בסך הכל 80 מטרים ו-15 שנה מפרידים בין שני בנייני מרפאות שקופת חולים מסרה לתכנון משרד רכטר. המשותף לשתי המרפאות הוא החיפוי בלבני סיליקט כפי שנהגו אז לחפות מבנים של קופת חולים. מבנה קופת חולים מאוחדת מצוי גם הוא ממש בסמוך וגם הוא מחופה בלבני סיליקט.
חוץ מהחיפוי הפערים בין שני בנייני המרפאות שתכנן משרד רכטר הם משמעותיים – האחד שהוא גם המוקדם שבהם הוא מבנה תיבתי בו הושם הדגש הוא על הקו האופקי עם פתחי חלונות אנכים. המבנה השני והמאוחר הוא בעל אופי מבצרי ובו פתחי החלונות האופקיים מוצלים באמצעות הקומות העליונות. הראשון הוסב לבית החייל ונוספה לו גם קומה, בעוד השני ממשיך ומשמש בייעודו המקורי כמעט ללא שינויים.
"המרפאות ברמת גן ממחישות בדיוק את המעבר מרכטר האבא לבן, כמו בתי המשפט בתל אביב", אמר לי האדריכל ד"ר צבי אלחייני כשעמדנו לפני כמה חודשים מתחת לבניין המרפאות שבפינת הרחובות דוד והרצל. זה המאוחר מבין השניים, מ-1972. הטא אפילו הוכרז לשימור ועל תכנונו הופקד האדריכל יעקב רכטר, במסגרת השותפות "רכטר-זרחי אדריכלים, פרי מהנדס". לא רחוק ממנו, ממש בהמשך הרחוב, ניצב בניין מרפאות נוסף מ-1956 שתכנן אביו, האדריכל זאב רכטר וגם הוא הוכרז לשימור, כך שההשוואה התבקשה.
ועל כך ברשימה זו.
.
כללית
.
קופת חולים כללית רמת גן
.
.
(1) בניין מרפאות מרחבי של קופת חולים וכיום בית החייל, מפגש הרחובות הרא"ה ומירקין
לאורך השנים הצליח משרדם המשותף של האדריכלים זאב רכטר, יעקב רכטר (בנו) ומשה זרחי (חתנו) להשיג עבודות תכנון מקופת חולים. עבודות אלה כללו בנייני מרפאות קטנות ומחוזיות, בתי הבראה ובתי חולים. אפילו הבניין בו שכן במשך שנים רבות משרד רכטר-זרחי-פרי ברחוב ארלוזורוב בתל אביב עבר לידיהם מקופת חולים בתמורה לעבודתם. היקף העבודות היה כה גדול עד שמשה זרחי, שהתמחה במיוחד בתחום, פרסם ספר שלם ובו קיבץ את עבודות המשרד בנושאי בריאות. במהלך סיבוב ברמת גן עם צבי שמטרתו היתה להמתקד בבניינים שתכננו אדריכלים אחרים (לייטרסדורף ובלזיצמן), נתקלנו בבניין המרפאות שבפינת הרחובות הרצל ודוד. הבניין ראה ימים יפים יותר, ועדיין השינויים שפגעו בבניין ובוצעו ביד לא מקצועית, הם כאלה שניתן לתקן בקלות יחסית ובלי השקעה גדולה.
"מקבץ המרפאות ברמת גן, ממש כמו בתי המשפט שנבנו במקביל בתל אביב בתכנון משרד רכטר, ממחישים את תקופת המעבר בין המודרניזם הברוטליסטי המאוחר של זאב לבין הברוטליזם החושני הפיסולי של יעקב רכטר שהתפתח עוד בהמשך", המשיך אחר כך צבי. אך עדיין ניתן למצוא בשני המבנים אלמנטים דומים כמו הדגשת שלד הבטון החשוף, כשבבניין הוותיק הוא בולט יותר לעומת זה המאוחר. בכלל הדגשת שלד הבניין החשוף לעין חזר והופיע במבנים אחרים שתכנן המשרד ובמיוחד בית ההבראה ע"ש שפרינצק בנצרת (1961) שבו המילואה חופתה באבן לקט לעומת לבני הסיליקט שהופיעו כאן. הגופים התיבתיים המונחים זה על גב זה או זה לצד זה גם הם אפיינו את המבנים שתכנן זאב רכטר באותן השנים.
על מקומה של עבודה זו בגלריית העבודות של המשרד מתעכב האדריכל אמנון רכטר, נכדו של זאב רכטר ובנו של יעקב רכטר שממשיך את המשרד ומכיר את העבודות מקרוב. בשיחה אתו הוא מדגיש שבנייני המרפאות מייצגים חלק מהמעבר של המשרד מבניינים בקנה מידה קטן, בעיקר בתי דירות בתל אביב של שנות ה-30, אל מבני ציבור גדולים החל משנות ה-50. הוא מציין שהקפיצה לא היתה חדה, אלא הדרגתית, כשבשנות ה-40 היה רכטר מעורב בתכנון חדרי אוכל בקיבוצים. אמנון גם מתרשם מהפרטים ומהביצוע: "בשני הבניינים רואים את השליטה בפרטי בנייה ואת איכות הבנאים המדהימה".
מוזר שהחזית שפונה לרחוב הרא"ה הראשי היא חזית פשוטה ורגועה. גם החזית שפונה למפגש הרחובות מירקין ודוד דומה וסתמית יחסית. לעומתן החזית הפונה לרחוב מירקין הצדדי היא החזית בה הפגין רכטר את יכולות העיצוב המשחקי שלו וברור גם מדוע התמקדו בה צילומי המבנה שנערכו בהזמנתו רגע לפני השלמת הבנייה ואיכלוסו. רכטר יצר בה עיבוי והפניית חלונות שהעניקה לבניין חזית פיסולית ששילבה בין חומר ובין אור וצל.
בהיבט הגושני הבניין עצמו הוא לא גוף סתמי שמונח על הקרקע, אלא מורכב ממספר גופים תיבתיים המונחים זה על גב זה וכל מטרתם ליצור תחושת קלילות וריחוף. קומת הקרקע הפונה לרחוב הרא"ה נסוגה מעט מקו החזית. כיום הושטחה החזית ולא ניתן להתרשם מהמשחק הגושני שהיה במקור. את הדגשת הקווים האופקיים של הבניין עימת רכטר עם קוים אנכיים שהתקבלו לכל אורך החזיתות באמצעות פתחי החלונות – במזרח אלה המסכים המוטים בזוית מקו החזית ובדרום ובצפון אלה פסי חלונות ששילבו צבע.
לא ברור לי מדוע שנים אחדות לאחר חנוכת הבניין כבר קידמו בקופת חולים מרפאה נוספת על מגרש בהמשך הרחוב. בכל מקרה, את הבניין הזה קופת חולים עזבה בשלב מסוים, חדריו הוסבו לחדרים עבור מגורי חיילים והוא עבר לידי בית החייל.
.
תכנית קומת קרקע (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
תכנית קומה טיפוסית (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
חתכים: כאן הבניין מתנשא לגובה של שתי קומות מעל קומת הכניסה וככל הנראה במהלך התכנון או הבנייה נוספה קומה שלישית החוזרת על השפה של הקומות. לימים הוקמה קומה רביעית אך בתכנון אדריכל אחר ובשפה שונה (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
1956: מבט על החזית הצרה הפונה לרחוב הרא"ה והחזית האורכית הפונה לרחוב מירקין (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
מפגש החזיתות מכיוון רחוב הרא"ה: שלד הבניין מבטון חשוף ובולט והמילואה מלבני סיליקט
.
חזית הבניין הפונה לרחוב הרא"ה מוסתרת בעצי פיקוס גדולים ובחנות פירות וירקות שנדבקה בפינה
.
חזית הצד חשופה כולה ובה פתחים המזכירים בצורתם את חזית בית המשפט בתל אביב שתכנן המשרד
.
1956: חזית מערבית לקראת השלמת הפיתוח (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
חזית פיסולית הפכה לסימן ההיכר של המשרד
.
1956: האור והצל יוצרים חזית פיסולית (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
הקומה העליונה היא תוספת בנייה מאוחרת
.
חדרי המרפאות הוסבו לחדרי מגורים והבניין כולו משמש כיום את בית החייל
.
1956: החזית המושקעת היא דווקא זו הצדדית (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
1956: חזית מערבית וחלק מחזית דרומית (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
חזית דרום היא החזית העורפת ולצידה חצר תפעולית של הבניין
.
1956: הפתחים בחזית הדרומית (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
.
(1) בניין מרפאות קופת חולים, מפגש הרחובות הרצל ודוד
להדגשת מעמדו של הבניין הציבורי ברחוב ובמקביל להימנע מבזבוז שטחים, את הרחבה הצרה שבחזית הבניין עיצב האדריכל עם מדרגות הנמתחות כמעט לכל אורך המגרש, כשבחלק הפונה למפגש הרחובות הן נשברות בזוית. הבניין עצמו לא פתוח אל פינת המגרש הפונה למפגש הרחובות, אלא מפנה אליה חלק שמוגבה ממפלס הרחובות והוא אטום, כנראה מסתיר מערכת כלשהי שלא היתה ברירה אלא לקבוע אותה במיקום המרכזי הזה. כדי להימנע ממבנה קופסתי סתמי וחריג בגודלו בסביבה, עוצב הבניין מקומה תחתונה בנסיגה, שתי קומות מעליה שבנסיגה ושלוש קומות עליונות הבולטות מעל לאלה התחתונות. בכך הביע רכטר את גישתו הפיסולית, גישה שחזרה והופיעה בפנים למשל בעיצוב מעקה היד שבחדר המדרגות או בעיצוב פרטים כמו החלקלקה שבחצר הפנימית שבקומה העליונה.
שלד הבניין מורכב מבטון חשוף הבולט לעין, אך פחות מהבניין הקודם, כשהמילואות מצופות בלבני סיליקט בגוון בהיר. הצללה על פתחי החלונות הרחבים בוצעה באמצעות הזזת גושי הבניין והרחקת הפתחים מקו החזית. התוצאה היא מבנה בעל חזות מבצרית, כזו שמזכירה לפחות בניין אחד נוסף שתכנן המשרד באותן שנים – הקונסרבטוריון בבאר שבע (1970).
מבואה מפולשת מקשרת אל הכניסה לבית המרקחת ולבניין עצמו. הדלת המקורית והמעוצבת שתכנן האדריכל כבר לא כאן ובמקומה מקבלת את פני הבאים דלת זכוכית סתמית. שלוש הקומות התחתונות בבניין מקושרות זו לזו באולם צר יחסית המתנשא לגובה כשמדרגות פתוחות מקשרות ביניהן. גוף תאורה פיסולי שכיום צבוע בצבע אדום (ויתכן ןוזה הצבע המקורי) מותקן בקצה העליון של המדרגות ובצמוד לתקרת האולם. מדרגות נוספות מקשרות בין כל קומות הבניין בחדר נפרד ובהן ניתן למצוא מעקה פיסולי המשלב בטון חשוף עם ציפוי באבני גרנוליט.
הפרוגרמה כאן היתהִ כנראה לחוצה במיוחד, ולכן האדריכל לא הצליח ליצור שטחים משותפים ומרווחים שיעניקו לבניין את איכויותיו הציבוריות, מעבר לפונקציות הבסיסיות של מרפאות ושטחי המתנה מצומצמים. עם זאת, אמנון רכטר רואה בבניין הזה "יצירת מופת שבו רואים את השפה האדריכלית הקלאסית שהשיא שלה הגיע בבית חולים כרמל. אין כאן דוגמתיות, אלא סוג של שפה שמפתחים ואז שמים אותה כדי שתתאים לפונקציה, למקום, לתנועה ולכיווני השמש".
.
החלונות שקועים בעומק החזית ומוצלים גם על ידי הקומה שמעל
.
.
זאב רכטר ייסד את משרדו בתל אביב והבניין הראשון שתכנן היה בית הכדים (1925) שעליו כתבתי כאן. במהלך שנות ה-40 הצטרפו אליו חותנו האדריכל משה זרחי, בנו האדריכל יעקב רכטר ובהמשך גם חתנו המהנדס מיכה פרי. רכטר שבתחילת דרכו בשנות ה-20 אימץ את סגנון הבנייה האקלקטי, עזב אותו עד מהרה והתעדכן בסגנון הבנייה הבינלאומי ותכנן את אחד המבנים הידועים בארץ שתוכנן בסגנון – בית אנגל שבשדרות רוטשילד. בשנות ה-50 המשיך והתעדכן ובהשפעתו העיקרית של אוסקר נימאייר עיצב את בנייניו בסגנון הברוטליזם. בנו והחתנים אימצו גם הם את הברוטליזם, והמשיכו כשותפים גם לאחר פטירתו של זאב ב-1960. השותפות המשיכה עד 1975, כשאז פוצלו המשרדים כשאלה של רכטר וזרחי ממשיכים לפעול בנפרד בידי בני הדור השלישי, גם לאחר פטירתם של יעקב ומשה. במקרה של זרחי יש גם דור רביעי, דניאל זרחי, שפתח שותפות נפרדת אך כזו שפועלת לצד ובשותפות עם המשרד הוותיק.
בין המבנים שבתכנונם השתתפו האדריכלים ועליהם כתבתי ניתן למנות את בית הכדים ברחוב נחלת בנימין (1925), בית פריד ברחוב אחד העם (1937), בית חנצ'ינר בפרישמן פינת שפינוזה (1939), בית התרבות "בית קרפ" שבקיבוץ אשדות יעקב איחוד (1953), בית אהרון כהנא ברמת גן (1957) קולנוע אורות בבאר שבע (1960), בית הבראה ע"ש שפינצק בנצרת (1961), מלון דן פנורמה בתל אביב (1979), מלון ענבל (במקור לרום) בירושלים (1982), הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון (1988), גשר הולכי רגל בדרך נמיר (1988), מלון הולידיי אין אשקלון (1999), מעונות סטודנטים באיינדהובן (תחרות, 2011), מלון אלמא (במקור בית הבראה מבטחים) בזכרון יעקב (2015), משכן התרבות האנדלוסית באשדוד (תחרות, 2017), היכל המשפט בחדרה (2020) וקמפוס אוניברסיטת ברן (בביצוע). כמו כן פרסמתי הצעה למסלול סיור בתל אביב בעקבות המבנים שתכנן זאב רכטר ומאמר הערכה לזאב רכטר שפרסם במקור האדריכל אברהם ארליק.
.
כדי לא ליצור מונולית קופסתי הודגשו העמודים בחזית, קומתה קרקע בנסיגה ושתי הקומות האמצעות שקועות ביחס לשתי הקומות העליונות
.
שלד הבניין הוא מבטון חשוף בעוד שהמילואות מחופות בלבנים
.
1972: רחבה בכניסה לבניין עם מדרגות שמפרידות מעט בין הרחוב ובין הכניסה (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
לבניין נוספו מערכות בעורף אך הן פגעו בעיצוב המקורי
.
חזית לרחוב דוד
.
1972: וכך זה נראה במקור (אוסף מכון רכטר
.
1972: מבט מלמטה (אוסף מכון רכטר)
.
חזית דרום עם כניסה ורמפה לחניון תת-קרקעי (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
הכניסה אופיינית לרמת גן ששקועה בזוהמה וחוסר ארגון וסדר: פח אשפה, קטנועים, אופניים ושלטים
.
הכניסה היא בצד, אך מודגשת בדלת מעוצבת עם פתח חלון עגול בחלקה העליון (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
שטח מפולש בקומתה קרקע משמש בעיקר לחניית אופניים
.
דרכו נכנסים לבניין וגם לבית המרקחת (משמאל) שסגור כעת
.
עם הכניסה לבניין מתגלה אולם הנחצה במדרגות וגשר וחלל מתנשא לגובה של כמה קומות
.
1972: הכניסה (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
בחלק העליון של המדרגות הפתוחות מתנשא גוף תאורה פיסולי המודגש בצבע אדום
.
כמו בחזית אז גם כאן משולב הבטון החשוף עם לבני הסיליקט
.
1972: התקרה המקורית הוחלפה ברבותה שנים בתקרת גבס לבנה (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
יש גם מעליון, ובמהלך השנים הוסיפו מעלית שלישית בפיר חדש שנבנה בעורף הבניין
.
חדר מדרגות נוסף קושר בין כל קומות הבניין (בשונה מהמדרגות הפתוחות שמקשרות רק לקומות התחתונות)
.
את היכולות הפיסוליות חשף רכטר גם בחדר המדרגות בו יצא שילוב של בטון מצופה בגרנוליט ומאחז יד מעץ
.
1972: גם הקיר מצופה בגרנוליט (באדיבות ארכיון מרכז רכטר לאדריכלות)
.
ויש גם פתח חלון גבוה ורחב לאוורור ותאורה טבעיים
.
בקומה העליונה יש חצר פנימית ופתוחה לרקיע
.
בטון, סיליקט וגם חלקלקה
.
התמונות ההיסטוריות המופיעות כאן הן מאוסף מרכז רכטר לאדריכלות. האוסף זמין דיגיטלית במסגרת שיתוף פעולה בין משרד ירושלים ומורשת, הספרייה הלאומית של ישראל, בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ומחלקת היודאיקה בספריית אוניברסיטת הרווארד.
★
רשימות נוספות על רמת גן:
.
בניין פסיכולוגיה (לואיס קרול דוד נופר)
מוזיאון לאמנות בבנייה (אפרת-קובלסקי)
תערוכה של אריה אל-חנני במוזיאון שתכנן נחום זולוטוב
בניין המנהלה באוניברסיטת בר אילן (אריה אל-חנני וניסן כנען)
מגדל מים ותפית באוניברסיטה (בלהה ואתור שרגנהיים)
הספרייה המרכזית בר אילן (אריה אל-חנני וניסן כנען)
בניין אשפוז במרכז רפואי שיבא (משה זרחי)
בניין כלכלה ומינהל עסקים (משה ספדיה)
דירת פליטים אריתראים במתחם הבורסה
הוספיס בתל השומר (עדה כרמי-מלמד)
מרכז וואהל בבנייה (דניאל ליבסקינד)
★
חלון אחורי 
תגובות
המבנה ברחוב הרצל פינת רחוב דוד הוא הרחבה והגדלה של היקף המרפאות, המעבדות ובית המרקחת הגדול שפעלו שנים במבנה היפה והמרשים בהרוא"ה. המבנה בהרוא"ה גם ממחיש כמה חשבו אז המתכננים על המרחב שעומד לרשות המתרפאים הממתינים בניגוד לצפיפות המחרידה שמאפיינת כיום מרפאות ובכלל, מרפאות הקופות נטשו לטובת חדרונים בבתי משרדים בהם השטח ממוקסם והמתרפא יושב וממתין לרופא בתנאים מחפירים כשלקופות לא ממש אכפת.
בכל אופן, במבנה ה"חדש" מוקמו מכון רנטגן מורחב במרתף וכן מרפאות מומחים וחדרי טיפול/ניתוח אמבולטוריים. בהמשך הועברו לשם גם חלק מרופאי המשפחה וגם מרפאת שיניים.
משמח לראות שהמבנה בהרוא"ה שהיה מיוחד במינו גם בתכנון הפנימי שומר למרות שאינו עוד בשימוש הכללית.