סיבוב במרכז הספורט ובאמפיתיאטרון האוניברסיטאי בגבעת רם

ברגע שהאדריכל שמואל מסטצ'קין קיבל את ההזדמנות לתכנן מחוץ למסגרת הקיבוצית, שם היה רגיל לתכנן, התגלה בו משהו אחר. לכאורה התגלה צד יצירתי ונועז, אך כשבוחנים את התוצאה לעומקה, אולי פשוט מדובר בשחרור. מסטצ'קין שהיה אדריכל בכיר במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, תכנן חדרי אוכל, לולי תרנגולות, בתי ספר, בתי מגורים, בתי ילדים – התוצאה היתה מאופקת ולרוב שבלונית. אבל ברגע שהנהגת התנועה לא עקבה אחרי מעשיו, הרסן השתחרר. כך היה בבית היוצר בים המלח, כך היה גם באולם ההתעמלות בסמינר הקיבוצים וכך גם ארע במבנים שתכנן בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם.

בשונה מאדריכלים אחרים בתנועה הקיבוצית, למסטצ'קין (2004-1908) היו שני פרטים ביוגרפים ייחודיים: הוא היה בוגר הבאוהאוס והיה גם תושב תל אביב. אולי שני מרכיבים אלה הם שאפשרו לו להימנע מלהתקבע.

בגבעת רם תכנן מסטצ'קין ארבעה מבנים: אמפיתיאטרון (1958), מרכז הסטודנט (1962), אולם ספורט (1966) ובריכת שחייה (1968). אלה מבנים ייחודים בנוף הקמפוס שראוי להתעכב עליהם.

ועל כך ברשימה זו.

.

14500533_1402913176404927_7636782176851479502_o

מקום לדאגה

.

.

gr-gym8

חזית של הבריכה (משמאל) אולם הספורט ומרכז הסטודנט וחתך בבריכה (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

gr-gym

שנות ה-60 (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

gr-gym2

שנות ה-60: אולם הספורט (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

dsc08793

בטון וזכוכית

.

dsc08739

אולם הספורט

.

dsc08743

עמודי האולם הם לוחות בטון אנכיים המצלים מפני קרני שמש ישירות

.

dsc08787

צורת המשולש היא הצורה העיקרית באולם הספורט

.

dsc08788

גג

.

gr-gym-3

שנות ה-60 (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

dsc08780

באולם

.

dsc08782

סימטריה

.

.

.

dsc08784

מבט מלמטה

.

dsc08747

אור

.

dsc08748

טריבונות

.

dsc08749

כמו ברבים מהמבנים המאוחרים שתכנן מסטצ'קין, גם כאן יש פינות שלא מצליחים לנצל והן הופכות למחסנים פתוחים

.

gr-gym6

שנות ה-60 (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

dsc08755

באחת הפינות באולם מסתתרות מדרגות היורדות למלתחות ובהמשך לאולמות סקווש ובסוף לבריכת השחייה

.

dsc08756

אחד מאולמות הסקווש

.

.

.

dsc08760

בריכת השחייה: בחלק הנמוך החלון צר

.

dsc08758

תחרות שחייה

.

gr-gym7

שנות ה-60: המקפצה נהרסה מזמן (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

gr-gym-5

שנות ה-60 (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל).

.

dsc08761

בקצה השני של האולם גובה התקרה מאפשר חלון גבוה

.

dsc08769

לחלק משטח החלון נוצרו לאחרונה מדבקות שחוסמות חלק מהמבט

.

dsc08776

כמו כנסייה

.

gr-gym4

שנות ה-60 (באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל)

.

dsc08774

התקרה הייחודית יצרה בעיות אקוסטיות

.

 

dsc08762

מה שהוביל את ההנהלה לכסות את כל התקרה במשטחים אקוסטים

.

dsc08800

בעבר הקיפה את גג הבריכה מרפסת תצפית שכיום היא חסומה בגדר

.

dsc08809

חזית בניין הבריכה

.

dsc08805

בריכת שחיה

.

dsc08738

הבניין שבמקור היה מבנה פיסולי ומרשים מכוסה בגדרות ומערכות מיזוג אוויר

.

dsc08737

בצמוד לו בונים קופסה שמייצגת את כל מה שרע באדריכלות הישראלית העכשווית

(2+1) אולם כדורסל ובריכת שחייה

מה עבר למסטצ'קין בראש כשתכנן את בריכת השחייה ואולם הספורט בגבעת רם? האם הוא השכיל להבין איזה בעיה אקוסטית הוא בורא? כזו שקשה לפתור מבלי לפגוע בבניין? מסטצ'קין היה אז בשיא חיבתו לבטון החשוף, חיבה שלא היתה רק אסתטית אלא גם קונסטרוקטיבית ולכן צורת המבנה היא גם השלד שלו. יציקה אחת של בטון שבסיום העבודה היה צריך רק להכניס דלתות וחלונות והבניין מוכן.

את הסגנון האדריכלי הזה מסטצ'קין לא המציא. סביר להניח שכמו אדריכלים רבים אחרים בעולם באותן שנים (וגם היום) הוא מצא בז'ורנלים את ההשראה. מבלי לבחון פרטים או תוצאות, הוא התאהב והעניק את הפרשנות האישית והמקומית שלו למה שראה. תחילה פריסת המבנים: זו כמעט קלישאה יהיה לציין שיש כאן השראה מיצירתו של אוסקר נימאייר: ההתמודדות עם טופוגרפיה טבעית שמבוטלת באמצעות במה מישורית. במקום לשתול קוביות על הבמה בחר מסטצ'קין לעצב מבנים בעלי צורות פלסטיות, כמו פסלים בנוף, או כמו פסלים שהם נוף. שתי התיבות היחידות נמצאות בקצה והן נועדו למבני מרכז הסטודנט. תפקידן אולי להדגיש את שני המבנים הנותרים: אולם הספורט ובריכת השחייה – מבני בטון שנותרו חשופים ובשניהם תפקיד חשוב לאור הטבעי.

אלה שנות השיא של אמנות הבנייה בבטון בישראל. בערך "בטון" בספר "הפרויקט הישראלי" (מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004) בעריכת צבי אפרת, יש כפולה מוצלחת במיוחד שעיצב מיכאל גורדון וכוללת זה לצד זה מבני בטון שנבנו כאן באותה עת: בית הכנסת המרכזי בנצרת עילית בתכנון נחום זולוטוב, מסעדת רונדו במלון דן כרמל בתכנון שמואל וארי רוזוב, ביתן תל אביב בגני התערוכה בתכנון אריה אל-חנני, אולם הקימרון בעמק המעיינות בתכנון שלמה גלעד, בית הכנסת בגבעת רם של היינץ ראו ודוד רזניק והיכל הספר במוזיאון ישראל בתכנון פרדריק קיסלר וארמנד ברטוס.

אך לעומת מרבית הפרויקטים שנבחרו לאותה כפולה, בשני המבנים של מסטצ'קין לא ניתן מענה פונקציונאלי והרעש הפך בשניהם למיטרד בלתי נסבל שפגע בתפקודם. הפתרונות הגיעו בסופו של דבר לא על ידי האדריכל, והם אכן פגעו בבניין. באולם הספורט הפתרון של יריעות אקוסטיות נמצא סביר גם אם פגע ברציפות הבטון החשוף אבל עדיין ההד נורא ואיום. בבריכת השחייה (שנבנתה ככל הנראה בהשראה מסוימת מכנסיית פרנציקוס מאסיזי שתכנן נימאייר בברזיל), הפתרון האקוסטי מורכב מחיפוי שמזכיר קרטוני ביצים ואפשר למצוא באולפני הקלטות. אלא שבבריכה בגלל צורת המבנה הייחודית ורעש המים, גם החומר הזה לא יכול לפתור את הרעש. העיצוב הנזירי המקורי של שני הבניינים נעלם לטובת כל מיני תוספות שהודבקו למבנים בחוסר טעם תוך המשך הפגיעה בתפקודם ושלמותם. לאחרונה נוסף אגף חדש למבנה ובימים אלה נוסף בניין שלם, כמו גיבנת, שלא מנסה אמנם להתחרות עם הבניינים הוותיקים. סביר להניח שהוא יהיה יותר פונקציונאלי אבל בהיבט העיצובי הוא ירוד.

למרות השינויים והתוספות, נותרו שני המבנים שתכנן מסטצ'קין מרשימים גם היום, חמישים שנה לאחר שבנייתם הושלמה. שני המבנים איבדו את מעמדם הנופי לאחר שהצמחייה הסתירה, הגישה לחלקים חיצוניים כמו מרפסת חזיתית נחסמה, נוספו מערכות על הגג, הוקמו גדרות. הצורניות הייחודית שהיתה חשופה לעין נעלמה.

.

(2) אמפיתיאטרון

ב-1958 הושלמה בנייתו של האמפיתיאטרון שהחליף את האמפי בהר הצופים. 11 שנה קודם לכן יצא האמפי של הר הצופים מכלל שימוש עם הקמת המדינה, והנתק שנוצר בין מערב העיר ובין המובלעת בהר הצופים. בשטח עליו הוקם המבנה החדש בגבעת רם, היתה מחצבה ישנה שהכילה את התנאים המתאימים להקמת אמפיתיאטרון בתחומה. לימים כתב מסטצ'קין על הפרויקט (טקסט שמופיע בספר "לבנות ולהבנות בה – ספר שמואל מסטצ'קין", הקיבוץ המאוחד, 2008):

"כשהתחלתי לתכנן את האמפיתיאטרון היה לפני נתון יסודי שקבלתי ממר שלמה גור, שעמד בראש הבנייה של האוניברסיטה העברית בגבעת רם: האמפיתיאטרון יהיה בנוי מאבן, בסגנון של תיאטרון יווני". את המבנה הוא חילק לשלושה חלקים: (א) במה עגולה, (ב) עורף הבמה המקיף כמחצית משטח הבמה, ו-(ג) שורות מושבים מעוגלות המקיפות גם הן כמחצית משטח הבמה. בשונה מאחורי הבמה שעוצב באמפי בהר הצופים עם עמודים וקורות בעיצוב ניאו-קלאסי, כאן בחר מסטצ'קין ליצור מבנה נמוך שיאכלס חדרי שירותים וחדרי שחקנים. בכלל, מסטצ'קין באופן מוצהר בחר שלא לקבל השראה גדולה מידי מהמודל היווני, אלא העדיף ליצור מודל מודרני המתאים לזמן ולמקום בו הוא פועל. כך לדוגמה את ההשראה למבנה שבעורף הבמה עיצב בתכנית שמזכירה שופר, כך שקצה אחד שלו צר יותר לעומת הקצה השני. בשופר הוא מצא דימוי צורני וסמלי. תכנית האמפי לא היתה סימטרית, אלא יצרה רחבה גדולה בקטע שבין הקצה הצר של המבנה האחורי ובין תחילת שורת המושבים. כל סידור המושבים הושפע מאותה צורת שופר מה שיצר אשליה של תנועה שלוכדת את העין. כל זאת עשה מסטצ'קין כדי להעצים את הממד הטקסי של המקום, שנועד בעיקרו לטקסי חלוקת תעודות או אירועים חגיגיים.

עבודת האבן באמפי כוללת מגון אבנים (בעיקר אבן גיר אבל גם אבן בזלת) ועיבודים (מאבן נסורה ועד עיבוד גס). למעשה, כל חלק וחלק באמפי מחופה או מורכב מאבן, למעט המושבים עצמם שנוצקו מבטון. כיום קשה להבדיל בין הבטון ובין האבן, שיני הזמן ובעיקר הקורוזיה העניקו לבטון מראה של אבן.

לשאר האוניברסיטאות שנבנו בהמשך בתל אביב, חיפה ובאר שבע אין אמפיתיאטרון, אבל לפני כעשור בחרה אוניברסיטת בר אילן לבנות לעצמה אחד כזה. בבר אילן ממוקם האמפי בקצה הקמפוס ובקצה של גן סמלי, וכמו בגבעת רם גם הוא לא מתפקד רוב ימות השנה.

dsc08712

בכניסה לאמפיתיאטרון

.

dsc08709

מדרגות רחבות מובילות אל שורות המושבים העליונות כשמימין קיר אבן ומשמאל טבע פראי

.

1000893

1957 (צילום: פוטו גרוס, באדיבות האוניברסיטה העברית)

.

dsc08721

צבט כללי: במרכז במה עגולה

.

1000894

1957 (צילום: פוטו גרוס, באדיבות האוניברסיטה העברית)

.

dsc08725

אמפיתיאטרון שטוח במיוחד

.

dsc08715

שילוב אבן מקומית עם אבני בזלת מהגליל

.

dsc08727

המושבים

.

dsc08733

אבן

.

dsc08719

ובטון

.

dsc08716

עבודת אבן

.

dsc08717

קצת מוזנח והצמחייה מתחילה להשתלט

תודה לד"ר צבי אלחייני, דנה פילוסוף חובב, איילת יושיע ולאביבית

שיר לכבוד יום ראשון ה-I של השנה:

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זאב קינן  On 08/10/2016 at 20:55

    אכן אולם הספורט הוא אסון אקוסטי. שיחקתי בו כדורעף במשך שנים בשנות ה-1980 וה-90, והקושי (שהיה ליתרון מבחינתנו נגד הקבוצות האורחות) היה בהד המשולש והמרובע מכל מכה בכדור, שמקשה על ההתמצאות.
    בנוסף, התאורה חלשה מאד ומפוזרת מנקודות תאורה בתקרה, והגוון האפור-כהה של הבטון, יחד עם רצפת הפרקט הכהה מאד של אז (הוחלפה בינתיים בשיפוץ) – הקשו מאד על הראייה במשחקים.
    להוסיף לצרות הללו, החלק המרכזי של האולם נמוך מאד, ולא פעם כדורים היו פוגעים בו.

    בקיצור – ארכיטקטורה מרהיבה, פונקציונליות מחרידה. איך אמר מיכאל? "כשנתנו לו להתפרע מחוץ לקופסה של מחלקת התכנון – הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים".

  • משה גיל  On 08/10/2016 at 22:29

    אכן האולם היה אסון אקוסטי ולקוי מבחינת תאורה. בשנת 2005-2006 נתבקשנו לעבוד על האולם ולהתאימו לתפקידו. אנשי המרכז הביעו לאחרונה הערכה רבה לתיפקודו ועיצובו הפנים שלו. אנא ציין את שם האדריכלים שטיפלו באולם – נדלר, ביקסון, גיל .
    תודה

  • משה פרנק  On 09/10/2016 at 1:22

    זה, כמובן, תיאטרון – ולא אמפיתיאטרון. חבל שמנציחים שגיאה, אפילו בכתיבה מקצועית

  • amitaisandy  On 09/10/2016 at 3:05

    אדריכלים ממררים את החיים לאנשים שלמענם הם מתכננים – מה עוד חדש?

    • itamsh  On 17/10/2016 at 21:55

      אם הם היו מתכננים עבור אנשים, עוד היה בסיס לשיחה. הבעיה נעשית קטסטרופה כשהם מתכננים עבור האגו, עבור הז'ורנל, או עבור ועדת הפרס (שמורכבת מחבריהם, המנותקים כמוהם). הצרכים של המשתמשים מעניינים להם את קצת התנוך.

      • שלגיה  On 18/10/2016 at 8:09

        הבעיה של האדריכלים זה שהם מבטלים את עצמם אל מול ההדיוטות שמזמינים מהם,ואז כל הבתים והדירות נראים כמו דירה לדוגמא בראשון,כמו המכנה המשותף הנמוך. אדריכל הוא איש מקצוע ואומן וכמו שלא נתחיל להגיד לציירים ופסלים איך לצייר,כך גם לא לאדריכל.
        אם הייתי בונה בית או משפצת אדריכלית,הייתי בוחרת אדריכל שאני אוהבת את הסגנון שלו,הייתי הולכת להסתובב בעבודות שלו ואז נותנת לו יד חופשית לבחור ולהחליט,עד רמת הידית בדלת.

  • רוני ה.  On 09/10/2016 at 12:59

    אני חושב שיש אמצעים טכנולוגיים להשתיק רעשים – מכשיר שמשדר גל קול משלים ומבטל את גל הקול של הרעש.

  • פרדי כהנא  On 09/10/2016 at 17:35

    למיכאל שלום,
    הכתבה על גבעת רם מעניינת וכמובן גם לא מעט אכזרית.
    אני לא מכיר את המתחם בכלל, ביקרתי שם בשנות ה-60 ולא בדיוק נהניתי…
    כמה הערות לגבי מקומו של מסטצ'קין במחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי, לא מניסיון או ידע אישי, אלא מקשרים שהיו לי גם עם פיינמסר וגם עם שמוליק (וחיליק ומנחם וארליך ועוד).
    מסטצ'קין לא היה "ראש מחלקת התכנון בקיבוץ הארצי". ראש המחלקה הטכנית היה באותן השנים ישראל פיינמסר, הוא שקבע כל צעד לגבי "תכנון הקיבוץ" והביא את מסטצ'קין למחלקה – מסטצ'קין עבד אתו וידע כיצד לתרגם את היוזמות של פיינמסר לשפה אדריכלית, משלו כמובן. בתור שכזה, מסטצ'קין היה אחד האדריכלים שעבד במחלקה, אולם אדריכל עם מוניטין שרכש בעיקר מעבודות "פרטיות" שתכנן לא מתוך המחלקה, אלא בשירות המחלקה ובחסותה הממסדית.
    "התוצאה הייתה מאופקת ולרוב שבלונית" – האומנם? מסטצ'קין, בעבודותיו הקיבוציות בכלל לא היה שבלוני, כפי שמוכיח התיעוד הנפלא שלך בחדרי אוכל. אדרבא, שאלתי כבר, כיצד נתנו לו?
    מילק לא היה עמיתו של שמוליק, עד כמה שידוע לי אפילו לא נפגשו, מלבד, אולי, באקראי. שני האדריכלים פעלו במקביל (כמו גם המחלקות) אך באופן שונה לחלוטין – המחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד פעלה בצורה משלה כשהמחלקה הטכנית, תחת פיינמסר, תפקדה לאורך שנים אחרת.
    כל זה בה לביטוי ב"לא עיר לא כפר" אולם דורש עבודה מעמיקה ומחקר יסודי שגם יתייחס לאדריכלות האקספרסיוניסטית של מסטצ'קין והניו-קלסית של ביקלס – שתיהן בשירות "הקיבוץ" כחברה קומונאלית.
    הייתי מוכן להכין טיוטה אבל בינתיים מסרתי את כל התיעוד לארכיון יד טבנקין ואין לי (ולאף אחד אחר…) גישה אליו – בלעדיו איני יכול.
    גמר חתימה טובה,
    פרדי

    • מיכאל יעקובסון  On 09/10/2016 at 17:44

      פרדי שלום,
      לגבי "ראש מחלקה" – כך מצאתי בספרים ולכן כתבתי. בכל מקרה תקנתי.
      לגבי השבלוניות: מסטצ'קין שכפל את תכנית חדרי האוכל לאורך כל השנים. בהתחלה היה לו את "מודל המכנסיים" עם הגג הנפתח ואחר כך הוא עבר למודל עם הקשתות. השכפול היה בעיצוב הגושים, עיצוב החזיתות, הפונקציונליות ובמערך התנועה. אף אדריכל אחר בקיבוצים לא שכפל כמוהו, לא קורינלדי, לא באר, לא ערד, לא ביקלס ולא אתה.

  • שלגיה  On 11/10/2016 at 20:17

    חזרתי ,בטח התגעגעתם אליי.
    מיכאל,אתה זוכר שהיה איזה כולבו שלא הסכימו למכור לך מוצרי חלב שלהם. למה הם לא מוכרים לאנשים מחוץ לקיבוץ?

    • מיכאל יעקובסון  On 13/10/2016 at 7:21

      ברור. חשבתי על זה שאם יום אחד אקים תיאטרון (ותמיד זה היה החלום שלי), אשמור תא מיוחד מימין לבמה וכל פעם שתרצי להגיב תוכלי משם.
      המוצרים בכלב היו מסובסדים על ידי הקיבוץ ולכן הם לא נתנו לזרים לקנות, אני חושב ששיטה דומה מתקיימת בכלבו ביגור.

      • שלגיה  On 13/10/2016 at 10:22

        זה מחמיא לי.
        הייתי בארצות הבלטיות ,ואם לא היית -תיסע היום. במטוס היו איזה מיליון וחצי חרדים שנסעו לאומן. בחיים לא הרגשתי שקופה כמו בכמה שניות שתרגמתי להם את הדיילת שביקשה מהם לכבות טלפונים. הם צפצפו עלינו .אז צפצפתי עליהם חזרה, קניתי במטוס סנדויץ' חזיר והסתובבתי עם חולצה קצרה-עשיתי להם דווקא.
        אני חשבתי שלא מוכרים בכולבו, כי זה מוצרים לא מסומנים. מיועדים למכירה פנימית בלבד.
        זה יופי שאתה כותב על ירושלים, עם כל הדוקרים האלה -אני לא נוסעת לשם ודי מתגעגעת. ובשבוע הבא אהיה בעתלית, אז אקפוץ לקבר הזה.

        • מיכאל יעקובסון  On 13/10/2016 at 16:19

          חלק גדול מהמוצרים באמת נראו לי כמוצרים לשיווק פנימי בלבד ולא כאלה שאפשר גם להשיג במעדניות

  • גל  On 12/10/2016 at 23:07

    אפשר הסבר לגבי עניין האקוסטיקה? לא ברור למה המבנה כה בעייתי.

    • מיכאל יעקובסון  On 12/10/2016 at 23:20

      צורת המבנה יוצרת הד. הרעש פוגע בתקרה וחוזר. הבעיה הזו היא לא סוד מקצועי שאפשר לפספס או לדלג עליו וחוק התכנון והבנייה מחייב חוות דעת אקוסטית לא רק בבריכות שחייה ציבוריות אלא גם פרטיות.

  • אהד  On 19/12/2016 at 2:04

    הבריכה של ילדותי. תגיד מה שתגיד על אסון אקוסטי. ספלאשים מהדהדים והד המקפצה היו ויהיו לנצח צליל של בריכה.
    מעניין לציין שהבריכה לא השתנתה כלל ברוב חייה מאז התמונות שהבאת משנות ה-60. היא נותרה ללא שינוי כמעט עד השיפוץ העצום באזור 2009, שבו מבנה מרכז הכושר דרס את הדשא שהיינו יושבים בו לפיקניקים אחרי הבריכה בשבתות, נלקחו ממשתמשי הבריכה הסאונה ומרפסת השיזוף (אותה מרפסת שטענת שנחסמה – היו אליה מדרגות לולייניות שעלו מתוך הבריכה. אפשר בתמונה הישנה לראות את הדלת שבחלון הגדול, מצד ימין) והמלתחות היפות הוחלפו במערכת מסדרונות מוזרה שנראית כמו תאונה תכנונית.
    ובכל זאת, זו עדיין הבריכה האמיתית מבחינתי. תמיד כיף לראות כאן בנייני ילדות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: