אחרי הסיבוב בבית תמרה הנטוש, המשכתי לכביש 91 ועליתי לגולן, לצד הדרך נתקלתי באחת מהאנדרטאות הרבות המפוזרות ברמה והחלטתי לעצור. אין כאן שילוט שמסביר למה דווקא כאן הקומה האנדרטה, מה משמעותה ומה הסיבה למסיבה. כתוב פשוט: "לזכר א. א. 212". יש גם כמה שמות של נופלים אבל לא יותר מזה. מה זה א. א.? אין הסבר.
ברשת בקושי מצאתי התייחסות לאתר, אבל הספיק לי המידע הבסיסי שיש באתר "נזכור את כולם" כדי לגלות שאת האנדרטה עיצב ב-1976 הלל פסח – אמן יליד 1935, קיבוץ מעברות, מפקד גדוד תותחנים בקרבות שהתחוללו כאן במלחמת יום כיפור. גם המידע על הלל פסח דל והוא מוזכר בתערוכת יחיד שהתקיימה ב-2010 במוזיאון וילפריד ישראל שבקיבוץ הזורע.
הרמתי אליו טלפון כדי לשמוע ממנו יותר על האנדרטה והוא גם שלח לי שתי סקיצות מוקדמות לאנדרטה. ועל כך ברשימה זו.
.
במרכז האנדרטה
.
מפת התמצאות
.
מיכאל יעקובסון: כיצד קבלת את העבודה?
הלל פסח: לא קבלתי אלא לקחתי. במלחמת יום כיפור הייתי מג"ד באגד ארטילרי 212 ולחמתי בגזרת הגולן. אחרי המלחמה יזמתי עם הגדוד את הקמת האנדרטה.
מ"י: היה לך ניסיון קודם בתכנון אנדרטאות?
ה"פ: אני מצייר כל השנים ועסקתי מתוך תחביב בעיצוב תפאורות ובתאורה, בהפקות בימתיות בקיבוץ. הקמתי כמה פינות זיכרון בקיבוץ משמר העמק וב-1972 חידשתי גם את "הר הגעש" שזו מעין אנדרטה לחללי מלחמת השחרור שיש בקיבוץ. אלה לא אנדרטאות אלא מקומות התכנסות, פינות זיכרון ואלה נושאים שהיו קרובים אלי כל השנים. רוב השנים עסקתי בתעשייה וניהול והעיסוק בנושא לא היה עיקרי אלא רק בקיבוץ שלי ולא בשום מקום אחר.
מ"י: מה היו השיקולים בבחירת האתר להקמת האנדרטה?
ה"פ: את בחירת המקום אני עשיתי ממספר שיקולים. זה היה הציר דרכו עלו הכוחות לרמה וכאן יש את המבט הראשון אל הפלטה של הרמה בדרך כשאתה עולה למעלה מהירדן. רציתי גם מבט אל אצבע הגליל. המיקום שנבחר היה גם באזורי הפריסה הראשונים של הגדודים במלחמה. שיקול נוסף נבע מראייה פוליטית והסתכלות קדימה. חשבתי שאת המצוק לא יחזירו לסורים לעולם ולכן שמתי את זה שם. קודם להקמה פניתי לקק"ל שיאשרו לנו את קבלת הקרקע, הרי סתם שדדנו גבעה. באותה תקופה אפשר היה "לשדוד" גבעות בגולן. נאמר לי שהם אישרו אבל לא התקבל שום מסמך וגם איש לא פנה אלי ולא שאל 'למה גנבת גבעה'.
מ"י: מה היו עקרונות התכנון בהיבט הסביבתי?
ה"פ: היתה מחשבה ברורה לא לחסום מבטים. לכן לא נשתלו עצים והאתר נותר חשוף. שדרת העצים שיש שם היום נטעה מאוחר יותר מבלי ששאלו אותי והם קבלו על זה הערה. ככה זה בצבא, לא יודעים ולא שואלים. עוד דוגמה לשינוי שבוצע באתר: במקור האנדרטה היתה בצבע ברזל עם לקה שקופה ורק הכיתובים היו בברונזה. יום אחד עליתי וראיתי שצבעו את הכל בצבעי שחור-אדום. אלה יוזמות פרטיות של רס"רים. לא ראיתי אפשרות להתערב וקבלתי את הדין. התכנון שלי היה מתוך ראיה של שימור ותחזוקה, שהאתר לא יכנס למצב של התפוררות והזנחה, לכן הקמתי מערכת פיסולית ללא צמחיה, מקומות ישיבה, הצללה או כל דבר שדורש טיפול. מהבחינה הזו לא טעיתי ובשום שלב האתר לא היה מוזנח.
.
.
מ"י: איך ניגשת לתהליך התכנון?
ה"פ: עשיתי סקיצות מוקדמות, חיפשתי דרך לבטא את הרעיון. בגרסה רעיונית ראשונה רציתי לעבוד באבן וברזל והיא שימשה השראה לעיצוב הסופי. בשלב האחרון עשיתי גם שרטוטים לביצוע.
מ"י: איך למעשה בנית את האנדרטה בסופו של דבר?
ה"פ: זה בנוי מקופסאות מתכת שחוברו והותכו בשטח כשאת הקופסה התחתונה שמונחת על הקרקע והיא גם ארוכה יותר מלאתי בבטון, וכל שאר הקופסאות נותרו ריקות. יש שמונה קופסאות המונחות בהדרגה זו על גב זו כך שבמבט על הן יוצרות ספירלה שסוגרת סיבוב שלם. במרכז הספירלה העמדתי אגד צינורות בגובה 6 מ'. העובדה שהמבנה לא יציב באופן קלאסי אלא עומד על רגל אחת, הדאיגה אותי ולכן לפני הביצוע נתתי את התכנית למבחן אצל מהנדס קונסטרוקציה. בקשתי ממנו שיבדוק שזה יעמוד 10 שנים לפחות. לא חשבתי על יותר, כי דברים מתכלים והסורים היום שם ומחר הם כאן. הייתי מודאג ורציתי שתהיה לו עמידה איתנה ומכובדת..
.
ברזל ואבן 01: סקיצה מוקדמת לאנדרטה (מקור: הלל פסח, משמר העמק)
.
ברזל ואבן 02: סקיצה מוקדמת לאנדרטה (מקור: הלל פסח, משמר העמק)
.
מ"י: מה הרעיון בעיצוב האתר?
ה"פ: הרעיון היה גוף חובק זר פרחים או זר של קווים שמיתמרים כלפי מעלה. נמנעתי לחלוטין מכל איזכור צורני של נשק או לחימה, דבר שמאוד מקובל באנדרטאות צבאיות. רציתי צורה מופשטת.
מ"י: האם היו לך תכניות שלא בוצעו בסוף לאתר?
ה"פ: בהתחלה רציתי שהספירלה תהיה חלקה ולא מדורגת, אך בגלל קשיים טכניים חילקתי את הספירלה למדרגות. זה מזכיר "מעלות קדושים", כל הצורה מרחפת ומאוד קלה. נוצר רושם של פסל שאינו יציב. ויזואלית הוא יוצר נסיקה מנקודה אחת שנותנת תחושה של עלייה. את הכיתוב הוספתי לאנדרטה משיקולים פרקטיים וגם הוספתי צלחת גדולה שניתן יהיה להדליק בה אש בטקסים. הדבר היחיד שהצטערתי עליו בהמשך, כי לא שחבתי עליו אז, היה שאם הייתי קודח בצינורות בצורה מתאימה, אז הרוח היתה מיללת בהם והיה נוצר אפקט שמיעה, מעין נהי בכי תמרורים.
מ"י: איך היה תהליך הביצוע?
ה"פ: הביצוע נמסר לחברת עגן והוא בוצע כראוי. את העבודה ביצעתי באתר בסיוע מסגר מהקיבוץ שביצע את החיבורים והצבא נתן נגמ"ש עם מנוף. קבלן שהיה לנו בגדוד הביא את הבטון. היה לי תקציב מאוד מצומצם ובמובן של הביצוע זה היה מופע של איש אחד – אני. לא היה צוות.
מ"י: באתר אין הסברים, תיאורי קרב, מפות. למה?
ה"פ: זה לא היה מיועד להסברים. זה מקום התייחדות ולא מצג היסטורי או חינוכי. אין כאן עניין של מורשת או לספר סיפור. מי שבא לשם זה יכול לשמש לא לטריגר לספר את הסיפור, אך זה צריך להיות מאוד מינימאלי.
.
שדרת העצים המקשרת בין הכביש ובין האנדרטה נשתלה בשלב מאוחר ולא תוכננה במקור
.
העצים הם המרכיב המצל היחיד באזור
.
מראה כללי של האנדרטה
.
"היתה מחשבה ברורה לא לחסום מבטים"
.
ספירלה מלאה
.
צביעת האנדרטה בצבעי אדום-שחור (צבעי חיל התותחנים) הם תוספת מאוחרת שלא על דעתו של הלל פסח, יוצר האנדרטה
.
שמות
.
א.א. = אגד ארטילרי 212
.
פונט
.
צבא ההגנה לישרא
.
צלחת לטקסים
.
מבט אל הרקיע ממרכז הספירלה
.
אחרי הסיבוב באנדרטה
המשכתי לארוחת בוקר במסעדה עם החומוס הכי טוב. אחר כך רציתי פירות יער אז עצרתי לקטוף ובסוף גם ירדתי לברכת המשושים. אחרי כמה קפיצות קפץ עלי הפקח המקומי שהסביר לי שהקפיצה הבאה תעלה לי בקנס של 720 שקלים. כבר לא נותנים לקפוץ כאן.
.
ארוחת בוקר מאוחרת במסעדה
.
קטיף פירות יער
.
קפיצה למים בבריכת המשושים
.
המשושים
.
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)
אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 בגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח
8-
חלון אחורי 
תגובות
כל אחד עשה מה שהוא רצה ברמת הגולן. גנב גבעה, צבע אנדרטה ונטע שדרה. אבל אסור לקפוץ בברכת המשושים כי זה יכול לעלות בחיים ויש תקדימים לכך. תודה לפקח. יש לי אנטי בסיסי נגד אתרי ההנצחה הרבים לעייפה בארצנו המדממת. אפשר גם נקודת תצפית ללא אנדרטה, או שאני נאיבית מדי.
כמו תמיד- פוסט מעניין ומרתק.
בתור פריק של חומוס – אשמח לדעת באיזו מסעדה אכלת?
תודה.
נידאל
כיצד ייראו האנדרטאות של צוק איתן?
>
פוסט מעולה (כרגיל אצלך) . אהבתי
תודה רבה! מיכאל