סיבוב בתחנת ההשנאה של חברת החשמל בדרך אילת

רק לפני שנים אחדות נהרס בשדרות ירושלים שביפו מבנה תחנת ההשנאה ההיסטורי והותיר אותנו עם שתי תחנות אחרונות ששרדו מהתקופה שבה הזמינו את בכירי האדריכלים לעצב אותן. ברגע שבחברת החשמל הראו נכונות, אז ניצלתי את ההזדמנות וביקרתי באחת משתי התחנות שנותרו מאותה תקופה. תמיד סקרן אותי לגלות מה יש בפנים, והאם האדריכל עיצב גם משהו בתוך אותו מבנה שנראה כמו פסל סביבתי.

התחנה שהוקמה ב-1926 ומצויה בדרך אילת שבדרום תל אביב, תוכננה בידי האדריכל ריכארד קאופמן. את התחנה הוא תכנן עבור החברה במסגרת עבודות נוספות וגדולות יותר.

ועל כך ברשימה זו.

.

משקיף על העולם

.

מבנה התחנה מזדקר בקצה של כיכר קטנה שבמפגש הרחובות – דרך אילת – דרך יפו – לוינסקי- גבולות

.

ברקע בולט הבניין המעוגל שתכננו האדריכל רשקס וגולדמן. למרות שנראה שנבנה בשנות ה-30, הוא תוכנן ונבנה רק באמצע שנות ה-70

.

כבלים שחורים תופסים את מגדל התחנה שלא יברח

.

דרך אילת היא מהרחובות ההיסטוריים של תל אביב אבל מהעלובים שבהם

.

.

(1) המבנה

זו תחנת ההשנאה השלישית שהקימה חברת החשמל בתל אביב, לכן, עד היום היא מכונה "תחנה שלוש". התחנה הראשונה ניצבה היתה במפגש הרחובות אלנבי ורוטשילד ובאירוע חנוכתה הרים פנחס רוטנברג, מייסד ומנהל החברה, את המתג והאיר לראשונה את תל אביב באור חשמל. התחנה הראשונה נהרסה לצורך הרחבת הכביש. גם התחנה השנייה שהוקמה בכיכר מגן דוד נהרסה וגם התחנה הרביעית שהוקמה בשדרות ירושלים פינת דרך אילת ותמונות שלה מופיעות כאן.

תפקידן של תחנות אלה הוא להעביר את מתח החשמל הגבוה למתח בינוני. לצורך כך מותקן במבנה שנאי שנועד לבצע את המעבר. בלעז מכונה הפעולה טרנספורמציה ולכן התחנה מכונה טרנספורמטור או בקיצור טרפו.

גם כיום מחזיקה חברת החשמל תחנות השנאה – חלקן משולבות במבנים. אצלי בבניין למשל היא משולבת בקומת הקרקע. במקומות אחרים התחנות משולבות בשטחים ציבוריים וקשה לזהות אותן. אך בשנות ה-20 כשחברת החשמל פרסה לראשונה את מתקניה בתל אביב ובחיפה, נבנו לתחנות מבנים נפרדים ברחובות הראשיים. רוטנברג שהיה בעל טעם אדריכלי משובח ולא חסך בהשקעת משאבים בחברה שייסד גם בהיבט האדריכלי, הזמין את בכירי האדריכלים להשתתף בתכנון מתקני החברה. אריך מנדלסון, ריכארד קאופמן, אלכסנדר ברוואלד, יוסף ברלין, קליפורד הולידיי, בנימין אוראל ויחזקאל זוהר הוזמנו לתכנן. נוסף על אלה תכננו גם האדריכלים סמואל דוד סורסקי ושמואל רוזוב שעבדו כשכירים בחברת החשמל.

.

.

יש מי שראה באותן תחנות השנאה כ"אפיזודות שוליות" וברור שביחס לתחנות החשמל הגדולות הן היו שוליות. אך במבט נקודתי הנוכחות שלהן קיימת וכשמגלים שתכננו אותן אדריכלים מעולים, אז שווה להעריך אותן מחדש. ב-1923 הגיש קאופמן את התכנית הראשונה לתכנון תחנת השנאה עבור חברת החשמל. "מגדל מרובע גבוה עם קירות משופעים נטולי עיטורים, בפרופיל המזכיר מקדש פילונים מצרי עתיק", תיארו את המבנה גילברט הרברט, איטה היינצה-גרינברג וסילבינה סוסנובסקי שיחד פרסמו את הספר "בשאיפה למצוינות באדריכלות – מבנים ופרויקטים של מפעל החשמל בארץ-ישראל 1942-1921" (הוצאת כתר, 2003. באחים גרין הוא נמכר ב-120 ש"ח ובחדר קריאה ב-150 ש"ח). השלושה חקרו את תולדותיהם ואת האדריכלות של מתקני חברת החשמל בעשורים הראשונים לקיומה, ובמסגרת זו העניקו גם תשומת לב לאותם תחנות השנאה. "כל הפינות מעוגלות, כך שהצורה המתקבלת רכה יותר, ובו בזמן יש תחושה של מוצקות ומאסיביות. קצהו העליון של המגדל נסוג ופשוט, ומוקף בשלוש רצועות פלדה בולטות, אלמנט פונקציונאלי, שאליו מתחברים כבלי החשמל, אך בדרך-כלל משמש כ'אנטבלטורה' דקורטיבית".

קאופמן יצר אב-טיפוס וכמוהו נבנו שלוש תחנות בתל אביב. היחידה ששרדה שוכנת בדרך אילת ואם תשוו אותה לתמונות ההיסטוריות של תחנת ההשנאה שניצבה היתה בשדרות ירושלים ביפו, תמצאו שהן זהות. זו שכאן הוקמה ב-1923. היא הוכרזה לשימור וב-2011 עברה תהליך חידוש שכלל פיתוח כיכר קטנה. כיום ממשיכה התחנה לשמש בייעודה המקורי אך היא מכוסה בכתובות גרפיטי ולכן גם משתלבת נהדר בדרך אילת, מהרחובות ההיסטוריים של תל אביב שמצבו עלוב במיוחד.

.

תחנת ההשנאה שתכנן ריכארד קאופמן בשדרות ירושלים ביפו בזמן הבנייה. הצילום לקוח מאלבום שהעניקה במתנה חברת החשמל לברון רוטשילד בעת ביקורו בארץ (צילום: דורון בר, אוסף וודסדון)

.

תחנת השנאה דומה הוקמה גם בשדרות ירושלים שביפו, בשעתו נקרא היה הרחוב שדרות המלך ג'ורג'. בהמשך הורחבה התחנה ולפני שנים אחדות נהרסה לטובת העבודות להקמת הרכבת הקלה (ארכיון חברת החשמל)

.

.

(2) האדריכל

במשך כשני עשורים היה ריכארד קאופמן (1958-1887) האדריכל הבולט והמרכזי ביותר במרחב הכפרי של ארץ-ישראל. הוא אמנם תכנן לא מעט מבנים בערים, אך עיקר תרומתו היתה בתכנון קיבוצים ומושבים. הוא היגר לארץ מגרמניה, בהזמנתה של מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית ומאותו רגע תכנן מאות רבות של יישובים, שכונות ומבנים. מפורסמת במיוחד תכניתו למושב העובדים נהלל, שאותה הוא תכנן בצורת אליפסה, כשמבני הציבור במרכז ובתי התושבים ומשקיהם בהיקף. הוא תכנן את הקיבוצים וכן את חדרי האוכל הראשונים שהוקמו. רק לאחרונה כתבתי כאן על חדר האוכל שתכנן בקיבוץ חפצי-בה.

קאופמן היה אדריכל מודרניסט לכל אורך דרכו המקצועית ולכן גם היה מהדמויות המרכזיות שהצליחו להשריש כאן כבר בתחילת שנות ה-20 את הסגנון הבינלאומי, זה הנטול השפעות סגנוניות מזרחיות או נאו-קלאסיות. המבנים שתכנן היו בעלי נפחים תיבתיים, מטויחים בלבן, גגות שטוחים, ופתחי חלונות שעוצבו בהתאם לאקלים המקומי. אחד המבנים שתכנן ואהוב עלי במיוחד הוא "ארמון תוצרת הארץ" (1934) שתכנן במתחם "יריד המזרח" שבצפון תל אביב. המבנה נהרס וכל שנותר ממנו הוא הקצה המזרחי שלו שעליו כתבתי כאן לפני שנה.

בהזמנתה של חברת החשמל תכנן קאופמן, לבד מתחנות השנאה, שורה ארוכה של פרויקטים, כמו תחנות כוח על הירקון (לא נבנתה), בחיפה ובטבריה. פנחס רוטנברג נהג לקחת את התכניות ולערוך בהן שינויים ואף להעביר את התכנון לאדריכל אחר, וזאת במטרה לשפר ככל הניתן את התכניות.

למרות חשיבותו העצומה של קאופמן ועל אף שארכיונו שמור היטב בארכיון הציוני שבירושלים, טרם פורסמה מונוגרפיה מקצועית החושפת את מכלול יצירתו. עם זאת, לפני שנים אחדות פורסם ספר המאמרים – "ריכארד קאופמן והפרויקט הציוני" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), הנוגע בחלק נכבד מהתחומים שבהם עסק קאופמן.

.

ככל הנראה זו תחנת ההשנאה "השלישית" שהוקמה בדרך אילת (ארכיון חברת החשמל)

.

תחנת ההשנאה בשדרות ירושלים (ארכיון חברת החשמל)

.

תחנת ההשנאה בשדרות ירושלים (ארכיון חברת החשמל)

.

ממול מתנשא אחד המגדלים המכוערים בעיר שתכנן האדריכל צבי גבאי

.

המגדל הוא יעד מועדף על ונדליסטים ונראה שחברת החשמל והעירייה ויתרו כבר מזמן

.

בראש המגדל נראים כמו כתר שלושה פסי מתכת אליהם מחוברים כבלי החשמל. המבנה עדיין פעיל בדיוק כפי שהיה ביום חנוכתו בשנות ה-20

.

בחזית הוצב שלט הסבר כנהוג בתל אביב

.

תט" שלישי – זהו שמה של התחנה

.

ומה יש בפנים?

.

מכאן לשם

.

החייאה

.

אילת

.

כעין חשמל

.

למעלה

★

תודה לשני שילה ולאורנה וגמן

★

בתים נוספים בתל אביב שעליהם כתבתי לאחרונה:

.

רופין 51 (דב כרמי)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גורדון 79 (סם ברקאי)

גן הבנים (גדעון שריג)

בן גוריון 88 (אליהו וולמן)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

גשר הבעש"ט (צבי הראל)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

אמיל זולא 8 (יוסף וחיים כשדן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

האנגרים בנמל יפו (פרדריק פלמר)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

בית אגד הנטוש (נדלר נדלר ביקסון)

הריסת בית אגד (נדלר נדלר ביקסון)

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

בר כוכבא 16 – בית האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

דירת קאסי אריסון ב-The Jaffa (ערן בינדרמן)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

דירת דן אריאלי (רבקה כרמי)

קונכייה אקוסטית (צבי הקר)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

לבנדה 59 בית האוניה

בית הדר (קרל רובין)

בקולוסיאום

★

שיר לסיום:

.

★