סיבוב באולם הספורט בקיבוץ חולתה

בקיבוץ אי-אפשר בלי ויכוח סוחף על כל מהלך. גם כשניגשו להקים את אולם הספורט בקיבוץ חולתה שבעמק החולה, פרצה מחלוקת אם להקדיש את האולם "לבנינו" החללים בלבד, או גם "לחברינו" שנפטרו. בסוף התקבלה ההחלטה להקדיש אותו לכל המתים.

לעומת החברים שהתלבטו, האדריכל מנחם באר לא הראה סימנים של התלבטות ובחר להקים להם את אולם הספורט על פי דגם שאותו הוא יישם בקיבוצים רבים. אולמות הספורט הרבים שתכנן באר לאורך כמעט יובל שנים היו דומים מאד זה לזה, אך בכל קיבוץ הקפיד להותיר את מרכז חזית הבניין הראשית פנויה וזמינה לשילוב אמנות. בכל קיבוץ אמן מקומי אחר שילב את יצירתו ובכך העניק למבנה את החותם הייחודי למקום.

ועל כך ברשימה זו.

.

2022 (1985)

.

חולתה (המפה באדיבות המרכז למיפוי ישראל)

.

שיח רוזמרין נשתל בהיקף החניון שבעורף האולם

.

חזית עורפית סימטרית

.

החזית הראשית שגם היא תוכננה באופן סימטרי פונה אל רחבת התכנסות שמשמשת את הקיבוץ ליציאה ללוויות המתקיימות בבית הקברות הסמוך גם היום

.

אריה ורבלוסקי היה ממייסדי קיבוץ חולתה, רתך וגם פסל. הוא זה שיצר את פינת ההנצחה בקצה של הרחבה המשלבת קיר מחופה באבן בזלת ובמרכזו פסל פלדת אל-חלד המתאר שבר ואובדן

.

זכור

.

הגוש החזיתי של המבנה מורכב מקומת מסד מחופה בחלוקי נחל גדולים, פס חלונות צר ואופקי ומעליו גוש עם פתחים המוגנים מחדירת קרני שמש ישירות

.

האדריכל מנחם באר יצר סדרה ארוכה של אולמות ספורט שהתבססו על דגם חזרתי. במרכז החזית הותיר שטח פנוי לשילוב אמנות של אחד החברים המקומיים. כאן שילב אריה ורבלוסקי פסל קיר ממתכת אלא שהוא הוסר משום מה

.

בעת הביקור שיחקו שני חברים באולם שהיה למזלי פתוח. שמתי לב שנעלם תבליט המתכת שיצר אריה ורבלוסקי והותקן במרכז החזית. רק שני הווים נותרו חשופים על הקיר החשוף והריק. מאוחר יותר ניסיתי לגלות מה עלה בגורלה אך ללא הצלחה. "נדמה לי שהוא נגנב על ידי שודדי מתכות", כתב לי יגאל מידן חבר הקיבוץ.

.

תמונת חזית הבניין שאותה צילם עמרי טלמור נבחרה להתנוסס על עטיפת הקטלוג שליווה את התערוכה "באר בקיבוץ", שאצרתי לאדריכל מנחם באר (2016, עיצוב: Public School)

.

בצילום של עמרי טלמור מ-2015 פסל הקיר שיצר אריה ורבלוסקי עדיין במקומו. התמונה צולמה לצורך הספר "אבני דרך, אבני בניין" (יד יערי, 2015) המסכם את עבודתו של האדריכל מנחם באר ולאחר מכן שולבה בתערוכה שאצרתי לבאר במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן שבקיבוץ אשדות יעקב מאוחד ומאוחר יותר שוב הוצגה בגלריה שבבית האדריכל ביפו

.

2015, אולם דומה נוסף תכנן האדריכל מנחם באר גם בקיבוץ כרמיה, ובחזית שולב בה תבליט בטון שיצר קלמן שמי, צילום: עמרי טלמור

.

.

בשטח פנוי בשוליים הדרומיים של קיבוץ חולתה, בסמוך לבריכת השחייה ולצד הכביש המוביל אל בית הקברות, החליטו החברים להקים את אולם הספורט. ציינתי בראש הדברים את ההתלבטות למי מהמתים להקדיש את האולם, אך קדמה לכך התלבטות משמעותית יותר.

"הויכוח היה אולם או חדר אוכל", נזכר אמנון לוין, חבר הקיבוץ, "ומה שניצח היתה הטענה שאולם אפשר להקים מיד, אבל חדר אוכל יקח זמן לתכנן ולבנות". חדר האוכל בקיבוץ שנחנך ב-1961 כבר היה בתחילת שנות ה-80 קטן ומיושן, בעוד שלקיבוץ לא היה אולם גדול שיתאים למופעים, חגיגות ומשחקי כדורסל. עד אז שיחקו החברים במגרש פתוח שהיה רחוק מהרמה המקצועית שהתאימה לקבוצה המקומית.

ההחלטה התעכבה וב-1984 בעקבות משבר הבנקים שהביא להסתבכות כלכלית של הקיבוצים ואחריו למשבר אידיאולוגי וחברתי, היה כבר ברור לכולם שאין עוד צורך בחדר אוכל גדול ולכן ניגשו להקים את אולם הספורט.

.

הבניין מנציח את הבנים החללים וכן את חברי הקיבוץ שנפטרו

.

.

לחולתה יש מורשת מכובדת של כדורסל. לקיבוץ היתה קבוצה, הפועל חולתה, שפעלה באופן מקצועי עוד משנות ה-50 בעיקר במסגרת "ליגת פימנטל" ליישובי הגליל העליון. לוין מזכיר את מוסה (משה) דניאל, חבר חולתה ושחקן כדורסל ששיחק בין השאר בשנות ה-50 בנבחרת ישראל והיה מאמן קבוצות. כשנדרש היה למשוך מאמן מקצועי לקבוצת הפועל גליל עליון, הוזמן המאמן לגור בחולתה.

לקראת הקמת האולם עשו החברים סיבוב בכמה אולמות ספרט והתרשמו במיוחד מהאולם שבקיבוץ שמיר. האולם בשמיר נחנך שנים אחדות קודם לכן ב-1980 בתכנונו של האדריכל מנחם באר, אדריכל במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי וחבר קיבוץ געתון. מידות האולם התאימו לחברים, כמו גם התאמתו לקיום אירועים נוספים שאינם קשורים בספורט – כמו טקסים, סדר פסח, חגי משק, חתונות והקרנת סרטים.

.

שנות ה-80: בניית האולם (ארכיון חולתה)

.

.

האדריכל מנחם באר התמחה בתכנון מבני ציבור ומגורים בקיבוצים וכבר מראשית דרכו התמקד גם בתכנון אולמות ספורט. אולם הספורט בקיבוץ געש שאותו תכנן באר באמצע שנות ה-70 ובנייתו הושלמה רק עשר שנים מאוחר יותר, היה ככל הנראה זה שעל בסיסו יצר את הדגם שאותו הוא חזר והקים בקיבוצים רבים, לרבות זה שבחולתה.

אולם הספורט פשוט אמנם בצורתו, אלא שבאר הקפיד להעניק לו חזות חגיגית שתדגיש את מעמדו על פני שאר המבנים בקיבוץ. לצורך כך השתמש בעיצוב סימטרי, הן לחזית הראשית הפונה לרחבת ההתכנסות שבה גם שילב ערוגות וספסלים בנויים, והן לחזית העורפית שפנתה לחניון רכבים שיועד לבאים למשחקים המתקיימים באולם. לעומת החזית העורפית שהתאפיינה בדו-ממדיות שבה צורת ופריסת פתחי חלונות האוורור והתאורה קבעו את עיצובה, הרי שבחזית הראשית יצר האדריכל חזות חגיגית וסימטרית באמצעות משחק גושני, אופקי ואנכי:

קומת הקרקע חופתה בחלוקי נחל, שהובאו לכאן כנראה מנחל דישון (ואדי חינדאג') השוכן לא יותר מ-120 מטרים מהאולם. הגוש העליון טויח בטיח גס ובלט מקו חזית הגוש התחתון, כשפס חלונות צר ואופקי מפריד בין שתי הקומות. במרכז קומת הקרקע נקבע פתח בודד שהורכב מדלתות זכוכית שהובילו למבואת כניסה צנועה אך מכובדת, ומעליו גוש ריבועי אטום שסגר על חדר הקרנה ובקרה. משני צדי הפתח והגוש הריבועי נפרשו בכל אחת מהקומות כמו שתי זרועות – לעומת אלה התחתונות שהיו אטומות, הרי שאלה בקומה העליונה התאפיינו בקבוצת פתחים אנכיים ונוטים בזוית ששברו את הסימטריה.

.

תכנית קומת קרקע כולל הרחבה החיצונית והבריכה (באדיבות נעמי מורג)

.

תכנית קומה עליונה (באדיבות נעמי מורג)

.

.

.

בטקס חנוכת האולם התקיים משחק כדורסל בין נבחרת ישראל ובין קבוצת הפועל גליל עליון.

.

1985: האולם בחולתה ביום חנוכתו (ארכיון חולתה)

.

.

משחקי כדורסל נערכו כאן לרוב, אך אני מתעכב על יצירה יוצאת דופן, "קנטטה לאגם הגווע", שבוצעה באולם על ידי חברי חולתה. יצירה קולית זו שאותה חיברו ידידיה פלס (מילים) ומשה בדמור (לחן), מייצגת את הכישרון של החברים אך יותר מזה את הקידמה התרבותית שהובילה החברה הקיבוצית בכלל ואנשי חולתה בפרט. הקנטטה מתבססת על טקסט שחיבר פלס והופיעה בספר התצלומים של פטר מירום שבו תיעד את גוויעתו של אגם החולה. אני מביא פה הקלטה של קטע אחד מהקנטטה:

.

.

1987: חברי חולתה מבצעים באולם את ה"קנטטה לאגם הגווע" (ארכיון חולתה)

.

.

שילוב אמנות באדריכלות היה חלק מרכזי ביצירתו של באר. בחזית האולם נקבע פסל-קיר ממתכת שאותו יצר אריה ורבלוסקי (1999-1921), ממיסדי חולתה ומסגר במקצועו שגם עסק באמנות. הוא הציג בין השאר בכמה תערוכות קבוצתיות במוזיאון תל אביב ובמשכן לאמנות בעין חרוד. בשלב מאוחר עזב לקיבוץ נחשולים. פסל זה כבר לא קיים בחזית ולא ידוע מה עלה בגורלו.

פסל נוסף שיצר ורבלוסקי הוא אתר ההנצחה שנקבע בפינת הרחבה שבחזית האולם. הפסל נועד לשמש מוקד להתכנסות, לקיום טקסי יום זיכרון וכן ליציאה למסע הלוויה היוצא מכאן אל בית הקברות. את הכתובות המופיעות לצד אתר ההנצחה כמו גם על חזית הבניין עיצב ויצר כנראה גם ורבלוסקי.

יצירת אמנות נוספת ששולבה, מופיעה באולם המבואה, מול הכניסה. על הקיר נתלה תצלום פנורמי בשחור-לבן של הצלם פטר מירום, חבר הקיבוץ וחתן פרס ישראל לצילום. בתצלום מתואר אגם החולה שעל גדותיו הוקם בשנות ה-30 הקיבוץ שנקרא גם על שמו. האגם הוחרב במסגרת מפעל ייבוש ביצת החולה, מהלך שתועד בידי מירום בספרו "שירת האגם הגווע". על בסיס הספר חוברה הקנטטה שהזכרתי לעיל ובין השאר הושרה כאן באולם.

"עוד בהיותי סטודנט בטכניון התרשמתי מחוק שקיים בארצות אחדות לפיו יש להקדיש אחוז מסויים מתקציב הבנייה לשילוב אלמנטים אומנותיים בו", נזכר באר בעיקרון של שילוב אמנות באדריכלות, נושא שאותו יישם בעקביות אולי יותר מכל אדריכל אחר בארץ (את הדברים העלה באר על הכתב ומסר לי סמוך לפטירתו). "מה עוד, בעיר הולדתי לא היה בניין ציבורי בלי תבליט, פסל או פרסקו. הגימנסיה היהודית שהיתה מודרנית בתקופתה היתה דוגמה מובהקת לשילוב סמלים יהודיים במבנה: מנורות, 12 שבטים, חגים צמחיה משתרגת, גם כתובת עברית בשערים שילב הארכיטקט הידוע בלה לייטה".

"החלטתי שאנסה להפעיל 'חוק פרטי' כזה במבנים צבוריים שאתכנן", המשיך באר. "ואכן כבר מראשית דרכי בתכנון מבני ציבור יכולתי ליישם את העקרון הזה על ידי שיתופם של אומנים חברים בתנועה הקיבוצית או מחוצה לה. גם הגופים המזמינים נרתמו למשימה והעמידו לרשותנו את המימון הדרוש. בשורה ארוכה של מבני ציבור בקבוצים ובמכללות אזוריות שולבו יצירות של פסלים וציירים בטכניקות שונות: תבליטי בטון, אבן, קרמיקה, ברזל, פסיפס ועוד".

.

שנות ה-80: האולם לקראת טקס ערב יום הזיכרון (ארכיון חולתה)

.

.

כיום ממשיך לשמש האולם את החברים למשחקים ולאימונים של הקבוצה המקומית – הפועל חולתה-יסוד המעלה. מידי ליל יום זיכרון מתקיים באולם טקס קהילתי. מהרחבה שבחזית עדיין יוצאים מסעות לוויה לבית הקברות הסמוך. הקרנת סרטי קולנוע הסתיימה עם כניסת הטלויזיה לבתי החברים, זמן קצר לאחר חנוכת האולם. סדרי פסח גם הם כבר לא מתקיימים בקיבוץ.

.

שנות ה-80: שולחנות ערוכים לסדר פסח (ארכיון חולתה)

.

שנות ה-80: שולחנות ערוכים לסדר פסח (ארכיון חולתה)

.

1986: אירוע לכבוד יובל לחולתה (ארכיון חולתה)

.

.

האדריכל מנחם באר נולד ב-1925 בבודפשט, הונגריה. שם הוא גדל וגם החל ללמוד אדריכלות. בעקבות הכיבוש הנאצי הפסיק את לימודיו ואת מהלך חייו התקין. אחרי ששרד את השואה היגר לארץ, אך הבריטים מנעו את כניסתו והוא נשלח למחנה מעצר בקפריסין שם שהה שנה. זמן קצר לאחר הגיעו לארץ, הקים עם חבריו את קיבוץ געתון שבגליל העליון ושם גם פעל במהלך מלחמת העצמאות.

באמצע שנות ה-50 סיים באר את לימודי האדריכלות בטכניון, הצטרף למחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי ומאז תכנן עשרות רבות של מבנים בעיקר בקיבוצים בכל רחבי הארץ. לאחר שהמחלקה הטכנית פורקה בתחילת שנות ה-90, הקים באר משרד עצמאי בקיבוצו ותכנן בעיקר באזור הגליל המערבי.

קרוב ללבו יותר מכל הבניינים האחרים שתכנונם הופקד בידיו, היה חדר האוכל בקיבוץ געתון. את הבניין הוא תכנן בשנות ה-60 כמבנה קופסתי ודו-קומתי המנצל את הטופוגרפיה הטבעית. עם התפתחות הקיבוץ בשנות ה-80 הוסיף לו באר אגף חדש ועגול, במסגרתו שולבו תבליטי בטון וקרמיקה שיצר שמואל כ"ץ, כשבאולם האוכל שילב כ"ץ קיר מקרמיקה שבוצע על ידי משה סעידי. הפרטת חדר האוכל הביאה לסגירתו, אך באר חזר וחידש את הבניין שאותו הוא הסב לאולמות מחול.

.

אדריכל מנחם באר במשרדו בקיבוץ געתון, 1969

.

.

בימי חייו האחרונים, כשהוא בן 92, עסוק היה באר בתכנון אולם ספורט חדש למועצה האזורית שבה התגורר (דומה מאד לזה שבחולתה) וגם מספר בתי מגורים. בשנתו האחרונה הספיק לפרסם ספר על עבודותיו "אבני דרך, אבני בניין" (יד יערי, 2015), אותו ערכו מוקי צור ויובל דניאלי. בעקבות הספר והתצלומים שצילם עמרי טלמור וליוו את הספר, אצרתי שתי תערוכות שהוצגו במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן ובגלריה בבית האדריכל ביפו. בינואר 2017 נפטר באר.

בנו של באר הוא רמי באר, הכוריאוגרף ומנהלה האמנותי של להקת המחול הקיבוצית. לפני חודשים ספורים הוענק לו פרס מפעל חיים מטעם משרד התרבות. נכדתו היא השחקנית גיה באר גורביץ' שהספיקה בשש השנים האחרונות לככב באינספור סדרות ובהם "בנהאל", "ארץ נהדרת" ו"צומת מילר".

מאמרים נוספים שפרסמתי על עבודותיו של מנחם באר: (1) אולם ספורט בקיבוץ כרמיה, (2) אולם תרבות בקיבוץ יקום, (3) חדר אוכל בקיבוץ געתון, (4) חדר אוכל בקיבוץ בית זרע, (5) חדר אוכל בקיבוץ יחיעם, (6) חדר אוכל ומועדון לחבר בקיבוץ שניר, (7) חדר אוכל וספרייה בקיבוץ זיקים, (8) חדר אוכל בקיבוץ עמיר, (9) קן השומר הצעיר בפתח תקוה, (10) המרכז ללימודי סביבה באקדמית גליל מערבי, (11) חדר אוכל ומועדון בקיבוץ שמרת, (12) בניין מועצה אזורית עמק חפר, (13) ספרייה אקדמית במכללת עמק יזרעאל, (14) בית הספר גורן לתקשורת חזותית במכללת עמק יזרעאל, (15) חדר אוכל ומועדון בקיבוץ רשפים, (16) חדר אוכל בקיבוץ גת, (17) חדר אוכל בקיבוץ געש, (18) הרחבת חדר אוכל בקיבוץ שער העמקים, (19) בית הבנים בקיבוץ כפר מנחם. באתר xnet פרסמתי הספד עם פטירתו.

.

סרט קצר שיצרתי על האדריכל מנחם באר:

.

.

חסכו במרזב אבל לפחות האדריכל דאג שהוא יהיה פיסולי

.

לעומת הפתחים שבחזית הראשית מוגנים במדפים אנכיים קבועים, הפתחים החזיתות הצד רק מוטים בזוית

.

אולם המבואה נחלק לשני אזורים בשני מפלסים שונים (מתחת לטריבונות) ותצלום גדול שמתאר את אגם החולה ואותו צילם פטר מירום מקבל את פני הבאים. "שירת האגם הגווע" (דבר, 1960) שממנו נלקח התצלום זיכתה לימים את מירום בפרס ישראל. הוא ניפטר לפני חמישה חודשים בגיל 102

.

באולם נערכו לבד ממשחקי כדורסל, גם חתונות, הקרנות סרטים, ליל סדר, טקסים ומופעים

.

הכניסה נמצאת במרכז הבניין ופונה לרחבת ההתכנסות

.

ארון הגביעים

.

משחקי ליגת פימנטל שנערכת בגליל העליון מתקיימים עד היום כאן

.

כניסה לאולם

.

האולם מואר היטב באור טבעי

.

תקרת העץ שומרת על הדהוד שאינו מחריש אוזניים

.

כמו החזית אז גם האולם הוא סימטרי. בקצה העליון ובמרכז נמצא חדר מקרין ובקרה

.

תודה לאמנון לוין, יגאל מידן, נעמי מורג ועומרי טלמור

★

שיר לסיום:

.

★