סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית אלפא

יש סברה שטוענת שהמונח "קיבוץ" הומצא בידי אחד ממייסדי בית אלפא. יהודה יערי שהיה מדור המייסדים, שאל את המונח מהיכרותו עם חסידי ברסלב שהשתמשו במונח קיבוץ לצורך תיאור התכנסות. את המונח הוא הציע לחבריו בגדוד השומר הצעיר שאימצו את הרעיון שתפס. עד אז השתמשו במונחים כמו קבוצה, חבורה וגדוד.

גלריית האדריכלות בבית אלפא היא מהמרשימות שניתן למצוא בקיבוצים. הקיבוץ שעלה על הקרקע בעמק יזרעאל למרגלות הר הגלבוע ב-1922, היה הראשון שהקימה תנועת השומר הצעיר. לכן, ניתן למצוא בו את האדריכלות המוקדמת שנערכה ביישוב השיתופי שהיה טיפוס חדש של התיישבות והיה לשדה ניסויים אדריכלי. ניתן גם למצוא בו את האדריכלות המגובשת שהתנסחה בתנועה בשלבים מאוחרים. ברשימה זו אביא רק את הבולטים שבהם.

חֲדַר האוכל המקורי שנחנך ב-1932 תוכנן בידי האדריכל לאופולד קרקואר שהעניק למבנה אופי מצודתי. ב-1960 הושלמה עבודת ההרחבה שנערכה לו בתכנון האדריכל אברהם ארליק. ניתן למצוא פה גם את המועדון (שבמקור נקרא היה בית תרבות) מ-1952 שתכנן האדריכל זאב פורת ועוצב כמבנה ייצוגי בו ניתן דגש לחיבור בין המבנה ובין הנוף. בהמשך נמצא מבנה הספרייה מ-1984 של האדריכל מנחם באר, שתכנן רבים מבתי המגורים בבית אלפא. אחריו ניתן למצוא את אתר ההנצחה מ-1972 שעיצב אדריכל הנוף הלל עומר עם ג'ון בייל ובסמוך לו מתנשא מאז 1965 אולם הספורט והאירועים שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין.

ועל כך ברשימה זו.

.

שיר העמק

.

בית אלפא

.

סילו

.

.

(1) חֲדַר אוכל – הצריף

את התכנית לבית אלפא ערך האדריכל ריכרד קאופמן. בדומה לתכנון של תל יוסף ועין חרוד שתכנן בצדו השני של העמק, גם כאן תכנן שני יישובים צמודים – בית אלפא וחפציבה. ההבדל העיקרי בין שני הקיבוצים היו המייסדים שבאו מארצות מוצא שונות. את חפציבה ייסדו מהגרים מצ'כוסלובקיה ומגרמניה ואת בית אלפא ייסדו פולנים וגליציאנים.

את תכנון הנוף המפורט לקיבוץ ערך בשלב מאוחר יותר אדריכל הנוף שלמה אורן-וינברג, חבר קיבוץ יגור, שהתבסס על התכנית של קאופמן. רצועה רחבה של שטח פתוח חוצה את הקיבוץ מכיוון דרום ומורדות הגלבוע לכיוון צפון ולעמק. בתל יוסף ובעין חרוד ניתן למצוא את הרצועה הזו כשהיא מלווה שדרות של עצי תמר. בבית אלפא הרצועה מורכבת בעיקרה ממדשאות כשהיא נחצית על ידי שני מבני ציבור מרכזיים – חֲדַר אוכל ומועדון (במקור בית תרבות). שאר מבני הציבור כמו ספרייה, אולם התכנסות וספורט ("בית העם") ומזכירות, מצויים בדפנות הרצועה.

במשך עשור אכלו החברים בצריף עץ פשוט וקטן שהחליף אוהל. "החומר שממנו נבנה, הקרשים והקורות, באו מעבר-לים, מיערות בוקובינה. ציוני בוקובינה שלחו כמה עשרות קרנות קרשים כדי לאפשר ליוצאי בוקובינה להשתתף בבניית המושבה השומרית", סיפר לימים הקמת הצריף זאב בלוך, ממייסדי בית אלפא. "זה היה חלק של אותה מגבית מפורסמת ששליחי קיבוצנו ערכו בחו"ל, כדי לממן את הנחת היסודות למושבה השומרית. בלילות החורף הראשונים, בימי גשם, היו מגיעים הקרשים מתחנת שטה. לאחר שריכזו את כל החומר החלה בהקצעה. בין המקציעים הראשיים היה משה ציפר, שמשך במקצועה הווירטואוזיות רבה, ואז כבר גילה כישרונות אמנותיים. כאשר הושלם הבניין באו ימי זוהר לצריף הזה".

.

שנות ה-20: צריף חדר האוכל (ארכיון בית אלפא)

.

בצריף (ארכיון בית אלפא)

.

.

(2) חֲדַר אוכל  בתכנון לאופולד קרקואר

המוסדות המיישבים לא היו בטוחים ששיטת ההתיישבות החדשה תחזיק מעמד ונמנעה במשך השנים מלהשקיע במבנה גדול ויקר כמו חֲדַר אוכל. אך ב-1930 כבר הוסכם שבית אלפא הוא עובדה שתישאר למשך שנים ארוכות ויש להתחשב בצרכי החברים.

לאחר שתוכננו ונבנו קבוצת חדרי האוכל הראשונים בקיבוצים בשנות ה-20, חל שינוי בתכנון חדרי האוכל שנבנו בעשור הבא. ה"מאורעות" שהתחוללו בארץ הובילו לתכנון חדרי אוכל שהיו למבני ביטחון ובבית אלפא נבנה אחד מאלה. המשמעות היתה בנייה בבטון ועיצוב פתחים צרים יחסית.

תחילה נמסר התכנון ב-1930 לאדריכל ריכרד קאופמן שערך תכנית רעיונית למבנה. חברי בית אלפא דחו את התכנית וביקשו מהאדריכל לאופולד קרקואר שיגיש הצעה משלו וזו התקבלה ובוצעה. הצריף ששימש את החברים עד אז, הוסב למועדון לחבר שפעל עד לחנוכת מבנה המועדון החדש ב-1952.

קרקואר תכנן מבנה מודרני המורכב בעיקרו משלושה גושים תיבתיים: אולם אוכל הפונה אל הגלבוע שמדרום ומטבח הפונה אל העמק. הגוש השלישי, בשונה מהשניים האחרים, עוצב כמבנה אנכי ונועד לשמש מגדל שמירה. חלק זה בבניין הוא תוספת שקרקואר נדרש לתכנן רק במהלך הבנייה, כך גילה עמנואל טל, שחקר את תולדותיהם של חדרי האוכל המוקדמים שהוקמו בקיבוצים ולו הקדשתי רשימה נפרדת. המגדל שימש לתצפית וגם לקשר באמצעות מורס. בהמשך שנות ה-30 ולאחר שבית אלפא התחברה למערכת החשמל, הותקן בראש המגדל זרקור.

.

1930: תכנית חדר האוכל בתכנון לאופולד קרקואר – אולם אוכל גדול מימין, מרפסת מבואה ואגפי מטבח משמאל

.

.

גג הבניין היה שטוח, בשונה מגגות הרעפים הכפריים שאפיינו את הבינוי בקיבוץ עד אותה עת. הכניסה אל אולם האוכל היתה דרך מרפסת גדולה מוקפת במעקה בנוי שנקבעה בחלק המערבי של הבניין ואליה הובילו ארבע מדרגות. לא היה אולם מבואה והכניסה היתה ישירה אל אולם האוכל המלבני. כניסה נוספת לאולם נקבעה בחזית המזרחית.

.

1932: מגדל התצפית מיתמר בצמוד לחזית המזרחית, משמאל אולם האוכל עם כניסה נוספת (ארכיון בית אלפא)

.

1932: מבט מכיוון צפון-מערב על חדר האוכל שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר – מדרגות מובילות אל מרפסת מבואה שמקשרת ישירות אל אולם האוכל שמימין (ארכיון בית אלפא)

.

סוף שנות ה-30: זווית זהה לזו שתמונה מעל אך הצבע כבר מתקף, פרצו פתחים והרכיבו תוספות שפגעו בעיצוב המבנה המקורי (המועצה לשימור אתרים)

.

.

"צירוף הבניינים מקוביות ומפריזמות נהפך ללאופולד קרקואר מתורה מופשטת לדרך מעשית לשילוב הבניינים בנוף המקומי", כתב מי שהרחיב מאוחר יותר את חדר האוכל בבית אלפא – האדריכל אברהם ארליק, על גישתו של האדריכל במאמר שפרסם ב-1974 בכתב העת "תוי". "בבנייניו, לא רק באלה שהקים בקיבוצים, יש מין גדלות של צניעות, צורה פשוטה וגלויה הבטוחה בעצמה ובצדקתה".

כיום מוסתר הגלבוע בצמרות העצים, אך קרקואר תכנן את המבנה הגדול בקיבוץ ביחס לתפאורה הטבעית. במקביל לעבודתו כאדריכל, השקיע קרקואר את זמנו בציור, ובעיקר ציור נוף. ציוריו מתארים בעיקר את הרי הטרשים המקיפים את ירושלים, על הסלעים והצמחייה הדלילה העוטפת אותם. את האסתטיקה של הגלבוע דומה לזו שהכיר מירושלים ואליה היה כה רגיש. ביחס בין המבנה ובין הנוף הדגיש האדריכל את היחס בין הבדידות המתגלמת בהר החשוף ובין הרעות המתגלמת במעשה הבנייה ובהתכנסות של החברים תחת קורת גג.

חזיתות הבניין אינן שטוחות, אלא קרקואר העניק להן בליטות אנכיות ואופקיות שחשפו למעשה את שלד הבניין. כך בולטים ומודגשים בחזיתות אגף אולם האוכל הגבוה והגדול, העמודים הדקיקים והגג הרחב. אלמנט נוסף שבולט בחזית האגף הוא חלון סרט ארוך הנחצה בעמודים האנכיים שמופיעים לכל גובה החזית והוא כולו עטוף במסגרת הבולטת היטב מקו החזית ויוצרת תיבה. באופן זה, מגנה המסגרת מפני רוחות צד וגשמים בחורף ומפני חדירתן של קרני שמש ישירות המחממות ומסנוורות. חלונות כאלה הפכו לנפוצים בשנים שבאו לאחר מכן והופיעו בבתי הסגנון הבינלאומי בתל אביב ובחיפה כמו גם בחדרי האוכל שנבנו מאוחר יותר בתכנון קרקואר וכן אדריכלים אחרים כמו יעקב מטריקין שעל חדר האוכל שתכנן במשמרות וכולל חלון דומה כתבתי כאן לאחרונה.

האדריכל לאופולד קרקואר (1954-1890) זכה ונערכה לו ב-1996 במוזיאון ישראל תערוכה אותה ליווה ספר-קטלוג שאותו ערכו מאריה פרי-להמן (שגם אצרה את התערוכה) ומיכאל לוין. שנים ספורות קודם, הקדיש לו האדריכל אברהם ארליק (שבפסקה הבאה תלמדו על הקשר ההדוק שלו לקרקואר) מונוגרפיה מקצועית. קרקואר נחשב היה לאחד האדריכלים המוערכים ביותר שפעלו בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה שעברה, לא מעט הודות לגיוון בעבודותיו והפתרונות היצירתיים והחדשניים שהציג. לא לחינם בחר האדריכל אביה השמשוני שפרסם את אחת מסקירות האדריכלות הארץ-ישראלית והישראלית הראשונות שיצאו לאור, להציג ולפרט את חשיבות עבודתו של קרקואר, שלישי אחרי האדריכלים אלכסנדר ברוואלד וריכארד קאופמן. בין השאר כתב עליו השמשוני כי "קרקואר התייחס לפרטים של בנייניו ברגש וראה בהם נקודות מוקד, שהבניין כולו מתפתח מהם. פרטי הבניין הקובעים באדריכלות של קרקואר הם על פי רוב אלה הקשורים באופן התאמת הבניין לתנאי הארץ ולפונקציה שלו" ("אמנות ישראל", מסדה, 1963).

כתבתי על כמה מהבניינים שבנה כמו חדר האוכל בקיבוץ תל יוסף, מלון טלטש הנטוש בחיפה ובית אוסישקין בקיבוץ דן.

.

1932: אולם האוכל שנצבע כולו בלבן, התנשא לגובה ותקרתו הורכבה מתקרת צלעות (התצלום נשלח מארכיון בית אלפא לחוקר אדריכלות הקיבוצים עמנואל טל ושמור כיום בארכיון אדריכלות ישראל)

.

שנות ה-40: ארוחה בחדר האוכל (ארכיון בית אלפא)

.

.

(3) חֲדַר אוכל – ההרחבה בתכנון אברהם ארליק

בסוף שנות ה-50 כשהקיבוץ גדל ונדרש היה להרחיב את המטבח ואת אולם האוכל, הוזמן האדריכל אברהם ארליק לערוך תכנית הרחבה לבניין. ארליק שהיה בעל מודעות גבוהה למורשת האדריכלית ולאיכויות הבניין שתכנן קרקואר, בחר לשמור על השפה העיצובית המקורית. אולם האוכל החדש שבנה ושטחו גדול יותר מכל חדר האוכל והמטבח של המבנה המקורי, מתנשא לגובה של שתי קומות – בקומה העליונה אולם האוכל ובקומה התחתונה מבואה מרווחת. תחילה הורחב המטבח ב-1958 ושנתיים לאחר מכן הוקם אגף אולם האוכל החדש ב-1960 ולקראת ציון 40 שנה להקמת בית אלפא.

לכבוד המאורע חיבר אריה אהרוני, חבר בית אלפא ומבכירי העורכים והמתרגמים מיידיש באותן השנים, שיר לכבוד חנוכת הרחבת חדר האוכל. וכך נפתח השיר ללחן מאת שלמה יפה, שאותו שרה מקהלת הקיבוץ בשיתוף מקהלת הילדים ובלוויית תזמורת כלי קשת ופסנתר במהלך טקס חנוכת הבניין: "לו תשכון החדוה במעוננו / יתברכו בו אבות ובנים / ונכדים ונינים; / שחלמנו אותו עת רבה / וזכינו לחנוך אולמיו / שעל-כן מתרונן לבבנו / כי ביתנו זה קן-שלום / הד של אומן ישיב לקולו / מרחוק וקרוב: / לחיים לשלום."

ב-1982 נערכה הרחבה נוספת.

.

דגם חדר האוכל המורחב (התצלום נשלח מארכיון בית אלפא לחוקר אדריכלות הקיבוצים עמנואל טל ושמור כיום בארכיון אדריכלות ישראל)

.

.

קומת המבואה שנוצרה עם ההרחבה ממוקמת מתחת לאולם האוכל והיא מהגדולות שנתקלתי בהן בחדרי אוכל. חלק גדול משטח המבואה מזוגג ומואר היטב ובאזור זה גם נקבע לוח המודעות. סיפר לי יובל דניאלי שלוח המודעות הראשון בקיבוצי השומר הצעיר, ואולי בכלל בתנועה הקיבוצית, הופיע לראשונה בבית אלפא. התקין אותו ב-1923 אליעזר הלבני (1984-1901) שהתמחה בציור ואיור. במשך שנים ארוכות האחראית על הלוח היתה תמר בינימוב (2020-1930) שהיתה מורה למלאכה בבית אלפא וגם אמנית וקרמיקאית. ברחבי הקיבוץ פזורות כמה מעבודותיה ובקומת המבואה של חדר האוכל התקינה בינימוב קיר קרמיקה גדול וצבעוני.

חלק אחר בקומת המבואה הוא אפל יותר ובו נקבעה עבודת הקרמיקה שיצרה תמר בינימוב וגם בשעת יום, אם התאורה לא דולקת, בקושי ניתן לזהות את העבודה באפלה השולטת. מיקום המדרגות העולות אל אולם האוכל שבקומה העליונה מעט נסתר בכל אותו אולם גדול, אך המדרגות עולות הישר אל האולם והן יוצרות כניסה שסביר להניח שכל הסועדים לא יפספסו את הבאים. את אולם האכילה החדש שנחנך ב-1960 מיקם ארליך מדרום לבניין הוותיק שהוסב כולו למטבח. שורת חלונות רציפה נקבעה בגובה ראשי הסועדים ושורה נוספת של חלונות, צרה יותר, נקבעה בחלק העליון של דפנות האולם. תקרת האולם עוצבה מקבוצות של קופסאות במטרה ליצור אווירה יותר מכובדת לאופי האולם וגם כדי לתת פתרון אקוסטי.

במשך שנים שימש חדר האוכל גם לעריכת אירועי תרבות, בעיקר בימות החורף. להקת האירוסים המקומית מופיעה בו מעת לעת ובעבר נערכו בו ערבי שירה שצולמו ושודרו בטלויזיה, כשגולת הכותרת היתה ערבי השירה שנערכו כאן בערב יום העצמאות בהשתתפות מאות אורחים שבאו מחוץ לקיבוץ.

כיום חדר האוכל מתוחזק ומטופח. רוב חזיתותיו מוסתרות בצמרות העצים וקשה לקבל מבט רחב. תוספות קטנות שנוספו לו במהלך השנים פגעו ביופיו המקורי. עצים זה מצוין, אבל עד שיש מבנה ייצוגי עם חזית חגיגית אז ראוי לפנות מקום ולאפשר לה לזרוח במרכז הקיבוץ. חדר האוכל ממשיך לתפקד גם אם במתכונת מעט מצומצמת. מידי יום מוגשת בו ארוחת צהריים וארוחה חגיגית מוגשת בערב שבת. נערכים בו כל החגים לרבות הסדר.

.

אדריכל אברהם ארליק (1991-1905) היה מהאדריכלים היותר משכילים שפעלו בתנועה הקיבוצית וגם מחוצה לה. מאמריו הרבים שפרסם לאורך השנים, העידו על ראייה חדה, יכולת הקשבה ולמידה וכן על כושר ניסוח (את מאמרו על זאב רכטר פרסמתי כאן מחדש). בתחילת דרכו המקצועית עבד במשרדיהם של האדריכלים ריכארד קאופמן בירושלים ואריה שרון בתל אביב, אך ב-1948 הצטרף למחלקה הטכנית של תנועת השומר הצעיר – הקיבוץ הארצי ושם עבד עד לפרישתו לגמלאות בשנות ה-70. הוא לא תכנן מבנים בולטים ויוצאי דופן, אלא כאלה פשוטים בצורתם שאת שורשיהם העיצוביים ניתן למצוא באדריכלות המודרנית. עבודתו של האדריכל לאופולד קרקואר היתה במיוחד קרובה ללבו וניתן לחוש זאת בעבודת ההרחבה שביצע כאן לחדר האוכל שתכנן קרקואר. לימים, הקדיש ארליק מונוגרפיה מקצועית לקרקואר, שעמו שמר על קשרי חברות. 

על יצירתו האישית נמנע ארליק מלהתייחס. כשבא לסכם בקצרה את הבניה בקיבוצים, למרות שחי כל חייו בתל אביב אליה היגר מוורשה ב-1926, התייחס ארליק להיבט העיצובי לו ניתן למצוא הד במבנים שתכנן: "הפשטות והצנע הצורני המאפיינים את הארכיטקטורה המודרנית הם גם מסימניה של הבניה הקיבוצית, אולי אפילו יותר מאשר בעיר וזה מטעמים כלכליים ואידאולוגיים גם יחד". בהמשך דבריו התייחס ארליק לשינויים בבנייה בקיבוצים וציין כי "מגמות חדשות הנוגדות במידה זו או אחרת את העקרונות של הסגנון הבינלאומי, חודרות גם לבניה הקיבוצית, אם גם באיחור ובהיסוס כלשהו" (מתוך: "האדריכלות בישראל – סקירה היסטורית", 1983). נכדו הוא מולי שגב ששיחק בסדרה "קרובים קרובים" בדמותו של מולי ומאז 2004 הוא עורך את "ארץ נהדרת". 

כתבתי כאן על חדרי האוכל שתכנן בקיבוצים ניריםעין החורשנחשונים ועין השופט.

.

.

1964: נציגים מאפריקה שבאו ללמוד חקלאות צועדים לצד חברי בית אלפא בחזית חדר האוכל (משה פרידן, לע"מ)

.

חדר האוכל פונה אל הדשא הגדול ומעליו מציץ ראשו של הגלבוע

.

מבט על החלק הוותיק בבניין שהוקם ב-1932 בתכנון האדריכל לאופולד קרקואר ומשמש כיום מטבח

.

שלט קטן שהציבה המועצה לשימור אתרים

.

גג הבניין המקורי היה שטוח אך ברבות השנים הוקמו גגות נוספים ומשופעים וגם הצבע הלבן נבצע בצבעים אחרים. מגדל הביטחון שהוקם כבר ב-1932 שימש לתצפית ולקשר וכיום מותקנת עליו מחרשה

.

לחדר האוכל ניתן להיכנס מבעד לכמה פתחים. האגף החדש שנבנה ב-1960 המשיך את השפה העיצובית שהופיעה בחדר האוכל המקורי: הדגשת עמודים וחלונות ממוסגרים

.

קטע חזית באגף המאוחר שהוקם ב-1960

.

המבואה הגדולה שבקומת הקרקע מוארת בחלקה הודות לזיגוג העוטף אותה

.

בחלק זה ניצב לוח המודעות. בית אלפא היה חלוץ לוחות המודעות בקיבוצי השומר הצעיר ואולי בכל התנועה הקיבוצית. לוח המודעות הותקן בחדר האוכל של בית אלפא כבר ב-1923 ומאז הפך למוסד בפני עצמו בקיבוץ

.

במשך עשרות רבות של שנים הופקדה תמר בינימוב על לוח המודעות.

.

מאז שקיעתה של השיתופיות וכניסתם של אמצעי תקשורת אחרים שקע גם לוח המודעות

.

בחלק אחר באולם המבואה התקינה תמר בינימוב עבודת קרמיקה גדולה

.

חדר דואר

.

מעודכנים ברישום גשם שנתי

.

המדרגות העולות אל אולם האוכל הממוקם בקומה העליונה

.

אולם האוכל בצורת האות T ולאורך היום הוא שטוף באור נעים החודר מבעי לשתי שורות פתחים הרחבים

.

שנות ה-70: הרצאה בחדר האוכל (ארכיון בית אלפא)

.

תקרת האולם מורכבת מקבוצות של קופסאות בהן משולבות מערכות מיזוג אויר ותאורה

.

מאז 1960 לא השתנה האולם

.

הגשה עצמית

.

פסנתר בפינה

.

מכונת כלים במטבח ששימש במקור אולם אוכל

.

וכאן ניתן להתרשם מפתחי החלונות המיוחדים שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר

.

ויכולים לשמש גם כמדפים

.

.

(4) ספרייה

לאורך שנות ה-60 ועד לסוף שנות ה-80 ליווה את בית אלפא האדריכל מנחם באר, חבר קיבוץ געתון, שהיה לאדריכל בכיר במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. באותן שנים הוא תכנן כאן את שכונות המגורים החדשות ומבנה הספרייה מ-1984 כשבמוסד החינוכי השוכן בקצה הקיבוץ הוא תכנן גם את חדר האוכל, הספרייה ומבני כיתות.

המבנה מתאפיין בפתחים צרים יחסית למבנה ציבור, ואלה שנקבעו בחזית תוכננו באופן שקוע כך שקרני שמש ישירות לא יחדרו פנימה. הגימור הוא של טיח שפריץ והחלק היחיד שנותר בטון חשוף הוא הגגון המגן ומדגיש את פתח הכניסה הקטן. הכניסה הראשית למבנה היא מהחזית המזרחית הפונה לאזור המגורים לא לרצועה הירוקה. בכלל, למרות שהספרייה שוכנת על דופן הרצועה הירוקה והפתוחה החוצה את הקיבוץ, המבנה כמעט ולא פתוח אליה ואין לו למעשה כל יחס לסביבה.

.

הספרייה בתכנון האדריכל מנחם באר נחנכה ב-1984

.

.

(5) המועדון

המועדון לחבר הראשון של בית אלפא הוקם ב-1934 והדבר לא בא בקלות. עד אז לא היה כלל מבנה תרבות או מועדון לחברים. מאז חנוכת בניין חדר האוכל שתכנן קרקואר, נותר צריף חדר האוכל נטוש וללא שימוש. "ביום מן הימים נזכרו בו החברים ועלה בדעתם שיש להחזיר את עטרת הצריף ליושנה ולהועיד אותו כצריף תרבות". באסיפה התחולל ויכוח גדול בנושא תקצוב שיפוץ והפעלת המבנה, "אך לאחר שהיוזמים נשבעו שבועה נמרצת שהצריף ייבנה על טהרת ההתנדבות, וכל עשרות הלירות הדרושות לשיפוצו יגויסו על ידי מגבית מיוחדת, ניגשו להקמתו".

למיקומו של המועדון נקבע מיקום אחר ולכן "העלו אותו על גלגלים והעתיקוהו למקום החדש. משנה מקום משנה מזל. כאשר שופשף היטב לנוקה מן הפיח והעשן, ונמחקו כל סימני העבר, קישטוהו וצבעוהו מבחוף וריפדוהו בדיקטים מבפנים כנאה לצריף תרבות. אז חנכו אותו ברוב פאר".

השביל שיוצא מחדר האוכל ועולה במעלה הגלבוע הופך למדרגות רחבות וחגיגיות שמובילות אל שער שממסגר את הנוף. שתי זרועות נמשכות מהשער אל הצדדים כשהן נשענות על שורות של עמודונים דקיקים ועגולים הנושאים גגון הנמתח לכל אורך המבנה משני צידיו. בכל אחת משתי הזרועות מצוי אולם. זהו מבנה המועדון שנחנך בחג ה-30 לקיבוץ בית אלפא, ב-1952 ובתכנון האדריכל זאב פורת. עד אז השתמשו החברים בצריף ששימש במקור חדר אוכל ומטבח, עד לבנייתו חדר האוכל הבנוי.

צורת המבנה מזכירה את המבנה המקורי לפני שהורחב של מוזיאון וילפריד ישראל והמועדון בקיבוץ הזורע, שנבנה באותן שנים בתכנון האדריכלים מוניו גיתאי-וינרויב ואל מנספלד. גם פה כולל המבנה מבואה מקורה שממסגרת את הנוף ומשני צדיה אולמות – אחד קטן יותר נועד למועדון לחבר והוא כולל גם קומת מרתף ואולם שני גדול יותר שנועד להתכנסויות. כיום משמש לאולם התכנסות קטן, תצוגה של אוסף ארכאולוגי ובקומת המרתף שוכן ארכיון תצלומים. המבנה כולו שמור היטב על פרטיו ולא עבר שינויים.

בשונה מהגישה המודרנית שאפיינה את חדר האוכל, בחר כאן האדריכל בגישה קלסיציסטית שבאה לידי ביטוי בין השאר בשמירה על סימטריה ואף שילוב במרכז המבנה של כיפה קטנה. פורת שהיה יליד לבוב, היגר לארץ ישראל כניצול שואה והתיישב בתל אביב בה עבד במחלקת ההנדסה העירונית. הוא נותר אלמוני ולא תכנן מבנים רבים או כאלה יוצאי דופן אך המבנה המונומנטלי שתכנן בבית אלפא חריג במכלול עבודתו. לבית אלפא הוזמן פורת לתכנן את מבנה המועדון, הודות לקשרים עם כמה מחברי הקיבוץ אותם הכיר מילדותו בלבוב.

.

1964: המועדון וברקע הגלבוע: במבנה שני אגפים – ימני הכולל אולם גדול וגבוה ושמאלי עם אולם קטן וקומת מרתף (לע"מ)

.

מבט על המועדון ובעורפו הגלבוע

.

מדרגות אבן רחבות במיוחד מובילות מהשביל היוצא מחדר האוכל אל המועדון

.

מסגרת לנוף ובמרכז כיפה

.

המועדון שוכן במרכז הרצועה הירוקה והפתוחה שבמרכז הקיבוץ. מבט דרומה אל הגלבוע ומימין האולם שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין בוגר הבאוהאוס

.

קיר הנצחה

משני צידי המעבר מצויים אולמות

.

הרבה עמודים

.

ארקדות מלוות את חזיתות המועדון משני צדיו

.

1950: במועדון (ארכיון בית אלפא)

.

.

(6) גן זיכרון

את הגן עיצבו במשותף הפסל ג'ון בייל והמשורר ע. הלל שהיה גם אדריכל נוף בשמו המלא הלל עומר. האתר הוקם ב-1972 לקראת ציון חמש שנים למלחמת ששת הימים ולהנצחת חללי הקיבוץ במלחמה. הוא מורכב מרחבה, קיר הנצחה ופסל שסוגרים על אותה רצועה ירוקה שחוצה את הקיבוץ. מהרחבה עולם מדרגות אל אולם הספורט.

.

קיר הנצחה עם שמות החללים בקצה הרחבה

.

על במותיך חלל

.

שמות החללים מונצחים על לוחיות מתכת כסופות

.

פסל של ג'ון בייל וברקע מבנה המועדון

.

שנות ה-70: בית העם ובחזית האנדרטה לזכר החללים (ארכיון בית אלפא)

.

.

(7) בית עם ואולם ספורט

לצורך כינוסים של אלף משתתפים ויותר וגם לצורך אולם ספורט יזמו החברים בסוף שנות ה-50 את הקמתו של בית עם ואולם ספורט. עם קבלת ההחלטה על הקמת המבנה שנחשב למותרות בקיבוץ, נתנו החברים את הדעת גם לנושא המימון: "בהתחשב עם מצבנו הכספי הוחלט שהמופעל יקום אך ורק ממקורות כספיים שמחוץ לקופת הקיבוץ, כגון שילומים, תרומות ההורים, קרובים וידידים, התגייסות חברים וכדומה. קמה גם ההצעה של הנצחת זכר יהודי סטשוב שנספו בשואה".

הבנייה נדחתה כמה פעמים ולבסוף התקיים טקס הנחת אבן הפינה ב-1962. האירוע נערך ביום השנה ה-40 לקיבוץ, במקביל לחנוכת הרחבת חדר האוכל. תכנון הפרויקט נמסר לאדריכל שמואל מסטצ'קין שהיה אדריכל ראשי במחלקה הטכנית של קיבוצי השומר הצעיר והקיבוץ הארצי. באותה עת הוא תכנן גם את בריכת השחייה ואולם הספורט בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים. שם הוא הציג מבנים מתוחכמים מבחינה צורנית והנדסית, והד לכך ניתן למצוא גם כאן.

את השימוש בכיפה שטוחה ניתן למצוא בעיקר בבתי כנסת ובתי מדרש שנבנו באותן שנים ועל חלק מהם כתבתי כאן כמו בית המדרש במדרשיית נעם בפרדס חנה ובית הכנסת בקיבוץ עין הנצי"ב שאת שניהם תכננה האדריכלית ג'ניה אוורבוך, או בית הכנסת המרכזי בשכונת בהר הכרמל בתכנון האדריכל ישראל קומט, כמו גם מבנה האודיטוריום ע"ש צ'רצ'יל בקריית הטכניון בחיפה בתכנון האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון. מסטצ'קין בעצמו ביצע מבנה דומה לזה שבבית אלפא שגם בו שילב כיפה שטוחה ופיזר פתחים מרובעים עם הגנות שמש קבועות – אלא שמבנה זה נבנה במחנה צבאי ולא ידוע היכן.

.

1961: הזמנה לטקס הנחת אבן פינה לבית העם ואולם הספורט (ארכיון בית אלפא)

.

תחילת שנות ה-60: האולם בעת הבנייה (באדיבות נעמי מורג)

.

מבנה במחנה צבאי לא מזוהה בתכנון האדריכל שמואל מסטצ'קין (באדיבות נעמי מורג)

.

.

המבנה מורכב מגוף מרכזי בצורת מרובע, אלא שבשתיים מפינותיו הנגדיות הוסיף האדריכל למסה אגפי מלתחות. היות והבניין נבנה לאורך שנים, יתכן ואלה תוספות שלא נכללו בתכנון המקורי. גם מגדל התצפית המסתלסל מעל אגף המלתחות, חריג ביחס לשפה העיצובית של הבניין ונראה כמו תוספת.

את קצוות הכיפה השטוחה קבע מסטצ'קין במרכז הקצה העליון של כל חזית וכך נוצר משחק צורני של ריבוע בתוך ריבוע בהזזה, אך את המשחק הזה ניתן לראות רק מהאוויר ואולי גם ממרומי הגלבוע. בחזיתות הבניין השתמש האדריכל בפתחי חלונות מרובעים הפזורים בהזזה, כשלפתחים הפונים למזרח הוסיף מסגרות בולטות שנועדו להגן מפני חדירת קרני שמש ישירות ומסנוורות.

כיום משמש האולם בעיקר לפעילות ספורט. בשנים עברו כשסדר פסח הצליח למשוך יותר מאלף סועדים, הובאו לאולם שולחנות ונערך כאן הסדר. עם החלשות מעמדו של הסדר השיתופי, הצטמצם מספר האורחים והמשתתפים והא מתקיים כיום בחדר האוכל ובאולם מתקיימת פעילות ספורט בלבד.

.

באופן סימטרי עולים מדרגות מרחבת הזיכרון אל אולם הספורט

.

לכיוון מזרח מוגנים פתחי החלונות במסגרות בטון למניעת חדירת קני שמש ישירות שמסנוורות ומחממות. הבניין מטויח בטיח שפריץ שהיה אופנתי אז

.

בחזית המערבית מציצה כיפה שטוחה ועל גג אגף המלתחות מתנשא מגדל תצפית

.

מגדל התצפית המסולסל בנוי מבטון חשוף

.

בחזית המערבית פתחי חלונות ללא הגנה מחדירת קרני שמש

.

האולם הגדול מזכיר במשהו את אולם הספורט שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין בקמפוס גבעת רם בירושלים, אלא שכאן הוא השתמש בכיפה שטוחה וגדולה שבחריצים לגג קבע חלונות שמחדירים אור נעים ואין צורך בתאורה מלאכותית בשעות היום

.

טריבונות בצמוד לדופן הדרומית של האולם

.

הקירות לא שטוחים וכוללים בליטות שעל אחת מהן תלוי סל

.

במה רחבה צמודה לדופן הצפונית של האולם

.

שנות ה-70: ריקודים בפורים (ארכיון בית אלפא)

.

שנות ה-70: סדר פסח באולם (ארכיון בית אלפא)

.

תודה למיכל לנס, ראובן טרייבר, יובל דניאלי, אורי בן ציוני, עמירה שגב, נורית רונן, אדריכל פרדי כהנא ואדריכל ד"ר צבי אלחייני.

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ממש לקראת הסוף  ביום 24/05/2020 בשעה 7:00

    מרשים ביותר. עבודת נמלים, נבירה איכותית בעובדות,הבנת הנקרא, בקיאות בחומר, כתיבה משובחת, יד וכבוד למוסד. הערונת, אם יורשה: יהודה יערי לא השאיל את המונח, אלא שאל אותו, כנטען כאן.

  • ממש לקראת הסוף  ביום 24/05/2020 בשעה 7:04

    ומדוע נפקד מקומו של קיבוץ מסילות?

    • מיכאל יעקובסון  ביום 24/05/2020 בשעה 7:06

      ישנם 270 קיבוצים ועד היום כתבתי על כמחציתם. במסילות בקרתי פעמיים, אספתי את כל החומר הדרוש ורק נותר לכתוב. אני מקווה שזה יקרה בשנתיים הקרובות.

  • יעקב בורנשטין  ביום 24/05/2020 בשעה 7:07

    ולתפארת מדינת ישראל

  • יעקב בורנשטין  ביום 24/05/2020 בשעה 7:16

    ממתין לסקירה על קיבוץ מסילות, הקרוב ללבי בעיקר בשל נישואי המוצלחים עם בת המקום החשוב ובעל הזכויות בהיסטורי של מדינתנו.

  • Dalia  ביום 24/05/2020 בשעה 14:23

    עבודת קודש!!! תודות לך מיכאל!

  • amitaisandy  ביום 27/05/2020 בשעה 17:31

    אף מבנה אבן או בטון לא ישתווה ביופיו לעץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: