בית הקברות הבריטי ברמלה הוא פנינה של שקט, זיכרון וסדר מטופח, על הגבול ההזוי שבין רמלה ולוד. "הזוי" רק לנגד עיניים מערביות, אבל לתושבים כאן זו המציאות: מצד אחד אזור מסחרי שמשרת את כל האזור, בתי סוהר, ומהצד השני שכונת מגורים של בדואים שמצויים במאבק בלתי פוסק עם הממסד. בין לבין הותירו הבריטים את מיטב בניהם, כאן בתוך האדמה של ארץ הקודש.
פתוח למבקרים מאז נטמנו פה חללי מלחמת העולם הראשונה. החללים האחרונים נטמנו כאן בתום מלחמת העולם השנייה ובשנים הבאות נטמנו כמה גופות נוספות. נוצרים, מוסלמים, הינדים וכמובן – גם 28 חיילים יהודים. לבד מבריטים יש כאן בין השאר צרפתים, גרמנים, מצרים, תורכים, הודים, בלגים, יוונים, איטלקים, קנדים, אוסטרלים – קיבוץ גלויות, ממש כמו הרקע הדתי והעדתי שמרכיב את רמלה של תחילת המאה ה-21.
61 דונם שטחו של בית הקברות. הוא עבר שני גלגולים: בהתחלה תכנן אותו האדריכל סר ג'ון ג'י. ברנט (Sir John J. Burnet), שגם תכנן את בית הקברות הצבאי הבריטי בהר הצופים. לאחר מלחמת העולם השנייה עוצב האתר מחדש על ידי האדריכל אלן סטיוארט (Alan Stewart).
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
הדממה שעוטפת בתי קברות נמצאת גם בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה. אלא שבשונה מבתי הקברות האחרים שאני מכיר, מתאפיין האתר בסדר וארגון מופתי. אם בבתי הקברות הצבאיים הישראלים יש עצים שיוצרים אקראיות ותנועה בתוך הסדר של המצבות הזהות, הרי שכאן נמנע האדריכל מלשלב באתר עצים או כל מרכיב אחר שיפגע בזהותה שווה שיש לכל מצבה ומצבה. בית הקברות מתפרס על פני שטח מישורי, ורק חלקת החללים המוסלמים מוגבהת במדרגה מעל שאר השטח בשולי האתר.
העצים היחידים מצויים בקצות ביתה קברות והם בעיקר נועדו לחצוץ בין הסביבה היומיומית ובין מרחב הזיכרון. את מקומן של המצבות האופקיות, מחליפות כאן מצבות ורטיקליות ונמוכות, מידותיהן זהות, אך ניתן למצוא הבדלים קטנים בין מצבה למצבה – אם בסיומת העליונה (חלקן בקשת רחבה וחלקן בקשת צרה), בכתובות עם הסמלים של היחידה בה שרת החלל ואם בדרישות שונות – כך למשל לחללים הצרפתיים במקום לוח מלבני יש צלב בטון שעדיין שומר על מידות זהות לאלה של הלוחות. כך נוצר מצב שכל המצבות מתנשאות לאותו גובה ורק אותם רואים במרחב. אין הפרעה של צמחייה או בינוי. ההפרדה בין חללי מלחמת העולם הראשונה ובין חללי מלחמת העולםה שנייה כמעט ולא מורגשת, והתחושה של רציפות ואחידות מורגשת היטב.
מצבות גדולות שנועדו להנצחה מופיעות במספר נקודות בשטח בית הקברות. מרביתן בולטות והן מעוצבות כעמודי זיכרון – באחת יש צלב בחלקה העליון ובשניה מופיע סמל תורכיה – חצי סהר וכוכב. המצבה בכניסה לבית הקברות מעוצבת כמזבח, והאנדרטה המרכזית מורכבת ממספר קירות היוצרים חדר פתוח. אין כאן את ההפשטה והיצירתיות שמאפיינת אנדרטאות כמו אלה שהוקמו בשטח הר הרצל לדוגמה (אתר ההנצחה לחללי הרובע היהודי או חללי הצוללת דקר), אלא יש כאן איפוק המופיע לא רק בגישה העיצובית הגושנית, אלא גם בגוונים: כל המצבות והאנדרטאות מתאפיינות בגווני לבן של אבן או אפור של בטון חשוף, כשלעומתן מודגש הגוון הירוק של הדשא הנראה כמו שטיח מקיר אל קיר המכסה את כל קרקע בית הקברות.
יותר משבעים שנה חלפו מאז הסתיימה מלחמת העולם השנייה ועדיין ממשיכה בריטניה לטפח בהקפדה את בית הקברות. בעת הסיבוב פעלו באתר לפחות חמישה אנשים שדאגו לגינון ולטיפול במצבות. מתברר ששיני הזמן פוגעים במצבות, ובעקבות זאת נעקרות המצבות הפגועות ונשתלות מצבות זהות וחדשות. גם האנדרטאות עוברות שינויים, כשהשינוי הגדול ביותר התרחש באנדרטה המרכזית שהוקמה מחדש ב-2014.
האטרקציה המרכזית בבית הקברות היא המצבה הניצבת על קברו של הארי פוטר. 20 לוחמים בצבא הבריטי נהרגו בשתי מלחמות העולם כשהם נושאים את השם שבזמנו כנראה לא היה חריג, אבל כיום נחשב למיוחד. בין מאות המצבות קשה יהיה למצוא אותו ולכן מומלץ לפנות לאחד מהעובדים בגן ולבקש עזרה בדרך.
כבר יותר מ-70 שנה שאין עוד קוברים כאן ורק בודדים מאד נקברו כאן מסיבות שונות לאחר המלחמה. שטח גדול מבית הקברות נותר לא בשימוש. לא נראה שהבריטים ימכרו את השטח, לפחות לא בשנים הקרובות, ולכן סביר להניח שמשבצת הקרקע הייחודית והמטופחת הזו, האוצרת בתוכה תקופה היסטורית דרמטית באזור – תישאר במקומה.
.
.
.
.
.
.
בין 1941 ל-1943 נהרגו לא פחות מ-4 חיילים בריטים ששם משפחתם היה מזרחי. שניים מהם קבורים כאן בבית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
★
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
יד קנדי (דוד רזניק)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ רוחמה (אלי וייסברג)
אתר זיכרון לחללי קיבוץ עין השופט
אנדרטה לחללי מועצה אזורית חוף הכרמל (יעקב אורנשטיין)
אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
אנדרטת משמר הגבול (חיליק ערד)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)
אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח
אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)
אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)
אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)
אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)
פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)
בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)
אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)
אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)
אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)
★★★
★★
★
שיר לסיום:
.
★
תגובות
חבל שלא קראת חומרים שהתפרסמו על בית הקברות הזה. הכתבה היפה שלך לוקה בטעויות רבות. כמו ציון הלאומים הרבים שנקברו שם, כמו העובדה שהועברו לשם קברים מאתרים רבים בארץ, כמו העובדה שהחלל האחרון נטמן פה בינואר 1949 ועוד. כשאתה כותב מתחת לתמונה של הנשר הפולני שזה סמל יחידה, זה לא מדויק.
נטמנו פה גם אחרי 1949 אבל באופן רשמי בית הקברות הפסיק לקלוט גופות לאחר המלחמה
ממש לא נכון. באופן רישמי נקברו פה רוב חללי המנדט הבריטי (שוטרים, חיילים וכו') עד קום המדינה וגם אחרי קום המדינה. טטרספילד, טייס RAF, אחד מ 6 טייסים בריטים שהופלו, בקרב אויר נגד מטוסי צה"ל ב 7 בינואר 1949, ונקבר כאן. קיבל לוויה צבאית מסודרת, ואת ארונו נשאו קציני צה"ל
באופן רשמי כפי שמצוין בכניסה בית הקברות הוא לחללי מלחמות העולם.
מה שמופיע אצל כאנדרטת זכרון בכניסה, היא קבר של החייל שמקום קבורתו לא נודע. הקבר של וורה וחיים ויצמן זהה בפרופורציות ובצורה לקבר הזה.
לכתוב שכבר 70 שנה לא קוברים כאן זאת טעות. לכאן הועברו קברים משרונה בשנות החמישים, לדוגמא, וכאן נקבר טטרספילד בינואר 49 (הוא בשורה של הארי פוטר, אם תרצה אשלח לך את הסיפור של הנער)
מאמר יפה על מקום מרגש.
המצבות המוסלמיות הן של חיילים הודים (כתוב עליהן "הצבא ההודי" או "הרג'ימנט של פונג'אב")
'וגם בעברית 'פלשתינא' אתה כותב מתחת לאחת התמונות.
תסתכל בה שוב. כתוב 'פלשתינה (אי)' שמה העברי הרשמי של הארץ בימי המנדט. א"י – ארץ ישראל.
כתבה מעניינת , זה שנים רבות אני מתעד לגשת למקום ולתעד אותו ממבט עיניי , עשית לי את החשק.
כתבה יפה.
כמי שביקר לא מעט בבתי קברות בריטים בבאר שבע, הר הצופים , חיפה ועזה, היה מקום להסביר את הכתוב על המצבות, סמל הדת, שם היחידה, מקום הקרב/אירוע, שם הנופל ומשפט שהמשפחה בחרה כמו: בן נאמן למולדתו, היה אהוב על יקיריו ועוד ועוד, בוויכוח הישראלי בנושא שהגיע לבית המשפט העליון הובאו דוגמאות דומות בתור בקשה לאישור משפט של המשפחה על הכרית.
אפילו המוות אצלנו מבולגן ולא פוטוגני. אני אסע לראות את המקום. פתוח בשבת?
לפי דעתי הוא פתוח כל היום כי בשער לא היה מנעול.
מוזמן לבקר גם בבית העלמין הצבאי בבאר שבע, אף הוא מדושא ומטופח, אולם אצלנו בד"כ השער נעול. לא נורא, הגדר נמוכה ויש כניסה אחורית. בצמוד לבית העלמין הצבאי נמצא בית עלמין נוצרי אזרחי וותיק ומוזנח. בקיץ האחרון באו מתנדבים לנכש את העשבים. עכשיו בונים שם ממערב לבית העלמין האזרחי את מוזיאון האנז"ק שאמור להיפתח באוקטובר 2017 במלאת 100 שנים לכיבוש באר שבע, אולי הוא יגרום לטיפוח החלקה האזרחית. בקרוב יהיו לך לפחות 3 סיבות לבקר בדרום.
תודה על הסקירה המעניינת. אם הכותב או הקוראים רוצים לדעת יותר על הרקע ההיסטורי של הקמת בתי הקברות הצבאיים הבריטיים, העקרונות המנחים לעיצוב ולתחזוקה שלהם, והיחס לקבורת חיילי צבאות זרים, מומלץ לקרוא את הכתבה הזאת: http://cafe.themarker.com/post/2420215/
שמתייחסת בעיקר לבית הקברות הצבאי הבריטי בהר הצופים, אבל הרבה משותף לבתי הקברות האלה. אין לי קשר אל הכותב, מצאתי את הכתבה הזאת כשעבדתי בהר הצופים וחיפשתי מידע על בית הקברות.
למיכאל – מה שקראת "קבר החייל האלמוני" הוא "מצבת הזיכרון" (Stone of Remembrance) – מרכיב סטנדרטי בבתי קברות צבאיים של האימפריה הבריטית. אין תחתיה שום קבר. ראה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%AA_%D7%94%D7%96%D7%99%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%9F.