סיבוב בחדר האוכל ובמועדון בקיבוץ רשפים

לאחר הלוויה ולאחר הביקור בעמדת הביטחון שבשדות קיבוץ מסילות, השמש כבר שקעה אבל רציתי להספיק ולראות גם את קיבוץ רשפים. התכנון של רשפים פשוט ומרתק: שביל ישר כסרגל יוצא משער הקיבוץ, חוצה מדשאה גדולה, כששדרת צאלונים מלווה אותו וגם פסלים שיצר פילו כפרי חבר הקיבוץ. באמצע הדרך הוקם לצד השדרה המועדון לחבר ולצידו חדר זיכרון, ספרייה וחדר נשק. בקצה השביל ניצב חדר האוכל הגדול והנטוש. מכאן מתפצל השביל ושולח את זרועותיו לכל חלקי הקיבוץ.

בעת הביקור חדר האוכל היה נעול והמועדון היה פתוח ומואר. חזרתי לרשפים שבועיים לאחר מכן והפעם חדר האוכל היה פתוח והוצגה בו תערוכת פסלים שיצר יפתח גבע חבר הקיבוץ. המועדון היה סגור.

המועדון הוא המבנה המרשים בקיבוץ, עבודה מוקדמת שיצר האדריכל מנחם באר ב-1968. מבנה קליל ומרשים שנושא השקיפות והקשר ההדוק בין פנים ובין חוץ הוא העיקרון המרכזי בתכנונו. לעומתו, חדר האוכל שנחנך ב-1981 הוא עבודה יחסית מאוחרת של באר וגם של התנועה הקיבוצית. המבנה כבר קרוב לכל אותם מבצרי בטון שנבנו באותם שנים בקיבוצים. יש בו גם מסכי זכוכית אבל האווירה הכללית בו היא קודרת ומסתגרת.

ועל כך ברשימה זו.

.

סגור

.

מפת התמצאות: רשפים

.

חדר האוכל מכיוון הדשא הגדול. החשכה כבר החלה לרדת (צילום: עמרי טלמור, 2014)

.

שנות ה-80 (ארכיון רשפים)

.

בחזית המזרחית של חדר האוכל יש אזור מוזנח ובו משטח (מציץ משמאל) עליו ניצב היה צריף חדר האוכל הקודם ששימש את החברים כמעט 25 שנה

.

בצמוד לכניסה הראשית לחדר האוכל יש רחבה של משטחי בטון – כאן נגמר הכסף ולא יכלו יותר לרצף. מכאן גם רואים את גג הבניין הייחודי

.

בחזית הצפונית מסך זכוכית

.

מתוך ערוגה מציץ פסל, אחד מעשרות הפזורים בקיבוץ, אותו יצר חבר הקיבוץ חיים רובין

.

שנות ה-80 (ארכיון רשפים)

.

קטע מחזית צפונית: את הקרמיקה הירוקה בחרו בקיבוץ כדי לקשר את הבניין לצבע השדות והדשא

.

רחבת הכניסה הראשית: האדריכל עשה שימוש בסדרה של גושים המעוצבים כל אחד באופן שונה

.

אגף המערבי של הבניין מתנשא לגובה שתי קומות כשבקומה הראשונה שירותים ודואר ובשנייה חדר למכשור של מערכת מיזוג האוויר. כיום משמש החדר משרד

.

שנות ה-80 (ארכיון רשפים)

.

חריץ צר בחזית הסימטרית וממנו יורדות מדרגות לולייניות

.

האגף המערבי נראה כמו וילה קטנה עם מרפסת שמשקיפה אל הנוף בקומה העליונה, אבל היה זה רק חדר למזגן

.

מדרגות לולייניות חזרו והופיעו בעבודות של האדריכל מנחם באר, בתוך ומחוץ לבניינים שתכנן

.

שנות ה-80 (ארכיון רשפים)

.

.

(1) חדר האוכל

ארבעה חדרי אוכל הוקמו בקיבוץ רשפים שעלה על הקרקע בסמוך לבית שאן בעיצומה של מלחמת העצמאות. באופן חריג חלקו חברי רשפים את הקיבוץ עם חברי קיבוץ אחר, שלוחות – קיבוץ דתי. במשך שנה שהו שתי הקבוצות יחד וקיימו יישוב משותף. חדר האוכל הראשון היה צריף עץ קטן שהובא מקריית חיים, שם נוסד הקיבוץ ב-1944 על ידי מהגרים שבאו מפולין ומרומניה, ושהו שם במשך ארבע שנים עד שעלו על הקרקע. "הצריף היה קטן ואי אפשר היה לאכול כולם יחד, מה עוד שחברי שלוחות אכלו כשר", מספרת לי מירי כפרי, חברת רשפים. "לכן, רשפים אכלו בצריף ושלוחות אכלו תחת יריעת בד בחוץ. בהמשך אותה שנה בנו חדר אוכל שהיה גדול יותר מהצריף. רשפים עברו אליו ושלוחות עברו לצריף עד 1949, אז הם עזבו". הצריף השני ששימש חדר אוכל ממוקם היה בחלק בו ניצבים כיום מבנים יבילים למגורי צעירים בקצה הדרום-מזרחי של הקיבוץ. אך גם הצריף השני היה צר ולא התאים לייעודו.

חדר האוכל השלישי היה צריף שהובא ב-1956 בחלקים מאיטליה והורכב על רצפת בטון במרכז הקיבוץ. בצמוד לו נבנה מטבח קבוע ששימש בהמשך גם חדר האוכל שנבנה שלושה עשורים מאוחר יותר. "חדר-אוכל הישן היה אינטימי וקטן. ישבו ששה ליד שולחן ומהרו מחוסר זמן" כתב החבר איזו ב"בלדה על חדר-אוכל הישן". "חדר-אוכל הישן היה אינטימי וקטן. היה מגע עם המטבח: תמיד, כשנכנסת אמרו 'קח!', 'קח סיר מלא לשים על אש! קח כד חלב עם אריה ריש!', חבית של לחם למטבח, 'מה זה חשוב? העיקר קח!'. שם לא היית בררן, בחדר-אוכל הישן…".

רשפים לא נהנה משגשוג כלכלי כמו שאר הקיבוצים באזור. בנוסף סרבו חבריו להסתכן בנטילת הלוואות גדולות. לכן, הם המתינו בסבלנות עד שיעמוד לרשותם התקציב הדרוש וגם הם יוכלו להקים לעצמם חדר אוכל קבוע, מרווח ומשוכלל.

.

הרכבת צריף חדר האוכל

.

צריף חדר האוכל, על גגון המבואה מונחים מצננים (ארכיון רשפים)

.

1979: ארוחה בצריף חדר האוכל. מימין מתנדבת דוחפת עגלה לניקוי שולחנות (צילום: מנדוש ישראלי, ארכיון רשפים)

.

1962: ריקודים סלונים בצריף (ארכיון רשפים)

.

.

רק ב-1979 הגיעה גם שעתו של קיבוץ רשפים ותכניות לחדר אוכל חדש הוזמנו מהאדריכל מנחם באר, מבכירי האדריכלים במחלקת התכנון של הקיבוץ הארצי. באר היה זה ש-15 שנים קודם לכן תכנן את המועדון לחבר ואת חדר הזיכרון בקיבוץ, שהיו אהובים על החברים ועליהם כתבתי כאן בהמשך הרשימה.

מיקומו של חדר האוכל ברשפים נקבע בצמוד לצריף חדר האוכל. אבל היתרון במיקומו היה האופן בו ניתן לתצפת מתוך אולם האכילה ישירות אל שער הקיבוץ. כך, התאפשר לחברים לראות ראשונים את כל מי שבא בשערי הקיבוץ. שביל רחב וישר נמתח בין השאר ובין חדר האוכל. בשנים הראשונות כוסה האזור בחורשה של עצי פיקוס, אך אלה נעקרו ובמקומם נשתל דשא, כשלאורך השביל נשתלה שדרה של עצי צאלון שהעניקה לנוף הקיבוץ את יופיו הייחודי.

.

1980: תכנית פריסה של בניין חדר האוכל המודגש במרכז וכן המועדון והספרייה למעלה מימין (ארכיון רשפים)

1980: תכנית פריסה של בניין חדר האוכל המודגש במרכז וכן המועדון והספרייה למעלה מימין (ארכיון רשפים)

.

1978: רישום פרספקטיבי של חדר האוכל שרשם אדר' עמי דביר (ארכיון רשפים)

.

.

קודם לתכנון חדר האוכל, סיירו כמה מחברי רשפים בחדרי אוכל בקיבוצים אחרים במטרה ללמוד את הנושא. "הלכנו למשמר העמק ואחר כך גם הלכנו לגעתון שהיה הקיבוץ של באר שתכנן שם את חדר האוכל", נזכר האדריכל עמי דביר, בן רשפים שהיה רכז הבניין וליווה את הקמת חדר האוכל.

גישת התכנון שהציג באר בבניין חדר האוכל ברשפים, דומה לזו שהציג גם בחדרי אוכל אחרים שתכנן באותן שנים, ובראשם אלה שבקיבוצים עמיר ושמרת. אגף מרכזי לאולם האכילה שבסיסו הוא קופסתי, אך באמצעות עיצוב קצותיו הוענקה לו אקספרסיביות כבדה וחמורת סבר. בצמוד לאגף המרכזי, נקבע אגף קטן למבואה שלבד מתפקידו הפונקציונלי, הוא נועד להעשיר את המערך הגושני. במקרה של רשפים הורכב האגף משני חלקים: חלק אחד המתנשא לגובה של שתי קומות ובו חדר דואר, שירותים ושטיפת ידיים בקומת קרקע וחדר למיכון של מערכת מיזוג האוויר בקומה העליונה (האדריכל שילב בו גם מרפסת כך שהוא נראה כמו וילה קטנה). חלק שני וחד-קומתי כולל אולם מבואה שנועד לקבל את פני הבאים ולהציב בו את לוח המודעות.

.

1979: יציקת יסודות חדר האוכל החדש לצד צריף חדר האוכל שמשמאל והמטבח שמימין שנותר ושימש את חדר האוכל החדש (ארכיון רשפים)

.

חדר האוכל החדש הוצמד לאגף המטבח הוותיק, בעוד צריף חדר האוכל שהיה מרוחק מטר אחד בלבד מזרחית לו נהרס. כל מה שנותר ממנו הוא רצפת הבטון שהיתה בסיס. היות והתקציב היה דל ולא הספיק לפיתוח הסביבה במלואה, נותר האזור שממזרח לחדר האוכל מוזנח עד היום.

"לרחבת הכניסה לא נותר תקציב ורק בקטע קטן בסמוך לכניסה עשיתי ריצוף מגרנוליט שנשארה לנו", נזכר עמי דביר. "רכז המשק לא הסכים להשלים לנו את התקציב, אבל הבטיח שאחרי שנה הוא יתן את התקציב הדרוש. בגלל שאי אפשר היה להשאיר את המצב כמו שהוא, אז מתחתי רשתות ועליהם עשיתי בטון בשיטה שראיתי אצל בולי מקיבוץ דליה. אחלה שיטה שעלתה מעט כסף. שנה אחרי רצה רכז המשק לתת את הכסף שהוא הבטיח, אבל החברים אהבו את התוצאה הזמנית ובהצבעה החליטו להשאיר את הבטון. כשיצקתי את הרחבה היא נראתה מצוין אבל היום היא במצב לא טוב".

אולם האכילה הותאם למספר הסועדים הצפוי בסדר פסח – כ-600 איש. ביום-יום סעדו בחדר אוכל כ-300 איש בארוחה. לעומת חומר החיפוי בחזית המורכב בעיקר מאבני גרנוליט שהובאו מנחל בסמוך למחנה בית נבאללה (ליד לשוהם) ומעט אריחי קרמיקה בצבע ירוק, מחופים קירות הפנים של חדר האוכל בלוחות עץ. "את עבודת הנגרות הזו ביצע פילו כפרי בנגרייה של רשפים יחד עם פועל ערבי מנצרת שעבד אצלנו, סעיד הינדי", נזכר עמי דביר ומיד הוא גולש לסיפורים על אותו סעיד. "גם אח שלו עבד פה, עיסא, הוא היה שרברב. במלחמת ששת הימים הם היו בטוחים שהערבים יכבשו הכל, והשניים האלה כבר חילקו ביניהם את כל האדמות של רשפים. רק על דבר אחד הם לא הגיעו להסכמה – מי יקח את מאירה ביטון. היא היתה אחת הבחורות ששניהם התלהבו ממנה. יום אחד סעיד ירד עם אשתו מאוטובוס בנצרת. איך שהוא ירד עברה משאית ודרסה אותו וזה היה סופו".

גג הבניין מורכב מקליפת בטון שנוצרה באמצעות יציקה אחת, כזו שמאפשרת מפתח גדול של קרוב לעשרים מטרים. הגג הבולט בנוי ממערכת של שיפועים המייתרים את הצורך בעמודים ותמיכות ומאפשרים אולם גדול ורציף. הפתרון הלא שגרתי היה ניסיוני עבור באר, אך גרסה קטנה שלו אפשר למצוא כבר במועדון לחבר הסמוך, אותו הוא חנך כאמור 12 שנים קודם לכן. "בתקרה הכנסנו צמר סלעים לפתרון אקוסטי", מוסיף דביר פרטים. "אחרי כמה שנים התגלה שהחומר הזה מסרטן. החברים נכנסו להיסטריה כי חששו שהצמר יתפורר ויפול לתוך האוכל. אז ריססתי אותו בדבק שקוף".

בריצוף נעשה שימוש במרצפות טראצו בגוון אדום שמקורו בחברת נמליט, קואופרטיב שפעל במפרץ חיפה בין השנים 1924 ו-2005 והתמחה בייצור מרצפות וצינורות. את השולחנות והכסאות ביצעה נגריית שוורץ בקרית אתא. מסך קולנוע גדול הותקן בתקרת האולם והורד באופן אוטומטי בעת הקרנת סרטים. פרט הבניין הבודד שהתגלה כלא מוצלח, היה החלון בו נעשה שימוש בכל חזיתות הבניין. החלון התבסס על מנגנון הרמה שכלל מערכת קפיצית שהבלאי שלה היה גבוה. תקציב להחלפתה לא נמצא ולאורך השנים התקשו החברים לפתוח ולסגור את החלונות בבניין.

מלאכת הבנייה בוצעה על ידי המחלקה לבנייה של הקיבוץ הארצי. "המחלקה עבדה ב-70 הקיבוצים של הקיבוץ הארצי", מספר עמי דביר. "אם היית עובד עם מישהו אחר אז זו היתה כמו בגידה וקראו לך לברור". בבנייה הועסקו פועלים יהודים כמו כאלה מבית שאן וקיבוצים כמו קיבוץ עין דור וגם פועלים ערבים. "השומר הצעיר האמין בדו-קיום ולכן היו גם פועלים ערבים".

.

שנות ה-80: ערוכים לסדר פסח (ארכיון רשפים)

.

שילוב האמנות באדריכלות שמנחם באר הקפיד עליו לאורך כל השנים, הופיע גם כאן. ברשפים פעלו שני אמנים, פילו כפרי וחיים רובין. כפרי עיצב ויצר שעון קיר גדול ממתכת (כיום אינו פעיל) שהותקן בחזית הפונה לרחבת הכניסה. רובין יצר פסל מופשט הנראה כמו רוגטקה והוצב בלב ערוגה בחזית הבניין (כיום מוסתר כמעט כולו בצמחייה). חוץ משני פסלים אלה, הותירו השניים פסלים רבים בכל רחבי הקיבוץ, ובמיוחד באזור שבין השער ובין חדר האוכל.

ב-1981 נחנך חדר האוכל הרביעי לאחר שלוש שנות תכנון ובנייה. לקראת המעבר מצריף העץ הישן אל מבנה הקבע המרווח והחדיש פורסמו הצעות ל"נוהל ונוהג בחדר האוכל החדש": "אנו צריכים לברר בינינו ולהחליט באיזה צורה אנו רוצים להפעיל את חדר האוכל ולחיות בו. לשם זה התאספנו מספר חברים ועיבדנו הצעות שישמשו כבסיס לדיון וקבלת החלטות". מתוך אותן הנחיות אפשר ללמוד על המנהגים הלא נעימים שהיו בקיבוץ ואותם רצו החברים לבטל: "אין להכניס כלב לחדר האוכל פנימה", "יש להימנע מלהכנס לחדר האוכל בנעליים מלוכלכות", "אין להכנס לחדר האוכל בבגדי ים ובחלוקי רחצה", "אין להכניס תינוקות לחדר האוכל", "ילד צועק או בוכה יוצא על ידי הוריו עד יעבור זעם", "ננהל את שיחותנו בניחותא ובקול נמוך", "בחדר האוכל אין מפצחים גרעינים", "עם סיום הארוחה יש להשאיר שולחן נקי וכסאות מסודרים על ידו, למען ינעם לבאים אחרינו".

רק את מפגע העישון נמנעו החברים מלעצור. רק ב-1992 התקיימה שיחת קיבוץ ונושא העישון בחדר האוכל עלה לדיון. שתי הצעות עליו לדיון והחברים נדרשו לבחור באחת מהן: (1) לאסור על עישון בחדר האוכל בערבי שבת כשבשאר ימות השבוע יוקצה אזור מיוחד לעישון, (2) לאסור בכלל על עישון בחדר האוכל. 40 חברים תמכו בצעה הראשונה ו-75 תמכו בהצעה השנייה והעישון בוטל. באותה הזדמנות תמכו 98 חברים (ו-16 התנגדו) להחלטה האוסרת עישון ושתיית משקאות אלכוהולים על "נערים/ות בגיל החינוך העל יסודי" ומכירתם נאסרה להם בכל-בו.

בשנת 2000 הופסקו ארוחות השבת וחג, כשבמקביל החליטו החברים להנהיג מטבח כשר (בהצבעה שנערכה תמכו בכשרות 77 חברים ו-22 התנגדו). פחות מ-24 שנים הוא פעל וב-2005 נסגר.

עם סגירת חדר האוכל התלבטו החברים מה לעשות במבנה הגדול והריק. אגף המטבח הוסב למשרדי הנהלת הקיבוץ וגם החדר בקומה השניה שמעל אגף המבואה בו היתה ממוקמת מערכת מיזוג האוויר הוסב למשרד. אולם האכילה פוצל לשניים, חלקו הגדול נטוש ומוזנח וחלקו הקטן משמש את הקהילה.

בחול המועד 2019 נערכה בחדר האוכל תערוכת פסלים שיצר יפתח גבע, בן הקיבוץ. התערוכה הצליחה ולכן חזרה ונפתחה לקהל גם מידי יום שישי בחודש מאי (כניסה חופשית). התאורה תוקנה, נפרס שטיח על רצפת האולם והקירות כוסו גם הם בבד. הפסלים בחלקם גדולים במיוחד הובאו לאולם והוצבו על במות קטנות, כשמידי פעם אחד מבני משפחת גבע נגע בהם והפסלים זזו.

.

שנות ה-80: הכנות לארוחת ראש השנה (ארכיון רשפים)

.

.

(3) האוכל

כשנשאלים החברים על המנות שהוגשו בחדר האוכל, הם כבר מתקשים להיזכר. מירי כפרי שהצטרפה לקיבוץ ב-1971 נזכרת בממליגה, דייסת תירס בגוון צהוב שהוגשה כתוספת למנה העיקרית והחליפה מנות טיפוסיות כמו אורז או תפוחי אדמה. "היו הרבה רומנים", היא מסבירה את השורשים של המנה שהתגלגלה למטבח בעמק בית שאן. "היה גם חומוס מתוק שהכרתי רק ברשפים", היא מרחיבה, "חומוס שהוכן עם אורז והיה מאד מתוק ואפיין את הפולנים בקיבוץ שאהבו מאד מתוק. בחגים היו מאכלים פולנים כמו גפילטע פיש. גם בבתי הילדים הגישו מנות מתוקות כמו גבינה מתוקה".

"היו מאכלים קבועים ברשפים כמו "משה בתיבה" שהוגש בשבתות בצהריים, נקניקיות עטופות בבצק, מנה מאד פשוטה להכנה שהוגשה דווקא בשבת כי עובדי השבת במטבח היו פחות מיומנים אז נתנו להם לעשות דברים פשוטים", היא מסבירה. "היה בורשט שקראו לזה 'סילקיה', משקה סלק עם חלב. עד שיצא 'חוק החזיר' אז גידלו ברשפים חזירים ואז אכלו הרבה בשר חזיר שהוגש בעיקר בתור צלי".

"חלק מגידולי השדה היו לצריכה עצמית. היה גן ירק בו גידלו תפוחי אדמה, גזר, פלפל, חציל, סלק בהמות וסלק סוכר וגם קצת עגבניות. מהלול הגיעו הביצים ולפעמים גם התרנגולות, החלב הגיע תמיד מהרפת והיה גם שוחט ששחט פרות".

.

1994: יום העצמאות (ארכיון רשפים)

.

.

(3) האדריכל

מנחם באר נולד ב-1925 בבודפשט, הונגריה. שם הוא גדל וגם החל ללמוד אדריכלות. בעקבות הכיבוש הנאצי הפסיק את לימודיו ואת מהלך חייו התקין. אחרי ששרד את השואה היגר באר לארץ, אך הבריטים מנעו את כניסתו והוא נשלח למחנה מעצר בקפריסין שם שהה שנה. זמן קצר לאחר הגיעו לארץ, הקים עם חבריו את קיבוץ געתון שבגליל העליון ושם גם שהה במהלך מלחמת העצמאות, הקים משפחה, חי ופעל עד לפטירתו, כמעט שבעים שנה לאחר שהגיע אליו לראשונה.

באמצע שנות ה-50 סיים באר את לימודי האדריכלות בטכניון, הצטרף למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי ומאז תכנן עשרות רבות של מבנים בעיקר בקיבוצים בכל רחבי הארץ. לאחר שהמחלקה הטכנית פורקה, הקים באר משרד עצמאי בקיבוצו ותכנן בעיקר באזור הגליל המערבי.

.

אדריכל מנחם באר במשרדו שבקיבוץ געתון, 1969 (מקור: מנחם באר)

.

קרוב ללבו יותר מכל הבניינים האחרים שבתכנונם היה מעורב, היה חדר האוכל בקיבוץ געתון. את הבניין הוא תכנן בשנות ה-60 כמבנה קופסתי ודו-קומתי המנצל את הטופוגרפיה הטבעית. עם התפתחות הקיבוץ בשנות ה-80 הוסיף לו באר אגף חדש ועגול, במסגרתו שולבו תבליטי בטון וקרמיקה שיצר שמואל כ"ץ. הפרטת חדר האוכל הביאה לסגירתו, אך באר חזר וחידש את הבניין והסב אותו לאולמות מחול (בנו, רמי באר, הוא המנהל האמנותי של להקת המחול הקיבוצית שזהו ביתה). חדר האוכל "מככב" בסרט הקצר המופיע כאן בהמשך.

בימי חייו האחרונים של באר, כשהוא בן 92, היה עסוק בתכנון אולם ספורט חדש למועצה וגם מספר בתי מגורים פרטיים. בשנתו האחרונה הספיק לפרסם ספר על עבודותיו "אבני דרך, אבני בניין" (הוצאת יד יערי), אותו ערכו מוקי צור ויובל דניאלי. בעקבות הספר והתצלומים שיצר עמרי טלמור, אצרתי שתי תערוכות שהוצגו במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן ובגלריה בבית האדריכל ביפו.

בינואר 2017 נפטר.

.

.

 

.

ברחבה שבחזית הכניסה הראשית יש מדרגה שנוצרה מסיבות כלכליות: נותרה קצת גרנוליט לריצוף החלק הצמוד לכניסה, אך ברגע שהיא הסתיימה נאלץ רכז הבניין לצקת בבטון את הרחבה שנותרה. היתה הבטחה ששנה לאחר מכן ירוצף גם חלק זה אך החברים אהבו את התוצאה וכך היא נותרה

.

בחזית קבוע שעון שיצר פילו כפרי, חבר הקיבוץ שגם יצר את חיפויי העץ בתקרה ובקירות של חדר האוכל

.

במבואה. משמאל לוח המודעות ומימין הדלתות הנעולות לאולם האכילה

.

חדר דואר

.

חיפויי העץ מכסים את התקרה והקירות

.

ניתן היה להכנס לחדר האוכל מכל כיוון

.

2000: דף הצבעה לחבר בנושא הנהגת כשרות במטבח ובחדר אוכל (ארכיון רשפים)

.

1997: דף תורנות (ארכיון רשפים)

 

2000: סגירת חדר האוכל בשבתות ובחגים (ארכיון רשפים)

.

מבעד לחלון מציץ אל אולם האכילה הסגור כשפסליו של יפתח גבע מונחים לקראת התערוכה שנפתחה באולם כמה ימים לאחר מכן

.

המנורות נותרו שלמות

.

שבועיים אחרי הביקור הקודם חזרתי לרשפים לרגל תערוכתו של יפתח גבע שהתקיימה בחדר האוכל

.

יריעת שטיח נפרסה בכל שטח האולם ועל פתחי החלונות נפרסו בדים ארוכים

.

חודשה גם עבודת גופי התאורה המקוריים

.

הפסלים שיוצר יפתח גבע הם קינטיים וניתנים לתנועה

.

התערוכה מתקיימת מידי יום שישי במהלך חודש מאי

.

ואפשר לשוחח ולשמוע על היצירות מיפתח גבע וגם משתי אחיותיו

.

פסלים בתערוכה

.

המנורות של באר

.

טיח שפריץ, כדור תאורה וחיפוי עץ

.

הצגת התערוכה

.

סימן שאלה

.

שנות ה-90 (ארכיון רשפים)

.

1993: יום החברה (ארכיון רשפים)

.

1985: חברים מופיעים ביום העצמאות (ארכיון רשפים)

.

הקופות וברקע אזור ההגשה העצמית (ארכיון רשפים)

.

2018: מכירת חיסול של בגדים (ארכיון רשפים)

.

בקצה השני של הדשא הגדול יש את בית הילדים

.

בחזיתו פסל שיצר חיים רובין

.

אם וילד

.

1985: חדר האוכל מימין (לע"מ)

.

.

(4) מועדון לחבר וחדר זיכרון

האופקיות, הסימטריה, הקלילות והשקיפות מאפיינים את מבנה המועדון לחבר שנחנך ב-1968 ונועד לתת שעה של מנוחה בתום יום העבודה. את המועדון הקדישו החברים לזכרו של פנחס כהן, חבר הקיבוץ שנהרג ב-1965 בתאונת עבודה בבריכות הדגים.

רצפת ותקרת המבנה בולטים מקו החזית בכמה מטרים ובכך מייצרים סביבה המתווכת בין החוץ ובין הפנים, התקרה יוצרת הצללה, על המרפסת הפתוחה ועל מסכי הזכוכית העוטפים את המועדון. עצי הדקל שנשתלו לצד הבניין, מדגישים את אופקיותו וממשיכים את המרכיב הצמחי בסביבה העוטפת.

בשלד הבניין ביקש מנחם באר ליצור אתגר, בעיקר הודות להצבת העמודים שלא כמתבקש בפינות, אלא במרכז כל אחת מהחזיתות. כך מודגשת התכנית החופשית שעל בסיסה נערכה התכנית ומאזכרת בפרשנות מאוחרת כמה מיצירותיהם של בכירי האדריכלים המודרניסטים בעולם ובהם פרנק לויד רייט ומיס ון דה רוהה. האזכור לא רק מסתיים כאן. השראה מהביתן הגרמני בברצלונה אפשר למצוא גם בפריסה הכוללת של המתחם. במקום בריכת ההשתקפות שילב כאן האדריכל מדשאה שקועה היכולה לשמש לעריכת טקסים מרובי משתתפים תחת כיפת השמיים, כשהשביל המרוצף המחבר בין הכניסות למועדון ולמבנה הסמוך שנועד לחדר זיכרון, יכול לשמש כבמה. כמו בביתן הגרמני הכולל מבנה מרכזי ובהמשך מבנה קטן נוסף, גם כאן נבנה מבנה בחלק השני של המתחם שנועד לחדר זיכרון ומשמש כיום גם לארכיון.

פילו כפרי פיסל בחזית הבניין סורג אמנותי הסוגר על מבואה פתוחה. את הסורג הוא עיצב באופן המזכיר גדר תיל, כמו אלה שהקיפו את מחנות הריכוז שהוקמו במלחמת העולם השנייה וכמה ממייסדי רשפים הכירו היטב. לכפרי היתה כוונה לשלב על הקיר הרחב הנמתח בין שתי הכניסות, תבליט של אונית מעפילים ובכך ליצור קשר בין חדר הזיכרון עם הסורג המאזכר את השואה, דרך האוניה הנושאת מעפילים לארץ ישראל ובקצה המועדון לחבר המייצג את העצמאות. התקציב ליצירת האוניה לא נמצא והעבודה לא מומשה.

המועדון משמש כיום לייעודו המקורי והוא לא עבר שום שינוי מאז נחנך לפני קרוב ל-50 שנה. גם בעת הביקור הוא אורגן לקראת אירוע אזכרה לנפטר. עד לפני שנים אחדות יצאו מכאן מסעות ההלוויה של חברים שנפטרו. הלווייתו של תת-אלוף ארז גרשטיין שנהרג ממטען צד בלבנון ב-1999 יצאה מכאן, אך כיום המסעות יוצאים בבית הקברות עצמו. חדר הזיכרון הפך בחלקו לארכיון הקיבוץ וקופסאות קרטון נערמו בו.

בימי זיכרון ועצמאות מתקיימים טקסים ואירועים במדשאה והבמה המחברת כשביל בין המועדון וחדר הזיכרון. כסאות חדר האוכל מאורגנים על הדשא ועל הבמה מתקיים טקס יום הזיכרון, וביום העצמאות מקימים מתקנים לילדים. עד לפני כמה שנים נהגו להתקין מדרגות ארעיות שהובילו לגג המועדון וממנו מתחו אומגה שהפכה לאטרקציה מבוקשת על הילדים. גם בעת הביקור כמה ימים לפני יום הזיכרון כבר היו הכנות לקראת הטקס וחגיגות העצמאות.

 

.

1968: בבנייה (ארכיון רשפים)

.

1968: בבנייה (ארכיון רשפים)

.

סוף שנות ה-60: בבנייה – המועדון משמאל וחדר הזיכרון מימין (ארכיון רשפים)

.

המועדון נמצא באמצע הדשא ורק שלוש מדרגות רחבות מציצות מתוך הדשא ומסמנות את הכיוון ללא שביל

.

2014: צילום של עמרי טלמור שהתנוסס על ההזמנה לתערוכה "באר בקיבוץ" שהוקדשה לעבודתו של מנחם באר והוצגה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד ולאחר מכן בגלריה בביתה אדריכל ביפו

.

גם את המועדון כמו את חדר האוכל תכנן האדריכל מנחם באר, אלא שאת המועדון הוא תכנן 15 שנה קודם לכן והוא מעוצב בסגנון יותר קליל ופשוט

.

מבנה שהוא מרפסת גדולה והקשר בין פנים ובין חוץ הדוק (מימין ברקע חדר האוכל)

.

במרכז החזית ניצב פסל של פילו כפרי חבר הקיבוץ

.

קירות המבנה מצופים גרנוליט, כל השאר הוא זכוכית ואלומיניום

.

גג הבניין נשען על העמודים הרחבים המחופים באבני גרנוליט וכל שאר המשטחים מורכבים ממסכי זכוכית עם מסגרות אלומיניום

.

התרנים המופיעים מימין מדגישים את ייעודה של המדשאה שבחזית המועדון כרחבת התכנסות לטקסים מרובי משתתפים תחת כיפת השמיים

.

המבט מתוך הבניין אל החוץ וגם מתוך המרפסת עצמה הוא מבט ממסוגר ומיוחד

.

המרפסת הרחבה המקיפה את הבניין מאפשרת לעשות מגוון של שימושים בשטח הביניים הזה

.

המדשאה הנפרסת מצפון למועדון מגיעה עד לשער הקיבוץ ככשדרה של עצי צאלון מלווה את השביל המקשר בין השאר ובין חדר האוכל

.

מבואת הכניסה למועדון

.

דלתות עץ צבועות בלבן מובילות מהמבואה למועדון

.

כמו בחדר האוכל, גם כאן יצר האדריכל תקרת שיפועים המאפשרת את המפתח הרחב ואת הצורך במספר עמודים קטן במרכז כל חזית

.

שנות ה-70: מפגש מושתף לחברי הקיבוצים שמיר ורפשים לכבוד 30 שנים להעפלה (ארכיון יד יערי, גבעת חביבה)

.

1979: שיחת קיבוץ (ארכיון רשפים)

.

1975: מודעה מלוח המודעות (ארכיון רשפים)

.

שנות ה-70: חתונה (ארכיון רשפים)

.

2017: מסיבת פרידה (ארכיון רשפים)

.

בתקרת העץ שולבו גופי תאורה קטנים בפיזור המזכיר כוכבים ברקיע. כמו בחדר האוכל, גם כאן כוסתה תקרת הבטון בלוחות עץ

.

מזנון

.

העמודים הרחבים נוצלו לנישות לארונות אחסון

.

את המועדון תכנן מנחם באר כחלק ממתחם הכולל לבד מרחבת התכנסות גם חדר זיכרון לבני הקיבוץ שנפלו שכיום הוא משמש גם לארכיון. בהמשך (מימין) הוקמה גם ספרייה

.

הכסאות של חדר האוכל מפוזרים במדשאה

.

השביל המרוצף המחבר בין הכניסות למועדון ולחדר זיכרון מוגבה מעל למדשאה ומאפשר לתפקד גם כבמה לטקסים. קיר ארוך בעורפו סוגר על המכלול. במקור תכנן הפסל פילו כפרי ליצור עליו תבליט של אוניית מעפילים אך לא נמצא התקציב והעבודה לא בוצעה

.

2015: סוכות (ארכיון רשפים)

.

2014: יום הזיכרון (ארכיון רשפים)

.

1999: מסע הלוויה של ארז גרשטיין שנהרג בלבנון יצא מהמועדון כפי שנהוג היה עד לפני שנים אחדות (ארכיון רשפים)

.

1984: ביום העצמאות נהגו למתוח אומגה בין גג המועדון אליו טיפסו במדרגות ארעיות ובין המדשאה (ארכיון רשפים)

.

מבט מהכניסה למועדון לכיוון הכניסה לחדר זיכרון

.

בחזית הכניסה לחדר הזיכרון עיצב פילו כפרי סורג המזכיר גדר תיל של מחנה ריכוז

.

המבואה פתוחה ובקצה שלה קיר גרנוליט עם ספסל שמעוצב כאילו הוא מרחף

.

מאחורי הסורגים

.

הספסל מנותק מהקיר ומקושר אליו בשלוש נקודות קטנות

.

פסל קטן שיצר חיים רובין ניצב בכניסה

.

בהמשך מבנה הספרייה

.

חזית דרום של מבנה הספרייה. משמאל משולב תבליט בטון מופשט בחזית

.

שלט בכניסה

.

את מבנה הסילו בנו החברים ב-1957 והוא נועד לתערובות לדגים. שני המכלים המעוגלים שמשמאלו נועדו לתערובות לרפת

.

תצפית

.

פסל בכיכר שבכניסה לקיבוץ שיצר פילו כפרי

.

פסל נוסף

.

ועוד פסל אחד אחרון

.

תודה למירי כפרי, אדר' עמי דביר ולדודו אמיתי

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

רביבים (שלי ניסים)

שלוחות (לאון שרמן)

דברת (מרדכי זברודסקי)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמאול מסטצ'קין)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

דורות (מרדכי זברודסקי)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

נצר סרני (שמשון הלר)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גונן (דוד בסט)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • Dov Alon  ביום 16/05/2019 בשעה 17:18

    יופי של בניין ויופי של כתבה אני מקוה שהבניין הוכרז לשימור למרות שנבנה ב 1968

    תודה דב

    דב אלון, אדריכל רח' הירקון 319 תל אביב 6350451 טל' 03-5440547 נייד 050-5246552 פקס 03-5446782

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: