ארכיון מחבר: מיכאל יעקובסון

סיבוב בבית האוניה בלבנדה 56

השער הדרומי לעיר היה עד לאחרונה "בית האוניה", הקרוי כך בעקבות הדמיון לספינה מתקרבת (זהות מתכננו לא ברורה. אלא שחנות המכוניות של ב.מ.ו. הקדימה אותו במגרש צמוד למחלף לה גרדיה. אם בית האוניה מייצג אדריכלות מגורים בעלת מעוף ייחודי שהפך לאחד המבנים הבולטים והזכורים בישראל, הרי שהחנות מייצגת אדריכלות תאגידית וסתמית, כזו שהעיקר בה אלה המכוניות המוצעות למכירה ומתחלפות בה מעת לעת. זה לא עניין של ישן מול חדש, אלא שאת מקומה של האדריכלות הבינלאומית תפסה אדריכלות אנונימית.

העיצוב המודרני המובהק של בית האוניה הוא פיסולי ומוקצן: ממדיו הצרים, ההתייחסות לצומת באמצעות המרפסות המתעגלות, הגבהתו מעל למפלס הרחוב – כל אלה מעניקים לו את איכויותיו וייחודו. אין שער מוצלח יותר ל"עיר הלבנה" מ"בית האוניה". אלא שעל פני השטח נראה שבאזור נווה שאנן כל עניין העיר הלבנה לא מעניין אף אחד. מצד אחד יש את אלה ששורדים, ומצד שני יש את אלה שממתינים מאחורי הפינה לכבוש את האזור. ובינתיים בתי הסגנון הבינלאומי בשכונה הולכים ומתפוררים.

ועל כך ברשימה זו.

.

אפריקה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בפרויקט לב הדר הכרמל בשכונת הדר בתכנון תאודור מנקס

"לב הדר הכרמל" הוא פרויקט המגורים הפרטי השאפתני ביותר שתוכנן בארץ בשנות ה-40: מתחם מגורים ענק המקיף חצר פנימית עם גינות, מזרקה, בריכת שחייה, מגרשי ספורט ומרכז מסחרי. המיקום של המתחם על מדרון הכרמל, איפשר לתכנן דירות מהן ניתן יהיה להשקיף על נוף העיר וכמעט ללא הסתרה. פרויקט בורגני הרחוק גאוגרפית ורעיונית מ"מעונות העובדים" שנבנו בתל אביב. אך המאפיין המרכזי של המתחם, היה השימוש בפריקסט מבטון שחזר והופיע בכל חלקי הבניין והעניק לו את אופיו הייחודי.

את הפרויקט תכנן האדריכל תאודור מנקס שהתפרסם בגישה השונה שהפגין בתכנון מגורים, ולכן סביר להניח שזו היתה הסיבה שהיזמים בחרו בו. כמו שב"בית הזכוכית" הסמוך, שילב מנקס מרחבים של פנאי לשירות הדיירים, והדגיש את היחסים בין פנים ובין חוץ, בין פרטי ובין ציבורי, גם כאן הוא ביקש ליישם רעיונות דומים. אלא שהמשבר הכלכלי שפקד את הארץ והמלחמות שבאו בזו אחר זו, גרמו לפרויקט להבנות בעצלתיים ואיכות הביצוע הידרדרה ככל שהזמן חלף.

ועל כך ברשימה זו.

.

בית הפריקסט

.

להמשיך לקרוא

סיבוב באינטרבאו בברלין – חלק ראשון

תערוכת אדריכלות יכולה להתקיים במוזאון, אבל היא יכולה להתקיים גם בקנה מידה אמיתי: לתכנן שכונה שלימה שכולה לצורך תערוכה. כך היה עם תערוכת אינטרבאו (Interbau) שהתקיימה במערב ברלין ב-1957. על שטח סמוך לפארק טירגארטן שבמרכז ברלין שממנו פונו הריסותיה של שכונת הנזה פירטל (Hansaviertel) הבורגנית שהוחרבה במלחמת העולם השנייה ורבים מדייריה היו יהודים שגורשו מבתיהם, הוקמה שכונה חדשנית שלתכנונה הוזמנו קרוב למאה מתכנני ערים, אדריכלים, אדריכלי נוף ואמנים, מגרמניה ומשאר העולם. המפורסמים מבין האדריכלים שהוזמנו היו וולטר גרופיוס מייסד הבאוהאוס, לה קורבוזיה, אוסקר נימאייר, אלוור אלטו וארנה יעקובסון.

היוזמה להקמת השכונה במתכונת של תערוכה נולדה ב-1953. במהירות יחסית הוזמנו המתכננים, נערכו התכניות, בוצעו עבודות הפיתוח, הוקמו הבתים ולקראת פתיחת התערוכה הוחל באכלוס ב-1957. השכונה תוכננה במתכונת של פארק בו פזורים הבניינים בצפיפות נמוכה ולא כמרקם עירוני רציף. כל בניין תוכנן בידי מתכנן אחר, ובהתאם להנחיות שהגדירו מתכנני תכנית המתאר. תוכננו קוטג'ים, בלוקים בני ארבע קומות, בני שמונה קומות וגם בני 17 קומות. לצידם הוקמו מוסדות חינוך וציבור, כנסיות, מתקני ספורט ומרכזים מסחריים. עם פתיחת התערוכה נשלחה נציגות מישראל במטרה להתרשם מהתערוכה והושפעה עמוקות מהפרויקט, חזרה לארץ וביקשה להטמיע את הרעיונות. כך הוקמה "שכונה לדוגמה" בבאר שבע ובערים נוספות, וכך גם תוכננו דגמים חדשים של בנייני מגורים.

לימים הוכרזה השכונה לאתר מורשת עולמית והבתים בה הם כולם לשימור ומשמשים לייעודם המקורי. חבל שאין מרכז מבקרים קטן (בעת התערוכה אמנם פעל אחד כזה) וחבל שלא ניתן לבקר בדירות. עדיין, ניתן בקלות לערוך פה סיור עצמאי. במשך ארבע שעות אפשר לבקר רק בחלק מהבתים היות ומדובר במתחם ענק ובעשרות מבנים. כאן אציג ששה. בהמשך אציג ברשימה נפרדת מבנים נוספים.

.

לפנות ערב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ החותרים

האווירה הקיבוצית הפיסית נותרה בקיבוץ החותרים, שתי דקות דרומית לחיפה, למרות השינויים שחיסלו את הרעיון השיתופי. החותרים הופרט לפני עשרים שנה והיה הקיבוץ הראשון שנכנס להקפאת הליכים עם חובות שהגיעו ל-100 מיליון שקלים, מאז נראה שהוא התאושש. שדרת עצים וותיקים מצלה על כביש הגישה לקיבוץ. משמאל המשק, מימין מבני הקהילה והמגורים המאורגנים בקשת מסביב לדשא הגדול.

חדר האוכל הגדול שתכננה האדריכלית שלי ניסים ונחנך ב-1975, בולט בנוף אבל הוא כבר לא מקום המפגש והלב של הקהילה המקומית. בשטח של המטבח ממוקם היום גן ילדים, כך שהחיים שוקקים היום דווקא בצדו השני של הבניין. האולם בו סעדו בעבר החברים ריק, סגור ונקי. מתקיימים בו מידי פעם ריקודי עם, או אירועים מיוחדים אחרים של הקהילה.

ועל כך ברשימה זו.

.

ריק ונקי

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בקולנוע גולן הנטוש באור יהודה

כמעט וכבר לא נותרו בתי קולנוע עירוניים ורק שבוע שעבר התגלה כי קולנוע חן בכיכר דיזנגוף נמכר וכנראה יסגר. קולנוע גולן באור יהודה נסגר כבר לפני יותר מ-30 שנה ולמרות כל הפיתוח והביקושים הגבוהים בעיר, עוד לא קם היזם שהרס ובנה במקומו מגדל מגורים. בינתיים הוא ניצב בסמוך לכניסה לעיר, ללא גג או שלט וממתין בשקט שייגזר גורלו.

ועל כך ברשימה זו.

.

קולנוע נטוש

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בשיכונים בשכונת שפירא בתכנון דן איתן ויצחק ישר

כניסומהעבודות הפחות ידועות שתכננו במשותף האדריכלים דן איתן ויצחק ישר זהו מתחם השיכונים בדרום תל אביב. מדובר בשטח שמצוי לצד רחוב ישראל מסלנט ודרך קיבוץ גלויות בתל אביב, ממש מול בית קברות שיח' מוראד, מול בית הנוער העובד ומול בית הכנסת שתכננו בני הזוג שרגנהיים ועליו כתבתי כאן לאחרונה.

לכאורה מדובר בשיכון טיפוסי, אותו הם תכננו ב-1959. סביר להניח שחלפתן על פניו ולא ייחסתן לו כל חשיבות. אולי גם אחרי שתקראו כאן את הדברים עדיין לא תבינו מה יוצא דופן בו. ועדיין, מדובר בצעד נוסף של השניים, קטן אמנם, בפיתוח סביבת מגורים שונה מזו שהיה נהוג אז לבנות בתחום הדיור הציבורי בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

השיכונים שמאחורי השקמים

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בסניף של בנק שהוסב לחנות בגדים בציריך

במבט מהרחוב נראה הסניף של רשת COS טיפוסי לחנויות ברחובות דומים. רק כשנכנסים פנימה מגלים שהוא ממוקם במבנה היסטורי אותו שימרה האדריכלית טילה תאוס (Tilla Theus). אחרי שעוברים את אולם המבואה מתגלה אולם מרכזי מרהיב עם תקרה שמאירה כולה את מחלקת בגדי הנשים. ממשיכים לרדת במדרגות אל המפלס התת-קרקעי שם ממוקמת מחלקת בגדי הגברים ממש בתוך חדר הכספות שחושף כי פה היה בעבר בנק.

"גם אם היו פותחים חנות במחנה ריכוז היו משאירים את המקלחות", אמר לי שאול כשראה את החנות, "זה קטע של שימור באירופה. רק בשווייץ יכולים לעצב ככה. יש גם הרבה בתי כנסת שהפכו לחנויות ובתי קפה והשאירו כתובות ואפילו את ארון הקודש. קצת ביזארי. אולי יש כאן רמז שצריך לשבור חסכון בשביל לקנות כאן בגדים". איפה ראית בית קפה עם ארון קודש? "נראה לי בפולין. פעם ראיתי באיזה תכנית. במקום למחוק השאירו לזכרון בפאב או מסעדה, זה היה באישור הקהילה והשרידים של היהודים מאותה קהילה". אבל שאול – כאן זה סניף של בנק, לא בית כנסת ולא שואה! "הקולקציה משתלבת עם גווני הכספת והמספורים בכל תא".

.

מתחת לאדמה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל ובמועדון בקיבוץ רשפים

לאחר הלוויה ולאחר הביקור בעמדת הביטחון שבשדות קיבוץ מסילות, השמש כבר שקעה אבל רציתי להספיק ולראות גם את קיבוץ רשפים. התכנון של רשפים פשוט ומרתק: שביל ישר כסרגל יוצא משער הקיבוץ, חוצה מדשאה גדולה, כששדרת צאלונים מלווה אותו וגם פסלים שיצר פילו כפרי חבר הקיבוץ. באמצע הדרך הוקם לצד השדרה המועדון לחבר ולצידו חדר זיכרון, ספרייה וחדר נשק. בקצה השביל ניצב חדר האוכל הגדול והנטוש. מכאן מתפצל השביל ושולח את זרועותיו לכל חלקי הקיבוץ.

בעת הביקור חדר האוכל היה נעול והמועדון היה פתוח ומואר. חזרתי לרשפים שבועיים לאחר מכן והפעם חדר האוכל היה פתוח והוצגה בו תערוכת פסלים שיצר יפתח גבע חבר הקיבוץ. המועדון היה סגור.

המועדון הוא המבנה המרשים בקיבוץ, עבודה מוקדמת שיצר האדריכל מנחם באר ב-1968. מבנה קליל ומרשים שנושא השקיפות והקשר ההדוק בין פנים ובין חוץ הוא העיקרון המרכזי בתכנונו. לעומתו, חדר האוכל שנחנך ב-1981 הוא עבודה יחסית מאוחרת של באר וגם של התנועה הקיבוצית. המבנה כבר קרוב לכל אותם מבצרי בטון שנבנו באותם שנים בקיבוצים. יש בו גם מסכי זכוכית אבל האווירה הכללית בו היא קודרת ומסתגרת.

ועל כך ברשימה זו.

.

סגור

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הכנסת היכל יצחק ברחוב סלנט 24 בשכונת שפירא

בין מתכנני בתי הכנסת שפעלו כאן במחצית השנייה של המאה שעברה בולטת נוכחותם של בני הזוג האדריכלים בלהה וארתור שרגנהיים, כשבאחת מיצירותיהם הסתובבתי לפני שבועיים עם צבי בדרך לראות פרויקט אחר עליו אכתוב כאן בהמשך. מכיוון רחוב ישראל מסלנט שבשכונת שפירא, נראה הבניין כמו תיבה עם חזית קשתית המוטה בזוית ואינה מקבילה לרחוב. רק כשנכנסים מגלים כי הזוית נובעת מהכוונת הבניין לירושלים ושהבניין אינו קופסתי והוא אינו חד קומתי אלא הולך ומלווה את המדרון הטבעי של המגרש לעומק של כמה קומות.

בית הכנסת היכל יצחק תוכנן ב-1959 ונבנה שנתיים לאחר מכן. הוא נועד לשרת את תושבי השכונה ובמיוחד את חברי תנועת הפועל-המזרחי שהתגוררו בקבוצת שיכונים שהוקמו במיוחד להם ברחוב הסמוך ונקראה "שיכון הפועל המזרחי קרית שלום". במשך השנים השתנתה אוכלוסיית השכונה וגם מתפללי בית הכנסת התחלפו. בעשור הקודם החלה לפעול בבניין "ישיבת אורות אביב". אמנם "אורות" הוא שמו של ספר מפורסם מאת הרב אברהם יצחק קוק, אך סביר להניח שהכוונה בשם היא מטרת הישיבה להאיר את החושך ולכוון את דרכם של העיוורים אל האמת.

ועל כך ברשימה זו.

.

(

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית הזכוכית בחיפה

באחד הסיורים הבודדים שהשתתפתי בהם כסטודנט בבצלאל, לקחו אותנו צמד המרצות נילי חר"ג ושרה גנזל לחיפה. האוטובוס בקושי הצליח לטפס ברחוב התלול והצר, ולכן נאלצנו לרדת בתחילת הרחוב ולטפס ברגל. המטרה היתה לבקר בבית הזכוכית שתכנן האדריכל תיאודור מנקס. ברחוב בר גיורא מצוי מקבץ המבנים הגדול ביותר שהוא תכנן, אך התמקדנו רק באותו בניין שהיה נחשב ליחיד במינו בעיר. התאפשר לנו גם לבקר באחת הדירות שנותרו במצבן המקורי. אם טרם הכרתם את בית הזכוכית אז זו ההזדמנות להכיר.

הבניין שתוכנן ב-1939 מוזנח ואיבד לגמרי מזוהרו. רק אם יודעים מה היה כאן ומפעילים קצת את הדמיון, אז ניתן להתרשם ממנו ובעיקר ללמוד מהשאיפות הגדולות של מתכנניו. הזכוכיות שעטפו את חדר המדרגות הוסרו, לבני הזכוכית שפנו לדירות הוסרו או הוחלפו בחלקן, את בריכת השחייה מילאו באדמה, מרפסת השמש הגדולה הפכה לחצר גרוטאות ומגרש הבדמינטון (סוג של טניס בקטנה) על הגג נמחק. גם היום, 15 שנה אחרי אותו ביקור החלטתי לנצל שעתיים פנויות שהיו לי ולעשות סיבוב באזור, וגיליתי שהבניין הזה הוא עדיין מרשים. המשכתי ובקרתי בעוד כמה עשרות בתים שתכנן מנקס ברחוב בר גיורא וברחוב הסמוך וכולם חשפו בפני עד כמה מנקס היה אדריכל יצירתי וכשרוני שנשכח. מעניין מה רוני חושבת עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

זכוכית

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית ניר

חייו של חדר האוכל בקיבוץ בית ניר בייעודו המקורי היו קצרים. הוא נחנך ב-1977 וסיים את תפקידו עשרים שנה מאוחר יותר. הוא כולו עדיין מתפקד, אבל לשימושים אחרים. יש כאן דוגמה לאחד מחדרי האוכל הבודדים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס, שבנוי על קומת עמודים מפולשת. יחד עם זאת קל לזהות את מסטצ'קין בבניין בעיקר הודות לטיפול בהצללות שעיצב לפתחי החלונות.

לאחרונה ביקר בארץ האדריכל פרופ' פיליפ אוסוולט, מבכירי חוקרי הבאוהאוס, ובהרצאה שלו באירוע שהתקיים בחודש שעבר הוא התפלא כיצד מקפידים לשמור מבנים בטענה שאלה "בתי באוהאוס" בעוד שאין להם כל קשר לבאוהאוס. הוא הציג שורה של מבנים שתכנן מסטצ'קין וטען כי גם אם הם לא מעוצבים כמו אותם מבנים מטויחים בלבן, חלונות סרט או עגולים, הרי שמבחינת התוכן שלהם אלה מבני באוהאוס מובהקים, כאלה שמייצגים את הרוח והאידאולוגיה המהפכנית שאפיינה את הבאוהאוס בשנות השיא תחת הנהגתם של האדריכלים וולטר גרופיוס והאנס מאייר, שמסטצ'קין למד אצלם. בניין חדר האוכל בבית ניר בהחלט שייך לקטגוריה זו.

ועל כך ברשימה זו.

.

באוהאוס בשפלה

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכנסייה קטנה על חוף הים התיכון בקפריסין

הכנסייה הקטנה ששוכנת בודדה בחוף, מערבית לאיה נאפה בדרום קפריסין, תפסה את תשומת ליבי. לא חסרות כמוה ביוון ובקפריסין ולמרות הדמיון ביניהן אני תמיד שמח לבקר בהן ולבחון את איכויותיהן. הקירות הלבנים והגג הצבוע בכחול בהיר הם אלמנט משני אך הוא שמצליח למשוך. החלק שבעיקר תופס ומעסיק אותי הוא המורכבות הגושנית של המבנים הים-תיכוניים האלה. את הפלסטיות הפשוטה לכאורה אפשר למצוא בעבודות של לה קורבוזיה וגם בעבודות של אדריכלים בישראל בשנות ה-60, שנראה שגם הם היו מושפעים מאותם סוג של מבנים.

Ayia-Thekla Chapel ממוקמת הרחק ממקום יישוב והרחק מהכביש. היא ההפך הגמור מהקניון שכתבתי עליו פעם שעברה שבקרתי בקפריסין. בעשורים האחרונים נבנה אזור נופש כמה קילומטרים בהמשך החוף ומערבית לה. לכיוון מזרח מצויה מרינה שעד לאחרונה היתה קטנה וצנועה, אבל עבודות מסיביות מעידות שהיא הופכת לנמל.

ועל כך ברשימה זו.

ים תיכון

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בבית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44

אחד הבניינים האהובים עלי בתל אביב נמצא במפגש הרחובות יצחק שדה והמסגר. שני גושי בניין מרכיבים אותו – אחד עיקרי ואופקי ופונה ליצחק שדה ושני אנכי ופונה לרחוב המסגר, היחס בין שני החלקים מוצלח לטעמי. בנוסף, עיצוב הפתחים בחזית בשילוב האלמנט שנועד לרכך את המזגנים בחזית, מעניק גם הוא סוג של חן מיוחד לבניין.

יש כאן למעשה שני בניינים על מגרשים נפרדים, שנבנו ברצף אחד בתכנון אדריכל מקס טינטנר. חלק נכבד מהשטח נטוש ומוזנח, גם בקומת הקרקע המסחרית וגם בקומות העליונות. מפתיע לגלות שבחלק משטח הבניין בוצעה חלוקה לדירות חדר שנראות מוצלחות למדי (אלא אם כן שכר הדירה מופקע).

ועל כך ברשימה זו.

.

57125793_2575221535840746_3020345118512119808_n

בקרוב

.

להמשיך לקרוא

סיבוב על סדרת בולי אדריכלות בישראל

"הוצאה של סדרת בולים חדשה על נושא האדריכלות בישראל היא אירוע מעניין הן מבחינה בולאית והן מבחינת ההיסטוריה של היישוב בארץ", כתב האדריכל אליעזר פרנקל בפתח דפדפת שליוותה את סדרת בולי "אדריכלות בישראל" שהוציא "השירות הבולאי" באוגוסט 1974. היתה זו סדרה ראשונה שהוקדשה לאדריכלות בישראל. היא לא התיימרה להציג סקירה תמציתית של האדריכלות בישראל אלא מבנים נבחרים, כאלה בולטים וחדשניים לזמנם. כל אחד מששת הבולים בסדרה הורכב מתצלום מעובד של המבנה ובשובל של הבול הופיע חתך. שמות האדריכלים לא צוינו בבול.

בולים אלה שהונפקו בערכים שונים בין 25 אגורות ל-1.70 ל"י ועוצבו בידי אוסוולד אדלר, הם לדעתי מהיפים שהוציא "השירות הבולאי". ב"ארכיון אדריכלות ישראל" שבמגדל שלום אפשר למצוא את הבולים כולם, כולל השובלים והמעטפות שיצאו ביום ההופעה. בתור אספן בולים לשעבר כשנתקלתי בהם, אז היה ברור לי ששווה להתעכב עליהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

בול

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בעמדת הביטחון שבקצה שדות קיבוץ מסילות

רגע לפני שהערב ירד על העמק ורגע אחרי שתמה הלוויה בבית הקברות של קיבוץ מסילות, יצאתי מהשער והלכתי בשדה לעמדת הביטחון שבלטה בנוף. לעומת השדה שמצפון לבית הקברות וטרם נקצר, מצאתי שהשדה שמדרום ובמרכזו ניצבה העמדה חרוש ושטוח יחסית. מאז 1940 שוכנת כאן העמדה, אלא שאם בשנותיה הראשונות היתה מאוישת, מתוחזקת והיה לה תפקיד במערך הביטחון באזור, הרי שכיום היא נטושה, מוזנחת והתפקיד שהיא נושאת הוא של זיכרון בלבד.

ברוטליזם לא היה אז עדיין בלקסיקון של האדריכלים, אבל המבנה הזה בנוי כולו מבטון חשוף. יש בו גם רובד נוסף שכולל ציטוט מהאדריכלות הרומנטית של חומת ירושלים, כזו שגם אפשר למצוא בבניין בצלאל ההיסטורי. חשבתי שזה יפה שהאדריכל שתכנן את העמדה בחר שלא להזניח את העיצוב החזותי והעניק אופי שקושר אותה לסמל ציוני ולמקום אחר. אבל יתכן שבכלל הבנאים הם אלה שעשו את העיטור על דעת עצמם.

ועל כך ברשימה זו.

.

עמדת ג'ורג'

.

להמשיך לקרוא

סיבוב ב"מרכז המסחרי החדש" ברחובות הגליל והשרון בתל אביב

"המרכז המסחרי החדש" שהוקם לצד התחנה המרכזית הישנה, הפך למתחם הזנות הגלוי האחרון בתל אביב. לצד הזונות תמצאו כאן עסקים של מהגרי עבודה וגם מרכז אמנות. בקרוב צפוי המקום להימחק לטובת מגדלים חדשים שיכילו תעסוקה, מסחר ומגורים. התכנית נמצאת עדיין בתהליך ורק שבוע שעבר העניקה הוועדה המחוזית זכויות בנייה לחברות יזמיות במתחם, כך שההרס קרב ובא.

האדריכל שלמה גפשטיין היה ללא ספק מהאדריכלים הססגוניים שבנו בתל אביב באותן שנים והוא זה שנבחר לתכנן ב-1938 את המתחם. בסך הכל נבנו ארבעה בלוקים שיועדו בעיקר למלאכה ומסחר, אך בחלק מהם נעשה בשעתו שימוש אחר כמו מלונאות. בשונה ממבני המגורים הבולטים שתכנן גפשטיין במרכז תל אביב, כאן הוא יצר מבנים מודרנים ומאופקים בסגנונם, כשהמייחד אותם היא החזית האחידה החוזרת ומופיעה בכל המבנים.

ועל כך ברשימה זו. 

.

הגליל

הגליל

.

להמשיך לקרוא

סיבוב בכנסיית הבטון בכור שבשווייץ

במרחק שעה וחצי של נסיעה דרומה ומזרחה מצוריך, בעיר כור (Chur), הרחק מעם הסגולה חובב הגזענים, הפושעים והגנרלים, ניתן למצוא לפחות שני אתרים שהייתי חייב לראות. האתר הראשון מצוי בכניסה הצפונית, ברחוב Masanserstrasse 161. שם שוכנת כנסיית הצלב הקדוש (Heiligkreuzkirche) הקתולית שבנויה כולה מבטון חשוף.

בנייתה הושלמה ב-1969, בשיאו של הסגנון הברוטליסטי שהצליח להפוך את הבטון לחומר הבנייה הפלסטי המוצלח ביותר שהמציא האדם. המתכנן והמעצב, האדריכל וולטר פולדרר (Walter Förderer), התמחה בבניית כנסיות וגם בפיסול, והקשר בין התחומים מורגש כאן היטב. הבניין פתוח כל שעות היום, הכניסה חופשית וניתן להתרשם מהעוצמה שנוצרת כאן באמצעים אדריכליים פשוטים.

ועל כך ברשימה זו.

.

בארץ אחרת

.

להמשיך לקרוא

מנחה לדב כרמי

ערב הבחירות נראה לי שבשונה מהבחירות הקודמות הפעם אני אלך להצביע. ברור שלא אצביע למפלגה של ליצנים, גנרלים, פושעים או מסיתים לשנאה, אלא כאלה שיפעלו למען כלל תושבי ישראל. לצערי, כשאלה הקריטריונים שאני מציב אז מהר מאד מתברר שאין הרבה מבחר. זו גם ההזדמנות להיזכר באדריכל שביקש ליצור אדריכלות טובה, כזו שמבטאת יצירתיות התואמת את צרכי לקוחותיו וגם את הסביבה ולא חיפש לרדוף אחרי כוח או נוכחות מוגזמת.

לפני כמה ימים כתבה לי האדריכלית עדה כרמי-מלמד: "במקרה מצאתי אתמול מאמר שנכתב על ידי אדריכל מיכאל קון לאחר מות אבי. המאמר מסכם את הישגיו ובמידה מסוימת את אישיותו. ייתכן ותרצה לעשות בו שימוש". לאורך כל השנים היה הטקסט שמור בארכיון אדריכלות ישראל. במהלך העבודה על הספר "אבא שלי, דב כרמי" (הוצאת בבל, עליו כתבתי כאן), הציע האדריכל ד"ר צבי אלחייני שמנהל את הארכיון לשלב את המאמר בספר. בסופו של דבר הוא לא פורסם. קראתי את הדברים שכתב קון, ונראה לי ראוי לפרסם אותם מחדש עם פרסום הספרהקלדתי אותו מחדש ונראה לי שהוא מתפרסם כאן לראשונה.

"מנחה לדב כרמי" הוא מאמר שכתב קון במאי 1963. כאן בחרתי להביא את הגרסה שקון הקליד על נייר הפירמה של משרדו ברחוב פרוג 33 בתל אביב ועותק ממנו היה שמור אצל כרמי-מלמד.

"הם היו קרובים בגיל והם חיו באותה תקופה", מספרת לי האדריכלית ענת קון, הבת. "אבא שלי העריך את דב כרמי והיה לו יחס מאד חיובי. זו היתה תקופה שאגודת האדריכלים היתה תוססת. לפחות פעם בשבוע הם היו מבלים ביחד באגודה. האדריכלים היו נפגשים להרצאות ולדיונים, דברים שחלפו מן העולם. היום אף אחד לא מדבר אחד עם השני, אבל אז זו היתה חבורה של אנשים שהיה אכפת להם". דברי הערכה דומים לאלה שכתב אביה על כרמי, הוא לא הרבה לכתוב לדבריה. "זה לא היה יוצא לו מהשרוול, זה סימן שהוא באמת העריך אותו והרגיש צורך".

.

מנחה

.

להמשיך לקרוא

%d בלוגרים אהבו את זה: