סיבוב בין האנדרטאות שמשני צידי מוזיאון יהדות פולין בורשה

למוזיאון יהדות פולין אקדיש רשימה נפרדת ועכשיו אתמקד בסביבה המקיפה את המוזיאון, שהיא מיוחדת לכשעצמה ושווה להתעכב בה. לרוב מסתפקים המבקרים הבאים בקבוצות, בביקור באנדרטה המפורסמת שהוקמה כאן ב-1945 לזכר מרד גטו ורשה, שהעתק שלה קיים ב"יד ושם" בירושלים. בגן הגדול המצוי בצידו השני של המוזיאון ובו אנדרטה נוספת ומתקני כושר ממעטים להסתובב למרות שהמקום נותן מבט נוסף על המוזיאון ועל הסביבה.

ורשה נותרה שטוחה אחרי מלחמת העולם השנייה. לא רק שהעיר שוכנת בשטח יחסית מישורי, כמו מרבית שטח פולין, אלא גם המאבק שהתחולל פה בין הכוחות השונים גרם להריסת מרבית הבניינים בעיר. מהחלק העתיק של ורשה כמעט ולא נותר בניין אחד על תילו, ומיד לאחר המלחמה בוצעה אחת העבודות המרתקות והגדולות ביותר בהיקפן בתחום השימור, כשהוחלט לשחזר מרקם שלם מהעיר העתיקה. הגטו מסיבות ברורות נמחק ולא שוחזר. הוכנה תכנית לשכונת מגורים רגילה לזמנה, בלי זכר לאירועים שהתרחשו כאן. אך הזיכרון חזק יותר מהכל, ולמרות התכנית הסטנדרטית והודות להתערבות של גורמים שונים, חזר ונכח העבר במציאות העכשווית.

ועל כך ברשימה זו.

.

וילי

.

סיבוב בכנסיית אלכסנדר הקדוש בורשה שהעתיקה את הפנתאון ברומא

היא מוזרה לא רק בגלל שפשוט היא העתקה של הפנתאון ברומא, אלא גם בגלל מיקומה באמצע אי-תנועה סואן במרכז ורשה. בקרתי בה עם הוברט זמן קצר לפני שהשמש שקעה בשעה שנערך בה טקס עם קהל מצומצם.

היו לנו עוד כמה דברים לראות והיינו צריכים בסוף גם להגיע לתערוכה ולכן לא התעכבנו בה יותר מכמה דקות. לא הספקתי לראות בה הכל, לא הספקתי לעלות למעלה אל קומת הגלריה שנראה לי שהיתה פתוחה. גם לא הספקתי לרדת לקריפטה, שהכניסה אליה היתה ממקום אחר באי התנועה והיתה כנראה נעולה.

ועל כך ברשימה זו.

.

מבט על הדופן הפנימית של הכיפה

.