סיבוב בשני קירות אמנות מקרמיקה שיצר משה סעידי בחולון ובעכו

קירות הקרמיקה שיצר האמן משה סעידי במבני ציבור ברחבי הארץ הן פנינים שמוסיפות רובד למקום, מצד שני ניתן גם להתעלם מהן. יצירות אלה מבוססות על טכנולוגיות קדומות שעל רקען צמח סעידי יליד העיר המדאן (בה מזהים בין השאר את קבר אסתר ומרדכי) שבאיראן (1937), השפה היא מודרנית אך ניתן למצוא גם לה מקבילות באמנות העתיקה. כ-20 שנים מפרידות בין שתי העבודות שיצר בחולון ובעכו והן שתיהן השתמרו יחסית היטב. בחולון בחרה העירייה להציב שני ספספלים בצמוד ליצירה, אך במכללה בעכו היא נותרה כמו ביום חנוכתה.

את המסר שביקש האמן ליצור מגלים כשמתעכבים ומתבוננים בכל אחת מהעבודות, מסר אופטימי של צמיחה ושגשוג לאומי וגם אישי. הכי רחוק ממצבנו הנוכחי.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1974)

.

(1) סניף בנק הפועלים, מרכז מסחרי קרית שרת, חולון, 1974

בתחילת שנות ה-70 הוזמן האמן משה סעידי (נולד ב-1937 בהמדאן, איראן), חבר קיבוץ כפר-מנחם, ליצור קבוצה של קירות אמנות מקרמיקה, החומר שבו התמחה, בכניסות לסניפי בנק הפועלים בכמה ערים בישראל. בעבודות אלה התייחס סעידי לעולם הכלכלה ולמקומו בחיי האדם. גישתו המופשטת יצרה מערכים צורניים הניתנים לפרשנויות שונות ולמפגן מרשים של תוכן, צורה וטכניקה.

העבודה שבכניסה לסניף בנק הפועלים ברחוב שרת בחולון מתאפיינת בתלת-ממדיות שמעשירה את אותם קירות קרמיקה שיצר סעידי לאורך השנים בכישרון רב. היצירה מחולקת לשני אזורים עיקריים – בחלק התחתון מערך משולשים שאותו ניתן לפרש כדלתות הבנק הנפתחות, ובחלק העליון מערך של מעגלים בו ניתן לראות את האוצר המופקד בבנק.

במרכז היצירה בולט במיוחד אלמנט פלסטי בצורת פרח. סעידי עיצב את הפרח בצורה המזכירה שושן. לפי ד"ר עירית ציפר שחוקרת משמעויות סמליות באמנות עתיקה ואוצרת לשעבר של ביתן הקרמיקה במוזיאון ארץ-ישראל, "הלוטוס במצרית הוא ssn, שממנו נגזרה בעברית 'שושן'. מבחינה בוטנית הוא ה-Nymphea caerulea, water lily. בארכיאולוגיה אנו מכנים את השושן לוטוס". לדבריה, באמנות המזרח הקדום שהד לה ניתן למצוא ביצירתו של סעידי, הפרח בעל המשמעות הוא הלוטוס. פרח זה חזר והופיע בתיאורים של מלכים מצריים, כנעניים, אשוריים וגם פרסיים, כשהוא מסמל בשלבי הלבלוב והקמילה שלו חיים או מוות.

כפי שנהג לרוב, גם כאן חתם סעידי בשמו. כן ציין את שם קיבוצו – כפר-מנחם ואת שנת היצירה – 1974.

קיר האמנות בחולון הוא מהבודדים ששרדו מאותה קבוצת עבודות. אלה ששולבו במבואת הכניסה הפנימית לסניף נהרסו עד מהרה עם מיתוגו החדש של הבנק שהופקד בידי מעצבים שלא חסו על יצירות אמנות (כך ארע בסניפים בבאר שבע, רמלה, תל אביב וסניף כיכר ציון בירושלים). העבודות שיצר מחוץ לסניף, בחזית הפונה לרחוב (כאן ובסניף ששכן בצומת הבנקים שבדרך חברון בירושלים), ניצלו היצירות מידי אותם מעצבים וזכו לשרוד.

בעיריית חולון בחרו להציב שני ספסלים בצמוד לקיר. ספסלים אלה פוגעים בחשיפתה של היצירה ומובילים גם להזנחתה כמו למשל הפיכת חלקים מהיצירה למאפרה לסיגריות. למעט אלה שמרה היצירה לאורך השנים על שלמותה. הודות לעובדה כי האריחים בוצעו בשריפה בתנור בחום של 1080 מעלות ועם ציפוי אקרילי של לכה שקופה הם אמידים. עם זאת יש לחדש את הציפוי האקרילי בכדי להמשיך ולהגן על היצירה ולהעניק לה את אותו ברק שהיה במקור. הציפוי, לדברי סעידי, מגן על האריחים מפני הידבקות של אבק שנצמד לאריחים, מצטבר לשכבות ומכהה את היצירה. לדבריו, ציפוי הלכה לא יארך יותר משעתיים ונדרש לחדש אותה מידי כמה שנים.

.

.

.

יצירה נוספת של משה סעידי בחולון שולבה בבית מועצת פועלי חולון, מבנה שהעניק את שמו לרחוב שבו הוא הוקם – רחוב ההסתדרות. עד עתה לא הצלחתי לגלות האם העבודה קיימת, כוסתה או נהרסה. במידה ואתם בסביבת הבניין, אשמח אם תקפצו לבדוק ותגלו לי.

חולון דלה בשילוב אמנות באדריכלות כמו גם במרחב הציבורי. תמצאו בה אמנם כמה יצירות מקוריות של יגאל תומרקין שעומדות בפני עצמן, אבל השילוב עצמו הוא מזערי. כמו בנק הפועלים, גם בנק לאומי שילב אמנות בסניפיו בעבר, בשנים שבהן מנהלי הבנקים השכילו להבין את חשיבותו הרחבה של הבנק שאת סניפיו הם מפעילים ותושבי המקום מפקידים בו את כספם. במפגש הרחובות קוגל וסוקולוב, במקום שבעבר ניצב היה בו סניף בנק לאומי, יצר גומפל פסיפס המתאר את בניית העיר מהחולות. הפסיפס מקבל את פני הבאים לעיר מצפון ולמרות שאין אף גורם שמתחזק אותו הוא שמור היטב כבר יותר מ-60 שנה.

.

המרכז המסחרי של שכונת קרית שרת הוקם בתחילת שנות ה-70

.

בתחילת שנות ה-70 שילב משה סעידי קירות קרמיקה אמנותיים בכמה סניפים של בנק הפועלים – בבאר שבע, רמלה, תל אביב, ירושלים וחולון. רק העבודות ששילב מחוץ לסניף, בחזית, שרדו – האחת כאן והשנייה ב"צומת הבנקים" שבתלפיות בירושלים.

.

העירייה הציבה שני ספסלים בצמוד לקיר האמנות

.

בעבודות אלה ששילב בסניפי בנק, התייחס סעידי לעולם הכלכלה ולמקומו בחיי האדם. גישתו המופשטת יצרה מערכים צורניים הניתנים לפרשנויות שונות ולמפגן מרשים של תוכן, צורה וטכניקה.

.

1974: הרכבת הקיר על החזית שבכניסה לסניף הבנק (באדיבות משה סעידי)

.

דגם בקנה מידה של 1:10 שיצר סעידי לקראת ביצוע העבודה. הדגם הוצג בתערוכה "משה סעידי: קיר אמן" שאצרתי והוצגה ב-2021-22 במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן (צילום: אלי סופר, באדיבות משה סעידי)

.

היצירה מתאפיינת בתלת-ממדיות שמעשירה את אותם קירות קרמיקה שיצר סעידי לאורך השנים בכישרון רב. היצירה מחולקת לשני אזורים עיקריים – בחלק העליון מערך של מעגלים בו ניתן לראות את האוצר המופקד בבנק.

.

בחלק התחתון מערך משולשים שאותו ניתן לפרש כדלתות הבנק הנפתחות, ובחלק העליון מערך של מעגלים בו ניתן לראות את האוצר המופקד בבנק.

.

הפך למאפרה

.

אלמנט מרכזי ביצירה הוא גם בעל המאפיינים התלת-ממדיים ביותר והוא מורכב מקבוצה של אלמנטים דמויי זרבובית המדמים פרח דמיוני

.

שגשוג וצמיחה

.

כפי שנהג לרוב, גם כאן חתם סעידי בשמו, כן ציין את קיבוצו – כפר-מנחם וכן את שנת היצירה – 1974.

.

ראוי שהעירייה תדאג לחדש את היצירה ולנקות ממנה באופן מקצועי את האבק, לחדש את הציפוי האקרילי בכדי להמשיך ולהגן עליה ולהעניק לה את אותו ברק שהיה במקור. הציפוי, לדברי סעידי, מגן על האריחים מפני הידבקות של אבק שנצמד לאריחים, מצטבר לשכבות ומכהה את היצירה.

.

.

(2) המכללה האקדמית גליל מערבי, עכו, 1991

ב-1990 הוזמן סעידי ליצור קיר אמנות מקרמיקה בחזית צדדית בבניין כיתות במכללת הגליל המערבי שבעכו. היה זה קיר אמנות נוסף שיצר סעידי בהזמנתו של ידידו האדריכל מנחם באר, אדריכל הבניין שיחד שיתפו פעולה לאורך שלושה עשורים בעיקר במבני ציבור בקיבוצים אך גם באולמות ספורט ומוסדות שונים בערים וכפרים.

תהליך פיתוח היצירה נעשה בשיתוף קבוצה מהנהלת המכללה, שהתארחה בסטודיו של האמן בקיבוץ כפר-מנחם ויחד פיתחו רעיונות. בהמשך לקראת הביצוע עיבד סעידי את הרעיונות לכדי יצירה שלימה. האתגר בעיצוב היה כפול: שיתוף פעולה עם מזמיני העבודה, וכן התמודדות עם קיר קיים שמתאפיין במשטח צר וגבוה שהמבט אליו מצד הצופה קרוב למדי.

באופן חריג לגישתו של סעידי, מורכבת היצירה מאלמנטים נפרדים על רקע קיר הגרנוליט, שיחד יוצרים קומפוזיציה שלימה, ולא כפי שנהג לרוב ליצור קירות המכוסים כולם ביצירתו הקרמית ללא הותרת קטעים חשופים מקיר הבניין. בנוסף, סעידי גם לא חתם את שמו על העבודה כפי שנהג לרוב.

המוטיב המרכזי ביצירה, הצמיחה, היה לרעיון שחזר והופיע בעבודותיו של סעידי, אלא שכאן גם הקומפוזיציה של האלמנטים שמרכיבים את העבודה מרמזים על צמיחה – מערך האלמנטים נשען על בסיס רחב ואופקי בחלק התחתון, ממנו הוא צומח כמו עץ אל-על לכל אורך הקיר המתנשא לגובה שתי קומות, ומסתיים באלמנטים המזכירים שמש ושמיִם. במהלך הצמיחה ניבטים על המתבונן דמויות רוקדות כמו גם אותיות וצורות המעוצבות בתנופה.

.

.

.

האופטימיות שמאפיינת את אישיותו של סעידי היא חלק בלתי נפרד מיצירתו. גם בימים אפלים שומר סעידי על רוח טובה. "אני תמיד אופטימי, בודאי", הוא עונה לשאלתי. "לכל אחד מאיתנו יש משהו שמוביל אותו קדימה. אין לנו הרבה זמן כדי להצליח ולבטא את כל מה שאנחנו יכולים ולכן צריך להתמקד בעיקר. ברגע שאתה רוצה למלא את החובה האישית אז אתה מתנזר מהרבה דברים ומנקה את עצמי מהסביבה, כמו למשל פוליטיקה לאומית או גם כזו בקיבוץ. אל משה לא פונים בענייני פוליטיקה או כלכלה, למשה פונים בענייני תרבות או חינוך. אני לא זז מילימטר מהדרך שלי, כי אני עוסק במה שאני טוב בו".

בעכו בוצעו קירות אמנות נוספים שראוי להתעכב עליהם; משה סעידי יצר את אחד מקירות האמנות האהובים עלי במרכז הקהילתי בית היימן, אך הקיר כוסה בשלט גדול (בכוונתי לפעול לחשיפתו המחודשת). בתחנה המרכזית יצר גרשון קניספל קיר אמנות בטכניקה מיוחדת מקוספאות אלומניום המווה מחווה לכורי הזיפזיף העבריים שפעלו בעכו בשנות ה-20 ומאוחר יותר היוו את אחד הגופים שהתלכדו ליצירת חברת האוטובוסים אגד.

.

את מרבית הבניינים במכללה תכנן האדריכל מנחם באר, חבר קיבוץ געתון שתכנן גם מבנים במכללת עמק יזרעאל

.

ב-1990 הוזמן משה סעידי ליצור קיר אמנות מקרמיקה בחזית צדדית בבניין כיתות. היה זה קיר אמנות נוסף שיצר סעידי בהזמנתו של ידידו האדריכל מנחם באר, אדריכל הבניין שיחד שיתפו פעולה לאורך שלושה עשורים בעיקר במבני ציבור בקיבוצים, אך גם באולמות ספורט ומוסדות שונים בערים וכפרים.

.

תהליך פיתוח היצירה נעשה בשיתוף קבוצה מהנהלת המכללה, שהתארחה בסטודיו של האמן בקיבוץ כפר-מנחם ויחד פיתחו רעיונות. בהמשך לקראת הביצוע עיבד סעידי את הרעיונות לכדי יצירה שלימה.

.

האתגר בעיצוב היה כפול: שיתוף פעולה עם מזמיני העבודה, וכן התמודדות עם קיר קיים שמתאפיין במשטח צר וגבוה שהמבט אליו מצד הצופה קרוב למדי.

.

באופן חריג לגישתו של סעידי, מורכבת היצירה מאלמנטים נפרדים על רקע קיר הגרנוליט, שיחד יוצרים קומפוזיציה שלימה, ולא כפי שנהג לרוב ליצור קירות המכוסים כולם ביצירתו הקרמית ללא הותרת קטעים חשופים מקיר הבניין. בנוסף, סעידי גם לא חתם את שמו על העבודה כפי שנהג לרוב.

.

המוטיב המרכזי ביצירה, הצמיחה, היה לרעיון שחזר והופיע בעבודותיו של סעידי

.

הקומפוזיציה של האלמנטים שמרכיבים את העבודה מרמזים על צמיחה – מערך האלמנטים נשען על בסיס רחב ואופקי בחלק התחתון, ממנו הוא צומח כמו עץ אל-על לכל אורך הקיר המתנשא לגובה שתי קומות, ומסתיים באלמנטים המזכירים שמש ושמיִם. במהלך הצמיחה ניבטים על המתבונן דמויות רוקדות כמו גם אותיות וצורות המעוצבות בתנופה.

.

האופטימיות שמאפיינת את אישיותו של סעידי היא חלק בלתי נפרד מיצירתו. גם בימים אפלים שומר סעידי על רוח טובה. "אני תמיד אופטימי, בודאי", הוא עונה לשאלתי.

.

"לכל אחד מאיתנו יש משהו שמוביל אותו קדימה. אין לנו הרבה זמן כדי להצליח ולבטא את כל מה שאנחנו יכולים ולכן צריך להתמקד בעיקר".

.

"ברגע שאתה רוצה למלא את החובה האישית אז אתה מתנזר מהרבה דברים ומנקה את עצמי מהסביבה, כמו למשל פוליטיקה לאומית או גם כזו בקיבוץ. אל משה לא פונים בענייני פוליטיקה או כלכלה, למשה פונים בענייני תרבות או חינוך. אני לא זז מילימטר מהדרך שלי, כי אני עוסק במה שאני טוב בו".

.

1991: תהליך התקנת היצירה על חזית הבניין (באדיבות משה סעידי)

.

1991 (באדיבות משה סעידי)

.

1991: משה סעידי לצד יצירתו בעת אירוע חנוכתה (באדיבות משה סעידי)

.

1991: סעידי לצד תורמת אוחזים יחד בדגם קיר האמנות שיצר. הדגם נעלם ויתכן שהוא עדיין אצל ילדיה של אותה תורמת אלמונית. (באדיבות משה סעידי)

.

(3) משה סעידי

משה סעידי נולד בהמדאן שבמערב איראן ב-1937. בגיל 13 היגר עם אחיו לישראל ונקלט בקיבוץ כפר-מנחם, סמוך לקרית מלאכי. בכפר-מנחם הפך לימים לחבר, הקים משפחה ובו הוא מתגורר ופועל עד היום.

באמנות עסק סעידי כבר מגיל צעיר. את הכשרתו כאמן רכש כנער מאמנים חברי קיבוצו ומאוחר יותר ב"מכון אבני" וב"מדרשה למורים לציור" בתל אביב (כיום מכללת לוינסקי). בהסכמת הקיבוץ המשיך את הכשרתו בחו"ל – בבית-הספר לאמנות סנט מרטין בלונדון, באקדמיה המלכותית לאמנויות וכן כאסיסטנט אצל הפסל הנודע הנרי מור.

החל מסוף שנות ה-50 ובמשך עשור השתתף בעשרות תערוכות יחיד וקבוצתיות שבמסגרתן הציג ציורים ופסלים. ב-1968 החל ליצור קירות אמנותיים מקרמיקה שאותם הוא שילב במבנים שונים – מוסדות חינוך, תרבות, קהילה, דת, הנצחה, ספורט, תעסוקה, תחבורה, הסעדה ועוד.

.

משה סעידי, 2020: ברקע קיר אמנות שיצר במועדון לחבר בקיבוץ כפר-מנחם ב-1968. גם כאן, כמו העבודה שבכניסה לסניף בנק הפועלים בחולון, נקבעה העבודה על רקע "וילון" קרמיקה.

.

2021-22: מראה כללי של התערוכה "משה סעידי: קיר אמן" שאצרתי במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן והציגה לראשונה מקבץ של כ-40 דגמים מקרמיקה שיצר סעידי לאורך ששה עשורים ובוצעו בקיבוצים, כפרים וערים בכל רחבי ישראל.

.

שני מקבצי היצירות הגדולים ביותר שיצר סעידי מצויים בקיבוצו (והוא מגוון ונוצר לאורך עשרות רבות של שנים) ובירוחם (שבוצע כולו ב-1988, ועליו כתבתי כאן). עוד כתבתי כאן על קירות קרמיקה שיצר בחדר האוכל בקיבוץ יפתח, בחדר האוכל (שהושחת) ובמועדון שבקיבוץ שניר ובחדר האוכל שבקיבוץ דן.

פרסמתי מאמר השוואתי בין שתי עבודות, האחת מוקדמת שיצר בקיבוצו והשנייה מאוחרת במושב ערוגות. מאמר נוסף עסק בשתי עבודות שיצר בבאר שבע. העבודה הגדולה ביותר שיצר מצויה ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל אביב בבניין ששימש במקור כבית תנועת הקיבוץ הארצי ועליה כתבתי כאן. כמו כן פרסמתי את שתי עבודותיו בבית-הכנסת הספרדי המרכזי שברמת גן וכן המחווה למייסדי כפר-סבא בסניף המקומי של קופת חולים לאומית.

שני פרסומים עיקריים שיצאו לאור התמקדו ביצירתו של משה סעידי. את הראשון והמקיף מבין השניים, "קיר וחומר", פרסם בעצמו ב-2005. לפני שנה אצרתי תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שהתמקדה בקירות הקרמיקה שיצר סעידי ואותה ליווה הקטלוג "משה סעידי: קיר אמן" (2021-22). בעקבות התערוכה המוצלחת, מתכנן סעידי בימים אלה קיר אמנות חדש שיותקן בכניסה למוזיאון.

.

קיר האמנות השני שיצר משה סעידי בעכו, הוא גם אחד המקודמים שיצר. יצירה זו הותקנה על חזית מבנה במרכז הקהילתי בית היימן. טרם בקרתי בו, ולפי מידע שמצאתי הקיר כיום מכוסה בשלט. אני מקווה לבקר בו ולראות אם ניתן לחשוף אותו מחדש. ושוב, אם אתם בסביבה אז אשמח אם תקפצו לבדוק ולגלות לי מה המצב של היצירה. זו התמונה שברשותי שצולמה סמוך להתקנתה ב-1969 או 1970:

.

1969 או 1970: קיר האמנות השני שיצר משה סעידי בעכו הוא אחד מהמורכבים שיצר ולדעתי היפה שבהם. הקיר הותקן במרכז הקהילתי בית היימן ולפי מידע שמצאתי הוא מכוסה כיום בשלט גדול (באדיבות משה סעידי)

★

שיר לסיום:

.

★