סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים מגידו, עין השופט והזורע

בשלושת הקיבוצים הסמוכים זה לזה שבמזרח עמק יזרעאל ישנם חדרי אוכל שתכננו אדריכלים שונים, רק את אחד מהם תכנן חבר קיבוץ, זה של מגידו – האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער. את שני הנותרים תכננו אדריכלים עירוניים. את של עין השופט תכנן האדריכל אברהם ארליק התל אביבי ואת זה בקיבוץ הזורע תכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד החיפאים.

המשותף לשלושת חדרי האוכל היא העובדה שהם ניצבים בדיוק על ציר צפון-דרום ומזרח-מערב, והם כולם כוללים אולם אכילה מלבני וגדול. אך כל אחד מהם מייצג גישה שונה ונבנה בהיקף משאבים שונה. חדר האוכל בהזורע מתחבר למועדון, לאולם תרבות ובקצה השני של המדשאה גם מוזיאון – זה הציר המרכזי של הקיבוץ. בעין השופט יצר ארליק גג קמרונות, שכמוהו ניתן למצוא בחדר האוכל במעלה החמישה שתכנן אדריכל אחר ומעניין מי נתן את ההשראה למי. במגידו חדר האוכל מחופה אבני סיליקט אדומות ויש לו חזות צנועה, טקסית וחגיגית. 

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ מגידו נמצא ממש ליד גן לאומי תל מגידו. יש בו את שרידי הבתים והחומות שכבר ראיתי בעוד אלף מקומות, אבל יש בו דבר אחד נחמד – מערכת מים תת-קרקעית שקצה אחד שלה בתוך שרידי העיר וקצה שני בשלולית קטנה מחוץ לעיר העתיקה.

(2) קיבוץ עין השופט נמצא בין כמה קיבוצים שטרם כתבתי על חדרי האוכל שלהם (חוץ אולי מגלעד). נוסף על אלה יש את השמורה הביוספרית שמקיפה את האזור. בקיבוץ עצמו יש שפע אדריכלי, אך כאן התעכבתי רק באתר הזיכרון לחללי הקיבוץ ובבית המוסיקה שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. באולם התרבות שגם אותו תכנן מסטצ'קין לא הסתובבתי הפעם.

(3) בקיבוץ הזורע שוכן מוזיאון וילפריד ישראל, המוזיאון השני שנבנה בארץ. תכננו אותו צוות האדריכלים שתכנן את חדר האוכל – מוניו גיתאי וינראוב ואלפרד מנספלד. את אולם התרבות תכנן האדריכל שלמה גלעד (גם הוא כמוהם אדריכל עירוני מחיפה).

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

הרעידי תזמורת הלבבות

.

מפת התמצאות

 

.

.

(1) חדר אוכל בקיבוץ מגידו

חדר האוכל הייחודי הניצב בלב הקיבוץ הוקם ב-1976 בתכנונו של האדריכל חיליק ערד (יליד 1927), מבכירי המתכננים בתנועה הקיבוצית וחבר קיבוץ סער. אגף המטבח נחנך כבר ב-1975. עד אז, הסתפקו החברים, שהורכבו מניצולי שואה מפולין וחברי השומר הצעיר מארצות אחרות וילידי הארץ, בצריף שניצב היה בשטח הצמוד למקום בו שוכן כיום חדר האוכל. הצריף הורכב ב-1953 וכמוהו הוקמו בקיבוצים רבים. הקיבוץ גדל, הצריף התיישן והיה צורך בחדר אוכל קבוע וחדש.

החזות הטקסית והקלילה יחסית שמאפיינת את בניין חדר האוכל פונה למדשאה המרכזית של הקיבוץ. את הטקסיות יצר האדריכל באמצעות אולם גבוה יחסית לבינוי בסביבה. את החזית הראשית חילק באמצעות עמודים דקים המדגישים קווים אנכיים, ומזכירים הודות לחלוקה המודולרית חזית של מקדש. אין כאן סתם ציטוט או העתקה, אלא התייחסות היסטורית בפרשנות המותאמת לטכנולוגיה ועיצוב מודרני, כשפרשנות דומה ניתן למצוא גם בחזית העמודים העוטפת את משכן הכנסת בירושלים.

רחבה מרוצפת מקשרת בין הכניסה למבנה ובין הסביבה, רחבה הסגורה מצד אחד בחזית חדר האוכל הצדדית ומצד שני באולם המבואה. כמו שני חדרי האוכל האחרים ברשימה זו, גם כאן ממוקם הבניין בדיוק על ציר צפון-דרום ומזרח-מערב, כמו סרגל. חזיתות מזרח ומערב מפנות פתחים עם הצללות בנויות המודגשות ובולטות מעבר לקו החזית. לעומתן, החזית הדרומית אטומה יחסית גם בגלל כיוון השמש וגן בגלל שכאן מדובר באגף המטבח. לעומת חדר אוכל, בניין המועדון הניצב בסמוך ממוקם בזוית 45 מעלות לאותם צירים.

החזות הברוטליסטית המאפיינת את שאר עבודותיו של ערד לא מופיעה כאן וזה מוזר. השוני העיצובי גרם לי לתהות האם המידע שקבלתי מכמה גורמים במגידו לגבי זהות המתכנן היא אכן נכונה. אין עוררין כי ערד הוא זה שליווה את התכנון והביצוע, אך עדיין החומריות והגושניות לא מאפיינים את יצירתו. לכן, יתכן כי את הרעיון הראשוני ביצע אדריכל אחר שזהותו נותרה עלומה.

להשוואה ניתן לראות את חדרי האוכל של ערד שתכנן וכתבתי עליהם: עין המפרץ, סאסא, סער, גבולות, הראל ונחשון. בכולם קיימת גושניות אקספרסיבית ושימוש בבטון חשוף ככל הניתן. כאן אין אף אחד משני אלה, אלא ההפך: מבנה שמזכיר בית קטן, חזית המחולקת בלוחות בטון דקים וורטיקלים ושימוש בלבני סיליקט אדומות. יותר מזה, מטרים ספורים ממבנה חדר האוכל תכנן ערד מועדון לחבר שנחנך ב-1977, שנה לאחר חנוכת חדר האוכל, ובמועדון מציג ערד את שפתו הגושנית והחומרית האופיינית. כתבתי עליו כאן בבלוג הרבה פעמים ובנוסף פורסם ספר שסיכם את יצירתו – "הבית המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי.

בכל מקרה, ב-2001 הפסיק חדר האוכל לפעול. המועדון לעומתו ממשיך לתפקד ולשרת את חברי הקיבוץ.

.

תחילת שנות ה-50: מראה כללי של קיבוץ מגידו עם חדר האוכל הראשון בצריף. (מקור: ארכיון מגידו)

.

1953: יציקת יסודות חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון מגידו)

.

שנות ה-70: חזית חדר האוכל (מקור: ארכיון מגידו)

.

1980 (מקור: ארכיון מגידו)

.

1982: חדר האוכל מימין ומועדון לחבר משמאל (מקור: ארכיון מגידו)

.

חדר האוכל במבט מהמדשאה המרכזית: משמאל אולם האכילה הגבוה ומימין רחבה מרוצפת ומבואת כניסה

.

חזית האולם מחולקת באופן מודולרי באמצעות קווים ישרים ונקיים

.

חזית מערבית הפונה לרחבה המרוצפת

.

החזיתות הפונות לרחבה

.

פתרונות הגנה על פתחי החלונות מקרני שמש וגשמים

.

לחדר האוכל יש כניסה רשמית אבל גם כניסות נוספות מכל שאר החזיתות

.

העמודים הדקיקים והלבנים על רקע הפתחים הכהים והמילואה המחופה לבנים אדומות מאזכרים חזית מקדש

.

הגנות על הפתחים בחזית מזרח ומערב

.

חזית צפון וחזית מזרח

.

הגנה

.

אדום לבן

.

פינה

.

סיליקט

.

חזית הכניסה עם אולם המבואה ובו שטיפת ידיים ודואר

.

הפעמון שהכריז על ארוחה

.

הדלתות נעולות

.

כבר לא ברוכים הבאים

.

האולם הריק 01

.

האולם הריק 02

.

שנות ה-70: בחדר האוכל (מקור: ארכיון מגידו)

.

מקלט צמוד לחדר האוכל עם תבליט בטון

.

מועדון לחבר סמוך לחדר האוכל

.

המועדון כולל שלושה אגפים הניצבים בזוית זה לזה וסוגרים על רחבה המקושרת לחדר האוכל

.

השפה החומרית האופיינית לחיליק ערד: טיח שפריץ ובטון חשוף

.

בית וותיק בקיבוץ

.

בית חדש

.

גן לאומי תל מגידו הוא עוד אחד מאותם גנים לאומיים שפזורים בארץ עם רמת פיתוח עלובה. סרט הסברה משנות השמונים, העדר שילוט. העדר נגישות לבעלי מוגבלות. שרידי בתים הרוסים וקטעי חומות הם לא דבר כל כך מעניין, בטח לא למי שאינו בא מתחום הארכאולוגיה. האטרקציה היחידה באתר היא מנהרה תת-קרקעית אליה יורדים במדרגות בבור חצוב ורחב. המנהרה מוארת ובקצה שלה נמצא המעיין, או שרידי המעיין שממנו שתו תושבי העיר. הגיע הזמן שמבקר המדינה יבדוק מה קורה בגנים הלאומיים. אם יצאו משם נקיים אז רצוי להגדיל את התקציב משמעותית.

.

תיירים מתבוננים בדגם מגידו המקראית בגן הלאומי תל מגידו

.

הנוף החקלאי הרבה יותר מרהיב ומושך מהתל

.

שערי העיר

.

הולך בתל

.

הירידה למנהרה

.

במנהרה

★

★

★

(2) חדר אוכל בקיבוץ עין השופט

שני המרכיבים המשותפים לחדר האוכל בעין השופט עם זה של מגידו (חוץ מהעמדתם על ציר מזרח-מערב וצפון-דרום): (1) שניהם חד-קומתיים ו-(2) בשניהם רחבת כניסה מרוצפת הסגורה משני עבריה בחזית צד של אולם האכילה ובחזית אולם מבואה.

אך כמו ברוב הקיבוצים, גם כאן חדר האוכל הניצב במרכז הקיבוץ הוא לא הראשון. את חדר האוכל הראשון בעין השופט תכנן האדריכל אריה שרון עם עלייתו על הקרקע ובנייתו הושלמה בשנת 1938 (כשנה לאחר העלייה). המבנה שתכנן שרון היה מבנה עץ ארעי עם גג רעפים משופע (תמונות בהמשך). בשנת 1966 לאחר שחדר האוכל היה צר מלהכיל את כל החברים ולקיבוץ היו את המשאבים הכלכליים להקים חדר אוכל קבוע וגדול, הוחלט לצאת לדרך ולבנות בניין חדש. העבודה נמסרה למחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי והופקדה בידיו של האדריכל אברהם ארליק שעבד במחלקה. חדר האוכל נבנה בשלבים, חלק ראשון נבנה בשנים 1966-7 וחלק שני נבנה מיד לאחר מכן בשנים 1967-8.

אדריכל אברהם ארליק (1991-1905) היה מהאדריכלים היותר אינטקלטואלים שפעלו בתנועה הקיבוצית וגם מחוצה לה. מאמריו הרבים שפרסם לאורך השנים (את מאמרו על זאב רכטר פרסמתי כאן מחדש), העידו על ראייה חדה, יכולת הקשבה ולמידה וכן על כושר ניסוח. הוא לא תכנן מקדשים ומבנים בולטים, אלא עבודות פשוטות באופן אולי אפילו קצת מוגזם. כתבתי כאן על חדרי האוכל שתכנן בקיבוצים נירים, עין החורש, נחשונים. אגב, נכדו הוא מולי שגב ששיחק בסדרה "קרובים קרובים" בדמותו של מולי וב-13 השנים האחרונות עורך את "ארץ נהדרת". ארליק בעצמו, כשבא לסכם בקצרה את הבניה בקיבוצים, התייחס להיבט העיצובי לו ניתן למצוא הד במבנים שתכנן: "הפשטות והצנע הצורני המאפיינים את הארכיטקטורה המודרנית הם גם מסימניה של הבניה הקיבוצית, אולי אפילו יותר מאשר בעיר וזה מטעמים כלכליים ואידיאולוגיים גם יחד". בהמשך דבריו התייחס ארליק לשינויים בבנייה בקיבוצים וציין כי "מגמות חדשות הנוגדות במידה זו או אחרת את העקרונות של 'הסגנון הבינלאומי, חודרות גם לבניה הקיבוצית, אם גם באיחור ובהיסוס כלשהו' (מתוך: "האדריכלות בישראל – סקירה היסטורית", 1983, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל).

באופן חריג, אולי בעקבות דרישת החברים, שילב במבנה תקרת קמרונות. מספר האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית עמק וחבר המחלקה טכנית של איחוד הקבוצות והקיבוצים שפרסם את הספר "לא עיר לא כפר, האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" (יד טבנקין, 2011): "בשנת 1957, כשתכננתי חדר אוכל בראש הנקרה וגם מטבחים באושה ובכפר בלום, הצעתי להשתמש בלוחות מקומטים כפתרון לקירוי מפתחים גדולים וללא קורות, היות והקמט מהווה קורה במינימום חומר. המהנדס רט ממחלקה הטכנית של האיחוד אכן הצליח לפתח את הרעיון והוא יושם בחדרי האוכל שתכננתי. שנתיים לאחר מכן השתמש האדריכל שלמה גלעד בקמטים לאולם ספורט בכברי והשיטה הושמה במספר מבנים בכל הארץ. ארליך השתמש באותו רעיון אולם בצורה של קימור והיו דוגמאות רבות לכך בחו"ל ובעיקר במבנים תעשייתיים. הקימור דורש תבניות מסובכות יותר, אבל גם הוא מגשר על מרחק בצורה יעילה וגם זולה יחסית". נוסף על דבריו של כהנא, ניתן להגדיר שלושה תפקידים לתקרת הקמרונות בה בחר ארליק: (1) תפקיד שימושי הודות ליכולת החדרת אור טבעי למרכז האולם הגדול, (2) תפקיד ארגוני המדגיש את מרכז האולם בו גג הקמרונות מקרה רק את חלקו המרכזי של האולם ויוצר הגבהה, ו-(3) תפקיד אסתטי הודות לתקרה הייחודית ששילבה קווים מעוגלים בכל אותם קווים ישרים שמאפיינים את שאר חלקי הבניין. בן עמי זמיר, חבר הקיבוץ שעבד בין השאר במחלקה הטכנית, מוסיף שתקרת חדר האוכל לא נבנתה בדיוק כפי שתוכננה. הסיבה לכך היתה שבמהלך הבנייה הוחלט שלא לבנות את אחד הקמרונות, וזאת מתוך חשש שתהיה חריגה בתקציב הבנייה.

בכלל, נושא התאורה הטבעית העסיק את ארליק בבניין חדר האוכל, והוא דאג לפתוח בחזיתות דרום ומערב פתחי חלונות גדולים ככל הניתן, תוך שהוא מתייחס לפתרונות הצללה. בחזית המזרחית הפונה לרחבת הכניסה המרוצפת הסתפק בחלון סרט צר הקבוע בגובה ראשי הסועדים, וזאת כדי למקד את הבאים לחדר האוכל אל פתח הכניסה ולהימנע מקשר עין עם הסועדים בפנים.

כיום מוגשות בחדר האוכל בימים ראשון עד חמישי שלוש ארוחות. בשישי מוגשת ארוחת בוהריים וארוחת שבת. למחרת בשבת חדר האוכל סגור. בליל הסדר האחרון התאספו כ-700 איש לסעודה משותפת. למרות שהקיבוץ החל בתהליך הפרטה בינואר השנה, חדר האוכל ממשיך לשמור על מעמדו, לא מעט הודות למנהל ענף המזון וחבר הקיבוץ מיגל זרקוס שדואג להפעלת ושיכלול המקום ולמשיכת החברים.

בתחנות אדריכלות נוספות בעין השופט אתעכב בהמשך הרשימה.

.

1939: חדר האוכל הראשון בצריף עץ שתכנן האדריכל אריה שרון (מקור: ארכיון עין השופט)

.

1940: צריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

לקראת ארוחת שבת (מקור: ארכיון עין השופט)

.

שנות ה-40: בצריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

שנות ה-40: סועדים (מקור: ארכיון עין השופט)

.

שנות ה-50: בצריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

סועדים (מקור: ארכיון עין השופט)

.

הכיריים במטבח בצריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

דגם של בניין חדר האוכל בתכנון אברהם ארליק השונה מהמבנה הקיים כיום (מקור: ארכיון עין השופט)

.

רחבת הכניסה הראשית לחדר האוכל (צילום: מוטל ארבל, מקור: ארכיון עין השופט)

.

האדריכל לצד החברים באולם חדר האוכל בשלבי הבנייה האחרונים (מקור: ארכיון עין השופט)

.

לקראת ארוחה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

הריסת צריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

חזית דרומית (משמאל) וקטע מחזית מזרחית הפונה לרחבת הכניסה

.

רחבת הכניסה לחדר האוכל

.

קיר אמנות בכניסה

.

מגדל המים המלבני

.

בלוקים ובטון חשוף

.

חזית מערבית של חדר האוכל עם מרפסת הפונה למדשאה המרכזית

.

חדר דואר

.

תיבות

.

ידיעות

.

סיורים

.

בקולנוע

.

זמני ארוחות

.

חדר האוכל

.

מאור היטב הודות לחלונות אופקיים המלווים את כל החזיתות וכן חלונות בגג

.

השולחנות מוכנים לקראת ארוחת ליל שישי

.

מנורות כדוריות הן האהובות עלי

.

בעורף חדר האוכל מצויות הכניסות למטבח ולחדר שטיפת כלים

.

חלון גדול במיוחד פונה למדשאה המרכזית כשמרפסת חוצצת בין פנים ובין חוץ

.

אמנות על החלונות

.

אולם מבואה נוסף מצוי הפינה הדרום-מזרחית

.

באולם המבואה משקיף על המדשאה והעצים הוותיקים שצמחו יפה

.

מבט אל חדר האוכל

.

דלתות המבואה

.

דיון

.

המרפסת החוצצת בין חדר האוכל והמדשאה

.

במרכול הסמוך נמכרת תוצרת עין השופט, אלא שרק חברים יכולים לרכוש כאן את המוצרים וכל השאר יכולים רק לקנא. מעניין מה מירי רגב היתה חושבת על זה.

.

הפליה שערורייתית: בכל בו של הקיבוץ מוכרים (רק לחברים) מתוצרת המחלבה המקומית

.

רוצה את זה

.

ואת זה

.

וגם את זה

.

מגדל המים

.

1939: בניית מגדל המים (זולטן קלוגר, לע"מ)

.

צריף המשושה הוקם בשנת 1936 כשהקיבוץ עוד שכן במושבה חדרה. בראש צוות הבנאים והנגרים עמד משה שפירא שבחר לתת לצריף צורת משושה. בחדרה שימש הצריף כחדר תרבות והאזנה לרדיו היחיד שהיה בקיבוץ. כשהחברים עלו לנקודת הקבע של עין השופט הצריף עבר גם הוא לנקודת היישוב החדשה, והוצב ליד חדר האוכל כשהוא ממשיך בייעודו המקורי. באמצע שנות ה-60 עם בניית חדר האוכל החדש נדד הצריף למקום אחר בקיבוץ והוסב לטובת אולם לשעורי מוזיקה לילדי חברת הילדים. אפשר להצטרף כאן לחוג פיתוח קול או חוג פסנתר.

.

1950: הצריף המשושה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

המשושה כיום (מקור: ארכיון עין השופט)

.

את בית המוסיקה שבנייתו הושלמה ב-1961, תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. בעשורים האחרונים לחייו הירבה מסטצ'קין לתכנן מבנים מקושתים ויעידו על כך חדרי אוכל כמו אלה בקיבוצים רוחמה, אדמית ויקום. בית המוסיקה היה אחד המבנים המקושתים הראשונים שתכנן, ולאחר מכן כמעט כל הבניינים שתכנן היו בסגנון דומה.

המבנה נחנך במסגרת אירוע לציון חמש שנים לפטירת יהושע לייבנר, אחד מחברי הקיבוץ שנפטר בגיל צעיר ממחלה והיה חובב מוסיקה. בארבע השנים הראשונות לקיומו שימש כחדר מוסיקה ובו הושמעו קונצרטי פטיפון וכן שימש חדר חזרות למקהלה קאמרית קטנה שפעלה בעין השופט. האקוסטיקה הגרועה לא היתה מוצלחת והקשתה על קיום פעילות מוסיקלית איכותית. בעקבות זאת הוצבו במבנה מכונות תפירה והוא הפך לחדר תפירה. גם העסק הזה לא צלח והפעילות במבנה הופסקה. עשרים שנה לאחר שעמד הבניין כמעט חסר שימוש, החליט אהוד ליבנר, מוסיקאי ובנו של יהושע לייבנר שעל שמו נקרא המבנה, להכשיר אותו לקונצרטים ולקיים בו אירוע שנתי שנקרא "מוזיקאמרה". ב-1991 הושג תקציב והמבנה עבר שיפוץ יסודי לטובת קיום קונצרטים המצליחים כיום למשוך קהל מהקיבוץ ומהאזור כולו. כך לדוגמה, ב-9 ליולי התקיים כאן קונצרט במסגרת עונת הקונצרטים המתקיימת מאז ראשית תחילת שנות ה-90. העונה תתחדש באוקטובר.

.

1960: בבנייה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

1961: בית הקשתות (מקור: ארכיון עין השופט)

.

1961: (מקור: ארכיון עין השופט)

.

בכניסה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

שנות ה-70 (מקור: ארכיון עין השופט)

.

שנות ה-80 (מקור: ארכיון עין השופט)

.

בכניסה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

שנות ה-70: חצוצרן (מקור: ארכיון עין השופט)

.

שנות ה-70: הופעה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

הכניסה מצפון 01

.

הכניסה מצפון 02

.

הכניסה מצפון 03

.

קטע מחזית צפונית

.

חזית דרומית 01

.

חזית דרומית 02

.

הכניסה הדרומית

.

מיועד ל-100 איש

.

אתר זיכרון לבנים ולקרובי חברי עין השופט נמצא בין חדר האוכל ובין בית המוסיקה. רחבה עם קיר זיכרון ובמרכזה פסל שיצר רודא ריילינגר (2003-1919), אמן יליד גרמניה וחבר קיבוץ הזורע. ריילינגר התמחה בין השאר באתרי הנצחה, כך יצר עם האדריכל חיליק ערד פסל במרכז "יד יערי", קירות אמנותיים בחדר האוכל בקיבוץ סער, וכן אנדרטה בכניסה לשכונת בית הכרם בירושלים. עבודות נוספות שלו מופיעות כאן בהמשך הרשימה בחדר האוכל ובמוזיאון בקיבוץ הזורע.

.

תכנית אתר הזיכרון (מקור: ארכיון עין השופט)

.

1989: האנדרטה על הזמנה לחנוכת האתר (מקור: ארכיון עין השופט)

.

טקס (מקור: ארכיון עין השופט)

.

טקס (מקור: ארכיון עין השופט)

.

הכניסה לאתר הזיכרון

.

הפסל 01

.

הפסל 02

.

הפסל 03

.

הפסל 04

.

שמות

★

★

★

(3) חדר האוכל בקיבוץ הזורע

לאורך שנות ה-40 היו האדריכלים מוניו וינרויב גיתאי ואלפרד מנספלד "אדריכלי הבית" של קיבוץ הזורע. לאחר שתכננו כמה מבנים בקיבוצים החלו להזמין את שירותיהם באופן קבוע, וכך יצא שהצמד החיפאי הפך לאדריכלי בית בכמה קיבוצים, כמו גם בקיבוצים משמר השרון, בית אלפא וכפר מסריק. בקיבוץ הזורע תכננו השניים לאורך שנות ה-40 בתי מגורים, בית תינוקות, בית ילדים, גן ילדים, בית ספר, מועדון נוער, בית הורים, מרפאה, מזכירות וכן תכנית בינוי כללית לקיבוץ. שני הפרויקטים האחרונים שתכננו להזורע היו גם החשובים ביותר: חדר אוכל ומוזיאון. אין לי מושג מה קרה בקיבוץ והחליטו להיפרד מהשניים דווקא לאחר שנתנו לשני האדריכלים לתכנן את המוקדים הכי חשובים.

חדר האוכל הראשון היה צריף עץ ששכן בצמוד למבנה בטון קטן ששימש מטבח. שניהם ניצבים עד היום שלימים ליד מגדל הסילו, כשהמטבח בולט בנוף הודות ל"שיניים" המעטרות את גגו (בהמשך הרשימה תמונות מאז ומהיום). אך קודם שניגשו שני האדריכלים לתכנן חדר אוכל חדש, הוזמנו וינרויב ומנספלד לתכנן את בניין המוזיאון והספרייה. היה זה המוזאון השני שנבנה בארץ – "מוזיאון וילפריד ישראל", מה שמצביע על העוצמה של הקיבוץ שהרשה לעצמו להשקיע בפרויקט ייחודי שכל כולו תרבות ופנאי. וילפריד נהרג במלחמת העולם השנייה כשהיה בשליחות הסוכנות היהודית בניסיון להציל יהודים, מטוסו נפגע מירי גרמני ונפל. בהתאם לצוואתו, אוסף האמנות שלו נתרם למוזיאון אותו הגה כבר ב-1940 בעת שביקר בקיבוץ. מנספלד ווינרויב תכננו אותו כמבנה המקיף חצר ובסגנון כפרי: חזית מטויחת, גג רעפים, חלונות צרים עם צוהרים עגולים מעל. קיר אמנות שולב בחדר הספרייה שיצר רודא ריילינגר (תמונה בהמשך). בין שני חלקי האגף הראשון הוגדר מעבר פתוח הממסגר את הנוף ומדגיש את הכניסה הטקסית למבנה. בנוסף, הוקמה במה קטנה בחזית המעבר המאפשרת להשתמש במדשאה שלמרגלותיה כתאטרון פתוח. בטקס חנוכת המוזיאון השתתפו מרגוט קלאוזנר, יוסף שפרינצק, יחיאל חזן, ד"ר אברהם גרנות וכן נקראו אגרות ששלחו לאירוע חיים וייצמן, משה שרת וגם דמויות בין-לאומיות כמו אלברט איינשטיין ומארק שאגאל. בפני המשתתפים הוצגה ההצגה "העולם בו אנו חיים" מאת קארל צ'אפק. ימים ספורים לאחר מכן, בהמשך לחגיגות פתיחת המוזיאון הועלתה גם האופרה "אבו חסאן" מאת קרל מריה פון ובר ובביצוע חברי הקיבוץ.

למרות המלחמה האגף הראשון הושלם ב-1951 והעבודה הופסקה. ב-1959 השלימו את האגף השני, אלא שלמרות שחלפו בסך הכל שמונה שנים בין שלב לשלב, תכננו האדריכלים את האגף באופן עדכני לאופנה שהשתנתה, ואת הסגנון הכפרי החליף סגנון ברוטליסטי בו הושם דגש על צורניות, חומריות וטכנולוגיה שונה. בנוסף, מצויים כאן ניצני העיסוק של מנספלד במודולריות. ב-1970 הוחלט להרחיב את בניין המוזיאון בפעם השלישית והעבודה הופקדה בידיו של האדריכל החיפאי שמואל רוזוב. תכניתו בוצעה ב-1972. כבר כמעט 70 שנה שהמוזיאון מתמחה באמנות המזרח הרחוק והקרוב. כיום הוא כולל ארבע אולמות קטנים ומציג תערוכות מתחלפות.

.

ב-1959 ציינו בהזורע 25 שנה להקמת הקיבוץ. באותה שנה לא רק שהספיקו להשלים את בניית המוזיאון אלא גם את חדר האוכל החדש. המימון להקמה הגיע מפיצויים שקיבלו חברים במסגרת הסכמי השילומים מהנאצים.

בספר "מוניו גיתאי וינרויב – ארכיטקט באוהאוס בארץ ישראל" שפרסם ריצ'רד אינגרסול במהדורה עברית ב-2009 (הוצאת בבל ומוזיאון תל אביב), מתייחס אינגרסול לבניין חדר האוכל. לטענתו זהו אחד "הבניינים היפים ביותר בפרטיהם שתכננו וינרויב ומנספלד". התקשיתי לראות איזה יופי הוא מצא בבניין הזה שרק האמנות ששולבה בו על ידי אמנים אחרים ריככה אותו מעט והוסיפה לו חיות וצבעים. אני גם לא מבין למה האדריכלים נמנעו מלהפנות חלונות בחזית הבניין אל המדשאה המרכזית והמטופחת. אם הבעיה היתה קרינת שמש, אפשר היה לפתור את האתגר עם הצללה, וזה אחרי שאלה האדריכלים שתכננו בעצמם את תכנית היישוב כך שיכלו להציב מראש את חדר האוכל או המדשאה באופן מתאים. בכל מקרה למדשאה מפנה הבניין חזית קצרה ואטומה, בטון חשוף בו מוטבע תיאור של "שמחה" (וכך גם קרויה העבודה). את התבליט כמו גם עבודות אחרות בבניין עיצב האמן רודא ריילינגר.

באולם האכילה המלבני והארוך מודגש עומקו של האולם בין השאר הודות לתקרה האקוסטית המחולקת לרשת. את הריהוט באולם עיצבו באופן מיוחד האדריכלים עצמם. הכיסאות והשולחנות שהם עיצבו יוצרו במפעל רהיטי הזורע, שנסגר בינתיים בשנת 1990. ללא ספק, חדר האוכל הזה בלט היטב משאר חדרי האוכל שנבנו עד אותה עת ותוכננו על ידי הדור הקודם של האדריכלים והתאפיינו בסגנון בינלאומי, כשכאן התקיים יישור קו עם הברוטליזם המוקדם שהיה אז השפה הסגנונית והטכנולוגית העכשווית והאופנתית. כשהושלמה בניית חדר האוכל ב-1959 בחרו החברים שלא לכנות אותו "חדר אוכל" כנהוג בקיבוצים, אלא "בית הקיבוץ" בטענה כי כאן זה לא רק מקום של אוכל אלא הלב של הקהילה.

עד היום ממשיך הבניין לתפקד כמרכז ולב, ובחדר האוכל מוגשות ארוחות בוקר וצהריים. בימי שלישי ושישי גם ארוחות ערב. בשבת מוגשת ארוחות בוקר וצהריים. בליל הסדר השתתפו השנה 800 איש. בקומת הקרקע המועדון ממשיך לתפקד ולצידו פועלים משרדי הקיבוץ.

השיא של בניית המוזיאון וחדר האוכל סימן גם את סוף ההתקשרות בין קיבוץ הזורע ובין צמד האדריכלים. כשהוחלט באמצע שנות ה-70 להקים אולם אכילה נוסף ואולם מופעים (בנייתם הושלמה ב-1976), הוזמן האדריכל שלמה גלעד לבצע את העבודה. גלעד היה אדריכל חיפאי שתכנן מבנים רבים קיבוצים ובמחלקה הטכנית לא חיבבו אותו כי הוא למעשה גזל את עבודתם. הוא בנה כאן שני גושים נוספים ממזרח לבניין הוותיק, כשבכל אחד מהם יש חלון סרט ארוך אותו מיקם באופן דומה לפתחים שבבניין חדר האוכל המקורי. אין כאן תבליטי בטון, אבל יש בבניינים החדשים שפע של אמנות: תבליטי עץ, קרמיקה וזכוכית שיצרו רודא ריילינגר ויוחנן בן יעקב. בחזית הבניין ניצב פסל חוץ שיצר ריילינגר כמתנה להזורע בשנת 1986, לרגל שנת היובל להקמת הקיבוץ. הזמן עובר והשנה הזורע מציין 80 שנה לעלייה על הקרקע.

.

חזית דרומית אטומה פונה למדשאה הגדולה

.

בחזית הדרומית פתח אחד בודד ותבליט בטון "שמחה" מאת רודא ריילינגר

.

ילדה

 

אב ובן

.

החזית הצפונית פונה לכניסה לקיבוץ ובעיקר נמנעת מקרני שמש ישירות

.

בקומה העליונה אולם האכילה ובתחתונה מועדון

.

ארקדה בכניסה למועדון

.

המועדון

.

הרצאה במועדון (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

מדרגות מובילות לאולם האכילה שבקומה העליונה

.

אולם האכילה כמו כל הבניין הוא תיבה מוארכת

.

שולחנות של שמונה

.

התקרה מחופה ברשת בה משולבים גופי תאורה ונועדה לתת פתרון אקוסטי אך היא גם מדגישה את עומק האולם

.

1979: ארוחה (צילום: מאיר נהב, ארכיון הזורע)

.

1959: ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

לקראת ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

לקראת ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1965: ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

שיעור תנ"ך (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1965: שטיפת רצפה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

התקרה

.

מרצפות טראצו מלבניות

.

תפריט

.

אולם אכילה נוסף מצוי בין האולם הגדול ובין בית התרבות ואתו תכנן האדריכל שלמה גלעד

.

מתאפיין בחיפוי עץ על קירותיו ותקרתו

.

1983: ארוחה ל'יום החברה' (צילום: מאיר נהב, ארכיון הזורע)

.

אספת חברים (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

בתאבון

.

תקרת העץ

.

להדגשת חגיגיות משולבים באולם שתי עבודות אמנות מופשטות וצבעוניות

.

פרט

.

עבודה נוספת

.

1965 במטבח (צילום: מאיר רהב, ארכיון הזורע)

.

1965 במטבח (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1972: במטבח (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

באולם המבואה העליון המרכזי המקשר לשני אולמות האכילה

.

עבודת עץ שיצר יוחנן בן יעקב חבר הקיבוץ

.

ס

.

נוף הזורע

.

טוטאם

.

בקומת הקרקע, סמוך לדלת הכניסה הראשית לחדר האוכל יש שביל פנימית

.

חזית בטון עם חלון בולט

.

בטון חשוף

.

מדרגות רחבות מקשרות לרחבת הכניסה לבית התרבות הצמוד

.

אולם המופעים הצמוד לחדר האוכל:

.

דגם מוקדם לאולם המופעים (מקור: ארכיון הזורע)

.

תכנית מוקדמת (מקור: ארכיון הזורע)

.

תכנית (מקור: ארכיון הזורע)

.

חזית (מקור: ארכיון הזורע)

.

חתך (מקור: ארכיון הזורע)

.

בבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

בבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

האולם בבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חזית (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

כנס (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חדר האוכל מימין ובית התרבות משמאל

.

בית התרבות מפנה בחזית חלון סרט בדומה לחזית חדר האוכל

.

פסל שהוצב בחזית לציון 50 שנה לקיבוץ הזורע

.

פרט

.

פינת בניין בית התרבות

.

חזית בטון חשוף

.

מעקה

.

מבואת הכניסה לאולם משמשת לחניית אופניים

.

נשורת

.

קיר אמנות של קרמיקה וזכוכית

.

אמנות

.

מבט מהצד

.

700

.

החיים

.

חזית דרומית של הבניין כוללת גשר בטון

.

גשר

.

חדר האוכל הישן:

.

כ-200 מטר מחדר האוכל הקיים, ניצב מבנה קטן שהיה חדר האוכל הראשון. בית בטון ששימש כמטבח וצמוד לו משמאל אולם האכילה בצריף עץ שניצב עד היום במקומו ויש כוונה לשפץ אותו. תכנן את המבנה נחמיה רוס

.

בכניסה לחדר האוכל (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חזית חדר האוכל: המטבח במבנה הקבוע וחדר האכילה בצריף העץ (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1950: בשלג (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

ערב (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

לקראת ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1941: במטבח (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

מוזיאון וילפריד ישראל:

.

תרשים מוקדם של האדריכלים לבניין: האגף המוארך נבנה כמתוכנן אך שתי הזרועות שבעורף תוכננו מחדש בהתאם לשינוי ברוח הזמן (מקור: ארכיון הזורע)

.

חתימה על מגילת היסוד של המוזיאון (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

בבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

לאחר הבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

לאחר הבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

בקצה השני של המדשאה, מול חדר האוכל, ניצב מוזיאון וילפריד ישראל שגם אותו תכננו האדריכלים אלפרד מנספלד ומוניו וינרויב

.

בשונה מחדר האוכל, עוצב המוזיאון בסוף שנות ה-40 בסגנון כפרי: טיח, חלונות מוארכים, צוהרים עגולים, סימטריה, גג רעפים

.

עמודי בטון נושאים את הגג המקשר בין שני אגפי הבניין ומוביל לחצר פנימית

.

האגף הזה הוא הראשון שנבנה קודם למלחמה והושלם ב-1949. לאחר המלחמה חזרו להרחיב את הבניין, אך אז כבר שינו האדריכלים את סגנונם ולכן חלקו השני של הבניין עוצב בסגנון ברוטליסטי שבא לידי ביטוי בחומריות, בטכנולוגיה ובעיצוב הפתחים

.

וכך זה נראה כשהברוטליזם משתלט

.

מימין האגף המוקדם מ-1949 ומשמאל האגף המאוחר מ-1952

.

החצר הפנימית מרוצפת באופן המדגיש את המידות והצורניות הקבועה של הבניין כולו

.

האולם מאור מעט בתאורה טבעית לא כל כך מוצלחת

.

המוזיאון מתמחה בתערוכות מתרבות המזרח הרחוק והקרוב

.

שנות ה-50: אגף הספרייה עם עבודת קיר שיצר רודא ריילינגר (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

שנות ה-60: במוזיאון (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חלון לחצר הפנימית

.

ארון קיר באגף הוותיק

.

שעות פתיחה

.

מבנה מגורים סמוך שתכננו האדריכלים וינרויב ומנספלד, את הטיפוס הזה שכפלו האדריכלים בקיבוצים נוספים כמו מרחביה ומזרע

.

מבט מהמוזיאון על המדשאה שמאחורי העצים מסתתר חדר האוכל

★

תודה לפיני אוחיון, עפרה בריל, צילה שופר, נחמה נהב, איילה טל, בן עמי זמיר, ולאדריכלים פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי.

★

★

חדרי אוכל נוספים עליהם כתבתי:

.

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

געתון (מנחם באר)

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

ולכל החברים הנה כתבה מעניינת

★