האטריום הגבוה והרחב שמתגלה בלב של מלון דיויד אינטרקונטיננטל בתל אביב, הוא אחד מהאולמות הגדולים והמרשימים שנבנו בארץ. אולם ענק כזה תמצאו גם במלון קודם שתכנן האדריכל יהודה פייגין לאותו היזם בים המלח וכאן הוא חזר והשתשמש בגישה דומה.
ב-1999 נחנך המלון ברחוב קויפמן 12, סמוך לטיילת שלחוף הים, לשוק הכרמל ולנווה צדק. מאז חנוכתו, חצי יובל שנים מאוחר יותר, לא נבנה עוד בתל אביב מלון גדול (600 חדרים) ומשוכלל דומה לו. כשהאמון בתיירות בישראל הולך ופוחת, וגם המדינה שוקעת בחוסר אטרקטיביות לאורחים (וגם לתושביה הנאמנים), אין פלא שיזמים מעדיפים את הכסף המהיר שבא ממגדלי מגורים על פני התיירות הלא יציבה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2024 (1999)
.
להמשיך לקרוא ←
הקשרים ההדוקים שיצרו אדריכלים אחדים עם ההסתדרות באמצע המאה הקודמת, הביאו להם שפע של עבודה, בעיקר בתחום הבריאות עבור "קופת חולים". הודות לאותם קשרים האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון תכננו שורה ארוכה של בתי חולים, בתי הבראה ומרפאות. הקשרים וההתמחות שפותחו ושוכללו הביאו עבודות בהמשך גם לבנו ונכדו של שרון.
המרפאה המחוזית שתכננו שרון ואידלסון במפגש הרחובות רמז ורוז'נסקי ברחובות, נחנכה ב-1965. יחסית למבני בריאות אחרים שתכנן המשרד היא קטנה, אך ברחובות בניין המרפאות הוא ממבני הציבור העירוניים הגדולים והבולטים שנבנו בה עד אותה עת (עבודות רבות שתכננו האדריכלים מצויות גם במכון ויצמן שבצפון העיר).
רחוב רמז שממשיך ומשנה את שמו לרחוב לוין אפשטיין ומסתיים כששמו הופך לרחוב בית הפועלים, זרוע לאורכו במבני ציבור, בעיקר כאלה שהקימה ההסתדרות.
ועל כך ברשימה זו.
.
1965
.
להמשיך לקרוא ←
במהלך לימודי האדריכלות בבצלאל ולצורך עבודה אקדמית ראיינתי עם מירי שיין מאירי את האדריכל זאב דרוקמן בנושא הפרבור. הכוונה היתה לגבש לנו בסיס תיאורטי, שיהווה תשתית לפרויקט שהצענו במסגרת הסטודיו. דרוקמן היה מורה במחלקה לאורך שנים ארוכות וקודם לכן היה ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל בין השנים 2002-1990.
ההתייחסות בראיון, שהתקיים ב-2005, היתה בעיקר לאותם פרברים של בתים צמודי-קרקע שנבנו בכל רחבי הארץ וגם בהתנחלויות. מאז השתנו אתגרי התכנון, אך הטיעונים והרעיונות שנאמרו נכונים גם היום. לאחרונה נתקלתי מחדש בראיון וחשבתי שראוי לפרסם אותו.
ועל כך ברשימה זו.
.
2005
.
להמשיך לקרוא ←
קיבוצי אשדות יעקב איחוד ומאוחד שבעמק הירדן עשירים באתרי זיכרון ייחודיים אולי יותר מכל יישוב אחר בארץ, בטח ביחס להיקף אוכלוסייתם. שורה ארוכה ומכובדת של אדריכלים ואמנים השקיעו בתכנונם מחשבה מעמיקה בפיתוח היצירה, בגיבוש חוויית הביקור וגם תשומת לב לרמת הביצוע. אשדות יעקב מאוחד מתייחד בכך שבו גם הוקם חדר זיכרון ייעודי שמוקדש לחללי הקיבוץ ולחברים שנפטרו מהעולם.
חדר הזיכרון בנוי כמו קופסת עץ קטנה ומשוכללת שלכל חלק בה יש שימוש. הוא שוכן במבנה הספרייה ומעוצב באופן שונה משאר חדרי המבנה. החדר הוקם ב-1975 בתכנונו של האמן משה הדרי, בשעתו חבר הקיבוץ ואיש רב-פעלים שיצר גם את רחבת הזיכרון "הבור" הסמוכה. קרוב ליובל שנים מאז הוקם החדר, מספר המתים גדל ולכן בקיבוץ שוקלים לערוך שינויים או להקים חדר חדש במקום זה הוותיק.
על כך ועל שאר אתרי הזיכרון בשני הקיבוצים ברשימה זו.
.
2023 (1975)
.
להמשיך לקרוא ←
"אני מגיעה בכל בוקר לעבודה ביהוד ואני לא יודעת אם נסעתי על ציר תנועה או על ציר הזמן", שיתפה אותי האדריכלית מוניקה זר ציון במחשבותיה בשיחה שערכתי עימה ב-2005, כשהיתה מהנדסת העיר יהוד. זר ציון ממשיכה: "הכפר הערבי ששרידיו שוכנים בלב יהוד, הוא כפר מיתולוגי וזה הכל ילך לאיבוד. אבל מצד שני, ייכנסו לכאן סטנדרטים חדשים שכיום יהוד לא יכולה לספק".
יהוד היא מקרה מיוחד בתכנון הישראלי; לאחר מלחמת העצמאות וחיסול היישוב הפלסטיני יהודייה (שנקרא היה גם עבאסייה), הקפידו המתכננים להימנע מהריסת מרכז היישוב על בתיו ומערך רחובותיו, כפי שנהגו במאות יישובים כפריים ועירוניים אחרים, אלא שמרו עליו. כוונתם לא נבעה מרגש רומנטי או כוונה לפיתוח תיירותי, כפי שארע במקביל בעין-הוד למשל, אלא מתוך רצון להדגיש כדוגמה לאומית את הפער בין התכנון הורנקולרי חסר הסדר לכאורה שאפיין את סביבת החיים של הערבים, לעומת התכנון המודרני הישראלי, המאורגן והמשוכלל.
יובל שנים מאוחר יותר, בתחילת שנות האלפיים, השכיל ראש עיריית יהוד בשעתו, יוסי בן דוד, להרגיש שהסדר המודרני שהושלט בידי אותם מתכננים ויורשיהם אינו מתאים ליצירת חיים עירוניים תוססים. שכונת לוגאנו שתוכננה בהשראת מרכז העיירה השווייצרית שעל שמה היא קרויה, היתה אמורה לתת את המענה, להוות חלופה למגורים הפרבריים ולקניון סביונים שהוקם בקצה העיר.
ב-2018 הושלם חלקו הראשון של פרויקט לוגאנו שתכננו האדריכלים דניאל תשבי וישראל רוזיו. הפרויקט שהתממש כולל בשלב זה עשרה מבני מגורים בני שש קומות עם קומת רחוב מסחרית (התכנית הסופית כוללת 28 מבנים). אלא שהתוצאה רחוקה מהחזון של מקום תוסס, נעים ומושך. הדימיון ללוגאנו גם הוא רחוק, כשבהיבט העיצובי התוצאה היא מוזרה, פשטנית ותמוהה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (2018)
.
להמשיך לקרוא ←
מבנה תעשייתי שאיבד את מעמדו והוסב לשימוש אחר זכה לא פעם להצלחה בבני ברק, כמו הפעם שבה ממגורה (מבנה לאחסנת זרעים) גדולה במיוחד שנבנתה במקור ב-1961 בתכנון המהנדס יוסף אידלמן הוסבה יובל שנים מאוחר יותר למבנה מסחרי. על אף ההצלחה והתחזקות המודעות לערכם של מבני תעשייה, רק מעטים מהם זוכים לעדנה חדשה. לא מזמן נודע כי בניין טחנת קמח "לבנון" בטבריה יהרס ורק הממגורה שגם אותה תכנן אידלמן תוותר.
בלב בני ברק נהרס לפני חודשים אחדים מפעל סיגריות "דובק" ההיסטורי, ובקרוב יהרס גם בניין משרדי מפעל הטקסטיל "ארגמן" (כיום מכון מור). אך לעומתם, מפעל הפסטה המקורי של "אוסם" כמו גם מפעל המנעולים "ירדני" הוסבו שניהם לישיבות.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (2011/1961)
.
להמשיך לקרוא ←
אירוע הרצח ההמוני האחרון שידעה רומא התרחש בה לפני קרוב ל-80 שנה, בחורף 1944, וידוע כהטבח בפוסה ארדאטינה (Eccidio delle Fosse Ardeatine). במנהרות מבודדות בשולי העיר טבחו הנאצים בתוך שעות אחדות ב-335 אזרחים איטלקים, מהם 75 יהודים.
מיד לאחר המלחמה הוחלט על הקמתו של אתר זיכרון במקום עצמו. נערכה תחרות שבסופה נבחרה תכניתם המשותפת של חמשת האדריכלים נלו אפרילה, אלדו קרדלי, צ'ינו קלקפרינה, מאריו פיורנטינו וג'וספה פרוג'יני (Nello Aprile, Cino Calcaprina, Aldo Cardelli, Mario Fiorentino, Giuseppe Perugini), ששילבו ביצירתם גם את שני הפסלים פרנצ'סקו קוצ'ה ומירקו בסלדלה (Francesco Coccia, Mirko Basaldella). התוצאה שנחנכה ב-1949 היא מרתקת וחווייתית, היתה חדשנית לזמנה וזכתה לפרסום עולמי. הד משמעותי להשפעתה ניתן למצוא באוהל יזכור באתר יד ושם בירושלים.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1949)
.
להמשיך לקרוא ←
מלון מגדל חיפה שנחנך ב-1992 (לאחר שעמד לא גמור במשך 16 שנים) ברחוב הרצל 63, היה בניין נוסף בשורה ארוכה של בניינים מכוערים שלא התאימו לסביבה שבה נבנו. נדרש היה כישרון מוגבל במיוחד אם בכלל כדי לתכנן את המגדל, גם בהיבט העיצובי וגם בהיבט העירוני. לכן לא פלא שהמלון שהוקם בבניין כמו גם שאר העסקים שבו נותרו נחותים לא פחות מהסביבה המקיפה אותו – שכונת הדר.
במקור תוכנן לקום במגרש בית קולנוע גדול. בתכנונו השתתפו האדריכלים ג'ון ודרו אברסון מניו יורק ומשרדו החיפאי של האדריכל שמואל רוזוב, אלא שהפרויקט לא התממש.
תכנון המגדל נמסר בשנות ה-70 לאדריכל משה אורן, שהיה פעיל בחיפה באותן השנים ולא לחינם נשכח מאז. הקמת המגדל היתה לו הזדמנות להותיר חותם בולט בנוף העירוני שבו כמעט ולא נבנו עד אז בו מגדלים. ואכן אורן הצליח והותיר אחריו נקודת ציון, ה' ירחם.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1992)
.
להמשיך לקרוא ←
את הבינוי במרכז הקיבוץ של בארי שבמערב הנגב תכננו אמנם כמה מתכננים שונים ובתקופות שונות, אך הוא עוצב בשפה אחידה. המרכז כולל מגדל מים שהיה הראשון להבנות בתחילת שנות ה-50. אחריו צמחו בית העם, חדר האוכל ולבסוף גם מבנה משרדי מזכירות הקיבוץ. המשותף לכולם הם הבטון החשוף ששימש כחומר הבנייה העיקרי והשימוש בצורות בסיסיות.
בית העם נועד לאפשר את קיומם של מופעים (עד אז מופעים גדולים נערכו באופן דחוס בחדר האוכל שהיה אז קטן יחסית, או תחת כיפת השמיים באמפי של הקיבוץ). את המבנה שנחנך ב-1976 תכנן האדריכל חנן הברון, חבר קיבוץ רעים השכן, מהאדריכלים המוכשרים שפעלו כאן בארץ ושאחיו ומשפחתו חברי בארי.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1976)
.
