סיבוב בקולנוע אורות בבאר שבע בתכנון יעקב רכטר

יומני היקר, ככל הידוע לי האדריכל יעקב רכטר תכנן בית קולנוע אחד: קולנוע אורות בבאר שבע (דרך השלום 52). אמנם בככר אתרים בתל אביב תכנן רכטר את קולנוע שחף, אך לא כבניין ייעודי אלא סתם אולם ריק בתוך מכלול שלם ללא ייחודיות חזותית. היום קולנוע אורות (כמו גם קולנוע שחף) נטוש ולכן לא פלא שגם הוא נכלל בעבודה המקיפה שערך שרון רז בעקבות כל אותם בתי קולנוע נטושים. הקרקע נמכרה ליזם שרצה להרוס ולבנות והיו התנגדויות. שבוע שעבר בדרך מכאן לשם, החלטתי לסטות מדרך המלך ולבקר בקולנוע או יותר מה שנותר ממנו.

קולנוע בשם "אורות" היה גם בקרית מוצקין וברעננה, אך זה בבאר שבע נקרא היה במקור "אורות הנגב" והיה מיוחד הודות לעיצוב החזיתות שלו שבהם כמו תמיד, רכטר בחר להשקיע ולשחק בצורות בסיסיות. אמנם על תחילת העבודה חתום האדריכל זאב רכטר (1960-1899), אביו של יעקב שנפטר חודשים ספורים לאחר חנוכת הקולנוע, אך נראה כי חתימת ידו של יעקב רכטר בולטת בעבודה וככל הנראה זו עבודה שלו.

יעקב רכטר החל לעבוד במשרד של אביו בשנת 1949. שלוש שנים לאחר מכן הפך לשותף. ב-1960 הצטרף לשותפות גם המהנדס מיכה פרי, שעבד כבר שלוש שנים במשרד. פרי היה מהנדס הבניין (כפי שמאשרת לי בתו, תמי פורת), ותרומתו לעבודות המשרד ניכרת החל מאותה עת. גם בעבודה זו הוא שאיפשר כנראה את הפתרון של חזית המתפקדת כעמודים הנושאים את גג הבניין בעל המפתח הגדול.

חזית קולנוע אורות מצטרפת לעבודות נוספות של רכטר שבאו בהמשך אותו עשור ובהם ניתן טיפול משמעותי בחזית. מלון הילטון תל אביב ובית הבראה מבטחים בזכרון יעקב הם הבולטים שבהם. באורות השתמש רכטר במשחק של מעוינים תלת-ממדיים שהעניקו למבנה נוכחות בסביבה, ובאופן זה הדגישו את מעמדו כמרכז תרבות ופנאי בבאר שבע בכלל ובשכונה ג' בפרט. ועל כך ברשימה זו.

.

אורות

.

(1) הביקור:

הודות לגוגל ידעתי מראש איפה בניין בית הקולנוע וגם יכולתי לדעת שיש מעקה שווה בגבול אחת החצרות שבסביבה (ראו תמונה בהמשך הרשימה). קודם כל עניין אותי המרכז המסחרי שרובו לא פעיל. חלק גדול מהעסקים משולט בשלטים המתהדרים בכיתוב צפוף בכתב קירילי, מה שמעיד על מאפייני ומצב האוכלוסיה (עולים מרוסיה שמסרבים להבין שהם הגיעו ללבנט).

"מינימרקט אורות" שומר עדיין על השם של הקולנוע שנסגר לפני כמעט חצי יובל שנים, סניף דואר, שיפוצניק ("כל סוגי עבודות האלומיניום"), "שירותי רמי – שירות ותיקון מוצרי חשמל", "אוטו-למד", וגם "בית מאפה וקונדיטורית יניב" היא המקום הכי פעיל במרכז. כל השאר נראה כמו עסקים סגורים שמשמשים למחסנים או סתם סגורים בגלל ריבים של יורשים.

המראה הכללי של המרכז עלוב ומיושן, קשה לדמיין שכאן היה מוקד שמשך אליו את כל תושבי העיר לסרטים, הצגות ומופעים. מקום שאיבד את מעמדו כמרכז מסחרי לפני שנים רבות. מגרשי החניה המקיפים אותו ומאפשרים לנהגים המקומיים לדהור בהם, מהווים סכנה מוחשית לתנועת הולכי רגל. אין צל, אין ברזייה ונורא חם. הגן שמפריד בין המרכז ובין רחוב השלום מטופח אך ריק. אף אחד לא חשב שחוץ מדשא צריך ליצור משהו שימשוך אנשים לשהות בגן בנוחות. הקולנוע הענק נטוש וריק ונראה כמו נדבך מרכזי בכל שרשרת המפגעים כאן.

החזית הדרומית והצפונית דומות הודות לשימוש בצורניות של המעויינים מבטון חשוף. בחזיתות הצד ממזרח וממערב ארגן האדריכל יעקב רכטר את הפתחים הקטנים שנועדו כנראה בעיקר לאוורור, בהשראת הפתחים בכנסיית רונשאן בצרפת שתכנן האדריכל לה קורבוזיה ב-1954. ההשראה הזו הופיעה בבניין נוסף בבאר שבע, אותו תכננו אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני – השוק הקימעונאי ונחנך ב-1962. גם ברונשאן וגם בשוק נעשה שימוש בזכוכית צבעונית בפתחים, מעניין אם גם כאן היה שימוש בצבעוניות ולא הכל היה אפור-לבן.

הקולנוע אטום ברובו אך אחד החלונות פרוץ וניתן לחדור פנימה עם קצת מאמץ. אני בחרתי שלא להתאמץ אלא רק לעמוד בכניסה. האווירה העצובה בסביבה יצרה אקלים לא נעים ורק רציתי להסתלק מכאן ולהמשיך בדרכי.

.

קולנוע אורות בשנות ה-60, בלי מדשאה ועצי דקל אבל עם חיי תרבות וחברה (מקור: הארכיון לתולדות ההתיישבות בנגב ע"ש דוד טוביהו)

.

חזית בית הקולנוע הראשית היום – עם דשא ודקלים ופתחים סגורים בלוחות אטומים

.

(2) על השכונה והבניין:

שכונה ג' היא אחת מהשכונות הראשונות שהוקמו בבאר שבע אחרי שעברה לידיים ישראליות. בשכונה שהתבססה בעיקר על אוכלוסיית מהגרים היו מההתחלה בעיות. תכנון השכונה התבסס על מודל "יחידת השכנות" והורכב מבלוקים של דירות משותפות בדיור ציבורי כשכל בלוק מוקף גינה משותפת. רחוב מרכזי חצה את השכונה, רחוב השלום, ובצמוד לו הוקם מרכז אזרחי שכלל את מרחבי המסחר, הפנאי והתרבות.

תחילה רצו היזמים להקים את בית הקולנוע בשכונה א. היו כבר תכניות לבניין ואפילו שם: "ערבה". דוד טוביהו שהיה ראש העיר ראה את הנולד, וביקש לפתח דווקא את שכונה ג' שהיתה בחיתוליה ולכן פנה ליזמים וביקש להעביר את התכנית לשכונה ג'. היזמים החליפו תכניות וגם שינו את שם בית הקולנוע ל"אורות הנגב" שהתקצר מייד ל"אורות".

הקולנוע נחנך בינואר 1960 עם הקרנתו של הסרט "הגשר על הנהר קוויי" – סרט מלחמה בריטי מ-1957 שהפיק סם שפיגל. הקולנוע הוקם כיוזמה של מספר משקיעים מתושבי העיר, האחים הלל ושמעון פלצ'נסקי, ומוקמו בו 800 מושבים. בטקס חנוכת בית הקולנוע נשאו דברים ראש העיר דוד טוביהו, חבר הכנסת גדעון בן ישראל והממונה על מחוז דרום יצחק ורדימון. אשתו של ראש העירייה קיבלה את הכבוד לגזור את הסרט. מהתכניות שקבלתי מאריאל שרעבי אפשר ללמוד שבתכנית הבניין היה מורכב משני גופים מחוברים בצורת מניפות כשבפועל הוקמה מבנה קופסתי פשוט. הקולנוע הצליח ומפעיליו החליטו להקים תוך זמן קצר, בית קולנוע נוסף בעיר – קולנוע אמפי שהיה קולנוע פתוח וללא גג. קולנוע אמפי נפתח ב-1963.

.

תכנית סביבה בה תכנית הבניין היא בצורת טרפז שווה שוקיים (מקור: ארכיון עיריית באר שבע)

.

חזית צפונית (מקור: ארכיון עיריית באר שבע)

.

חזית דרומית (מקור: ארכיון עיריית באר שבע)

.

תכנית מוקדמת של הבניין כשצורתו לא היתה קופסתית כמו שבוצעה (מקור: ארכיון עיריית באר שבע)

.

חתך (מקור: ארכיון עיריית באר שבע)

.

.

הבניין בעל החזות הייחודית בנוף השיכונים והמדבר היה אמנם שונה מסביבתו והדגיש את קולנוע אורות בין הבלוקים הסתמיים, אך השימוש בבטון היה אופייני.

שרון רוטברד שהיה מורה שלי בבצלאל (והסטודיו שהעביר במשותף עם האדריכל דן חסון היה הסטודיו הראשון האיכותי שהשתתפתי בו בבצלאל), פרסם אתמול בבלוג שלו "חלל וכו' וכו'" רשימה שמוקדשת כולה לבטון. במסגרת הרשימה הוא מתייחס כמובן למעמדו של הבטון באדריכלות הישראלית ובין השאר הוא מציין ש"המונוליתיות של הבטון החשוף נמשכה גם אל המוסדות אותן הוא עטף, והחגיגיות הלא-פורמלית של מסות הבטון הסמכותיות בצירוף משטחי הבטון העצומים, הגדירה לטוב ולרע את הציבוריות הצברית ואת הדימוי העצמי של הישראליות הרשמית ושל ערכיה – כנות, דוגריות, ישירות וישרנות אבל גם יובש, חספוס, כוחנות ואטימות. הערכים של ארכיטקטורת הבטון היו הערכים הרשמיים של העולם החדש, הכן והאמיץ שניסו לבנות כאן. יותר משביטאו איזה "אנחנו" ישראלי, הם ביטאו את מה שה"אנחנו" הזה רצה להיות, את האופן שבו רצינו לראות את עצמנו ואת מה שרצינו שנהיה: חשופים, אמיתיים, ישירים, חזקים, ויותר מכול – בלתי הפיכים". עד כאן דברי קודשו.

אורות פעל 30 שנה פחות שבוע. ב-31 לדצמבר 1989 התקיימה בו ההקרנה האחרונה. כפעולה סמלית, ביקשו מפעיליו להקרין בו את הסרט שפתח אותו "הגשר על נהר קוויי" אך לא הצליחו להשיג עותק בזמן והקולנוע נסגר.

והבניין נמכר בסכום המגוכח של 400 אלף דולר ליזם שרצה לבצע כאן פרויקט "פינוי-בינוי" כדי להקים מגדלי מגורים וקניון, אך בינתיים ללא הצלחה. לאחרונה ישנה התעוררות חדשה במאבק לשמירה על הבניין, שעדות לו ניתן למצוא בדף הפייסבוק שמוקדש כולו למאבק והרצון להחזיר לבניין את מעמדו כמוקד תרבותי בשכונה.

.

.

ברשת יש מכתב לראש העירייה שפרסמה לפני שנתיים תמנה עורב (בתה של לוחמת הפלמ"ח נעמי עורב) תחת הכותרת "באר שבע בלי אורות?", וכך היא כותבת לראש העירייה:

"רוביק שלום, אני כותבת לך כדי שלא אצטער שלא עשיתי כלום. מדובר בקולנוע אורות. ילדותי עברה עלי בשכונה ג'. ברח' השלום 56 היה ביתי. אבי, יעקב (בודה) עורב בנה אותו במו ידיו. ה"וילה" הראשונה של באר שבע. בית שהיה בנוי מלבני איטונג עוד לפני שמישהו ידע מה הם הלבנים האלה. בכל ששי בצהריים, בשעה 16, היינו הולכים לקולנוע אורות לראות סרט. בדרך כלל מערבון. כל ילדותי שזורה בקולנוע הזה.

חזרתי לבאר שבע בשנת 2006, לאחר כמעט 30 שנים שבהם גרתי לסרוגין בלוס אנג'לס, תל אביב וירושלים. אחי, איל עורב, לא עזב מעולם את העיר. אבי נפטר לפני כ- 15 שנים, וגם הוא לא עזב מעולם את העיר. אמא שלי, נעמי עורב, תבל"א, עדיין גרה בבאר שבע. כשחזרתי, לפני כ- 6 שנים, נדהמתי לראות את השינוי שחל בעיר. לטובה וגם לרעה. קולנוע קרן נהרס ועליו קמו מגדלים. הבריכה בג' נהרסה ועליה נבנה מלון שמשנה את שמו כל כמה שנים. כיום קוראים לו "לאונרדו". הבריכה הלימודית בשכונה א' ששם היו לנו שיעורי שחייה מבית הספר נהרסה אף היא ועל חורבותיה נבנתה המכללה סמי שמעון.

את קולנוע אורות ניתן להציל. ניתן לשמור עליו. עם קצת רצון, וגיוס כספים אפשר להחזיר עטרה ליושנה. השאלה אם אתה רוצה. השאלה אם אתה מוכן לגייס כספים כדי לשמור על המבנה המדהים הזה. ידוע לי שמשה ינאי מחזיק בזכויות בקרקע. ידוע לי שמשה ינאי מעוניין להקים מגדלים על הקרקע. האם תאפשר לו את זה? האם המחיר שווה? האם תחזור על השגיאה שבהריסת קולנוע קרן ותוותר על קולנוע אורות? אני מקווה שלא. אני מפצירה בך לפעול כדי שבקולנוע אורות יוקם סינמטק, מוזיאון לתולדות באר שבע, מוזיאון להיסטוריה של באר שבע, מתנ"ס… אני מאמינה שניתן לעשות זאת".

בקבוצת הפייסבוק להצלת "אורות", מופיעות מספר הצעות מה לעשות עם בניין בית הקולנוע: (1) מוזיאון (2) בית קולנוע בטעם של פעם (3) מתנ"ס (4) מקום לאמנות חברתית בשיתוף תושבי השכונה (5) סינמטק (6) מתחם תרבות-גלריה-בית קפה (7) בית לדו קיום בין יהודים וערבים (8) שוק איכרים…

.

קולנוע אורות והמרכז המסחרי בתמונה משנות ה-60 (מקור: הארכיון לתולדות ההתיישבות בנגב ע"ש דוד טוביהו)

.

(3) דעתי בנושא: 

לטפל בבניין בית הקולנוע ולמצוא לו פתרון זה נחמד אבל רק בטווח הקצר, כך גם הטיפול במרכז המסחרי שהוא חלק בלתי נפרד ממנו. לדעתי צריך לתת את הדעת על כל השכונה כולה. לבדוק מה יש בה ומהם המרכיבים שלה בהיבטים השונים ורק לאחר מכן לחתור לכיוון הטיפול במרכז השכונתי. לא צריך כאן שיתוף ציבור כי הוא ממילא מייצג רק קבוצות מסוימות ולא תמיד ברורות בשכונה כך שכל מיני כנסים, סקרים ושארטים הם עבודה בעיניים. בזבוז של זמן וכסף ואשליה יקרה.

מי שירצה דוגמה לתהליך העבודה יכול ללמוד מההצעה שהוגשה לעיריית חולון לחידוש שכונת נאות שושנים וגם מההצעה לחידוש שכונה דומה שמופיעה בסוף הספר "שכונה מדינה" שבימים אלה חלק מההצעה מתממש בקרית גת.

המרכז הזה לא צריך ולדעתי לא יכול להיות קניון, אבל הוא כן צריך להתעצב כמרכז שכונתי עם ערכים שייחודיים רק לו. אני לא מכיר מספיק טוב את השכונה אז אני לא יכול לקבוע מה צריך לעשות עם הקולנוע, אבל אני חושב שכן צריך לשמור על הבניין שהוא בסך הכל מעטפת חיצונית שמאפשרת גמישות בחלוקת החדרים והאולם הפנימי שלו וגם בחזיתות המשניות – המזרחית והמערבית. לא צריך לקפוץ ולדרוש בית קפה עם גלריות או שוק איכרים שהם רעיונות טובים, אך קודם נדרשת בדיקה מקיפה ויסודית לשכונה כולה, בשיתוף העירייה וגופים נוספים כמו גופים ממשלתיים ואקדמים.

.

אריאל שרעבי: מודל הצעה לחידוש מרכז שכונה ג' ובניין קולנוע אורות (מקור: אריאל שרעבי)

.

(5) הצעתו של אריאל שרעבי, סטודנט לאדריכלות:

אריאל שרעבי הוא סטודנט במחלקה לאדריכלות במרכז האוניברסיטאי באריאל שבמסגרת קורס למחזור מבנים בהנחיית האדריכל מיכה רונן, הכין הצעה לחידוש מרכז שכונה ג' כולל בניין קולנוע אורות. הרמתי אליו טלפון כדי לשמוע ממנו קצת על הפרויקט שהציע.

ש: למה בחרת דווקא בבניין הזה?

ת: "הכרתי אותו דרך האתר של שרון רז ומשם התעניינתי בתופעה של בתי קולנוע נטושים בארץ. הם בדרך כלל יושבים במרכזי ערים וחיפשתי בית קולנוע כזה. בדקתי קודם בחדרה אך הוא לא היה כל כך מעניין מבחינה צורנית. ב'אורות' מצאתי צורניות מיוחדת מאד".

ש: מה היה חשוב לך לשמור בהצעה לחידוש המתחם?

ת: "היתה חשובה לי הצורניות הייחודית שלו ואותה רציתי לשמור ובתפקוד רציתי אותו כחלק מפיתוח הכיכר. חלק ממנו הפכתי למסך שפתוח לכיוון המרכז, סוג של קולנוע פתוח. כמו שהאדריכל I.M.P. כשהוזמן לתכנן מחדש את מוזיאון הלוברה בפריס, הוא הוסיף פירמידה ששימשה בסך הכל ככניסה למתחם וארגנה אותו מחדש, כך גם אני הפכתי את בניין הקולנוע למבנה הכניסה לכל ההתרחשות במקום, שכוללת מגורי סטודנטים, אמפי עם מועדון וקולנוע סגור, חדרי סטודיו וטיילת עם חנויות. הבניין של 'אורות' לפי ההצעה מלווה את המבקר פנימה אל כל ההתרחשויות היותר גדולות שבהמשך".

את הפרויקט שרעבי הגיש לפני שנה וחצי. היום כשהוא בשנה חמישית וממוקד בפרויקט הגמר שלו, הוא רואה את הפרויקט שלו על 'אורות' כהצעה מוגזמת בצורניות שלה. הוא טוען שהיום היה ממתן את כל הרעש שיצר בהשראת אותם מעויינים או משולשים של 'אורות'. לדעתי, הפתרון הפשטני של מעונות סטודנטים, גלריות, בתי קפה וחדרי סטודיו ששרעבי מציע הוא פתרון פשטני מידי וחבל שהוא לא חשב כיצד להפוך את המרכז למרכז שכונתי שמתאים לחיי היום יום העכשוויים בשכונה, ולמלא חוסרים בשירותים המקומיים ולא להמשיך ולרוקן אותו ולצקת אליו ייעודים שונים בתכלית. כך גם לא הייתי מתחפר באדמה אלא מחייה את מפלס הקרקע.

בכל מקרה, ההצעה שלו מעניינת, מוגשת מצוין (כאן הבאתי רק חלק זעיר מהחומרים שהכין) ולכן יהיה מעניין לעקוב אחרי עבודתו בהמשך. אלא אם כן יחליט לעבוד אצל טיפוסים כמו משה צור או רני זיס וכמו כל האחרים יעבור תהליך סירוס.

(6) תודות:

לסיום ברצוני להודות למירה וזאנה מארכיון טוביהו באוניברסיטת בן גוריון, לאריאל שרעבי מהמרכז האוניברסיטאי באריאל על שהתיר לי להציג את הצעתו לחידוש המתחם וכן את העתקי התכניות שהשיג בעירייה, וכמובן לכם קוראים יקרים שטרחתם לקרוא עד כאן. אחרי שהרשימה פורסמה, הגיב גם בנו של מייסד הקולנוע, צביקה פלצ'נסקי, שהעשיר את הפרטים והוסיף כמה אנקדוטות ששילבתי כאן ולכן תודה גם לו.

.

אריאל שרעבי: חתך בבניין קולנוע אורות על פי הצעה לחידוש המרכז (מקור: אריאל שרעבי)

.

מודל לחידוש מרכז שכונה ג'. את המרכז המסחרי מחליף בניין חדש למעונות סטודנטים ומרכז לסטודנט עם תאטרון פתוח כשבניין קולנוע אורות משמש שער כניסה למערכת תת-קרקעית לשירות הסטודנטים (מקור: אריאל שרעבי)

.

וכעת לתמונות שצלמתי בקולנוע והסביבה:

.

הגן הגדול שבחזית הקולנוע והמרכז המסחרי אמנם ירוקה ומטופחת אבל לחלוטין לא מפותחת. סתם דשא בלי הרבה מחשבה מה יעשו פה

.

מול המרכז ניצב בניין מגורים עם גדר מיוחדת בדוגמה שטרם נתקלתי בה

.

אולי ההשראה לגדר הוא סמל משרד השיכון?

.

אחת מהכניסות למרכז המסחרי. ברקע בית הקולנוע

מיושן ועלוב

.

ספסלים מבונים דווקא יש אך אין צל. וגם כשיושבים כאן על הספסל הנוף הוא הויטרינות המלוכלכות והמסורגות של החנויות

.

מינימרקט אורות – זיכרון אחרון לאורות שהיו פה

.

חניות וחנויות

.

חזית צד של אחד משני מבני המסחר במרכז

.

חזית מזרחית של קולנוע אורות פונה למרכז המסחרי

.

חזית מזרחית פונה למרכז וחזית צפונית בה היתה הכניסה לקולנוע אטומה היום

.

חזית הכניסה הצפונית

.

תנועה דלה של זוגות ובודדים, כולם מדברים וממלמלים ברוסית

.

פעם עמדו פה בתור לכרטיסים

.

סורג הקופות מעוצב כמו החזית

.

הקופות

.

חדר הקופאי

.

המבנה היה מטויח בטיח לבן ובחלקו מחופה באבן גיר

.

קטע מחזית מזרחית

.

במת האולם

.

סידור החלונות בהשראת כנסיית רונשאן בצרפת שתכנן לה קורבוזיה ב-1954

.

אחורי האולם

.

מושבים

.

תקרת בטון בצורת אקורדיון נמתחת בין שתי החזיתות. המעויינים הם למעשה חלק ממערכת קונסטרוקטיבית החוסכת שימוש בזיונים

.

חזית דרומית אחורית

.

מלמטה 01

.

מלמטה 02

.

בטון

.

ובלוקים

.

בחזית בית הקולנוע רחבה המורכבת היום מכביש גישה חד סטרי לחניון רכבים המשרת את הבאים למרכז המסחרי (בעיקר לדואר ולמאפיה)

.

חנות סגורה ותושבת השכונה המחזיקה שקית של קופת חולים

. . .

רשימות נוספות על מקומות בבאר שבע:

בניין הפקולטה למדעים באוניברסיטת בן גוריון

יד לבנים באר שבע

הפירמידה בשכונה ד'

ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון

הארכיון לתולדות ההתיישבות בנגב

בית הכנסת המרכזי של העדה הבבלית ע"ש אליהו חלאסצ'י

כיכר דייכמן באוניברסיטת בן גוריון

* * *