ארכיון מחבר: מיכאל יעקובסון

סיבוב שלושה עשר על תמונות אדריכלים

במהלך השנים יצא לי להיפגש ולשוחח עם לא מעט אדריכלים. צברתי תמונות שלהם ולפני כמעט שנתיים פתחתי בסדרת רשימות עם אותן תמונות. ברשימה זו מופיעים 22 אדריכלים, אדריכל נוף, אוצר, צלם, עורך, סגן ראש עיריית תל אביב ועוד כל מיני שצלמתי.

זו הרשימה השלושה עשר (1234567, 8, 9, 10, 11, 12) שנפתחת עם האדריכלים הגר ושחר צור שצלמתי במרכז ענב באירוע שארגן האדריכל ישראל גודוביץ לשנת ה-100 לבאוהאוס. הרשימה מסתיימת באדריכל פרדי כהנא מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית שאותו צלמתי בדירתו בקיבוץ בית העמק שבגליל המערבי.

ועל כך ברשימה זו.

.

#13

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במסעדה ירדנית נטושה בצפון ים המלח

בקצה הדרך היורדת מירושלים, רגע לפני שכביש 90 מבצע פנייה דרומה ומלווה את חוף ים המלח, ניצבת משמאל לצומת מסעדה שנטושה כבר עשרות רבות של שנים. המבנה לא גדול במיוחד, אבל האדריכל האלמוני שתכנן אותו דאג ליצור מבנה יוצא דופן בקלילותו, שבו ניתן דגש משמעותי לקשר בין פנים ובין חוץ. המסעדה היא כמו מרפסת אל הנוף, בו נפגש נהר הירדן עם ים המלח וברקע מתנשא הר נבו שבממלכת ירדן.

הישראלים לא השכילו לנצל ולהפיח במבנה הזה חיים. אלא בחרו להקים בחלק אחר בצומת מבנה מסעדה קופסתי ומפלצתי, כזה שמנותק מהסביבה ואטום לה, סוג של מלכודת תיירים שנועדה לסחוט כסף מהמבקרים ולא להעניק להם דבר מערכו של המקום הייחודי שבשעריו הם באים.

ועל כך ברשימה זו.

.

במסעדה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקולוסיאום שהפך למרכז חברתי בכיכר אתרים

המהפך שעבר מבנה הקולוסיאום מרתק. ממועדון שהסקס היה במוקד הוא הפך למקום של תרבות וחברה. התפאורה נותרה כמו שהיתה, החל ממבואה מצופה באבן שחורה ומבריקה שמסמנת את המעבר מהשגרה שטופת השמש אל הזירה האפלה ועד הבמה עליה רקדו בחורות חשופות חזה. אפשר למצוא גם חדר איפור גדול שמכוסה כולו במראות, עמוד מתכת מבריק סביבו קיפצו ונתלו בחורות, בר משקאות שבעורפו קיר המכוסה בתמונות ארוטיות וגם אקווריום ענק מרוקן ממים ודגים. בחדרים שבקומות המרתף מתגלים רבדים נוספים ומחרידים שלא מותירים מקום לדמיון על מה שהתרחש בהם.

בחודשיים האחרונים התקיימה בכמה מהחדרים תערוכה צנועה שאצרה האדריכלית דנה גורדון. קפצתי לראות את התערוכה שתיסגר ביום שלישי (מחר) באירוע פתוח לקהל.

ועל כך ברשימה זו.

.

עוד יהיה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בגל-עד בגן הזיכרון בכפר סבא

בשנים שבאו אחרי מלחמת העצמאות, הוזמנו האדריכלים והשותפים אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן לתכנן אנדרטאות ובתי זיכרון לזכרם של הנופלים. אחת האנדרטאות הבולטות שתכננו הוקמה בפינת גן הזיכרון בכפר סבא, עוד לפני שבכלל הוקם הגן. האנדרטה שיצרו וכונתה בשעתו גל-עד, עוצבה כמו מגילה פתוחה ומחופה באבן, כשעצי הגן מהווים רקע והדשא הגדול בסיס.

העיצוב פשוט, תמים ולא מתוחכם, אך הוא היה כנראה חדשני לזמנו, כי שנה לפני כן הציגו צמד האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר הצעה דומה לאנדרטה לנופלים בגן העצמאות בתל אביב שהיתה אמנם קלילה יותר ומאתגרת הנדסית (ניתן לראות אותה כאן). אך כיום נראה שהקווים הרכים תואמים היטב לקווים שעיצבו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור לגן הגדול שמקיף את האתר, שגם 70 שנה לאחר הקמתו הוא אחד היפים והמורכבים בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

על במותיך חלל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בסניף הדואר בקרית טבעון

על מעורבותם של האדריכלים השותפים מוניו גיתאי וינרויב ואל מנספלד ביישובים הסמוכים קרית עמל וטבעון כמעט ולא נכתב דבר. בשני היישובים שאוחדו ב-1958 ליישוב אחד – קרית טבעון, אפשר למצוא שורה ארוכה של מבני ציבור, מסחר ושירותים שתכננו השניים החל מ-1947 ועד לתחילת שנות הששים.

בית הדואר הקטן והחמוד שתכננו השניים בכניסה לקרית עמל ממוקם כיום במרכז היישוב המאוחד ונצפה היטב לכל מי שחוצה אותו. בעבר כתבתי כאן על אתר ההנצחה שניצב מולו ואותו תכנן האדריכל חילק ערד. צורתו השלימה של בית הדואר נותרה עד היום כמעט ללא שינויים וחומריותו יוצאת הדופן מדגישים אותו בנוף המקומי.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית קטן בקריה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשכונת נופרים בראש העין

אני לא נגרר לירידי ספרים ב-10 שקלים. אלא שהפעם הסתקרנתי לראות את המחסן של סטימצקי ובאותה הזדמנות למצוא גם ספר שיחדש לי משהו. אלפי אנשים נדחקו ועשו במחסן בלגן. אחרי חמש דקות הסתלקתי משם וכשנפלטתי החוצה מכל אותה המולה, ראיתי מאחורי שדה הקוצים את השכונה שכבר הרבה זמן רציתי להסתובב בה, אז זו היתה הזדמנות.

כל פעם שחלפתי על פני השכונה בכביש 5 או 6, ראיתי מרחוק את מקבץ המגדלים הלבנבנים והדומים וחשבתי לעצמי שכאן שברו שיא חדש בחד-גוניות ונראה שלא למדו כלום מעידן השיכונים. רק כשמתקרבים ונכנסים אל השכונה שאותה תכנן האדריכל משה צור, אפשר להבין מה עשו כאן. מישהו עם אירוניה דקה או סתם יחצ"ן העניק לשכונה את השם הפסטורלי – "נופרים", למרות שאין בה זכר לפסטורליה או משהו שקשור לנופר שהוא שם של שושנת מים. היזמים אפילו לא השקיעו כאן בבריכת נוי כדי לשים בה נופרים סמליים, אפילו לא באחת זעירה. אבל תכלס, מה אפשר לצפות מהאדריכל שתכנן את מגדל הנביאים בחיפה ואת המגדל בפרויקט הולילנד בירושלים?

ועל כך ברשימה זו.

.

מי ינחנו דרך

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת קול יהודה ברחוב לילינבלום ובעוד כמה מקומות מעניינים

כשבחרתי השנה מה ללכת לראות באירועי "בתים מבפנים" שהתקיימו לפני שבועיים, לא היה לי קשה לבחור. את בית הכנסת ע"ש מיסה שכיום קרוי "קול יהודה", תכנן האדריכל יהודה מגידוביץ ברחוב לילינבלום והיה לי ברור מהרגע הראשון שזה המקום שלא אוותר עליו. הבניין הגדול שבנייתו הושלמה ב-1938, הוא מודרני ואטום וחריג בסביבתו האקלקטית. לכן הוא תמיד ריתק אותי.

התחנה הבאה היתה תערוכת עבודות של האדריכל יואב מסר בבניין שמיועד בחלקו להריסה ובחלקו לשימור ונמצא מול מלון נורמן שגם אותו תכנן מסר. התחנה השלישית והאחרונה היתה צמד בתי הספר שתכננו האדריכלים מורן פלמוני ויפתח וקס בדרום תל אביב. לא היו בו חידושים למעת ההשקעה הכספית הגדולה (קשה לרגש אותי במיוחד אחרי שבקרתי בבית הספר החדש בשכונת נווה עופר), אבל משמח לראות סביבות לימוד עכשוויות ומושקעות.

ועל כך ברשימה זו.

.

הקשתות מסתתרות בפנים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחוות שטוק הנטושה

לאחר הביקור בבמה הנטושה, בבית שטורמן ובקניון ביג פשן בנצרת, קפצתי לראות את חוות שטוק. בין המבנים הנטושים היותר מרתקים שנתקלתי בהם יש מקום של כבוד לשרידיה של "חוות שטוק" שהוקמה בשוליים של עמק יזרעאל ב-1925. המבנה המוקף עצי ברוש, זית וושינגטוניה אחת, שרד בשלמותו לרבות פרטי נגרות וריצוף מקוריים. המבנה ששוכן בתחומיו של מרכז מחקר של משרד החקלאות, אמנם נטוש, מבודד ופרוץ, אך הוא נקי ונראה שחוץ מיונים אף אחד לא נוהג לבקר בו.

הסיפור של החווה מרתק לא פחות: הקימו אותה בני משפחת שטוק, יהודים מאיטליה שהיו בין השאר מייסדיה של חברת המשקאות Stock. החווה אכלסה תחילה כמה משפחות, לאחר מכן קבוצה של נערים שהיגרו בגפם מאירופה, וכשאלה עזבו עברה לידי משרד החקלאות שמפעיל בתחומה מרכז מחקר אך את בניין החווה עצמו מזניח.

ועל כך ברשימה זו.

.

החיים עברו מעליו

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת הגדול בפתח תקווה המחודש

 

כמעט בכל עיר שנבנה לפני מאה שנה "בית כנסת גדול" אז יש כאלה שעסוקים עכשיו בתחילתו, שיאו או סיומו של תהליך חידוש ושימור. על נס ציונה ותל אביב כתבתי ב-xnet, יש עוד כמה שהסתיימו לפני שנה או שנתיים ויש כאלה שבתהליך. מה זה אומר על סדרי העדיפויות של הנהלות הערים?

מאז 1898 (תרנ"ח) פועל בית הכנסת הגדול של פתח תקוה הקרוי "בית יעקב". הוא קרוי כך על שם אביו של הברון אדמונד דה-רוטשילד, שתרם חלק נכבד מעלות ההקמה. תכנן אותו דניאל ליפשיץ שלא היה אדריכל או מהנדס בהכשרתו אלא חבר וועד המושבה וממייסדי פתח תקווה. הוא התגורר בסמוך למגרש ופשוט רצה שיהיה בית כנסת גדול. בית הכנסת שנחשב היה למוצלח, הוביל את אנשי ראשון לציון להזמין מליפשיץ לערוך גם להם תכנית לבית כנסת גדול השוכן עד היום בקצה רחוב רוטשילד.

ביום שישי האחרון לקראת ערב הסתובבתי בפתח תקוה במטרה לבקר בבית כנסת אחר במרכז העיר. אז במקרה נתקלתי בסמוך בבית הכנסת הגדול שעבר ממש עכשיו חידוש בחלק משטחיו הפנימיים בתכנון משרדם של האדריכלים אמנון בר אור וטל גזית. במסגרת זו חודשו החזיתות וגם שוחזרו וחודשו ציורי הקיר הרבים שעיטרו את קירותיו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בקצה סמטה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבניין המנהלה במכללת עמק יזרעאל שתוכנן כמוזיאון

לאחרונה הזדמן לי להסתובב כמה פעמים במכללה האקדמית עמק יזרעאל, שהיא המכללה הגדולה ביותר בצפון הארץ. קודם לכן פרסמתי על שני מבנים אחרים במכללה הספרייה ובניין בית הספר גורן לתקשורת חזותית (שניהם בתכנון אדריכל מנחם באר). המכללה ששוכנת על שטח קטן יחסית, 120 דונם, נבנתה בשלושה גלי בנייה. הגל הראשון התרחש בתחילת שנות ה-60 והורכב בסך הכל משני בניינים סמוכים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס ומייסד המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי.

הבניין המרכזי תוכנן כמוזיאון אזורי והוא נחנך ב-1960. לצדו הוקם בניין משרדי המועצה האזורית עמק יזרעאל. לימים הוסבו שני הבניינים למשרדי המכללה. האולמות הגדולים שהיו בבניין פוצלו לחדרים קטנים, וכל מה שנותר מהמוזיאון אלה פסלים שיצרה הפסלת בתיה לישנסקי.

ועל כך ברשימה זו.

.

במערבולת

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית שטורמן בקיבוץ עין חרוד

בקרתי עשרות פעמים במשכן לאמנות בעין חרוד אבל במוזיאון השני שנמצא בקיבוץ, בית שטורמן, לא בקרתי עד לאחרונה. אטרקטיביות התערוכות וחוסר מודעות לא הביאו אותי לבקר בו. אפילו בבית טרומפלדור בתל יוסף, מרחק של כמה עשרות מטרים ממנו, ביקרתי פעם כי רציתי לראות את הפרוטזה הכי מפורסמת בתולדות ישראל ששמורה שם. כשגיליתי שמתקיימת עכשיו בבית שטורמן תערוכת צילומי קיבוצים של מיכה בר-עם, החלטתי לנסוע במיוחד. בדרך למוזיאון עצרתי בבמה הנטושה עליה כתבתי כאן.

הבניין הגדול נבנה בכמה שלבים שונים ובתכנונם של כמה מתכננים: המהנדס יוסף אידלמן, האדריכל שמואל ביקלס והאדריכל שמשון הלר. התוצאה של כל אותם שלבים היא גבב של אגפים וקומות שהקשר בינם לבין מוזיאון הוא מקרי בהחלט. מערך התנועה מוזר ומעיד יותר מכל על מחשבה לקויה, אבל התצוגה מרתקת. כעת נערך הצעד הראשון לקראת חידוש הבניין בתקווה שסוף סוף יהיה בו הגיון.

ועל כך ברשימה זו.

.

עמק וגלבוע

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשדרות ח"ן 15 בתל אביב

הבניין האהוב עלי בשדרות ח"ן הוא זה שיש לו את הכניסה היפה ביותר. שטח מבואת הכניסה גדול במיוחד והאדריכלים יצרו בו משחקי שקיפות והשתקפות. כמו רוב המבנים שתוכננו לאורך הרחוב, גם הוא מעוצב בסגנון הבינלאומי. את הבניין שהושלם בדיוק לפני 80 שנה ב-1939, תכננו השותפים האדריכלים אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים שהתמחו בתכנון בתי דירות ובנו כאלה רבים באזור.

למרות ההזנחה והשינויים שנערכו בחזית, בחצר ובמבואה לאורך השנים, הבניין עדיין מרשים. בריכת דגי הזהב בוטלה והפכה לערוגה עלובה. טרסות קטנות מאבני כורכר שנחצבו בסביבה התפוררו מזמן וניתן להבחין רק בשרידיהן. חלונות הענק שנקבעו במבואת הכניסה נותרו בשלמותם וכך גם נותרו דלת העץ עם הזכוכית והמראות הגדולות בה משתקפים בבואותיהם של החצר והמבואה עצמה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבעד לזכוכית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ נחל עוז

הצעתי לאדריכל ויטוריו קורינלדי לעשות סיבוב בכמה מבנים שהוא תכנן בקיבוצים בצפון הנגב. התחלנו בחדר האוכל שהוא תכנן בשנות ה-70 בקיבוץ נחל עוז. ויטוריו סיפר שבמהלך חמישים השנים בהם עבד הוא לא תכנן חדרי אוכל רבים. בסך הכל היו ששה כאלה. חדר האוכל בנחל עוז הוא השני שתכנן.

הבניין נטוש כיום אך בעת הביקור לא מצאתי שהמצב מטיל על קורינלדי תוגה יוצאת דופן. נראה שהמטבח ואולם האכילה לא עברו שטיפה יסודית כבר כמעט עשרים שנה. שכבת אבק מכסה את הרצפה, וגם את השולחנות והכסאות הבודדים שנותרו באולם. רק הנוף שנשקף מהחלונות נותר כמו שהיה.

מה שמפתיע היה לגלות שכבר בשנות ה-50 נבנה בנחל עוז חדר אוכל מכובד בתכנונו של האדריכל בנימין צ'לנוב. 17 שנה לאחר שהוקם הוא נעזב ואת מקומו תפס חדר האוכל החדש במיקום אחר בקיבוץ. כיום חדר האוכל החדש נטוש, ולעומתו הישן עבר שיפוץ ויקבל בקרוב חיים חדשים.

ועל כך ברשימה זו.

.

88

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבמה המשותפת והנטושה בקיבוץ עין חרוד

הבמה שאירחה בין השאר את דוד בן גוריון, תיאטרון הבימה, התזמורת הפילהרמונית עם לאונרד ברנשטיין ואת ילדי עין חרוד ותל יוסף, ניצבת נטושה ואטומה כבר עשרות שנים. גם ספסלי הבטון שהוקמו מול הבמה ועליהם הצטופפו אלפי חברים נעלמו מהשטח. בבניית הבמה שתוכננה בידי המהנדס דוד טוביה, הוחל ב-1934 והיא עוצבה כקוביית בטון כשהתפאורה שלה היתה העמק והר הגלבוע. היא ממוקמת לצד בית הספר ובשטח שבין שני הקיבוצים השכנים – תל יוסף ועין חרוד.

הגג שלה קרס לפני חמש שנים ומאז מצבו של הבניין הדרדר באופן משמעותי. רצפת העץ ששימשה לבמה והצליחה לשרוד את כל השנים, נרקבה תחת גשמי החורף ותחת קרני השמש החזקות בקיץ. הבמה עצמה לא פתוחה יותר אלא היא נאטמה בקיר בלוקים ומבנה קטן הוקם בחזיתה. כשמציצים פנימה המקום נראה כמו דשה התחום בקירות בטון. 

ועל כך ברשימה זו.

.

במה סגורה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובשיכון המורים במדרשית נעם בפרדס חנה

את קמפוס מדרשית נעם, הישיבה התיכונית הראשונה שנוסדה, תכננה במשך עשרים שנה בשלבים האדריכלית ג'ניה אוורבוך בשיתוף המהנדס זלמן ברון. אוורבוך שהיתה מהאדריכליות הבולטות ב"עיר הלבנה" והציגה גישת תכנון מודרנית, בחרה או נאלצה לבחור בעת שניגשה לתכנן את הבינוי במדרשית נעם בגישה כפרית, כזו שמתאפיינת בשימוש בגגות רעפים משופעים וביצירת קשר הדוק בין פנים ובין חוץ, מבנים שטובלים ומתמזגים במדשאות, שיחים ועצים.

בניין יוצא דופן בקמפוס הוא שיכון המורים שאותו תכנן בשנות ה-60 האדריכל ישעיהו אילן, בוגר המדרשה. בניין שנראה שהשפעת גישת התכנון של אדריכלי הסגנון הבינלאומי של של שנות ה-30 ניכרת בו היטב.

בשונה מאולם הספורט הנטוש עליו כתבתי כאן לאחרונה, שני המבנים משמשים לייעודם המקורי, חדר אוכל ומגורים, אך הם אינם משרתים את הציבור המקורי לו הם יועדו. המדרשיה שהוקמה ב-1945, סבלה ממשבר בשני העשורים האחרונים של המאה שעברה. ב-2007 עזבה את פרדס חנה והעתיקה את פעילותה לכפר סבא. את הקמפוס פרקו לחלקים, כיום אין בו עוד את האווירה של מרחב פתוח ורציף אלא גדרות מפצלות בין האזורים השונים וחלקו גם נטוש.

ועל כך ברשימה זו.

.

חדר אוכל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במפעל מטפים שהפך למשהו שיכול להיות כל דבר

את ההגירה מהכפר אל העיר ניתן לחוש היטב ככל שמתרחקים מהערים הגדולות בגרמניה. אפולדה (Apolda) היא עיירה במחוז תורינגיה, המחוז בו צמח הבאוהאוס. כעת כשמציינים פה 100 שנה לבאוהאוס, אז כל בניין שעוצב בסגנון מודרני זוכה לתשומת לב ומושך אליו מבקרים.

אוכלוסיית אפולדה הצטמצמה בכמחצית מאז אמצע המאה שעברה. התוצאה היא היקף גדול של מבנים נטושים. אחד מאלה היה מפעל המטפים ומערכות לכיבוי אש שהוקם ב-1939 בתכנונו של האדריכל אגון איירמן (Egon Eiermann).

בשיתוף פעולה מוצלח בין האדריכל ובין בעל המפעל, יישם איירמן את עקרונות האדריכלות המודרנית, מהלך שלא היה מקובל באזור זה של גרמניה שהיה שמרני במיוחד. הבניין שרד את המלחמה הגדולה, את השלטון הקומוניסטי וכמעט גם את נפילת החומה. אלא ששוק מטפי הכיבוי השתנה והמפעל נסגר ב-1994. לאחרונה, באמצעות מימון שהתקבל מארגון IBA ששם לו למטרה לחדש מבנים נטושים לצורכי מיזמי תרבות, עבר הבניין תהליך של שימור ופיתוח במטרה להפוך אותו למבנה רב-תכליתי שישרת יזמים צעירים מהאזור בעיקר בתחום התרבות. אלא שהקמת המיזם באזור שהתרוקן מצעירים נתקל בקשיים והוא נותר ברובו ריק.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבחוץ

.

להמשיך לקרוא

סיבוב במחנה גדעון הנטוש בבקעת בית שאן

אחרי הסיבוב ברשפים המשכתי לראות מה קורה במחנה גדעון. המקום ששוכן בלב שדות בקעת בית שאן נטוש כבר 15 שנים. אל"מ במילואים גדעון מא1980ירי חבר קיבוץ נען הוא זה שהמליץ לי לבקר פה. המקום היה ריק למעט זוג שהתבודד במכונית ונראה היה שהם ממתינים שאסתלק ושלא אצלם אותם. מרבית המבנים במחנה הם מהתקופה המנדטורית והצמחייה מסתירה את רובם.

כמו בכל מקום אחר באזור, גם כאן לוהט במיוחד ועדיין הנוף הנשקף מכל מבנה במתחם מרהיב. ההרים והשדות המתנשאים מכל עבר, הופכים את המחנה למיקום אידאלי לכל מי שאוהב להתבונן בנוף ולהנות מהשלווה. המבנים ברובם שלימים הודות לבנייה איכותית, אך שיני הזמן לא פוסחים על אף אחד ויש גם איום של הריסה כך שעתיד המקום אינו ברור.

לאחרונה הגיעו לכאן דחפורים וחיילים ומנהל מחוז צפון של המועצה לשימור אתרים בשיתוף ארגון ותיקי חטיבת גולני ניסו לברר מה מיועד להריסה. התשובה היתה שלא יהרסו מבנים היסטורים והכל יהיה בסדר. "אני בוגר 1973", סיפר לי האדריכל בצלאל רינות חבר קיבוץ עין הנצי"ב שהמחנה קרוב ללבו, "והמשפט הזה 'הכל יהיה בסדר' לא קביל אצלי".

ועל כך ברשימה זו.

.

במחנה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ געש

בשנות ה-70 וה-80 ליווה האדריכל מנחם באר את קיבוץ געש. באותן שנים הוא תכנן להם את המבנים להם היו זקוקים: חדר אוכל, מגורי משפחות, בריכת שחייה וגם אולם ספורט. חוץ מהמגורים הכל חוסל: חדר האוכל נסגר, הבריכה נהרסה ועליה נבנה מתחם "חמי געש" ואולם הספורט הפך לאולם שמחות. היות ובגעש פעלו אמנים רבים, שולבו במבנים ובשטחים הפתוחים עבודות שיצרו. קיר האמנות שהיה בכניסה לאולם הספורט כוסה בצבע ונעלם, אך תבליט הבטון בחזית חדר האוכל נותר.

בדרך חזרה מסיבוב בתערוכת הבוגרים של המחלקה לאדריכלות בויצו חיפה, החלטתי לעצור ולהסתובב בגעש. ב"טירה" המפורסמת שהפכה גם היא למתחם של אירועים לא בקרתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

בוקר טוב

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: