סיבוב בירוחם

"הארכיב בעבר נשרף ולא כל המידע קיים", הסבירה לי תמר בן משה המנהלת את תחום התכנון העירוני במועצה המקומית ירוחם. "לצערי לא הצלחתי לאתר את המידע. אם אצליח אשלח לך". אז היא לא הצליחה, ולכן אין ברשותי מידע תכנוני לאף אחד מהמבנים שמשכו את תשומת ליבי בירוחם.

אולם תרבות, מתנ"ס, ספרייה, קונסרבטוריון, מרכז אזרחי, אולם ספורט, בריכת שחייה, ישיבה חרדית, שכונת "שטיח" ובלוקי מגורים – לא הצלחתי לגלות פרטים על המתכננים. אך דבר אחד משך את תשומת ליבי, וזו גם הסיבה שבגללה הגעתי לירוחם – מקבץ העבודות הגדול שיצר האמן משה סעידי – מקבץ של קירות אמנות מקרמיקה ששולבו במבני התרבות שבמרכז היישוב. ובינתיים מוקמת שכונת ענק מדרום ליישוב הוותיק – וילות ובתי דירות קטנים הצומחים מתוך המדבר הצהבהב. בכל מקרה בירוחם יש כמה דברים לראות, ועדיין לא הספקתי כמובן לראות הכל (למשל את אגם ירוחם וכמה מהמבנים שהבאתי כאן ולא ראיתי מבפנים).

יש בירוחם כמה מבנים ששווה להסתובב בהם, או לידם. ריכזתי כאן כמה מהם ואפילו הכנתי מפה למי שירצה לעשות לעצמו סיור עצמאי. מצאתי אמנם בניין ישיבה גדול שנראה היה נטוש, אבל בסך הכל ירוחם מטופחת ומתפתחת. היא כבר לא אותה עיירת פיתוח שכיכבה בעליבות עצובה בסרט "לחם", שצולם בה לפני 34 שנה.

ועל כך ברשימה זו.

.

?197

.

סיבוב בירוחם

.

.

(1) מרכז תרבות ספורט ופנאי

כמיטב הגישה המודרניסטית מרוכזים מבני הציבור העירוניים בירוחם בתצורה של קריית תרבות ופנאי לצד רחוב צבי בורנשטיין, הרחוב הראשי החוצה את ירוחם ממערב למזרח. מקבץ מבני הציבור נסוג מהרחוב ולא יוצר סביבה מוגדרת. המבנים פזורים בין רחבות מרוצפות, מדשאות, גינות ומגרשי חנייה. אפילו הכיכר שנקבעה בין כמה ממבני הציבור, תוכננה כיכר אמורפית, חסרת צורה ומיקוד. החיסרון שנוצר הוא שאין כאן כלל אוירה עירונית וגם לא כפרית, אלא רק פרברית. היתרון לא לגמרי ברור, בטח לא באזור שבו השמש מכה חזק ועדיף להסתתר מפניה במקום מוצל. בעיירה קטנה הפיזור בשטח כה נרחב נראה לא רצוי בעיקר כשהמועצה נאלצת לתחזק את כל אותם שטחים שלא נראה שיש בהם צורך ותוך הקצאת משאבים גדולים.

זו היתה התחנה השלישית שלי בירוחם, לאחר שעצרתי ב"מפגש האבות" ההרוס ובפסל "זהות" של עזרא אוריון המצויים בכניסה לעיירה והיו ריקים מאדם. כאן לעומת זאת, התרכזה כתה של תלמידות עם המורה וההורים. הם התיישבו על הדשא, מתחת לצל העצים, והעבירו יחד כמה שעות של לימוד משותף. כולם דתיים. בכלל, בקושי ראיתי בירוחם אנשים שלא חובשים כיפה – סרוגה או שחורה.

"היכל התרבות מופת" הוא המרשים והגדול מבין מבני הציבור שבמקבץ. ככל הנראה נבנה בשנות ה-80 ברגעים האחרונים שבהם הקימה "ההסתדרות" אולמות מופעים. כמו כל שאר המבנים, ביום שישי בבוקר גם האולם הזה היה סגור, כך שכל ההתרשמות באה רק מחזותו החיצונית. האדריכל השתמש במודול קבוע שאותו הוא הדגיש בחזיתות השונות, ובהן שילב בהתאם למודול פתחים – חלונות וכניסות. אפילו הגדר ההיקפית עוצבה בהתאם. מתקרת המבואה שעוצבה אף היא בעיטור המותאם למודול, אפשר רק לדמיין מה הולך בפנים…

.

אולם היכל התרבות מופת

.

הכניסה

.

אפילו השקיעו בתקרה

.

.

המבנים שלכבודם הגעתי מלכתחילה לירוחם מצויים בצדו השני של הרחוב, ממש מול היכל התרבות. הם כוללים ארבעה מבנים: אולם ספורט, מתנ"ס, ספרייה וקונסרבטוריון. על ארבעה אלה שניצבו פה כבר ב-1988 הוזמן משה סעידי, חבר קיבוץ כפר מנחם, לשלב קירות קרמיקה אמנותיים.

סעידי בחר תחילה ללמוד את הסביבה ולכן הוא עבר להתגורר במשך שבוע בעיירה. הוא הסתובב בין הבתים, שוחח עם תושבים ולמד להכיר את המרקם החברתי שלתוכו הוא תכנן לשלב את יצירותיו. במיוחד הרשימה אותו העובדה כי רבים מהתושבים הם מהגרים שבאו ממגוון של מקומות, מהארץ ומהעולם. סעידי תכנן לעצב קירות לארבעת המבנים, אך לבסוף העבודה שתוכננה להשתלב בחזית הקונסרבטוריון לא התממשה. לעומת זאת במבנה הספרייה יצר סדרה של עבודות ששולבה בחזית החיצונית ובדפנות הפנימיות של הבניין.

אולם הספורט הוא הגדול שבקבוצת המבנים, בחזיתו יצר סעידי את העבודה הקרובה ביותר לכזו שאפיינה את קירות האמנות הסוציאליסטים שהוקמו בעיקר במזרח אירופה וברוסיה. אין כאן את הסימבוליקה והסמליות היהודית שחוזרת ומופיעה בעבודותיו, אלא דמויות משחקות, כנראה כדורסל, כשהתנועה והתנופה אלה האלמנטים הבולטים ביצירה. בהיבט הטכני השתמש סעידי באריחי קרמיקה כהים במיוחד, הבולטים היטב על חזית הבניין הבהירה. אלא שכיום מצאתי שהצמחייה העלובה שנשתלה בערוגה שבחזית הבניין מסתירה חלק מהיצירה, בעיקר בגלל חוסר טיפוח מושכל וחבל.

.

.

אולם הספורט

.

הכניסה

.

1988: קיר האמנות שיצר משה סעידי בחזית אולם הספורט (אוסף משה סעידי)

.

1988: דגם (אוסף משה סעידי)

.

כמו מרבית המבנים בירוחם, גם אולם הספורט שוכן על ציר זוויתי לציר צפון-דרום וזוהי לכן חזית הפונה לכיוון מערב-צפון-מערב

.

חתימת האמן

.

.

האור הוא מרכיב מרכזי ביצירתו של סעידי. כיוון פגיעת האור בקיר האמנות הוא אחד מהחישובים המרכזיים שאותם עורך האמן במהלך תכנון היצירה. סעידי הקפיד לתכנן את קירותיו כך שיהיו תלת-ממדיים ופגיעת האור היוצרת משחקי אור וצל תוסיף ותעניק להם דרמה ועומק. לצורך כך חישב את צורת ההצבה של הקירות החיצוניים שיצר בהתאם לכיוון השמש. כשהציב קירות פנימיים הוא דאג לתכנן גם את גופי התאורה שהותקנו לצד העבודה, לרוב בתקרת האולם. לצערי, הסיבוב בירוחם נערך בשעה נתונה כשפגיעת השמש טרם התרחשה, ולכן העבודה נראית קצת חיוורת, לעומת שעות הצהריים המאוחרות שאז נפגשות הקרניים עם העבודה.

לסעידי יש חתימה ייחודית: בכל עבודה ללא יוצא מן הכלל הוא מקפיד לחתום בקצה ולציין גם את השנה ואת מקום מושבו – קיבוץ כפר מנחם. העבודה היחידה שיצר סעידי ובה לא מצאתי חתימה היא זו שמצויה כאן בירוחם על חזית המתנ"ס, אלא שעבודה זו נהרסה בחלקה ובאותה הזדמנות של הרס הוסר גם האריח עם חתימת האמן.

.

2021: משה סעידי לצד קיר קרמיקה שיצר בחזית מבנה המרפאה בקיבוץ כפר מנחם

.

.

משה סעידי (נולד ב-1937) יליד המדאן, איראן, היגר לישראל ב-1950 והצטרף לקיבוץ כפר מנחם כחניך "עליית הנוער". מאוחר יותר התקבל כחבר הקיבוץ שבו הוא גר ופועל עד היום. בארץ למד אמנות ב"מכון אבני", אצל אמנים מרכזיים כמו יחזקאל שטרייכמן ומשה מוקדי. אך עד מהרה הקדיש את מירב זמנו ללימוד פיסול אצל דב פייגין, שהופקד על הוראת הפיסול במכון. הוא גם למד אצל הפסל מיכאל קארה וב"מדרשה לאמנות" (בזמנו: המדרשה לציור). בשנות ה-60 נסע פעמיים לאנגליה ללימודים. בשהות הראשונה שלו באנגליה למד בבית הספר לאמנות סנט מרטין ובאקדמיה המלכותית לאמנויות. בהמשך אותו עשור חזר לאנגליה, אלא שהפעם שימש כאסיסטנט להנרי מור, הפסל האנגלי הנודע שרבות מעבודותיו שולבו בקירות מבנים ובמרחב הציבורי (כמה מהן מצויות בישראל).

בעשר השנים הראשונות התמקד סעידי ביצירת פסלים וציורים. הוא גם זכה לפרסום הודות לתערוכות הרבות שבהן השתתף, וכך משך את תשומת ליבם של מבקרי אמנות שסיקרו באותן השנים את סצנת האמנות המקומית. החל מ-1968 פנה ליצירת קירות קרמיקה ששולבו בעיקר במבני ציבור, בקיבוצים ובערים (לאחרונה פרסמתי רשימה על עבודותיו בתחנה המרכזית באשקלון, בספרייה בקיבוצו ובחדר האוכל בקיבוץ גלאון). קיר האמנות הגדול ביותר שיצר הוקם באולם ההתכנסויות התת-קרקעי בבית הקיבוץ הארצי (כיום בית התנועה הקיבוצית בתל אביב). סעידי יצר עוד עשרות רבות של קירות בחדרי אוכל בקיבוצים, שרבים מהם מופיעים כאן בבלוג.

כאן בירוחם מצוי מקבץ קירות הקרמיקה הגדול ביותר שיצר סעידי בתוך פרק זמן קצר. בקיבוץ כפר מנחם שבו הוא חי ופועל, תמצאו כמות כפולה של עבודות, אלא שבעוד שבקיבוצו העבודות בוצעו לאורך עשרות שנים, ללא כל קשר ביניהן, הרי שבירוחם מדובר במקבץ שלם שהוכן ובוצע בשנת 1988, תקופת השיא ביצירתו של האמן. קירות אלה שבוצעו כולם במבני ציבור, בחזיתות המבנים וגם בתוכם, מהווים את אחד הפרקים המשמעותיים בעבודתו כמו גם בכלל באמנות הציבורית בישראל.

תערוכה שתוקדש לקירות האמנות שיצר סעידי במשך ששה עשורים, תתקיים במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד בחודש נובמבר הקרוב.

.

.

המתנ"ס

.

קיר הקרמיקה נצבע בלבן

.

1988: משה סעידי מרכיב את קיר האמנות בחזית המתנ"ס (אוסף משה סעידי)

.

1988: משה סעידי מרכיב את קיר האמנות בחזית המתנ"ס (אוסף משה סעידי)

.

1988: קיר האמנות בחזית המתנ"ס (אוסף משה סעידי)

.

1988: פרט בקיר האמנות בחזית המתנ"ס (אוסף משה סעידי)

.

.

המתנ"ס, הקונסרבטוריון והספרייה ממוקמים כמה עשרות מטרים מאולם הספורט, ורק גן מפריד ביניהם. בעוד שאולם הספורט ניצב בודד בשטח הפתוח, שלושת המבנים האחרים מקיפים רחבה מרוצפת ומשותפת, עורפית כמובן לרחוב. זו כיכר נסתרת שנוצרה כדי שאף אחד לא ירגיש נוח להשתמש בה ולכן סביר להניח שתתקשו למצוא בה פעילות.

המתנ"ס הורחב והשתנה לפני כמה שנים ובאותה הזדמנות איזו טמבלית החליטה לצבוע בצבע לבן את קיר הקרמיקה שיצר סעידי. בנוסף, פורקו כל אריחי הקרמיקה שהיו חלק בלתי נפרד מהיצירה והיוו את הרקע לעבודה. כך שכיום מקיף את העבודה קיר חלק מטויח בלבן. גם האריח שעליו כאמור חתם האמן הוסר ונעלם. סעידי מתייחס לעבודה הזו כאחת שנהרסה.

נושא העבודה הוא השמחה שבקיבוץ הגלויות. סעידי באופן כללי הוא אדם אופטימי וכך גם יצירותיו שבאופן עקבי מדגישות את הצד החיובי שבמציאות החיים. זו גישה מעולה למי שנדרש להסתמך על הממסד לצורך קבלת עבודות מוזמנות.

.

התבליט מתאר את השמחה שבקיבוץ גלויות. כיום הוא צבוע בלבן וחלקים ממנו הוסרו ונעלמו

.

.

מבנה הקונסרבטוריון הסמוך הוא הקטן מבין מבני הציבור הסוגרים על הרחבה המרוצפת. גם בחזיתו תכנן סעידי לשלב קיר אמנות, אלא שזה לא יצא אל הפועל. כמו בשאר המבנים שמופיעים כאן ברשימה, גם במקרה של הקונסרבטוריון אין לי מושג מי תכנן את המבנה, אך גם בערד מצוי מבנה דומה שמשמש אף הוא לקונסרבטוריון.

.

הקונסרבטוריון

.

.

הספרייה היא גולת הכותרת לעבודתו של משה סעידי בירוחם. כאן שילב האמן קיר בחזית הבניין המחולק למעשה לשני קירות שנקבעו משני צדי פתח חלון גבוה. באולם הספרייה שילב ארבעה קירות נוספים.

הנושא המרכזי של הקירות היה הכתב – התפתחותו וחשיבותו לאנושות. עיקר הטקסטים ששילב סעידי הם בעברית, אך ניתן לזהות גם כתב מינימליסטי יותר, כתב זה המורכב מקווים ישרים מבוסס על צורת הכתב שהתגלה ב"מגילות קומראן" שהיוו השראה לאמן כבר במשלב מוקדם ביצירתו הקרמית, כשגילה שהכתב מתאים לעבודה בקרמיקה. גם צורת הכתב העברי שבו השתמש סעידי, וחוזרת ומופיעה בעבודותיו השונות לאורך השנים, מתבסס על גופן שפיתח ומצא שמתאים לעבודה בקרמיקה.

הספרייה סגורה בימי ששי ולכן לא בקרתי בה. רק הצצתי מבעד לדלת הזכוכית שבכניסה.

.

1988: קיר האמנות בחזית הספרייה מיד לאחר השלמת התקנת העבודה (אוסף משה סעידי)

.

1988: קיר האמנות בחזית הספרייה לקראת סיום הרכבתו (אוסף משה סעידי)

.

1988: בעת הקמת קיר האמנות בחזית הספרייה (אוסף משה סעידי)

.

חזית הספרייה. גם כאן הגעתי בשעה שבה השמש לא פוגעת בקיר ולכן קשה להתרשם ממנו

.

צורות כתב מופיעות בקיר ומייצגות את התפתחות הכתב בתרבויות השונות

.

חתימת האמן

.

הספרייה סגורה בימי ששי ולכן לא בקרתי בה. רק הצצתי מבעד לדלת הזכוכית שבכניסה.

.

1988: שלושה מתוך ארבעת קירות האמנות באולם הספרייה (אוסף משה סעידי)

.

.

בריכת השחייה ממוקמת גם היא בסמוך אולם הספורט ולמרכז התרבות. מבנה המלתחות שלה פונה אל החוץ ובולטים בו קשתות הבטון שבהם נעשה שימוש.

.

בריכתה שחייה עם מבנה מלתחות: קירות בלוקים (שהיו חשופים) וגג המורכב מקשתות בטון (שהיה חשוף)

.

קשתות

.

.

מרכז מנדל לחדשנות הוא מבנה חריג בנוף של ירוחם וממוקם לצד הרחוב הראשי ומרכז התרבות. משרד אורבך הלוי אדריכלים תכננו כאן לאחרונה מקום לעבודה, הכשרה ומפגש. הרבה זכוכית כהה, בטון חשוף וגם צמחייה מטופחת שנראית מותאמת לאקלים המקומי. האדריכלים זכו בתחרות מוזמנים שנערכה ב-2016 וכבר בסוף השנה שעברה נחנך הבניין.

בשמו של הבניין מוזכרת המילה "חדשנות", והוא אכן מוסיף משהו חדשני לבינוי בירוחם ויתכן שגם בתוכן המתחרש בו. אבל עדיין היה נחמד אם גם בתכנון ולא רק העיצובי היתה חדשנות. כזו חדשנות היתה יכולה ליצור נקודות או מערכת יחסים בין הבניין ובין הסביבה. התוצאה היא מבנה שנסוג מהרחוב ומסתגר בעצמו. מפתיע שבשנת 2021 כשמדברים כל כך הרבה על ערכי העירוניות, כאן פספסו בנושא הזה.

.

זכוכית ובטון. הבניין נסוג מהרחוב ואין פתיחות בין השניים וחבל, כי ניתן היה ליצור כאן דגם חדש לירוחם למבנה שמהווה דופן לרחוב. 

.

הכניסה

.

מבט מהכניסה אל הרחוב

.

חדשנות?

.

בטון חשוף

.

מרזב

.

.

(2) שיכונים

שני גנים גדולים משיקים למבני הציבור – הדרומי מתוכנן לשהייה יומיומית גם בקבוצות קטנות או בודדים, בעוד שזה הצפוני נועד להתכנסויות רבות משתתפים. בשניהם הדשא שולט. בשוליים של הגן הצפוני מצוי אתר הנצחה שהרקע לו מורכב מהשיכונים הטיפוסיים לירוחם:

.

אבן ובטון

.

סמלה של ירוחם במרכז ומתחת תא לנר זיכרון

.

מדרגות עם קירות תומכים נועדו לקשר בין הגן ואתר ההנצחה ובין השיכונים. משום מה הולכו כאן סלעים שמונעים את המעבר ומתנקים בין שתי הסביבות

.

בירוחם ישנם שלושה סוגי טיפוסי מגורים מרכזים: בתי דירות שלרוב מופיעים בשיכונים, בתים צמודי קרקע בצפיפות גבוהה מטיפוסי שטיח (קיימים כמה מקבצים כאלה), ובתים פרטיים. השיכונים והוילות שולטים

.

חמישה בלוקים מאונכים לרוב הפלמ"ח מהווים כיום כמו גם לפני ארבעים שנה את הדופן המזרחית של ירוחם. מעברים פנימיים מקשרים בין הבלוקים

.

מפתיע לגלות שאת השיפוץ מימון כאן המשרד להגנת הסביבה והקק"ל!

.

משפצים

.

בין הבלוקים

.

משרביות

.

בנייה טרומית כשהמאפיין המרכזי בהם הוא חריץ צר שמלווה את חדר המדרגות

.

מזכיר לי את לחם

.

בחדר המדרגות

.

המלקטות בלב המדבר

.

.

(3) השטיח

בירוחם הוקמו שני מתחמים של "שכונת שטיח" – כאלה הוקמו בכמה מהערים החדשות בישראל (תמצאו כזה גם ביד אליהו בתל אביב). הוותיק מבין השניים בירוחם מורכב מרשת של רחובות פנימיים, לחלק מהרחובות פונות הכניסות לבתים ולחלקם פונים קירות אטומים. זהו סוג של קסבה מודרנית שתוכנן בהשראת הבנייה העירונית במזרח התיכון. "השטחים" החל להתפתח בישראל באמצעות משרד השיכון בשנות ה-50, האחרונים שבהם הוקמו בתחילת שנות ה-80. בירוחם יש דוגמה לשטיח מוקדם – זה שמופיע כאן, ודוגמה לשטיח מאוחר שבו לא בקרתי.

לכל בית במתחם יש חצר פנימית פרטית גדולה, מוגנת ממבטי העוברים ושבים ואליה ניתן להתרחב מבלי לפגוע בעיצוב הכולל של המתחם. בנוסף, ניתן להוסיף בחלק מהמקרים גם קומה שנייה, שגם היא לא פוגעת בעיצוב הכולל. מתחמים אלה נחשבים לרוב למבוקשים יותר ובצדק.

.

רשת של רחובות פנימיים, לחלק מהרחובות פונות הכניסות לבתים ולחלקם פונים קירות אטומים. 

.

במפגש הרחובות הפנימיים שולבו רצועות ברזנט להצללה ועל הקירות צוירו נופים מקומיים עם שירים של אהוד בנאי

.

יש גם מועדונית. על עצים לא שמעו כאן

.

אהוד בנאי

.

.

(4) מתחם הישיבה

משום מה המתחם היה עזוב ומוזנח למרות המבנים המרשימים שמרכיבים אותו ובמיוחד בניין בית המדרש שבראשו מתנוססת הכתובת "בית קילא". בסמוך לו מצוי מבנה שלעומת בית המדרש פרקו ממנו את כל פרטי הנגרות והפרזול והוא פרוץ. מבנה זה הכיל מטבח, חדר אוכל וכן בית מדרש קטן שהוא היה נראה פעיל, אבל לא בשעת הביקור. חדר האוכל מתאפיין בשורה של חלונות שדרכם ניתן להשקיף אל נוף המדבר ונחל אבנון שעובר בצמוד.

.

ב-1985 צילם הבמאי רם לוי בירוחם את סרטו "לחם" (אתמול נכנס לבית הסוהר גיבור הסרט, משה איבגי, שבסיומו הוא מובל באזיקים). הסרט לא מציג את ירוחם בשיאה. השיכונים שמופיעים כאן ברשימה מופיעים גם לכל אורך הסרט. גם בניין הישיבה מציץ לרגע קצר. את הסרט "לחם" ראיתי בפעם הראשונה בטיול שנתי, שבמהלכו התארחנו ב"מדרשת ירוחם".

.

בניין בית המדרש נעול אך האולם מלא בציפורים

.

הסביבה כולה מוזנחת

.

הבניין ניצב על במה התחומה בקירות בטון

.

רהיטים שונים זרוקים בסביבה

.

הכניסה נעולה. הציפורים נכנסות ויוצאות מבעד לחלונות

.

בסמוך לבית המדרש שוכן מבנה חדר האוכל והמטבח

.

מהמבנה הזה הפשיטו את כל פרטי הנגרות והפרזול ונותר רק שלד

.

הכניסה, מימין ניתן ליטול ידיים לארוחה

.

מדרגות רחבות מובילות אל אולם האוכל

.

אולם האוכל

.

נחל אבנון בולט בצבעיו הירוקים על רקע נוף המדבר

.

חצר מרכזית במבנה גם גגון יפה ששימש במקור כנראה לבניית סוכה בחג

.

.

(5) מרכז ירוחם

הלב של ירוחם הוא עדיין המרכז האזרחי שלה. כאן נמצא הסופרמרקט הגדול, המרפאות, המועצה המקומית, חנויות ומזנונים שונים. כאן גם אפשר למצוא כמה מהמבנים הראשונים שהוקמו בירוחם וממשיכים לשרת את תושבי ירוחם, כמו למשל מבנה המרפאות של שירותי בריאות כללית (במקור: קופת חולים).

הבולט והמרכזי מבין המבנים באזור הוא בניין המועצה – בלוק המלווה את הרחוב הראשי מצד אחד, ומצד שני סוגר על כיכר אזרחית גדולה (אולי גדולה מדי), שנראה שיכולה להכיל את כל תושבי העיירה. במועצה המקומית דאגו לחדש ולטפח את המקום, לצבוע את מה שצריך ולהוסיף כרזות ענק המתארים את תולדותיה של ירוחם.

אחד היתרונות של מרכז ירוחם, לעומת מרכזים דומים שהוקמו בערים חדשות (אלה שמכונות כאן "ערי פיתוח", כמו במקרים של נתיבות, אור יהודה, חצור הגלילית וגם מגדל העמק) הוא השילוב של בלוק מגורים כדופן לכיכר האזרחית, מהלך שמוסיף חיים לכל אורך שעות היום למקום.

.

בניין קופת חולים הראשון מ-1954

.

שלט שהציבה המועצה לשימור אתרים

.

מבנה המועצה המקומית

.

מהרחוב יורדים אל מעבר שחוצה את הבניין ומצדו השני מצויה הכיכר האזרחית של ירוחם

.

הכיכר האזרחית גדולה מדי אך שלא כמו בערים אחרות לא הציבו במרכזה מזרקה טיפשית והיא מחכה לטיפול המתאים

.

בתי מגורים מדפנים את הכיכר משני עבריה כשבקומת הקרקע פועלים חנויות ומזנונים

.

הקולנוע ריק ברובו אך חזותו מטופחת. הקיר שמשמאל מוקדש לסיפורה של ירוחם

.

.

(6) שכונת אופק 

מפעל הבנייה העיקרי בירוחם בימים אלה מצוי מדרום לעיירה. בשטח שהיה פתוח עד ממש לאחרונה, צומחת שכונת אופק – המורכבת בחלקה מבתים פרטיים ובחלקה מבתי דירות. בסך הכל מתוכננת השכונה להכיל 1,076 יחידות דיור (במקור תוכננו 1,018 יח"ד אך משום מה המספר צמח). את תכנית השכונה ערך משרד ארמון אדריכלים הבאר-שבעי.

סיבוב בשכונה מגלה רק בתי מגורים וכמה תחנות אוטובוסים. הרשויות לא טרחו עדיין לפתח כאן גנים ציבוריים, מבני ציבור או מסחר. עמודי תאורה כבר יש אבל עצים כנראה אפשר לחלום. כל מה שמצאתי הוא בנייה פרברית של בתי דירות ובתים פרטיים. שום דבר לא משך לעצור ולהכיר את המקום דרך הרגליים.

.

שלט בכניסה

.

בתים מן החול

.

כבר מאוכלס בחלוצי השכונה

.

עוד רשימות על ירוחם:

מפגש האבות – בצלאל שץ ויצחק ממבוש

זהות – עזרא אוריון

★

שיר לסיום:

.

★