עומד ריק ונטוש במרכז הכרמל ובלב שכונה ותיקה בחיפה – מלון הר הכרמל. הבניין הייחודי בולט לכל מי שנוסע בדרך הים, אחד הרחובות הארוכים והמרכזיים בחיפה המקשר בין פסגת הכרמל ובין החוף.
מגידו היה שמו הקודם, אך שמו המקורי ניתן לו על שמה של מייסדת המלון – טלטש, שצאצאיה עדיין גרים בחיפה. כשהוקם השנה לפני 80 שנה, האזור היה ריק מבינוי והמלון היה בטבע. תהליך העיור המהיר בלע את הבניין לתוכו, נבנו מלונות חדשים במיקומים טובים יותר ועם שירותים עדכניים והמלון דעך עד שנסגר לפני שנתיים.
שקיעתו של המלון גררה את יזמיו להוסיף לו תוספות בנייה שפגעו באיכויות התכנון המקוריות שהעניק לו האדריכל לאופולד קרקואר, מהאדריכלים היצירתיים והכישרוניים שפעלו כאן במחצית הראשונה של המאה שעברה. כל בניין שתכנן שווה לבקר בו ואין סקירה על אדריכלות ישראלית שיכולה להיות שלימה ללא הצגת כמה מהם.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
(1) הבניין
מרים-מטילדה טלטש עלתה כאלמנה לארץ ישראל מוינה ב-1927. בעלה נפטר ממחלה עוד קודם לעלייתה ארצה, וכאן חיכתה לה בתה שעלתה קודם לכן וגם בן. לעסקי המלונאות היא נכנסה מיד כשפתחה בחיפה מלון קטן "פנסיון בית טלטש". לאחר תקופה קצרה השכירה בניין שלם והפעילה בו מלון שנחשב היה לאחד מהיוקרתיים בארץ (בהמשך ידוע היה כ"בית המילואים", רחוב יפה נוף 34). הביקוש עלה והיא החליטה לגייס כסף, להזמין את האדריכל לאופולד קרקואר שיכין תכניות ולבנות מלון חדש על הכרמל.
ב-1935 פתח "מלון טלטש" את שעריו, אך תוך שנים ספורות, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הפקיע הצבא הבריטי את המתחם ואת מקומם של האורחים תפסו קציני צבא הוד מלכותה. בבניין הפעיל גנרל מונטגומרי במשך זמן המלחמה את המכללה לפיקוד ומטה של הכוחות הבריטים בארץ ישראל. למרות שהמלון הופקע, המשיכה טלטש להפעיל אותו. גיורא טלטש, הנכד, סיפר לי שהוא זוכר היטב את ארוחות שישי כשבא לבקר את סבתו. באולם האוכל החצי עגול סעדו הקצינים ולכן המשפחה סעדה בחדר נפרד.
מיד כשהבריטים עזבו את האזור, הפקיעה המדינה את הבניין והפעילה בו מעון עולים. ב-1951 עזבה המדינה את הבניין (רק את הבניין) וטלטש החליטה שהיא מבוגרת מידי לניהול מלון ומכרה את הנכס. הבניין שימש בהמשך כמלון אך לא הצליח להגיע לשגשוג ודעך במשך שנים ארוכות, עד לסגירתו לפני שנתיים.
.
סמוך למבנה, ברחוב דרך הים 99 ו-101, ניצב אחד המבנים שתכנן האדריכל החיפאי משה חת. המבנה בולט הודות לחזית חדר המדרגות שלו והודות לכך הקדשתי לו רשימה נפרדת.
.
.
(2) הווה ועתיד
למרות שהמלון נטוש, הבניין סגור ושמור היטב. הוא נראה עדיין כאילו כל האורחים ישנים בחדרים, ועוד זמן קצר יחזור ויתעורר לחיים. הגן המקיף את המלון מוזנח ומהווה עדות ישירה לכך שהוא כבר לא פעיל. צורתו המקורית של הבניין נשמרה למרות שב-1998 ביצע האדריכל אהוד שני שינויים מפליגים בבניין.
"המבנה ההיסטורי הותאם לשנות ה-30 ונדרשנו לעשות לו תוספות כמו מעבר תשתיות, חדרי אמבטיה לכל חדר, תוספת מרפסות באגף הדרומי, וכן אולמות כנסים ובריכת שחייה באגף הצפוני", מספר שני. "השתדלתי כמה שאפשר לשמור על המבנה וכמה שיותר להיצמד למקצב הפתחים המקורי. בתל אביב לא היו מאפשרים לי את זה".
היזמים שמחזיקים בנכס הזה תקועים. מצד אחד יש להם משבצת קרקע גדולה במיוחד, הממוקמת באחד האזורים היקרים בחיפה. מצד שני, העירייה מחייבת אותם לשמור על הבניין ההיסטורי ומתעקשת שכאן יהיה אך ורק כבית מלון. כששוחחתי עם מהנדס עיריית חיפה וניסיתי להבין מדוע צריך בית מלון בלב שכונת מגורים, הרחק מכל מוקד עניין ועם תחבורה ציבורית מוגבלת, הוא ענה שאין שום בעיה עם מלון שנמצא באזור הזה. כנראה שהיזמים חולקים על דעתו, אחרת כבר מזמן היו רצים ופותחים פה מחדש את המלון. עד שיחליטו מה לעשות הוא עומד נטוש ועם קצת עזרה יתחיל גם להתפורר.
.
סיבוב במלון הנטוש:
.
.
.
(3) האדריכל
האם תצליחו להגות את שמו נכון? לאופולד קרקואר.
הוא עלה לארץ מאוסטריה ב-1924, ואת עבודתו הראשונה כאדריכל עצמאי ביצע בקיבוץ בית אלפא: חדר אוכל שהיה מהפכני לזמנו. מאוחר יותר פיתח את הרעיון הצורני והשימושי ויצר את חדר האוכל בתל יוסף – מהיצירות החשובות שנוצרו באדריכלות המקומית, ועליו כתבתי כאן באריכות. גם על מלון טלטש כתבתי בקצרה בכתבה שפרסמתי באתר Xnet, ועסקה בששה מבנים נטושים.
עד לפטירתו ב-1954, תכנן לאופולד קרקואר 119 פרויקטים שלא כולם נבנו. קרקואר היה אדריכל מודרניסט שדבק והפך לאחד ממובילי הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל. כל העבודות שיצר כאן התאפיינו בקווים נקיים, צורות בסיסיות וגימור של טיח לבן. מבנים פלסטיים שכל אחד מהם הוא יצירה פיסולית מקורית. בית אוסישקין חריג היות וחופה כולו באבן, אולי לבקשת החברים בקיבוץ ואולי בעקבות רצונו של האדריכל – אבל על כך אקדיש רשימה נפרדת בשבוע הבא.
.
.
.
כאן צולם ב-2007 הקליפ של נועם רותם בכיכובו של ליאור דיין (בימוי: נועם ורדי):
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
אלליקה
.
.
ולסיום שיר:
.
.
תגובות
בצמוד למלון יש קולנוע שלא הוזכר כאן !!!!
מיקי גוטשלק
איזה מקום יפה! מתי היתה הפעם האחרונה שהמלון היה בשימוש?
תקרות מהממות.
מדהים! לפני כ-4 שנים עוד קיימנו שם את הסמינר השנתי של איגוד הארכיונאים והמלון שקק חיים. מבנה מרשים ונוף נהדר.
פתוח ? אפשר להכנס ?
התמונה מהנצוץ מעולה
איזה מבנה מרשים ואיזה נוף מדהים. לא מבין איך מבנה כזה בנוף כזה לא מנוצל.
דרך אגב , נזכרתי שבהדר גם היה מלון בשם "כרמליה". מלון זה שימש בין היתר את רכזי קניות של הקיבוצים מהצפון. זה היה מלון עם "פטנט" – שרותים משותפים לשני חדרים. ביליתי שם לילה כשהייתי סטודנט בטכניון בשנות החמישים של המאה הקודמת. מעניין מה הסיפור שלו.
עוד בית הארחה עזוב. מזכיר לי את בית הארחה בקיבוצי , איילת-השחר, שהוקם תוך כדי מלחמת העצמאות, והיה לבית המלון הרציני הראשון שניבנה בעמק החולה. בשנותיו הראשונות שימש את בעלי המקצוע שבנו את המשאבות של מעין "עיון" בבטן ההר. אתר הקיים עד היום עם המנועים האדירים ומחכה לשחזורו.
בית הארחה שלנו משמש היום כמרכז קליטה לעולים מאתיופיה. והכוונה להשמישו כבית-מלון לאחר סיום העליה
על המלון הותקנו לפני שני עשורים (פחות או יותר) אנטנות סלולריות. האנטנות הללו גרמו לי לכאבים גם 1200 מטר מהן, ברכס ממול.
מי מחזיק את הבעלות על המלון?
וממי אפשר להפעיל חזרה את המלון?
אין לי מושג אבל אם הנושא חשוב לך אז אני מציע לך לפנות למחלקת הנדסה בעירייה.
וואוו,
סיפור מעניין על היהלום הזה
מוזר שננטש. נראה מקום מושלם לנופש
לא בטוח שמדובר במקום מושלם לנופש. המלון נמצא בלב של שכונת מגורים שקטנה, הרחק ממוקדי תיירותיים ואין ממנו נוף בגלל העצים הותיקים והיפים שמסתירים. המלונות הכי טובים באזור נמצאים בתל אביב.
עם כל הכאב צריך להרוס את המבנה ולבנות בניין מגורים. אין שום הצדקה למלון במיקום שלו באמצע שכונת מגורים רחוק מאד מכל מקום תיירותי, מה גם שחיפה לא עיר תיירותית ממילא וחבל לעירייה על הפסד הכספים ממיכרת דירות וארנונה שאפשר לקבל בעבור השטחים הנ"ל. הזמנים השתנו מאד ולפני מאה שנים אולי המלון היה רלוונטי היום בוודאי שלא. אני חושב שמבנים נטושים צריכים באופן מהיר להחליט מה לעשות בהם מכיוון ששום דבר טוב לא יוצא ממקום נטוש חוץ מאבק ומשיכת גורמים לא רצויים.