סיבוב במה שנותר מבית-הספר להנדסאים באוניברסיטת תל אביב

במשך יותר מארבעים שנה פעל בית-הספר להנדסאים, שנוסד ב-1962 בידי אוניברסיטת תל אביב, בשוליים של הקמפוס ברמת אביב, והיה לאחד ממוסדות החינוך המפוארים בעיר. את הרעיון להקמתו הגה שר האוצר פנחס ספיר והוא השתלב בשעתו בחזון הכולל של האוניברסיטה – לחנך ולהכשיר מקצועית גם תלמידי תיכון.

לתכנון בית-הספר הוזמנו השותפים האדריכלים נחום זלקינד ומשה הראל שהיו מעורבים אז בתכנון מבני אקדמיה ותמך בקמפוס. זלקינד נפטר במהלך התכנון והראל המשיך במלאכה. לאחר שהנהלת האוניברסיטה בחרה לסגור את בית-הספר ב-2004, עזב המוסד להרצליה ואת מקומו בבניינים ששימשו במקור כיתות, מעבדות וגם חדר אוכל תפסו מגוון של ארגונים, גופים, מחלקות וגן-ילדים.

ועל כך ברשימה זו.

.

2023 (1964)

.

תחילת שנות ה-80: מתחם בית-הספר להנדסאים הוקם בשולי קמפוס האוניברסיטה, לצד רחוב האוניברסיטה (כיום חיים לבנון) מול שכונת המגורים. המתחם הכיל שני בנייני כיתות ומעבדות וביניהם אולם מבואה מבנה חדרי מלאכה וחדר אוכל (ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

שני בנייני הכיתות והמעבדות שמשני צידי מבנה הכניסה דומים זה לזה למרות פער השנים בין תכנונם והקמתם. זה הצפוני (חזית צפונית) שהוקם ב-1975, עשור לאחר אחיו התאום שהיה הבנייןה ראשון במתחם. 

.

חזית דרומית. במקור שולבו בפתחי החלונות הרחבים תריסים להגנה, אך אלה הוסרו ברבות השנים.

.

מבנה הכניסה (מציץ מימין) מפנה את חזיתו האורכית לכיוון הרחוב הראשי. עבודות לצורך הקמת תשתית הקו הירוק של הרכבת הקלה נגסו בשטח החצר שבחזית המתחם.

.

1979: מבנה המבואה מוגבה ממפלס הרחוב ורחבה משולבת בגינון בתכנון אדריכלי הנוף יהלום-צור חוצצת בין הרחוב ובין הבניין כשמדרגות רחבות וחגיגיות מקשרות בין הרחוב ובין הכניסה. (צילום: מיכל ראש, ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

1979: לחולפים ברחוב היה מבנה הכניסה הבניין היחיד בקמפוס שהיה נגיש ופתוח ישירות לרחוב וייחד אותו משאר חלקי האוניברסיטה (צילום: מיכל ראש, ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

שנות ה-80 (צילום: משה הראל, באדיבות שמוליק הראל)

.

מבנה הכניסה קישר בעורפו (חזית מזרח) אל חצר בית-הספר

.

גג בטון גלי

.

חזית מבנה המבואה שדרכו נכנסו התלמידים מכיוון הרחוב חסומה

.

מבנה המבואה היה במקור אולם רחב ופתוח וכיום הוא מפוצל למסדרון ולאולמות המושכרים ל"אקסטרא" – קורסים שמפעילה אגודת הסטודנטים

.

עיצוב פנים שלא מתייחס כלל לשפה המקורית של המבנה הוא עדות נוספת לגבב של מעצבים שמתערבים במבנה ומפגינים בו את כישרונם המוגבל

.

.

(1) המוסד

בית-הספר להנדסאים הוקם כאמור כיוזמה של שר האוצר פנחס ספיר, שבראשית שנות ה-60 עם התמסדותה של אוניברסיטת תל אביב, היה לדמות משפיעה על מהלכיה והתפתחותה. לספיר שהיה דמות בולטת במפלגת השילטון ומבכירי שרי הממשלה במשך עשרים שנה, היו קשרים עם תורמים יהודים מהעולם כמו גם מהלכים במשרדי ממשלה רלוונטיים ובעירייה ואלה נדרשו לצורך פיתוח האוניברסיטה והפיכתה למוסד מוביל בישראל.

לצורך הקמת מתחם בית-הספר נבחר מגרש בקצה הקמפוס, עם הפנים לשכונת רמת אביב ולצד רחוב האוניברסיטה (כיום רחוב חיים לבנון). בית-הספר הוקם ברצועה ארוכה לצד הרחוב, שעליה הוקמו לימים מוסדות חיצוניים נוספים לאוניברסיטה – מכון הנפט, מכון התקנים ומרכז הבנייה הישראלי.

ניהול המוסד החדש הופקד בידיו של אינג' בצלאל זריצקי (2002-1907), איש חינוך ותיק שהוביל את בית-הספר במשך 15 שנותיו הראשונות ובשנות ניהולו הוקמו גם בנייני מתחם בית-הספר. זריצקי, יליד פריס, היגר בתום לימודיו לארץ, ולרגע קצר היה חבר קיבוץ רמת הכובש, שם נולדה לו בתו האדריכלית לימים ארנונה אקסלרוד (את המונוגרפיה אודותיה "סעודה אחרונה בקיבוץ", פרסמתי בהוצאת אסיה עם ד"ר צבי אלחייני לפני כשנה), בנו הוא המיקרוביולוג אריה זריצקי ונכדתו היא האדריכלית אירית אקסלרוד. החל משנות ה-40 היה זריצקי מורה בשורה של מוסדות חינוך בתל אביב, וכן ניהל את תיכון עירוני ד' ואת תיכון ערב לנערים עובדים של הסתדרות העובדים.

.

1962: פנחס ספיר נואם באירוע הנחת אבן הפינה להקמת בית הספר להנדסאים. במרכז יושב מנהל בית-הספר הראשון אינג' בצלאל זריצקי (אוסף משפחת זריצקי, באדיבות אריה זריצקי)

.

1962: אינג' בצלאל זריצקי מתכבד בכף מלט בהמלך טקס הנחת אבן הפינה להקמת בית הספר להנדסאים (אוסף משפחת זריצקי, באדיבות אריה זריצקי)

.

.

עד לחנוכתו של הבניין הראשון במתחם שבקמפוס רמת אביב ב-1964, למדו התלמידים במשך שנתיים בקומת מרתף בבניין מגורים בצפון תל אביב, בקרבת ביתו של זריצקי. במחזור הראשון שהשלים את לימודיו בבית-הספר למדו כמה עשרות תלמידים בודדים, אך משנה לשנה גדל מספרם ויחד עם הגידול זכה בהישגים ומוניטין שהבליטו אותו מכל שאר בתי-הספר התיכוניים בארץ בכלל ובתל אביב בפרט. ב-1985 הגיע מספר התלמידים ל-600, כשבאותה עת הפעיל המוסד גם קורסים טכנולוגיים לכ-400 משתלמים מידי שנה וכן חוגים לכ-2,600 נערות ונערים שוחרי מדע.

תכנית הלימודים המוקדמת כללה כיתות י"א עד י"ד בשתי מגמות – פיסיקה וכימיה ששתיהן התייחדו בהקשר תעשייתי. בתום כתה י"ד ולאחר חצי שנה של התנסות במפעל תעשייתי זכו לקבל תעודת טכנאי בכיר (עד 1967 נקרא היה המוסד "בית-הספר הגבוה לטכנאות"). לאחר שנים אחדות נוספו מגמות לימוד, כמו כן השתנה התהליך והבוגרים זכו בתעודת הנדסאי. בתום הלימודים ולאחר דחייה של שנתיים בגיוס לשירות צבאי, התגייסו בוגרי בית-הספר לשירות צבאי של ארבע שנים.

ב-1977 פרש זריצקי בן השבעים מתפקיד המנהל ויצא לגמלאות, אך המשיך לכהן בוועד המנהל עשרים שנה נוספות עד סמוך לפטירתו. את מקומו תפס אינג' אלחנן אילת, שהמשיך ופיתח את בית-הספר במשך עשרים שנה. אילת אף הקים במסגרת זו מכללה טכנולוגית ועמד בראשה.

משבר כלכלי שפקד את אוניברסיטת תל אביב בתחילת המילניום הוביל להחלטה לסגור את בית-הספר להנדסאים, זאת על אף שהמוסד הצליח לשמור על איכויותיו והישגיו והיה מבוקש בקרב תלמידים. הודות למוניטין שצבר, החליטה עיריית הרצליה לקלוט את בית-הספר ומאז 2007 הוא פועל בתחומה כ"תיכון שש-שנתי להנדסאים הרצליה".

.

(2) הבניינים

החזון שעליו הושתתה הקמתה של אוניברסיטת תל אביב היה נועז ושונה מהמוסדות האקדמים שנוסדו לפניו. לחזון היה גם ביטוי פיסי במרחב הקמפוס ברמת אביב. הביטוי הבולט היה ההחלטה להציב בכניסה לקמפוס וסביב למרחב הפתוח המרכזי פקולטות לאמנות ולמוסיקה, ייחודיות לאוניברסיטה בישראל עד אז. רק אחריהן נקבע מיקומן של הפקולטות למינהל עסקים ולמדעי הרוח, שכמוהן ניתן היה למצוא בכל אוניברסיטה (למשל אוניברסיטת רייכמן נטולת מדעי הרוח).

גם הקמתו של בית-ספר תיכון כחלק בלתי נפרד מהקמפוס היה מהלך נועז. אמנם, באוניברסיטה העברית בירושלים פעל כבר תיכון ליד"ה (ליד האוניברסיטה), אך זה הוקם מחוץ לקמפוס והקשר בינו ובין האוניברסיטה היה רופף. לבד מזה, תיכון ליד"ה היה מוסד אליטיסטי בוגריו הפכו לדמויות מובילות במגוון של תחומים, בעוד שבית-הספר להנדסאים כשמו כן הוא – נועד בעיקרו להעמיד הנדסאים.

מגרש בשטח קרוב לעשרים דונם נקבע בתכניתו של האדריכל ורנר יוסף ויטקובר, שערך את תכניות הקמפוס במהלך שלושים השנים הראשונות. תכנון המבנים נמסר לשניים המאדריכלים שהיו מעורביםב שעתו בתכנונם של מבנים רבים בקמפוס האוניברסיטה – אקדמיה ותמך. בנייני מדעים מדויקים תוכננו על ידם, והראל תכנן מאוחר יותר גם את מבני התמך כמו מרכז האנרגיה ומבנה האחזקה והביטחון – מופת של ברוטליזם.

.

1962: סקיצה של האדריכל ורנר יוסף ויטקובר שבה הוא קבע את מיקומו של מתחם בית הספר להנדסאים שנקרא כאן "טכניקום" – בין שכונת המגורים ובין שרידי הכפר הפלסטיני שייח' מוניס (באדיבות דוד רגב)

.

.

בסך הכל הוקמו במתחם בית-הספר ששה מבנים:

בניין כיתות ומעבדות הדרומי 1964 (אדריכלים הראל וזלקינד), בתי-מלאכה 1968, חדר-אוכל 1972, בניין כיתות ומעבדות הצפוני 1975, אולם המבואה (ארבעתם בתכנון משה הראל) ומקלט דו-תכליתי 1991 (אדריכלים ישראל ברכה ומיכאל בן-ציון).

למעט מבנה אולם המבואה שזכה בתשומת לב עיצובית, בסיסית אך ייצוגית, שאר המבנים תוכננו בייעודם הפונקציונלי ללא השקעה מיוחדת בעיצובם. גם פריסת הבינוי במתחם אינה מתאפיינת בתחכום.

.

1962: פרספקטיבה מוקדמת המציגה ארבעה מבני כיתות דומים ולצדם מבנה בתי מלאכה (אוסף משפחת זריצקי, באדיבות אריה זריצקי)

.

.

מבנה הכניסה מפנה את חזיתו האורכית לכיוון הרחוב הראשי. הוא מוגבה ממפלס הרחוב ורחבה משולבת בגינון חוצצת בין הרחוב ובין הבניין כשמדרגות רחבות וחגיגיות מקשרות בין הרחוב ובין הכניסה (מרבית החצר שבחזית נגרעה לאחרונה משטח המתחם לטובת הרחבת הרחוב ומעבר הרק"ל). לחולפים ברחוב היה מבנה הכניסה הבניין היחיד בקמפוס שהיה נגיש ופתוח ישירות לרחוב וייחד אותו משאר חלקי האוניברסיטה.

חזותו הייצוגית של מבנה הכניסה מורכבת ממסכי זכוכית לכל אורכו גם קירוי גג מטיפוס "אקורדיון". המבנה מקשר לשאר חלקי המתחם עם מסדרון רחב ומקורה לשני בנייני הכיתות שמשני קצותיו, ולחצר המרכזית שבעורפו.

שני בנייני הכיתות והמעבדות שמשני צידי מבנה הכניסה דומים זה לזה למרות פער השנים בין תכנונם והקמתם. זה הדרומי היה כאמור הראשון שנבנה במתחם ב-1964 וזה הצפוני נבנה עשר שנים מאוחר יותר. הם מתנשאים לגובה של שלוש קומות מעל לקומת מרתף חלקית, ובחזיתותיהם שולב גמר של בטון חשוף עם לבנים בגוון בהיר. במקור שולבו בפתחי החלונות הרחבים תריסים להגנה, אך אלה הוסרו ברבות השנים.

בחלקו הדרומי של המתחם מבנים נוספים שיועדו במקור למטבח וחדר אוכל ומבנה ששימש במקור כאולמות מלאכה.

בבנייני בית-הספר לשעבר ברמת אביב פועלים כיום מכללת שנקר הנדסאים, מכון אריקה לנדאו לקידום נוער למצוינות וליצירתיות, קמפוס ברושים ללימודי רפואה משלימה, אקסטרא – יחידת הקורסים של אגודת הסטודנטים וגופים שונים של האוניברסיטה לרבות גן ילדים. במבנים נערכו שינויים שבקשו להכניס בהם אווירה אופנתית, אך כישרון מוגבל של גבב המעצבים שפעל כאן דרדר את החזות הכללית של המבנים.

המתחם לא זכה לטיפול וחידוש יסודי מאז נחנך והעליבות שולטת בו הן במבנים והן בפיתוח השטח. בנוסף לאלה, נגרע שטח משמעותי של גינון ברצועה שמקשרת בין בנייני המתחם ובין רחוב חיים לבנון שהורחב לטובת שילוב תוואי הקו הירוק של הרכבת הקלה, וכיום אין עוד כניסה מכיוון הרחוב והחלק שהיה ייצוגי ושוקק חיים הפך לעזוב ונטוש.

.

חזית בניין הכיתות והמעבדות הראשון שנבנה במתחם מכוסה כיום בצמרות ופרגולות

.

1964: בניין הכיתות הראשון לאחר השלמת הבנייה. מימין מציץ אחד מבתי הכפר הפלסטיני שייח' מוניס שעל שטחו הוקם קמפוס אוניברסיטת תל אביב (ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

.

(3) האדריכלים

אדריכל משה הראל (2001-1920) היה מהפעילים בתכנון מבני הקמפוס בשני העשורים הראשונים לקיומו (שנות ה-60 וה-70). יליד הולנד שפעל במסגרת המחתרת ההולנדית בתקופת מלחמת העולם השנייה והיגר לארץ ב-1950. תחילה עבד במשרדה של לוטה כהן ולאחר מכן אצל נחום זלקינד (1976-1895) שהיה לשותפו ובמסגרת זו תוכנן הבניין הראשון במכלול בית-הספר להנדסאים.

זלקינד והראל תכננו במשותף שורה ארוכה של מבני אקדמיה, כשהבולטים שבהם היו בניין פיסיקה ע"ש איינשטיין בקריית הטכניון בחיפה ומבנים רבים במכון וייצמן למדע ברחובות. השניים גם זכו בפרס קנייה על הצעתם לתחרות בית התפוצות.

את הבולט שבבנייני האקדמיה תכנן הראל לבדו – מגדל מאיץ החלקיקים במכון ויצמן שזכה לעיצוב יוצא דופן באדריכלות ישראל בכלל וביצירתו האישית של הראל בפרט. בטכניון תכנן הראל בהמשך בין השאר את בנייני הפקולטה לפיסיקה ולכימיה ובאוניברסיטת תל אביב תכנן גם את בנייני הפקולטה למדעים מדויקים, מבני תחזוקה וכן את הגנים הזואולוגי והבוטני. הראל התמחה גם בתכנון בתי-ספר תיכונים, מעבדות ומפעלי תעשייה וכן מבנים שונים בנמל התעופה בן-גוריון.

בתי-ספר נוספים שתכנן הראל הוקמו בעיקר בפריפריה – מקיף אזורי באום אל-פחם, מקיף ד' וכן הנדסאים בבאר-שבע. הראל סגר את משרדו ופרש לגמלאות ב-1989.

.

1976: חדר האוכל (צילום: ו. סילבר, אוסף משפחת זריצקי, באדיבות אריה זריצקי)

.

1976: בניין כיתות ומעבדות (צילום: ו. סילבר, אוסף משפחת זריצקי, באדיבות אריה זריצקי)

.

1964: חזיתות בניין הכיתות והמעבדות הראשון שהוקם במתחם בית-הספר (מתוך תיק בניין, גנזך עיריית תל אביב-יפו)

.

שנות ה-60: פרספקטיבה של בניין הכיתות (ארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב)

.

הבניין עדיין קרוי על שמו של המוסד שעזב

.

את הבניין הצפוני תפסה מכללת שנקר הנדסאים

.

הוסיפו תקרה אקוסטית, החליפו ריצוף, הוסיפו ספות בצבע טורקיז

.

השלט שחסרות בו אותיות הוא עדות אחרונה להימצאותו של בית-הספר להנדסאים במתחם בעבר

.

מדרגות

.

בקומה העליונה פתחים לחדירת קרני שמש מסוננות ומסדרון רחב במיוחד

.

למכון

.

גם בית-הספר לאדריכלות

.

דלתות עם רפפות עץ

..

BISTAU 2023 עם האדריכל מוטי בודק

.

יש כאן גם גן ילדים

.

פעם היו כאן מאו תלמידים היום ריק

.

כתה לבנה

.

כתה שחורה

.

1990: תלמידים בכתה בתקופת מלחמת המפרץ (אוסף משפחת זריצקי, באדיבות אריה זריצקי)

.

1990: מנהל בית הספר אינג' אלחנן אילת במרכז בעת חנוכת מעבדה לייצור ממוחשב (CNC) בבית-הספר (אוסף משפחת זריצקי, באדיבות אריה זריצקי)

.

2001: חדר המורים (אוסף משפחת זריצקי, באדיבות אריה זריצקי)

.

תודה לאריה זריצקי, אלה מאירסון, דוד רגב ושמוליק הראל.

★

רשימות נוספות על בניינים באוניברסיטת תל אביב:

.

בניין גילמן

בניין נפתלי

ננו-טכנולוגיה

בניין מקסיקו

בניין תחזוקה

ספרית המפות

מעונות איינשטיין

בית הספר לרפואה

בית הספר למוסיקה

אודיטוריום סמולרש

שרידי הכפר שיח' מוניס

בניין שרת למדעי החינוך

הספרייה למדעים מדויקים

בית הספר למינהל עסקים

בניין בית הספר למדעי היהדות

 המעבדה למחקרי תכנון סביבה

בית הספר פורטר ללימודי סביבה

הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי

הכניסה המחודשת לבית התפוצות

מתחם חדש של מעונות הסטודנטים

בניין שרמן ובניין בריטניה למדעי החיים

בניין טרובוביץ' – הראשון שנבנה בקמפוס

אתר ההנצחה לזכר חללי אוניברסיטת תל אביב

אוספי הטבע לפני העברתם לבניין החדש

בית הספר לאדריכלות בבניין דה-בוטון

 המנהרות התת-קרקעיות בקמפוס

הריסות חזיתות בנייני מדעי החיים

ביקור ראשון במוזיאון אוספי הטבע

ביקור שני במוזיאון אוספי הטבע

ביקור שלישי במוזיאון אוספי הטבע

הגשות בבית הספר לאדריכלות 1 2 3

★

שיר לסיום:

.

★

.