למוזיאון יהדות פולין אקדיש רשימה נפרדת ועכשיו אתמקד בסביבה המקיפה את המוזיאון, שהיא מיוחדת לכשעצמה ושווה להתעכב בה. לרוב מסתפקים המבקרים הבאים בקבוצות, בביקור באנדרטה המפורסמת שהוקמה כאן ב-1945 לזכר מרד גטו ורשה, שהעתק שלה קיים ב"יד ושם" בירושלים. בגן הגדול המצוי בצידו השני של המוזיאון ובו אנדרטה נוספת ומתקני כושר ממעטים להסתובב למרות שהמקום נותן מבט נוסף על המוזיאון ועל הסביבה.
ורשה נותרה שטוחה אחרי מלחמת העולם השנייה. לא רק שהעיר שוכנת בשטח יחסית מישורי, כמו מרבית שטח פולין, אלא גם המאבק שהתחולל פה בין הכוחות השונים גרם להריסת מרבית הבניינים בעיר. מהחלק העתיק של ורשה כמעט ולא נותר בניין אחד על תילו, ומיד לאחר המלחמה בוצעה אחת העבודות המרתקות והגדולות ביותר בהיקפן בתחום השימור, כשהוחלט לשחזר מרקם שלם מהעיר העתיקה. הגטו מסיבות ברורות נמחק ולא שוחזר. הוכנה תכנית לשכונת מגורים רגילה לזמנה, בלי זכר לאירועים שהתרחשו כאן. אך הזיכרון חזק יותר מהכל, ולמרות התכנית הסטנדרטית והודות להתערבות של גורמים שונים, חזר ונכח העבר במציאות העכשווית.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
החיים מתנהלים כסדרם בשכונה שהוקמה כאן בשנות ה-50 וה-60 על חורבות גטו ורשה ההרוס. היו הרבה גטאות באירופה, אך גטו ורשה התפרסם יותר מכולם הודות למרד הגדול שהתרחש בו, והצטרף למעשה למאבק שניהלו קבוצות רבות של תושבי ורשה נגד הכיבוש הנאצי. בכל רחבי העיר פזורות אנדרטאות ולוחות זיכרון המתייחסים לאירועים שונים הקשורים למאבק שהתנהל כאן בזמן מלחמת העולם השנייה, אך מרכז השטח בו היה הגטו היהודי הוא המוקד המרכזי של זיכרון המאבק.
באתר הזה מציינים הפולנים לא רק את המאבק הלאומי שלהם בכובש הנאצי, אלא גם את מחיקתה של קבוצת אוכלוסייה גדולה שהתקיימה במשך שנים רבות בפולין ונעלמה כמעט לחלוטין מארצם. האנדרטה שהקים האמן יליד העיר נתן רפופורט ב-1945, היתה יריית הפתיחה לכל אותה הנצחה, ושיאו של המסע התרחש לפני שנתיים עם פתיחת המוזיאון ליהדות פולין המקפל בתוכו את תרומתם של היהודים לפולין במישורים רבים, בעיקר תרבותיים.
משבצת הקרקע שבמרכז השכונה/גטו נותרה ריקה ובתי המגורים, המסחר והציבור הוקמו בהיקף. במשבצת הקרקע הוקמה תחילה בשליש הצפוני שלה רחבה גדולה ומרוצפת לקיום טקסי זיכרון. רק בעשור הקודם החלו עבודות הפיתוח שהביאו להקמת המוזיאון הגדול השוכן במרכז הכיכר הגדולה. בחלק הדרומי של הכיכר יש גן גדול, שקט ונעים שבשוליים שלו אפשר למצוא מצד אחד אנדרטה לזכר ביקור נשיא גרמניה וילי ברנדט ב-1970 ובצד השני מתקני כושר ציבוריים.
הגן מישורי, פתוח וחשוף. אין בו מקום להסתתר. שני שליש ממנו מורכבים ממדשאה ושליש אחד, זה הצמוד לכביש, נטוע כולו עצי צל רחבים. העיצוב נועד אולי להעצים את נוכחות המוזיאון הקופסתי ואולי להשרות אווירת ביטחון ולמנוע מעשים חשודים באתר הרגיש ביטחונית ולאומית. אך בכל מקרה משבצת הקרקע הזו מייצגת את החיבור בין עבר ובין הווה, בין הזיכרון הכואב של המוות ושל הריק ובין ההווה שרצוי כי יהיה מלא שמחת חיים ופעילות. זו המציאות שעמה מתמודדים תושבי פולין וניתן רק לתהות מה עובר להם בראש. ברשימה הבאה אציג את שרידי כפר חיטין שבבקעת ארבל.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
★
★
.
.
.
★
★
.
.
.
★
★
★
עוד אדריכלות בורשה עליה כתבתי הודות למכון הפולני ולעיריית ורשה:
.
(1) מגדל חדש ודפוק שתכנן דניאל ליבסקינד במרכז העיר
(2) תערוכה בבית ספר נטוש ובניין המוזיאון לאמנות בחנות רהיטים
(4) תחנת הרכבת ורשבה פובישלה ומגדל מגורים סמוך
(5) הגג הירוק של ספריית אוניברסיטת ורשה
★★★
אתרי זיכרון נוספים שכתבתי עליהם:
.
אנדרטת עוצבת הפלדה (בתכנון ישראל גודוביץ)
אנדרטת הרוגי ניצנים (בתכנון שמעון פובזנר, אברהם יסקי ומשה ציפר)
אנדרטה להרוגי הצוללת דקר (בתכנון דוד אנטול ברוצקוס)
אנדרטה להרוגי אוטובוס הדמים בכביש החוף (יצחק שמואלי)
יד זיכרון לעולי אתיופיה (גבריאל קרטס ושמואל גרואג)
בקעת הקהילות (ליפה יהלום ודן צור)
גלעד לאבשלום פינברג (בנימין אוראל)
אנדרטה וקבר להרוגי חוות חולדה (בתיה לישנסקי)
אנדרטת אלכסנדר זייד וסוסתו (דוד פולוס)
גבעת התחמושת (בנימין אידלסון וגרשון צפור)
אנדרטה להרוגי אוניברסיטת תל אביב (מיכאל גרוס)
אנדרטת ככר רבין בראשון מערב (אליעזר ויסהוף)
אנדרטה לחסידי אומות העולם (ליפא יהלום ודן צור)
אנדרטה לארלוזורוב בחוף תל אביב (דרורה דומיני)
יד לבנים באר שבע (יוחנן רטנר ומרדכי שושני)
קיר זיכרון להרוגי קיבוץ תל יוסף (אהרון פריבר)
היכל יהדות ווהלין (ישראל לוטן)
אוהל יזכור (אריה אל-חנני, ניסן כנען, אריה שרון ובנימין אידלסון)
אנדרטה לנופלים בעמק בית שאן (אלפרד מנספלד ומוניו גיתאי וינרויב)
גן הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב איחוד (ויטוריו קורינלדי)
גן זיכרון לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות (דני קרוון וצבי דקל)
אנדרטת חטיבת יפתח (חיליק ערד)
אנדרטת חללי קרית טבעון (חיליק ערד)
אנדרטה לחללי חטיבה 679 ברמת הגולן (נעמי הנריק)
אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים (נעמי הנריק)
אנדרטה לשיירת יחיעם (חיליק ערד)
אתר ההנצחה בקיבוץ שובל (חיליק ערד)
אתר זיכרון ביתניה (חיליק ערד)
אנדרטת דנגור (חיליק ערד)
קבר האחים בקיבוץ נירים (יהלום-צור)
גלעד לשלמה בן יוסף ליד ראש פינה (יצחק דנציגר)
אנדרטה לנרצחי מפלסי הדרך לים המלח
אנדרטה לחללי אגד ארטילרי 212 ברמת הגולן (הלל פסח)
אנדרטה ובית זיכרון לשואה בקיבוץ נצר סרני (פרדי כהנא ובתיה לישנסקי)
אתר הנצחה לחללי אסון המסוקים בשאר ישוב (שלומית שלמה)
אנדרטת ההתגברות בחוקוק (יחיאל שמי)
פינת הזיכרון בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד (משה הדרי)
בית הקברות של קריית ענבים ואנדרטת חטיבת הראל (מנחם שמי)
אנדרטה לזכר הנספים באסון השריפה בכרמל (נתנאל בן יצחק)
אנדרטה לזכר ליל הגשרים (יחיאל שמי)
אנדרטה בעין החורש להרוגי המצור (אילון כהן)
★★★
תגובות
המוזיאון הזה נראה כמו אולם נוסעים של שדה תעופה עם מגרעת בצורה של זנב מטוס.חסרים רק מסלולי המראות ונחיתות ומגדל פיקוח ואפשר לצאת לדרך. יפה האנדרטה הצנועה שעשו לכבוד ביקור הגרמנים . אני לא אוהבת את כל האנדרטות ברונזה האלה בסגנון קומוניסטי. בניין מגורים ומכונית נהדרים. כמו שכבר כתבתי פעם,ורשה ובנייניה המשוחזרים סתמיים. מה שנחמד בפולין זה הצעירים המגניבים והזקנים במראה ובריח של נפטלין
למה לתמונה הראשונה יש קצוות וורודים? אפקט אומברה? זאת אנדרטה פור גוד סייק!
למה כל האנדרטאות שחורות, אפורות או מוזהבות? פלטת הצבעים של הסגידה למוות מוגבלת. קצת צבע לא יזיק.
צבע טרה קוטה זה לא צבע? אין שום דבר ורוד במוות,טראסט מי
טוב… החלפתי את התמונה.
אתה עושה לי נחת
אי אפשר היה להקים מוזיאון ב- 1945 במלאת 5 שנים למרד גטו ורשה. המרד היה ב- 1943
תודה על הפוסט והתמונות. כדאי לציין שהעתק של האנדרטה הגדולה מוצב ביד ושם, בהבדל מסוים: ביד ושם שני התבליטים מוצגים זה ליד זה ולא משני הצדדים של הקיר.
היית במשכן לאומנות או איך שקוראים לזה בעין חרוד? חזרתי משם עכשיו. בניין שווה ויש שם בית קפה קסום.
אחר כך נסענו (חברה ואני) לנצרת. קצת תיירים,קצת ישראלים -העיר די ריקה. שזה כיף ,מקום עם מעט אנשים וזה לא כיף כשחושבים למה אנשים לא מגיעים.
נצרת היא כמו ילד ממוצע בבית ספר: הרבה פוטנציאל אבל לא ממומש. רשימה על כנסיית הבשורה וסביבתה התחלתי לכתוב אבל משום מה לא סיימתי אותה. כתבתי כאן אבל על כנסייה אחרת שתכנן האדריכל שתכנן אותה.
וואט? נעלבתי בשביל נצרת. כנסיית הבשורה לא שווה רשימה. מבנה בטון מקושקש ומכוער. הייתה ברחבת הכנסייה קבוצת צעירים מחו"ל ומדריך ישראלי ,בריטי במקור, שהרעיל להם את הראש עלינו. לא יכולתי לשמוע אותו מדבר ואני לא חזקה בהיסטוריה ובמשפט כדי לענות לו ,אז הלכתי משם. יש בסביבת הכנסייה כנסיות יפות ,בנינים משופצים,נקי ולא צפוף ואנשים מאוד נחמדים- ממש כיף, אני רוצה לחזור לשם.