סיבוב בחדר האוכל ובאמפי הנטוש בקיבוץ שפיים

אחרי הסיבוב בבית של ראובן רובין בקיסריה עצרנו בשפיים וגילינו שיש שם משהו טעים לאכול. שבוע לאחר מכן חזרתי לאותו מקום ואל אותם טעמים, אלא שהפעם גם המשכתי לסיבוב בחדר האוכל שתכנן האדריכל עירא אפרתי ובבית התרבות שתכנן האדריכל יצחק מור. שבוע לאחר מכן חזרתי שוב לאכול, והפעם בקרתי באמפי הנטוש. שבוע לאחר מכן חזרתי בפעם הרביעית לאכול והפעם בקרתי באולם הספורט שתכנן האדריכל שמואל ביקלס. את תשע התחנות שעצרתי בהן אני מביא כאן.

ועל כך ברשימה זו.

.

אמפי שפיים

.

מפת התמצאות: שפיים

.

.

(1) מגדל הסילו

ממוקם בכניסה לקיבוץ והוקם בחצר המשק ב-1952. למרות המאמצים וההשקעה תוך תקופה קצרה הופסקה פעילותו והקיבוץ עבר להשתמש בבורות תחמיץ. לאחרונה נקבע מעמדו כמבנה לשימור.

.

מגדל סילו נטוש מקבל את פני הבאים לקיבוץ

.

.

(2) תכנית הקיבוץ

האדריכל ריכרד קאופמן שתכנן עשרות יישובים בארץ תכנן גם את התכנית לקיבוץ שפיים. בתכניות רבות שתכנן קאופמן לקיבוצים הופיעו שתי שדרות עצים החוצות זו את זו ומקשרות אל כל חלקי הקיבוץ. במקרה של שפיים, האדמות שבחלק המערבי היו בבעלות פרטית, אך היתה כוונה לרכוש אותן. לכן בשלב הראשון תכנן קאופמן שדרה מצפון לדרום ושדרה נוספת ממזרח למערב, אלא שבמקום לחצות זו את זו, השדה ממזרח למערב הסתיימה במפגש עם השדרה הארוכה. לימים נרכשו האדמות ממערב, אך הקיבוץ לא מצא חשיבות להמשיך את הרעיון של קאופמן והשדרה החסרה לא בוצעה.

כיום קשה שלא להתרשם מהאיכות שיוצרות השדרות שניטעו ומורכבות מעצי פיקוסים ותיקים שמצלים על הדרך ומעניקים למקום את ייחודו. שדרות אלה מלוות את הבאים לרחבה שבחזית חדר האוכל.

.

מדרגות אבן מובילות לרחבה מרוצפת בחזית חדר האוכל ובהמשך שדרת עצים ותיקים

.

משדרות העצים היפות בארץ

.

.

(3) מגדל המים

מגדל המים שנבנה בנקודה הגבוהה ביותר באזור, 51 מטר מעל לפני הים, הוקם ב-1938. בחלקו העליון מצויה בריכת המים שממשיכה לתפקד לייעודה המקורי גם היום ומתחתיה שתי קומות ששימשו לאורך השנים לצרכים השונים של הקיבוץ. הקומה השנייה שימשה חדר נשק והקומה הראשונה שימשה לספרייה.

לאחר שחדר האוכל נשרף, נבנה צריף חדר אוכל זמני בצמוד למגדל שהוסב באותה הזדמנות למטבח עד שנבנה חדר אוכל ומטבח חדש כמעט חמש שנים לאחר מכן. עם חנוכת חדר האוכל החדש והקבוע ב-1952, צריף חדר האוכל הזמני פורק והורכב באזור אחר בקיבוץ ומשמש כיום את בית הספר "הבית של תמר". כיום משמשות שתי קומות הראשונות של מגדל המים לגלריה לתערוכות אמנות מתחלפות.

.

מול הכניסה לחדר האוכל יש מגדל מים בן 81

.

שלט הסבר על המגדל: המגדל שימש כעמדת תצפית עליו הוצב זרקור – פרוז'קטור. בקומה השניה היה חדר נשק. הקומה הראשונה שימשה למועדון, אח"כ מטבח זמני ובהמשך ספרייה. אח"כ מוזיאון לתולדות שפיים

.

.

(4) חדר האוכל

כמו בכל שאר הקיבוצים גם לשפיים היה יותר מחדר אוכל אחד. חדר האוכל הראשון של שפיים היה בצריף עץ שנשרף בספטמבר 1947. בעקבות השריפה הוזמן האדריכל עירא אפרתי לתכנן חדר אוכל קבוע. המיקום היה בצמוד לצריף שנשרף ובהתאם לתכנית ליישוב שתכנן קאופמן. את חדר האוכל שתכנן אפרתי הוחל לבנות כבר ב-1948 ובנייתו ארכה בגלל קשיי תקציב במשך ארבע שנים. הוא נחנך ב-1952 לרגל חגיגות חצי יובל לקיבוץ (הכוונה להיווסדות הקבוצה עצמה, היות והעליה על הקרקע התרחשה רק שמונה שנים מאוחר יותר ב-1935). אירוע חגיגות חצי היובל וחנוכת חדר האוכל נערכו ברוב עם וכללה תהלוכה של בחרי הקיבוץ, נאומים של נציגי ציבור, תערוכה "מגילת חיינו" שהתקיימה בחדר האוכל ו"מסכת אמנותית". את הסרט בכניסה לחדר האוכל גזרו שני חברים ותיקים – אברהם כצנלסון ויהודית דורוגיה ששימשה גם הטבחית הראשונה של שפיים.

בחגיגות של הקיבוץ שמנה אז כ-600 איש, השתתפו כ-3,000 איש (בעיתון "על המשמר" ציינו שמספר המשתתפים הגיע ל-4,000). בין המשתתפים היו חברים מקיבוצי תנועת הקיבוץ המאוחד, שכנים מהיישובים הסמוכים ונציגי מוסדות ההסתדרות.

.

1952: מודעה שפורסמה בעיתון דבר ומכריזה על חנוכת חדר האוכל

.

חדר האוכל נבנה בצורת האות ח' כשהוא סוגר על רחבה גדולה. הרעיון לא רק היה ליצור רחבת התכנסות שתשמש מבואה בין החצר ובין הבניין, אלא גם התייחסות לבניין אחר, בית התרבות של הקיבוץ, שעמד ממש ממול ונהרס ב-1992. את בית התרבות תכנן ב-1938 האדריכל אריה שרון (שתכנן בשפיים גם שני מבני משק ובית ילדים). הוא כלל חדר קריאה, חדרי חוגים, ספרייה וחדר מוסיקה ונקרא היה "בית הארבעה" על שמם של ארבעה מחברי הקיבוץ שנהרגו כשרכב בו נסעו עלה על מוקש בסמוך לקיבוץ באותה שנה. בתום הלוויה של הארבעה, חזרו החברים לקיבוץ והניחו את אבן הפינה לבית התרבות.

את המבנה תכנן שרון משני אגפים בצורת האות ר' שסגרו על רחבה (ההפרדה לשני אגפים נועדה לאפשר בנייה בשני שלבים). עשר שנים מאוחר יותר כשעירא אפרתי ניגש לתכנן את חדר האוכל הוא בחר להמשיך את הגישה של שרון שיצר רחבה באמצעות מבנה, והמבנה שתכנן אפרתי מול "בית הארבעה" סגר גם הוא על חצר, כך יצא ח' מול ח'. אלא שלמעשה נוצרה חצר גדולה המוקפת בשני המבנים. עם הריסת "בית הארבעה", נותר רק חדר האוכל עם הרחבה שבחזיתו.

.

1938: תכנית "בית הארבעה" – בית התרבות של שפיים שתכנן האדריכל אריה שרון ונהרס ב-1992 (אוסף אדריכל אריה שרון, ארכיון לאדריכלות מוזיאון תל אביב לאמנות)

.

1947: ילדי שפיים בחגיגות אחד במאי ברחבת "בית הארבעה" (אוסף נדב רזניק, ארכיון התמונות ע"ש שושנה ואשר הלוי, יד יצחק בן-צבי)

.

"מבחינת הצורה והסידורים הטכניים המשוכללים, זהו אולי השיא באדריכלות של חדרי אוכל קיבוציים בארץ", קבע יעקב רבי, עיתונאי על המשמר במאמר שפרסם לכבוד אירוע חנוכת חדר האוכל. "הבית בנוי על גבעה והוא חולש, יחד עם מגדל המים שעל ידו, על כל המחנה. האולם המרכזי הגדול (המכיל באופן נורמאלי כ-470 סועדים והמסוגל להכיל עד 1000), חלוקת חדר העבודה למבטח, חדר-תה-ולחם, חדר לשטיפת כלים, מחסן לפרודוקטים שבועיים ומחסן לחודשיים, חדרי שירות לעובדים וכו' – מבטיחים יעילות מאכסימלית בעבודה ונוחיות מאכסימלית לחברים".

"עירא אפרתי היה אדריכל נפלא לטעמי", מספר האדריכל דני בר קמה, מבכירי האדריכלים במשרד "א.ב. מתכננים", יליד וחבר קיבוץ שפיים שמאז שנות ה-70 מעורב בפרויקטי הבנייה בקיבוצו ובין השאר חידש את חדר האוכל ב-1988. "הוא היה קצת מבולבל בין הנאו-קלסציזם ובין המודרניזם. הוא תכנן הרבה בתי ילדים ופחות מבני ציבור. בשפיים תכנן שני בתי ילדים שאחד מהם נהרס. "אני נכנסתי לבית הילדים בכתה ג' מיד אחרי שחנכו אותו ובאותו יום החלטתי שאהיה ארכיטקט. זה בניין ששינה את חיי".

"בחדר האוכל שאני מאד אוהב יש אלמנטים מזרחיים כמו הקימור העדין בתקרה. את הקירות הוא בנה בעובי של 50 ס"מ מה שיצר חלונות שקועים. הוא יצר קצב קבוע של חלונות אנכיים ואתה רואה השפעות של מודרניזם ב'חללים הבורחים', שהכוונה היא שאתה עומד בחלק הצפוני של חדר האוכל ומתבונן לכיוון החלק הדרומי של האולם, החלל נראה כמו בורח לך, יש תחושב שיש המשך".

.

הרחבה בחזית חדר האוכל: הפתחים מאורגנים בשתי סדרות – פתח קטן בחלק העליון ופתח החלון האנכי מתחתיו ושניהם יחד נועדו במקור לאפשר אוורור טבעי של המבנה – שחרור אוויר חם וחדירת אויר צונן

.

אולם האכילה נותר, לדברי בר קמה, כמו שתוכנן במקור למעט שינויים שנדרשו לאורך השנים. התקרה היתה מטויחת בלבן אך היתה בעיה אקוסטית קשה, ולכן הוא הוסיף תקרה אקוסטית מעץ. באגף הדרומי של חדר האוכל בוצעה הפרדה והוא הוסב למועדון לחבר עם כניסה נפרדת. המטבח נותר כמו שהיה. "בחזית הדרומית של חדר האוכל היו חמישה חלונות בקצב קבוע עם סימטריה. אך הגיע יועץ נגישות שדרש חדר שירותים נגישים והחלון הקיצוני מבין החמישה נאטם בגלל חדר שירותים שנבנה בצמוד לבניין וכך נפגעה החזית היפה. היו גם קרניזים קלאסים ומדהימים מעל לחלונות, ולפני שנתיים מישהו החליט להוריד אותם. כשגיליתי את זה, השתוללתי והצלחתי לעצור את העבודה ואני מקווה לשחזר אותם יום אחד". 

בהתאם לאקלים המקומי תכנן אפרתי את הבניין כך שיתפקד גם בימים חמים במיוחד, קודם ששולבו מזגנים בבניינים. לבד מהפתח הגדול שיצר בתקרת האולם, הוא יצר פתחי אוורור עליונים שדרכם נפלט אוויר חם והחלונות האנכיים הם פתחי אוורור תחתונים דרכם חודר אוויר צונן.

"היה לנו מפעל בלוקים ובאותה תקופה המצב הכלכלי היה קשה ולא היתה עבודה", מספר נתן טל, מוותיקי שפיים ששימש בין השאר מזכיר הקיבוץ, היה מזכיר התק"ם ולאחר מכן מזכיר התנועה הקיבוצית. "בגלל המצב היו לנו הרבה בלוקים ואת חדר האוכל בנו עם קירות כפולים, והיתה לכך גם סיבה ביטחונית. אני זוכר שבזמן שיצקו את הגג, לקח 48 שעות וכל הקיבוץ נכח באירוע היציקה. את התקרה בנו עם חור ענק עם סגירה חשמלית כדי להכניס אויר".

על האדריכל עירא אפרתי ידוע מעט, כאן בבלוג כתבתי על חדר האוכל שתכנן בקיבוץ כפר סאלד. האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק, שעבד עם אפרתי לאורך השנים מספר: "הוא עבד במחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד ולתקופה קצרה גם לאחר אחוד המחלקות. ישב תמיד לבדו, בחדרו, איש צנוע, שקט, מופנם אבל שמח ומלא סיפורים. לא הסתדר עם מילק [האדריכל שמואל ביקלס, מ"י], אבל אתי דווקא היה מאוד קורקטי ואהב לדבר כמה מילים באנגלית. [האדריכלית] זיוה ארמוני דאגה לו, עד שעזבה. שמעתי שמת ערירי. אפרתי תכנן די הרבה בקיבוץ המאוחד, דירות באלונים, כיתות כוללות דו-קומתיות באלונים, באפק ועוד. אדריכל מאוד רגיש, גם ביחסים האישיים שלו ולגבי הקליאנטים שלו, אם כי נאמר לי לא פעם שלא קל היה לעבוד אתו. לפני כעשר שנים הכרתי את האמה של הרופא המקומית שסיפרה לי שכחברה בקיבוץ אלונים אז, עשתה עבודה על עירא אפרתי. שמחתי מאוד וביקשתי לקבלה. אולי העבודה היחידה על האיש. תיעדתי אותה והיא הוכנסה לחומר שלאחר מכן הועבר לארכיון 'יד טבנקין'. לצערי לא שמרתי העתק ולא סרקתי אותה. לפני כמה חודשים רציתי לקבל אותה בחזרה ולא מצאו אותה. לתמי מוסנזון, הכותבת, גם לא היה העתק והמסמך כנראה נאבד".

מוסיף דברים האדריכל ויטוריו קורינלדי שגם הוא עבד במקביל לאפרתי: "עירא אפרתי היה ללא ספק אדם מיוחד. גם לי לא ידועות הרבה יותר עבודות שלו, מעבר לאלה שאתה מזכיר. לפני שאני התחלתי לתכנן בהגושרים, הוא שימש אדריכל של בית ההארחה של הקיבוץ, במתכונתו הצנועה הראשונית. אבל מה שאני יכול לומר עליו הוא שהיתה לו צורת עבודה משלו, שהתאפיינה במיעוט עבודה משרדית ונוכחות אישית באתר לפתרון בעיות פרטים, גמר וכו'. להגושרים היה נוסע ומתאכסן ימים שלמים בבית ההארחה, ועובד במקום עם סקיצות על פתקים שבוודאי לא נשמרו. היה אדם אינטליגנטי, משכיל, ידידותי ובעל שיחה מעניינת. האדריכלות שלו, כפי שראית בשפיים ובכפר סולד, היא לא יומרנית, רציונלית וצנועה בהתאם לתנאי התקופה של שנות ה-50 וה-60".

"אפרתי נולד בפולין, עבר כסטודנט לצרפת ולמד במשרדו של לה קורבוזיה", מספר כהנא לאחר ששוחח עם מוסנזון. "הוא הגיע לארץ בשנות ה-30 ועד מותו גר בחיפה. היה קשור לקיבוץ אלונים דרך מרכז הבניין שהיה אבא של תמי. באלונים תכנן את חדר האוכל בבניית אבן, אטליה של דן גלבר (קריקטוריסט "פנימי בהחלט"), את הארכיון, כיתות כוללות במפלסים שגם נבנו בלוחמי הגטאות ואפק ועוד וגם בתי הרווקים (עם הקשתות). עבד במחלקה לתכנון של הקיבוץ המאוחד יומיים בשבוע. נוצר קשר עם זיוה ארמוני באלונים כשזיווה, אז אדריכלית חדשה, התייעצה אתו בתכנון מרכז עלית הנוער (יחד עם חנן הברון). היה חבר של משה יופה, איש שימור ושחזור (מצדה). בתקופה האחרונה עסק בתכנון תשתיות ושירותים לווילות בשכונת דניה בחיפה".

.

באגף שמימין יש כלבו

.

פתחים מלבניים ואנכיים קבועים בקצב קבוע לכל אורך החזית, גם בחזיתות אחרות. פתחים קטנים לשחרור אוויר חם קבועים בחלק העליון של החזית

.

גם בחזית דרומית פתחים דומים

.

החזית הדרומית מוצלת היטב

.

בבחזית הצפונית של חדר האוכל מצוי אגף המטבח הכולל חלון רחב המשקיף על הכניסה לקיבוץ

.

שטיפת ידיים

.

הכניסה לחדר האוכל ולצידה תצלומי החברים ומשפחותיהם

.

מחירון

.

אולם האכילה מחופה בחלקו העליון בלוחות עץ ובמרכז הגג פתח שנועד במקור לאוורר את האולם בימי הקיף החמים. האדריכל דני בר קמה משבח את התכנון של אפרתי שקבע קצב של פתחי חלונות שהעניק לבניין את אופיו ויופיו. בקצה האולם קבע האדריכל חמשה חלונות שיצרו סימטריה, אלא שלימים נהרס החלון השמאלי מבין החמישה לטובת חדר שירותים נגישים.

.

פועל מנקה את החלונות

.

.

(5) בית תרבות

ב-1974 הוחל בהקמתו של בית תרבות חדש לקיבוץ, כזה שישמש כאולם להתכנסויות ומופעים. המימון להקמה הגיע ברובו מתרומות שאף פעם לא הספיקו ולכן בנייתו התארכה. לתכנון הבניין הוזמן האדריכל יצחק מור (בנו הוא כיום שותף במשרד האדריכלים "יסקי מור סיון"), שמהאולם שתכנן קודם לכן בקיבוץ גבעת חיים מאוחד התרשמו החברים. מור תכנן את הבניין משלוש קליפות הנובעות זו מזו ובכך פרק במשהו את המסה הגדולה, האטומה והאחידה.

ב-1978 החלו החברים להשתמש בבניין ועדיין הבנייה לא לגמרי הושלמה ונוספו לו בהמשך שירותים, מזנון וקומת גלריה. התוספת האחרונה, מבואת כניסה, בוצעה ב-2005 בתכנונו של האדריכל דני בר קמה. כיום עוברת הכניסה שיפוץ שגם הוא בתכנונו של בר קמה.

.

אולם התרבותנחנך ב-1978 בתכנון יצחק מור

.

חזית אטומה אבל מחולקת לקליפות כדי לרכך את המסה הגדולה

.

מלון שפיים המבנה הקטן הוא מבנה חדרים הכולל קיר אמנות שיצר משה שטרנשוס אבל כיום הוא מכוסה בצמחייה

.

.

(6) אולם ספורט

ב-1968 נחנך אולם הספורט שתכנן האדריכל שמואל ביקלס (מילק) שהיה מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית. הבניין הזה הוא דוגמה למבנים האחרונים שהוא תכנן והוא מתייחד בצורתו המתומנת. "עיסוק בצורות גאומטריות תמיד היה אצלו", טוענת אביטל אפרת שחקרה את יצירתו. "משושים, מתומנים, עיגולים. יש פה משהו סכמטי בגאומטריה. הבניין פונקציונלי ויפה ואפשר לראות בתכנית המקורית שהוא תכנן עמודים קלים בצורת צלב דק. אין עוד אולם ספורט כזה כי הוא היה חוקר וכל הבניינים שלו שונים".

אפרת מבדילה בין אולם הספורט בשפיים לאולמות ספורט מוקדמים שתכנן מילק ומצויים בקיבוצים בית השיטה ושריד ושם הם מתכוננים כמו תיבות מלבניות גם גג משופע. אך את הקשר ביניהם היא מוצאת בתיאטרון הפתוח שתכנן ביקלס לצד הבניין. בתכנית המקורית ניתן להבחין בטריבונות חיצוניות לבניין, כשבאולם עצמו מופיעה קשת בקו מרוסק המרמזת על במה. הרעיון כאן לא מומש, אך בבניינים אחרים שתכנן, כמו זה בבית השיטה, הוא הצליח ליישם את הרעיון.

.

תכנית וחתך הכולל את התיאטרון הפתוח שלא נבנה (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

האדריכל שמואל ביקלס (מילק) נולד ב-1909 בלבוב, פולין ובה גם השלים את לימודי האדריכלות. בגיל 24, במסגרת העלייה החמישית, היגר לארץ ישראל. הוא הצטרף לקיבוץ תל יוסף ולאחר הפילוג עזב עם משפחתו לקיבוץ בית השיטה, בו התגורר עד לפטירתו בשנת 1975 בגיל 64.

ביקלס היה חלוץ האדריכלים שצמחו בתנועה הקיבוצית עצמה. הוא תפס את מקומם של אדריכלים עירוניים שפעלו עד אותה עת בקיבוצים, כמו ריכרד קאופמן, לאופולד קרקואר וזאב רכטר. שנות החמישים והשישים היו השנים בהן הוא הרבה לתכנן מבני ציבור ותכניות לקיבוצים. לקיבוץ שפיים הוא ככל הנראה ערך את תכנית הרה-תכנון שבאה לעדכן את תכניתו המקורית של ריכרד קאופמן משנות השלושים. לאחר מכן נחלש מעמדו והוא נדחק על ידי דור חדש של רכזי בניין ואדריכלים צעירים.

כתבתי על כמה מעבודותיו: בית התרבות בקיבוץ רביבים, בית התרבות בקיבוץ נווה איתן, בית תרבות בקיבוץ מנרהחדר אוכל בקיבוץ אילות, חדר האוכל בקיבוץ שדה נחום, חדר האוכל בקיבוץ עין חרוד מאוחד וגם מוסך קואופרטיב בית שאן-חרוד הנטוש. שני חדרי אוכל נוספים אותם תכנן ובנה וטרם כתבתי עליהם נמצאים בבית אורן.

.

פרספקטיבה: מבנה מתומן עם גג דמוי כתר (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

צילומים שצילם האדריכל שמואל ביקלס בעת הבנייה (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

גג המבנה נבנה לפני הקירות והורכב משלד ברזל ולוחות אסבסט (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

רק לאחר שהושלמה בנייתו של הגג הוחל בבניית החזיתות (ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

מראה כללי של הבניין עם הגג החדש (צילום: אביטל אפרת)

.

אולם הספורט מכונה "בית הבנים" והוא נחנך ב-1968 בתכנונו של האדריכל שמואל ביקלס (מילק) – מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית

.

הבניין בצורת מתומן קורה במקור בגג אסבסט עם שלד ברזל שעוצב בצורת כתר. לימים הגג הוסר והוחלף בגג שאינו דומה למקור בתכנונו של אדריכל דני בר קמה

.

פינה

.

חלונות קטנים משולבים בקצה של משטח החזית אך לא מצליחים להאיר את האולם ומהווים אלמנט דקורטיבי

.

מדרגות לולייניות מובילות אל מרפסת פנימית קטנה שממנה הקרינו סרטים

.

המדרגות כיום שבורות ומסוכנות

.

הכניסה ובצמוד לה הכתובת "בית הבנים"

.

פתחי החלונות אמנם לא מאירים באופן מלא את האולם אך מעניקים לו את ייחודו. ארבעה עמודים קבועים בפינות המגרש

.

הטריבונות מורכבות משלוש מדרגות עמוקות שיכולות לשמש להצבת שלוש שורות מושבים או בליל הסדר להצבת שולחנן וכסאות

.

בעת פעילות (צילום: אביטל אפרת)

.

בעת פעילות (צילום: אביטל אפרת)

.

גג

.

.

(7) שכונה חדשה במרכז הקיבוץ בתכנון האדריכלים שרון נוימן ועופר ארז

.

שכונה חדשה בקיבוץ

.

מתחדשים

.

.

(8) אמפי

"האמפי הוקם על אדמה של שפיים אבל היה פעם אזורי", מספר נתן טל. "אצלנו התחילו המופעים הפתוחים הגדולים, הרבה לפני שהיתה קיסריה. האמפי גדול וכולל 3,000 מקומות ישיבה ולקיבוץ בקושי יש שליש אנשים כדי למלא אותו. הוא הוקם באמצע שנות ה-50 [הבמה נוספה שנים אחדות לאחר מכן, מ"י], אבל בלי שירותים מסודרים, לא היה אפילו ביוב אלא רק מחראות. בהתחלה לא היו ספסלים וכשהתקינו כאלה אז לא היו משענות. למרות הבמה הגדולה לא נבנו חדרי הלבשה לאמנים ובמשך שנים היו סוכות ששימוש את האמנים. ברבות השנים, ב-1983, שפיים רכשה את הזכות על המקום והפעילה אותו במשך קרוב לעשרים שנה. השקענו בו בין השאר ברצפת עץ חדשה חדשה בבמה, בנינו חדרי הלבשה לאמנים". 

"המקום שימש להצגות תיאטרון מ'הדיבוק', דרך 'פונדק הרוחות' ועד 'כטוב בעיניכם'. לא היה תיאטרון שלא הציג בו. הופיעו בו גם להקות מחול מהארץ ומהעולם כמו רוסיה ויפן והתקיים בו גם פסטיבל מקהלות בינלאומי. מופעי הזמר שהתקיימו הביאו לכאן את טובי הזמרים – יהודית רביץ, נורית גלרון, ריקי גל ומתי כספי, שלמה ארצי, יהודה פוליקר, גידי גוב, דני רובס ומשינה. התקיימו בו אירועים פוליטיים מהם זכור לי במיוחד אירוע למען הסכם השלום עם מצרים שהשתתפו בו אמנים כמו אורי זוהר ודן בן אמוץ. גם הקיבוץ השתמש בו לצרכיו, בערך חמש פעמים בשנה. בשיתוף פארק המים נערכו בו מופעים לוועדי עובדים שהיו באים לפארק המים ולאחר מכן היו מתכנסים באמפי למופע".

"הסוף שלו הגיע כשדיירים בארסוף התנגדו להפעלתו והגיעו עד בג"צ. בסוף הצדדים הגיעו לבוררות ושפיים ויתרה והסכימה שלא להפעיל את האמפי. הוא נסגר סופית בשנת 2000 באירוע אחרון שהיה 'חג המשק' והיינו צריכים לבקש רשות מאסוף שיסכימו.

"הוא לא היה אף פעם כלכלי אלא היה למען הקהילה ובודאי שהוא יכול עוד להיות כלכלי כי ביקוש. הוא הרוס היום וצריך לבנות אותו מחדש ולהשקיע בו בסביבות החמישה מיליון שקלים אבל כל אמרגן היה קופץ עליו. יש היום כל מיני תכניות לגביו כי בין השאר הקרקע מאד יקרה, אבל שום דבר לא יצא מהן אל הפועל. יש עוד כאלה כמוני שחוזים שהאמפי יחזור לפעול".

.

ביתן הכניסה

.

עמדה לכרטיסן

.

הים והבמה

.

הצמחייה השתלטה

.

במקום אנשים יש פרחים

.

הבמה הגדולה מורכבת ממבנה בטון שנותר חשוף

.

ספסלי בטון שלא בטוח שהכי נוח לשבת עליהם

.

בדפנות הבמה פתחים אקראיים שהיו אופנתיים בשנות ה-50 וכאלה אפשר היה למצוא בחזית הכנסייה ברונשאן שתכנן קורבוזיה וסביר להניח שהיתה השראה לאדריכל

.

פתחים בממדים שונים וכמו מקריים

.

הקושי ניתן לזהות את הספסלים שכוסו בצמחייה

.

3,000 מקומות ישיבה יש באמפי – מבט מהבמה

.

הבמה

.

חדרים בקצות הבמה

.

הבמה

.

אמנות

.

דפנות הבמה הפנימיות מכוסות כיום בכתובות גרפיטי ובאמנות

.

הפתחים נאטמו

.

הלה שלג היתה פה. יש לה גם אתר hilasheleg.com

.

טקסטולוגית מומחית

.

פתח הבמה הוא בצורת טרפז שווה שוקיים

.

מתקנים לתליית תפאורות

.

"אמפי שפיים" – השלט

.

.

(9) שכונה חדשה בדרום שפיים בתכנון אדריכל דני בר קמה:

.

גם בחלק הדרומי של הקיבוץ בונים עכשיו שכונה חדשה של קוטג'ים טוריים שאדריכל דני בר קמה תכנן עוד בשנות ה-90

.

בונים

.

תודה לנתן טל, אביטל אפרת, אדריכל דני בר קמה ואדריכל פרדי כהנא

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

החותרים (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

בית ניר (מנחם באר)

שלוחות (לאון שרמן)

דברת (מרדכי זברודסקי)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמאול מסטצ'קין)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

בארות יצחק (לא ידוע)

חפץ חיים (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

שיר לסיום:

.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  ביום 24/07/2019 בשעה 10:19

    תודה לעשירי ארסוף חסרי עניין ו/או מוטבציה לתרבות העיקר שגרמו לחיסול האמפי לדורות כדי שיהיה להם שקט בשכונת הסנובים המלוקקת. לפחות את הגישה לים הם כבר לא יכולים לחסום .

  • עדי רוזנטל  ביום 24/07/2019 בשעה 11:49

    תמיד, אבל תמיד, נח יותר להאשים את השכן. ל״עשירי ארסוף״ יש רצון לגיטימי לשקט ונוחות, בדיוק, הפלא ופלא אבל בדיוק מוחלט, כמו לרובנו. אני מניח שברגע שנשכיל לייצר מיזם תיירותי או קהילתי כלכלי שלא יטריד את מנוחת השכנים (כולל את חברי הקיבוץ ודיוריו), אפשר יהיה להפעיל את המקום מחדש.

  • חנוך  ביום 24/07/2019 בשעה 21:17

    היית פעם גם ב"טירה" שבין שפיים לגעש? בזמן מלחמת לבנון, חבר שפיים ניהל על קיר הטירה את נומרטור האימה של מספר החללים המצטבר

  • אריאל  ביום 27/07/2019 בשעה 22:04

    תודה רבה!

    לא הבנתי איפה תוכננה "שדרה נוספת ממזרח למערב" שציינת..

    בביאנלה ה-12 פורסמה תכנית הנוף של הקיבוץ שנערכה ע"י שלמה אורן–ויינברג (עמ' 226 בספר התערוכה), רואים כבר את בית הארבעה והחד"א החדש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: