סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ אילות

התמזל מזלו של קיבוץ אילות, הקיבוץ השיתופי הדרומי ביותר בעולם, שחדר האוכל הענק שלו ממשיך ומתפקד כל ימות השבוע. כיצד הם עשו זאת? (1) קהילה חזקה. (2) שילוב וניצול נכון של מוסדות חינוך ותיירות ו-(3) כשרון עסקי וקולינרי.

הסמיכות הגבוהה של הקיבוץ לעיר אילת נותנת את כל הסיבות למוסד שלכאורה מיושן כמו 'חדר אוכל' לאבד את משמעותו. למעשה יש רציפות וגדר הקיבוץ משיקה למבנים הצפוניים של העיר. אך אולי דווקא הסמיכות המידית היא שהביאה את החברים להמשיך ולהחזיק במובהקות החברתית והכלכלית של אילות לעומת אילת, והיא גם זו שהביאה בסופו של דבר להצלחתה הכלכלית.

שלושה חדרי אוכל נבנו באילות לאורך השנים. הראשון הורכב מצמד צריפי עץ שעמדו נטושים בשנים האחרונות ובקרוב יחודשו ויהפכו מקום לביקור ולארכיון הקיבוץ. השני אותו תכנן האדריכל שמואל ביקלס (מילק) משמש כיום ספרייה, מועדון ומשרדים. חדר אוכל נוסף תכנן האדריכל ישראל גודוביץ אך הוא לא בוצע. את חדר האוכל השלישי תכנן האדריכל אלכס גרינבאום, והוא כאמור משמש גם היום, פעיל ומוצלח שמתחתיו פועל אולם מופעים.

ועל כך ברשימה זו.

.

11053388_1221138797915700_7094877177211431898_o

אין כמו קוסקוס צהוב

.

אילות

מפת התמצאות

.

(1) ביקור

חמש דקות נסיעה במכונית מפרידים בין שדה התעופה של אילת ובין קיבוץ אילות. נחתתי מוקדם ורציתי לאכול משהו. היות ובאילת לא היה משהו שנשמע לי שווה, מצאתי שחדר האוכל של אילות מגיש ארוחת בוקר וגם פותח קייטרינג שמציע אוכל מוכן במבחר עצום שהוכן כולו במטבח של חדר האוכל. כחובב חדרי אוכל זה הספיק לי להחליט. בשעה שבע וחצי כבר התיישבתי ליד השולחן בחדר האוכל.

לא הזדמן לי כמעט לאכול בחדר אוכל בקיבוץ. הפעם הזדמן לי! חדר האוכל הגדול היה כמעט מלא בסועדים, חלקם חברי אילות וחלקם אורחי חדרי האירוח (יש גם בית מלון באילות שנקרא מג'יק סאנרייז, אבל לו יש חדר אוכל נפרד). האוכל היה בסדר ולא נשארתי רעב. האוכל המוכן שנמכר בחלקו האחורי של חדר האוכל הוא הסיפור ששווה בשבילו להגיע לכאן. מבחר כזה נדיר לראות. לקחתי כמה דברים להתרשמות והכל היה טעים. מאילות המשכתי למלון דן אילת ועל כך אפשר לקרוא כאן.

.

(2) תולדות

הקיבוץ הוקם בדצמבר 1962. תחילה היה נקרא במסמכים שונים "אילת", אבל בהמשך שינו את שמו לאילות. המקור לשמו של הקיבוץ בא מספר מלכים א': "ואני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את אלות, על שפת ים-סוף בארץ אדום". שמו של הקיבוץ ניתן גם למועצה האזורית לה הוא משתייך – חבל אילות. המועצה הוקמה חודשים ספורים לאחר העלייה על הקרקע של הקיבוץ והיו בה שני יישובים בלבד: הקיבוצים אילות ויטבתה. כיום יש בה 12 יישובים, 10 מתוכם הם קיבוצים.

.

3022555

1964: מראה כללי של הקיבוץ (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

3022483

תחילת שנות ה-60: בניית בתי מגורים טרומיים דו-קומתיים (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

3022551

בתים ראשונים (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

שלושה חדרי אוכל היו לאילות: (1) הצריף – 1964-1962 (2) חדר האוכל הישן – 1985-1964 ו-(3) חדר האוכל החדש שפועל מאז 1985:

.

(3) צמד צריפי חדר האוכל והמזכירות

לפני שנתיים השלימה נטלי מסיקה הכנה של תיק תיעוד שהזמינה "המועצה לשימור אתרים" על צמד הצריפים. הם נותרו בשלמותם, גם אם נטושים, במרכז של מדשאה גדולה ויפה ולצד חורשת עצי אשל.

כשקיבוץ אילות עלה על הקרקע ב-1962, כבר עמדו שני הצריפים שנועדו לשמש כחדר אוכל ומזכירות עד שתושלם בנייתו של מבנה קבע. הצריפים שהובאו משוודיה שימשו את הקבוצה שהכשירה את הקרקע בשנה שקדמה ליום העלייה. עם הקמת הקיבוץ נקלטו בצריפים החברים המייסדים שהורכבו מבני משקים ולאחר מכן גם מבני גרעיני נח"ל. במקביל, הוחל בבניית חדר האוכל הקבוע, מטרים ספורים מהצריפים.

שני הצריפים צמודים זה לזה: צריף חדר האוכל כולל לבד מאולם אכילה גם מטבח ומועדון, מתפרס על פני 56 מ"ר. צריף המזכירות קצת גדול יותר ומתפרס על 62 מ"ר, כשבחיבור בין שני הצריפים שכן חדר ארכיון וחדר מזכיר בשטח של 9.5 מ"ר. בסיס הצריפים הוא מבטון, קירותיו החיצוניים מורכבים מקורות עץ בעובי של 7 ס"מ, וקירות הפנים מלוחות דיקט. הגג מורכב מלוחות אסבסט גלי הנשענים על שלד עץ.

עם פתיחת חדר האוכל הבנוי הראשון ב-1964, הוסב הצריף לספרייה ומשרדים וב-1985 עם חנוכת חדר האוכל החדש התקיים סוג של "משחק כיסאות": הספרייה והמשרדים עברו לחדר האוכל והצריפים הפכו למחסנים. לפני כמה שנים פונו המחסנים ומאז הצריפים נטושים, אך שמורים היטב הודות לאקלים המקומי.

"הצריפים הוקמו בראשית ימיו של קיבוץ אילות ונודע להם תפקיד חשוב בחיי החברה", מסכמת מסיקה את מסקנותיה. "בצריף חדר האוכל היה אולם גדול לאכילה, ולצדו מטבח ומועדון חברים. בצריף המשרדים הצמוד אליו ישבו דרך קבע המזכיר, מנהל/ת החשבונות וארכיון הקיבוץ. הערך ההיסטורי-תרבותי של שני הצריפים הוא רב, כמו גם ערכם החברתי". מסיקה המליצה לשמור עליהם ובאילות אימצו את ההמלצה, וכעת מתכננים לחדש אותם ולהסב אותם לאירוח.

.

DSC01607

חדר האוכל הראשון של אילות היה בצריף ששרד יחד עם צריף המזכירות הצמוד לו

.

1962-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%a6%d7%95%d7%a4%d7%a8-%d7%a9%d7%99%d7%9c%d7%94

1962: צמד הצריפים (ארכיון אילות)

.

1962

1962: הנחת תשתיות קודם לפיתוח השטח (ארכיון אילות)

.

DSC01609

כיום: נטוש

.

DSC01623

אך בקרוב יאכלס המבנה את ארכיון הקיבוץ

.

DSC01625

תריסים

.

DSC01622

נטוש

.

DSC01613

פתוח

.

DSC01618

ריק

.

.

1963

1963 ארוחה בצריף (ארכיון אילות)

 

1963%d7%91%d7%9e%d7%98%d7%91%d7%97%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%9f

1983: במטבח (ארכיון אילות)

.

DSC01614

רוני

.

DSC01616

על הרצפה זרוקות תכניות של מלון סאנרייז הפועל בקיבוץ. את המלון תכנן האדריכל סמי טיטו

.

15203347_10209503088326253_2771469886635840612_n-1

בימים האחרונים הוסר גג המבנה והחלו עבודות שימור וחידוש (צילום: אילן מור, ארכיון אילות)

.

15253365_10209503089726288_6166500695139383628_n

משמרים (צילום: אילן מור, ארכיון אילות)

.

DSC01611

צמוד לצריפים חורשה קטנה ומדברית

.

(3) חדר האוכל השני

צריף חדר האוכל היה רק זמני וחדר האוכל הבנוי נבנה בעצלתיים כך שרק ב-1964 הושלמה בנייתו. תכנונו הופקד אצל אחד מבכירי האדריכלים בתנועת הקיבוץ המאוחד – שמואל ביקלס (מילק), הידוע כמתכנן המשכן לאמנות בעין חרוד ובית לוחמי הגטאות, אך גם כאחת הדמויות המרכזיות בהתוויית דרכו של התכנון הקיבוצי. על חדר האוכל בקיבוץ שדה נחום – כתבתי כאן.

ביקלס היה האדריכל האחראי על הקיבוץ והוא ליווה אותו במהלך השנים הראשונות לקיומו. הוא ערך את תכנית המתאר המפורטת ליישוב וכן תכנן את בניין חדר האוכל ששימש כמרכז הקיבוץ: מבנה דו-קומתי בעל שתי זרועות. זרוע אחת לאולם אכילה ומתחתיה קומת עמודים מפולשת שמאוחר יותר נסגרה ונוצלה למועדון לחבר, שבהתאם לרוח הזמן הפך ל"דיסקו" שמשך אליו את חברי הקיבוץ, מתנדבים וסקרנים מזדמנים. זרוע נוספת נועדה למטבח ומתחתיה חדרי אחסנה לשירות המטבח. לבד מאלה היה בבניין גם חדר דואר ונשקיה. המזכירות התמקמה בצמד הצריפים שנעזבו.

"מילק תכנן את היישוב לפי קונספציה שהיתה מקובלת בזמנו בקיבוצים – חדר אוכל במרכז הקיבוץ כשמצד אחד המגורים ומצד שני המשק. המקום שנבחר לאילות היה מצפון לאילת ומילק רצה לשמור על המבט מחדר האוכל לכיוון מפרץ אילת. הוא עשה הכל כדי לשמור על המבט אל הים; הוא תכנן את אולם האכילה משני אגפים שמהם נבנה בסופו של דבר רק אגף אחד בהתאם לגודל היישוב ולתקציב", מספר עובד בארי שהיה חבר בגרעין המייסד של קיבוץ אילות וחבר בקיבוץ עד 1970, אז עזב לקיבוץ גבעת חיים מאוחד. ב-1965 התמנה בארי שהיה עד אז מנהל המכבסה, לרכז בניה. "באותה תקופה ביוזמתי, נפרדנו ממילק והעברנו את העבודה לאדריכל מוסה חריף. אחרי שמוסה נכנס לפוליטיקה אז העברנו את העבודה למישהו אחר במחלקת התכנון".

.

%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%91-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa

תכנית קיבוץ אילות המקורית שערך האדריכל שמואל ביקלס, בעת שהקיבוץ עוד נקרא במסמכים "אילת". חדר האוכל מודגש באדום במרכז התכנית (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד, צילום: רן ארדה)

.

למה נפרדתם מביקלס? "הקונספציה שלו היתה משהו שלא שאפשר להתפאר בו. גם עצם המחשבה שצריך לראות את הנוף זו יומרה שמחלקת את הקיבוץ בצורה לא הגיונית. התפיסה שלו היתה פחות פרקטית ויותר רעיונית. חדר האוכל לא היה פונקציונלי, לא היינו מרוצים מהמבנה. כשאתה בונה בניין בשני מפלסים, האפשרות להרחיב אותו בסגנון הזה היתה מאד מסובכת, ובאמת, בהמשך כשבאו להרחיב אותו התרחקו מהמבנה ואז עשו מבנה גדול, מרובע ופשוט וזה הוכיח את עצמו. התכנון של מילק לא היה נוח להרחבה, לא לכיוון דרום ולא לצפון ולכן היה צריך להתנתק ממנו לחלוטין. מילק היה אידאולוג בחייו. הוא היה אמן והצירוף הזה בדרך כלל לא מתחשב בצדדים הפרקטיים".

"קבלתי את התמיכה להחלטה מהחברים. הערכתי אותו והכרתי אותו היטב כי שנינו באנו מאותו קיבוץ, בית השיטה. הפרידה היתה בשבילו טרגדיה, אך אני לא מצטער על כך".

אישור לתחושות של עובד בארי אפשר גם לשמוע מאביטל אפרת, מנהלת ארכיון ביקלס במשכן לאמנות עין חרוד: "בשלב מסוים לביקלס היתה בעיה שהסגנון שלו נראה היה לאנשים מיושן. כולם רצו להיות מודרניים והוא קצת נגרר אחריהם כי פחד להישאר מאחור". אפרת מחדשת שבאותן שנים בהן הוקם חדר האוכל באילות, תכנן ביקלס את חדר האוכל בשדה נחום, וניתן למצוא קשר בין בין שני הבניינים כמו גם לבניינים אחרים שתכנן. הדמיון נמצא בעיצוב החזיתות, ארגון פתחי החלונות ועיצובם, הדגשת מרכז אולם האכילה באמצעות הגבהת חלק משטח הגג וחלוקת האולם בין השאר באמצעות עמודים מעוגלים שגם להם תפקיד בהדגשת מרכז האולם וחלוקתו.

מאז עבר חדר האוכל למבנה החדש הסמוך, שימש אולם האכילה והמטבח למשרדים ששימשו את המזכירות והנהלת חשבונות, וב-1990 הוסב אולם האכילה הישן לספרייה.

.

3022490

1963: בבנייה – חלונות חדר האוכל הפונים דרומה למפרץ אילת וברקע בתי המגורים הדו-קומתיים (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

3022485

1963: חדר האוכל בבנייה (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

3022552

1964: לקראת השלמת הבנייה. חלונות אולם האכילה שמשמאל משקיפים לים סוף (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

3022553

קומת העמודים התחתונה שבהמשך הפכה למועדון לחבר (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%97%d7%91%d7%a8-1960

סקיצה של האדריכל שמואל ביקלס למועדון בקומת העמודים (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד, צילום: רן ארדה)

.

_%d7%a0_%d7%a9__%d7%a5_%c2%ac-_%d7%a7_%d7%a3_-_%d7%a4_%d7%a0_%d7%a5_%c2%a2_-1

1964: חדר האוכל לאחר השלמת הבנייה כשקומת הקרקע היא עדיין קומה מפולשת קודם לסגירתה לטובת מועדון לחבר. בקומה העליונה אולם האכילה ומימין מציצים בתי אילת (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

d297-106-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%a8-1967

1967: חדר האוכל השני בתכנון אדר' שמואל ביקלס – חזיתצפונית (משה מילנר, לע"מ)

.

_%d7%a0_%d7%a9__%d7%a5_%c2%ac-_%d7%a7_%d7%a3_-_%d7%a4_%d7%a0_%d7%a5_%c2%a2_-3

אגף המטבח כשבקומת הקרקע אולם מבואה ממנו עולים לאולם האכילה (מקור: ארכיון ביקלס, משכן לאמנות עין חרוד)

.

 

d297-103-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%a0%d7%a8-1975

1975: חזית דרומית עם חלונות גדולים המשיקפים על מפרץ אילת (משה מילנר, לע"מ)

.

%d7%97%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%98%d7%95%d7%a9%d7%94-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%a8

שנות ה-70: חתונה ברחבה שבחזית בניין חדר האוכל השני – חזית דרומית (ארכיון אילות)

.

%d7%a4%d7%a1%d7%971969-01

1969: ליל סדר בחדר האוכל השני בתכנון אדר' שמואל ביקלס (ארכיון אילות)

.

c1-1217

ארוחה (ארכיון אילות)

.

%d7%a4%d7%a1%d7%97-1983-%d7%a4%d7%a2%d7%9d-%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%91%d7%97%d7%93%d7%90-%d7%94%d7%99%d7%a9%d7%9f

1983: שולחנות ערוכים לקראת ליל סדר אחרון בחדר האוכל הישן (ארכיון אילות)

.

וכיום:

.

DSC01686

חדר האוכל הישן משמש כיום לספרייה

.

DSC01586

בספריה שהיתה פעם חדר אוכל

.

DSC01589

האולם המקורי פוצל לשתי קומות

.

DSC01588

החלונות בגובה עיני היושבים לצד שולחן

.

DSC01590

בספרייה

.

DSC01587

עכשיו אין ספרן

.

DSC01676

הכניסה לאגף הוותיק ששימש כחדר אוכל

.

.

(4) הצעת האדריכל ישראל גודוביץ לחדר אוכל ומרכז הקיבוץ:

"זה היה סיפור מרתק שבכלל שכחתי ממנו", ניזכר גודוביץ. "ב-1971 אילות היה בתנופת פיתוח גדולה, הגיעה תרומה מיהודי קנדי ובקיבוץ רצו חדר אוכל חדש. אז הצעתי שבמקום חדר אוכל נעשה פרויקט שישלב את כל הפונקציות של היישוב. בקיבוץ כרם שלום (עליו כתבתי כאן, מ"י) ובפתחת רפיח עשיתי את זה וגם ביד חנה. רציתי שכל השירותים הציבוריים יהיו תחת קורת גג אחת ולא מפוזרים כפי שהיה נהוג עד בואי למחלקה לבנייה כפרית במשרד השיכון. כמה שזה נשמע נכון, היה על זה מאבק בדינוזאורים מקובעי מחשבה. מוסה חריף שהיה האדריכל שליווה את אילות ביקש פגישה עם שלמה אבני שהיה מנכ"ל המשרד. הם באו אליו בטענות שגודוביץ לוקח להם את כל העבודה. אבני אמר לו – 'אתה תתכנן איפה שאתה מתכנן וגודוביץ יעשה מה שהוא רוצה'. הייתי צריך להתמודד עם כל הפוליטיקאים המסריחים שניהלו אז את המדינה. אבל היות והכסף היה בידינו והממונים עלי האמינו שאני צודק, ולא בגלל האידאולוגיה אלא בגלל שזה חסך להם כסף, לכן כולם תמכו בי".

"תכננתי חדר אוכל במיקום אחר, חדש ומרוחק מחדר האוכל הקיים. תכננתי אותו כך שהוא נראה כמו שבלול. לידו תכננתי מועדון, ספרייה, אמפיתאטרון למופעים ובאמצע רחבה, הכל בצורות של עיגולים. הצורות העגולות האלה הגיעו אחרי שעיצבתי את חדר האוכל בכרם שלום שהיה על אותו בסיס: תוף מרכזי ובמקום להתכנס לשבלול כמו באילות הוא נפתח. החלק של חדר האוכל שתכננתי עלה מיליון דולר, אבל זה הכל נפל בגלל שעשיתי פרויקט שלם והם רצו שהכל יכנס לתרומה. בגלל שהפרויקט עלה יותר ממיליון, אז הם אמרו לא. היו הרבה פרויקטים שעשיתי ולא יצאו".

"אני מאד אהבתי את האזורים האלה. אחר כך לקחתי את אותה סכימה ובניתי אותה על המצוק בגרופית, אבל גם אותה לא ביצעו. במועצה האזורית, מול יטבתה בנו אולם מופעים שתכננתי – זו היתה תרומתי לערבה היוקדת בחום".

.

%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%9c

1971: הצעתו של האדריכל ישראל גודוביץ לחדר אוכל ומרכז קיבוץ חדש (מודל: רוני וולמן, צילומים: רן ארדה, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

%d7%a1%d7%a8%d7%99%d7%a7%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%9c

מאחור מבנה חדר אוכל בצורת שבלול, בחזית אמפיתיאטרון פתוח וביניהם מבנים לספרייה ולמועדון ורחבה פתוחה (מודל: רוני וולמן, צילומים: רן ארדה, באדיבות ישראל גודוביץ)

.

.

(5) חדר האוכל השלישי:

קליטת חברים חדשים ותכנית להקמת בית מלון, הביאו להחלטה להקים מטבח גדול יותר, כזה שיספק את המזון למלון. כך הוחל בתכנון חדר האוכל החדש, שלבסוף הכיל גם אולם מופעים ומרכולית. כפי שציין עובד בארי וכפי שהציע האדריכל ישראל גודוביץ, חדר האוכל החדש לא נבנה כהמשך רציף לחדר האוכל הקיים, אלא כמבנה נפרד, גם אם הוא מחובר לחלק הוותיק אך לא תפקודית.

האדריכל אלכס גרינבאום הוזמן לתכנן את הפרויקט החדש. גרינבאום תכנן במועצה אזורית אילות השוכנת בחלקה הדרומי של הערבה בעיקר מבני ציבור, נופש ושכונות מגורים.

"הפרוגרמה גובשה בשיתוף חברי אילות שבחרו וועדה מיוחדת לליווי תכנון חדר האוכל", כתב גרינבאום במאמר שליווה את השלמת הפרויקט. "מרכזת הוועדה – חוה אברהמי – השכילה בכישרונה לקדם את תהליך קבלת ההחלטות ולשתף את הציבור ברמות השונות ובפורומים המתאימים. גיבוש הפרוגרמה החל בסיורים מקצועיים עם חברי הוועדה וכלל אף שתי אספות קיבוץ בהשתתפותי: אחת בשלב הגיבוש ההתחלתי והאחרת בשלבים מתקדמים יותר. חוה ייצגה את צוות התכנון בתוך היישוב וגם השפיעה כנציגת הישוב, על התכנון והעיצוב. הדוגמה הבולטת ביותר היתה ההחלטה של היישוב לצפות את המבנה בגרנוליט, בין השאר משיקולי אחזקה".

הפרוגרמה לחדר האוכל כללה אולם ל-300 סועדים עם אפשרות להכפלת מספר הסועדים בחגים באמצעות צירוף אזור ההגשה העצמית למקום האכילה. מתחת לאולם האכילה הוקם אולם מופעים לכ-350 צופים. אולם מבואה בקומת הקרקע המשמש כמבואה לאולם האכילה שבקומה העליונה וכן לאולם המופעים עם 400 מושבים. כל-בו וחצר שירות למטבח. מחוץ לבניין תוכננה רחבה מרוצפת, המוגנת משלושה כיוונים במבנה חדר האוכל השני והשלישי וכן מדשאה שעוצבה כתיאטרון פתוח.

.

dsc01257

1983: תכנית מרכז הקיבות החדש – למטה חדר האוכל הישן שתכנן שמואל ביקלס ולמעלה המבנה החדש בתכנון אלכס גרינבאום (באדיבות ארכיון יד טבנקין)

.

"במבנה החדש החלטנו לא לחקות את שפת המבנה הישן של מילק. ההנחה היתה ששני דברים שונים, אם הם טובים, אז הם חיים בשלום זה לצד זה. התחברנו לפיתוח במפלס העליון על ידי גשר, ולחדר האוכל הישן באמצעות מעבר חיצוני צמוד למבנה הישן. כמו כן עברנו בהדרגה מחומר לחומר, משפה לשפה, כשהחומרים חודרים האחד לשני. חזרנו גם פה ושם על צורות גאומטריות המופיעות במבנה הישן, כך שהגרנוליט חודרת לטיח והטיח לגרנוליט – וכך נוצר מפגש של תקופות ואולי אפילו של תרבויות. אחד האלמנטים החודרים מהבניין הישן לחדש הוא קיר גרניט שתוכנן עוד על ידי מילק ובוצע עכשיו. קיר הגרניט חודר מהבניין הישן ומופיע כמה פעמים בבניין החדש. הגרניט הוא חומר מקומי באילות וקיר הגרניט הוא האלמנט היחיד שבאמצעותו הצלחנו לשלב חומר מקומי ממש בבנייה. בתכנון המקורי התכוונתי להשתמש יותר בגיר הערבה ובגרניט ההרים הסובבים את היישוב. אולם, במסגרת שיתוף הפעולה עם חברי הקיבוץ, בניצוחה של חוה, קיבלתי כזכור את דרישתם לציפוי הבניין בגרנוליט. שיקוליהם היו בעיקר שיקולים של שימור המבנה, פנים וחוץ, ותחזוקה מינימלית לאורך השנים. לדעתי, הגרנוליט משווה לבניין סולידיות יתר ואולי אף ארשת שמרנית משהו. הגרנוליט אינה עשויה אבן מקומית, אבל עשויה אבן בגוון הסביבה והתחושה היא של משהו מקומי".

"הערבה היא כידוע אזור לא קל מבחינה אקלימית. הטמפרטורה היומית הממוצעת היא מעל לנוחיותו הפיזיולוגית של האדם. לכן השקענו מחשבה רבה בהתאמת המוצר לסביבה האקלימית. הלכנו בשני כיוונים: הראשון – יצירת מבנה ולו מעטפת בעלת כושר בידוד תרמי גבוה ובעלת קיבולת אנרגיה נמוכה. בגלל הטמפרטורה היומית הגבוהה אי אפשר לאגור את קור הלילה ולנצלו לרמת חום סבירה בתוך המבנה במשך היום. נושא שני הוא ההצללה המונעת קרינה ישירה מלחדור אל המבנה. ההצללה היא על משטחי הזכוכית ועל הקירות. בנוסף לבידוד הטרמי ולהצללה ישנה גם מערכת מיזוג מכאני שתוכננה להיקפים אופטימליים, אליהם הגענו לאחר ניתוח שעות הפעילות בחדרים השונים בבניין".

"לסיכום, הביצוע תאם את התכנון, את לוח הזמנים ואת התקציב. קבלנו תשלובת שאנחנו קוראים לה חדר אוכל, אך הוא מרכז קהילתי כולל שיענה על צרכי אילות בהווה ובעתיד. המרכז הקהילתי משקיף על נוף מרהיב, מקיים דו-שיח נכון עם היישוב ונקווה שיתרום לשיפור חיי השגרה, התרבות והחברה של קיבוץ אילות".

. . .

בעקבות הדברים שפרסמתי כאן, הגיב האדריכל אלכס גרינבאום:

"כל המרכז הקהילתי לרבות חד"א, האולם, המרכולית, המועדון לחבר, המשרדים והספרייה נשמרו באופן מדהים, גם בהיבט הפיזי וגם באופני התפעול והשימוש. צריך להבין שהקומפלקס תוכנן בתקופת שיא ה"מגלומניות" של התק"מ תוך הקפדה מטורפת על פרטי התכנון והביצוע ובתפיסה השואפת לאחד מספר שירותים קהילתיים במרכז אחד כפי שרווחה אז במחלקה לתכנון של התק"מ. בעיני, כפי שמשתמע גם מהכתבה שלך חד"א שאני תכננתי הוא ברצף שהתחיל עם הצריף השוודי, הצנוע, התפקודי והפשוט בצורה ובשימוש בחומרים והמשיך עם חדר האוכל של מילק המודרניסט, הפיוטי והרומנטיקן. ההתערבות שלי השלימה ושדרגה את מה שמילק יצר ובכל מקרה כל הקומפלקס היה מהאחרונים מסוגו שנבנו בתנועה הקיבוצית.

הדברים שהייתי משנה אז, עם הניסיון וההבנה של היום, הם שימוש בחומרים פחות יוקרתיים ויותר עמידים לאורך זמן – לדוגמה יציקות המוזאיקה המדהימות במעקות המרפסות שלא שרדו בחלקן את העומסים הטרמיים והזמן. ולא הייתי נכנע לקונסטרוקטור בעניין הקורות העליונות מעל להצללות במרפסות. כללית הייתי משתדל ליצור מבנה קל ושמח יותר, אבל זה מהמקום שלי היום. השינויים האחרים שנדרשים היום כמו העתקת תאי הדואר לאזור המשרדים, תוספת שירותים ומעלית נוסעים, נובעים ההתבגרות החברים, שינוי אופני ההסעדה של תושבי הקיבוץ ותוספת אירוח של אוכלוסייה מבחוץ. השינויים האחרים שנדרשים היום כמו העתקת תאי הדואר לאזור המשרדים, תוספת שירותים ומעלית נוסעים, נובעים מהתבגרות החברים, שינוי אופני ההסעדה של תושבי הקיבוץ ותוספת אירוח של אוכלוסייה מבחוץ.

לטעמי הישג נוסף ולא פחות משמעותי של העבודה שלי שם הוא חלל החוץ האיכותי שנוצר בין המבנים ואכן חלל זה לדברי המארחים שלי שוקק חיים – אני מאד גאה בו.

ובחזרה לעניין הצריף השוודי. מאד שימח אותי, כפי שלמדתי מהכתבה שלך, שיש כוונה לשמר את המבנה – דבר ששידלתי את החברים באילות לעשות עוד לפני 30 שנה. חשוב להבין ולזכור שהצריפים השוודים הם ביטוי לאתוס ולתפיסת עולם של אמת, פשטות וצניעות של תנועת ההתיישבות הציונית – ראה הצריף של בן גוריון בשדה בוקר ולא רק בגין המיקום בנגב ובן גוריון וחלקנו מאמינים שיש לשמר גם מבנים שהם לא מונומנטים, אך מיצגים טכנולוגיות, חומרי בנייה, אורחות חיים ותרבות שהיו משמעותיים בתולדות ארצנו. ועוד לא דיברנו על המבנים במחנות הצבא הבריטי בארץ".

 

. . .

באוקטובר 1985 עברו החברים מחדר האוכל הישן לחדר האוכל החדש. מאז הוא מצליח לשמור על מעמדו כמרכז הקיבוץ. הוא משמש את החברים, את אורחי חדרי האירוח, וכן הוא מתפקד כמסעדה וכקייטרינג מצוין הנושא את השם "כפות תמרים". המטבח פעיל במיוחד וכל המים הזורמים פה, כמו באילת, אלה מים מותפלים ממתקן המים הוותיק שהוקם סמוך לחוף ים סוף. בסוף הארוחה או במהלכה, אפשר לפתוח את אחד ממסכי הזכוכית הסוגרים על האולם, ולצאת למרפסת ההיקפית, מרפסת שמזכירה לחברים "מערב פרוע", ולהשקיף ממנה על הרי אדום והמלון המכוער שנבנה ליד הבריכה.

"פסח תמיד מאד משמעותי", מספרת נורית גורן על מעמדו של חדר האוכל בחיי קיבוץ אילות. "בחדר האוכל מוגשות שלוש ארוחות כשארוחת ערב מוגשת רק לילדי נעל"ה (- נוער עולה ללא הורים, תכנית של משרד החינוך, מ"י) והחברים אוכלים בבית. בימי שישי עדיין הארוחה משמעותית. בחדר האוכל מקיימים גם בר-מצוות וארוחות חג". היא מוסיפה ומספרת שלאילות אין מנה ייחודית, "למעט הלחם המטוגן שהוגש כאן בשבת. מאז חנוכת חדר האוכל החדש ב-1985 המטבח של אילות הוא מטבח כשר והמייחד כאן את המנות או הארוחות הוא 'יום של פיצות' שמתקיים בימי רביעי".

.

dsc01253

קומה תחתונה עם אולם מופעים, כל-בו ומבואה (באדיבות ארכיון יד טבנקין)

.

dsc01252

תכנית קומה עליונה עם אולם האכילה. חדר האוכל הישן מושב למשרדים וספרייה (באדיבות ארכיון יד טבנקין)

.

dsc01258

חתכים (באדיבות ארכיון יד טבנקין)

.

eilot-02

שנות ה-80: חדר האוכל השלישי בתכנון אדר' אלכס גרינבאום – בבנייה (ארכיון אילות)

.

eilot-03

שנות ה-80: השלמת רצפת אולם האכילה (ארכיון אילות)

.

eilot-05

שנות ה-80: יציקת רצפת אולם האכילה וברקע חדר האוכל הישן (ארכיון אילות)

.

eilot-07

שנות ה-80: ילדי הקיבוץ באים ללמוד באתר הבנייה (ארכיון אילות)

.

eilot-04

שנות ה-80: יציקת גג המטבח וברקע הרי אדום (ארכיון אילות)

.

eilot-01

שנות ה-80: בבנייה (ארכיון אילות)

.

eilot-06

שנות ה-80: בניית חדר האוכל החדש (ארכיון אילות)

.

a513

ט"ו בשבט 1986: חנוכת חדר האוכל בחג המשק ה-23 (ארכיון אילות)

.

a51-11

חנוכת חדר האוכל בחג המשק ה-23 (ארכיון אילות)

.

a51-4

חנוכת חדר האוכל בחג המשק ה-23 (ארכיון אילות)

.

%d7%a4%d7%a1%d7%97-2012-%d7%a7%d7%99%d7%a9%d7%95%d7%98-%d7%a0%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9f-%d7%92%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%a8%d7%9f-%d7%a9%d7%99%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%aa-%d7%a7

פסח 2012: קישוט האולם על ידי נורית גורן, גינת רן ושימרית קון (ארכיון אילות)

.

%d7%a4%d7%a1%d7%97-1985-%d7%94%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c%d7%9c%d7%95%d7%aa

פסח 1985: המחוללות (ארכיון אילות)

.

20141116_101551

שנות ה-80: תערוכה (ארכיון אילות)

.

20141116_101903

מודעה מלוח המודעות המכריזה על השלמת אולם המופעים (ארכיון אילות)

.

כיום:

.

DSC01674

מהצריף עברו החברים לאכול בחדר אוכל בנוי ראשון ולאחר כמה שנים עברו פעם שלישית לחדר אוכל גדול ומרווח – שניהם סמוכים זה לזה. הראשון משמאל והשני מציץ ממימין. מבט מהמדשאה המרכזית.

.

DSC01601

אולם האכילה מכיוון מזרח

.

DSC01710

קטע מהגג

.

DSC01605

גרנוליט היא החיפוי העיקרי של הבניין בעקבות החלטת חברי הקיבוץ

.

DSC01599

חדר האוכל מוקף במרפסת אולי קצת מיותרת (וחלקה אכן משמש לאחסנה) אבל כזו שמצלה על האולם ומקלה על מנקי החלונות

.

DSC01603

חזית מזרחית עם כניסה ראשית מכיוון החנייה

.

DSC01606

קיר מחופה אבן גרניט מקומית מלווה את הבאים

.

DSC01629

מהשמש אל הצל: מנהרת הצעקות – שווה לבדוק

.

DSC01630

שביל מקורה מוביל אל חדר האוכל שמשאל ואל המזכירות ושאר חלקי הקיבוץ בהמשך ישר

.

DSC01668

אולם מבואה גדול

.

DSC01579

לוח המודעות

.

DSC01573

מודעה 01

.

DSC01567

מודעה 02

.

DSC01541

מודעה 03

.

DSC01576

מודעה 04

.

DSC01574

מודעה 05

.

DSC01572

מודעה 06

.

DSC01569

מודעה 07

.

DSC01575

מודעה 08

.

DSC01577

שטיפת ידיים מאחורי לוח המודעות

.

DSC01583

האודיטוריום מתחבא מתחת לאולם האכילה

.

DSC01580

דואר

.

DSC01581

מספרים

.

DSC01582

שירותים

.

DSC01631

מדרגות מובילות לאולם האכילה שבקומה העליונה

.

DSC01566

מדרגות רחבות

.

DSC01540

הקצה העליון של המדרגות

.

DSC01634

ארוחת בוקר של יום שישי

.

DSC01549

חברים

.

DSC01539

אוכלים

.

DSC01552

אוכל

.

DSC01554

מבט מפינת האולם

.

DSC01548

תמונות של עצי תמר

.

DSC01551

להתפנק להתרגש

.

DSC01543

הגשה עצמית

.

DSC01545

סועד

.

DSC01553

השולחנות הצמודים לנוף הרי אדום

.

DSC01660

נוף

.

DSC01562

תקרה

.

DSC01563

רצפה

.

DSC01633

שטיפת כלים

.

DSC01632

שתי צלחות

.

DSC01636

חלקו הצפוני של חדר האוכל מוקדש למכירת אוכל מוכן

.

DSC01640

המבחר גדול

.

DSC01642

סלטים

.

DSC01651

סלט קונסאלו

.

DSC01653

סיגרים

.

DSC01652

קבב ביתי על הגריל

.

DSC01644

אורז לבנוני

.

DSC01656

וופל בלגי

.

DSC01654

מתלבטים

.

DSC01682

יש גם גישה לחדר האוכל ישר לקומה העליונה באמצעות גשר המחבר לאזור המגורים

.

DSC01685

שתי מתנדבות

.

DSC01679

הגשר המוביל לחדר האוכל

.

DSC01677

הגשר

.

DSC01595

קלנועית בחצר הפנימית הכלואה בין חדר האוכל החדש ובין חדר האוכל הישן המשמש כיום ספרייה עם מזכירות

.

 

DSC01598

נווה מדבר: המדשאה המרכזית

.

DSC01698

מדשאות רחבות בין בתי הקיבוץ

.

DSC01699

הסבר

.

DSC01692

שביל בקיבוץ: אקרשטיין ודשא

.

DSC01675

"שיכון דגם יטבתה": בית מגורים דו-קומתי משנות ה-70

.

DSC01706

בקצה הקיבוץ מלון בצורת פירמידה ובריכת שחייה: הבריכה הוקמה ב-1978 הודות לתרומה שהתקבלה בקיבוץ מנדבנים קנדים. ב-1996 חודשה והפכה לחלק ממלון מג'יק סאנרייז.

.

DSC01704

המלון

תודה רבה לנורית גורן, אביטל אפרת, עובד בארי, אדר' ישראל גודוביץ, אדר' דקל גודוביץ, ארכיון יד טבנקין

★★

★★★

חדרי אוכל נוספים עליהם כתבתי:

.

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

גלגל (ארנונה אקסלרוד)

געתון (מנחם באר)

בית גוברין (אמנון לוי)

שניר (מנחם באר)

דורות (מרדכי זברודסקי)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

משהו לסיום:

תהליך התפוררות התרבות בישראל מקבל כעת גם תנופה מהנהגת התנועה הקיבוצית ההולכת ומתרוקנת מנכסיה הערכיים. לאחרונה הופצה עצומה המבקשת את חתימתכם במטרה למנוע את סגירת גלריית הקיבוץ בתל אביב. אני לא יודע עד כמה החתימה אכן תעזור, אבל יהיה אולי טוב יותר אם תחתמו גם אתם.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתר  On 17/12/2016 at 20:09

    איכשהו בסוף כל חדרי האכילה נראים דומים זה לזה עם הקומה המפולשת שנסגרה לטובת מועדון לחבר ושאר מוסדות הקיבוץ. לא חווית את הארוחה שהוגשה על ידי חברה שהסתובבה במכנסיים קצרים ובסינר עבודה אפור ומלוכלך ואת הכלבויניק או הציבורית במרכז השולחן (תלוי בשיוך הארגוני של הקיבוץ כי לכל כנסייה הייתה שפה משלה). היום יש הגשה עצמית ואין פח אשפה על השולחן אבל האוכל עדיין לא ערב לחכי. בתיאבון וד"ש לערבה ולתושביה היקרים.

    • מיכאל יעקובסון  On 18/12/2016 at 17:03

      זמנים משתנים, טבחים מתחלפים

    • גלית  On 31/01/2017 at 11:58

      קיבוץ אילות, קיבוץ מגעיל ! המבנה של חדר האוכל עם ליקויים רבים, תקרת פלקל וסדקים קרדינליים המעמידים אותו בסכנה יומיומית! חוץ מזה אנשים ממש לא נעימים, והאוכל – מוסדי וסר טעם. היה כדאי לפרק את הקיבוץ שהוקם בתוך איל ועבר משם בלחץ של טבנקין…למה צריך היה קיבוץ היושב בתוך העיר אילת? כיום הריבוץ הוא כמו "שכונה" באילת ונהנה מפריבילגיות של קיבוצניקים, אני הייתי מספחת אותו לאילת, אפשר להקים שם כפר נוער…

  • זוהר שורצברג  On 18/12/2016 at 16:13

    האישיות של גודוביץ' נמצאת בכל מילה בראיון עמו, בצורת הניסוח ובצורה בה הוא מספר את הסיפור וגם בתכניות שלו, שלא מומשו בסופו של דבר. גרינבאום תוקף את הבעיה מכיוון יותר פרקטי, ושני הראיונות הללו ברצף מעוררים מחשבה על דרכי תכנון שונות, גורמים שיש להתחשב בהם (או לא) וסוגי אדריכלים.
    ועוד משהו: הקהילתיות המתבטאת בשלטים הנחמדים שהעלית וצילמת, ובעיקר השלט עם ה"גרעיני כותנה (לא מזיק)" יש בה כדי לגרום לעירונית כמוני לרצות לארוז פקלאות ולעבור לקיבוץ 🙂

    • מיכאל יעקובסון  On 18/12/2016 at 17:06

      גודוביץ רק הציג רעיון ולא פיתח אותו לעומת גרינבאום שעבד עם התושבים, תכנן ובנה חדר אוכל בתהליך ארוך וגם בתקופה קצת שונה (בכל זאת מפריד עשור בין שתי העבודות). ההצעה של גודוביץ היא אנקדוטה במקרה הזה של אילות, אך הצעתו צריכה להיבחן ביחס לחדרי האוכל שתכנן לבית חנה ולכרם שלום.

  • Iochii Meshel  On 19/12/2016 at 8:13

    שלום מיכאל
    אני שמח שיש מי שחושב היום על שימור הזיכרון . לא רק המבנים הארכיטקטוניים אלא גם מה שעמד מאחרי יצירתם . גם כאן ,האילות כמו באתרים האחרים אתה מייצר מסמכים היסטוריים שבודאי ייהוו בסיס לכתיבת תולדות העם והמדינה . אני יוצא נשכר מכל אלה ואף, מיישם את הנאמר כאן פעוברי על פני הארץ.
    תודה לך
    יוכיי

  • שלגיה  On 19/12/2016 at 20:19

    קוסקוס (בלי מרק),מרצפות שומשום,מבנים נמוכים וכל הירוק הזה. אם זה היה במרכז ת"א הייתי עוברת לשם.

    • מיכאל יעקובסון  On 19/12/2016 at 20:26

      אבל זה חלק מהעניין, זה ליד אילת. אם את מחפשת מקום דומה קרוב לתל אביב אז בחדר האוכל של קיבוץ גליל ים, אבא של משיח פותח כל שישי שוק של אוכל מוכן.

      • שלגיה  On 20/12/2016 at 5:21

        לא יודעת מי זה משיח אבל מכירה את האוכל המוכן משם-לא טעים. גם האוכל המוכן של ריחות וטעמים ,זה ברמת השרון-ממש לא טעים. אם אין לך ברירה וזה למות ברעב או אוכל מוכן-אז תאכל את האוכל המוכן של רביבה וסיליה.
        זה משמח אותי שעברת מחומוס לקוסקוס. כששאול לא בסביבה אתה אוכל דברים נורמליים. שבוע שעבר הייתי צריכה להביא חיפוי קיר מאשדוד (????!!!!),ומה שהחזיק אותי כל הדרך לשם זה המחשבה על הקוסקוס. אז אחרי זהבי עצמון ,עשיתי גוגל לקוסקוס באשדוד ויצאה מסעדת גלאט כשר שקוראים לה וייצמן. זה היה נראה טעות אבל זה לא היה יום שלישי ולא היה לי כוח להתווכח עם סירי ןגם ממש הייתי חייבת קוסקוס אז נסעתי לשם. זה בתוך איזור תעשיה, מסעדה משובצת בכל מיני חרדים לייט .על השולחן צלחות שבורות כאילו אין איקאה בעולם. אבל יש שם קוסקוס ממש ממש טעים . אני אוכלת קוסקוס יבש ,בלי מרק ובלי ירקות שמרטיבים אותו (מזמן הייתי מפזרת על הקוסקוס סוכר,אבל עשו לי כל מיני פרצופים אז עבר לי). אכלתי את הקוסקוס עם צ'יפס.

        • מיכאל יעקובסון  On 20/12/2016 at 6:39

          משיח זו ההוא עם האורחן, את לא מכירה? בכל מקרה, את הקוסקוס רק צלמתי. לא אכלתי ולכן אין מה לשמוח סתם. למה לחפות את הקיר? לא טוב שהוא יישאר בלי כל מיני קישוטים?

          • שלגיה  On 20/12/2016 at 13:54

            אתה יושב? זה חיפוי קיר מטבח לדירה חדשה מקבלן .בניין עם לאונג'. זה בשכונת פסגות ראש העין ,מה שנשאר מהשכונה אחרי ששאול ואתה הברחתם אנשים ממנה, כי אמרתם שהיא זוועה.
            לצלם קוסקוס ולא לאכול? אתה אמיתי? זה קוסקוס משקית? למה הוא צהוב? קוסקוס הוא בצבע כמו Intimate White של טמבור . לא שמעתי על קוסקוס צהוב

  • yaronimus  On 07/02/2017 at 1:54

    מרתק!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: