סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ געש

בשנות ה-70 וה-80 ליווה האדריכל מנחם באר את קיבוץ געש. באותן שנים הוא תכנן להם את המבנים להם היו זקוקים: חדר אוכל, מגורי משפחות, בריכת שחייה וגם אולם ספורט. חוץ מהמגורים הכל חוסל: חדר האוכל נסגר, הבריכה נהרסה ועליה נבנה מתחם "חמי געש" ואולם הספורט הפך לאולם שמחות. היות ובגעש פעלו אמנים רבים, שולבו במבנים ובשטחים הפתוחים עבודות שיצרו. קיר האמנות שהיה בכניסה לאולם הספורט כוסה בצבע ונעלם, אך תבליט הבטון בחזית חדר האוכל נותר.

בדרך חזרה מסיבוב בתערוכת הבוגרים של המחלקה לאדריכלות בויצו חיפה, החלטתי לעצור ולהסתובב בגעש. ב"טירה" המפורסמת שהפכה גם היא למתחם של אירועים לא בקרתי.

ועל כך ברשימה זו.

.

בוקר טוב

.

מפת התמצאות: געש

.

.

(1) הספרייה

בקצה המדשאה יש במה כשעמודי תאורה מדגישים אותה בנוף. רקע לבמה מהווים עץ ענק ומבנה צבוע בלבן עם גג משופע. במקור יועד המבנה לשמש מחסן בגדים, אלא שחסרונו של מועדון לחבר הביא את החברים להחליט כי הוא ייועד למועדון. הוא שימש לייעודו החלופי עד לחנוכת בניין חדר האוכל שהכיל בקומתו התחתונה מועדון. באותה עת הוא הוסב לספרייה שמתפקדת בו עד היום.

צמוד לבמה ולספרייה הוקם מבנה שירותים משותף לכל החברים (באותה עת לא היה חדר שירותים בכל דירה). היה זה אחד ממבני השירותים הראשונים בקיבוצים, ואולי הראשון שבהם שהתייחד בחידוש: מים זורמים. חברי הקיבוץ שהגיעו ממדינות דרום אמריקה (צ'ילה, ארגנטינה, מקסיקו, קובה, ברזיל ואורגוואי) היו רגילים שם לסטנדרטים אחרים. הם התקשו להתנתק מתנאים סניטריים ברמה של מים זורמים והתעקשו על הקמת המבנה במתכונת זו. הקיבוץ ספג ביקורת מחברי תנועת הקיבוץ הארצי שטענו שמדובר ב"לוקסוס" ובול פגיעה זה מספיק טוב. הכלבים נבחו והשיירה עברה. כיום משמש המבנה ליזמות פרטית.

.

בקצה הדשא הגדול יש במה ומאחוריה מבנה שיועד לשמש מחסן בגדים, אבל בגלל שהיה חסר מועדון לחבר אז הוא שימש למועדון עד לחנוכת בניין חדר האוכל שהכיל בקומתו התחתונה מועדון. באותה עת הוא הוסב לספרייה שמתפקדת בו עד היום

.

.

(2) הפסל "גדר ושער"

ב-1984 הקימה נירה קופלוב פסל לו העניקה את השם "גדר ושער". קופלוב מתגוררת בתים ספורים מהפסל והיא סיפרה לי: "הפסל בוצע בזכות משהו שטרטר לי בראש. היו לי כל מיני בעיות שהציקו לי והוא ענה על כל אלה". קופלוב למדה אמנות אצל האמן רודי להמן בגבעתיים וגם קדרות ב'בצלאל'. היתה גננת ואחר כך לימדה עבודה עם מתכת במוסד החינוכי "רמות חפר" שבקיבוץ מעברות. היא ילידת ירושלים, גדלה בקיבוצים גבעת השלושה, משמר העמק וגבע, בגעש היא מאז 1957. אחיה היה האדריכל אמציה סבר שהיה מבכירי העובדים אצל האדריכל יצחק פרלשטיין ולאחר מכן תכנן מבני מגורים לחברת הבנייה "רובינשטיין". בגעש יצרה עבודות נוספות כמו חלונות זכוכית צבעונית בחדר האוכל, תבליט מפוליאסטר בחזית מועדון הילדים (נהרס) ועבודת מתכת בחזית בית מגורים (מכוסה בצמחייה).

"קראתי לפסל 'גדר ושער' כי בקיבוץ יש גדרות ויש שערים. אתה יכול לקפוץ מעל הגדרות ואתה יכול גם לעבור בשערים. המקום הוא פתוח וגם סגור. יש כאלה שחוגגים את השער ויש כאלה שעוברים מעל הגדר. קיבוץ הוא מקום מורכב. כשצעירים אז השאיפות דומות, אבל, ויש הרבה אבלים, כשהמקום מתפתח אז נוצרים גם אינטרסים, התחשבנויות פנימיות, הצרכים משתנים ואז מתחילים הקונפליקטים היותר קשים ואז חוויתי קונפליקטים קשים. היו עיניים חומדות ולי נמאס. יצאתי לשנת השתלמות ופניתי ללמוד קדרות ב'בצלאל'. באותו זמן עבד במפעל לגופי תאורה חניך שלי והיו שם מכשירים שיכלתי להיעזר בהם ולעשות את העבודה. את היציקה של בסיס הפסל עשה הבנאי של הקיבוץ, ותוך יומיים או שלושה הצלחתי לעשות את העבודה".

"אני מאד אוהבת אותו. חשבתי שהפסל יהיה גם לילדים, מקום שבו הם יוכלו להשתמש. להכנס דרך השער ולטפס מעל הגדר. חשבתי הרבה על כל פרט. הפסל היה צבוע בהתחלה באפור תכלכל. התלבטתי הרבה וראיתי שבאפור יש משהו שמתאים לשטח. לא רציתי אותו ירוק ולא אדום. אחר כך בא מישהו וצבע אותו בלבן ועכשיו צריך עוד פעם לצבוע אותו, אבל היום אין לי כל כך הרבה עם מי לדבר כי הכל הופרט".

"בגלל שיש קורוזיה גדולה צריך מידי פעם לתקן משהו בפסל וזה קשה. צריך להשיג תקציב. כשעשיתי בזמנו את הפסל היתה וועדה ושיגעו לי את כל השכל עד שהם הסכימו ועד שהחליטו על המקום. עכשיו פתאום באו והציבו בצמוד בלי להתייחס לשטח מתקני משחק. מאד לא מתאים. 

 

.

בחלק המערבי של הדשא הגדול הציבה נירה קפולוב לפני שלושים שנה פסל ברזל "גדר ושער" ומיצג את תחושותיה באותה עת ביחס לקיבוץ

.

1984: התקנת הפסל (אוסף נירה קופלוב)

.

וברקע חדר האוכל. לאחרונה בלי כל התייחסות לפסל הוקמה בצמוד גינת שעשועים מגודרת עם שער

.

הפסל משחקי וניתן לדלג ולטפס עליו או לזחול דרכו

.

שנות ה-70: נירה קופלוב מטפלת בפסיפס שנחשף על חוף הכנרת (אוסף נירה קופלוב)

.

תבליט פוליאסטר על קיר מועדון הילדים (אוסף נירה קופלוב)

.

התבליט נהרס (אוסף נירה קופלוב)

.

עבודת מתכת בכניסה לבית בגעש (אוסף נירה קופלוב)

.

עבודת מתכת (אוסף נירה קופלוב)

.

1991: איור לרגל 40 שנה לגעש שהודפס על חולצות (אוסף נירה קופלוב)

.

.

(3) חדרי האוכל הראשון והשני

ב-1949 נוסד קיבוץ געש. החברים יועדו להשלים את קיבוץ נגבה ושם גרו ועליו הגנו במלחמת העצמאות. אלא שהחברים שהיו כולם יוצאי מדינות דרום אמריקה, ביקשו להקים קיבוץ חדש. באמצע 1949 עברו לחוות הכשרה שנקראה "עלי קאסם", סמוך לבני ציון, ונקראה כך על שמו של בעל החווה הערבי שחוסל בהוראת איסר בארי ראש הש"י. במשך יותר משנה התגבשו החברים בחווה, קבוצה שמנתה 140 נשים וגברים וכן 24 ילדים, וב-1951 עלו על הקרקע בסמוך לקיבוץ שפיים. תחילה התגוררו החברים בקרבת הים והוקם חדר אוכל הראשון שהיה צריף עץ גדול. הצריף הובא בחלקים מאירופה והורכב בידי הנגרים המקומיים תוך הכנסת שינויים לצורך התאמתו לייעודו. המרפסת המקורה שהקיפה את המבנה שהיא שהביאה את החברים להעניק לו את הכינוי "הפגודה".

האולם היה קטן מידי למטבח וחדר האוכל, ולכן לאחר תקופה קצרה הובא צריף חדר אוכל ששימש באופן זמני את חברי קיבוץ יד מרדכי. "הפגודה" שימשה ספרייה ולאחר מכן פורקו הקירות הפנימיים והיא הפכה לאולם קראטה ולאחר מכן מחסן. מאז שנות ה-70 המבנה נטוש והוא נותר ניצב בסמוך לבניין חדר האוכל. הצריף השני שימש את החברים עד לחנוכת חדר האוכל הקבוע. אז הוא הפך לאולם ספורט ולבסוף פורק.

.

"הפגודה" היתה צריף חדר האוכל ששימש את החברים בשנה הראשונה כשעלו על הקרקע

.

שנות ה-50: הפגודה בחולות (ארכיון געש)

.

1976: וותיקי קיבוץ געש וברקע "הפגודה" (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש, מתוך אתר ישראל הנגלית לעין)

.

מצבו של צריף הפגודה יחסית טוב למרות שננטש

.

המבנה נעזב בשנות ה-70 וכיום הוא ריק

.

שנות ה-50: המטבח בפגודה (ארכיון געש)

.

חדר האוכל השני (ארכיון געש)

.

1974: הריסת צריף חדר האוכל השני (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש, מתוך אתר ישראל הנגלית לעין)

.

ארוחה בחדר האוכל השני (ארכיון געש)

.

.

(4) פסל נשכח של יובל דניאלי

בסמוך לפגודה ניצב עץ אשל לו קשר מישהו פסל ברזל של פרש רכוב על סוס. את הפסל יצר יובל דניאלי מקיבוץ המעפיל והוא הוצב במקור בצמוד ל"טירה". לאחר שאתר הטירה נסגר זמנית, עבר הפסל למקומו הנוכחי ונשכח.

.

בשטח העזוב שבין צריף חדר האוכל הישן ובין העורף של חדר האוכל, ניצב קשור לעץ פסל ברזל המתאר פרס על סוס. ב-1988 יצר אותו יובל דניאלי, ופסל דומה אפשר למצוא בין השאר במשכן לאמנות בעין חרוד. הפסל היה ניצב בסמוך ל"טירה" ולאחר שזו נמכרה והוסבה לגן אירועים, עבר הפסל למקומו הנוכחי והנשכח. הסוס נקשר לעץ האשל.

.

.

(5) חדר האוכל השלישי בתכנון האדריכל מנחם באר

את חדר האוכל השלישי שהיה גם הקבוע, תכנן האדריכל מנחם באר, מבכירי האדריכלים שפעלו בתנועה הקיבוצית ובעצמו היה חבר קיבוץ געתון שבגליל המערבי. באר תכנן מבנה דו-קומתי המנצל את השיפוע הטבעי בקרקע. המטבח ואולם האכילה נקבעו בקומה העליונה, כשרחבה תפעולית פנתה לדרום לחלק הגבוה ואולם האכילה פנה אל הצפון עם מסך זכוכית ממנו נשקף נוף הקיבוץ. בקומת הקרקע נקבע מועדון לחבר ושירותים.

באר יצר מבנה קופסתי בו עשה שימוש בבטון חשוף ובאבן בעיבוד גס בהתאם לסגנון האהוב עליו – ברוטליזם. באר גם הקפיד להעניק מקום לאמנות. בקיר הכניסה שלצד הרחבה שבחזית הבניין יצרה דתיה לנדבר, חברת הקיבוץ בשעתו, תבליט בטון שמתאר גלים בים. בפס החלונות העליון באולם האכילה שילבה נירה קופלוב זכוכיות צבעוניות בהם הציגה בעלי חיים ודמויות של חברים. חזית המבנה עוצבה באופן חגיגי וסימטרי, כשממרחק נראה הגוש העליון כמו מרחף, בעוד הגוש התחתון מוצל ונסוג. הדשא המרכזי ממוקם למרגלות הבניין כבשטחו מצוי הפסל "גדר ושער" של נירה קופלוב וגם במה גדולה לאירועים קיציים.

בשנות ה-80 היתה מחשבה להרחיב את הבניין, אך  למזלם של החברים העניין לא התקדם והבניין נותר כפי שהיה. באותן שנים תכנן באר לקיבוץ גם את בריכת השחייה שנחנכה ב-1986 אך לימים נהרסה לטובת הקמת מיזם "חמי געש". באר גם תכנן הרחבה למבני מגורים. למבנים שהוקמו במקור כ"שיכון ותיקים" ראשון בגעש, נדרשה התאמה למשפחות בעקבות המעבר ללינה משפחתית בסוף שנות ה-80 ובאר עמד במשימה ותכנן 50 יח"ד.

תהליך ההפרטה שעבר הקיבוץ בשנות ה-90 לא פסח על ענף המזון וגם חדר האוכל הופרט והחברים נדרשו לשלם על הארוחות. כתוצאה מהמהלך התמעטו מספר הסועדים, ולבסוף חדר האוכל הפסיק את פעילותו ונסגר.

כיום משמשת הקומה העליונה כולה חברת קייטרינג. אולם האכילה הגדול פוצל לחדרים קטנים לשירות החברה. בקומתה קרקע נותר המועדון בייעודו המקורי.

.

חדר האוכל מורכב מתיבה הנראית כמו מרחפת באוויר.

.

בהתאם לרוח הברוטליזם השתמש האדריכל מנחם באר בטיח שפריץ ובאבן פראית לחיפוי המבנה

.

שנות ה-90: חדר האוכל בלילה מאיר את הסביבה (ארכיון געש)

.

הכניסה הראשית לחדר האוכל היא מכיוון מזרח כשקיר אמנות מקבל את פני הבאים

.

בקומת הקרקע יש מועדון לחבר הנפתח לרחבה והוא עדיין פעיל בייעודו המקורי. למעלה חדר האוכל והמטבח שהוסבו לשימוש חברת קייטרינג ולכן אולם האכילה פוצל לחדרים לצורכי הקייטרינג.

.

חזית צפונית. בפס החלונות העליון שילבה נירה קפולוב זכוכית צבעונית שמתארת את בעלי החיים ובני האנוש בקיבוץ געש

.

ב-2015 צילם עמרי טלמור את הבניין שהופיע בספר שהוקדש לאדריכל מנחם באר (מוקי צור ויובל דניאלי ערכו אותו)

.

חזית המועדון בקומת הקרקע מורכבת ממסכי זכוכית ואבן

.

הכניסה הראשית לחדר האוכל

.

סוף שנות ה-70: החברים מתכנסים בכניסה לחדר האוכל. מימין הכניסה למועדון לפני שנאטמה ועל הקיר הותקן תבליט אמנותי (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש)

.

חזית מזרחית: לעומת הפתחים הרחבים הפונים לצפון, יצר האדריכל פתחים צרים לכיוון מזרח ומערב, כדי להגן מפני קרני השמש החזקות

.

על הקיר בכניסה שילבה חברת הקיבוץ בשעתו דתיה לנדבר תבליט קיר מאבן חול ובטון

.

חתימת האמנית. הקיר בוצע שנים ספורות לאחר שהבנייה של חדר האוכל הסתיימה

.

פרט

.

1975: אירוע בחדר האוכל (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש)

.

1975: אירוע בחדר האוכל (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש)

.

1975: אירוע בחדר האוכל (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש)

.

1981: ריקודים בחדר האוכל (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש, מתוך אתר ישראל הנגלית לעין)

.

1977: רוקדים גם על השולחנות (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש, מתוך אתר ישראל הנגלית לעין)

.

1982: אבא קבונר מרצה במועדון, ברקע משמאל מציצות המדרגות העולות אל אולם האכילה (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש, מתוך אתר ישראל הנגלית לעין)

.

שנות ה-80: חדר האוכל (ארכיון געש)

.

שנות ה-70: בניית חדר האוכל ויציקת הבטון להרכבת הקיר החוצץ בין השביל ובין רחבת התפעול (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש)

.

1977: את קיר הבטון ברמפה של חדר האוכל יצר האמן חבר הקיבוץ לאוני גולדנברג ז"ל בביצוע של נחום מנדל (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש)

.

בחלק הדרומי של הבניין מצויה רחבה תפעולית המשרתת את המטבח ואזור האחסנה. גדר בטון מפרידה בין השביל ובין הרחבה התפעולית. במקור חלקים ממנה נבצעו בלבן אך הצבע התקלף

.

תבליט צורני

.

בצמוד לחדר האוכל פסל נוסף שיצר חבר הקיבוץ פנחס נגרי

.

מבואת כניסה קטנה ובה מדרגות החוצות את המבואה

.

המדרגות במבני הציבור של האדריכל מנחם באר הן תמיד אלמנט בולט ופיסולי, גם אם הן פשוטות

.

הריצוף הוא באדום כהה. מעקה מתכת דקיק

.

דלתות הכניסה לחדר האוכל מבעד למדרגות

.

.

(6) האדריכל מנחם באר

מנחם באר נולד ב-1925 בבודפשט, הונגריה. שם הוא גדל וגם החל ללמוד אדריכלות. בעקבות הכיבוש הנאצי הפסיק את לימודיו ואת מהלך חייו התקין. אחרי ששרד את השואה היגר באר לארץ, אך הבריטים מנעו את כניסתו והוא נשלח למחנה מעצר בקפריסין שם שהה שנה. זמן קצר לאחר הגיעו לארץ, הקים עם חבריו את קיבוץ געתון שבגליל העליון ושם גם שהה במהלך מלחמת העצמאות, הקים משפחה, חי ופעל עד לפטירתו, כמעט שבעים שנה לאחר שהגיע אליו לראשונה.

באמצע שנות ה-50 סיים באר את לימודי האדריכלות בטכניון, הצטרף למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי ומאז תכנן עשרות רבות של מבנים בעיקר בקיבוצים בכל רחבי הארץ. לאחר שהמחלקה הטכנית פורקה, הקים באר משרד עצמאי בקיבוצו ותכנן בעיקר באזור הגליל המערבי.

.

אדריכל מנחם באר במשרדו שבקיבוץ געתון, 1969 (מקור: מנחם באר)

.

קרוב ללבו יותר מכל הבניינים האחרים שבתכנונם היה מעורב, היה חדר האוכל בקיבוץ געתון. את הבניין הוא תכנן בשנות ה-60 כמבנה קופסתי ודו-קומתי המנצל את הטופוגרפיה הטבעית. עם התפתחות הקיבוץ בשנות ה-80 הוסיף לו באר אגף חדש ועגול, במסגרתו שולבו תבליטי בטון וקרמיקה שיצר שמואל כ"ץ. הפרטת חדר האוכל הביאה לסגירתו, אך באר חזר וחידש את הבניין והסב אותו לאולמות מחול (בנו, רמי באר, הוא המנהל האמנותי של להקת המחול הקיבוצית שזהו ביתה). חדר האוכל "מככב" בסרט הקצר המופיע כאן בהמשך.

בימי חייו האחרונים של באר, כשהוא בן 92, היה עסוק בתכנון אולם ספורט חדש למועצה וגם מספר בתי מגורים פרטיים. בשנתו האחרונה הספיק לפרסם ספר על עבודותיו "אבני דרך, אבני בניין" (הוצאת יד יערי), אותו ערכו מוקי צור ויובל דניאלי. בעקבות הספר והתצלומים שיצר עמרי טלמור, אצרתי שתי תערוכות שהוצגו במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן ובגלריה בבית האדריכל ביפו.

בינואר 2017 נפטר. באתר xnet פרסמתי הספד.

מאמרים נוספים שפרסמתי חדרי אוכל שתכנן מנחם באר: (1) אולם ספורט בקיבוץ כרמיה, (2) אולם תרבות בקיבוץ יקום, (3) חדר אוכל בקיבוץ געתון, (4) חדר אוכל בקיבוץ בית זרע, (5) חדר אוכל בקיבוץ יחיעם, (6) חדר אוכל ומועדון לחבר בקיבוץ שניר, (7) חדר אוכל וספרייה בקיבוץ זיקים, (8) חדר אוכל בקיבוץ עמיר(9) חדר האוכל והמועדון בקיבוץ שמרת, (10) חדר האוכל בקיבוץ גת, (11) חדר האוכל והמועדון לחבר בקיבוץ רשפים. כתבתי גם על מבנים אחרים שתכנן: (1) קן השומר הצעיר בפתח תקוה, (2) המרכז ללימודי סביבה באקדמית גליל מערבי, (3) בניין מועצה אזורית עמק חפר, (4) ספרייה אקדמית במכללת עמק יזרעאל, (5) בית הספר גורן לתקשורת חזותית במכללת עמק יזרעאל

.

.

.

(7) אולם הספורט

בשנות ה-70 תכנן האדריכל מנחם באר אולם ספורט לקיבוץ. המבנה הגדול הוקם בגבול הצפוני של הקיבוץ, בסמוך למגרש הספורט ולאתר שיועד לבריכת שחייה (אותה תכנן באר ב-1985 והיא נחנכה שנה לאחר מכן). בגלל קשיי תקציב הבניין נבנה בעצלתיים ובשלב ראשון הוקמו קירות והמגרש עצמו. רק ב-1987 הושלמה הבנייה, אך גם אז לא נבנו חדרי שירותים ומלתחות.

כמו בשאר אולמות הספורט שתכנן באר (כמו זה למשל שתכנן בקיבוץ כרמיה ועליו כתבתי כאן), גם כאן הוא יצר מבנה מלבני עם חזית סימטרית. את החזית הוא חילק לשני גושים עיקריים ואופקיים הממוקמים משני צדיו של גוש מרכזי שבחלקו התחתון הכניסה ובחלקו העליון משטח גדול שנועד לשלב עליו אמנות.

ביצוע קיר האמנות נמסר לידיה של חברת הקיבוץ ובוגרת בצלאל אורנה לוין. לדבריה לא היה לה כל קשר עם באר. היא יצרה אריחי קרמיקה צבעוניים בהדפסה שכיסו את המשטח הגדול שהתפרס על שטח של 7 על 7 מטרים. "עשיתי דמויות בתנועה שיוצרת תחושה של תעופה", היא נזכרת, "בין ריקוד לספורט, מאד צבעוני".

לפני שנים הוסב אולם הספורט לאולם אירועים. קיר האמנות כוסה בצבע ונעלם.

.

שנות ה-70: בניית אולם הספורט שמשמש כיום אולם שמחות (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש)

.

תחילת שנות ה-80: אולם הספורט לפני שבנייתו הסתיימה (צילום: יושקו רובין, אוסף ארכיון געש)

.

כיום: כמו מרבית אולמות הספורט שתכנן האדריכל מנחם באר, גם כאן הוא יצר מבנה עם חזית סימטרית כשבמרכז מעל לפתח משטח עליו ניתן לשלב אמנות קיר. את הקרמיקה הצבעונית שיצרה כאן אורנה לוין כיסו בשכבת צבע והאולם הוסב לאולם אירועים

.

2018: כך זה היה נראה (צילום: שושי הרנוי, ארכיון געש)

.

תודה לנירה קופלוב, שושי הרנוי, אורנה לוין, יואב דרורי, דני וסרלאוף, ניר אורטל ויובל דניאלי

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

החותרים (שלי ניסים)

שפיים (עירא אפרתי)

רביבים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

בית ניר (מנחם באר)

שלוחות (לאון שרמן)

דברת (מרדכי זברודסקי)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמאול מסטצ'קין)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

בארות יצחק (לא ידוע)

חפץ חיים (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • adi  ביום 01/08/2019 בשעה 0:39

    הפסל "גדר ושער" נפלא אך עם ההסבר הוא פשוט אדיר. אני מסכימה עם הפסלת על המיקום ה"לא מתאים" של חצר המשחקים המגודרת בצמוד.

  • דורון קולינר  ביום 01/08/2019 בשעה 16:57

    אנחנו לא מכירים אחד את השני. אני קורא כל פוסט שלך ואני לא יכול להחליט האם אתה היסטוריון או אדריכל או, יותר נכון לשאול מה אתה יותר- הסטוריון או אדריכל. מאחר ואני הסטוריון אני מתחבר לפן ההיסטורי. תודה – דורון קולינר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: