סיבוב בביאנלה לאדריכלות בונציה

19 ימים מאותה שבת ארורה, 230 חטופים, 1,300 הרוגים, יותר מ-5,000 פצועים ובנימין נתניהו ובני בריתו עדיין חופשיים.

רגע לפני האסון בקרתי בונציה, זו היתה מציאות אחרת. את אחד מהבקרים הקדשתי לביאנלה לאדריכלות המתקיימת זו הפעם ה-18 (תינעל ב-26.11). מתחם הביאנלה, הג'ארדיני, היה כמעט ריק ממבקרים, לבד מקבוצות של סטודנטים לאדריכלות (בעיקר סטודנטיות. נראה שלא רק בישראל היקף הגברים בתחום הולך ומצטמצם), תלמידים וגם ילדי גן. לעומת זאת, בתערוכת הסטודנטים והמרצים שמתקיימת בפאלאצו במבו (Palazzo Bembo) שבמרכז ונציה לא היו מבקרים בכלל.

יש סיבה למיעוט המבקרים – הביאנלה כמו מרבית תערוכות האדריכלות היא אירוע דידקטי. הוא יכול היה להיות חוויתי-חושני, אך תערוכות כאלה יקרות ומורכבות יותר ולכן גם נדירות. במקום זה מתנקזים לתערוכות האלה מציגי דגמים, תכניות, הדמיות ותצלומים.

אלא שגם אם התערוכות השנה היו משמימות וייצגו בעיקר מאמץ דל מצד המציגים, הרי שהביתנים ופיתוח הנוף של המתחם הוא מהדברים המענגים ביותר בונציה ותמיד מהנה להסתובב בהם. גם אם התערוכות בחלקן מפריעות. הגדילו לעשות בביתן ישראל שאותו אטמו וסגרו.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023

.

סיבוב בשתי מרפאות קופת חולים ברמת גן בתכנון זאב ויעקב רכטר

בסך הכל 80 מטרים ו-15 שנה מפרידים בין שני בנייני מרפאות שקופת חולים מסרה לתכנון משרד רכטר. המשותף לשתי המרפאות הוא החיפוי בלבני סיליקט כפי שנהגו אז לחפות מבנים של קופת חולים. מבנה קופת חולים מאוחדת מצוי גם הוא ממש בסמוך וגם הוא מחופה בלבני סיליקט.

חוץ מהחיפוי הפערים בין שני בנייני המרפאות שתכנן משרד רכטר הם משמעותיים – האחד שהוא גם המוקדם שבהם הוא מבנה תיבתי בו הושם הדגש הוא על הקו האופקי עם פתחי חלונות אנכים. המבנה השני והמאוחר הוא בעל אופי מבצרי ובו פתחי החלונות האופקיים מוצלים באמצעות הקומות העליונות. הראשון הוסב לבית החייל ונוספה לו גם קומה, בעוד השני ממשיך ומשמש בייעודו המקורי כמעט ללא שינויים.

"המרפאות ברמת גן ממחישות בדיוק את המעבר מרכטר האבא לבן, כמו בתי המשפט בתל אביב", אמר לי האדריכל ד"ר צבי אלחייני כשעמדנו לפני כמה חודשים מתחת לבניין המרפאות שבפינת הרחובות דוד והרצל. זה המאוחר מבין השניים, מ-1972. הטא אפילו הוכרז לשימור ועל תכנונו הופקד האדריכל יעקב רכטר, במסגרת השותפות "רכטר-זרחי אדריכלים, פרי מהנדס". לא רחוק ממנו, ממש בהמשך הרחוב, ניצב בניין מרפאות נוסף מ-1956 שתכנן אביו, האדריכל זאב רכטר וגם הוא הוכרז לשימור, כך שההשוואה התבקשה.

ועל כך ברשימה זו.

.

כללית

.

סיבוב בפרישמן פינת שפינוזה בתכנון זאב רכטר

עיון ברשימת התצלומים המופיעה בסיום ספרו החדש של הצלם והאדריכל יגאל גבזה, גילה לי בניין לא ידוע בתל אביב שתכנן האדריכל זאב רכטר. הבניין שאותו יזמה בעלת הקרקע ינטה חנצ'ינר, שוכן בפינת הרחובות פרישמן 53 ושפינוזה 2. הוא נבנה בסוף 1939 וחתם עשור פורה של האדריכל וגם בכלל של ענף הבנייה בתל אביב. באותה שנה פרצה מלחמת העולם השנייה והבנייה הפרטית בארץ הופסקה עד לתום המלחמה.

קומת העמודים המפולשת שהיתה לאלמנט אותו רכטר הצליח לחדש באדריכלות המקומית ולהשתמש בה לראשונה בבית אנגל (1933) שבשדרות רוטשילד, מופיעה כאן ופונה אל שני הרחובות. בהמשך, כשנכנסים מבעד לדלתות העץ והזכוכית, מגלים מבואה מרווחת ובה מדרגות מעוגלות שמוארות היטב. כל פרטי הנגרות והפרזול שרדו את 81 שנות קיומו של הבית שלא עבר מאז שיפוץ.

ועל כך ברשימה זו.

.

שעה נפלאה

.

סיבוב על עשר מונוגרפיות של אדריכלים

לכבוד שבוע הספר שבוטל בחרתי להציג 10 מונוגרפיות שהוקדשו לאדריכלים בישראל, בעיקר כאלה שיצקו כאן את היסודות המקצועיים. בדקתי ומצאתי שיצאו כ-60 פרסומים המסכמים את יצירתם של אדריכלים בישראל וזו הרשימה הראשונה בסדרה של שש רשימות.

בשונה מסרטים, מאמרים או כתבות עיתונאיות, ספרים אלה מאפשרים מחקר מקיף שלרוב חושף עבודות וגישות לא ידועות של האדריכל. אלה מאפשרים מבט מעמיק על היצירה, מעניקים להם תוקף מגובש ומחזקים את המורשת האדריכלות המקומית. חלק גדול מהרשימות כאן נוצרו הודות לאותם ספרים שבלעדיהם לא הייתי יודע על חלק גדול מהבניינים שמופיעים בבלוג.

הבאתי כאן את שני הספרים שיצאו לאריה שרון. גם לדב כרמי יצאו שני פרסומים אבל כלליים בלבד. לזאב רכטר יצא ספרון שאני מאד אוהב אבל הוא רחוק ממה שהיה ראוי לו. ספרים נוספים הוקדשו לשני אדריכלים בני דורם של השלושה, אבל כאלה שהיו פחות פוריים וידועים – משה חת החיפאי וסם ברקאי התל אביבי. שלוש מונוגרפיות הוקדשו לאדריכלים שקדמו לכל אלה: יהודה מגידוביץ, יוסף ברלין ויוסף טישלר – כולם אדריכלים שהתרכזו בעיקר בתל אביב.

ועל כך ברשימה זו.

.

מדף ספרי אדריכלות

.

סיבוב בבריכת גלי הדר הנטושה בתכנון זאב רכטר, אריה שרון ואויגן שטולצר

השמחה והשחרור שמילאו את המקום בו שחו, גלשו והשתעשעו במים, התחלפו בריקנות ועזובה. כל כמה שניות נשמע בום גדול שהרעיד את הבניין. הרעש היה חזק כל כך עד שחשבתי שהורסים את המקום. השעה היתה מאוחרת ביום שישי וחשבתי לעצמי מי יהרוס בניין באמצע העיר בשבת? כשעליתי למעלה, לבניין שרוכב על הבריכה, גיליתי שבאחד החדרים יש פעילות. בחור חזר והרים משקולות וזרק אותן על הרצפה.

בריכת גלי הדר אותה כינו גם בריכת הפועל, יחד עם קולנוע תמר הצמוד לה הם תוצר של שיתוף פעולה בין האדריכלים זאב רכטר, אויגן שטולצר ואריה שרון. המתחם תוכנן ונבנה לאורך כמעט עשרים שנה. עם פתיחת הבריכה ב-1949 הפכה לאחד ממרכזי הספורט הבולטים בעיר ובמימיה נשברו שיאי ישראל בשחיה. באולם הקולנוע הקרינו את טובי הסרטים וגם מחזות והופעות.

50 שנה שהעיר חיפה שוקעת. יש אמנם הצלחות נקודתיות אך הן זעירות ביחס לקנה המידה העירוני ומפומפמות בעיקר בזכות יחסי ציבור. חיסול הבריכה כמרחב של פנאי ונופש במרכז העיר וללא הצבת חלופה, הוא מחדל שפוגע במעמד השכונה. הבחירות קרובות אך ספק אם תושבי העיר יתעוררו, ילכו לקלפיות ויסלקו את מי שהיה צריך להסתלק כבר לפני שתי קדנציות. ספק גדול אם היורש יצליח.

ועל כך ברשימה זו.

.

ברוכים הבאים

.

סיבוב בבית הכדים בתכנון זאב רכטר

כמעט מאה שנה לאחר שנבנה עדיין נותר שלם "בית הכדים" שתכנן האדריכל זאב רכטר (1960-1899) במפגש הרחובות נחלת בנימין ורמב"ם בתל אביב. כל הכדים למעט אחד נותרו במקומם והם ניצבים בחזיתות בנישות מיוחדות שעיצב להם האדריכל. הבניין אמנם מוזנח וחלקו נטוש כבר שנים, אבל עדיין הפאר והתכנון המושקע ניכרים היטב בחזיתותיו. בכלל חזיתות אלה מייצגות פרק משמעותי בתולדות האדריכלות בישראל ובפרט בקורות יצירתו המקצועית של רכטר שהיה מאבות אדריכלות ישראל. חשיבותו של הבניין עולה הודות לעובדה שמדובר בבניין הראשון שתכנן כאדריכל עצמאי בהיותו בן 25.

רכטר סלד מבית הכדים מהרגע שנחנך ב-1925 בהזמנתו של הסוחר דב בריש רוזנברג. על סלידתו מעידים עד היום קרובי משפחתו. תוך עשור מעת בנייתו היה רכטר ממובילי הסגנון הבינלאומי בארץ והמבנים האקלקטים נחשבו בעיניו ובעיני עמיתיו לארכאיים. מיקומו הבולט ועיצובו הייחודי של בית הכדים הקשו על מאמציו של רכטר להתכחש לו, והוא ככל הנראה מהבודדים ששרד מהמבנים שתכנן בסגנון.

ועל כך ברשימה זו.

.

יש לפעמים שריק על המרפסת

.

סיבוב בבית פריד ברחוב אחד העם בתכנון זאב רכטר

הבניין האהוב עלי בתל אביב מהסגנון הבינלאומי הוא זה המכונה "בית פריד" שתכנן האדריכל זאב רכטר ב-1937. היה זה בשיאו של הסגנון ושיאו של שגשוג כלכלי בארץ ישראל. תוך חמש שנים נבנו בעיר ובסביבתה הקרובה אלפי בנייני מגורים משותפים ורכטר שחזר מלימודים ברומא ובפריס, השתלב בהצלחה בתכנון והיה לאחד מהאדריכלים הבולטים.

כבר 81 שנים שבמפגש הרחובות אחד העם, החשמונאים ובורוכוב ניצב "בית פריד", מרחק של עשרות מטרים בודדים משדרות רוטשילד. הבניין הוא קופסה פשוטה, אך באמצעות כמה מהלכים העניק לו רכטר את ייחודו ואת איכויותיו שבזכותם הוא כל כך אהוב עלי. מוזר שעד היום לא כתבתי עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בעיר הזאת

.

זאב רכטר על תפקיד האדריכל – 118 שנים להולדתו

מה חובתו של האדריכל? מה משמעותה של האדריכלות בכלל ובישראל בפרט? – על שאלות אלה ביקש האדריכל זאב רכטר לענות בהרצאה קצרה שנשא לפני 60 שנה. רכטר מאבות אדריכלות ישראל, הוא אבי שושלת של אדריכלים ואמנים: בין השאר אביו של האדריכל חתן פרס ישראל יעקב רכטר, חתנו של האדריכל משה זרחי וסבם של המוסיקאי יוני רכטר, האדריכלים דוד זרחי (ובנו דניאל זרחי) ואמנון רכטר, המאיירת מיכל לויט והשחקנית דפנה רכטר. על שמו נוסד הפרס המוענק מידי שנתיים שבו זכיתי ב-2014.

רכטר הירבה לתכנן: בית אנגל בשדרות רוטשילד (שעובר עכשיו חידוש), בנייני האומה בירושלים, היכל התרבות בתל אביב, בית חולים אסף הרופא בכפר סבא, חדר אוכל בקיבוץ יגור הם רק חלק קטן מעבודותיו. הוא מיעט לכתוב ולכן הדברים שנשא בטקס קבלת פרס רוקח למפעלי הנדסה (פרס שנוסד ב-1956 ומוענק עד היום) הם עדות לתפיסת עולמו. קריאה חוזרת בטקסט מגלה שהוא עדיין רלוונטי ולכן לרגל 118 שנה להולדתו בחרתי לפרסם אותו מחדש, כפי שפרסמתי מחדש לפני כמה שנים את מאמרו של האדריכל אברהם ארליק על זאב רכטר.

ב-3 לינואר 1957 התקיים במוזיאון תל אביב בשדרות רוטשילד טקס חלוקת פרס רוקח. זו היתה הפעם הראשונה שהפרס הוענק, ובמסגרת זו התחלקו בו האדריכלים הבכירים בישראל: בקטגוריית מבני שיכונים זכה זאב רכטר על פרויקט שיכון צבא הקבע "מעוז אביב" שבצפון תל אביב. בקטגוריית מבני משרדים זכה האדריכל דב כרמי ובקטגורית מבני תרבות זכו האדריכל אריה שרון עם שותפו בנימין אידלסון (על שמם של רכטר, כרמי ושרון נקראו שלושה רחובות סמוכים בצפון תל אביב). אל החבורה הנכבדה הזו הצטרפו שניים צעירים: האדריכלים אברהם יסקי ושמעון פובזנר שזכו בקטגוריה של מבני מגורים ביוזמה פרטית. חוץ מרכטר נשאו דברים בטקס גם אריה שרון וח"כ ישראל רוקח ראש העירייה לשעבר שעל שמו עוד בחייו נקרא הפרס.

ועל כך ברשימה זו.

.

אדריכל זאב רכטר

סיבוב בשני חדרי אוכל בקיבוצים אור הנר ורוחמה

המשותף לשני חדרי האוכל ברשימה זו: שניהם עברו הרחבה ששינתה את פניהם. אך בעוד שברוחמה הוזמן לתכנן את ההרחבה האדריכל המקורי – האדריכל שמואל מסטצ'קין, בוגר בית ספר הבאוהאוס, הרי שבקיבוץ אור הנר תכנן את המקור האדריכל אריך ראש ואת ההרחבה תכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד.

השוני בולט היטב: חדר האוכל ברוחמה נטוש, אך סדרת הקשתות החגיגית המעטרת את חזיתו לא פוגעת במעמדו החזותי והוא מודגש היטב על פני שאר המבנים בקיבוץ. לעומתו, חדר האוכל באור הנר מאוכלס ומשגשג, אך חזותו צנועה והוא לא שונה בהרבה משאר המבנים בקיבוץ. כנראה שבאור הנר הרגישו את חוסר הייחוד של הבניין והחליטו להזמין צמד אמנים ארגנטינאים שיעטרו את הבניין וסביבתו באמנות.

חוץ מחדרי אוכל כדאי לבקר בעוד כמה מקומות:

(1) ברוחמה יש סמוך לחדר האוכל אנדרטה, בית אבות ואמפי שבכל אחד מהם מומלץ לבקר.

(2) בקיבוץ דורות הממוקם בין אור הנר ורוחמה, ניצב חדר האוכל שתכנן האדריכל מרדכי זברודסקי עליו כתבתי כאן.

(3) חלקת הקבר של אריק ולילי שרון נמצאת ממש סמוך לדורות וגם עליה כבר הספקתי לכתוב. בעת הביקור שמעתי שדיוויד בואי מת.

(4) רגע לפני צומת בית קמה, שתי דקות נסיעה מרוחמה, ניצבת אנדרטה לחללי חטיבת יפתח שעיצב האדריכל חילק ערד ועליה כתבתי כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

אור ותכלת בשמיים

.

סיבוב בשכונת משכנות האומה בירושלים

היתה לי חצי שעה פנויה לראות מה הולך בפרויקט "משכנות האומה" – שכונת מגורים חדשה במרכז ירושלים. יותר מתחם מאשר שכונה, כי חוץ ממגורים וכמה חנויות אין כאן כלום. לא מוסדות חינוך או תרבות שכונתיים, אלא רק מקום לישון בו. פרבר בעיר.

לפני 15 שנה שכן כאן משרד החוץ באוסף צריפים. אחרי שהמשרד עבר למשכנו החדש בקריית הממשלה, נהרסו הצריפים (וגם כמה מבנים היסטורים) ואחרי כמה עיכובים החלה הבנייה החדשה. עכשיו ניתן כבר לזהות בברור את שלוש שורות המבנים שמהן מורכב המתחם. חלק כבר מאוכלס וחלק עדיין בבנייה. יש גם כבר שתי חנויות שנפתחו ומספרה. הסתובבתי קצת וראיתי את האנשים שיצאו ונכנסו לבניינים המאוכלסים והמשותף לכל הנשים היו הפאות שחבשו. אז מי בא למספרה? כנראה הילדים והגברים.

שלטים על גדרות פח בחזיתות שלדי הבניינים שבבנייה מוכיחים כי את הכל תכנן כאן אדריכל אחד: סמי טיטו. קשה להתייחס למכלול כולו, כי המתחם רחוק מסיום ולמעשה חלקו הוא אתר בנייה אחד גדול. אבל כבר עכשיו אפשר להתייחס להיבטים אחרים.

ועל כך ברשימה זו.

.

על האש

.

סיבוב בקולנוע אורות בבאר שבע בתכנון יעקב רכטר

יומני היקר, ככל הידוע לי האדריכל יעקב רכטר תכנן בית קולנוע אחד: קולנוע אורות בבאר שבע (דרך השלום 52). אמנם בככר אתרים בתל אביב תכנן רכטר את קולנוע שחף, אך לא כבניין ייעודי אלא סתם אולם ריק בתוך מכלול שלם ללא ייחודיות חזותית. היום קולנוע אורות (כמו גם קולנוע שחף) נטוש ולכן לא פלא שגם הוא נכלל בעבודה המקיפה שערך שרון רז בעקבות כל אותם בתי קולנוע נטושים. הקרקע נמכרה ליזם שרצה להרוס ולבנות והיו התנגדויות. שבוע שעבר בדרך מכאן לשם, החלטתי לסטות מדרך המלך ולבקר בקולנוע או יותר מה שנותר ממנו.

קולנוע בשם "אורות" היה גם בקרית מוצקין וברעננה, אך זה בבאר שבע נקרא היה במקור "אורות הנגב" והיה מיוחד הודות לעיצוב החזיתות שלו שבהם כמו תמיד, רכטר בחר להשקיע ולשחק בצורות בסיסיות. אמנם על תחילת העבודה חתום האדריכל זאב רכטר (1960-1899), אביו של יעקב שנפטר חודשים ספורים לאחר חנוכת הקולנוע, אך נראה כי חתימת ידו של יעקב רכטר בולטת בעבודה וככל הנראה זו עבודה שלו.

יעקב רכטר החל לעבוד במשרד של אביו בשנת 1949. שלוש שנים לאחר מכן הפך לשותף. ב-1960 הצטרף לשותפות גם המהנדס מיכה פרי, שעבד כבר שלוש שנים במשרד. פרי היה מהנדס הבניין (כפי שמאשרת לי בתו, תמי פורת), ותרומתו לעבודות המשרד ניכרת החל מאותה עת. גם בעבודה זו הוא שאיפשר כנראה את הפתרון של חזית המתפקדת כעמודים הנושאים את גג הבניין בעל המפתח הגדול.

חזית קולנוע אורות מצטרפת לעבודות נוספות של רכטר שבאו בהמשך אותו עשור ובהם ניתן טיפול משמעותי בחזית. מלון הילטון תל אביב ובית הבראה מבטחים בזכרון יעקב הם הבולטים שבהם. באורות השתמש רכטר במשחק של מעוינים תלת-ממדיים שהעניקו למבנה נוכחות בסביבה, ובאופן זה הדגישו את מעמדו כמרכז תרבות ופנאי בבאר שבע בכלל ובשכונה ג' בפרט. ועל כך ברשימה זו.

.

אורות

.

50 שנה לפטירתו של האדריכל זאב רכטר

היום חל יום השנה ה-50 לפטירתו של האדריכל זאב רכטר. לכן, אני מוצא לנכון להקדיש רשימה לזכרו. השנה ניתן לחגוג גם 200 שנה למותו של רבי נחמן מברסלב, 120 להולדת שרה אהרונסון, אביגדור המאירי והמשוררת רחל, 100 שנה להולדת משה וילנסקי ונתן אלתרמן, 60 להולדתם של שם טוב לוי, דודו גבע ויהודה פוליקר, 50 להולדתם של אורי אורבך, שלי יחימוביץ' ודן תורן, 40 להולדת יגאל עמיר והכי חשוב: 25 להולדתה של בר רפאלי.

אז לרגל 50 שנה לאחד מאבות אדריכלות ישראל, בחרתי להוציא מהבוידעם מאמר שפורסם ב-1961 ביום השנה הראשון לפטירתו של רכטר על ידי האדריכל אברהם ארליק (1991-1905) – מורה בטכניון ומבקר אדריכלות שהרבה לכתוב במחצית השניה של המאה העשרים. המאמר פורסם במקור בעיתון אגודת האינג'נרים והארכיטקטים.

.

זאב רכטר, שנות החמישים (התמונה מתוך ספרו של רן שחורי: זאב רכטר)