סיבוב במתחם הטלויזיה החינוכית הנטוש ברובו

בניין הטלוויזיה החינוכית שנחנך ב-1965 ברמת אביב, סמוך לקמפוס אוניברסיטת תל אביב, ניצב כיום ברובו נטוש. המיזם נתרם בידי משפחת רוטשילד למען שיכלול שיטות החינוך הנהוגות בבתי הספר ובמטרה להביא לתלמידים בפריפרייה תכנים ברמה שלא תמיד השיגו. במשך יובל שנים היה המקום שוקק חיים ויצירה, כשבשיאו עבדו בו קרוב ל-500 אנשים. בשנת 2018 נסגרה הטלוויזיה החינוכית, ואת מקומה תפסה זרוע של תאגיד השידור "כאן".

את הפרויקט תכננו האדריכלים יוחנן רטנר ומרדכי שושני, שהעניקו לו חזות ממלכתית, ייצוגית ושמרנית. על פיתוח הנוף הופקדו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, שריככו את אותה נוקשות שמרנית, ובכשרונם הקפידו לבחור צמחייה שגם ללא טיפול ותחזוקה התפתחה והשתמרה יפה.

כיום נראה שמתחם הטלויזיה ברמת אביב הוא פיסת נדל"ן. כרגע תופסת רשות החדשנות חדרים אחדים. את האולפנים המשוכללים מאכלסת חברת הפקות. כל השאר נטוש ועזוב. אלא שבגלל סעיף מגביל שהציבה משפחת רוטשילד שתרמה את המתחם למדינת ישראל, נותרה אותה פיסה מכובדת מחוץ להישג ידם של כרישי הנדל"ן.

ועל כך ברשימה זו.

.

2024 (1965)

.

בתכנון אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור מפנה המתחם לכיוון רחוב קלאוזנר קירות תומכים בדירוג אנכי, ומעליהם פורצת הצמחייה העשירה שמסתתרת במתחם (גדר המתכת היא תוספת מאוחרת)

.

במשך שנים השמירה בכניסה אסרה את כניסתם של מבקרים אקראיים, אך עכשיו כשהמקום ברובו נטוש השומר נדיב יותר ובפנים מתגלית הצמחייה שאותה בחרו ושתלו אדריכלי הנוף לפני ששים שנה

.

גם בלי תחזוקה מצליחה הצמחייה המגוונת לפרוח ולצבוע את המקום בצבעים

.

הכניסה לבניין המרכזי היא דרך כביש פנימי ומתפתל, והבניין מתגלה ככל שמתקדמים

.

הבניין המרכזי בצורת האות P וסוגר על רחבה גדולה שבמקור היתה מגוננת אך בהמשך הוסבה כולה לחניה. הקומה התחתונה באגף שמימין שימשה כאולם חזרות.

.

1965: הכנת הקרקע לקראת שתילת דשא, קודם שהוסב השטח לחניון מכוסה אספלט (באדיבות הטלוויזיה הלימודית)

.

1965: בניין הטלוויזיה ברמת אביב עם השלמתו: משמאל אגף האולפנים (באדיבות הטלוויזיה הלימודית)

.

.

(1) היוזמה

הקמתה של הטלויזיה החינוכית (בשמה המקורי: נאמנות הטלוויזיה הלימודית, והחל משנות השמונים: הטלוויזיה החינוכית) היתה יוזמה לשכלול שיטות הלימוד בבתי הספר בישראל. כמו למשל להקמת משכן הכנסת, בית המשפט העליון ולאחרונה גם הספרייה הלאומית, את המימון להקמת המיזם העמידה קרן אדמונד דה רוטשילד.

בנדיבותה קידמה הקרן את המיזם החדשני שלא היה כמוהו בארץ, ומעטים כמוהו מומשו עד אז בעולם. אגב, המשותף לכל המיזמים שמימנה קרן רוטשילד וציינתי כאן, הוא שכנופיית הליכוד בהובלת ביבי נתניהו דפקו בהצלחה או ללא הצלחה. ב-2018 התרחשה סגירת הטלוויזיה החינוכית בעקבות התנגדותו של נתניהו לחוק שנועד להמשיך את הפעלתה, כך לפי ח"כ מיקי זוהר שיזם את החוק שנפל.

המיזם שנוסד ב-1963 (השידורים החלו לאחר שלוש שנים) היה בראשיתו ניסיוני ופעל כנאמנות מיוחדת ועצמאית. למעשה, היה זה ערוץ הטלוויזיה הראשון שפעל בישראל, והיווה זרז ועידוד להקמת הטלוויזיה הישראלית שהחלה לשדר למעלה משנתיים אחרי תחילת השידורים של הטלוויזיה הלימודית. לא הכל תמכו ביוזמה להקמת טלוויזיה בישראל – חברי הכנסת של המפלגות החרדיות טענו כי "קיים חשש רציני לפגיעה במוסר ובעקרונות היהדות ואין מקום לטלוויזיה כלל". אלא שהחרדים בשעתו לא הצליחו להשיג את מבוקשם.

.

(2) הבניין

לצורך הפעלתה של הטלוויזיה הלימודית נבחר מגרש בשטח של 24 דונם, בעורפו של קמפוס אוניברסיטת תל אביב, ברחוב קלוזנר 14. הקרקע הוחכרה ממינהל מקרקעי ישראל בדמי חכירה סמליים של לירה אחת לשנה. לימים הוקמו בשכנות למגרש מדרום הגנים הבוטאניים ומוזיאון הטבע של האוניברסיטה, ומצפון הוקם מתחם ששרת את האוניברסיטה הפתוחה (שמאז הועתקה פעילותה לקמפוס חדש ברעננה) והמרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח).

לתכנון הפרויקט הוזמן האדריכל יוחנן רטנר ושותפו האדריכל מרדכי שושני. רטנר שהיה אז בן 72, נחשב לאדריכל עתיר ניסיון, עם יוקרה של פרופסור בכיר בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון שאף היה דיקאן הפקולטה ומשנה לנשיא הטכניון. כמו לאף אדריכל בארץ, גם לרטנר לא היה ניסיון בהקמת מיזם ייחודי של טלוויזיה לימודית. אלא שרטנר היה ידוע כאדם שקול וקשוב, שתכנן במגוון רחב של תחומים. לצורך הפרויקט ביקר רטנר באולפני ה-BBC באנגליה, ודאג שתכניותיו על פרטיהן יענו על צרכי המיזם.

את פריסת הבינוי במגרש הגדול, בחרו האדריכלים להרחיק מהכניסה, באופן שבו יחלפו המשתמשים על פני שטחים מגוננים המשולבים בחניות. הבניין המרכזי שבו נקבעו משרדי ההנהלה והעובדים, מפנה את חזיתותיו אל הנוף וללא חסימות. האדריכלים הותירו מספיק שטח ממזרח ומצפון למבנה המרכזי באופן שבו ניתן להוסיף ולהקים מבנים עתידיים – מה שאכן ארע בשנים הבאות.

הבניין שתכננו רטנר ושושני מורכב משתי קומות עם קומת מרתף חלקית. צורתו דומה לאות P, והוא מאכלס אגף של משרדי הנהלה, אגף של חדרי הפקה, אולפנים, אולמות לבניית והקמת תפאורות וכן קפטריה עם מרפסת רחבה.

תשומת לב מיוחדת העניקו לחזות הייצוגית של הבניין. הייצוג השמרני שבו עשו השניים שימוש היה כבר אז מיושן לתקופתו, והזכיר בחזותו מבנה פקידות יותר מאשר מבנה חינוך חדשני ומשוכלל המשלב בתוכו טכנולוגיות חלוציות. הזרוע הארוכה של הבניין סגרה על רחבה גדולה שברובה כוסתה במדשאה (לימים פינתה את מקומה לטובת חניון גדול). מאותה מדשאה ורחבה קישרו מדרגות רחבות וחגיגיות אל ארקדה שהובילה אל אולם המבואה של הבניין, וכן קישרה בהמשכה אל חצר פנימית שבה נשתלה צמחייה עשירה.

אותה חזות פקידותית באה לידי ביטוי בפתחי החלונות הפשוטים והחזרתיים ובארקדה שמוסגרה בדומה לטריפטיך באמצעות חלוקה של עמודים. בחזית המזרחית והעורפית של הבניין חרגו האדריכלים מאותה חזות שמרנית, ועל פתחי החלונות שבחזית אולמות הקמת התפאורות, התקינו הצללות קבועות המעניקות חזות מעט פיסולית.

.

הממלכתיות של הבניין באה לידי ביטוי לא רק בחזות האדריכלית אלא גם בקיבעת שני תרני דגלים לצד הכניסה הראשית

.

המדרגות נמתחות לאורך של כמה עשרות מטרים ומובילות לארקדה – אזור ביניים בין החוץ ובין הפנים

.

.

(3) שילוב אמנות באדריכלות

סגרפיטו שיצר האמן עמונאל סלע (2004-1924) שולבה בחזית הדרומית, זו שבקצה הזרוע הארוכה הפונה אל הבאים למתחם.

יצירתו של סלע מתפרסת על פני כל שטח החזית האטומה והיא מורכבת משני חלקים. חלק אחד אופקי מתאר נוף שנראה מדברי ובמרכזו יישוב חלוצי, דליל במבנים ונטול נוכחות נוכחות אנושית. עמודים דקים חוצים את הקווים האופקיים ואלה מייצגים "רשת עמודי טלוויזיה", ובכך רומזים על תפקידה של הטלוויזיה הלימודית להגיע לתלמידים בפריפרייה. חלק שני אנכי מתאר שיח צבר העטור בעלים ללא קוצים. על אף שנושא היצירה היה ככל הנראה צמיחה ואופטימיות, ניתן למצוא בו בכל זאת משהו דוקרני וחסר חיים.

לאורך דרכו המקצועית, שילב סלע עבודות רבות ובמגוון של טכניקות במבנים בכל רחבי הארץ, כמו למשל במלון המלכים בירושלים ובתיכון מקיף בדימונה. אך עיקר עבודותיו הציבוריות בוצעו בחיפה שבה גם התגורר, כדוגמת בית הכנסת המרכזי שבכרמל, בקולנוע רון בחיפה ובבית חולים רמב"ם. מרבית עבודותיו הציבוריות נהרסו.

.

העץ כיום מכסה על חלק מהיצירה: נוף צחיח ובמרכזו יישוב חלוצי ודליל במבנים ולצדו מתואר שיח צבר.

.

חתימת האמן עמנואל סלע (2004-1924), ששילב מיצירותיו באדריכלות הציבורית

.

.

בפנים הבניין הנושא האקוסטי ובידוד האולפנים היה מהבולטים שבהם השקיעו האדריכלים. אחד החששות המרכזיים היה מפני תנועת הרכבות החולפות כמאתיים מטרים מהבניין. כתוצאה מכך הוחלט כי הבניין כולו ייבנה מבטון, כדי למנוע זעזועים שיפגעו באיכות הצילום וההקלטה באולפנים.

רטנר אמנם ליווה את הקמתו של הבניין, אך לא הספיק לראות את השלמתו ולא את את שידורי הטלוויזיה. הוא נפטר בתחילת 1965 בגיל 74. את המשך ליווי הפרויקט ביצע שותפו, שושני. המשרד המשותף נסגר, ושושני הפך לאדריכל הראשי של מע"צ. במסגרת זו המשיך וליווה את הטלוויזיה הלימודית ותכנן עבורה מתקנים נוספים במתחם. ביצוע עבודת הבנייה הופקדה בידי חברת הבנייה של תנועת הקיבוץ המאוחד. בהמשך השנים פעלו אדריכלים אחרים במתחם.

בנוסף לשני האולפנים הגדולים המקוריים, הוקם בסוף שנות השמונים אולפן שלישי וקטן שיועד כולו לצילומי "ערב חדש". באולפן זה נעשה שימוש במשך שלושים שנה עד המעבר לשידור דיגיטאלי, אז הופסקה פעילותו.

לצד הבניין המרכזי, הוקמו בהמשך שני בניינים נוספים – בניין ההפקה שנבנה מעל לאולם הגנרטור. בניין זה שהתנשא לגובה של שלוש קומות איכלס את משרדי ההפקה של התכניות השונות שהופקו כאן. בסמוך לו נבנה "בניין הכוח" שהכיל מחסן גדול ומעליו משרדי מחלקת השיווק.

.

שנות ה-90: צילומי "ערב חדש" (באדיבות דובי רומן)

.

.

(4) פיתוח הנוף

פיתוח הנוף הופקד בידיהם של אותם אדריכלי נוף שעיצבו את הנוף בקמפוס אוניברסיטת תל אביב הסמוך, כמו גם בשכונת רמת אביב – ליפא יהלום ודן צור, לימים חתני פרס ישראל. את המגרש הגדול והריק הפכו השניים לפנינה ירוקה וצבעונית – המורכבת מצמחייה מגוונת, צבעונית וגם כזו שמכסה שטחים נרחבים אופקית ואנכית. כיום, כשהשטח מוזנח מתגלה הבחירה המוצלחת בזני הצמחים שנשתלו כאן. הצמחייה במתחם פרחונית ויפה, וכמעט ולא ניתן למצוא קרחות שבהן הצמחייה קמלה.

.

(5) הטלוויזיה הלימודית/החינוכית

בשלוש השנים הראשונות להפעלת הטלוויזיה, השקיעה קרן רוטישלד 15 מיליון לירות במיזם, מהם שלושה מיליון להקמת הבניין, וסכום דומה לצורך רכישת הציוד שכולל היה בין השאר חמש מצלמות טלוויזיה חדישות. מקור המימון כולו בא מהקרן. ב-1969 העבירה קרן רוטשילד את הבעלות לידי המדינה, כמוסד סמך של משרד החינוך. כל עובדי הטלוויזיה הפכו לעובדי מדינה ובאותה הזדמנות שונה גם השם ל"המרכז לטלוויזיה לימודית". סעיף בחוזה בין רוטשילד ובין המדינה קבע כי זו האחרונה מתחייבת כי במתחם יפעל מיזם חינוכי, ולכן, לאכזבתם של כרישי הנדל"ן, נמנע מכל גורם לנצל את המתחם לצרכים אחרים.

במסגרת הטלוויזיה ובשיתוף של משרד החינוך הופקו ושודרו תכניות טלוויזיה שתאמו את תכנית הלימודים. לצורך כך הקים משרד החינוך ועדה מיוחדת, שבראשה עמד סמנכ"ל המשרד, שפעלה עם הטלוויזיה. בין השאר נבחרו תשעה מורים (מתוך 30 שהוכשרו לכך במיוחד) שזכו למעמד של "מורי אולפן" ואלה הובילו את התכניות השונות שהפיקה הטלוויזיה הלימודית. לצורך הכשרת "מורי האולפן" ועובדי ההפקה, הוזמן מהמחלקה לתקשורת באוניברסיטת מישיגן, מומחה בעל ניסיון בתחום של טלוויזיה לימודית, והוא אף שימש כמנהל הפקה ראשי בחלק מתקופת ההרצה. לבד ממנו הוזמן אחד מבכירי העובדים ב-BBC, במטרה ללוות ולפקח על הרכבת הציוד האלקטרוני באולפנים ולהדריך את הצוות הטכני.

תחילה שודרו תכניות בנושאי טבע, אנגלית ומתמטיקה לכיתות ה' עד י'. בהמשך נוספו תחומי לימוד כמו ידיעת הארץ, שרטוט, פיזיקה, אזרחות, היסטוריה וכן תכנים לגני ילדים. בנוסף, הופקו תכניות העשרה, נושאים שאינם כלולים במסגרת תכניות לימוד, כמו כאלה שעסקו במועדי ישראל, בעלי חיים, אמנות, אסטרונומיה וספרות. התכניות כולן ארכו 25 דקות, במטרה לשמור על ריכוז הצופים הצעירים.

.

שנות ה-60: צוות הפקה בצילום משותף באולפן לצד קציני צה"ל ובהם עזר ויצמן, מוטי הוד ועמוס לפידות (באדיבות הטלוויזיה הלימודית)

.

.

התלמידים צפו בתכניות בשעות הלימודים, בחלקו הראשון של השיעור, ובהמשך הרחיבו המורים את הנושאים ששודרו. מבין כלל בתי הספר בארץ, נבחרו בשלב הראשון 32 מוסדות (20 יסודיים ו-10 על-יסודיים) שבהם הותקנו טלוויזיות לצורך שידור התכניות. לצורך השידורים רכש והתקין משרד הדואר משדר טלוויזיה בהר איתנים (המשדר הפסיק לפעול ב-2011 עם תום השידורים האנלוגיים והמעבר לשידורים דיגיטאליים).

לבד מבתי הספר, יכלו לצפות בתכניות הטלוויזיה הלימודית גם אלה שהחזיקו בבתיהם טלוויזיות פרטיות, והיו כאלה כשלושים אלף. עד אז ניתן אז היה לצפות בסך הכל בשידורים של ערוצים ערביים – סוריה, לבנון ומצרים וכן קפריסין.

.

(6) אירוע חנוכת הטלוויזיה הלימודית

אירוע חנוכת שידורי הטלוויזיה הלימודית התקיים ב-24 למרץ 1966. בטקס השתתפו בין השאר נשיא המדינה זלמן שזר, ראש הממשלה לוי אשכול, שר האוצר פנחס ספיר, שר החינוך זלמן ארן, יו"ר הכנסת קדיש לוז, ראש עיריית תל אביב מרדכי נמיר וכן בנו של הנדיב הידוע.

בחלקו הראשון של הטקס שודר סרט שהופק במיוחד לאירוע, והציג את סיפור הקמתה של הטלוויזיה הלימודית. נשאו ברכות לכבוד המאורע החלוצי, ואדמונד רוטשילד ברך את ברכת "שהחיינו". לאחר מכן, בשעה 12:15 התכבד ראש הממשלה ללחוץ על כפתור השידור, ולראשונה בישראל שודרה תכנית טלוייזיה – שיעור במתמטיקה לתלמידי כתה ט', בשחור-לבן.

מסיבת קוקטייל נערכה בתום השידור באחד מהאולפנים, ובה הוגשו מטעמים שהובאו ממלון "קיסריה" (כיום דן קיסריה) שהיה אז בבעלותה של משפחת רוטשילד.

.

(7) עלייתה ונפילתה

בשנה הראשונה לקיומה של הטלוויזיה שודרו 112 תכניות, בשנייה 156 ובשלישית גדל המספר ל-250. כבר בשנתה הראשונה זכתה הטלוויזיה הלימודית בפרסים בין-לאומיים על התכנים ששודרו. באותה עת מנה צוות הטלוויזיה כ-80 עובדים – בהם מורים, מפיקים, במאים, טכנאים, צלמים, תפאורנים, עובדי במה וגרפיקאים.

סדרות רבות הופקו בטלוויזיה, כשבהעדר חלופה אחרת לצפייה, הפכו לפופולאריות בקרב ילדי שנות השבעים והשמונים – בולבול הקבולבול, מה פתאום?, רגע עם דודלי, Here we are, הילדים משכונת חיים, קשת וענן, הבית של פיסטוק, רחוב סומסום, בלי סודות, קרובים קרובים, עניין של זמן והבולטת ומאריכת הימים מכולן – זהו זה! שבמסגרתה צולמו למעלה מ-600 קליפים לזמרים רבים בארץ.

משידור בשעות הבוקר בלבד, התפתחו השידורים והתרחבו לשעות נוספות. עם כניסת הכבלים נפתח ערוץ 23 הייעודי לשידורי הטלוויזיה החינוכית ששידרה מעתה 24 שעות ביממה. החל משנות התשעים תכנים נוספים שודרו בערוצים המסחריים.

"אנשים התייחסו לעבודה בטלוויזיה החינוכית בהדרת קודש", זוכר דובי רומן שעבד בה כעורך 36 שנה. "זה היה מקום עבודה מאד יצירתי, מקום שבו כל אחד יכול היה להעלות רעיון להפקה בישיבת במאים ומפיקים ויכלו לאשר פיילוט, הכל היה פתוח", הוא מספר. "העובדים הטכנים בהנדסה עבדו למשל עם חלוקים לבנים, כל טעות הכי קטנה בעברית היו חותכים או מצלמים מחדש והרגשנו שאנחנו עושים דבר חשוב".

ב-1996 ולאחר שלושים שנה של עשייה, החליט שר החינוך יצחק לוי להפסיק את פעילות הטלוויזיה החינוכית בבתי ספר. מהלך זה פגע בנתח משמעותי מהעשייה הייחודית, והוביל את הטלוויזיה החינוכית לאפיקים בידוריים יותר. עם זאת, המשיכה הטלוויזיה להתפתח וב-2013 החלה לשדר שידורים דיגיטליים, ראשונים בישראל.

מסיבה לא ברורה, כשהוחלט לפרק את רשות השידור, למרות שהטלוויזיה החינוכית לא היתה קשורה לרשות, הוחלט לצרף אותה ולחסל את שני הגופים. מספר העובדים בטלוויזיה החינוכית פחת בשנותיה האחרונות ומנה קרוב ל-190.

העובדים יצאו למאבק קשה וממושך שארך שלוש שנים. הם ניסו למנוע את הסגירה, הגישו בג"צ אך להפתעתם הסתדרות העובדים הפנתה אליהם את גבה ותמכה במהלך הממשלה. נעשה אף ניסיון כאמור לחוקק חוק שימנע את הסגירה, אך ללא תמיכת ראש הממשלה לא קודם החוק. בסוף חודש אוקטובר 2018, לאחר 52 שנות שידור, הפסיקה פעילות הטלוויזיה ועובדיה פוטרו.

.

2018: עובדי הטלוויזיה החינוכית עם סגירתה על רקע הבניין (באדיבות דובי רומן)

.

צבר בכניסה מקבל את פני הבאים

.

ארקדה מובילה אל מבואת הכניסה

.

מבט מהארקדה אל הרחבה שבחזית

.

חצר פנימית

.

ריצוף מקורי אופייני לעיצובם של אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור

.

ספסל מבטון

.

לצד הכניסה מונח דגם של הבניין המרכזי

.

ובו מופיע גם הסגרפיטו ששולב בדופן הדרומית של המבנה

.

אולם המבואה

.

סורג המורכב מחישוקי ברזל

.

חדר מדרגות ייצוגי מקשר בין שתי קומות הבניין

.

סורג החישוקים חוזר ומופיע גם במדרגות

.

בקומה העליונה

.

מבט אל החצר הפנימית

.

המסדרון שבקומה העליונה

.

מבט אל החצר הפנימית והארקדה

.

באגף הנטוש שבעורף הבניין

.

התאורה עובדת

.

נטוש

.

מטבחון

.

קלטות

.

נוף מגג הבניין לכיוון מזרח – בניין משרדי ההפקה משמאל ובניין הכוח ובו משרדי השיווק משמאל

.

חזית מזרחית של הבניין המרכזי עם פתחים מוצלים הפונים אל אולמות בניין ואחסנת התפאורות

.

מימין לשמאל: בניין משרדי ההפקה, הבניין המרכזי ובניין הכוח

.

מחסן נטוש בבניין הכוח, בפינה נותרו תכניות רבות של הבניין:

.

בשנים הבאות פעלו במתחם אדריכלים אחרים

.

ארידור ושרמן היו האדריכלים העיקריים שערכו במתחם את מרבית השינויים. התכניות שערכו זרוקות באחד החדרים.

.

בקומה העליונה של בניין הכוח: ב-1996 השתנה הלוגו של הטלוויזיה

.

נותרה מאחור – שירה גפן ששיחקה בסדרה "20 פלוס"

.

כאן שכן אגף השיווק

.

אולם ששימש ספרייה

.

בספרייה

.

שחיקה נפשית

.

העורף המזרחי של בניין משרדי ההפקה. בקומה התחתונה שלו מצוי אולם לגנרטור

.

אולם הגנרטור מצוי היה בתחתית בניין משרדי ההפקה ונועד לגבות את מערכת החשמל במקרה של הפסקת חשמל

.

ריק

.

אילליקה

.

תודה לדובי רומן

★

מקומות נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי:

.

רופין 51 (דב כרמי)

בן גוריון 33 (דב כרמי)

בית קרסו (אריה כהן)

רופין 40 (אריה קרפץ)

יעל 3 (אוסקר קאופמן)

גורדון 79 (סם ברקאי)

גן הבנים (גדעון שריג)

גן הסלעים (גדעון שריג)

גינת דובנוב (גדעון שריג)

אהרונוביץ' 4 (רוברט הוף)

בן-גוריון 88 (אליהו וולמן)

ויזל 11 (מרדכי רוזנגרטן)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

גשר הבעש"ט (צבי הראל)

מעונות איינשטיין (יסקי גיל)

בניין טרובוביץ (אוריאל שילר)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

בית מילמן (יצחק פרלשטיין)

גשר אוסישקין (קיסלוב קיי)

בלפור 26-24 (מיכאל פלאטו)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

תיכון עירוני ה' (אבא אלחנני)

גרוזנברג 27 (אברהם פרידמן)

שנאי בדרך יפו (ריכרד קאופמן)

אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)

סביל אבו-בוט מתחדש (טל איל)

מתחם חצרות יפו (אורי שטרית)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

אלעזר בן עזריה 10 (קיסלוב-קיי)

מועדון הקולוסאום (ישראל גודוביץ)

דוד המלך 59-51 נוה (אהרון דורון)

דוד המלך 36-32 (יצחק פרלשטיין)

האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)

בית הבאר בהרצל 138 (נאור מימר)

בית הספר להנדסאים (זלקינד הראל)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)

הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בניין נפתלי (אריה אל-חנני וניסן כנען)

ספר חדש על "מצודת זאב" (יוסי קליין)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

בית הקיבוץ נטוש (שמואל מסטצ'קין)

מלון דיויד אינטרקונטיננטל (יהודה פייגין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

תחנת אלנבי התת-קרקעית של הרכבת הקלה

תחנת קרליבך התת-קרקעית של הרכבת הקלה

שכונת נוה אביבים (יצחק פרלשטין, אהרון דורון)

תחנת כיבוי אש באבן גבירול (עדנה ורפי לרמן)

ביתן הלנה רובינשטיין מתחדש (רכטר אדריכלים)

מנדלסון 10 פינת שלמה המלך 65 (יחיאל אברהמי)

בית הדואר המרכזי בשדרות ירושלים (אוסטן הריסון)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

מעבר הולכי הרגל שבין רוטשילד, יבנה ואחד העם (גלעד דובשני)

בניין ננו-טכנולוגיה (מישל רמון ואלכסי פייר, יעל, ירון וגלעד גרנות)

קירות אמנות בכניסה לגימנסיה הרצליה (נחום גוטמן, אריה אלואיל)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

מגדל יובנק בשדרות רוטשילד 38 פינת יבנה 36 (אריה פרייברגר)

הסטודיו לבניית דגמים של יעקב דלווה בארלוזורוב 61 (אריה שרון)

בית הכנסת היכל יהודה בסומייל (יצחק טולדנו, אהרון רוסו ועמירם ניב)

הנביאים 22 פינת שמריהו לוין 17 (אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני)

בית הכנסת לזכר קדושי אנטופול (שמואל מוהילבר ומשה קופמן)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן-גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

תבליט בטון על מקלט בגן הפסגה (שלמה אלירז)

דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קונכייה אקוסטית (צבי הקר)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

בית העיר שוב מתחדש

בית האוניה בבנדה 59

בית הדר (קרל רובין)

הקולוסיאום

★

לסיום:

בגלריה של האמן שרגא ווייל (2009-1918) שבקיבוץ העוגן הסמוך לחדרה, נפתחת התערוכה "עקבותיו בחוצות" שמוקדשת ליצירותיו ששולבו באדריכלות. כך למשל שילב ווייל את יצירותיו בדלתות הכניסה למשכן הכנסת, משכן הנשיא, בית הכנסת הגדול בתל אביב ובית הכנסת אליהו הנביא ברובע היהודי בירושלים.

ביקור בגלריה הוא גם הזדמנות להתרשם מהיצירות האדריכליות המרשימות בקיבוץ שגם בהן שולבו יצירתיו של ווייל (חדר האוכל, בית התרבות, בית הזיכרון ועוד).

.

★