סיבוב באולם התרבות בקיבוץ גבעת חיים מאוחד

שני בנייני הציבור הגדולים שהוקמו בקיבוץ גבעת חיים מאוחד שבעמק חפר הם מהגדולים שנבנו בתנועה הקיבוצית ושניהם עומדים כיום נטושים. כגודלם ועוצמתם האדריכלית כך גם עוצמת שקיעתה האידאית של התנועה הקיבוצית בכלל ושל גבעת חיים מאוחד בפרט. בעבר גרו ופעלו כאן מבכירי מנהיגי התנועה והסתדרות העובדים וכאן לחמו פשוטו כמשמעו מול השלטון הבריטי וגבעת חיים היה מותג.

בהמשך אפרסם מאמר נפרד על חדר האוכל, והפעם אתמקד בבית התרבות שנקרא על שמו של משה שרת, ראש ממשלת ישראל השני. באופן מלא תיפקד בית התרבות בסך הכל כעשר שנים. את הבניין שאירח על בימתו את טובי המוסיקאים הישראלים, תכנן האדריכל יצחק מור (2007-1917) בהשראה של אוהל וקיפולי נייר. לבד מאולם מופעים וכנסים שימש הבניין כמרכז התרבות של גבעת חיים והכיל שימושים נוספים כמו ספרייה וחדר זיכרון, שכיום במציאות שלנו בה נמחק האופק, אין בהם עוד צורך.

ועל כך ברשימה זו.

.

האיחוד המשולש

.

מפת התמצאות

.

מבנה הציבור המקבל את פני הבאים לקיבוץ הוא מרכז התרבות הנטוש הכולל רחבת כניסה מעוצבת ושלט בנוי

.

מרכז תרבות ע"ש משה שרת

.

הבניין כמו האגפים שלצידו מעוצב כמו אוריגמי מבטון וריצוף החרבה מבוסס על משושים כמו כוורת

.

.

בכניסה לקיבוץ וצמוד לחניון ניצב דומם בית התרבות הנראה כמו אוהל בטון ענק, חסר פרופורציות לבתים ולעצים הממלאים את הקיבוץ. בדומה לחדר האוכל הניצב בהמשך השביל ובראש הגבעה, גם הוא אולי משקף פחות עוצמה ויותר פחדים שכנראה החלו מכרסמים בקרב החברים וההנהגה שהתירה לבנות מבנה בצורה וגודל כזה. בית התרבות וחדר האוכל בגבעת חיים מאוחד שונים מהמקבילות שלהם בקיבוצים שכנים כמו גבעת חיים איחוד והמעפיל. גם אצל השכנים היה תחכום, אך היתה צניעות, רצון להשתלב בבינוי הכפרי וכנראה שלאדריכלים היה גם קצת יותר כישרון.

"את הרעיון להקמת בית זה העלתה בראשונה חברתנו מרים בן-אהרן בעת שכהנה כמזכירה של גבעת חיים, ב-9.9.1965 פנתה אל החברה ציפורה שרת במכתב דלקמן", כך מסופר בפתח חוברת שהפיק הקיבוץ לרגל חנוכת הבניין. וכך כותבת בן-אהרן, אשתו של יצחק בן-אהרן ששימש ח"כ ושר במפלגת מפא"י אותה הוביל לתקופה קצרה משה שרת: 'בעשרים בנובמבר ימלאו עשרים שנה למצור הצבא הבריטי על גבעת חיים כתגובה על מאבקו של היישוב נגד סגירת שערי העליה לארץ. המשק החליט להנציח את חלקו במערכה זו, שהקיפה אלפים מתושבי האזור. מערכה שהיתה אחת מנקודות המוקד במרי האזרחי ובהתנגדות הפסיבית בהדרכת המחלקה המדינית של הסוכנות בראשותו של משה שרת ז"ל. והנה נפל גם משה. וביום השנה העשרים – בכוונתנו להכריז על הקמת מפעל הנצחה – מפעל תרבות. ואין דבר טבעי יותר מאשר לקשור מפעל זה עם זכרו של משה. אנו, חברי גבעת חיים, נראה זכות גדולה לעצמנו להקים מפעל שיישא את שמו של משה – המנהיג והאדם היקר, ממעצבי דמותה של 'מדינה בדרך', שהתמסר בכל מאודו למאבק על זכותם של היהודים לשוב למולדתם; מפעל שיישא את שמו ויקרין מרוחו על כל באי ביתו. אנו מקוים כי מפעל זכרון זה יהיה לרצונך וכי את ובני המשפחה תתנו חסותכם לו". 

ההחלטה להקים אולם תרבות שיקרא על שמו של משה שרת ויכיל אלמנט הנצחה, סייע בגיוס הכספים, והסוכנות היהודית הסכימה לממן חלק משמעותי מעלות ההקמה (רבע מיליון לירות). כ-60% מעלות ההקמה התקבלה מתרומות, שהוענקו ברובן מגופים ציבוריים וכן 100 אלף לירות שהתקבלו כתרומה ממשפחה יהודית אמריקאית באמצעות מגבית ההסתדרות. בסופו של דבר הסתכמה עלות ההקמה והריהוט בסכום של מיליון ורבע לירות. האדריכל קיבל 36 אלף לירות על מלאכתו.

הכוונה בהקמת האולם הגדול היתה לאפשר לכל חברי הקיבוץ להשתתף יחד בהופעות ובליל הסדר גם עם אורחים. האולם יועד גם לשרת לכינוסים מפלגתיים והסתדרותיים וכן לאירועים ומופעים לשירות יישובים סמוכים, למרות שגם להם היו אולמות משלהם גם אם קטנים יותר. בנוסף, הכוונה היתה לאפשר למוסיקאים ולהקות מחול להשתמש בבניין כאולם חזרות.

הבחירה באדריכל התל אביבי יצחק מור, ולא באדריכל מהתנועה הקיבוצית כפי שהיה נהוג, הגיעה לאחר שהחברים ערכו סיור בין בתי תרבות באזור. בקיבוץ העוגן התרשמו החברים מבית התרבות שתכנן מור בצורת אוהל, כשאת חזיתו מעטרת עבודת קרמיקה של האמן שרגא ווייל. את עבודת התכנון ביצע מור בשיתוף האדריכל בן ציון שימור.

תכנית הבניין שהציג מור התבססה על משחק של מצולעים, בהשפעה ברורה של מבנים שהוקמו בישראל שנים ספורות קודם לכן, ובעצמם תוכננו בהשראת מבנים שנבנו בחו"ל ופורסמו בסוף שנות ה-50. בין המבנים המצולעים המקומיים שסביר להניח שמור הכיר ולמד להעריך, היו בניין עיריית בת ים שתכננו האדריכלים השותפים הקר-שרון-נוימן שנחנך ב-1963. לאחר מלחמת ששת הימים תכננו האדריכלים אידלסון-צפור מבנים דומים כמו בנייני הרצאות במזרח הר הצופים וכן את אתר ההנצחה בגבעת התחמושת שגם הם התבססו על גישה דומה, אך הציגו עושר חומרי עם מערך תנועה מתוחכם ושילוב של פיתוח נופי איכותי אותו לא ניתן למצוא בבית התרבות שתכנן מור בגבעת חיים.

למרות שהיה ברור כי הבניין הוא להנצחתו של משה שרת, לא נעשה כל ניסיון להביע משהו מדמותו ואישיותו של שרת בבניין. ההפך הוא הנכון ולעומת האדם הרך והפשרן שהיה שרת, בחר האדריכל ליצור מבנה קשה וראוותני. המשותף לשרת ולבניין הוא ששניהם לא שרדו זמן רב בתפקידם הרם.

מור ניסה לנצל את הפלסטיות של הבטון ולהציג בניין המדמה אוהל בד או משחק אוריגמי בנייר – חומרים קלילים וגמישים המנוגדים לבטון הכבד והקשיח. המשך למשחק המצולעים הציג גם בריצוף הרחבה שבחזית הבניין. האולם הגדול שולח שתי זרועות חד-קומתיות (אחת לשירותים, שנייה לאולמות הזכרון) הסוגרות על הרחבה ששולבו בה גם מקומות ישיבה מוצלים, שלושה תרנים לדגלים וגינון. ריצוף הרחבה, כמו גם הבינוי הכולל מקומות ישיבה וערוגה, התבסס כולו על גישת המצולעים. הבניין עצמו לא נותר בטון חשוף, אלא נצבע בצבע צהוב כהה, שהתפוררותו הביאה לחשיפת הבטון האפור.

.

תכנית האולם (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

תכנית האגף המזרחי (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

.

חודש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, מסר ישראל (שרוליק) גלר, מזכיר תנועת הקיבוץ המאוחד ששימש בתפקיד ראש הוועדה להקמת הבניין, לאדריכל התל אביבי יצחק מור את הפרוגרמה הנדרשת לבניין: אולם גדול עם אפשרות ישיבה לארוחות ל-1,100 איש (חלקם ישבו על הבמה) כשלמופעים יהיה מקום ל-1,000 צופים. במה בהיקף של 150 מ"ר, חדר הקרנה, אולם מבואה ואגף הנצחה לזכרו של משה שרת שנפטר שנה וחצי קודם לכן ויכיל אולם עיון, חדר ארכיון וחדר זכרון לחברים. כמו כן נדרשה ספרייה שתכיל 15 אלף ספרים ומקלט בשטח של 240 מ"ר שיכול להכיל עד 600 איש וישמש גם כמחסן וחדרי איפור לאמנים.

עם שוך קרבות המלחמה, ניגשו החברים לקיים בחג המשק ביולי 1967 את טקס הנחת אבן הפינה לבית התרבות. באופן סמלי, הוענקה לאלמנתו של משה שרת, ציפורה, הזכות להשתתף ביציקת יסודות הבניין. את הבנייה ביצעה חברת הבנייה ההסתדרותית "סולל בונה", כשבקיבוץ עצמו ביצעו את עבודות הנגרות והאינסטלציה בבניין. "בתחילה היו עיכובים", תאר אריה זלוצקי שהופקד על ליווי ביצוע הקמת הבניין בראיון שנערך עמו ופורסם בחוברת שהפיק הקיבוץ, "תכניות עבודה בלתי מוכנות, גשמי חורף ופיגור מצד הקבלן לאחר ששוק העבודה בבניה נתרחב מאד. השינוי בקצב העבודה בא עם הכנסת המילוי ליציעים ובנין המזנונים והמחסנים בקומת הקרקע". זלוצקי גם התייחס לבניית הגג: "הגג של האולם בנוי מקונסטרוקציה של צינורות ברזל ועליה ציפוי בגובה של 13 מ'. התקרה האקוסטית היא בגובה 7 מ'. הגג מעל לבמה בנוי בטון – למניעת רעש מעל הבמה והוא נמצא 14.50 מ' מעליה".

.

1970: האולם בבנייה (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

.

לאחר ארבע שנות עבודה הושלמה הבנייה והוא נחנך בחג המשק ביולי 1971. באירוע השתתפה התזמורת הקאמרית הקיבוצית בניצוחו של אבי אוסטרובסקי שהוכיחה כי האקוסטיקה של הבניין היא מעולה, וכן השתתפה מקהלת המשק של הקיבוץ.

"במשך ארבע השנים שחלפו שקדנו בעיקר על עיצוב דמותו הפיזית של הבית וכל מאמצינו היו מכוונים לקראת השלמתו", אמר ישראל גלר בטקס חנוכת הבניין. "מעתה ואילך עלינו לשקוד על עיצוב תוכנו של הבית באופן שיהא הולם את יעדו ואת שמו של האיש הדגול משה שרת הנישא על הבית הזה. וכשם שידענו לבנותו, וכן, בטוח אני, נדע גם לעצב דמותו הרוחנית – תרבותית באופן, שהבית ישרת אותנו בהעלאת רמת חיינו התרבותית יום יום וישקף בתוכו מורשת הרוח-הגדולה של ימים עברו".

במשך עשר שנים היה הבניין פעיל ועל הבמה עלו בכירי המוסיקאים הישראלים כמו חווה אלברשטיין, מתי כספי, דיויד ברוזה ויהודית רביץ. להקת כוורת בימיה הראשונים ניגנה כאן במשך חודש עד שגיבשה את אלבומה הראשון. האקוסטיקה המושקעת בבניין משכה מופעים רבים והעניקה לבניין חיים.

כניסת הטלויזיה לבתי החברים וחסרונה של מערכת מיזוג אוויר הובילו להפסקת פעילותו וכבר בתחילת שנות ה-80 הורגשה ירידה בפעילות. במשך כמה שנים עוד השתמשו באולם לחגיגות של הקהילה המקומית, אך גם אלה הופסקו והפעילות עברה למקומות אחרים בקיבוץ. בחדרים ששימשו לזיכרון ומשרדים פעלה חנות, אך גם היא כבר לא כאן והמרכז כולו ננעל והתרוקן מתוכן.

.

1971: שער חבורת שהופקה לכבוד חנוכת הבניין (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

1971 (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

יולי 1971: אירוע חנוכת הבניין (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

1985: יום העצמאות (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

עורף הבניין (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

שנות ה-70: מופע בהשתתפות המלחין סשה ארגוב (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

שנות ה-70: צופים (ארכיון גבעת חיים מאוחד)

.

יש טלפון ציבורי

.

שני אגפים חד-קומתיים משני צידי האולם: אחד לחדרים רב-תכליתיים ושני לשירותים

.

בטון וגרנוליט

.

אוריגמי

.

פתחי תאורה בגג האגף החד קומתי שלצד האולם

.

כניסה לאחד מחדרי השירותים

.

נטוש

.

גגון בטון מעל כניסת ציוד בעורף הבמה

.

אחורי האולם: גוש ענק חסר פרופורציה ביחס לבינוי בקיבוץ

★

תודה לאלדד גיל, ליובל דניאלי ולאדריכל ויטוריו קורינלדי

★

שיר לסיום:

.

★