סיבוב בגשר הולכי הרגל בשדרות רוקח שתכנן יעקב רכטר

בדרך לכנס איגוד אדריכלי הנוף בגני התערוכה חציתי את גשר הולכי הרגל שמקשר לפארק הירקון. זהו גשר עליו עבד האדריכל עמרי איתן, אבל הרעיון היה של האדריכל יעקב רכטר אצלו עבד איתן בזמנו, והמהנדס היה אינג' אליעזר שמיר.

"זה אחד המקרים הראשונים ששתפו אדריכל כקובע עיצוב בגשר, כי עד אותו זמן בארץ בעיקר מהנדסים תכננו", נזכר האדריכל גדי הלר, גם הוא עבד אצל רכטר והיה מעורב בעבודה על הגשר שנחנך ב-5 במאי 1988 עם פתיחת יריד "אדם ומעונו" בגני התערוכה. בין עבודותיו הרבות של רכטר ישנה חשיבות מיוחדת לגשר, שעד עתה לא קיבל תשומת לב בהיבט האדריכלי: (1) מדובר בפרויקט תשתיתי בו היה האדריכל גורם מרכזי, (2) הוא אמנם מעוצב בסגנון הברוטליסטי האופייני לרכטר אך יש בו ניסיון להתעדכן בסגנון הפוסט-מודרני, (3) כמו רבות מיצירותיו מדובר במבנה הנצפה היטב ואין אחד בתל אביב שלא חלף על פניו.

ועל כך ברשימה זו.

.

/V\

.

1986: הגשר עם חנוכתו במבט מן האוויר (מקור: אדריכל גדי הלר)

.

מבט מכיוון החניון ומגרש התרגול של רוכבי הקטנועים

.

מדרכי הגשר מונחים בזוית והם אינם מישוריים

.

בכל אחד מקצות הגשר יש רמפה ספירלית נוחה וגם מדרגות במהלך קצר יותר

.

הרמפה בצד הדרומי (בשטח החניון) ארוכה ונוחה יותר מפני שהיה יותר שטח

.

גופי הבטון והמעברים מזכירים זויות מבט ותנועה שניתן למצוא בעבודות אחרות שתכנן האדריכל יעקב רכטר, כמו ככר אתרים

.

מהלך המדרגות הוא קצר יותר וצמוד לגוף הגליל שבמרכז

.

בהשפעת אדריכלות מסורתית יפנית עוצבו קורות בטון בדומה לקורות עץ

.

מבט על הדופן התחתונה של הגשר ושדרות רוקח

.

1986: מבט מהגדה הצפונית של שדרות רוקח (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

המדרגות עם מעקה בטון אטום והרמפה עם מעקה ברזל וזכוכית

.
.

(1) העיצוב

הרעיון העיצובי הוא המאפיין העיקרי של הגשר, שיש בו משהו משחקי בגלל הקרבה ללונה פארק ובא לידי ביטוי במהלך הלולייני המופיע משני צידי הגשר ומקיף גליל בטון. יש בגשר חגיגיות שנוצרה בגלל הקרבה לגני התערוכה ובאה לידי ביטוי בסימטריה שבמרכז הגשר ובתרני הדגלים הניצבים משני קצותיו. המאפיין הויזואלי המרכזי של הגשר הם רביעיית קורות הבטון המסיביות היוצרות זוג משולשים בכל צד. הן אלה שנושאות את המדרך של הגשר. "מהר מאד נוצרה בעיה שכל מיני אנשים ניסו לעלות עם אופנועים על העמודים הנטויים", נזכר הלר, "אני לא יודע אם היו אסונות אבל מהר מאד העירייה שמה מוטות שלא יצליחו לטפס יותר".

הגשר אינו סימטרי ומהלך המדרגות והרמפה בחלקו הדרומי שבשטח החניון רחב ונדיב יותר לעומת המהלך בצדו הצפוני שברחבת הכניסה לגני התערוכה. הסיבה לכך פשוטה – באזור החניה לא היה מחסור של מקום, לעומת רחבת הכניסה בה כל מטר רבוע יקר ולכן המהלך הצטמצם שם. בסך הכל נמתח הגשר לאורך 160 מטרים כולל הרמפות, מתוך זה החלק שמעל הכביש הוא באורך 60 מטרים, בגובה של 4.8 מטרים וברוחב של 6 מטרים.

אלמנט נוסף הוא המעקות המורכבים ממסגרת מלבנית של ברזל צבוע לבן ובמרכזו לוח זכוכית, באופן כזה מזכירים המעקות חלונות, וגם ממשיכים את השפה העיצובית הקלילה של הגשר. במקור שולבו באותן מעקות גם גופי תאורה נסתרים שהפכו את הגשר לאלמנט פיסולי עם רדת החשיכה.

.

1988: הגשר במהלך תערוכת ה-40 למדינת ישראל (צילום: יעקב סער, לע"מ)

.

(2) חוויית המשתמש

לבד מהעיצוב של הגשר, ניתנה תשומת לב לחוויית המשתמש. בגלל הרמפה אין צורך במעלית וגם המהלך עצמו של העליה והירידה קצרים במיוחד, וזאת בשונה מגשרי הולכי הרגל הבלתי נסבלים שפוזרו בתל אביב באותן שנים והצריכו הליכה ארוכה ומאמצים לא מבוטלים ומרתיעים. כל מי שיעלה על הגשר הזה יחוש את הנוחות לעלות עליו, תחושה של רצף הליכה ולא של הפסקה שצריך להתנתק מהמדרכה ולהתאמץ כדי לחצות את הכביש הסואן. הסיבה לנוחות השימוש בו היא הרמפה מצד אחד (השיפוע הוא 7%) ומיעוט המדרגות המקבילות, כשחלק מהעליה מתבצע במדרך עצמו (6%-4%) שעוצב באופן משופע כך ששיא גובהו של הגשר מצוי במרכז המדרך.

.

(3) תהליך התכנון

"אנחנו קבלנו מחברת 'נתיבי איילון' לתכנן מעבר תת-קרקעי והתכנון היה גמור ועמד לפני מכרז", מגלה אינג' אליעזר שמיר, מבכירי מתכנני הגשרים בישראל, כיצד כל העסק התחיל וכיצד נולד הגשר. "לא היינו שבעי רצון מהמעבר התת-קרקעי מסיבות שונות ובעיקר מפני שזה לא היה נראה לנו נכון לעשות מעבר תת-קרקעי במקום הזה, כי בתוך החניון הגדול מי יראה בכלל את הירידה למעבר כשהוא ירצה לחצות את הכביש. אמרנו את זה אבל לא היה עם מי לדבר. באותו זמן יעקב רכטר הגיע למנכ"ל 'נתיבי איילון' לייעץ בנושא אחר והמעבר ברוקח עלה לשיחה. יעקב אמר למנכ"ל שפה צריך לעשות גשר. אז קראו לי ושאלו מה דעתי על מה שיעקב אמר. עניתי להם 'בוקר טוב' כי אנחנו טענו את זה הרבה זמן לפני. אז החליטו להזמין משנינו יחד את תכנון הגשר.

"בהתחלה אמרתי שהגשר יעלה סכום מסוים ולא גבוה יותר מידי בתנאי שלא יהיו השתוללויות אדריכליות. יעקב אמר שלא יכול להיות במקום כזה אטרקטיבי עוד סתם גשר ומהנקודה הזו התחלנו. ישבתי עם יעקב והוא הציג שתי אפשרויות לגשר. אפשרות ראשונה היתה גשר של רמפה שעלתה וירדה עם שלוש קשתות. זו היתה הצעה בארוקית, משהו מאד מסולסל ומוגזם באורנומנטיקה, עם מנורות גן נמוכות, משהו מאד קיצ'י ולא מודרני. יעקב קרא להצעה הזו 'וולט דיסני', כי הגשר נראה כמו קרוסלה. האפשרות השנייה היתה אולטרה-מודרנית – גשר לא סימטרי שתלוי על כבלים כמו נבל. אמרתי ליעקב שאם אביא ל'נתיבי איילון' גשר תלוי הם יזרקו אותי ולא יתנו לי יותר עבודה, כי גשר כזה לא מוצדק כלכלית והנדסית. מצד שני את ההצעה הקיצ'ית יעקב לא אהב וגם ככה היא לא הסתדר בגלל גובה המכוניות. לא ידענו מה לעשות אז הצעתי במקום הקשתות לעשות עמוד באמצע עם שתי קורות וכך יצאו המשולשים. במרכז הכביש יש צינור הספקה של מים בקוטר של 1.2 מטר ולכן במקום להציב עמוד אחד במרכז, הצעתי להציב עמוד מכל צד שיוצא יותר זול ופשוט. יעקב גם ביקש לא לחבר בין שתי הקורות אלא שכל אחת תעמוד בנפרד וכך נולדו המשולשים, ולא טרפז אם היה חיבור למעלה. הראיתי לו שבצורה הזו נקטין מפתחים מבלי שיהיה עובי גדול מידי למסעה. השתדלנו לא לעלות על עובי מסעה של 30 ס"מ [40 ס"מ בצרוף הריצוף, מ"י], כי אם הגשר לא יהיה דק הוא יראה מגושם. כך נולד הגשר משיחה של חצי שעה בסך הכל".

"נתתי ליעקב את העוביים וקבענו שהקורות המשופעות יהיו בחתך משתנה. הוא לקח את המידות וסידר את הפרופורציות. היה רק ויכוח גדול על המעקה. הוא רצה מעקה זכוכית ללא עמודים עם מסעד-יד עליון. בגלל בעיות חוזק וביטחון ובגלל שבישראל לא יצרו זכוכית מחוסמת בעובי של 22 מ"מ, אז לא רציתי את המעקה הזה. היה צריך לייבא כזו זכוכית מגרמניה בהזמנה על פי מידות מדויקות והם היו מגיעים חתוכים בדיוק על פי המידות, ואם היינו מגלים שיש חוסר דיוק בבנייה אז אין מה לעשות והיה צריך להזמין שוב את הזכוכית וזה היה טירוף. אמרתי שאני רוצה תוצרת הארץ, אז הגבלנו את עובי הזכוכית ל-16 מ"מ והיינו צריכים עמודים. אז יעקב תכנן את המעקה ויצא דבר לא רע. בזמן הבנייה באמת היו המון אי התאמות כך שמזל גדול שלא הלכנו על מעקה הזכוכית".

"הגשר עצמו הוא טרומי וזה גם היה אחד ההישגים שלו. גלילי הבטון שבקצוות יש להן חשיבות קונסטרוקטיבית, כי הגשר מתבסס על קורות משופעות ואם הקורות האלה חוטפות מכה חזקה מרכב הן נשברות ומתמוטטות. לכן, תכננו את הגשר כך שהוא ישב על תושבות שמחליקות ואותם שני גלילים מחברים את הקורות המשופעות והן עצמן קורות דרוכות".

"הגשר הזה הוא פסל סביבתי ויש לו נוכחות כי הוא כולו חוץ. לפני כמה שנים העירייה תלתה עליו פרסומות ונלחמתי באותן פרסומות ולא עזר לי שום דבר. אבל לבסוף הודעתי להם שאני מסיר את אחריותי מהגשר, היות והחישובים של הגשר לא לקחו בחשבון כוחות רוח שאותן פרסומות יוצרות, ובגלל זה ביטלו את הפרסומות. רק הכבלים שהחזיקו את הפרסומות נותרו שם, כנראה שהם עדיין לא ירדו מהרעיון של הפרסומות. לפני כמה זמן עלתה מחשבה להוסיף לגשר קירוי. אבל מה ההיגיון פה? שאנשים ילכו לאורך עשרות או מאות מטרים בגני התערוכה או בחניון ומה שישנה להם אלה המאה מטרים מקורים על הגשר? זה יקלקל את כל הסטטיקה של הגשר ואני נגד הקירוי כי רוצים לקלקל אותו. אין כבוד לפרויקט וכל דור בא ולא מעניין אותו מה עשו לפניו. אין עם מי לדבר, יש הרבה אגו בדברים האלה".

"היה לנו כאן דיאלוג יוצא מן הכלל בין אדריכל למהנדס, וכל הפרוצדורה היתה משותפת. הדו-שיח היה קצר מאד אבל יוצא מן הכלל פורה, והתוצאה לפי דעתי יפה מאד", מסכם שמיר. לטענתי כי היה זה הגשר הראשון בארץ בו היה האדריכל גורם משמעותי בתהליך תכנון ועיצוב הגשר, הוא מסתייג ומציין כי כבר ב-1969 עבד עם אדריכל מיכה ברוט על הגשר הראשון שתוכנן לחצות את "נתיבי איילון". אך עדיין, קיים פער משמעותי בערך העיצובי בין אותם גשרים וגם מעמדו של האדריכל היה שונה בין שתי העבודות. לאחר בניית הגשר בשדרות רוקח המשיכו שמיר ורכטר לשתף פעולה בסדרת גשרים ברמת גן.

.

תכנית הגשר (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

חזית הגשר (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

.

"יעקב הוא דמות מאד דומיננטית גם בעיצוב וגם בפירוט, אחד שיודע לעשות מהרעיון הכי מופשט ועד הבורג הכי קטן", מתאר גדי הלר את העבודה עם רכטר ואת חלקו בפרויקט (הוא מדבר בלשון הווה למרות שרכטר נפטר ב-2001). "ככל שהוא ראה שמישהו יכול לקחת יותר אחריות, הוא היה נוטה להעביר את העבודה. בשבילו זה היה כזה שעשוע. הגשר הוא אלמנט מאד מרכזי וזה נכון גם לגבי הטיילת בתל אביב שגם אותה הוא תכנן. מבחינת הקדשת הזמן זה היה כלום, אך מבחינת האימפקט הציבורי זה היה מאד חשוב".

גם האדריכל עמרי איתן מציג נקודת מבט דומה: "יעקב רכטר עשה את הגשר כמין שעשוע פרטי שלו בהזמנת צ'יץ'. כשקבלתי את העבודה הגשר היה כבר מעוצב ואני רק פירטתי אותו. את תכניות הביצוע לגשר עשיתי ב-1982, אך בהמשך הדרך היתה נפילת הבורסה הגדולה והביצוע שלו נדחה ל-1988, כשכבר לא עבדתי במשרד, אך הוא בוצע בדיוק כפי שתוכנן". איתן מוסיף שאת התכנון המקורי עשה רכטר בעצמו בשיתוף אינג' אליעזר שמיר, אך לאחר שאיתן קיבל לידיו את העבודה במשרד, הוא מצא שנכון יותר להפוך את הגשר, בתמונת מראה. הוא הסביר את הסיבות לכך לרכטר: "העמדה שלי היתה שסיבובי הספירלות לא הסתדרו, אז הצעתי להפוך אותו וגם להזיז אותו קצת ממקומו המקורי". רכטר קיבל את דעתו וכך בוצע. מה דעתך על הגשר היום? איתן: "הוא לא כל כך מטופל ונראה קצת מסכן", עונה איתן, "אבל הוא מאד מוצא חן בעיני גם היום".

.

(4) תכנון נוף

התכנון הנופי של הגשר וסביבתו, מופיע בעיקר באזור בו נפגש הגשר עם הקרקע בשני קצותיו. הוא כולל ערוגה מוגבהת ממפלס המדרכה, מוקפת בספסל בנוי היקפי ורציף המצופה בגרנוליט. פיתוח הנוף יש לו גם מטרה יותר משמעותית מנוי. הגינון מסתיר את התרוממות הקרקע בכמה עשרות ס"מ מעל מפלס הרחוב, כך שהעלייה על הגשר מתיחה כבר במרחק של כמה מטרים מהרמפות עצמן, וכך העלייה בו נוחה כל כך.

הספסל כמו גם הערוגה, בכל אחד מקצוות הגשר, מעוצבים בקו חופשי המזכיר כתם או שלולית. המדרכה והרחבה מעוצבים ברשת של קווים בהירים על רקע של ריצוף ורדרד, כשרק במבט מהאוויר ניתן לזהות את הניגודיות של עיצוב הגשר המתאפיין בקווים עגולים ואלכסוניים לעומת רשת הריצוף המאורגנת בקווים אורטוגונליים ובדפוס חוזר. לדברי עמרי איתן את הפיתוח תכנן אדריכל הנוף אורי מילר, אך עם מינויו של אדריכל הנוף גדעון שריג לאדריכל הנוף האחראי על פארק הירקון ב-1983, החליף שריג את מילר והשלים את הביצוע.

.

1986: בבנייה (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

1986: בבנייה (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

1986: הרמפה בבנייה (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

1986: הרמפה והמדרגות בבנייה (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

1986: לאחר השלמת הבנייה (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

1986: לאחר השלמת הבנייה (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

1986: המעקה בו משולבים גופי תאורה (באדיבות אינג' אליעזר שמיר, שמיר פוזנר בראון מהנדסים יועצים)

.

בטון ותרני דגלים

.

המדרך מורכב מגרנוליט בשני גוונים

.

הגליל המרכזי מורכב מגוש בטון מסיבי. אין צורך בגשר במעלית כי הרמפה מתוכננת בזוית נוחה גם לבעלי מוגבלות

.

מבט על הרמפה והחניון גם פארק הירקון ברקע

.

העיצוב בא לידי ביטוי גם בחלוקת המדרך

.

במעקות הברזל שולבו גופי תאורה

.

מבט מהרמפה הצפונית

.

עץ איקליפטוס גדול משתלב בגשר בין הרמפה ובין המדרגות

.

 

פיתוח הצמחייה מושקע יותר בצד של גני התערוכה, לעומת הצד של החניון שחסר כל צמח

.

הרמפה הצפונית

.

הגשר מהגדה הצפונית של שדרות רוקח

.

מבט מרחבת הכניסה לגני התערוכה

.

וברגע שנכנסים לגני התערוכה מופיע הגמל המעופף

רשימות נוספות שכתבתי על אדריכל יעקב רכטר:

(1) מלון דן פנורמה תל אביב

(2) בניין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון

(3) מלון הולידי אין אשקלון

(4) מוזיאון הרצליה לאמנות

(5) בית קרפ בקיבוץ אשדות יעקב איחוד

(6) מלון ענבל (לרום) ירושלים

(7) קולנוע אורות בבאר שבע

(6) בית הבראה מבטחים – אתר בנייה

(7) מלון אלמא (בית הבראה מבטחים)

(8) בעקבות זאב (ויעקב) רכטר בתל אביב

(9) בית אהרן כהנא ברמת גן

(10) בית התרבות והזכרון הלא גמור בקיבוץ ניר עם

שיר לסיום:

.

Life could have been very different then but something changed

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שולי מנספלד  On 11/11/2017 at 19:29

    זה היה לפתיחת תערוכת ה – 40 למדינה

    • מיכאל יעקובסון  On 11/11/2017 at 19:32

      ב-5 למאי 1988 נפתח הגשר וגם יריד אדם ומעונו

    • מרטינה בובר  On 11/11/2017 at 20:41

      לא נראה שמר יעקובסון מוכן לקבל תיקונים בלי להוסיף את האינפוט שלו "אני יודע יותר".

      • מיכאל יעקובסון  On 11/11/2017 at 20:50

        כך דיווח עיתון מעריב ב-6 למאי 1988: "350 מציגים מחכים ל-250 אלף מבקרים ביריד אדם ומעונו שנפתח אתמול בערב בגני התערוכה בתל אביב. לקראת היריד נחנך אתמול גשר הולכי רגל המחבר את מגרשי החניה מצידו השני של דרך רוקח ליריד, והוכשרו 3,700 מקומות חניה מרביתם בתשלום".

  • amitaisandy  On 11/11/2017 at 20:58

    אני בדיוק בגיל המתאים לזכור גם את הבניה וגם את חציית הגשר החדש, זה היה מאוד מרגש.
    זה גם מקרה נדיר שבו אני ממש מחבב את הגשר למרות שהוא קצת ברוטליסטי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: