סיבוב בחדר האוכל ובמצבת ההתגברות בקיבוץ חוקוק

הבוקר עלה על יום הבחירות וכך גם אני עליתי בכביש המתפתל אל מרומי השלוחה של הר חבקוק שבראשו שוכן קיבוץ חוקוק. אמנם חלפו מאז רק שבועיים, אבל ההרגשה היא כמו נצח ומציאות אחרת. זה היה יום של אופטימיות בסך הכל. יום בו ניתנה לעם הסגולה ההזדמנות להחליף את השלטון. אז לא רק שלא החלפנו, גם קבלנו גרסה מעוררת פאניקה עם הופעה מידי ערב של "נאום לאומה" והתעלמות ממערכת בריאות שקרסה אחרי שהוזנחה במשך שנים.

אפילו לא 25 שנה פעל חדר האוכל של הקיבוץ במתכונתו המקורית. זמן קצר מעת שהקיבוץ הופרט, הפסיק המטבח לפעול ולהגיש ארוחות לחברים. לאחר שעמד נטוש כמה זמן, הושכר הבניין לבית הארחה ובחדר האוכל מוגשות בעיקר ארוחות בוקר לאורחים. הבניין הוא מהמרשימים והשמורים שתכננה האדריכלית רחל ניסים שעבדה כאדריכלית שכירה במחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד ותכננה שורה ארוכה של חדרי אוכל בתנועה.

שני מבנים נוספים שהתעכבתי בהם בחוקוק אלה הם בניין הספרייה שתכננה האדריכלית נעמי יודקובסקי חברת קיבוץ לוחמי הגטאות ובניין המצודה שתכנן האדריכל יעקב מטריקין. בכניסה לקיבוץ ניצב פסל יוצא דופן שיצר יחיאל שמי בתחילת דרכו כאמן והוא ממוקם באחד המקומות היפים שמהם נשקף נוף הכנרת. שתי הדמויות צופות אל לב הארץ במבט אטום, מתבוננות כיצד ישראל שוקעת.

ועל כך ברשימה זו.

.

צימאון

.

מפת התמצאות: חוקוק

.

.

(1) קבר הנביא חבקוק

מסורת טוענת כי קברו של הנביא חבקוק מצוי בנקודה זו הסמוכה כיום לתעלת המוביל הארצי ולכביש 65. בסמוך לקבר שכן הכפר הפלסטיני יקוק, שמבתיו לא שרד אף לא קיר אחד, זאת לאחר ששטח הכפר החליף ידיים במלחמת העצמאות ותושביו גורשו. כפר יקוק שימר ככל הנראה את שם היישוב המוזכר בספר יהושע כמקום בו עבר גבול נחלת שבט נפתלי, והקיבוץ החדש אימץ את השם המקראי – חוקוק.

מבנה הקבר נראה שהוקם לאחר היווסדה של מדינת ישראל והוא כולל שני אגפים קובייתיים ושונים זה מזה. האחד משמש למבואה ומעוצב באופן סתמי אך מורכב כולו מאבני לקט – אבנים ששימשו מבנה קדום שפורק והורכב ממנו המבנה הנוכחי. האגף השני עוטף את מצבת הקבר, מחופה באבן בעיבוד פראי, במרכז הגג כיפה קטנה הצבועה בצבע כחול בהיר והחלונות כולם מקושתים.

.

קבר המיוחס לנביא חבקוק מצוי כמה מאות מטרים מהקיבוץ, לצד תעלת המוביל הארצי וכביש 65

.

מצבת הקבר ומעליה כיפה

.

.

(2) המצודה

קיבוץ חוקוק עלה על הקרקע באוקטובר 1945, במסגרת 17 יישובים שהקימה בגליל המחלקה הטכנית של הסוכנות היהודית והמחלקה להתיישבות. הבחירה במיקום היתה אסטרטגית ונועדה לחזק את האחיזה באזור הסמוך לכביש המקשר בין טבריה ובין הגליל, קטע שלאורכו עד ראש פינה היו עד אז רק שני יישובים עבריים – גינוסר ומגדל. שנה אחרי חוקוק הוקם מצפון לו גם קיבוץ עמיעד.