להמשיך לקרוא ←
נראה שהעליבות ששולטת בחיפה כבר יותר מיובל שנים, התחזקה בקדנציה של ראש העירייה הנוכחית. גם הבניינים שתכנן האדריכל משה גרשטל (1961-1886) לא ניצלו מכל אותה הזנחה. "שוק תלפיות" שתכנן ברחוב סירקין 39, ממבני המסחר הייחודיים והגדולים שנבנו בארץ, עובר אמנם שיפוץ כבר כמה שנים, אך פרויקט החידוש מוזר בלשון המעטה.
ברחוב סירקין 27, סמוך לבניין השוק וממש ליד הבניין המסחרי שעליו כתבתי כאן לאחרונה, ניצב "בית קרמאן", בית דירות גדול שתכנן גרשטל עבור טאהר קרמאן (1952-1890), ערבי יליד שכם, מעשירי חיפה ובשעתו גם סגן ראש העירייה.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1937)
.
להמשיך לקרוא ←
"אין ספק שנחזור הביתה", מכריז שמואל נכטיילר חבר קיבוץ עין השלושה. ב-7.10 חדרו קרוב ל-150 מחבלים לקיבוץ השוכן שלושה קילומטרים מגדר הגבול עם רצועת עזה. רק למחרת השתלט הצבא על הקיבוץ ופינה במהירות את כל תושביו. מאז כולם יחד מתארחים במלון באילת.
חדר האוכל של קיבוץ עין השלושה שתוכנן במקור בידי האדריכל מרדכי זברודסקי ומאוחר יותר הורחב בידי האדריכל ויטוריו קורינלדי, כבר לא פעיל שמונה שנים. אלא שכעת כשכולם יחד במלון, חזר המונח "חדר אוכל" והפך למקום של מפגש והעמקת ההיכרות בין החברים, גם אם חדר האוכל הוא במלון.
ימים אחדים לפני ה-7.10 הסתובבתי בעין השלושה עם הצלם איתי איילון לצורך צילום מבני הציבור לספר חדש על עבודתו של קורינלדי.
כעת, חודש וחצי לאחר הסיבוב, הקיבוץ ריק מתושביו. אך למעט כמה מבנים בודדים שנשרפו נותר הקיבוץ על כַּנו. השבוע שוחחתי עם נכטיילר חבר הקיבוץ מאז 1956 שליווה אותי בסיבוב והיה רכז הבניין, כדי לשמוע ממנו על העבר הרחוק והקרוב, על ההווה ועל העתיד.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1973)
.
להמשיך לקרוא ←
לאחר שנים שבמהלכן הושקעו משאבים רבים בהתנחלויות, חזרה ממשלתו של יצחק רבין בתחילת שנות ה-90 והשקיעה בישראל. במסגרת זו חודשו תשתיות והוקמה שורה ארוכה של מבני ציבור ממשלתיים, בהם גם היכל המשפט בנצרת. את הפרויקט שנחנך ב-1999 בגבול שבין נצרת ובין נוף הגליל, תכנן משרדם של האדריכלים שולמית נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל (בהשתתפות רינה אלקון ויפים קופילביץ'), מהוותיקים והבכירים שבמתכנני מבני הציבור שפעלו בישראל.
היכל המשפט שהוקם בפסגה נישאה מפנה אל בתי העיר נצרת חזית המזכירה טירה, כזו שהגישה אליה אינה ברורה ושבין כתליה נחרצים גורלות התושבים, גם אם הם רחוקים ממנה ולא באים בשעריה. אלא שבסיבוב בבניין עם האדריכל משה גיל, הוא מדגיש כי אכן הם ביקשו להדגיש את נוכחותו של בית המשפט, אל ההשראה לעיצובו באה מביקורי האדריכלים בנצרת, שבמהלכם התרשמו מאלמנטים שונים בבתי העיר העתיקה ואותם הם ליקטו ושילבו במבנה בית המשפט.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1999)
.
להמשיך לקרוא ←
הפקעת קרקעות מתושבי יישובים ערבים בגליל לטובת הרחבת העיר כרמיאל והקמת מועצה אזורית שאוכלוסייתה יהודית, הובילה ב-30 במרץ 1976 למחאה והפגנה המונית. במהלכה הפעילו כוחות צבא ומשטרה אש חיה כנגד מפגינים. התוצאה גבתה את חייהם של חמישה גברים ואשה אחת – ח'דיג'ה שואהנה שנורתה בגבה. שלושה מההרוגים ובהם שואהנה היו תושבי סח'נין שבגליל התחתון.
על הקמתה של אנדרטה, כזו שתנציח את אותו אירוע שנקרא מאז "יום האדמה", הוחלט תוך זמן קצר. האנדרטה שהוקמה בלב בית הקברות שלצד רחוב אל-ג'ליל במרכז סח'נין לפני 45 שנה, ב-1978, היא לא רק אתר זיכרון ייחודי ביישובי הגליל וראשון מסוגו לערבים בישראל, אלא גם יצירה משותפת לשני תושבי חיפה, יהודי ומוסלמי – האמנים גרשון קניספל ועבד עאבדי.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1978)
.
להמשיך לקרוא ←
סיפורנו מתחיל בסוף המאה ה-19. לצד המושבה נס ציונה שנוסדה ב-1883 הלך והתגבש הכפר הפלסטיני ואדי חנין, שבמרכזו נבנה מסגד גדול ובולט. המסגד שבנייתו הושלמה כנראה ב-1930 התהדר בכיפה רחבה ובצריח גבוה. במהלך מלחמת העצמאות, ב-17 במאי בשעה 5 בבוקר חדרו כוחות ארגון "ההגנה" אל היישוב, וללא קרב כפי שציין כתב העיתון "דבר" גרשו את תושביו והרסו את מרבית הבתים. עד מהרה סופח שטחו של הכפר כמו גם שדותיו לשטחה של נס ציונה. המסגד שמר על ייעודו כמקום תפילה כשהמבנה הוסב לבית כנסת לאחר שהסממנים המוסלמים הוסרו ונמחקו.
בית הכנסת "גאולת ישראל" שברחוב ויצמן נותר דומה למצבו המקורי, גם קרוב למאה שנה מאז נבנה ו-75 שנה מאז שהחליף ידיים. הצריח נהרס, בראש הכיפה הוחלף סהר של אבן במגן דוד מברזל, אך פתחי החלונות נותרו שלימים וכך גם המחראב, גומחת התפילה הפונה לדרום. רק המתפללים השתנו. לצד בית הכנסת שוכן "גן הגיבורים", שתכננו אדריכלי הנוף מילר-בלום ובמרכזו קיר זיכרון ותותח מצרי.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (1930)
.
להמשיך לקרוא ←
19 ימים מאותה שבת ארורה, 230 חטופים, 1,300 הרוגים, יותר מ-5,000 פצועים ובנימין נתניהו ובני בריתו עדיין חופשיים.
רגע לפני האסון בקרתי בונציה, זו היתה מציאות אחרת. את אחד מהבקרים הקדשתי לביאנלה לאדריכלות המתקיימת זו הפעם ה-18 (תינעל ב-26.11). מתחם הביאנלה, הג'ארדיני, היה כמעט ריק ממבקרים, לבד מקבוצות של סטודנטים לאדריכלות (בעיקר סטודנטיות. נראה שלא רק בישראל היקף הגברים בתחום הולך ומצטמצם), תלמידים וגם ילדי גן. לעומת זאת, בתערוכת הסטודנטים והמרצים שמתקיימת בפאלאצו במבו (Palazzo Bembo) שבמרכז ונציה לא היו מבקרים בכלל.
יש סיבה למיעוט המבקרים – הביאנלה כמו מרבית תערוכות האדריכלות היא אירוע דידקטי. הוא יכול היה להיות חוויתי-חושני, אך תערוכות כאלה יקרות ומורכבות יותר ולכן גם נדירות. במקום זה מתנקזים לתערוכות האלה מציגי דגמים, תכניות, הדמיות ותצלומים.
אלא שגם אם התערוכות השנה היו משמימות וייצגו בעיקר מאמץ דל מצד המציגים, הרי שהביתנים ופיתוח הנוף של המתחם הוא מהדברים המענגים ביותר בונציה ותמיד מהנה להסתובב בהם. גם אם התערוכות בחלקן מפריעות. הגדילו לעשות בביתן ישראל שאותו אטמו וסגרו.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023
.
להמשיך לקרוא ←
15 חללים מבני אשדוד נפלו בעוטף עזה באסון הזה שאנחנו עדיין מצויים בו. נקודת שבר בהיסטוריה הארוכה שלנו. רבים מהחללים נפלו בעת מילוי תפקידם כחיילי צה"ל.
שמות החללים יצטרפו לאנדרטה לבני העיר שנפלו במערכות ישראל, שאותה יצר בשנת 2000 האמן משה סעידי במרכז אשדוד. היא ממוקמת בחזיתו של גן ציבורי ברובע הסיטי, במפגש הרחובות הרצל והחלוצים. באנדרטה זו חזר סעידי אל שלב מוקדם בהתפתחותו כאמן.
ועל כך ברשימה זו.
.
2023 (2000)
.
להמשיך לקרוא ←
ביום רביעי לפני שבועיים יצאתי עם הצלם איתי איילון לסיבוב בכמה מהקיבוצים שבעוטף עזה. המטרה היתה לתעד חדרי אוכל וגם כמה מבני ציבור שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי לקראת ספר שייצא לאור בקרוב. התחלנו בקיבוץ עין השלושה, המשכנו לנחל עוז, לאחר מכן בכפר עזה גם הוזמנו לארוחת צהריים וסיימנו בארז (איילון המשיך לברור חיל ואני המשכתי לפגישת עבודה בעיריית אשדוד).
קיבוצים ככלל ובמיוחד אלה שבעוטף עזה אלה מקומות רגועים ונעימים, שטובלים בצמחייה עשירה שמטופחת באהבה. אין גדרות, המכוניות נפרדות ולא מפריעות, שירותי קהילה מעולים. רק השכנים מהווים איום רצחני, איום שהוכיח עכשיו את עצמו.
חשבנו שהגענו לקיבוצי עוטף עזה כדי להציג מבט עכשווי על חדרי האוכל. לא ידענו שזהו תיעוד של רגע לפני אסון.
ועל כך ברשימה זו.
.
כפר עזה, 2023 (1980)
.
להמשיך לקרוא ←
בעשורים האחרונים יותר ויותר גופים שאינם קשורים לאוניברסיטה העברית הולכים ומאכלסים את הקמפוס בגבעת רם. אחד מאותם מוסדות הוא האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. מאז 1985 מאכלסת האקדמיה את הבניין ששימש במקור, מ-1966 ועד לאותה שנה, את בית הספר לעבודה סוציאלית. בהמשך התרחבה האקדמיה ובנתה אגפים נוספים לזה הוותיק.
זהו בניין מודרני שהתמודד בהצלחה עם תקנת הבנייה באבן בירושלים, והציג פירמידה הפוכה הצומחת מבמה אופקית שנבנתה בשיפוע הגבעה. למרגלות הבניין המקורי נבנו כאמור אגפים נוספים, כשבנוסף להזנחה כללית איבד הבניין את זוהרו המקורי. בקושי חלפו ששים שנה מעת הקמתו וכבר נראה כמו חורבה מודרנית.
לכל המכלול הבנוי של בית הספר לעבודה סוציאלית / האקדמיה למוסיקה ולמחול אחראים היו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל, מהמשרדים הבכירים והמוערכים שפעלו בישראל במחצית השניה של המאה הקודמת בתחום מבני ציבור. את תכנון הבניין המקורי הוביל במשרד ביקסון. עבור האדריכלים היתה זו הזדמנות חוזרת לפעול בתחום קמפוס גבעת רם, לאחר שהשתתפו בתכנון בניין הספרייה הלאומית, שהד לו במונומנטליות, בתכנית ובשפה העיצובית, ניתן למצוא בבניין האקדמיה שנבנה בסך הכל שש שנים אחרי בניין הספרייה.
ועל כך ברשימה זו.
.
1966
.
להמשיך לקרוא ←
חלון אחורי 