סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ יטבתה

חדר האוכל בקיבוץ יטבתה הוא מהבודדים בקיבוצים שממשיך לפעול במתכונת מלאה, אפילו ללא קוּפה שגובה תשלום מהסועדים. השיתופיות נותרה כאן כמו שהיתה, וחדר האוכל מלא סועדים במשך מרבית הארוחות.

זהו חדר האוכל השלישי שהוקם בקיבוץ ששוכן בדרום הערבה וסמוך לגבול עם ירדן. הוא נחנך ב-1980 בתכנונה של האדריכלית שלי (רחל) ניסים שעבדה במחלקה לתכנון של התק"ם, לאחר שחדר האוכל שקדם לו מ-1960 בתכנונו של האדריכל פרדי כהנא גם הוא עובד במחלקה בשעתו וחבר קיבוץ בית העמק, היה צר מלהכיל את כל החברים. בימים אלה דנים ביטבתה על הרחבת חדר האוכל, מאחר וגם הוא כבר צר להם.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1980)

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ אפיק בגולן

"בשלהי כהונתי כיו"ר ועד יישובי הגולן, ממלא מקום ראש המועצה האזורית גולן ויו"ר החברה לפיתוח הגולן, נוצר חלון הזדמנויות קצר שבו יכולתי להוציא אל הפועל את הפרויקט האחרון שלי באפיק: בניית חדר האוכל", כתב שמעון שבס באוטוביוגרפיה שפרסם לפני שנתיים ("חבר", ידיעות ספרים). ובדומה למזכיר קיבוץ עין-גב הסמוך לו, גם הוא כמזכיר קיבוץ הגיע להישגים יוצאי דופן, המשיך לתחנות הבאות בפוליטיקה הלאומית והגיע לשמש מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

את חדר האוכל השלישי של קיבוץ אפיק שבדרום הגולן, תכננה האדריכלית שלי (רחל) ניסים כשהיא מדגישה את הכניסות באמצעות גמלון מבטון חשוף. ניסים שהיתה אדריכלית המחלקה לתכנון של התק"ם, תכננה רבים מחדרי האוכל בקיבוצי התנועה בשנות ה-70 וה-80 ובכולם, כמו גם בחדר האוכל שבאפיק, שלטו החומרים שמאפיינים את הברוטליזם – בטון חשוף וחיפוי של טיח גס.

כבר שמונה שנים שבחדר האוכל שנחנך ב-1984 לא מוגשות ארוחות לחברים. הוא עדיין פעיל באופן חלקי, ומוגשות בו ארוחות לקבוצות ולמטיילים המתארחים בקיבוץ. הוא מתייחד במיקומו הצמוד לבריכת השחייה שנשקפת מחלונותיו. אחרי הביקור בקיבוץ עצרתי גם לסיבוב קצר באנדרטה "אור וירושלים".

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1984)

.

סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ החותרים

האווירה הקיבוצית הפיסית נותרה בקיבוץ החותרים, שתי דקות דרומית לחיפה, למרות השינויים שחיסלו את הרעיון השיתופי. החותרים הופרט לפני עשרים שנה והיה הקיבוץ הראשון שנכנס להקפאת הליכים עם חובות שהגיעו ל-100 מיליון שקלים, מאז נראה שהוא התאושש. שדרת עצים וותיקים מצלה על כביש הגישה לקיבוץ. משמאל המשק, מימין מבני הקהילה והמגורים המאורגנים בקשת מסביב לדשא הגדול.

חדר האוכל הגדול שתכננה האדריכלית שלי ניסים ונחנך ב-1975, בולט בנוף אבל הוא כבר לא מקום המפגש והלב של הקהילה המקומית. בשטח של המטבח ממוקם היום גן ילדים, כך שהחיים שוקקים היום דווקא בצדו השני של הבניין. האולם בו סעדו בעבר החברים ריק, סגור ונקי. מתקיימים בו מידי פעם ריקודי עם, או אירועים מיוחדים אחרים של הקהילה.

ועל כך ברשימה זו.

.

1975

.

סיבוב בחדר האוכל ובתי התרבות בקיבוץ רביבים

רביבים שממוקם במרכז הנגב התפרסם כ"הקיבוץ של גולדה מאיר", היות ובתה שרה היתה חברה בו ואירחה את אמה בקביעות. גולדה מתה לפני 39 שנה, חדר האוכל ממשיך לפעול כל יום, השיתופיות נותרה והרפת אותה באתי לראות השתכללה. רק הבתים של הבדואים שיושבו כאן בסביבה בשנות ה-90 "באופן זמני לשבועיים", הולכים וסוגרים על הקיבוץ שהוקם כאן בלב המדבר ב-1949.

את הקיבוץ תכנן וליווה לאורך שלושים שנותיו הראשונות האדריכל שמואל ביקלס (מילק). הוא תכנן בו גם את שני בתי התרבות – "בית גולומב" ו"מרכז גולדה". אליהו גולומב היה קשור באמצעות תנועת הנוער העובד והלומד שחבריה הקימו את רביבים. לעומתו, גולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל הרביעית, כאמור התארחה בו באופן קבוע והיתה לה היכרות ידידותית ומשפחתית עם החברים בקיבוץ. הקשר בין מאיר והקיבוץ נשמר עד היום, היות ובקיבוץ לא רק קיים אולם מופעים הקרוי על שמה, אלא גם ארכיון בו שמור חלק מעזבונה. הצעתו של ביקלס לחדר אוכל נדחתה והעבודה נמסרה לאדריכלית שלי ניסים, שבנתה חדר אוכל גדול, שצמוד לו עדיין "הצריף הגרמני" הישן ששימש את החברים כחדר אוכל ומטבח ומשמש כיום לאחסנה.

זהו חדר האוכל ה-100 שאני כותב עליו.

.

-0-

.