בדומה לנקודות נוספות שעלו על הקרקע בעיקר מסיבות ביטחוניות באותה תקופה, הוקמה גם כאן מצודה קטנה שהיתה למעשה גרסה משוכללת של בית חווה. את מבנה המצודה תכנן האדריכל יעקב מטריקין, שעמד בראש המחלקה הטכנית שהופקדה על תכנון היישובים והמבנים שיזמה הסוכנות היהודית. חמש מצודות נוספות על זו שבחוקוק תכנן מטריקין באותה תקופה: בביריה, רמות נפתלי, גבולות, בית אשל ורביבים. חלקן נקראו "טירות" וגם "מצפים", הן כולן עדיין קיימות וחלקן הוסב לאתר מבקרים. מצודות אלה התפרסו על שטח של כ-1,200 מ"ר והורכבו ממבנה היקפי שהיווה גם חומת הגנה, כשהמבנים עצמם היו חד-קומתיים כשחלקם התאפיינו בגגות מקומרים וכן מגדל שמירה אחד או שניים שנבחר לקום בפינת המתחם. באחד החדרים הוקם מטבח ובחדר הסמוך לו אולם אכילה וזה היה חדר האוכל הראשון של קיבוץ חוקוק. בתום מלחמת העצמאות הפכו המצודות ליישובי קבע, למעט בית אשל שנעזב.

השיקול הביטחוני גבר על כל שיקול אחר, וחוקוק נותר עם קרקע שקשה היה לעבד אותה. ועדיין, נהנה הקיבוץ מנוף מרהיב המשקיף על הכנרת כמו גם על נחל חוקוק שלמרגלותיו. נחל עמוד גם הוא עובר בסמיכות. חוסר היכולת לפתח את ענף החקלאות, והניתוק מהכביש הקשו על הקיבוץ חברתית וכלכלית וחוקוק סבל לאורך כל שנותיו מחוסר יציבות.

.

.

מראה כללי של המצודה כשבשתי פינותיה הנגדיות מגדלי שמירה

.

המצודה נבנתה מאבנים מקומיות ובטון. הסתובבתי כאן גם ב-2012 וחלק מהתמונות צולמו אז, לכן פתאום השמיים כחולים.

.

תמונות של המצודה מיד לאחר השלמת הבנייה באלבום מאוסף האדריכל יעקב מטריקין

.

ארקדה מקושתת פונה אל החצר הפנימית

.

השלט שהותקן בעת חידוש המצודה נותר כאן

.

.

.

(3) חדרי האוכל

החברים הראשונים היו יוצאי הכשרת נען, בוגרי בית הספר החקלאי מקוה ישראל שהיו גם חברי פלמ"ח, וכן השלמות שהצטרפו למשק בעשור הראשון של המדינה, בעיקר כאלה שהיגרו מארגנטינה במסגרת תנועת "דרור". עם התפתחות הקיבוץ הוקמו צריפי עץ מחוץ לשטח המצודה וכך, כנראה ב-1954, הובא והוקם צריף גרמני ששימש חדר אוכל, שכמוהו הוקמו בעוד עשרות קיבוצים שעל חלקם כתבתי כאן. הצריף היה גדול אך לא הספיק להכיל את כל החברים שנאלצו לשבת בו בדוחק ולסעוד בו במשמרות. ובכל זאת, הוא שרת את החברים במשך 24 שנים.

.

1962: חבר צועד בשבילי הקיבוץ כשברקע צריף חדר האוכל (לע"מ)

.

1962: ארוחה בצריף חדר האוכל (לע"מ)

.

.

החל משנת 1955 ליווה האדריכל שמואל ביקלס מהחלקה לתכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד את חוקוק, וכך הוא עשה לאורך עשרים שנה עד לפטירתו. ב-1961 הוא ערך לקיבוץ את תכניתו הראשונה ככל הידוע. התכנית היא טיפוסית לקיבוץ ותואמת את הדגם שביקלס בעצמו ניסח: כביש גישה החוצה את הקיבוץ לשני אזורים עיקריים: אזור המשק המופיע בכניסה ואחריו אזור המגורים. מבני הציבור מצויים במרכז הגאוגרפי בין שני האזורים כשהם מוקפים בשטח פתוח. תכניתו של ביקלס יושמה והיא מורגשת בקיבוץ עד היום.

.

1961: "תכנית מפורטת למשק קיבוצי" מאת האדריכל שמואל ביקלס (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

ביקלס שליווה את הקיבוץ הגיש לחוקוק הצעה לחדר אוכל ב-1972. כפי שניתן ללמוד מרישום הבניין אותו דחו החברים, השתמש האדריכל באלמנטים שמופיעים ברבים מהמבנים שתכנן, כמו גם במשכן לאמנות בעין חרוד ובמוזיאון בית לוחמי הגטאות. אלה פרשנויות מודרניסטיות לאלמנטים נאו-קלאסיים שמופיעים בעיקר בחזיתות המתאפיינות בקיפולים המזכירים עמודים קלאסים והופכים את משטחי החזית לתלת-ממדים, תוך הדגשת הקצה העליון של הגג באמצעות פס בולט מחד ונסיגת קומת המסד מאידך.

הצעתו של ביקלס נדחתה על ידי החברים. אלה עשו סדרה של סיורים בעקבות חדרי אוכל חדשים שתוכננו באותה עת. בין השאר הם ביקרו בחדרי האוכל שתכננה האדריכלית רחל ניסים במעין ברוך ובמרום גולן ובחרו בה שתתכנן להם את חדר האוכל.

.

1972: הצעה של האדריכל שמואל ביקלס לחדר אוכל (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

.

רק ב-1978 עברו החברים לחדר האוכל החדש. בסמוך לו נותר לתקופה קצרה צריף העץ שעד מהרה פורק ונהרס, על השטח שהתפנה נשתל דשא והוקמו מתקני משחק. את חדר האוכל החדש תכננה האדריכלית רחל ניסים שצברה עד אז ניסיון עשיר בתכנון חדרי אוכל בקיבוצי תנועת הקיבוץ המאוחד. המבנה שתכננה מנצל את הבדלי הגובה הטבעיים בין הכביש החוצה את המשק ובין בתי החברים הפרוסים מדרום לו. רחבה מרוצפת מקשרת מצפון בין הכביש ובין הכניסה הראשית והחגיגית לאולם האכילה, כשכניסה נוספת מצויה בחזית המערבית והגישה אליה היא באמצעות מדרגות העולות אליה מקצה השביל החוצה את אזור המגורים. בעוד שבקומה העליונה מצוי אולם האוכל והמטבח, הרי שבקומה התחתונה מצויים היו משרדי הקיבוץ, מועדון (שקירותיו מעוטרים כיום בציורי קיר שיצר ארז לביא מקיבוץ דליה), מחסנים וכל-בו.

ניסים נמנעה מליצור מבנה קופסתי ואחיד, אלא היא פרקה אותו לשני גושים מרכזיים. באופן זה ריככה את גודלו היחסי לשאר המבנים בקיבוץ, וכן אפשרה לחלק את אולם האוכל הגדול לשני אזורים שמנעו את ההמולה ההמונית שאפיינה את אולמות האוכל הגדולים שנבנו בעשורים הקודמים. ניסים שהשתתפה בתכנון חדר האוכל של קיבוץ גינוסר עם האדריכל חנן הברון, חבר קיבוץ רעים ואדריכל בכיר במחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד, השאילה ממנו כמה רעיונות אותם יישמה בחדרי האוכל שתכננה. הברון חזר והדגיש את שלדי הבניינים שתכנן באמצעות הבלטת שלד הבטון בחזית אותו הותיר חשוף, בעוד המילואה טויחה בטיח גס. אלא שבעוד שבגינוסר חדר האוכל הוא תיבה אחת גדולה, ניסים כאמור פרקה את המסה כשבהיבט העיצובי יצרה משחק של מישורים שמופיעים באופן מאופק בחזיתות הפונות לדשא הגדול, ובאופן אינטנסיבי ועוצמתי יותר בחזית הצפונית הפונה לרחבה ולכניסה הראשית לבניין.

.

.

.

בבניין חדר האוכל שולבו כמה עבודות קרמיקה, אותן יצרה הילה מיכאלי, חברת הקיבוץ. בכניסה לקומה התחתונה יצרה מיכאלי עבודה המציגה את נוף הקיבוץ וניתן לזהות בה את המצודה שתכנן מטריקין, את הפסל של יחיאל שמי הניצב בכניסה לקיבוץ ואת הרי הגליל העליון. בתוך אולם האוכל עצמו שילבה מיכאלי עבודות קרמיקה נוספות.

בשנת 2000 הופרט קיבוץ חוקוק וחדר האוכל נסגר שנתיים מאוחר יותר. מאז הוא משמש את אורחי בית הארחה הפועל בקיבוץ. גם משרדי הקיבוץ שבקומת הקרקע הוסבו למשרדי בית הארחה והמועדון משרת את האורחים. מבנה המצודה עבר שימור והוסב למרכז מבקרים, בתכנונו של האדריכל בצלאל רינות חבר קיבוץ עין הנצי"ב. כיום הוא פתוח לציבור בתיאום מראש.

.

האדריכלית רחל ניסים תכננה חדרי אוכל רבים ורק לאחרונה הקדשתי את הזמן לאתר מידע אודותיה וגם לכתוב עליה ערך בויקיפדיה: היא נולדה בפלובדיב שבדרום בולגריה בשם רחל, אך רבים הכירו אותה בשם שלי (רשל הפך לשלי). עם פרוץ מלחמת העולם השניה המשיכה המשפחה להתגורר בפלובדיב והם אף ניצלו מגירוש ברכבת משלוח שיועדה להישלח לאושוויץ. אביה אולץ להישלח למחנה עבודה, אך המשפחה ניצלה. ב-1948, זמן קצר לאחר שאחיה הבוגר היגר לארץ ישראל במסגרת "עליית הנוער", היגרה גם היא עם הוריה. במשך שנים אחדות גרו במעברה בלוד בתנאים ירודים ובעוני, אך עדיין הצליחה להגיע להישגים בלימודי התיכון והוקפצה שתי כיתות. לאחר שירות צבאי בחיל האוויר פנתה ב-1957 ללימודי אדריכלות בטכניון בחיפה. בשונה מעמיתיה ללימודים שהגיעו ממשפחות מבוססות, הייתה ניסים חריגה גם בהיותה אשה וגם בגלל מצבה הכספי. במהלך לימודיה נישאה למרדכי ניסים שעבד כעוזר רוקח ויחד הם עברו להתגורר בתל אביב. ב-1962 נולדה בתם הבכורה נירית ושלוש שנים לאחר מכן נולדה בתם השנייה שרית.

עם גמר לימודיה עבדה ניסים במשרדי אדריכלים פרטיים, וב-1965 הצטרפה כאדריכלית שכירה למחלקת התכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד. במחלקה עבדה לצד אדריכלים כמו חנן הברון, ויטוריו קורינלדי, נעמי יודקובסקי וארנונה אקסלרוד (שבקרוב יצא לאור ספר המסכם את יצירתה האדריכלית). במסגרת זו תכננה מבני מגורים ומבני ציבור בקיבוצי התנועה בכל רחבי הארץ. עד היום כתבתי על חדרי האוכל שתכננה ניסים בקיבוצים מנרה, משאבי שדה, אורים ומעיין ברוך.

ב-1989 עם סגירת המחלקה שבאה בעקבות משבר הקיבוצים, פתחה משרד עצמאי ותכננה בעיקר בתי מגורים פרטיים. בתום התקופה הצטרפה כאדריכלית שכירה למשרדו של האדריכל שלמה גנדלר עד סמוך לפטירתה ב-2012.

.

במה בקצה הדשא הגדול שלמרגלות חדר האוכל במרכז הקיבוץ. ברקע אחד מהבתים הטיפוסיים ששימשו את מגורי החברים וכיום משמשים את בית הארחה

.

שביל חוצה את הקיבוץ ומקשר אל חדר האוכל המתנשא לשתי קומות, כשהשביל נבלע בקומת הקרקע בה היו משרדים ומועדון. משמאל מדרגות עולות לכניסה משנית לאולם האכילה שבקומה העליונה. החלק היחיד בבניין שעדיין משרת את הקהילה המקומית הוא הכל-בו הממוקם בקומה התחתונה שמשמאל

.

מבט מהדשא על חדר האוכל: רצועות בטון אנכיות ואופקיות מדגישים את שלד הבניין

.

2012: מצאו את ההבדלים

.

1980 (ארכיון חוקוק)

.

חזית מזרחית בקומת הקרקע משרדים מימין ששימשו במקור את מזכירותה קיבוץ וכיום את הנהלת בית הארחה. משמאל מועדון שמשמש כיום גם הוא את ביתה ארחה כמו גם אולם האוכל שבקומה העליונה

.

מבט מלמטה

.

מבט על החזית המזרחית הפונה אל הדשא הגדול

.

רחבה גדולה מקבלת את פני הבאים אל חדר האוכל מכיוון הכביש החוצה את הקיבוץ ומקשרת ישירות אל אולם האכילה בקומה העליונה. מתחת לרחבה מצוי מקלט לעת חירום

.

2012

.

רחבתה כניסה מכסה על מקלט חפור וכוללת מקומות ישבה וגם במה קטנה

.

מערכת של גושים המודגשים ברצועות בטון חשוף

.

הכניסה הראשית לחדר האוכל. מאז שהופרט הקיבוץ בשנת 2000 שקעה פעילות חדר האוכל עד שהופסקה זמן קצר לאחר מכן

.

לצד הכניסה התחתונה למבנה מקבלת את פני הבאים עבודת קרמיקה שיצרה חברת חוקוק הילה מיכאלי המציגה את נוף הקיבוץ: הרי הגליל, המצודה, תעשייה ופסלו שלו יחיאל שמי.

.

מסדרון חוצה הקומה התחתונה: מימין משרדי הקיבוץ שכיום משמשים כמשרדי ביתה ארחה, ומשמאל מועדון שמשמש גם הוא את אורחי בית הארחה

.

קירות המועדון מעוטרים בציורי קיר חדשים

.

בית הכנסת העתיק בברעם

.

נוף הכנרת כפי שנשקף מהקיבוץ + טווס

.

הכל פורח ויפה

.

וטווס

.

ועוד טווס

.

חתימת הצייר ארז לביא מקיבוץ דליה

.

2012: אולם האוכל ועל הקיר עבודות קרמיקה שיצרה הילה מיכאלי

.

.

(4) בית ג'ימי – המועדון והספרייה

"חברים מספרים על ג'ימי" הפך לרב-מכר ישראלי מיד עם פרסומו ב-1952. הוא מורכב כולו מסיפורי חבריו של אהרן שמי (ג'ימי), יליד הארץ ומפקד בפלמ"ח ובחטיבת הראל, שהיה גם חבר ההכשרה שייסדה את חוקוק. אלא שביום השנה השלישי להקמת חוקוק, רגע לפני שבקיבוץ התקיימה מסיבה חגיגית לציון האירוע, נודע לחברים כי ג'ימי נהרג מ"כדור טועה" שפגע בו במשלט סמוך לאזור בו קיימת כיום העיר בית שמש.

"הספר כתוב ומוגש בצורה מיוחדת", ציין לימים מוקי צור, חבר קיבוץ עין גב בפתח המהדורה החדשה של הספר שפרסמה הוצאת אריאל בשנת 2000. "הוא לא נכתב בידי אדם המושך בעט סופרים, אלא בידי אנשים מן השורה, ידידים וחברים לנשק, שנטלו חלק במערכה או בהכשרה לצידו של ג'ימי, וביטאו את אשר חוו והרגישו. …הפשטות, הכתיבה הבלתי אמצעית והממד האנושי מעניקים לספר חותם של אותנטיות וריאליזם, והופכים אותו לאחד מהספרים היותר משכנעים מאותם ימים, שהזמן לא יוכל להם". את הספר ערך אביו של ג'ימי, הצייר מנחם שימי שגם הקים את האנדרטה בבית הקברות בקרית ענבים שעליה כתבתי כאן (בסמוך לה טמונים ג'ימי וגם האדריכל יעקב מטריקין), ונפטר בעצמו בשלבי העריכה האחרונים של הספר.

ב-1966 עם השלמת מבנה הציבור הקבוע הראשון בחוקוק אותו מימנו חברי הקיבוץ, הורי החברים מארגנטינה, המוסדות המיישבים והוועד להנצחת החייל, בחרו החברים לקרוא לו על שם ג'ימי. בטקס חנוכת המבנה בין הדוברים היה גם בני מהרשק שאמר "כי ג'ימי היה ביטוי עז לדורו בפשטותו בצניעותו, ברשלנותו החיצונית ובעדינות נפשו ושאר-רוחו. 'ג'ימי הוא ביטוי לדור שאהב את החיים ולכן לא ירא את המוות, בעוד שדורנו אנו אינו אוהב די את החיים ולכן הוא ירא את המוות'". העיתון "דבר" דיווח כי בתום אירוע חנוכת בית ג'ימי ועם רדת הלילה "נערך קומזיץ סביב מדורה, לפי נוסח הפלמ"ח וחברים סיפרו על ג'ימי".

המבנה הוא דו-קומתי וכולל בקומה התחתונה אולם תרבות גדול שנועד להרצאות, התכנסויות וקונצרטים. בקומה העליונה ספרייה ומועדון עם מרפסת רחבה הפונה לכיוון הנוף. כיום משמש המועדון לפאב והספרייה עברה אל הקומה התחתונה היכן שבעבר היה אולם הקונצרטים. הספרייה הוותיקה הוסבה לארכיון הקיבוץ. המבנה עבר שינויים מפליגים וקשה כיום להתרשם מאיכויותיו. על חזית הספרייה הותקנו לאחרונה לוחות קרמיקה שיצרה הילה מיכאלי. מידי שנה היתה מיכאלי יוצרת לוח כזה אותו הקדישה לכתה שלמדה בבית הספר היסודי שפעל בעבר בחוקוק, ולכל שנתון ניתן שם של ציפור.

תכנון הבית נמסר לאדריכלית נעמי יודקובסקי, חברת קיבוץ לוחמי הגטאות ומהאדריכליות שפעלו במחלקת התכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד. כאן בבלוג כתבתי על חדרי האוכל שתכננה בקיבוצים לוחמי הגטאותגלגל והגושרים.

.

1966: מודעה שפורסמה בעיתון למרחב לקראת חנוכת בית ג'ימי

.

2012: בית ג'ימי במבט מהרחבה שבחזית חדר האוכל – מבנה דו-קומתי הכולל שלושה אולמות לצורכי תרבות – מועדון, ספרייה וחדר מוסיקה. כיום עבר שינויים ומשמש לספרייה וארכיון הקיבוץ

.

נוספה מאז פרגולה בקומה העליונה ומגן דוד גדול בחזית

.

מדרגות מבוילות אל הכניסה שמצויה בצד הבניין ומעט נסתרת

.

2012

.

2012

.

בקומה העליונה הגג מעט משופע ויש פתח גדול הפונה למזרח

.

בעבר לכל חבורת ילדים (מחזור) ניתן שם של ציפור והילה מיכאלי הכינה לחבורה לוח קרמיקה המתאר את הציפור. כיום מרוכזות כל אותן ציפורי קרמיקה על חזית הספרייה. את השקנאי שמשמאל ראיתי כבר ב-2012 בתוך הספרייה

.

2012: בספרייה

.

2012: שני מוצגים (1) חברים מספרים על ג'ימי – אהרן שמי שנהרג מ"כדור טועה" בתום מלחמת העצמאות ועל שמו הקרוי הבית הזה, ו-(2) 100 שנות קיבוץ

.

2012: ציורים

.

2012: השקנאי שתלוי כיום על החזית, היה תלוי בעבר באולם הספרייה

.

.

(5) מצבת ההתגברות

כמה עשרות מטרים משער הכניסה לקיבוץ, מקבל את פני הבאים פסל יוצא דופן שיצר הפסל יחיאל שמי (2003-1922), חבר קיבוץ כברי ולימים חתן פרס ישראל. הפסל שנקרא "מצבת ההתגברות" הוקם לזכרו של חבר המשק שנהרג בזרם הנחל שסחף אותו בחורף של שנת 1951. עד לתחילת שנת 1954 נמנעה המדינה והרשות המקומית מלהשלים את סלילת הכביש שיחבר בין חוקוק ובין כביש 90. כתוצאה מכך סבלו חברי הקיבוץ מדרך משובשת במקרה הפחות טוב, ומניתוק מוחלט בימי החורף במקרה הגרוע כזו שגם גבתה חיי אדם.

"מאז עלייתנו על הקרקע עברו כבר למעלה משמונה שנים של מלחמה מתמדת בעזובה ושממה", סיפר חבר חוקוק במאמר קצר שפרסם בעיתון דבר. "שמונה חורפים קשים אשר בהם הקשר היחידי היו בהמת המשא וטרקטור-זחל ולא אחת בגאות המים בוואדי נשאר המשק ללא אספקה לאדם ולחי. הסבל הגיע לשיאו בחורף תשי"ב, עת זרמו האדיר של וואדי עמוד ניתק כליל את התחבורה למשק. המים הזדוניים קיפדו את פתיל חייו של חברנו מאיר הסמן אשר טבע בדרכו למשק על גבי טרקטור". הסמן בן ה-28 היה ממייסדי חוקוק ובאותם ימים המתין לחברתו מאנגליה שתהגר לארץ וכאן הם יינשאו. גופתו נמצאה בחוף הכנרת יממה לאחר שנסחף בנחל.

בעקבות התאונה החלה שרת העבודה גולדה מאיר לקדם את תכנון וביצוע הכביש באורך של 5.5 קילומטרים, אך רק ב-1954 הושלמה העבודה. לקראת המאורע הוזמנה הכנתה של אנדרטה משמי ובאירוע חנוכת הכביש הוסר גם הלוט מעל הפסל.

שמי יצר פסל של דמות גבר הניצבת איתנה כשעל כתפה האחת יושב ילד כשרגלו האחת מונחת על חזה הגבר האוחז בה כשידו השניה של הגבר תומכת בכתף הילד למעלה ורגלו נשניה של הילד צמודה לגבו של הגבר. שניהם מביטים לכיוון הבאים בשער הקיבוץ, כשפני הילד מורמים מעט למעלה. הפסל מורכב משני גושי אבן וזאת כדי שיגיע לגובה של שלושה מטרים. האבן המקומית, רמת הפירוט וההפשטה, פני הדמויות וכן הקומפוזיציה כולה מזכירה את "נמרוד", פסלו של יצחק דנציגר מ-1939. היקף הפסלים הפיגורטיבים שיצר שמי נמוך היות ובשלב מוקדם יחסית הוא פנה למחוזות האמנות המופשטת.

.

1954: מודעה שפורסמה בעיתון על המשמר לקראת חנוכת הכביש והפסל

.

.

"כאשר התחלתי ליצור בדמיוני את צורת האנדרטה שעלב רצון חברי משק חוקוק להקים לזכר חברם שמצא את מותו בואדי אל-עמוד בשיטפונות הגדולים של אשתקד – הודרכתי על ידי גורמים כלליים, אנושיים וגורמי הטבע וכן על ידי האלמנטים המייחדים את המקום הזה בנוף המסוים שלו", כתב יחיאל שמי במאמר קצר שפרסם בעלון של קיבוץ כברי בעת שעבד על הפסל ב-1953.

"גישתי היסודית היתה שאין האנדרטה צריכה לרומם ולהאדיר את זכר החבר אשר מי הואדי שטפוהו בגאותם – אלא מתפקידה לאמץ את רוח חבריו, את רוחו של האדם החי והיוצר, הלאדיר את אמונתו במעשיו, להרבות יופי בחייו ולהיות מקור של השראה לרעיונותיו ולנפשו".

לצורך לימוד המקום, סיפר שמי כי הוא צעד ברגל מחוף הכנרת בדרך המפותלת ובנחל אל מעלה ההר עד לחוקוק. בעיקר הוא התרשם מהסלעים והאבנים שהטבע עיצב. הוא הלך בשדות והתרשם מגושי הבזלת הגדולים שסולקו ממדרונות ההר על מנת לאפשר את עיבוד השדות, ולבסוף התרשם מהמצודה – מהאבן הלבנה שהרכיבה אותה וממגדלי התצפית. "ככל שהרביתי לספוג את חווית הטבע הזאת והאדם שבמרכז הוויתה, חשתי במאבק השקט והאיטי להכנעת הטבע בידי האדם, שאינו מתבטא באקט חד-פעמי יוצא דופן, אלא מתחדש עם כל זריחה והוא נזקק לכוחות רוח ונפש גדולים", כתב שמי והוסיף: "הדבר נראה בעיני כעין יקיצה של האדם, לידה מחדש המלווה ביקיצתו של נוף קדומים".

שמי בחר אם כן באבן הבזלת השחורה והקשה שמאפיינת את המקום. "כוחה המשפיע של הבזלת באנדרטה מיוחד במינו", הסביר שמי, " ומקורו בעקשנות האבן ובאי-גמישותה. אופיה של הבזלת מחייב צורות סגורות וכלליות המצטיינות בהפשטה מסוימת וגם בפשטות".

בעשור הקודם הושחת הפסל. "איזה מנוול חתך את הראש של הילד וזה היה מאורע טראומתי", מספרת לי תמר לוי, מוותיקות חוקוק שהפסל קרוב לליבה. "הבאנו את יחיאל ורצינו שהוא יתקן את הפסל, אבל הוא לא הסכים ואמר שיצירת אמנות לא מתקנים, כמו שאת פסל ונוס אף אחד לא חשב לתקן. היה ויכוח גדול בקיבוץ ואני אמרתי שאם יחיאל לא מסכים אז לא צריך לתקן אלא להשאיר את הפסל כפי שהוא. בסוף יובל לופן, פסל מגנוסר עשה את הראש. הוא קיבל תמונות והתבסס עליהן. התוצאה היא לא לטעמי ויש הבדלים, אבל כיוון שהפסל גבוה אז לא כולם שמים לב".

.

הפסל האנכי המתנשא לגובה של 3 מטרים בולט בנוף. הוא מורכב משני גושים של סלע בזלת

.

הכנרת נפרסת ברקע, אך שתי הדמויות מביטות לכיוון הבאים בשערי הקיבוץ

.

שנות ה-60 (ארכיון חוקוק)

.

ב-2019 יצרה האמנית נועה תבורי עבודת וידאו במסגרת מיצב "סלע קיומה" המוצג בימים אלה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. לצערי המוזיאון סגור כרגע עד להודעה חדשה כמו כל שאר המוזיאונים בישראל. תבורי הלכה בעקבות פסל "האם ובנה" שהציבה חנה אורלוף ב-1953 על שפת הכנרת בקיבוץ עין גב. תבורי עטתה על עצמה את דמות האם ויצאה למסע בין אנדרטאות ופסלים נוספים המייצגים דמויות אב ואם כשהיא יוצרת אינטראקציה עם הפסל, כמו כאן בחוקוק. בתמונה זו שלקוחה מעבודת הוידאו נראית תבורי בדמותה האם כשהיא משתלבת ומביטה ישר כמו השניים הסמוכים לה. "זוהי מעין אנדרטה חלופית מנקודת מבט אישית של תבורי האמנית – כאם, כאישה וכפסלת", כתבה סמדר קרן אוצרת התערוכה. (סטילס מוידיאו, צילום: דורית פיגוביץ גודאר, מתוך מקבץ התערוכות "אם גדולה", מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן)

.

מצבת ההתגברות הוקמה לזכרו של חבר הקיבוץ, מאיר הסמן, שנסחף בנחל ב-1951. בעקבות האסון מצאה הממשלה את התקציב לפריצת כביש שיקשר את חוקוק עם כביש 90. חנוכת הכביש נערכה ב-1954 ואז גם נחנך הפסל

.

אב ובנו או מצבת ההתגברות, 1954 תצלום מארכיון הצלם ישראל צפריר בו ניצב יחיאל שמי לצד פסלו (מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל)

.

שנות ה-50 (ארכיון חוקוק)

.

גבר נושא ילד: ראשו של הילד נכרת ושוחזר

.

רגלו של הילד

.

מהגב

.

תודה לתמר לוי, אביטל אפרת, סמדר קרן, רחל מטריקין-גולד ויאיר טלמור

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

החותרים (שלי ניסים)

שפיים (עירא אפרתי)

רביבים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שלוחות (לאון שרמן)

דברת (מרדכי זברודסקי)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:

.

גל-עד בגן הזכרון בכפר סבא (אנדריי לייטרסדורף ואיליה בלזיצמן)

אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)

אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)

אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)

יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)

אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)

אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)

אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)

הטייסים בגן העצמאות (בנימין תמוז ואבא אלחנני)

חללי הספינה ארינפורה בהר הרצל (אשר חירם)

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)

לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)

לחסידי אומות העולם בפולין (דני קרוון)

אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)

אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט

חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)

אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)

אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)

היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)

בקיבוץ בית העמק (פרדי כהנא)

לאדם ולטבע (יגאל תומרקין)

חטיבת הגולן (עזרא אוריון)

מצודת יואב (חיליק ערד)

מצבת קבר ליד ספסופה

אנדרטאות בגטו ורשה

בית הקברות בנתיבות

מצפור אלנבי בחיפה

בית קברות ממילא

יד קנדי (דוד רזניק)

נבי מוסא

שיח' בוריכ

קברי צדיקים בגליל

קבר ד"ר ברוך גולדשטיין

מוזיאון לתולדות יהודי פולין

אנדרטת דנגור (חיליק ערד)

אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)

אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)

אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)

אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח

קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)

בקעת הקהילות (ליפא יהלום ודן צור)

גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)

אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)

גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)

אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)

אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)

גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)

אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)

אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)

יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)

קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)

גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)

אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)

אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)

אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)

גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)

אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)

בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)

אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)

אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)

אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)

פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)

אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)

חסידי אומות העולם הפולנים בורשה (דני קרון)

אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)

אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)

בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה

קבר יוסף בנימיני בבית ספר אביחיל

לצעונים שנרצחו בשואה (דני קרוון)

אנדרטה לשפיות (יגאל תומרקין)

גדוד 52 בחוליקאת (צבי אלדובי)

האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)

חללי קיבוץ גת (ישראל הדני)

אושוויץ (דניאל ליבסקינד)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Uri Tal  ביום 19/03/2020 בשעה 13:19

    למיכאל שלום

    במייל האחרון שקיבלתי ממך אודות חוקוק ציינת כי המרחק בין
    הקבר לקיבוץ הוא כמה מאות מטרים אבל הנכון הוא שהמרחק
    הוא קילומטר וחצי. (ניתן למדוד על מפת עמוד ענן).

    בברכה

    אורי טל

    ועוד משהו

    אם תיתקל בעתיד בחומר הדורש תרגום מערבית או הדורש
    גיבוי של חומר המצוי בספרות ערבית או באתרים בערבית
    אשמח לעזור לך.

    • מיכאל יעקובסון  ביום 19/03/2020 בשעה 13:28

      שלום אורי, אצלי כמה מאות מטרים זה גם ק"מ וחצי. ובכל מקרה לא מדובר בהצעה למסלול הליכה כי כביש 65 במתכונתו החדשה חוסם את הדרך ורק תעלת מוביל המים הארצי חוצה אותו ולא נראה לי שיש שביל צמוד לה. ותודה על ההצעה ואשתדל לזכור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: