סיבוב בחדר האוכל שהוסב לבית כנסת בקיבוץ דגניה א'

החודש מציין "חלון אחורי" 13 שנות פעילות.

לאם הקבוצות והקיבוצים נבנו לאורך השנים שלושה חדרי אוכל. ככל שגדל והתפתחה קבוצת דגניה א', כך נדרש היה בניין מרווח יותר. אלא שהשני שבהם שהוקם ב-1934 היה המיוחד מכולם. תכנן אותו האדריכל לאופולד קרקואר שתכנן כמה מחדרי האוכל המוקדמים בקיבוצים, כאלה שעד היום נחשבים לפניני אדריכלות. לאחר קרוב ל-30 שנים נבנה אחריו חדר אוכל שלישי, חדש וגדול יותר וזה הוותיק הוסב לשימושים אחרים.

מגפת הקורונה סגרה רבים מחדרי האוכל שנותרו עוד לפעול בקיבוצים, וגם בדגניה סגר חדר האוכל הגדול (השלישי) את שעריו. לטובת הסועדים הנותרים נפתח מחדש חדר האוכל הוותיק (השני) שלפנינו והוא חזר לפעול, גם אם במתוכנת מצומצמת.

המבנה בעל חתך בסיליקאי, כזה שחלקו המרכזי של הגג מוגבה וכולל שורות של פתחי חלונות לכל אורכו. לעומת החתך, חזותו ותכניתו מתהדרים במאפייני האדריכלות המודרנית. אמנם, מאז שנבנה נערכו בו שינויים קלים, כאלה שהם ברי תיקון, אך המבנה בכללותו נותר כמו שהיה. אפילו הנוי שעוטף אותו מזכיר או מדגיש שהקיבוץ הזה ששוכן כמעט על חוף הכנרת הוא גן עדן.

ועל כך ברשימה זו.

.

270134838_5261421833887356_2716142223510824668_n

1934

.

20211203_094814

חדר האוכל ניצב בין הדשא ובין העצים

.

20211203_094829

מודרניזם זה לא רק קוביות לבנות. האדריכל לאופולד קרקואר שהיה משכיל באופן בלתי רגיל והתמחה בתורת הפרופורציות שאותה יישם במבנים שתכנן, מימש כאן באופן העדין ביותר את יכולותיו כאדריכל כשהוא משכלל את הגישה המודרניסטית שהיתה מקובלת אז בארץ.

.

20211203_094840

החלונות הם לא רק פתחים בחזית אלא מקום, לילדי דגניה הם היו מקום של שהייה. המרזב מורכב בפינת הבניין

.

20211203_094859

מדפי הבטון הרחבים הגנו על פתחי החלונות מפני קרני שמש ישירות וגשמים

.

20211203_095552

המדפים הדגישו את הקו האופקי בעיצוב הבניין

.

20211203_095202

מבט מבעד לחלון: חלונות אלה מכונים גם 'תיבות' בעקבות מסגרת הבטון שסוגרת עליהם כמו תיבה

.

.

(1) הבניין

"אדריכלות התנועה המודרנית בארץ, ובייחוד תקופת 'העיר הלבנה' בשלהי שנות ה-20 וה-30, היא, לדעתי, החשובה ביותר בתולדות האדריכלות בארץ ולאופולד קרקואר היה אחד האדריכלים החשובים ביותר בה", טוען היסטוריון האדריכלות פרופ' מיכאל (מיכה) לוין. עם דברים אלה הוא פתח את החלק המוקדש ליצירתו האדריכלית של קרקואר בספר-קטלוג שהוקדש לציוריו ובנייניו ("לאופולד קרקואר – צייר ואדריכל", מוזיאון ישראל, ירושלים, 1996).

לוין שעשור ויותר קודם לכתיבת דברים אלה אצר את התערוכה פורצת הדרך "עיר לבנה – אדריכלות הסגנון הבינלאומי בישראל – דיוקנה של תקופה" (מוזיאון תל אביב לאמנות, 1984), נימק כי באותן השנים היתה האדריכלות בארץ-ישראל "בדיאלוג ישיר – בזמן-אמת ולא בפיגור – עם ההתנסות ברעיונות חדשים באדריכלות העולמית". את קרקואר מעמיד לוין בשורה הראשונה והמצומצמת של אדריכלים שפעלו בשעתו בארץ – אריך מנדלסון, ריכרד קאופמן והיינץ ראו. "בשנות ה-30 וה-40 התקבץ בארץ ריכוז נדיר, שכמותו לא היה באותו זמן בשום ארץ אחרת בעולם, של אדריכלים מוכשרים אשר למדו בבתי-ספר אוואנגרדים ברחבי אירופה והשתלמו במשרדיהם של גדולי האדריכלים בעולם". הערכתו של לוין ליצירתו של קרקואר מנומקת היטב, ולא לחינם בחר בתצלום של "מלון טלטש" בחיפה, בתכנונו של קרקואר, להתנוסס על שער קטלוג התערוכה "עיר לבנה".

בבניין חדר האוכל בדגניה בולט עיצוב המסה הפשוט והמודרני, שבאמצעותו הדגיש האדריכל צורות גאומטריות בסיסיות כמו משולש ומלבן. בפנים האולם השתמש בגופי תאורה כדוריים שהוסיפו את צורת העיגול לקבוצת הצורות הזוויתיות שהופיעו בחזית החיצונית. מבנה חדר האוכל תוכנן באופן פשוט יותר ולא זכה למשחק הצורני העשיר והנועז כמו גם לא לשילוב המחושב בפיתוח הנוף שאפיין את גישתו התכנונית של קרקואר שתכנן בסמיכות זמנים את חדר האוכל בתל יוסף. כאן תמצאו שהצניעות התכנונית שולטת, הנוי חופשי יותר וחסר את הדגש על הממד החגיגי והייצוגי שנקבע בתל יוסף.

.

pic0103

סוף שנות ה-30: חדר האוכל (ארכיון דגניה א')

.

38

סוף שנות ה-30 או ראשית ה-40: חדר האוכל (ארכיון דגניה א')

.

.

שורת החלונות המודגשת בקו החזית באמצעות מדף אופקי רחב עליון ותחתון, הופיעה גם בעבודות נוספות שתכנן קרקואר. כמוה תמצאו בבית הילדים ובחדר האוכל שבקיבוץ בית אלפא (1930, 1932), בחדר האוכל בתל יוסף (1935) ובמלון טלטש בחיפה (1935). לפי האדריכל פרדי כהנא, החלונות בחדר האוכל שתכנן קרקואר בבית אלפא נצבעו באדום, כאן בדגניה לא הצלחתי לגלות אם גם הם זכו לזריקה של צבע.

חלונות אלה נועדו בראש ובראשונה להעניק פתרון אקלימי למתיישבים שבחרו באזור שסובל מעומס חום כבד בימות הקיץ ומגשמים עזים בחורף. אך חלונות אלה העניקו למבנה את אופיו הייחודי, את הסדר ואת האחידות. לילדים לעומת זאת העניקו חלונות אלה מקום יוצא דופן למשחק. "ילדים תרדו מהחלונות" היתה הוראה שחזרה ונזרקה בחלל חדר האוכל, בעיקר כשבקשו לשאת כאן דברים והילדים שהיו שקועים במשחק בתיבות החלונות היו צועקים וצוחקים בקול רם. במפגש החלונות שבפינות הבניין שילב האדריכל את המרזבים החשופים (כנראה בהתאם לתקני הבנייה שקבעו הבריטים) ובהמשך השנים גם נמצאו כהולמים להגנה על קופסאות המזגנים.

חדר האוכל בעל התכנית המלבנית הפשוטה מתאפיין כאמור בחתך בסיליקאי, כזה שבו התקרה במרכז מוגבהת ומשני צדיה שורות של פתחים אנכיים שנועדו להחדיר אור אל עומק האולם ולשחרר אוויר חם. אמנם לא מדובר בחתך בסיליקאי מושלם עם שני אגפי הצג, אך הוא בהחלט דומה. תקרת האולם צופתה במשטחים סופגי רעש בגוון כהה, שבלט על רקע הטיח הלבן שאפיין את המבנה בכל משטחי חזיתותיו החיצוניות ודפנותיו הפנימיות. רשת של פסי עץ ששולבה במשטחים אלה, העניקה קנה מידה אנושי והוסיפה רובד בעניין הצורני-גאומטרי שהופיע במבנה בכללותו.

גם היום, קרוב לתשעים שנה מאז נחנך חדר האוכל, ניתן להתרשם מהיצירה האדריכלית, יצירה שלבד מערכיה האדריכליים, שיקפה רעיון חברתי, כלכלי ותרבותי חדש במקום שהיה לחלוץ בתחיית האומה הישראלית בארצה.

.

pic00361

שנות ה-30: חדר האוכל במבט ממערב וברקע למעלה הכנרת והגולן (ארכיון דגניה א')

.

pic0035

שנות ה-40: בחזית חדר האוכל (ארכיון דגניה א')

.

.

(2) תולדות

בשנות ה-30 היה חדר האוכל הבנוי הראשון של דגניה, זה שנחנך בסך הכל פחות מעשרים שנה קודם לכן, ב-1912, כבר קטן במידותיו והחברים פנו להקמתו של חדר אוכל חדש ומרווח. מימון ההקמה לא הוטל על הקיבוץ אלא על ההסתדרות הציונית, שהיוותה את הגב במישורים רבים להתיישבות החלוצית בארץ-ישראל, וההסתדרות היא גם זו שככל הנראה בחרה באדריכל לאופולד קרקואר שיתכנן את הבניין.

מלאכת התכנון נערכה בשנים 1932-3 וב-1933 הוחל בהקמה. אם הבניין נחנך ב-1934 או 1936 לא הצלחתי לגלות. קודם לכן, הציע קרקואר לחברים להקים את הבניין מלבני בוץ – החומר הזול ביותר וגם הנגיש ביותר. החלופה היתה להקימו מבטון והיא זו שהתקבלה. זמן קצר לאחר מכן, כשניגשו בדגניה להקים את גן הילדים, אף הוא בתכנונו של קרקואר, הוחלט לבחור בלבני הבוץ. עם חנוכתו, הוסב זה הוותיק (הראשון) לחדר אוכל ומועדון לילדי בית הספר. בהמשך עזבו הילדים ועברו לחדר האוכל הבא (השני) שנעזב לטובת חדש נוסף, וזה הוסב לספרייה ולחדר קריאה. ב-1986 הוסב חדר האוכל הראשון בשלישית והפעם למוזיאון, ארכיון וחדר הנצחה.

שנה לאחר חנוכת חדר האוכל השני ציינו בדגניה א' חצי יובל להקמת הקבוצה. באותה שנה מנו תושבי המקום 192 נפש, מהם 70 חברים, 66 ילדים, שבעה הורים, 16 נערים מ"עליית הנוער" ו-33 צעירים במסגרת "הכשרה" ברובם מגרמניה.

עם חנוכת חדר האוכל החדש, זה השלישי ב-1966 (אכתוב עליו בעתיד), הוסב זה הישן (השני) שלפנינו לאולם פעילות וחדר אוכל לילדי הקיבוץ שלמדו בבית הספר. לטובת השינוי פוצל האולם לשניים: האולם הקדמי נועד להסעדה והותקן בו מטבחון, והאולם השני נועד לפעילות ונותר עד היום דומה מאד למצבו המקורי. לפני קרוב ל-15 הופסקה הלינה המשותפת של נערי ונערות דגניה. בעקבות זאת הופסקה פעילותו של המועדון והמבנה עמד נטוש במשך קרוב לעשר שנים. בסוף העשור הקודם הוסב האולם המרכזי לבית כנסת – הוצבו בו ארון קודש, במה לקריאה בתורה, 'כסא אליהו' לאירועי ברית מילה וכן ארון לאיחסון סידורים וחומשים.

לפני כ-15 שנה עלה הרעיון לייסד במבנה חדר האוכל מרכז שיעסוק בתכנון בקיבוצים. מספר האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק: "לקראת מאה שנה לדגניה, פניתי יחד עם רוני פלמוני, אדריכלית וחברת דגניה א', למזכירות דגניה א' בהצעה להפוך את מבנה חדר האוכל הראשון למרכז 'תכנון ואדריכלות של ההתיישבות העובדת'. הנושא נדון גם במועצה לשימור אתרים וגם במוסדות התנועות. הקיבוץ הארצי הודיע שהוא מתכוון להקים את שלו ב'יד יערי', לתנועה הקיבוצית לא היו שום אמצעים למימון מיזם כזה ודגניה לבד לא יכלה להקימו. גם היום אני חושב שנחוץ ליצור מרכז לתולדות התכנון והאדריכלות הקיבוצית/התיישבות העובדת ובניין חדר האוכל בדגניה הוא מכל הבחינות המקום הנכון – בהתחשב במציאות, ספק אם זה אכן יקום. במקום זה יש בית כנסת…".

דווקא עכשיו חזר המקום לשמש חדר אוכל. בשבוע שעבר, לאחר שהוחלט כי חדר האוכל הגדול (זה שנחנך ב-1966) יפסיק את פעילותו, נפתח זה הוותיק מחדש. האולם שהשומש זה מכבר לבית הכנסת ימשיך לשמש לתפילה והתכנסות. באולם הצמוד ששימש חדר אוכל לנערים ולנערות הקבוצה שוב הוצבו שולחנות אוכל, והחל משבוע שעבר מוגשת בו בימים ראשון עד שישי ארוחת צהריים לכעשרים סועדים. המטבח בדגניה לא חזר לפעול והמנות מוזמנות מראש מהמטבח של קיבוץ עין גב. אם יהיה ביקוש אז אולי יגישו כאן גם ארוחת בוקר.

בתמונות שצילמה לבקשתי שרה חיים ביום שישי שעבר, נראים שלושה שולחנות ערוכים בחדר הקטן. המנות השונות מוצעות במגשי נירוסטה, שמהם הוסר נייר הכסף שכיסה אותם לטובת השינוע מקיבוץ עין גב. האור החיוור ששופכים הנורות הלבנות, מעניק תחושה של חדר אוכל מוסדי ונראה שראוי לעצב את האולם מחדש.

.

pic0036

שנות ה-50: אירוע חגיגי בצהרי היום. על הקיר תלוי שעון שעד היום עובד ונמצא בארכיון (ארכיון דגניה א')

.

pic0110

1953: הכנות לליל הסדר. על הקיר תלוי ציור שיצר דידקה נבות, שהיה לחבר דגניה לאחר שעזב את עין חרוד לבית השיטה שאותה עזב אחרי הפילוג לאיילת השחר וממנה לדגניה. מאוחר יותר עזב לכרמיאל. הציור שמור כיום באוסף המשכן לאמנות בעין חרוד (ארכיון דגניה א')

.

.

(3) אוכל

המטבח בדגניה א' התאפיין בהכנה של מנות שמקורן בעיקר במטבח הרוסי העממי, זאת הודות למקור הצוות ששלט בו באותן השנים. בין המנות הזכורות שהוגשו לחברים ניתן לציין את מרק העוף עם אורז שהוגש בערב שבת וכן מרק חמיצה מסלק שהתאפיין בצבע אדום עז. כמובן שהוגשו קציצות בכמה גרסאות – מטוגן או מבושל שאותן כינו כאן "כדורים". הקציצות המפורסמות ביותר היו "הקציצות של יוסקה" שנקראו כך על שם יוצרן – יוסקה בק (אחיינו של בוריס שץ, מייסד בצלאל) שהתמחה בהכנת קציצות ברסק עגבניות ואלה הוגשו אחר כבוד בשבת בארוחת הצהריים. עוד הוגשו כאן פטריות עם צ'יפס מטוגן שנחתך לקוביות. מבריכות הדגים של הקיבוץ הובאו לפחות אחת לשבוע דגי קרפיון (בשונה מעין גב לא דגו בכנרת).

בדגניה שלטו הצמחונים ובמשך שנים ארוכות קרוב למחצית מהחברים נמנעו מאכילת בשר. שנים לפני שהונהג "יום שני ללא בשר", בדגניה כבר קבעו יום ללא בשר. בין המנות הצמחוניות המפורסמות של הקבצה היתה פלשה פיש – גרסה צמחונית של גפילטע פיש שהיתה מורכבת מביצים וקמח, פשטידת אורז עם צימוקים, לביבות לטקס ממגוון ירקות, לביבות גבינה, מוח קישואים – תבשיל קישואים מטוגן עם ביצים ותבלינים.

בגזרת המתוקים הוגשו בצקניות עם סוכר וקינמון וגם האיטריות הוגשו עם אותה תוספת. מנות מתוקות נוספות היו הצימעס – גזר מבושל עם צימוקים. דבש שהוגש כמו שהוא ואותו אכלו עם חלה, וכן עוגת גבינה שהוגשו בשבתות.

חלק נכבד מחומרי הגלם מקורם היה במשק של דגניה: הגבינות הלבנות כמו גם הלבן הוכנו במטבח, ירקות הובאו מ"גינת הבית" והלחם כמו גם עוגת השמרים שנאפתה לשבת יצאו מהתנור שבמאפייה הסמוכה למטבח. החלב הגיע בכדי פח גדולים מהרפת שסיפקה מעת לעת גם פרה לטובת המנות הבשריות. העופות הגיעו מהלול.

הישיבה בחדר האוכל השתנתה בהתאם למועד – בימי החול היה לכל אחד מהסועדים מקום משלו. כך היה ניתן למצוא את השולחן של הרפתנים, עובדי המוסך, עובדי מטעי הבננות, הקשישים, מתנדבים שבאו מחו"ל וכו'. בארוחות שישי בוטלה הקביעות ופשוט היו ממלאים שולחנות. שוני נוסף בין ימות השבוע לשבתות, היתה ההפרדה בין המבוגרים לילדים; בימות החול חדר האוכל היה ממלכה של מבוגרים, בעוד שבשבתות הצטרפו אליהם הילדים.

.

pic0010

הכלים בחדר האוכל היו מפלסטיק (ארכיון דגניה א')

.

pic0101

שנות ה-60: במטבח (ארכיון דגניה א')

.

.

(4) האדריכל

האדריכל לאופולד קרקואר (1954-1890) היה מהאדריכלים הכישרוניים שפעלו בארץ, מי שהיה מחלוצי התכנון הקיבוצי וגם צייר מחונן. יליד וינה שבה גם קיבל את הכשרתו המקצועית כאדריכל. ב-1924 היגר לארץ-ישראל עם רעייתו והשתקע בירושלים, בה חי ופעל שלושים שנה עד לפטירתו בגיל 64.

למיכה לוין קדמו אדריכלים וחוקרים שהעריכו את יצירתו של קרקואר והדגישו את חשיבותו יוצאת הדופן. הערכה לה זכה באה לו הודות לגיוון בעבודותיו והפתרונות היצירתיים והחדשניים שהציג. לא לחינם בחר האדריכל אביה השמשוני שפרסם את אחת מסקירות האדריכלות הארץ-ישראלית והישראלית המוקדמות שיצאו כאן לאור ("אמנות ישראל", מסדה, 1963), להציג ולפרט את חשיבות עבודתו של קרקואר, שלישי אחרי האדריכלים אלכסנדר ברוואלד וריכארד קאופמן. בין השאר, כתב עליו השמשוני כי "קרקואר התייחס לפרטים של בנייניו ברגש וראה בהם נקודות מוקד, שהבניין כולו מתפתח מהם. פרטי הבניין הקובעים באדריכלות של קרקואר הם על פי רוב אלה הקשורים באופן התאמת הבניין לתנאי הארץ ולפונקציה שלו".

עוד על הערכה לה זכה, ניתן ללמוד מכך שקרקואר הוא מהבודדים שיצאו לו שתי מונוגרפיות – את הראשונה פרסם האדריכל אברהם ארליק (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987) והשנייה כקטלוג שליווה תערוכה במוזיאון ישראל בירושלים שאותה ערכו מאירה פרי-להמן ומיכה לוין (מוזיאון ישראל, 1996). לאורך שנים רבות הציגו בקביעות בגלריה גורדון ציורי נוף שבהם התמחה האדריכל. למרות כל אלה, הוא עדיין ראוי למחקר מקיף ומעמיק. אוספו מבחינתי נזרק כולו לפח ואינו נגיש. אך מי שיטרח וישקיע את כספו ב"ארכיון הציוני" יוכל לעיין בו שם ולעשות בו שימוש.

בדגניה המשיך קרקואר ותכנן באותו עשור, שנות ה-30 שהתאפיינו בשגשוג כלכלי, מבנים נוספים שאף אחד מהם לא נבנה: בית ילדים, מרכז תרבות וחדר קריאה. לעומת אלה, בעשור הבא ובעיצומה של מלחמת העולם השנייה, תכנן קרקואר גן ילדים בדגניה, מבנה יוצא דופן הבנוי מבוץ וגזעי עצים שנכרתו בסביבה. המבנה שמור היום יחסית טוב, משמש לייעודו המקורי וכתבתי עליו כאן.

מבנים נוספים שאותם תכנן קרקואר בקיבוצים וכתבתי עליהם: חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף ואת זה שבבית אלפא, וכן את "בית אוסישקין" בקיבוץ דן – מוזיאון לטבע. בחיפה הוא תכנן את מלון טלטש שכיום ניצב נטוש בחיפה.

.

20211203_095539

בעורף חדר האוכל הוקם המטבח (משמאל). במקור הוא היה כמובן מחובר לחדר האוכל, אלא שבשלב מסוים לאחר שהבניין הוסב לשימושים אחרים נהרסו שני קירות ונוצר מעבר פתוח שמפריד בין שני האגפים

.

20211203_095546

גם דלתות הכניסה המקוריות לחדר האוכל נאטמו, במקומן נקבע פתח קטן שאפשר לראות בהמשך הקיר

.

20211203_095343

שלט הסבר שהוצב על החזית (כמו על עוד רבים מהמבנים ההיסטורים בדגניה)

.

20211203_095305

במקור חדר האוכל היה מורכב מאולם אחד רחב. אלא שלאחר שהוסב למועדון לנוער הוא פוצל לשני אולמות. האולם האחד הוסב למטבח וחדר אוכל קטן לנוער. התקרה האקוסית מסתירה את התקרה היפה שתכנן האדריכל

.

WhatsApp Image 2022-01-14 at 12.28.54 (1)

ארוחת צהריים (צילום: שרה חיים)

.

WhatsApp Image 2022-01-14 at 12.28.53

.

20211203_095005

האולם השני נותר כמעט כמו שהיה. גם כאן הוסיפו תקרה אקוסטית רק שפה היו רחומים והצמידו אותה לתקרה המקורית

.

D271-105 טדי בראונר חג ה-40 לקיבוץ 1950

1950: ארוחה חגיגית באירוע לציון 40 שנה לדגניה (טדי בראונר, לע"מ)

.

20211203_095042

לאחר שהבניין ניצב נטוש כמה שנים, הוסב בסוף העשור הקודם לבית כנסת.

.

20211203_095137

בקיר הדרומי הוצב ארון קודש קטן שמסרה המועצה הדתית, "כסא אליהו הנביא", במה לקריאה בספר התורה וארון ספרים

.

20211203_095257

יש גם לוח זיכרון

.

20211203_095244

השבוע החלו חברים ותיקים בדגניה לשוב ולסעוד בחדר האוכל הזה, לאחר שחדר האוכל הגדול נסגר בתקופת הקורונה

.

20211203_095118

החלונות בתקרה עוצבו בהשראת מבני בסיליקה ונועדו לאוורר ולהחדיר אור טבעי אל עומק האולם

.

20211203_095058

מרימים כוסית בתצלום היסטורי שתלוי מעל לאחד החלונות

.

20211203_095108

הילדים בחלונות

.

20211203_095405

אגף המטבח הורחב לאורך השנים ונוספו לו חדרים, אלא שבשלב מסוים כשהפסיק לתפקד כמטבח פורקו כל התוספות והמבנה חזר כמעט למצבו המקורי

.

20211203_095523

רק נוסף לו שינוי שאינו תואם את התכנון המקורי, כזה שגם חורג מקו החזית

.

20211203_095510

אגף המטבח לשעבר במבט מדרום

.

20211203_095422

כיום באגף המטבח פועלים כמה עסקים מקומיים

.

20211203_095451

ויש גם חדר ישיבות ומחשב

.

.

חדר האוכל הראשון נמצא ממש בסמוך ומשמש כיום למוזיאון:

.

20211203_095604

בסמוך ניצב חדר האוכל הראשון שמתאפיין בסגנון לגמרי אחר שכמוהו תמצאו רק בדגניה – אם הקבוצות והקיבוצים

.

20211203_095637

לא רק הבניין אלא גם השלט הוא כבר היסטורי. חדר האוכל הראשון הוסב למוזיאון

.

20211203_095715

שלט

.

20211203_095725

מרפסת המבואה לחדר האוכל הראשון

תודה לשרה חיים, ליעל הרן ולאדריכל פרדי כהנא

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

שיר לסיום:

.

מוזמנים ביום שישי הקרוב 28.1.22 בשעה 10:30

אדריך סיור בשתי התערוכות שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שבקיבוץ אשדות יעקב מאוחד – "מקום, אדריכל, אמן – שילוב אמנות באדריכלות ישראל" ו"משה סעידי: קיר אמן".

בתכניתו של קובי מידן בכאן11, "סוכן תרבות", יצרו כתבה על התערוכות שבה ניתן לצפות כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Judy Labensohn  ביום 22/01/2022 בשעה 23:02

    שלום רב

    מאוד נהנית מהבלוג שלך. הייתי בשיקגו לפני חודשיים ובקרתי בסטודיו של פרנק לואיד רייט. ענין אותי לראות בדגניה את ה-prairie architecture.

    מכוון שהייתי מתנדבת בקיבוץ גינוסר בקיץ 66' ענין אותי המאמר שלך על גינוסר. רק רוב התמונות לא היו נגישות משום מה. מתי כתבת את הפוסט הזה? מאוד עצוב ומזעזע.

    אני מקווה שהמצב השתפר. זה היה ממש גן עדן. 5 שבועות שם שינו את חיי.

    בתודה,

    ג'ודי לבנסון חיפה

    • מיכאל יעקובסון  ביום 22/01/2022 בשעה 23:28

      שלום ג'ודי, המאמר על גינוסר הוא מ-2009 ולכן ברגע שהשתנתה הטכנולוגיה של האתר שלי אז התמונות נמחקו. כעת העליתי כמה מהן חזרה, אך נראה שרצוי שאפרסם מאמר חדש על הקיבוץ הזה. אני מקווה לבקר שם בשנה הקרובה ואז אגש לכתוב בשנית.

  • דינה  ביום 23/01/2022 בשעה 3:19

    מה פתאם להסב מבנה לבית כנסת בקיבוץ דגניה א'? חבל שלא מכבדים את אורח החיים החילוני של הקיבוצים ששרר במשך כל הדורות.

    • אלי  ביום 24/01/2022 בשעה 13:43

      כשהחילונים בקיבוצים רוצים שהדתיים יגיעו וישכרו אצלם צימרים ונופש כפרי, אז הם פותחים בתי כנסת ומגישים אוכל כשר. אידאולוגיה זה אחלה, אבל צריך גם להתפרנס.

  • Dalia  ביום 23/01/2022 בשעה 16:18

    מאמר נפלא! מתאר את ההיסטוריה של המקום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: