סיבוב על הפרבר הישראלי עם זאב דרוקמן

במהלך לימודי האדריכלות בבצלאל ולצורך עבודה אקדמית ראיינתי עם מירי שיין מאירי את האדריכל זאב דרוקמן בנושא הפרבור. הכוונה היתה לגבש לנו בסיס תיאורטי, שיהווה תשתית לפרויקט שהצענו במסגרת הסטודיו. דרוקמן היה מורה במחלקה לאורך שנים ארוכות וקודם לכן היה ראש המחלקה לאדריכלות בבצלאל בין השנים 2002-1990.

ההתייחסות בראיון, שהתקיים ב-2005, היתה בעיקר לאותם פרברים של בתים צמודי-קרקע שנבנו בכל רחבי הארץ וגם בהתנחלויות. מאז השתנו אתגרי התכנון, אך הטיעונים והרעיונות שנאמרו נכונים גם היום. לאחרונה נתקלתי מחדש בראיון וחשבתי שראוי לפרסם אותו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2005

.

מהו הפרבר על פי תפיסתך?

הפרבר הוא מקום חלקי, חד ממדי, מקום נטול אפשרויות בחירה המאופיין על פי רוב בסוג מסוים של מגורים. הפרבר הוא תופעה של בריחה מהעיר הגדולה ומהצפיפות שלה. פעולת הפרבר היא לקיחת אספקט אחד של העיר ועל ידיו בלבד לקיים את המקום. מה שקובע אם כן, מהו המקום זה לאו דווקא המיקום כמו מורכבותו של המקום, המקום המכיל בתוכו מורכבות זהו העיר והמקום החד ממדי זה הפרבר.

ממה נובעת תופעת הפרבר?

התופעה נובעת ממצוקות העיר ההיסטורית שלא הייתה מסוגלת להתמודד עם הגדילה של האוכלוסייה שיצרה ציפוף בלתי נסבל. התוצאה הביאה ליציאה של האוכלוסייה מהעיר ובכך החל תהליך של התפוררות המרכזים העירוניים. כיום אנו עדים לתופעה הפוכה, בה אנשים מתחילים לשוב אל הערים ולהחיות את מרכזיהן.

הפרבר הוא תופעה תרבותית. החברה בעיר עברה ממצב של Civility, מערכים של קולקטיב, אחווה, הגנה ונימוס, למצב של Personality, מצב שבו כל אחד לעצמו, וכך למעשה העיר התפרקה.

.

אדריכל זאב דרוקמן במשרדו ב-2010

.

.

האם ניתן להשוות את התופעה בארץ לתופעת הפרבור שהתרחשה בארה"ב?

בארה"ב הכל פרברים. חוץ מאיזה דאון-טאון בודד שמתקיים פה ושם בארה"ב הכל זה פרבר אחד גדול. הפרבר הישראלי לא יצא מאיזו אידיאולוגיה כפי שיצא אצל האמריקאים, בארץ הוביל אומנם האידיאל של פיזור האוכלוסייה, אך הפרבר לא נבע מזה. אידיאולוגית הפיזור הופנה לישובים חקלאיים, ובשונה מהישוב החקלאי הרי שהפרבר, היינו החיפוש אחר אותו "גן עדן קטן ומוקף בגינה", נוצר ממצוקת השיכונים. תופעת הפרבר היא למעשה ריאקציה לשיכונים ולכל הבנייה שנתפסה בזמנו כדבר נורא.

יוזמת "בנה ביתך" הייתה יוזמה ממשלתית, במטרה להוציא את האנשים מהשיכונים, ושכונות חדשות אלו נוצרו דווקא בתוך עיירות הפיתוח עצמן. יש לכך יתרון היות וכל אותם פרברים קרובים למרכזי הערים, אך הבעיה היא שהם תופסים הרבה מאוד קרקע. יש כאן בעיה תכנונית, זוהי בעיה מוסרית: זוהי אידיאולוגיה של הרבה קרקע למעט אנשים ומעט קרקע להרבה אנשים.

מעבר לכשלים התכנוניים של אי ערוב שימושים, הפרבר הוא בסך הכל סוג של פילטר, מעין לחם ושעשועים של המנהיגים, סוג של סוכריה לעם. באופן זה הממסד משתחרר מההתמודדות והחובה לתכנן את העיר. הפרבר הוא חלוקה אדמיניסטרטיבית, זהו רק תכנון ללא אדריכלות.

מה המניע לאותה נהירה אל הפרבר?

בפרברים קיים הרבה מאוד עניין של דימוי, ובעיני הישראלי הממוצע בית על קרקע זהו סוג של חלום. כיום הדור הצעיר תופס אחרת את אותה נהייה לפרברים. בעוד שבשנות ה-70 וה-80 העיר לא הייתה עוד מסוגלת לשנות את הסטטוס של האדם, הרי שבשל כך אנשים שביקשו לשנות את מצבם, עזבו את העיר לטובת בית צמוד קרקע ומוקף בגינה.

גם עזיבת 'בצלאל' ו'הטכניון' במהלך שנות ה-80 את משכנם המקורי במרכז העיר, לטובת מבנה חדש על ההר – זהו חלק מתרבות הפרבר. בארץ הייתה תשתית לכל אותה התיישבות חקלאית שאפשרה את הגידול של המצב הפרברי הזה.

.

=

.

האם האדם בפרבר הוא אדם עירוני במהותו?

האדם בפרבר הוא מישהו שהיה בתוך העיר, יצא ממנה החוצה ושינה את הטיפולוגיה שלו ואת יחסו אל השכן, אך בשורה התחתונה מדובר באדם עירוני. בסיסו הקיומי ומרכז הכובד המרכזי של הפרבר הוא בעיר ולא בקהילה עצמה המתקיימת בפרבר, זאת בשונה מהקיבוץ לדוגמה שבו מתקיים חיבור אידיאולוגי.

כל אותם יישובים לאנשי קבע בצבא זה דבר שאינני מבין אותו, יישוב כזה הוא סוג של התנתקות והוא בהחלט חלק מהסממנים של תרבות הפרבור.

כשאתה מדבר עם משפחה או חברים ושואלים אחד את השני איפה אתה גר ועונים שבפרבר זה או אחר, זה נראה שכולם מרוצים ואין בכלל תסיסה, האנשים מאוד מרוצים במקום הזה. אבל האמת היא שבפרבר האדם מאבד את האיכות, הפרבר הוא מין יצירה אדמיניסטרטיבית מגוננת עם גינה. אין שם קונפליקטים, אין בו-זמניות, אין ספונטאניות, אין הבדלים בקנה המידה. הפרבר הוא אינסטנט, אין בו שכבות, אם ראית קטע ממנו – ראית הכל.

לפי זה, האם מגדל המגורים בעיר גם הוא סוג של פרבר?

מגדל המגורים גם הוא סוג של פרבר, ולא משנה אם הוא בלב העיר הוא אינו חלק מהרחוב. מגדל המגורים הוא פרבור אנכי, חלק מתהליך הפירוק של העיר.

.

=

.

=

.

אל מול תהליך התפוררות העיר, מהו תפקידו של האדריכל?

אחריות האדריכל בראש ובראשונה היא להעיר, במערכת היחסים המורכבת הזו יש צורך להגות אותה ולהוסיף לה את הנדבכים הנוספים. לא ניתן לעשות אדריכלות מחוץ לעיר, התרבות נמצאת תמיד במצב של קונפליקט ולא באף מקום אחר, כדוגמת הפרבר.

יכול לבוא אדם ולומר שהאדריכלות נועדה לעשות לאנשים מקומות נעימים לחרדותיו של האדם, אבל זה כבר משהו אחר שאינו שייך לתפיסתי. אני תופס פרויקט באדריכלות, כאשר הפרויקט נסוב סביב נושא הפרבר, כדיון בגבולות. ברגע שמתקיים מצב של גבול בפרבר, כשהטיפולוגיה הפרברית מתמודדת עם מצב אחר – אז זהו כבר לא פרבר אלא עיר.

קיבוץ גליל-ים למשל שממוקם בבטן של הרצליה, הוא מקום מרתק בעיני לראות מה מתרחש במפגש בין השניים, בין שני סוג קנה מידה. כאשר מתקיים מצב של דבר בתוך דבר – זה מצב עירוני.

כיצד אם כן על אדריכל לגשת לתכנן פרויקט מגורים?

כדי לגשת לפרויקט מגורים, ראשית יש לגשת ולבחון מהו המושג 'לגור', מהם התנאים לקיומו ומהי הטריטוריה שלו. תרגיל שכזה הוא סוג של מיפוי תודעתי שיש בו מרכיבים, שחקנים. אחרת המושג לגור הופך לסוג של בית עם שער.

בפרויקט הבוחן את נושא המגורים לא מספיק לתת פתרון קונקרטי, אלא יש צורך בהתעסקות תיאורטית – שניתן יהיה ללמוד מזה ולקחת את זה הלאה.

.

+

.

כיצד אתה ניגש לבחינת מושג המגורים?

העיר במיטבה מאפשרת לנו להצטמצם במגורים שלנו ויחד עם זאת להעניק לנו כמה שיותר אפשרויות, וכך המושג לגור הרבה יותר רחב ממספר החדרים שיש לנו, ורק העיר מאפשרת לנו להתרחב במושג של לשכון.

ניתן לעשות את הפרויקט האדריכלי בעיר וכן בפרבר. במידה ומבקשים לעשות אדריכלות בפרבר, פירושו של דבר הוא יצירת שכבה נוספת. במידה ומחדירים לפרבר שכבה נוספת, הרי שמושג הפרבר כבר אינו מתקיים במקום והוא נהפך לעיר, זאת מפני שנוצרים מערכות יחסים וקונפליקטים, כך שמסביבה חלקית וחד ממדית המקום הופך למקום מורכב.

נתניה למשל היא עיר. יש בה סיפור פואטי לכל אורכה: רחובה הראשי מתחיל במזרח בפרדסים, משני צידיו גנים, והוא מסתיים במערב בכיכר גדולה הממוקמת על מצוק המשקיף על הים שלמרגלותיו – זהו מרחב פואטי שהוא מעבר לעצמו.

אדריכל הניגש לתכנן פרויקט מגורים חייב לשאול את עצמו את השאלה: האם דרך הפרויקט שלי אני יכול לקחת אחריות על העולם כולו, או שמא הבית תמיד יישאר דומה לקומקום שכזה, היינו אוסף של פונקציות הצמודות זו לזו – 4 חדרים, מטבח וחדר אוכל, מקום שמוקף בגינה וצמחיה המנתקת אותו מהשכנים ומהרחוב. בתים שכאלה הם אינם מוסריים, זה לא מוסרי שהמדינה מתירה לבנות בתים כאלה, אני כציבור לא מקבל מזה כלום, ואם הציבור נותן הוא גם צריך לקבל משהו בתגובה.

עבדת במשרד השיכון בשנות ה-70, בתקופה שתפיסה כזו פרחה. האם גם אז התנגדת לתפיסה הזו או שמא שינית את דעתך מאז?

ישנם דברים שלא השכלתי בזמנו להבין, אבל באופן עקרוני אני התנגדתי לכך. הייתי בסך הכל ילד ואף אחד כמעט ולא הקשיב לי. אני זוכר שבנצרת ובבית שאן היו שטחים חקלאיים שתכננו להקים עליהם שכונות "בנה ביתך", ומתוקף תפקידי במשרד השיכון היה לי צוות של מתכננים, ויחד איתם אני שיניתי את התוכניות או שבטלתי אותם והדבר לווה בלא מעט מלחמות ומאבקים.

מצד שני כשאתה עומד במקום הזה של מקבלי ההחלטות, אתה מבין שישנם מצבים שאתה לא יכול לעשות מלחמה כוללת, אחרת אתה משתק את הכל. בעכו למשל, יזמתי ובקשתי שהמגרשים של "בנה ביתך" יהיו 200 מ"ר בלבד ולא רבע דונם כפי שהיה מקובל, כמו כן, דאגתי שהבתים יישבו על קו אפס על הרחוב ויהיו מחוברים זה לזה. בתקנון ציינתי שניתן להוסיף במקום משרדים ולפתוח עסקים. קיימות אפשרויות שונות להתמודדות עם הבעייתיות שבאותם מקומות.

בסך הכל הפרבר הוא סוג של פילטר, הפרבר הוא מעין לחם ושעשועים של המנהיגים, סוג של סוכריה לעם. באופן זה הממסד משתחרר מההתמודדות ומהחובה לתכנן את העיר. הפרבר הוא חלוקה אדמיניסטרטיבית, תכנון בלבד וללא אדריכלות.

.

=

.

=

.

מה יחסך למדיניות שיקום השכונות שהחלה לפעול בסוף שנות ה-70?

שיקום השכונות הוא אנטיתזה לתופעת הפרבר. הוא חזרה לשכונת המגורים ולעיר ולשיקום המקום. תופעת הפרבר לא החלה בסוף שנות ה-70, אלא יחד עם תופעת ה"בנה ביתך" שהיא הרבה יותר מוקדמת. עוד בסוף שנות ה-60 כששמעון פרס הכריז על מכונית לכל אזרח, ההצהרה זו בישרה שהמכונית והטלויזיה הם הכלים שיאפשרו את קיום תופעת הפרבר, ושניהם אכן נותנים את התחושה שאני מחובר ויודע מה קורה. בסוף שנות ה-60 הונחו התשתיות הללו שהביאו עמם את תופעת הפרבר.

אם נתבונן בתוכניות הטלויזיה, בכולן, נמצא שהתוכניות הללו נטולות מקום, לא נשקף בהן כלל נוף – זהו הפרבר במיטבו ולא משנה איפה הוא נמצא.

כיצד על אדריכל לגשת לפרויקט בפרבר?

אדריכלות נבחנת בציבוריות שלה, והעיר ודאי שנבחנת במרחביה הציבוריים. בפרבר לא קיימת התלות הזו שבין הבית ובין המרחב הציבורי. אין שם כל עימות, ולכן כל ייצוג הבית בפרבר אינו חשוב.

אדריכלות עוסקת בחלל ובמערכות יחסים. העבודה הראשונה שקיבלתי אחרי שסיימתי את לימודי בטכניון, עוד לפני שקיבלתי את הפרויקט בימית, הייתה תוכנית אב לעיר הבדווית רהט. העיר מחולקת למגרשים כך שכל קבוצת מגרשים תפוסה על ידי חמולה אחת. על פי יוזמה שלי ובהסכמת תושבי המקום, יצרנו בין חמולה לחמולה שטח ריק, וזאת במטרה שיישמרו מרחק אחת מהשנייה כדי למנוע תקריות ומלחמות ביניהן. נוצר סוג של שטח הפקר כתוצאה מנסיגה מרצון של שני הצדדים כדי לשמר יחד את המקום.

אני חושב שנקודת הגישה, כשניגשים לפרויקט בפרבר, צריכה להיות ביקורתית וחתרנית. קיסריה היא הפרבר שהכי מקומם אותי. כשהייתי ילד, הייתי הולך לטייל בחולות קיסריה עם אבא שלי וחבר שלו, אחד כזה אוהב ישראל מאנשי הלח"י לשעבר. היינו מטיילים שם, ואני זוכר שאיפה שהיינו עוצרים וחופרים קצת, היינו מוצאים מטבעות מתקופת הורדוס. הרגשתי שהמקום הזה הוא חתיכת היסטוריה ששייכת לכולם. ופתאום באו כל אותם יפיופים שבנו להם בתים על כל האזור והותירו רק פיסה קטנה ליד אמת המים.

הפרבר הוא נושא שלא התמודדו איתו באופן רציני תוך ירידה לשורש המושג פרבריות. הפרבר לכשעצמו הוא בעיני לא רלוונטי, זה מין כלום, אין לי בו שום עניין.

כשניגשים לפרויקט בפרבר יש לעודד שכבות עירוניות בתוך אותם פרברים, דבר הדורש בין השאר הסכמה בין הצדדים. פרויקט כזה צריך לקחת למקום שמעורר שאלה ומחלוקת ואינו מובן מאליו.

.

=

.

=

★

שיר לסיום

.

★