרות רוטשילד

.

.

המעבר נעשה צר

.

הכניסה למעבר מרחוב אחד העם הוא ברוחב מזערי – לפי התב"ע גם הרצועה שמשמאל מוגדרת בזיקת הנאה לציבור

.

מבט מרחוב אחד העם על חזיתות שני המבנים ששימר דובשני. משמאל הכניסה למעבר

.

מבט ממפגש הרחובות אחד העם ויבנה על המבנה ששימר דובשני, משמאל בניין הבורסה לניירות ערך לשעבר שתכנן האדריכל שמעון פובזנר

.

בחזית הבניין לשימור עיטורים יוצאי דופן

.

את התבליטים, מספר דובשני, יצר במקור הפסל יעקב דב גורדון שגם יצר את פסל האריה שהוצב בקצה סמטה פלונית

★

מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:

.

רופין 51 (דב כרמי)

בן גוריון 33 (דב כרמי)

בית קרסו (אריה כהן)

רופין 40 (אריה קרפץ)

יעל 3 (אוסקר קאופמן)

גורדון 79 (סם ברקאי)

גן הבנים (גדעון שריג)

גן הסלעים (גדעון שריג)

גינת דובנוב (גדעון שריג)

אהרונוביץ' 4 (רוברט הוף)

בן-גוריון 88 (אליהו וולמן)

ויזל 11 (מרדכי רוזנגרטן)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

גשר הבעש"ט (צבי הראל)

מעונות איינשטיין (יסקי גיל)

בניין טרובוביץ (אוריאל שילר)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

בית מילמן (יצחק פרלשטיין)

גשר אוסישקין (קיסלוב קיי)

בלפור 26-24 (מיכאל פלאטו)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

תיכון עירוני ה' (אבא אלחנני)

גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)

שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)

אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)

סביל אבו-בוט מתחדש (טל איל)

מתחם חצרות יפו (אורי שטרית)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

אלעזר בן עזריה 10 (קיסלוב-קיי)

מועדון הקולוסאום (ישראל גודוביץ)

דוד המלך 59-51 נוה (אהרון דורון)

דוד המלך 36-32 (יצחק פרלשטיין)

האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)

בית הבאר בהרצל 138 (נאור מימר)

בית הספר להנדסאים (זלקינד הראל)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)

הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בניין נפתלי (אריה אל-חנני וניסן כנען)

ספר חדש על "מצודת זאב" (יוסי קליין)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

בית הקיבוץ נטוש (שמואל מסטצ'קין)

מלון דיויד אינטרקונטיננטל (יהודה פייגין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

תחנת אלנבי התת-קרקעית של הרכבת הקלה

תחנת קרליבך התת-קרקעית של הרכבת הקלה

תחנת כיבוי אש באבן גבירול (עדנה ורפי לרמן)

ביתן הלנה רובינשטיין מתחדש (רכטר אדריכלים)

מנדלסון 10 פינת שלמה המלך 65 (יחיאל אברהמי)

בית הדואר המרכזי בשדרות ירושלים (אוסטן הריסון)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בניין ננו-טכנולוגיה (מישל רמון ואלכסי פייר, יעל, ירון וגלעד גרנות)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

מגדל יובנק בשדרות רוטשילד 38 פינת יבנה 36 (אריה פרייברגר)

הסטודיו לבניית דגמים של יעקב דלווה בארלוזורוב 61 (אריה שרון)

בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)

הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 (אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני)

בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן-גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

תבליט בטון על מקלט בגן הפסגה (שלמה אלירז)

דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קונכייה אקוסטית (צבי הקר)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

בית העיר שוב מתחדש

בית האוניה בבנדה 59

בית הדר (קרל רובין)

הקולוסיאום

★

שיר לסיום:

.

★