רגע לפני הסיור באתר הזכרון החדש בכניסה להר הרצל, קפצתי לראות את האנדרטה לחללי הספינה "ארינפורה" שטבעה בים התיכון ב-1943. היא צללה למצולות עם אלף נוסעיה, לאחר שמטוסי הצבא הגרמני הפגיזו אותה. את האנדרטה כמו אנדרטאות אחרות בהר הרצל תכנן האדריכל אשר חירם, שבין השאר עיצב את מצבת הקבורה הצבאית ובכלל תכנן את תכנית הר הרצל.
האנדרטה מוזנחת: הבריכה הרדודה ריקה ממים, הקרמיקה התכולה מתפרקת והלוחות עם השמות מכוסים אבק. זה מחזה לא נעים, כי הדבר הכי קל הוא לשכוח את המתים, בעיקר את אלה שגופתם לא אותרה, אין להם קבר ואין כבר קרובים שילחמו לשמירת כבוד המקום. קל להזניח את הדבר היחיד שנותר מהם – האנדרטה.
ועל כך ברשימה זו.
.
כל יבשה היא ספינה שטובעת
.
1968: מראה כללי של האתר (צילום: פריץ כהן, לע"מ)
.
1999: האתר ביום הזיכרון (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
.
בריכה רדודה ומלבנית ובפינתה מבנה המדמה גשר פיקוד של ספינה (למרות שאין כל דימיון בינו ובין גשר הפיקוד שהיה בארינפורה)
.
.
(1) ארינפורה וטביעתה
על הספינה היו כאלף חיילים מהם 334 חיילי יחידה 462 היהודים ששטו מנמל אלכסנדריה במצרים אל נמל מלטה, שם רוכזו כוחות צבא לקראת פלישה לאיטליה. החיילים היהודים התנדבו לצבא בריטי במטרה להילחם בגרמנים ובבני בריתם. 139 מחיילי היחידה טבעו לאחר שהספינה הופגזה על ידי חיל האוויר הגרמני, ואלה ששרדו את הטביעה המשיכו ביחידה או שוחררו. השורדים הם אלה שדאגו להקמת אתר ההנצחה שנחנך ב-1962 (ולא כפי שמצוין באתרים שונים לרבות בהר הרצל עצמו), והם גם אלה שפקדו את האתר לאורך השנים, ובעיקר ביום השנה לאירוע הטביעה שבאותו יום חל גם יום השואה והגבורה. החל מ-2016 בוטל הטקס ביום השנה ועבר ליום הזכרון למתנדבי היישוב העברי במלחמת העולם השנייה.
.
(2) האנדרטה ומשמעותה
בריכה מלבנית רדודה המדמה את הים הגדול. בפינה המרוחקת מתנשא מתוך הבריכה מבנה מעוגל המדמה גשר פיקוד של ספינה (גשר הפיקוד המקורי בספינה היה נראה אחרת לגמרי). בסמוך לדפנות הבריכה שורת לוחות אבן שחורה עם שמות החללים וגילם בעת הטביעה. לוחות אלה השקועים בקרקעית הבריכה מדמים את המצבות של המתים שגופתם לא אותרה במימי הים התיכון. על אחת מדפנות הבריכה מצוין באותיות בולטות: "לזכר 140 חיילי ישראל מפלוגת ההובלה 462 שירדו במצולות ים התיכון במלחמת העולם השניה בכ"ו ניסן תש"ג". על המבנה המדמה את גשר הפיקוד נבחר באירוניה מסוימת להציג פסוק מספר תהילים, המכריז כי האל ישיב את בני ישראל ממצולות ים. בהיבט החומרי נבדלת האנדרטה מעבודות שומות שעוצבו בתקופתה: אין בה את הבטון או הפלדה שאפיינו את האחרות, אלא אבן ומים, וזאת מתוך כוונה לשלב אותה ככל הניתן באופיו העיצובי של הר הרצל בו הושם דגש על חומרים טבעיים, לרבות גינון העשיר בעצים ופרחים. האתר אינו בולט בנוף ההר, אלא הוא משתלב בין חלקות הקבורה.
.
(3) אתרים דומים בהר הרצל
בהר הרצל פזורים כמה אתרי הנצחה שאינם מסתפקים בלוח אבן דו-ממדי סטנדרטי ופשוט, אלא הם יוצרים סביבה ייחודית ושונה העוטפת את המבקר, אך שומרים על הצניעות והפשטות שאפיינה את הממלכתיות הישראלית באותן השנים. הבולטים בין אותם אתרים הם אתר ההנצחה לחללי הצוללת דקר שתכנן האדריכל דוד אנטול ברוצקוס, וכן האתר לזכר החללים שהגנו על הרובע היהודי במלחמת העצמאות שתכנן האדריכל אשר חירם, שכאמור תכנן גם את האתר הזה. הזמנים השתנו ולאחרונה נחנך בהר הרצל אתר נוסף המצטרף לאותם אתרי זיכרון ייחודיים, והוא הראוותני, השאפתני, הגדול והבולט יותר מכל האתרים האחרים. הוא נועד להנציח את כלל חללי צה"ל ותכננו אותו משרדי האדריכלים קימל אשכולות וצ'צ'יק קלוש.
.
(4) האדריכל
האדריכל אשר חירם (1973-1897) התמקד החל מהקמת המדינה בתכנון אתרי זיכרון ועסק בשימור אתרים היסטורים. הוא זכה בתחרות לתכנון בית הקברות הצבאי בהר הרצל, אך עבודתו המשמעותית ביותר היתה עיצוב מצבת הקבר הצבאית בה עושים שימוש עד היום. אנדרטאות אחרות שלו פזורות במושבים, קיבוצים וערים. בירושלים הפכו האנדרטאות שעיצב למוקדים עירוניים – "הדוידקה" במפגש הרחובות יפו והנביאים ועמוד "נזכור" שניצב כיום למרגלות בית המשפט העליון ובמקור שכן בין התחנה המרכזית ובין בנייני האומה. טרם נערך מחקר ראשוני אודותיו ורשימת עבודותיו לא ידועה.
.
שמות החללים היהודים מופיעים על לוח אבן שחורה בקרקעית הבריכה, כמו מצבות תת-מימיות
.
החור השחור
.
גופות החללים שלזכרם הוקם האתר לא אותרו
.
פסח יעקובסון נולד בתל אביב ב-1918 והוא מת בן 25 (הטעות היא בלוח)
.
לזכר 140. הספינה קרויה על שמה של העיירה ארינפורה שבצפון-מערב הודו. הספינה נבנתה במספנות בסינגפור ב-1911 במקור לצרכי העברת נוסעים וסחורה באזור הודו ובזמן מלחמתה העולם הראשונה הוסבה פעילותה לצרכי הצבא הבריטי וכך היה גם במלחמת העולם השנייה
.
הגוף שמדמה את גשר הפיקוד של הספינה הוא אטום למרות שצפוי היה שיהיה בו חדר זיכרון (יתכן ותוכנן אך לא בוצע בסיבות תקציביות)
.
באופן אירוני לקוח הציטוט מפרק בספר תהילים ובו מתואר האל כמציל את עם ישראל גם ממצולות ים
.
בספינה ארינפורה גשר הפיקוד ממש לא היה נראה כך, ולכן יש כאלה שטועים וחושבים שהאנדרטה היא לזכר חללי הצוללת דקר
.
האתר כולו מורכב מאבן מסוגים ועיבודים שונים: אבן פראית ברצפה, אבן מסותתת ב"גשר הפיקוד" ופס שיש בחלקו העליון של "הגשר"
.
מבט מאחור
.
גוף גשר הפיקוד אטם ואין בו פתח
★
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
חללי אחוזה בחיפה (גרשון קניספל)
לזכר רצח חיים ארלוזורוב (דרורה דומיני)
יד קנדי (דוד רזניק)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט
אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)
מצודת יואב (חיליק ערד)
אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)
אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח
אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)
אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)
אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)
אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)
פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)
בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)
אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)
אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)
אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)
האנדרטה בנגבה (נתן רפופורט)
★★★
★
★
חלון אחורי 
תגובות
זו הייתה יחידה עברית לתובלה. האירנפורה ירדה למצולות בתוך 4 דקות. רוב החיילים שהיו על האוניה ניצלו הודות למוכנות של הצוות הבריטי, הקפדה על לבישת חגורת הצלה כל העת ופעילות הצלה מהירה של שתי אוניות שהיו בסביבה. האירוע מסופר בהרחבה בספר "הפלוגות העבריות להובלה במלחמת העולם השנייה" כרך ב'. אבא שלי היה בין חיילי יחידה 650 שהפליגו כמה ימים אחר כך, כשבלבם מקנן חשש כבד מפני גורל דומה. גם הם לבשו חגורת הצלה מרגע העלייה על האוניה ועד הירידה ממנה.
יש בארץ אלפי אנדרטדאות–לצערי אנו במקום הראשון בעולם בהיקף זה ביחס לאוכלוסיה
באמת מדכא ומרגיז. אני שיתפתי ב-3 קבוצות היסטוריה בפייסבוק, אבל נתתי הקדמה אחרת מעל התמונה של השיתוף. לדעתי, מה שלא מופיע בתחילת הפוסט – הרוב לא מגיעים אליו בכלל. הנה מה שכתבתי.
הכי קל לשכוח את המתים, בעיקר את אלה שגופתם לא אותרה
האנדרטה ל-140 החיילים היהודיים, שהתנדבו להילחם בנאצים, חללי הספינה "ארינפורה" שטבעה בים התיכון ב-1943. היא צללה למצולות עם אלף נוסעיה, לאחר שמטוסי הצבא הגרמני הפגיזו אותה.
האנדרטה בהר הרצל בירושלים מוזנחת: הבריכה הרדודה ריקה ממים, הקרמיקה התכולה מתפרקת והלוחות עם השמות מכוסים אבק. זה מחזה לא נעים, כי הדבר הכי קל הוא לשכוח את המתים, בעיקר את אלה שגופתם לא אותרה, אין להם קבר ואין כבר קרובים שילחמו לשמירת כבוד המקום. קל להזניח את הדבר היחיד שנותר מהם – האנדרטה.
על הספינה היו כאלף חיילים מהם 334 חיילי יחידה 462 היהודים ששטו מנמל אלכסנדריה במצרים אל נמל מלטה, שם רוכזו כוחות צבא לקראת פלישה לאיטליה. החיילים היהודים התנדבו לצבא בריטי במטרה להילחם בגרמנים ובבני בריתם. 140 מחיילי היחידה טבעו לאחר שהספינה הופגזה על ידי חיל האוויר הגרמני, ואלה ששרדו את הטביעה המשיכו ביחידה או שוחררו.
השורדים הם אלה שדאגו להקמת אתר ההנצחה שנחנך ב-1962 (ולא כפי שמצוין באתרים שונים לרבות בהר הרצל עצמו), והם גם אלה שפקדו את האתר לאורך השנים, ובעיקר ביום השנה לאירוע הטביעה שבאותו יום חל גם יום השואה והגבורה. החל מ-2016 בוטל הטקס ביום השנה ועבר ליום הזכרון למתנדבי היישוב העברי במלחמת העולם השנייה.
את האנדרטה תכנן האדריכל אשר חירם.
אגב, תיקנתי ל-139 חללים. משום מה באנדרטה מופיע המספר 140…
לגבי מספר הנספים, ראה דף השיחה בוויקיפדיה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%94
הרשימה שלי היא פחות היסטורית ויותר עוסקת באנדרטה עצמה כך שלא באמת משנה לי המספר המדויק. ואם כבר דנים בנושא הדיוק, אז באתרים שונים לרבות הלוח שהוצב לאחרונה לצד האנדרטה בהר הרצל מצוין כי היא הוקמה באמצע שנות השמונים, בעוד שלמעשה היא הוקמה בתחילת שנות ה-60.
מיכאל שלום
רשימותיך מאד מענינות ומשאירות טעם של עוד לבוא, לבקר ולראות. האם אתה עורך גם
סיורים מודרכים במקומות אותם אתה סוקר? (למשל: בהר הרצל, קריית הממשלה, גבעת
רם)
לתשובתך אשמח.
בברכה
עודדה
מנען (בעקבות רשימותיך על נען הכרתי את הבלוג)
שלום עודדה, אני לא מעביר סיורים, אבל בעוד חצי שנה אעביר סדרה חד-פעמית בתל אביב עליה פרסמתי כאן רשימה: https://wp.me/pS9cH-ssB
פעמים הפסקנות ה"ידענית" שלך הורגת אותי, יש בחלק מהרשימות שלך דיסוננס מרשים בין העומק של המחקר לבין טעויות גסות בפרטים גדולים כקטנים-
"טרם נערך מחקר ראשוני אודותיו ורשימת עבודותיו לא ידועה."
נעים להכיר, אשר חירם- אדריכל הזכרון, או אדריכל הבית של המחלקה להנצחת החייל (רק תבחר)
ועל כך במובאה הבאה:
יש ללחוץ כדי לגשת אל Baumel_SchwartzLR.pdf
("איש מאחורי מצבה" – עוד אימלוק מוצלח של ג'ודי באומל שוורץ)
"
אולם עד כה לא הוקדש מחקר לאנשים שעסקו בתכנון בתי הקברות הצבאיים, ובייחוד למי
שנחשב לאדריכל ראשי של הזיכרון, זיגמונד קרקש )Kerekes ,)ובשמו העברי אשר חירם.לקונה זו תוקנה עתה עם הופעת ספרו של עזריהו על אדריכלות בתי הקברות הצבאיים
בשנים הראשונות להקמתם, ובייחוד על חירם; חירם לא השאיר אחריו תיעוד רב, ומעטים מאלה
שעבדו אתו עדיין היו בחיים בעת כתיבת הספר, ומשום כך היה על המחבר לערוך חיפוש כמעט
בלשי אחר אנשים שהכירו אותו עד שהגיע לחומר על אודותיו….
… הפרק האחרון בספר עוסק באדריכל שמילא את התפקיד המרכזי בפעילות הזו — אשר חירם.
עזריהו מציין בהקדמה שלא מצא מאמרים שכתב חירם, ושבהם פירט את רעיונותיו ותפיסותיו. גם
לא נערכו עמו ראיונות, הוא לא הותיר ארכיון אישי ובו תיעוד עבודתו, וכמעט כל האנשים
שהכירו אותו היכרות אישית כבר נפטרו כאשר כתב עזריהו את ספרו. לכן הביוגרפיה של חירם
מבוססת על פיסות מידע הנוגעות לחייו ובעיקר על אזכורים של מיזמים שהשתתף בהם. עזריהו
מציין כי דווקא מיעוט המידע על חירם מגביר את הצורך והחשיבות שבדיון מפורט בתרומתו
לתכנון בתי הקברות הצבאיים ולתכנון מצבות הזיכרון, כגון האנדרטה בצומת גולני, אנדרטאות
הנשק בירושלים, בטבריה ובצפת ומצבות הזיכרון בירושלים, ברמת־גן ובאשדוד, ופרק זה מתמקד
בעיקר בעשייתו של חירם בתחומים אלה. כאמור זה אינו המחקר ראשון שנכתב על
הקמת בתי הקברות הצבאיים או על המצבה הצבאית האחידה. אך יש בו שני חידושים
חשובים. הראשון הוא במתכונת הספר. אמנם זהו ספר מחקר ובו אפראט מדעי מלא ומדויק
והצעות לקריאה נוספת, אולם מבחינת מתכונתו הוא שילוב של ספר מחקר ואלבום. הוא נדפס על
נייר כרומו עבה, ובצד הטקסט הוא כולל עשרות תרשימים, תמונות, מפות, ותצלומים, הממחישים
את האמור בו. למשל בצד הדיון בתחרויות לקביעת דגם בתי הקברות הצבאיים יכולים
הקוראים לבחון בעצמם את הסקיצות השונות שהוגשו ובפרט את זו שזכתה בתחרות. ליד הדיון
בצורת הקבר האחיד, המצבה האחידה והכיתוב על הכרית מוצגות האפשרויות השונות שנבחנו
וזו שבסיכומו של דבר הפכה לדגם המקובל עד היום בבתי העלמין הצבאיים. אנו רואים את
העוסקים במלאכה בעת ביצוע מלאכתם, את קבר הרצל המקורי לפני שהונחה עליו אבן הבזלת
השחורה, המוכרת כל כך לצופים בטקס סיום יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הנערך מדי שנה
בהר הרצל, את מצבות הזיכרון השונות ואת דגמי האנדרטאות בעת בנייתן. תוספות אלה מבהירות
לקוראים יותר מכל הסבר מילולי שמדובר לא רק בדיון אקדמי מלומד אלא בגופים ממשיים תלת־
ממדיים שממלאים את נוף הזיכרון הישראלי מאז ועד היום.
החידוש השני בספר הוא בפרק על חירם ועל מקומו כאדריכל הזיכרון הלאומי. בכל מיזם מעין
זה לעתים קרובות התוצאה הסופית הנראית לעין היא חלק כל כך מובן מאליו בנוף שקשה להאמין
שלא תמיד ניצב באותו מקום. מתוך ההתמקדות בתוצאה, במבנה, לרוב נשכחת העובדה שהיו
אנשים — ובמקרה זה איש אחד מרכזי — שיצרו את הדברים. ייחודו של המחקר הנוכחי בכך
שעזריהו גואל מאלמוניות את חירם, ששמו, אך לא הרבה יותר מכך, הוזכר בכל מחקר על הקמת
בתי הקברות הצבאיים או על המצבות האחידות. מלבד ההכרה בתפקידו המרכזי, הוא מציג דמות
מלאה של מי שהקדיש את כל כולו לנוף הזיכרון בארץ."
ממליץ בחפץ לב לקרוא את הספר של עזריהו, יש שם סקירה יפה של חירם ושל עבודותיו.
חירם לא רק עיצב את הכרית אלא גם אחראי מרכזי ליצירת השפה האסטטית הרשמית והייחודית של נופי הזכרון הישראלי בשנים המכוננות שלהם ושל המדינה, וכמובן שהשפעתו המשיכה הלאה. כשאתה נכנס היום לבית עלמין צבאי, גם אם מדובר בחלקה חדשה לגמרי אתה נמצא בעצם בתוך החזון של חירם. גם בתחום האנדרטאות (אם כי במידה פחותה,כי מרבית האנדרטאות באותן שנים נוצרו כיוזמה מקומית ולא הוכתבו "מלמעלה") יש לחירם השפעה מכרעת כי הוא יצר נקודות ייחוס רבות בשנים קריטיות. העבודות שלו בעצם היוו בשלבים מסויים וחלקן אפילו עד היום את התשובה לקונוטציה עבור הישראלי הממוצע למושגים אנדרטה ובית עלמין צבאי (לבטח בהקשר של מהו X ממלכתי-לאומי) ב שנראים לנו מאד טבעיים היום אבל היו מאד חדשים בעבור ישראלים ויהודים בכלל בזמנו.
אז במקום לקבוע בפסקנות שדבר מה אינו קיים (מה שלטעמי קשה יותר להוכיח לפעמים מאשר את הטענה ההפוכה) ושלא בוצע מחקר, אני מציע שבפעם הבאה תהייה יותר מסוייג ותכתוב שאתה לא הצלחת למצוא (מה שמסתמן כמוצדק בהקשר של חירם). חיפוש בסיסי ובירור עם מישהו בסגנון:" אתה מכיר את חירם ? כן זה ההוא שתכנן את הכרית", הם לא עבודת מחקר רצינית מספיק בשביל לקבוע שבוצע או לא בוצע מחקר (ראשוני לפחות). כמובן שאם הסטנדרטים שלך בעבור מחקר תיעודי אדריכלי הם גבוהים יותר אז הקהילה תרוויח מקיומו של כזה.
-עוד ביקורת על הספר:
https://www.haaretz.co.il/news/education/1.1692696
("האדריכל שהתווה את אופי ההנצחה לחללי צהל")
-הספר היה זמין עד לא מזמן באתר של אופקים בגיאוגרפיה, אני בטוח שעם הרשאות אקדמיות בסיסיות אין בעיה לגשת לעותק אלקטרוני
קודם כל תודה על הסקירה המעניינת הזו ועל סקירותיך המעניינות בכלל.
בתור נודניק של דיוק הפריע לי שבכיתוב לתמונה כתוב: "מבנה המזכיר את גשר הפיקוד", אבל בטקסט כתוב: "מבנה מעוגל המדמה את גשר הפיקוד.." כשגם בטקסט כתוב שהגשר המקורי נראה שונה לחלוטין
אתה צודק – תודה. הערות מסוג זה אני תמיד מקבל בברכה. תקנתי