סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים מגידו, עין השופט והזורע

בשלושת הקיבוצים הסמוכים זה לזה שבמזרח עמק יזרעאל ישנם חדרי אוכל שתכננו אדריכלים שונים, רק את אחד מהם תכנן חבר קיבוץ, זה של מגידו – האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער. את שני הנותרים תכננו אדריכלים עירוניים. את של עין השופט תכנן האדריכל אברהם ארליק התל אביבי ואת זה בקיבוץ הזורע תכננו האדריכלים מוניו גיתאי וינרויב ואלפרד מנספלד החיפאים.

המשותף לשלושת חדרי האוכל היא העובדה שהם ניצבים בדיוק על ציר צפון-דרום ומזרח-מערב, והם כולם כוללים אולם אכילה מלבני וגדול. אך כל אחד מהם מייצג גישה שונה ונבנה בהיקף משאבים שונה. חדר האוכל בהזורע מתחבר למועדון, לאולם תרבות ובקצה השני של המדשאה גם מוזיאון – זה הציר המרכזי של הקיבוץ. בעין השופט יצר ארליק גג קמרונות, שכמוהו ניתן למצוא בחדר האוכל במעלה החמישה שתכנן אדריכל אחר ומעניין מי נתן את ההשראה למי. במגידו חדר האוכל מחופה אבני סיליקט אדומות ויש לו חזות צנועה, טקסית וחגיגית. 

חוץ מחדרי אוכל, כדאי לבקר בעוד כמה מקומות באזור:

(1) קיבוץ מגידו נמצא ממש ליד גן לאומי תל מגידו. יש בו את שרידי הבתים והחומות שכבר ראיתי בעוד אלף מקומות, אבל יש בו דבר אחד נחמד – מערכת מים תת-קרקעית שקצה אחד שלה בתוך שרידי העיר וקצה שני בשלולית קטנה מחוץ לעיר העתיקה.

(2) קיבוץ עין השופט נמצא בין כמה קיבוצים שטרם כתבתי על חדרי האוכל שלהם (חוץ אולי מגלעד). נוסף על אלה יש את השמורה הביוספרית שמקיפה את האזור. בקיבוץ עצמו יש שפע אדריכלי, אך כאן התעכבתי רק באתר הזיכרון לחללי הקיבוץ ובבית המוסיקה שתכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. באולם התרבות שגם אותו תכנן מסטצ'קין לא הסתובבתי הפעם.

(3) בקיבוץ הזורע שוכן מוזיאון וילפריד ישראל, המוזיאון השני שנבנה בארץ. תכננו אותו צוות האדריכלים שתכנן את חדר האוכל – מוניו גיתאי וינראוב ואלפרד מנספלד. את אולם התרבות תכנן האדריכל שלמה גלעד (גם הוא כמוהם אדריכל עירוני מחיפה).

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

12484735_1194843400545240_1687412447729505436_o

הרעידי תזמורת הלבבות

.

עין השופט

מפת התמצאות

 

.

.

(1) חדר אוכל בקיבוץ מגידו

חדר האוכל הייחודי הניצב בלב הקיבוץ הוקם ב-1976 בתכנונו של האדריכל חיליק ערד (יליד 1927), מבכירי המתכננים בתנועה הקיבוצית וחבר קיבוץ סער. אגף המטבח נחנך כבר ב-1975. עד אז, הסתפקו החברים, שהורכבו מניצולי שואה מפולין וחברי השומר הצעיר מארצות אחרות וילידי הארץ, בצריף שניצב היה בשטח הצמוד למקום בו שוכן כיום חדר האוכל. הצריף הורכב ב-1953 וכמוהו הוקמו בקיבוצים רבים. הקיבוץ גדל, הצריף התיישן והיה צורך בחדר אוכל קבוע וחדש.

החזות הטקסית והקלילה יחסית שמאפיינת את בניין חדר האוכל פונה למדשאה המרכזית של הקיבוץ. את הטקסיות יצר האדריכל באמצעות אולם גבוה יחסית לבינוי בסביבה. את החזית הראשית חילק באמצעות עמודים דקים המדגישים קווים אנכיים, ומזכירים הודות לחלוקה המודולרית חזית של מקדש. אין כאן סתם ציטוט או העתקה, אלא התייחסות היסטורית בפרשנות המותאמת לטכנולוגיה ועיצוב מודרני, כשפרשנות דומה ניתן למצוא גם בחזית העמודים העוטפת את משכן הכנסת בירושלים.

רחבה מרוצפת מקשרת בין הכניסה למבנה ובין הסביבה, רחבה הסגורה מצד אחד בחזית חדר האוכל הצדדית ומצד שני באולם המבואה. כמו שני חדרי האוכל האחרים ברשימה זו, גם כאן ממוקם הבניין בדיוק על ציר צפון-דרום ומזרח-מערב, כמו סרגל. חזיתות מזרח ומערב מפנות פתחים עם הצללות בנויות המודגשות ובולטות מעבר לקו החזית. לעומתן, החזית הדרומית אטומה יחסית גם בגלל כיוון השמש וגן בגלל שכאן מדובר באגף המטבח. לעומת חדר אוכל, בניין המועדון הניצב בסמוך ממוקם בזוית 45 מעלות לאותם צירים.

החזות הברוטליסטית המאפיינת את שאר עבודותיו של ערד לא מופיעה כאן וזה מוזר. השוני העיצובי גרם לי לתהות האם המידע שקבלתי מכמה גורמים במגידו לגבי זהות המתכנן היא אכן נכונה. אין עוררין כי ערד הוא זה שליווה את התכנון והביצוע, אך עדיין החומריות והגושניות לא מאפיינים את יצירתו. לכן, יתכן כי את הרעיון הראשוני ביצע אדריכל אחר שזהותו נותרה עלומה.

להשוואה ניתן לראות את חדרי האוכל של ערד שתכנן וכתבתי עליהם: עין המפרץ, סאסא, סערגבולות, הראל ונחשון. בכולם קיימת גושניות אקספרסיבית ושימוש בבטון חשוף ככל הניתן. כאן אין אף אחד משני אלה, אלא ההפך: מבנה שמזכיר בית קטן, חזית המחולקת בלוחות בטון דקים וורטיקלים ושימוש בלבני סיליקט אדומות. יותר מזה, מטרים ספורים ממבנה חדר האוכל תכנן ערד מועדון לחבר שנחנך ב-1977, שנה לאחר חנוכת חדר האוכל, ובמועדון מציג ערד את שפתו הגושנית והחומרית האופיינית. כתבתי עליו כאן בבלוג הרבה פעמים ובנוסף פורסם ספר שסיכם את יצירתו – "הבית המקום – מתיקיו של המתכנן חיליק ערד" בעריכת מוקי צור ויובל דניאלי.

בכל מקרה, ב-2001 הפסיק חדר האוכל לפעול. המועדון לעומתו ממשיך לתפקד ולשרת את חברי הקיבוץ.

.

הצריפים הראשונים וחדר האוכל הראשון במגידו

תחילת שנות ה-50: מראה כללי של קיבוץ מגידו עם חדר האוכל הראשון בצריף. (מקור: ארכיון מגידו)

.

הנחת היסוד לחדר האוכל הראשון 1953

1953: יציקת יסודות חדר האוכל החדש (מקור: ארכיון מגידו)

.

חדר האוכל - שער אחורי

שנות ה-70: חזית חדר האוכל (מקור: ארכיון מגידו)

.

חדר האוכל 1980

1980 (מקור: ארכיון מגידו)

.

חדר האוכל בלילה 1982

1982: חדר האוכל מימין ומועדון לחבר משמאל (מקור: ארכיון מגידו)

.

DSC07765

חדר האוכל במבט מהמדשאה המרכזית: משמאל אולם האכילה הגבוה ומימין רחבה מרוצפת ומבואת כניסה

.

DSC07764

חזית האולם מחולקת באופן מודולרי באמצעות קווים ישרים ונקיים

.

DSC07711

חזית מערבית הפונה לרחבה המרוצפת

.

DSC07713

החזיתות הפונות לרחבה

.

DSC07715

פתרונות הגנה על פתחי החלונות מקרני שמש וגשמים

.

DSC07717

לחדר האוכל יש כניסה רשמית אבל גם כניסות נוספות מכל שאר החזיתות

.

DSC07731

העמודים הדקיקים והלבנים על רקע הפתחים הכהים והמילואה המחופה לבנים אדומות מאזכרים חזית מקדש

.

DSC07733

הגנות על הפתחים בחזית מזרח ומערב

.

DSC07721

חזית צפון וחזית מזרח

.

DSC07725

הגנה

.

DSC07729

אדום לבן

.

DSC07727

פינה

.

DSC07723

סיליקט

.

DSC07734

חזית הכניסה עם אולם המבואה ובו שטיפת ידיים ודואר

.

DSC07720

הפעמון שהכריז על ארוחה

.

DSC07736

הדלתות נעולות

.

DSC07738

כבר לא ברוכים הבאים

.

DSC07718

האולם הריק 01

.

DSC07741

האולם הריק 02

.

בחדר האוכל

שנות ה-70: בחדר האוכל (מקור: ארכיון מגידו)

.

DSC07740

מקלט צמוד לחדר האוכל עם תבליט בטון

.

DSC07749

מועדון לחבר סמוך לחדר האוכל

.

DSC07750

המועדון כולל שלושה אגפים הניצבים בזוית זה לזה וסוגרים על רחבה המקושרת לחדר האוכל

.

DSC07752

השפה החומרית האופיינית לחיליק ערד: טיח שפריץ ובטון חשוף

.

DSC07762

בית וותיק בקיבוץ

.

DSC07761

בית חדש

.

גן לאומי תל מגידו הוא עוד אחד מאותם גנים לאומיים שפזורים בארץ עם רמת פיתוח עלובה. סרט הסברה משנות השמונים, העדר שילוט. העדר נגישות לבעלי מוגבלות. שרידי בתים הרוסים וקטעי חומות הם לא דבר כל כך מעניין, בטח לא למי שאינו בא מתחום הארכאולוגיה. האטרקציה היחידה באתר היא מנהרה תת-קרקעית אליה יורדים במדרגות בבור חצוב ורחב. המנהרה מוארת ובקצה שלה נמצא המעיין, או שרידי המעיין שממנו שתו תושבי העיר. הגיע הזמן שמבקר המדינה יבדוק מה קורה בגנים הלאומיים. אם יצאו משם נקיים אז רצוי להגדיל את התקציב משמעותית.

.

DSC07668

תיירים מתבוננים בדגם מגידו המקראית בגן הלאומי תל מגידו

.

DSC07675

הנוף החקלאי הרבה יותר מרהיב ומושך מהתל

.

DSC07673

שערי העיר

.

DSC07677

הולך בתל

.

DSC07681

הירידה למנהרה

.

DSC07700

במנהרה

(2) חדר אוכל בקיבוץ עין השופט

שני המרכיבים המשותפים לחדר האוכל בעין השופט עם זה של מגידו (חוץ מהעמדתם על ציר מזרח-מערב וצפון-דרום): (1) שניהם חד-קומתיים ו-(2) בשניהם רחבת כניסה מרוצפת הסגורה משני עבריה בחזית צד של אולם האכילה ובחזית אולם מבואה.

אך כמו ברוב הקיבוצים, גם כאן חדר האוכל הניצב במרכז הקיבוץ הוא לא הראשון. את חדר האוכל הראשון בעין השופט תכנן האדריכל אריה שרון עם עלייתו על הקרקע ובנייתו הושלמה בשנת 1938 (כשנה לאחר העלייה). המבנה שתכנן שרון היה מבנה עץ ארעי עם גג רעפים משופע (תמונות בהמשך). בשנת 1966 לאחר שחדר האוכל היה צר מלהכיל את כל החברים ולקיבוץ היו את המשאבים הכלכליים להקים חדר אוכל קבוע וגדול, הוחלט לצאת לדרך ולבנות בניין חדש. העבודה נמסרה למחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי והופקדה בידיו של האדריכל אברהם ארליק שעבד במחלקה. חדר האוכל נבנה בשלבים, חלק ראשון נבנה בשנים 1966-7 וחלק שני נבנה מיד לאחר מכן בשנים 1967-8.

אדריכל אברהם ארליק (1991-1905) היה מהאדריכלים היותר אינטקלטואלים שפעלו בתנועה הקיבוצית וגם מחוצה לה. מאמריו הרבים שפרסם לאורך השנים (את מאמרו על זאב רכטר פרסמתי כאן מחדש), העידו על ראייה חדה, יכולת הקשבה ולמידה וכן על כושר ניסוח. הוא לא תכנן מקדשים ומבנים בולטים, אלא עבודות פשוטות באופן אולי אפילו קצת מוגזם. כתבתי כאן על חדרי האוכל שתכנן בקיבוצים נירים, עין החורש, נחשונים. אגב, נכדו הוא מולי שגב ששיחק בסדרה "קרובים קרובים" בדמותו של מולי וב-13 השנים האחרונות עורך את "ארץ נהדרת". ארליק בעצמו, כשבא לסכם בקצרה את הבניה בקיבוצים, התייחס להיבט העיצובי לו ניתן למצוא הד במבנים שתכנן: "הפשטות והצנע הצורני המאפיינים את הארכיטקטורה המודרנית הם גם מסימניה של הבניה הקיבוצית, אולי אפילו יותר מאשר בעיר וזה מטעמים כלכליים ואידיאולוגיים גם יחד". בהמשך דבריו התייחס ארליק לשינויים בבנייה בקיבוצים וציין כי "מגמות חדשות הנוגדות במידה זו או אחרת את העקרונות של 'הסגנון הבינלאומי, חודרות גם לבניה הקיבוצית, אם גם באיחור ובהיסוס כלשהו' (מתוך: "האדריכלות בישראל – סקירה היסטורית", 1983, באדיבות ארכיון אדריכלות ישראל).

באופן חריג, אולי בעקבות דרישת החברים, שילב במבנה תקרת קמרונות. מספר האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית עמק וחבר המחלקה טכנית של איחוד הקבוצות והקיבוצים שפרסם את הספר "לא עיר לא כפר, האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910" (יד טבנקין, 2011): "בשנת 1957, כשתכננתי חדר אוכל בראש הנקרה וגם מטבחים באושה ובכפר בלום, הצעתי להשתמש בלוחות מקומטים כפתרון לקירוי מפתחים גדולים וללא קורות, היות והקמט מהווה קורה במינימום חומר. המהנדס רט ממחלקה הטכנית של האיחוד אכן הצליח לפתח את הרעיון והוא יושם בחדרי האוכל שתכננתי. שנתיים לאחר מכן השתמש האדריכל שלמה גלעד בקמטים לאולם ספורט בכברי והשיטה הושמה במספר מבנים בכל הארץ. ארליך השתמש באותו רעיון אולם בצורה של קימור והיו דוגמאות רבות לכך בחו"ל ובעיקר במבנים תעשייתיים. הקימור דורש תבניות מסובכות יותר, אבל גם הוא מגשר על מרחק בצורה יעילה וגם זולה יחסית". נוסף על דבריו של כהנא, ניתן להגדיר שלושה תפקידים לתקרת הקמרונות בה בחר ארליק: (1) תפקיד שימושי הודות ליכולת החדרת אור טבעי למרכז האולם הגדול, (2) תפקיד ארגוני המדגיש את מרכז האולם בו גג הקמרונות מקרה רק את חלקו המרכזי של האולם ויוצר הגבהה, ו-(3) תפקיד אסתטי הודות לתקרה הייחודית ששילבה קווים מעוגלים בכל אותם קווים ישרים שמאפיינים את שאר חלקי הבניין.

בכלל, נושא התאורה הטבעית העסיק את ארליק בבניין חדר האוכל, והוא דאג לפתוח בחזיתות דרום ומערב פתחי חלונות גדולים ככל הניתן, תוך שהוא מתייחס לפתרונות הצללה. בחזית המזרחית הפונה לרחבת הכניסה המרוצפת הסתפק בחלון סרט צר הקבוע בגובה ראשי הסועדים, וזאת כדי למקד את הבאים לחדר האוכל אל פתח הכניסה ולהימנע מקשר עין עם הסועדים בפנים.

כיום מוגשות בחדר האוכל בימים ראשון עד חמישי שלוש ארוחות. בשישי מוגשת ארוחת בוהריים וארוחת שבת. למחרת בשבת חדר האוכל סגור. בליל הסדר האחרון התאספו כ-700 איש לסעודה משותפת. למרות שהקיבוץ החל בתהליך הפרטה בינואר השנה, חדר האוכל ממשיך לשמור על מעמדו, לא מעט הודות למנהל ענף המזון וחבר הקיבוץ מיגל זרקוס שדואג להפעלת ושיכלול המקום ולמשיכת החברים.

בתחנות אדריכלות נוספות בעין השופט אתעכב בהמשך הרשימה.

.

חדר האוכל הראשון 1939

1939: חדר האוכל הראשון בצריף עץ שתכנן האדריכל אריה שרון (מקור: ארכיון עין השופט)

.

חדר האוכל בשנות הארבעים

1940: צריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

השולחן לשבת מוכן1

לקראת ארוחת שבת (מקור: ארכיון עין השופט)

.

חדר האוכל בפנים שנות הארבעים

שנות ה-40: בצריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

אריה אלנר שמחה ודב ורדי ציפקה אפרת אסתר דן

שנות ה-40: סועדים (מקור: ארכיון עין השופט)

.

שישה סועדים עם הגשה כללית

שנות ה-50: בצריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

חיים יונג מגיש לארבעה סועדים

סועדים (מקור: ארכיון עין השופט)

.

הכירים במטבח 1

הכיריים במטבח בצריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

דגם מקרטון של חדר האוכל החדש

דגם של בניין חדר האוכל בתכנון אברהם ארליק השונה מהמבנה הקיים כיום (מקור: ארכיון עין השופט)

.

חדר האוכל-צילם מוטק ארבל

רחבת הכניסה הראשית לחדר האוכל (צילום: מוטל ארבל, מקור: ארכיון עין השופט)

.

מוטק ארבל ג'ין מאיר גיורא ינאי משה שפירא יחאל פלבס

האדריכל לצד החברים באולם חדר האוכל בשלבי הבנייה האחרונים (מקור: ארכיון עין השופט)

.

חדר האוכל מוכן לקבל את הסועדים

לקראת ארוחה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

הריסת המבנה הישן

הריסת צריף חדר האוכל (מקור: ארכיון עין השופט)

.

DSC09730

חזית דרומית (משמאל) וקטע מחזית מזרחית הפונה לרחבת הכניסה

.

DSC09729

רחבת הכניסה לחדר האוכל

.

DSC09728

קיר אמנות בכניסה

.

DSC09734

מגדל המים המלבני

.

DSC09731

בלוקים ובטון חשוף

.

DSC09732

חזית מערבית של חדר האוכל עם מרפסת הפונה למדשאה המרכזית

.

DSC09756

חדר דואר

.

DSC09753

תיבות

.

DSC09754

ידיעות

.

DSC09735

סיורים

.

DSC09736

בקולנוע

.

DSC09752

זמני ארוחות

.

DSC09737

חדר האוכל

.

DSC09738

מאור היטב הודות לחלונות אופקיים המלווים את כל החזיתות וכן חלונות בגג

.

DSC09739

השולחנות מוכנים לקראת ארוחת ליל שישי

.

DSC09740

מנורות כדוריות הן האהובות עלי

.

DSC09741

בעורף חדר האוכל מצויות הכניסות למטבח ולחדר שטיפת כלים

.

DSC09750

חלון גדול במיוחד פונה למדשאה המרכזית כשמרפסת חוצצת בין פנים ובין חוץ

.

DSC09742

אמנות על החלונות

.

DSC09748

אולם מבואה נוסף מצוי הפינה הדרום-מזרחית

.

DSC09743

באולם המבואה משקיף על המדשאה והעצים הוותיקים שצמחו יפה

.

DSC09745

מבט אל חדר האוכל

.

DSC09746

דלתות המבואה

.

DSC09747

דיון

.

DSC09744

המרפסת החוצצת בין חדר האוכל והמדשאה

.

במרכול הסמוך נמכרת תוצרת עין השופט, אלא שרק חברים יכולים לרכוש כאן את המוצרים וכל השאר יכולים רק לקנא. מעניין מה מירי רגב היתה חושבת על זה.

.

DSC09757

הפליה שערורייתית: בכל בו של הקיבוץ מוכרים (רק לחברים) מתוצרת המחלבה המקומית

.

DSC09758

רוצה את זה

.

DSC09759

ואת זה

.

DSC09761

וגם את זה

.

DSC09763

מגדל המים

.

זולטר קלוגר 1939

1939: בניית מגדל המים (זולטן קלוגר, לע"מ)

.

צריף המשושה הוקם בשנת 1936 כשהקיבוץ עוד שכן במושבה חדרה. בראש צוות הבנאים והנגרים עמד משה שפירא שבחר לתת לצריף צורת משושה. בחדרה שימש הצריף כחדר תרבות והאזנה לרדיו היחיד שהיה בקיבוץ. כשהחברים עלו לנקודת הקבע של עין השופט הצריף עבר גם הוא לנקודת היישוב החדשה, והוצב ליד חדר האוכל כשהוא ממשיך בייעודו המקורי. באמצע שנות ה-60 עם בניית חדר האוכל החדש נדד הצריף למקום אחר בקיבוץ והוסב לטובת אולם לשעורי מוזיקה לילדי חברת הילדים. אפשר להצטרף כאן לחוג פיתוח קול או חוג פסנתר.

.

המשושה בעין השופט-1950

1950: הצריף המשושה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

המשושה

המשושה כיום (מקור: ארכיון עין השופט)

.

את בית המוסיקה שבנייתו הושלמה ב-1961, תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר הבאוהאוס. בעשורים האחרונים לחייו הירבה מסטצ'קין לתכנן מבנים מקושתים ויעידו על כך חדרי אוכל כמו אלה בקיבוצים רוחמה, אדמית ויקום. בית המוסיקה היה אחד המבנים המקושתים הראשונים שתכנן, ולאחר מכן כמעט כל הבניינים שתכנן היו בסגנון דומה.

המבנה נחנך במסגרת אירוע לציון חמש שנים לפטירת יהושע לייבנר, אחד מחברי הקיבוץ שנפטר בגיל צעיר ממחלה והיה חובב מוסיקה. בארבע השנים הראשונות לקיומו שימש כחדר מוסיקה ובו הושמעו קונצרטי פטיפון וכן שימש חדר חזרות למקהלה קאמרית קטנה שפעלה בעין השופט. האקוסטיקה הגרועה לא היתה מוצלחת והקשתה על קיום פעילות מוסיקלית איכותית. בעקבות זאת הוצבו במבנה מכונות תפירה והוא הפך לחדר תפירה. גם העסק הזה לא צלח והפעילות במבנה הופסקה. עשרים שנה לאחר שעמד הבניין כמעט חסר שימוש, החליט אהוד ליבנר, מוסיקאי ובנו של יהושע לייבנר שעל שמו נקרא המבנה, להכשיר אותו לקונצרטים ולקיים בו אירוע שנתי שנקרא "מוזיקאמרה". ב-1991 הושג תקציב והמבנה עבר שיפוץ יסודי לטובת קיום קונצרטים המצליחים כיום למשוך קהל מהקיבוץ ומהאזור כולו. כך לדוגמה, ב-9 ליולי התקיים כאן קונצרט במסגרת עונת הקונצרטים המתקיימת מאז ראשית תחילת שנות ה-90. העונה תתחדש באוקטובר.

.

בית הקשתות בבנייתו בשנות השישים

1960: בבנייה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

בית הקשתות שנות החמישים

1961: בית הקשתות (מקור: ארכיון עין השופט)

.

בית הקשתות

1961: (מקור: ארכיון עין השופט)

.

המנגנים מתכוננים

בכניסה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

בית הקשתות שנות השבעים

שנות ה-70 (מקור: ארכיון עין השופט)

.

בית הקשתות בשנות השמונים

שנות ה-80 (מקור: ארכיון עין השופט)

.

ההופעה המוזיקלית

בכניסה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

מישהו מתאמן בנגינה על חצוצרה בשנות השבעים

שנות ה-70: חצוצרן (מקור: ארכיון עין השופט)

.

הופעה בבית הקשתות בשנות השיבעים

שנות ה-70: הופעה (מקור: ארכיון עין השופט)

.

DSC09778

הכניסה מצפון 01

.

DSC09776

הכניסה מצפון 02

.

DSC09774

הכניסה מצפון 03

.

DSC09777

קטע מחזית צפונית

.

DSC09764

חזית דרומית 01

.

DSC09765

חזית דרומית 02

.

DSC09766

הכניסה הדרומית

.

DSC09767

מיועד ל-100 איש

.

אתר זיכרון לבנים ולקרובי חברי עין השופט נמצא בין חדר האוכל ובין בית המוסיקה. רחבה עם קיר זיכרון ובמרכזה פסל שיצר רודא ריילינגר (2003-1919), אמן יליד גרמניה וחבר קיבוץ הזורע. ריילינגר התמחה בין השאר באתרי הנצחה, כך יצר עם האדריכל חיליק ערד פסל במרכז "יד יערי", קירות אמנותיים בחדר האוכל בקיבוץ סער, וכן אנדרטה בכניסה לשכונת בית הכרם בירושלים. עבודות נוספות שלו מופיעות כאן בהמשך הרשימה בחדר האוכל ובמוזיאון בקיבוץ הזורע.

.

2 (2)

תכנית אתר הזיכרון (מקור: ארכיון עין השופט)

.

1

1989: האנדרטה על הזמנה לחנוכת האתר (מקור: ארכיון עין השופט)

.

5132066

טקס (מקור: ארכיון עין השופט)

.

5132064

טקס (מקור: ארכיון עין השופט)

.

DSC09773

הכניסה לאתר הזיכרון

.

DSC09772

הפסל 01

.

DSC09771

הפסל 02

.

DSC09770

הפסל 03

.

DSC09768

הפסל 04

.

DSC09769

שמות

(3) חדר האוכל בקיבוץ הזורע

לאורך שנות ה-40 היו האדריכלים מוניו וינרויב גיתאי ואלפרד מנספלד "אדריכלי הבית" של קיבוץ הזורע. לאחר שתכננו כמה מבנים בקיבוצים החלו להזמין את שירותיהם באופן קבוע, וכך יצא שהצמד החיפאי הפך לאדריכלי בית בכמה קיבוצים, כמו גם בקיבוצים משמר השרון, בית אלפא וכפר מסריק. בקיבוץ הזורע תכננו השניים לאורך שנות ה-40 בתי מגורים, בית תינוקות, בית ילדים, גן ילדים, בית ספר, מועדון נוער, בית הורים, מרפאה, מזכירות וכן תכנית בינוי כללית לקיבוץ. שני הפרויקטים האחרונים שתכננו להזורע היו גם החשובים ביותר: חדר אוכל ומוזיאון. אין לי מושג מה קרה בקיבוץ והחליטו להיפרד מהשניים דווקא לאחר שנתנו לשני האדריכלים לתכנן את המוקדים הכי חשובים.

חדר האוכל הראשון היה צריף עץ ששכן בצמוד למבנה בטון קטן ששימש מטבח. שניהם ניצבים עד היום שלימים ליד מגדל הסילו, כשהמטבח בולט בנוף הודות ל"שיניים" המעטרות את גגו (בהמשך הרשימה תמונות מאז ומהיום). אך קודם שניגשו שני האדריכלים לתכנן חדר אוכל חדש, הוזמנו וינרויב ומנספלד לתכנן את בניין המוזיאון והספרייה. היה זה המוזאון השני שנבנה בארץ – "מוזיאון וילפריד ישראל", מה שמצביע על העוצמה של הקיבוץ שהרשה לעצמו להשקיע בפרויקט ייחודי שכל כולו תרבות ופנאי. וילפריד נהרג במלחמת העולם השנייה כשהיה בשליחות הסוכנות היהודית בניסיון להציל יהודים, מטוסו נפגע מירי גרמני ונפל. בהתאם לצוואתו, אוסף האמנות שלו נתרם למוזיאון אותו הגה כבר ב-1940 בעת שביקר בקיבוץ. מנספלד ווינרויב תכננו אותו כמבנה המקיף חצר ובסגנון כפרי: חזית מטויחת, גג רעפים, חלונות צרים עם צוהרים עגולים מעל. קיר אמנות שולב בחדר הספרייה שיצר רודא ריילינגר (תמונה בהמשך). בין שני חלקי האגף הראשון הוגדר מעבר פתוח הממסגר את הנוף ומדגיש את הכניסה הטקסית למבנה. בנוסף, הוקמה במה קטנה בחזית המעבר המאפשרת להשתמש במדשאה שלמרגלותיה כתאטרון פתוח. בטקס חנוכת המוזיאון השתתפו מרגוט קלאוזנר, יוסף שפרינצק, יחיאל חזן, ד"ר אברהם גרנות וכן נקראו אגרות ששלחו לאירוע חיים וייצמן, משה שרת וגם דמויות בין-לאומיות כמו אלברט איינשטיין ומארק שאגאל. בפני המשתתפים הוצגה ההצגה "העולם בו אנו חיים" מאת קארל צ'אפק. ימים ספורים לאחר מכן, בהמשך לחגיגות פתיחת המוזיאון הועלתה גם האופרה "אבו חסאן" מאת קרל מריה פון ובר ובביצוע חברי הקיבוץ.

למרות המלחמה האגף הראשון הושלם ב-1951 והעבודה הופסקה. ב-1959 השלימו את האגף השני, אלא שלמרות שחלפו בסך הכל שמונה שנים בין שלב לשלב, תכננו האדריכלים את האגף באופן עדכני לאופנה שהשתנתה, ואת הסגנון הכפרי החליף סגנון ברוטליסטי בו הושם דגש על צורניות, חומריות וטכנולוגיה שונה. בנוסף, מצויים כאן ניצני העיסוק של מנספלד במודולריות. ב-1970 הוחלט להרחיב את בניין המוזיאון בפעם השלישית והעבודה הופקדה בידיו של האדריכל החיפאי שמואל רוזוב. תכניתו בוצעה ב-1972. כבר כמעט 70 שנה שהמוזיאון מתמחה באמנות המזרח הרחוק והקרוב. כיום הוא כולל ארבע אולמות קטנים ומציג תערוכות מתחלפות.

.

ב-1959 ציינו בהזורע 25 שנה להקמת הקיבוץ. באותה שנה לא רק שהספיקו להשלים את בניית המוזיאון אלא גם את חדר האוכל החדש. המימון להקמה הגיע מפיצויים שקיבלו חברים במסגרת הסכמי השילומים מהנאצים.

בספר "מוניו גיתאי וינרויב – ארכיטקט באוהאוס בארץ ישראל" שפרסם ריצ'רד אינגרסול במהדורה עברית ב-2009 (הוצאת בבל ומוזיאון תל אביב), מתייחס אינגרסול לבניין חדר האוכל. לטענתו זהו אחד "הבניינים היפים ביותר בפרטיהם שתכננו וינרויב ומנספלד". התקשיתי לראות איזה יופי הוא מצא בבניין הזה שרק האמנות ששולבה בו על ידי אמנים אחרים ריככה אותו מעט והוסיפה לו חיות וצבעים. אני גם לא מבין למה האדריכלים נמנעו מלהפנות חלונות בחזית הבניין אל המדשאה המרכזית והמטופחת. אם הבעיה היתה קרינת שמש, אפשר היה לפתור את האתגר עם הצללה, וזה אחרי שאלה האדריכלים שתכננו בעצמם את תכנית היישוב כך שיכלו להציב מראש את חדר האוכל או המדשאה באופן מתאים. בכל מקרה למדשאה מפנה הבניין חזית קצרה ואטומה, בטון חשוף בו מוטבע תיאור של "שמחה" (וכך גם קרויה העבודה). את התבליט כמו גם עבודות אחרות בבניין עיצב האמן רודא ריילינגר.

באולם האכילה המלבני והארוך מודגש עומקו של האולם בין השאר הודות לתקרה האקוסטית המחולקת לרשת. את הריהוט באולם עיצבו באופן מיוחד האדריכלים עצמם. הכיסאות והשולחנות שהם עיצבו יוצרו במפעל רהיטי הזורע, שנסגר בינתיים בשנת 1990. ללא ספק, חדר האוכל הזה בלט היטב משאר חדרי האוכל שנבנו עד אותה עת ותוכננו על ידי הדור הקודם של האדריכלים והתאפיינו בסגנון בינלאומי, כשכאן התקיים יישור קו עם הברוטליזם המוקדם שהיה אז השפה הסגנונית והטכנולוגית העכשווית והאופנתית. כשהושלמה בניית חדר האוכל ב-1959 בחרו החברים שלא לכנות אותו "חדר אוכל" כנהוג בקיבוצים, אלא "בית הקיבוץ" בטענה כי כאן זה לא רק מקום של אוכל אלא הלב של הקהילה.

עד היום ממשיך הבניין לתפקד כמרכז ולב, ובחדר האוכל מוגשות ארוחות בוקר וצהריים. בימי שלישי ושישי גם ארוחות ערב. בשבת מוגשת ארוחות בוקר וצהריים. בליל הסדר השתתפו השנה 800 איש. בקומת הקרקע המועדון ממשיך לתפקד ולצידו פועלים משרדי הקיבוץ.

השיא של בניית המוזיאון וחדר האוכל סימן גם את סוף ההתקשרות בין קיבוץ הזורע ובין צמד האדריכלים. כשהוחלט באמצע שנות ה-70 להקים אולם אכילה נוסף ואולם מופעים (בנייתם הושלמה ב-1976), הוזמן האדריכל שלמה גלעד לבצע את העבודה. גלעד היה אדריכל חיפאי שתכנן מבנים רבים קיבוצים ובמחלקה הטכנית לא חיבבו אותו כי הוא למעשה גזל את עבודתם. הוא בנה כאן שני גושים נוספים ממזרח לבניין הוותיק, כשבכל אחד מהם יש חלון סרט ארוך אותו מיקם באופן דומה לפתחים שבבניין חדר האוכל המקורי. אין כאן תבליטי בטון, אבל יש בבניינים החדשים שפע של אמנות: תבליטי עץ, קרמיקה וזכוכית שיצרו רודא ריילינגר ויוחנן בן יעקב. בחזית הבניין ניצב פסל חוץ שיצר ריילינגר כמתנה להזורע בשנת 1986, לרגל שנת היובל להקמת הקיבוץ. הזמן עובר והשנה הזורע מציין 80 שנה לעלייה על הקרקע.

.

DSC07489

חזית דרומית אטומה פונה למדשאה הגדולה

.

DSC07479

בחזית הדרומית פתח אחד בודד ותבליט בטון "שמחה" מאת רודא ריילינגר

.

DSC07482

ילדה

 

DSC07485

אב ובן

.

DSC07544

החזית הצפונית פונה לכניסה לקיבוץ ובעיקר נמנעת מקרני שמש ישירות

.

DSC07545

בקומה העליונה אולם האכילה ובתחתונה מועדון

.

DSC07548

ארקדה בכניסה למועדון

.

DSC07550

המועדון

.

3970003

הרצאה במועדון (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

DSC07549

מדרגות מובילות לאולם האכילה שבקומה העליונה

.

DSC07551

אולם האכילה כמו כל הבניין הוא תיבה מוארכת

.

DSC07432

שולחנות של שמונה

.

DSC07433

התקרה מחופה ברשת בה משולבים גופי תאורה ונועדה לתת פתרון אקוסטי אך היא גם מדגישה את עומק האולם

.

1979 מאיר נהב

1979: ארוחה (צילום: מאיר נהב, ארכיון הזורע)

.

1959

1959: ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

3972929

לקראת ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חדר

לקראת ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1965 - R.R. גדעון שפי,אלישע אמיר,רפי פלד,איתן שפירא,עודד ת-צ,עירית מרכס

1965: ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

3970056

שיעור תנ"ך (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1965 R.R.צלם

1965: שטיפת רצפה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

DSC07553

התקרה

.

DSC07558

מרצפות טראצו מלבניות

.

DSC07468

תפריט

.

DSC07428

אולם אכילה נוסף מצוי בין האולם הגדול ובין בית התרבות ואתו תכנן האדריכל שלמה גלעד

.

DSC07422

מתאפיין בחיפוי עץ על קירותיו ותקרתו

.

1983 יום החברה צלם - מאיר נהב

1983: ארוחה ל'יום החברה' (צילום: מאיר נהב, ארכיון הזורע)

.

3970062

אספת חברים (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

DSC07429

בתאבון

.

DSC07423

תקרת העץ

.

DSC07427

להדגשת חגיגיות משולבים באולם שתי עבודות אמנות מופשטות וצבעוניות

.

DSC07441

פרט

.

DSC07444

עבודה נוספת

.

1965 צילם R.R.

1965 במטבח (צילום: מאיר רהב, ארכיון הזורע)

.

1965 מיכל אמיר, תמימה שמע, כלנית צלם R.R.

1965 במטבח (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

12.1972

1972: במטבח (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

DSC07431

באולם המבואה העליון המרכזי המקשר לשני אולמות האכילה

.

DSC07437

עבודת עץ שיצר יוחנן בן יעקב חבר הקיבוץ

.

DSC07438

ס

.

DSC07439

נוף הזורע

.

DSC07454

טוטאם

.

DSC07467

בקומת הקרקע, סמוך לדלת הכניסה הראשית לחדר האוכל יש שביל פנימית

.

DSC07417

חזית בטון עם חלון בולט

.

DSC07420

בטון חשוף

.

DSC07416

מדרגות רחבות מקשרות לרחבת הכניסה לבית התרבות הצמוד

.

אולם המופעים הצמוד לחדר האוכל:

.

תוכניות אולם הזורע (13)

דגם מוקדם לאולם המופעים (מקור: ארכיון הזורע)

.

תוכניות אולם הזורע (3)

תכנית מוקדמת (מקור: ארכיון הזורע)

.

תוכניות אולם הזורע (9)

תכנית (מקור: ארכיון הזורע)

.

תוכניות אולם הזורע (6)

חזית (מקור: ארכיון הזורע)

.

תוכניות אולם הזורע (2)

חתך (מקור: ארכיון הזורע)

.

3970038

בבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

3970039

בבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

3970024

האולם בבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

3970027

חזית (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

3970048

כנס (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

DSC07393

חדר האוכל מימין ובית התרבות משמאל

.

DSC07564

בית התרבות מפנה בחזית חלון סרט בדומה לחזית חדר האוכל

.

DSC07389

פסל שהוצב בחזית לציון 50 שנה לקיבוץ הזורע

.

DSC07391

פרט

.

DSC07395

פינת בניין בית התרבות

.

DSC07398

חזית בטון חשוף

.

DSC07411

מעקה

.

DSC07400

מבואת הכניסה לאולם משמשת לחניית אופניים

.

DSC07415

נשורת

.

DSC07410

קיר אמנות של קרמיקה וזכוכית

.

DSC07408

אמנות

.

DSC07409

מבט מהצד

.

DSC07402

700

.

DSC07404

החיים

.

DSC07461

חזית דרומית של הבניין כוללת גשר בטון

.

DSC07462

גשר

.

חדר האוכל הישן:

.

DSC07573

כ-200 מטר מחדר האוכל הקיים, ניצב מבנה קטן שהיה חדר האוכל הראשון. בית בטון ששימש כמטבח וצמוד לו משמאל אולם האכילה בצריף עץ שניצב עד היום במקומו ויש כוונה לשפץ אותו. תכנן את המבנה נחמיה רוס

.

חדר אוכל הישן 2

בכניסה לחדר האוכל (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חדר2

חזית חדר האוכל: המטבח במבנה הקבוע וחדר האכילה בצריף העץ (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1950 שלג

1950: בשלג (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חדר5

ערב (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1936-37 חדר אוכל- קריאה

ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חדר3

ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

חדר4

לקראת ארוחה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1941 רות ברנר במטבח צלם אשא ב -א

1941: במטבח (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

מוזיאון וילפריד ישראל:

.

‏‏עותק של רישום המוזיאון של מנספלד

תרשים מוקדם של האדריכלים לבניין: האגף המוארך נבנה כמתוכנן אך שתי הזרועות שבעורף תוכננו מחדש בהתאם לשינוי ברוח הזמן (מקור: ארכיון הזורע)

.

0244

חתימה על מגילת היסוד של המוזיאון (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

0294

בבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

0535

לאחר הבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

0913

לאחר הבנייה (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

DSC07537

בקצה השני של המדשאה, מול חדר האוכל, ניצב מוזיאון וילפריד ישראל שגם אותו תכננו האדריכלים אלפרד מנספלד ומוניו וינרויב

.

DSC07491

בשונה מחדר האוכל, עוצב המוזיאון בסוף שנות ה-40 בסגנון כפרי: טיח, חלונות מוארכים, צוהרים עגולים, סימטריה, גג רעפים

.

DSC07496

עמודי בטון נושאים את הגג המקשר בין שני אגפי הבניין ומוביל לחצר פנימית

.

DSC07500

האגף הזה הוא הראשון שנבנה קודם למלחמה והושלם ב-1949. לאחר המלחמה חזרו להרחיב את הבניין, אך אז כבר שינו האדריכלים את סגנונם ולכן חלקו השני של הבניין עוצב בסגנון ברוטליסטי שבא לידי ביטוי בחומריות, בטכנולוגיה ובעיצוב הפתחים

.

DSC07502

וכך זה נראה כשהברוטליזם משתלט

.

DSC07506

מימין האגף המוקדם מ-1949 ומשמאל האגף המאוחר מ-1952

.

DSC07499

החצר הפנימית מרוצפת באופן המדגיש את המידות והצורניות הקבועה של הבניין כולו

.

DSC07519

האולם מאור מעט בתאורה טבעית לא כל כך מוצלחת

.

DSC07523

המוזיאון מתמחה בתערוכות מתרבות המזרח הרחוק והקרוב

.

0552

שנות ה-50: אגף הספרייה עם עבודת קיר שיצר רודא ריילינגר (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

1268

שנות ה-60: במוזיאון (צילום: אשר בנארי, מקור: ארכיון הזורע)

.

DSC07520

חלון לחצר הפנימית

.

DSC07525

ארון קיר באגף הוותיק

.

DSC07530

שעות פתיחה

.

DSC07492

מבנה מגורים סמוך שתכננו האדריכלים וינרויב ומנספלד, את הטיפוס הזה שכפלו האדריכלים בקיבוצים נוספים כמו מרחביה ומזרע

.

DSC07509

מבט מהמוזיאון על המדשאה שמאחורי העצים מסתתר חדר האוכל

תודה לפיני אוחיון, עפרה בריל, צילה שופר, נחמה נהב, איילה טל, ולאדריכלים פרדי כהנא וויטוריו קורינלדי.

חדרי אוכל נוספים עליהם כתבתי:

.

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

געתון (מנחם באר)

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

ולכל החברים הנה כתבה מעניינת

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פאתי הארץ  On 24/07/2016 at 11:18

    כמה משמח אותי לגלות שיש עוד קיבוצים חדר האוכל לא הפך לאנדרטה מעציבה של חיים של פעם. מהביקורים שהבאת בתקופה האחרונה עולה אוירת עצב ונטישה של מבני צבור רבים בישובי התנועה קיבוצית במיוחד והתפרקות החברה כפי שהיתה שם פעם. העולם משתנה אבל נותרות האנדרטאות הללו.

  • שלגיה  On 24/07/2016 at 17:53

    זה עצוב. בנינים יפים ואין גוף שמנהל את השימור שלהם,המועצה לשימור או משהו כזה.
    לקיבוצניקים יש כל מיני חוקים מעצבנים. והם אוהבים להעיר ולהגיד לך מה לעשות. אני תמיד צפצפתי על מה שהם אומרים. לא יכולת לבקש מאיזה קיבוצניק שיקנה לך בכולבו גבינות?

  • מרב מרקמן  On 25/07/2016 at 11:10

    מעניין, תודה! אולי כמה מילים על הצמיחה מסביב? הרי הצמיחה היא חלק בלתי נפרד מזהות המבנה.

    • מיכאל יעקובסון  On 25/07/2016 at 11:20

      לא מכיר את השמות של הפרחים

      • מרב מרקמן  On 28/07/2016 at 8:28

        לא צריך להכיר שמות פרחים ובכלל, מדובר כאן על צמחיה באופן כללי. איך המבנה משתלב בה, מה היחסים ביניהם ועוד ועוד… לדעתי, בלתי אפשרי בצורה חד משמעית לתכנן מבנה ולא להתייחס לסביבה באופן כללי (טופוגרפיה) ובאופן ספציפי (תכנון נוף). למשל, האם שמת לב לעצים הנטועים סביב למועדון של מגידו? וכן הלאה…

        • שלגיה  On 28/07/2016 at 12:39

          זה בלוג של עירוניים. הפרחים היחידים שאנחנו מכירים זה כאלה שקנו לנו מזר פור יו כשקיבלנו קדום בעבודה. נרקיסים שמתו אחרי שבוע. אנחנו לא מכירים צמחים ולא יודעים איפה זה מגידו. מה את רוצה?

          • מיכאל יעקובסון  On 28/07/2016 at 12:49

            שלגיה, מה זו ההתקפה הזו? באמת בקיבוץ הנושא הנופי הוא העיקר ולא הבינוי ומן הראוי היה להתייחס גם לנושא, אך אם לא מדובר בעיצוב נופי ייחודי או יוצא מן הכלל אז אני ממעט להתייחס אליו וההתייחסות אליו היא לרוב רק בתמונות.

            • שלגיה  On 28/07/2016 at 13:20

              היא התחילה בלעצבן

  • ישראלית  On 05/09/2016 at 1:36

    בחנוכת המוזיאון השתתף יחיאל חזן? הרגת אותי… אולי יעקב חזן?
    יחי ההבדל

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: