סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ רמת דוד

כמו עוד שני זוגות קיבוצים במזרח עמק יזרעאל, גם קיבוץ רמת דוד הוקם כשלצדו אח תאום – קבוצת השרון. אלא שלבסוף האח התאום עזב את השטח ורמת דוד נותר לבדו ובסמוך לו בסיס חיל אוויר שנקרא על שמו. האדריכל ריכרד קאופמן תכנן ב-1936 שני חדרי אוכל תאומים לשני הקיבוצים. זה שנבנה אצל האח התאום הוסב למועדון לילה, נעזב ונהרס לאחרונה. זה שברמת דוד הוסב למבואה לחדר אוכל חדש שהוקם ב-1965 בתכנונו של האדריכל אריך ראש.

בעקבות ההפרטה פסקה פעילותו של חדר האוכל. הוא עדיין מטופח ומתוחזק והודות ליוזמה של שני חברי קיבוץ גם מוגשות בו ארוחות צהריים. בקצה המדשאה משקיף עליו דוד הרועה, פסלו של דוד פולוס.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1965)

.

חדר האוכל שהוקם ב-1965 בתכנונו של האדריכל אריך ראש בלע אל קרבו את חדר האוכל הותיק שהוקם שלושים שנה קודם לכן והפך למבואה לבניין

.

.

(1) פסל דוד הרועה – דוד פולוס

מאז 1965 שוכן חדר האוכל של קיבוץ רמת דוד כשפניו אל מדשאה גדולה, כשבמה בנויה מקשרת בין השניים. במקביל לפרויקט הרחבת חדר האוכל בשנות ה-60 עיצבו את הגינון אדריכלי הנוף חיים פרוכטר וזאב פולק (על פיתוח הנוף שיצרו לאנדרטה בקרית טבעון כתבתי כאן). את המדשאה הם עטפו במגוון של עצים ושיחים שחלקם הגדול שרד יפה עד היום.

בצדה השני של המדשאה ניצב הפסל "דוד הרועה" שאותו יצר האמן דוד פולוס (1893–1975), מי שיצר את פסל אלכסנדר זייד על סוסתו, שמשקיף על החולפים בכביש 77, כמו גם שורה של פסלים פיגורטיבים, נדירים ומרשימים בקיבוצים תל יוסף, רמת רחל ובית אורן. פולוס יליד וורשה, היגר לארץ ב-1924 והצטרף ל"גדוד העבודה" שנדד בין מקומות שונים. עשור מאוחר יותר החל להקדיש את כל זמנו ליצירה, בעיקר כזו ציבורית.

מצבו הנוכחי של הפסל (כמעט בן 90) מצוין, אך עד לפני זמן קצר היה מצבו עגום. לאורך השנים דרש הפסל תחזוקה קבועה שלא תמיד ניתנה לו. כתוצאה מכך התפורר הבטון שממנו הוא עשוי וחלקים נשרו ולא פעם נעלמו – רגל, יד, אף, אוזן, חלקים מהנבל והמקל.

בשנים האחרונות זוכים פסליו הציבוריים של פולוס להערכה מחודשת, שבמסגרתה הם נהנים משיפוץ שמאריך את חייהם ומשיב להם את זוהרם המקורי. פסלו של זייד שנגנב ב-2007 היה הראשון שזכה להתחדשות משמעותית לאחר שנפגע באותו מעשה גניבה. הפסל ברמת דוד עבר מיד לאחר מכן חידוש, ופלפני שנתיים שוב עבר חידוש יסודי. בימים אלה גם הפסל בבית אורן זוכה להתחדשות יסודית.

תרומה משמעותית לתשומת הלב המחודשת ליצירתו של פולוס התקבלה ב-2011, עם פרסום המונוגרפיה "דוד פולוס – פסל נודד בארץ", מאת אביב בארי, חבר קיבוץ רמת דוד. מונוגרפיה זו לא רק חושפת לראשונה את קבוצת פסליו הציבוריים של פולוס ששרדו ברובם, אלא גם את חייו ופועלו יוצאי הדופן של האמן הנשכח.

.

שיקום הפסל "דוד הרועה" ב-2007 בידי ידידיה (דודו) מור (למטה) ורסטורטור נוסף כפי שמתואר בציור של יונתן טל (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

.

"פולוס הוא הפַּסָּל היחידי שהתארח אצל הפסלים שלו", מצטט בארי את זקני רמת דוד שזוכרים את הימים שבהם התארח האמן בקיבוצם. פולוס היה אדם בודד, חי על פי דרכו ולא חי חיי שגרה ויציבות. הוא נהג לפסל את פסליו המונומנטאלים תוך שהוא מתארח לתקופות ארוכות בקיבוצים להם יצר. גם לאחר שהמלאכה על הפסל הושלמה, היה שב בשנים הבאות לאותם קיבוצים לצורך תיקונים ומתארח לתקופה.

"דוד הרועה" היה הפסל הגדול הראשון שיצר. בארי מספר שפולוס בן ה-42 הגיע לרמת דוד כדי לבקר את חבריו מ"גדוד העבודה". תחילה נקרא היה הקיבוץ "שרונה", לאחר מכן "עיינות" ולבסוף "רמת דוד" על שמו של דייוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. בעת כהונתו של לויד ג'ורג' הוכרזה "הצהרת בלפור", אך בעת שניתן לקיבוץ שמו היה כבר דמות שולית בפוליטיקה.

כששמע פולוס שהחברים בחרו להחליף את שם הקיבוץ מ"עיינות" ל"רמת דוד", הוא זיהה כאן את שמו של המלך דוד ואולי גם את שמו שלו וכך הוא הציע ליצור את הפסל הקשור לשמו של המקום. קודם לכן, עוד בהיותו ב"גדוד העבודה", יצר פרוטומה של א. ד. גורדון שנשמרה בידי מייסדי רמת דוד והוצבה בחדר האוכל (הפסל נעלם עם המעבר לחדר האוכל החדש), ופולוס כמו גם חבריו האמינו ביכולותיו.

.

גלויה משנות ה-30 בה נראה הפסל ניצב על במה מדורגת לצד חדר האוכל (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

1938: הפסל לאחר השלמתו וקודם לטיוח הבמה (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

.

על היצירה עבד פולוס באופן לא רציף במשך כשנתיים (1935-6, החתימה בתחתית הפסל מציינת את שנת 1936). הקמתו התארכה בגלל מחסור בתקציב וארכה שנתיים נוספות. ב-1938 נחנך באופן רשמי.

יצירה זו לא רק יוצאת דופן בנוף האמנות המקומי בשעתו, אלא גם על רקע מעמד האמן. בעת הקמתה בשנות ה-30 היה שקוע היישוב במאבק, מקומה של האמנות היה משני, לא הושקעו בה משאבים ומעט אמנים עסקו באמנותם באופן מלא. המשכן לאמנות בעין חרוד נוסד ב-1938 ובית הקבע נחנך עשר שנים מאוחר יותר (קדמו לו מוזיאון תל אביב ובית הנכות לאמנות 'בצלאל' בירושלים). בקיבוץ עדיין לא הוענקה לחברים היצירתיים ההזדמנות להשקיע את כל כולם ביצירה, וחברים שלא תרמו באופן מלא למאמץ הכללי נדחו. פעילותו של פולוס ברמת דוד, אם כן, היא חריגה ומהווה הישג לכשעצמו לאמן ולקיבוץ.

את דוד בחר פולוס שלא להציג כמלך, אלא כרועה מזמר הפורט על נבל, למרגלותיו מגן וכבשה ולראשו כיפת רועים ערבית טיפוסית לתקופה. בארי מספר בספרו כי תחילה יצר האמן דגם מחימר שהתבסס על דמותו של אחד החברים, אהרון שתיל. לאחר מכן יצר את הפסל במידות הסופיות שוב מחימר וכיסה בגבס. בשלב הבא פיצל את הפסל לשניים, רוקן את החימר, שטף וניקה את יציקת הגבס, חיבר את שני החצאים, הכניס ברזלים ויצק בטון. בתום התהליך הוסרה שכבת הגבס ופסל הבטון צופה בשכבת ברונזה.

.

דוד הרועה התבסס על דמותו של אחד החברים ברמת דוד – אהרון שתיל (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

.

הפסל הוצב בראשה של במה מדורגת שהוקמה לצד חדר האוכל והזמינה את הצופים לטפס ולהצטלם עם דוד הרועה שהפך עד מהרה לאטרקציה המרכזית בקיבוץ. עם הקמתו של חדר האוכל החדש בתחילת שנות ה-60, הוזז הפסל כמה עשרות מטרים אל מיקומו הנוכחי.

פסל "דוד הרועה" הביא לפולוס פרסום ומאותה עת הוזמן ליצור פסלים נוספים, פסל זייד הגיע שנה וחצי אחריו, מיד לאחר מכן המשיך ליצור בתל יוסף ומשם לבית אורן ולבסוף ברמת רחל. מאותה עת הזמנות העבודה פסקו. פולוס אמנם המשיך ויצר דגמים לפסלים מונומנטלים בצריף שבו התמקם בשארית חייו בירושלים, אך אלה לא זכו למימוש. בשלב מסוים נשרף הצריף והסטודיו, כנראה הוצת בידי שכנים חרדים שיצאו נגד יוצר הפסלים הפיגורטיבים.

"בחיי למדתי להסתפק במועט", סיפר לעיתונאית נילי פרידלנדר בראיון שערכה עמו ב-1969 ופורסם בעיתון "מעריב" (מובא בספרו של אביב בארי). "אילולי היה לי רגש שארץ-ישראל היא שלי כי אז הייתי כמו כולם והייתי כבר גר בארמון. אבל אני, הייתי מוכרח לתת את מה שיש בי, גם אם אין מי שיבין אותי". פולוס שקע בשכחה ובעוני עד לפטירתו ב-1975.

.

על היצירה עבד פולוס באופן לא רציף במשך שנתיים (1935-6, החתימה בתחתית הפסל מציינת את שנת 1936). הקמתו התארכה בגלל מחסור בתקציב וארכה שנתיים נוספות. ב-1938 נחנך באופן רשמי.

.

כיום הפסל מוקף בגדר כדי להגן על הפסל ובצמוד לו הציבה המועצה לשימור אתרים שלט כחול בולט

.

פולוס בחר שלא להציג את דוד כמלך, אלא כרועה מזמר הפורט על נבל ולמרגלותיו מגן וכבשה ולראשו כיפת רועים ערבית טיפוסית לתקופה.

.

.

(2) חדר האוכל הראשון – אדריכל ריכרד קאופמן

במשך קרוב לעשור סעדו חברי רמת דוד בחדרי אוכל ארעיים, בעיקר צריפי עץ שליוו אותם בנדודיהם עד שהגיעו אל המנוחה ואל הנחלה בגבעה שבה נבחרה נקודת הקבע. במשך השנתיים הראשונות בנקודת הקבע סעדו החברים בצריף עץ קטן.

בתום שנתיים כשעברו לבניין של קבע, הוסב הצריף למחסן בגדים וסנדלריה ובתחילת שנות ה-60 נהרס ובשטחו הוקם בניין המזכירות הדו-קומתי, בסמוך לחדר האוכל הנוכחי.

.

צריף העץ ששימש במקור כחדר אוכל (בשנים 1934-6) ולאחר מכן מחסן בגדים וסנדלריה (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

.

הבחירה באדריכל ריכרד קאופמן (1958-1887) כמתכנן חדר האוכל הקבוע היתה כמעט כפויה על חברי הקיבוץ. קאופמן היה האדריכל של המחלקה להתיישבות של "הסוכנות היהודית" שמימנה את הליכי התכנון והבנייה. במסגרת זו תכנן את תכניות המתאר לקיבוצים וכן חלק נכבד מהמבנים. קאופמן הוא גם זה שהנהיג ביישובים הכפריים את האדריכלות המודרנית, ובשונה מכפרים שלרוב התפתחו באופן אורגני, תכנן קאופמן את היישובים יש מאין ועד לפרט האחרון. כמו כן, נמנע קאופמן מלמקם את היישובים על הדרך הראשית כפי שהיה נהוג אז ומעולם, אלא במרחק מסוים מהדרך, בכדי ליצור הפרדה בין התנועה המוטורית הסואנת ובין היישוב הכפרי והרגוע שבליבו ניתן לנוע רק להולכי רגל עם הפרדה מוחלטת מתנועה מוטורית (כתוצאה מכך רבים מהיישובים שתכנן הם מקומות חסרי חיים). הוכחה כתובה לכך שקאופמן תכנן את חדרי האוכל טרם נמצאה, והיא מתבססת על טענות חברים ותיקים בקיבוץ כמו גם השערה מהיכרות עם אדריכלות המתכננים בקיבוצים באותה העת.

קאופמן, יליד שטוטגרט, למד אדריכלות ותכנון ערים בגרמניה. הוא הספיק לעבוד שנים אחדות במקצוע עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה שבה השתתף. זמן קצר לאחר המלחמה ובהזמנתו של ארתור רופין היגר לארץ ב-1920 בהיותו בן 37 והתיישב בירושלים, שבה חי ופעל עד לפטירתו 38 שנה מאוחר יותר. קאופמן נחשב לחלוץ בתחום תכנון הערים ולאחד מאבות האדריכלות המודרנית בארץ, והצליח להשריש אותה היטב בקרב האדריכלים ומקבלי ההחלטות. הוא אף היה לפורה ביותר מבין האדריכלים, כשתיק העבודות שלו כולל למעלה מאלף פרויקטים בכל קנה מידה וייעוד. כבר בראשית דרכו בארץ תכנן את המושב השיתופי נהלל בצורתו העגולה, כשתוך זמן קצר תכנן בסמוך לו את רמת דוד.

הוקמו כאן אמנם שני קיבוצים (במקור נקראו קבוצות) צמודים – עיינות והשרון. אך בתכנית לרמת דוד שעליה חתום קאופמן ופורסמה בכמה במות מופיע קיבוץ רמת דוד כקיבוץ בודד, בשונה מתכניותיו לזוגות הקיבוצים שבמזרח העמק. בכל מקרה קאופמן תכנן לכל אחד משני הקיבוצים גם חדר אוכל נפרד משלו. בשונה משאר חדרי האוכל שתכנן, זה שברמת דוד לא התפרסם בכתבי עת ובספרים, למרות איכויותיו האדריכליות וצורתו המודרנית המובהקת.

.

1934: טקס הנחת אבן הפינה לחדר האוכל החדש (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

.

בהתאם לגישתו ולרוח התקופה, תכנן קאופמן את חדר האוכל כמבנה מודרני, כזה שמייצג התמקדות באדריכלות עניינית ומאופקת. ככזה הוא מורכב משני גושים תיבתיים פשוטים, צבועים בלבן ועם גגות שטוחים. פתחי החלונות הודגשו בקווים אופקיים ובמטרה לתת מענה לאקלים המקומי הוקפו פתחי החלונות במדפי בטון שמסגרו אותם וכך היו מוגנים מפני חדירת קרני שמש ישירות או גשמים. מסגרות כאלה ניתן למצוא גם בחדרי האוכל שתכנן לאופולד קרקאור בדגניה א' ושרד בשלמותו וכן זה שבתל יוסף.

לאדריכלות הערבית המקומית לא היה זכר במבנים שתכנן קאופמן – לא חומרית, לא טכנולוגית ולא עיצובית (למעט גג הפעילות השטוח שהיה נהוג בבנייה הערבית, אך גם אהוד על האדריכלים המודרנים במערב). שלד הבניין הודגש גם הוא על רקע המילואה ובכך יצר חלוקה אסתטית במשטחים הרחבים, כזו שתאמה יותר לסביבה הכפרית שבה נבנו לרוב מבנים בקנה מידה קטן יחסית. גישה דומה הציג קאופמן בחדרי האוכל האחרים שתכנן בקיבוצים ובהם אלה שבחפצי-בה (1930) ועין חרוד (1931).

שני גושים עיקריים הרכיבו את המבנה: אולם האוכל שהיה הגוש הגדול והגבוה מבין השניים. בחלקו העליון נקבע פתח אופקי נוסף לשחרור אוויר חם ולהחדרת אור טבעי אל עומק האולם. לצד אגף אולם האוכל הוקם אגף המטבח שעוצב באופן דומה, אך ממדיו היו קטנים יותר וכך גם פתחיו.

19 שנה שימש חדר האוכל במתכונתו המקורית. עם הגידול במספר החברים והשגשוג הכלכלי הוחלט על הרחבתו של הבניין והקמת אולם אוכל חדש ומרווח בצמוד לזה הקיים.

.

שנות ה-30: בהתאם לגישתו ולרוח התקופה תכנן קאופמן את חדר האוכל כמבנה מודרני, המציג התמקדות באדריכלות עניינית ומאופקת; תיבות לבנות ופשוטות, עם גגות שטוחים, בהם הודגשו פתחי החלונות בקווים אופקיים (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

יונתן טל עם אמו ואחיו וברקע חדר האוכל (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

.

הריהוט לחדר האוכל יוצר באחד ממפעלי הרהיטים הגדולים שפעלו אז בארץ והיה בבעלותו של ראש עיריית רמת גן אברהם קריניצי. לקראת העבודה על המאמר נדלק יונתן טל, הנגר של רמת דוד, על העניין באותו ריהוט; הוא חיפש והצליח לאתר בפינות זנוחות בקיבוצו כסאות עץ מקוריים בעבר בחדר האוכל נהגו לשבת עליהם מייסדי הקיבוץ והוא החל מיד בשיפוצם.

.

כסאות מקוריים ששימשו בחדר האוכל הראשון שאותם איתר יונתן טל (צילום: יונתן טל)

.

טל ניגש לשיפוץ וחידוש הכסאות בנגרייה של רמת דוד (צילום: יונתן טל)

.

אמצע שנות ה-30: חדר האוכל בעת הבנייה (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

1937: שולחנות ערוכים לסדר פסח הראשון בחדר האוכל. למעלה מימין מופיעה פרוטומה של א. ד. גורדון שאותה יצר דוד פולוס ובשלב מאוחר נעלמה (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

שנות ה-30: פנים חדר האוכל עם תקרה גבוהה ופתחי חלונות בחלק העליון לאוורור טבעי ולחהדרת קרני שמש מסוננות אל עומק האולם (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

.

חדר האוכל התאום שתכנן ריכרד קאופמן בקיבוץ השרון הצמוד נחנך גם הוא ב-1936. במשך קרוב ל-15 שנה היו שני הקיבוצים שכנים צמודים. בתחילת שנות ה-50 היה ניסיון לאחד בין השניים, אך הניסיון כשל, ועם הפילוג בתנועה הקיבוצית ב-1952 עזבו רבים מחברי רמת דוד את קיבוצם וכן קיבוץ השרון עזב את המקום ושטחו סופח לרמת דוד. מרבית חברי השרון ייסדו במשותף עם קבוצה מגבת הסמוכה את קיבוץ יפעת, מזרחית לשני הקיבוצים הוותיקים.

במשך שנים אחדות שימש חדר האוכל הגדול של קבוצת השרון את חברי קיבוץ רמת דוד כאולם תרבות. בקצהו נבנה חדר מקרין ובימי שלישי הוקרנו בו סרטי קולנוע, עד שנבנה חדר האוכל החדש וההקרנות התקיימו בו מאז. עד מהרה הפך למחסן והוזנח. לבסוף הוסב למועדון לילה "ורטיגו", תוך הריסת חלקים נכבדים מהמבנה המקורי לצורך הרחבתו. המועדון זכה להצלחה במשך תקופה ארוכה והיה למוקד משיכה בצפון הארץ, אך גם למוקד רעש. לאחר שהנהלת הקיבוץ לא הצליחה להתמודד עם תלונות של חברים על הרעש וההמולה, הוחלט להפסיק את פעילות המועדון. בשנים האחרונות חזר ושימש המבנה לאחסנה, כך למשל פעל בו עסק שבמסגרתו אוחסנו בו אופניים חשמליים להשכרה, אלא שלילה אחד הגיעה משאית עם פורצים ורוקנה אותו מתכולתו.

לאחרונה נהרס חלק גדול של הבניין.

.

1938: חלפו רק שנתיים מאז נחנך וכבר הוקמו תוספות לבניין (ארכיון יפעת)

.

תחילת שנות ה-40: הילדים הראשונים של קבוצת השרון ברקע חדר האוכל (ארכיון יפעת)

.

1966: בחדר האוכל לשעבר של קבוצת השרון (שלאחר שקבוצת השרון עזבה את השטח הוא שימש בשעתו כאולם תרבות לחברי קיבוץ רמת דוד) תוכנן להתקיים כנס בהשתתפותו של דוד בן גוריון, אך הכנס בוטל ובמקומו התקיים בקבוצת כנרת. הבמה והשילוט כבר הוצבו באולם (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

2023: שרידיו של חדר האוכל (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

.

(3) חדר האוכל "החדש" – אדריכל אריך ראש

הצורך באולם אוכל ובמטבח גדולים ומשוכללים יותר הובילו את חברי רמת דוד לקדם את הקמתו של חדר אוכל חדש כבר ב-1960. לתכנון הפרויקט הוזמן האדריכל אריך ראש, אחד משני האדריכלים הבכירים והותיקים במחלקה הטכנית של תנועת איחוד הקבוצות והקיבוצים. לראש היה ניסיון רב בתכנון חדרי אוכל. גישתו האדריכלית של ראש, בשונה משאר אדריכלי המחלקה, היתה חסרת שאר רוח. אמנם הוא המשיך בגישה המודרניסטית של תכנון מבנים תיבתיים, אך אלה היו חסרי מעוף ולא שיקפו קהילה בעלת תפיסת עולם אוטופית, חדשנית ויוצאת דופן.

במטרה לנצל את הבניין הקיים שתכנן קאופמן, וללא כל הערכה ליצירתו המקורית, נבלע המבנה הותיק בבניין החדש והוסב למבואת כניסה. במבואה לא נערכו בשעתו כמעט שינויים, והיא נותרה במצבה המקורי.

להדגשת מעמדו של המבנה תכנן האדריכל אולם אוכל הנפתח בקצהו אל הדשא הגדול באמצעות דלתות זכוכית רחבים הנעים על מסילות. במה גדולה הוקמה בחזית החיצונית של דלתות הזכוכית, ובכך אפשרה לערוך מסיבות או טקסים. כיום השימוש בבמה פחת, אך אחת לשנה היא משמשת לטקס יום הזיכרון המקומי. בנוסף, הותקן מעל לפתח הגדול ובחלקו הפנימי מתקן למסך נגלל לצורך הקרנת סרטים. כמו במרבית חדרי האוכל בקיבוצים, גם ברמת דוד נערכה מידי יום שלישי בערב הקרנת סרט קולנוע.

.

במה גדולה הוקמה בחזית החיצונית של דלתות הזכוכית, ובכך אפשרה לערוך מסיבות או טקסים.

.

.

הקשר בין פנים אולם האוכל ובין החוץ התבטא באותו מסך זכוכית שניתן לפתיחה ולחיבור בין פנים ובין חוץ, אך תכנון האולם כמלבן ארוך, איפשר רק לאלה שבמחצית הקרובה לדופן השקופה לחוש את אותו קשר. בשתי הדפנות המוארכות של האולם קבע האדריכל סדרה ארוכה ואחידה של פתחי חלונות צרים יחסית. דפנות אלה חופו בלוחות עץ שבוצעו בנגריית הקיבוץ בידי דב נמש נגר הקיבוץ בשעתו, ובמטרה לשמור על הקירות מפני בלאי וגם להעניק מעט חמימות לאולם הגדול וההמוני.

שילוב אמנות באדריכלות בוצע בדופן האולם שמעל לפתח הרחב הפונה אל הדשא הגדול. לצורך כך הוזמנה עבודת פסיפס גדולה שעיצב האמן אריק קורן (2017-1931), חבר קיבוץ אשדות יעקב איחוד ובביצוע עובדי מפעל "מוזאיקה אילון" שפעל בקיבוץ אילון. קורן היה אמן כישרוני ששלט במגוון רחב של טכניקות – מתכת, סגרפיטו, פסיפס, ציור ופיסול. את הסגרפיטו הגדול בארץ, 112 מ"ר שטחו, יצר קורן בחזית "בית קרפ" אולם התרבות שבקיבוץ אשדות יעקב איחוד (בתכנונו של אריך ראש), ובשנה שעברה עברה היצירה חידוש יסודי על ידי "סטודיו תכלת".

בדומה לרבות מיצירותיו של קורן, גם כאן מתוארות סצנות אופטימיות מהווי הקיבוץ. באלה שולטים גוונים במנעד שבין הלבן-צהוב ובין החום-אדמדם: שמש גדולה פותחת את היצירה מימין כשבמרכזה מופיע דג המייצג פוריות. שמש קטנה יותר זורחת גם בקצה הנגדי של היצירה. בין לבין מופיעות דמויות פעלתניות במגוון של פעולות הקשורות לעבודת השדה והמשק וגם רוקדות (אחדות מהן אוחזות בחצוצרות ארוכות ומחצרצרות). לצד הדמויות מופיע מגוון של בעלי חיים שניתן היה למצוא במשק (כשהשור בולט מכולם) וכן פרחים, עצים ובתים.

אגף המטבח שהוקם בצמוד לאולם האוכל, מתאפיין בגג קמטים מבטון, כזה שמאפשר חדירת אור ואוויר מבעד לפתחים עליונים ליצירת סרקולציה באולם הלוהט שבו מתרחשת פעילות ערה ובישולים במשך רוב שעות היום. האדריכל פרדי כהנא שעבד במחלקה מספר שאחרי שתכנן בעצמו גג קמטים במטבחים של הקיבוצים יטבתה, כפר בלום ואושה, הפך הפתרון לכזה שיושם בחדרי אוכל נוספים שתכננו גם אדריכלים אחרים במחלקה, כמו למשל בחדר האוכל שתכנן ראש בקיבוץ משמר דוד.

.

אגף המטבח עם גג קמטים מבטון

.

.

באמצע שנות ה-80 עבר חדר האוכל שינויים. למטבח נוסף אגף ובו אולם למכונה לשטיפת כלים. לצד המבואה הוקם חדר דואר כשאולם המבואה עצמו (במקור אולם האוכל שתכנן קאופמן) עבר שינוי עיצובי יסודי ועוצב מחדש בידי יליד וחבר הקיבוץ אלישע וולוצקי (2017-1941), אמן בוגר בצלאל ששילב לא פעם את יצירתו באדריכלות. וולוצקי בעזרתו של נגר הקיבוץ יונתן טל, שינה את מערך הקירות בפנים המבואה והציב אותם בזויות שביטלו את התיבה המודרניסטית שאפיינה את המבנה המקורי. את הטיח הלבן הוא כיסה בלוחות עץ אפריקאי בגוונים רבים הנעים בין צהוב ובין חום כהה. בקירות אלה שולבו בין השאר לוחות המודעות ותאי הדואר וכן ויטרינות לתצוגה של תערוכות מתחלפות. גם את התקרה הוא כיסה בתקרה אקוסטית שהורכבה על גבי רשת של קרשים. טל יליד הקיבוץ שבין השאר בונה את ארונות הקבורה של החברים שנפטרים מהעולם (כך נהוג ברמת דוד), מציין שהעבודה במבואת הכניסה היתה השאפתנית והגדולה ביותר שיצר.

וולוצקי יצר גם עבודה סביבתית מגוונת בציר החוצה את לב הקיבוץ, וסופו שעזב את רמת דוד והארץ והשתקע בלוס אנג'לס, שם המשיך ליצור עד לפטירתו לפני שנים אחדות. שינוי משמעותי נוסף התרחש מחוץ לחדר האוכל – בדשא הגדול ניצב היה מבנה מזכירות, אך זה נהרס בשנות ה-80 ובמקומו הורחב הדשא. במקומו הוקם מבנה מזכירות חדש ודו-קומתי בשטח שבו היה ניצב צריף חדר האוכל הישן.

לבד מהסעדה שימש חדר האוכל כמרכז חברתי ותרבותי של רמת דוד. כאן התקיימו המסיבות הואירועים החגיגיים שלא פעם זלגו גם לדשא הגדול. בפסח למשל התקיים הסדר באולם, כשדלתות הזכוכית הוזזו לצדדים ושולחנות נוספים נפרסו מחוץ לאולם. חתונות, בר מצוות והופעות התקיימו גם הם ומידי מוצאי שבת התקיימה אסיפת חברים.

.

.

.

האם היו מנות ייחודיות ואהובות במיוחד שהוגשו בחדר האוכל? אלה ששוחחתי עמם לא זוכרים כאלה. אבל עדיין הם מתגעגעים לאווירה של חדר האוכל ויותר מזה לקיבוץ הישן. "אני מאויבי ההפרטות למיניהן אז כל מה ששייך לקיבוץ הישן חסר לי", משתף יונתן טל (82). "אני אישית טיילתי רבות בעולם אבל תמיד דאגתי לחזור לקיבוץ". טל מציין כי כחברה סגורה שבה מונהגת צניעות ומוסרנות קפדניים, היו העולים שבואו לאולפן שפעל בקיבוץ והמתנדבים שבאו מחו"ל המנוע שקידם את החברה הקיבוצית. "היה נהדר לבוא לחדר האוכל המלא במתנדבים מכל העולם, הם נתנו חיים לכל המערכת".

פעילותו של חדר האוכל החלה לדעוך בשלהי המאה הקודמת. תחילה בוטלו ארוחות הערב בימי חול ובוקר שבת. לאחר מכן חוסלה קבלת שבת ואחריה גם ארוחת ערב שבת וארוחת צהרים בשבת. נותרו ארוחות הבוקר והצהרים בימי חול. עם ההפרטה ב-2003 נדרשו החברים שבחרו לסעוד בחדר האוכל לשלם על ארוחותיהם.

ב-2007 נסגר המטבח ולבסוף נסגר גם חדר האוכל. כיום, מפעילים שניים מחברי הקיבוץ את חדר האוכל לארוחות צהרים קטנות.

.

במטרה לנצל את חדר האוכל הוותיק שתכנן ריכרד קאופמן, וללא כל הערכה ליצירתו המקורית, נבלע המבנה המקורי בבניין החדש שתכנן אריך ראש והוסב למבואת כניסה. במבואה לא נערכו בשעתו כמעט שינויים, והיא נותרה במצבה המקורי.

.

רחבת הכניסה המרכזית ממערב לחדר האוכל מאז 1965: מימין האגף החדש ומשמאל האגף הוותיק מ-1936 שהוסב למבואה

.

על גג הבניין הוצבו לא מזמן תאים פוטווולטאים להפקת חשמל מקרני השמש

.

1985: הכניסה למבואת חדר האוכל שבמקור שימשה אולם אוכל (ארכיון רמת דוד)

.

הכניסה המזרחית למבואה

.

ב-1985 נערכו שינויים בחדר האוכל: נוספו אגפים לחדר דואר ולמכונה לשטיפת כלים וגם המבואה עוצבה מחדש בידי חבר הקיבוץ אלישע וולוצקי, שהיה אמן ששילב לא פעם את יצירתו באדריכלות.

.

וולוצקי בעזרתו של נגר הקיבוץ יונתן טל, שינה את מערך הקירות בפנים המבואה והציב אותם בזויות שביטלו את התיבה המודרניסטית שאפיינה את המבנה המקורי. את הטיח הלבן הוא כיסה בלוחות עץ אפריקאי בגוונים רבים הנעים בין צהוב ובין חום כהה.

.

בקירות המבואה החדשים שולבו בין השאר לוחות המודעות ותאי הדואר וכן ויטרינות לתצוגה של תערוכות מתחלפות. גם את התקרה כיסו בתקרה אקוסטית שהורכבה על גבי רשת של קרשים.

.

לוח המודעות

.

ריק

.

בפינה ניצבים פסנתר וכספומט

.

פריצת הכספומט על ידי בדואים שנכנסו למבואת חדר האוכל עם טרקטור גנוב (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

1985: הרכבת עבודת העץ במבואה (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

1985: הרכבת עבודת העץ במבואה (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

חדר שטיפת ידיים

.

פעילותו של חדר האוכל החלה לדעוך בשלהי המאה הקודמת. תחילה בוטלו ארוחות הערב בימי חול ובוקר שבת. לאחר מכן חוסלה קבלת שבת ואחריה גם ארוחת ערב שבת וארוחת צהרים בשבת. נותרו ארוחות הבוקר והצהרים בימי חול. עם ההפרטה ב-2003 נדרשו החברים שבחרו לסעוד בחדר האוכל לשלם על ארוחותיהם. ב-2007 נסגר המטבח ולבסוף נסגר גם חדר האוכל. כיום, מפעילים שניים מחברי הקיבוץ את חדר האוכל לארוחות צהרים קטנות.

.

להדגשת מעמדו של המבנה תכנן האדריכל אולם אוכל הנפתח בקצהו אל הדשא הגדול באמצעות דלתות זכוכית רחבים הנעים על מסילות.

.

התקרה האקוסטית היא תוספת מונמכת שהנמיכה את גובה האולם המקורי.

.

לבד מהסעדה שימש חדר האוכל כמרכז חברתי ותרבותי של רמת דוד. כאן התקיימו המסיבות הואירועים החגיגיים שלא פעם זלגו אל הדשא הגדול. בפסח למשל התקיים הסדר באולם, כשדלתות הזכוכית הוזזו לצדדים ושולחנות נוספים נפרסו מחוץ לאולם. חתונות, בר מצוות והופעות התקיימו כאן גם הם ומידי מוצאי שבת התקיימה אסיפת חברים.

.

אסיפת חברים בחדר האוכל – ציור של יונתן טל (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

2021: חדר האוכל ערוך לסדר פסח (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

2021: סדר פסח (באדיבות יונתן טל, קיבוץ רמת דוד)

.

חלון

.

שילוב אמנות באדריכלות בוצע בדופן האולם שמעל לפתח הרחב הפונה אל הדשא הגדול. לצורך כך הוזמנה עבודת פסיפס גדולה שעיצב האמן אריק קורן (2017-1931), חבר קיבוץ אשדות יעקב איחוד ובביצוע עובדי מפעל "מוזאיקה אילון" שפעל בקיבוץ אילון.

.

בדומה לרבות מיצירותיו של קורן, גם כאן מתוארות סצנות אופטימיות מהווי הקיבוץ. באלה שולטים גוונים במנעד שבין הלבן-צהוב ובין החום-אדמדם

.

שמש גדולה פותחת את היצירה מימין כשבמרכזה מופיע דג המייצג פוריות. שמש קטנה יותר זורחת גם בקצה הנגדי של היצירה.

.

בין לבין מופיעות דמויות פעלתניות במגוון של פעולות הקשורות לעבודת השדה והמשק וגם רוקדות (אחדות מהן אוחזות בחצוצרות ארוכות ומחצרצרות). לצד הדמויות מופיע מגוון של בעלי חיים שניתן היה למצוא במשק (כשהשור בולט מכולם) וכן פרחים, עצים ובתים.

.

השמש סוגרת את היצירה גם בצדה השמאלי

.

פנים וחוץ

.

מבעד לחלון

.

מראות פניה היפים

.

תודה ליונתן טל, רותם וקס – ארכיון רמת דוד, מרים אהרוני, רינקה שחר, אביב בארי, חן שחר והאדריכלים פרדי כהנא ואהרון בן אפרים.

★

חדרי אוכל נוספים שבהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

יפתח (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

דביר (מנחם באר)

אפיק (שלי ניסים)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

בית העמק (פרדי כהנא)

תל קציר (אילן בר אילן)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

עברון (שמואל מסטצ'קין)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

נאות מרדכי (אהוד שחורי)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

דגניה א' החדש (ליאון שרמן)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

יטבתה (פרדי כהנא, שלי ניסים)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

כפר גליקסון (מרדכי זברודסקי, אמנון לוי)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

מגן (שמאול מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★