סיבוב בבית פריד ברחוב אחד העם בתכנון זאב רכטר

הבניין האהוב עלי בתל אביב מהסגנון הבינלאומי הוא זה המכונה "בית פריד" שתכנן האדריכל זאב רכטר ב-1937. היה זה בשיאו של הסגנון ושיאו של שגשוג כלכלי בארץ ישראל. תוך חמש שנים נבנו בעיר ובסביבתה הקרובה אלפי בנייני מגורים משותפים ורכטר שחזר מלימודים ברומא ובפריס, השתלב בהצלחה בתכנון והיה לאחד מהאדריכלים הבולטים.

כבר 81 שנים שבמפגש הרחובות אחד העם, החשמונאים ובורוכוב ניצב "בית פריד", מרחק של עשרות מטרים בודדים משדרות רוטשילד. הבניין הוא קופסה פשוטה, אך באמצעות כמה מהלכים העניק לו רכטר את ייחודו ואת איכויותיו שבזכותם הוא כל כך אהוב עלי. מוזר שעד היום לא כתבתי עליו.

ועל כך ברשימה זו.

.

בעיר הזאת

.

המרוויח הגדול מהמהלך שעשה רכטר בנסיגת הבניין, היה הקבלן שבנה את הבניין הבא ברחוב החשמונאים והודות לנסיגה קיבל מבט לשדרות רוטשילד מכל הדירות

.

הבניין הוא תיבה פשוטה כשהמרפסות הבולטות מקו החזית מעניקות לו את אופיו: לכיוון רחוב אחד העם מרפסות צרות המורכבות מפס דק של מדרך, לכיוון רחוב אחד העם מדרך ומעקות בקצוות כשהמעקה שלאורך המרפסת מורכב מרשת מתכת אוורירית

.

נותרו דלתות הזכוכית המקוריות המייצגות את קשר העין ההדוק אליו שאף האדריכל כך שיהיה מבט רציף בין הרחוב ובין פנים הדירה

.

חזית צפונית צרה פונה לרחוב בורוכוב וחזית ארוכה לרחוב אחד העם ובמרכזה הכניסה הראשית לבניין

.

הכניסה במקור היתה רחבה והורכבה מדלתות זכוכית, אלא שבעת מלחמת העולם השנייה נאטמה חלק מהכניסה על ידי קיר הגנה שהיה זמני אך נותר גם יותר משבעים שנה מאוחר יותר

.

.

(1) תולדות

זאב רכטר כבר קנה לעצמו שם של אדריכל של בתי מגורים כשקיבל ב-1935 את ההזמנה משני בעלי הקרקע – יוסף דיניץ (אביו של שמחה דיניץ) ומשה קרמטינצקי. אלא שמסיבה לא ברורה הוחלפו השניים בפריד. רכטר הכין לשניים תכנית למגרש, אך לאחר ההחלפה ערך שינויים בתכנית. כמו רבים מאותם בניינים שנבנו באותה עת ונקראו על שמם של בעלי הבניין, גם "בית פריד" נקרא על שם בעליו – אריה לייב פריד, יליד הונגריה שהיגר לארץ ובנה בה את ביתו.

.

1935: ההצעה הראשונה לבניין היתה פשוטה יותר מהתוצאה הסופית ובה המרפסות עדיין לא מהוות חלק דומיננטי בעיצוב החזית וגם בית המרקחת עדיין לא מופיע בקומת הקרקע (מקור: מרכז רכטר לאדריכלות)

.

1935: הצעה שונה ומוקדמת שבוטלה (מרכז רכטר לאדריכלות)

.

השטח עליו הוקם הבניין נקרא היה "אדמת רוזנבלט" על שמו של רוכש הקרקע. בתחילת שנות ה-30 הוחל בבניית הבניינים לאורך רחוב אחד העם בעקבות הנחת התשתיות העירוניות. הרחוב נקרא על שמו של אשר צבי גינצברג המכונה אחד העם, תושב הרחוב בין השנים 1927-1922, שביתו נהרס לטובת מגדל שלום. הרחוב מקביל לשדרות רוטשילד, קצה אחד במערב הוא המשך לרחוב שבזי היוצא מנווה צדק, וקצה שני במזרח בחזית של בניין תיאטרון "הבימה", ומשם ממשיך כרחוב תרס"ט.

הבניין המקורי הכיל בסך הכל חמש דירות כשבכל אחת שלושה חדרים: שתי דירות בשתי הקומות העליונות ודירה אחת בקומת הקרקע. לימים נוספו לבניין שתי דירות: אחת בגג ושנייה בקומת המרתף. מחצית מקומת הקרקע יועדה לבית מרקחת, כשבתכנית המקורית יועד גם שטח זה לדירה ורכטר ערך שינוי ברגע האחרון: שני חדרים הפכו לבית המרקחת, חדר אחד למעבדה ושטח המבואה והמטבח הפכו למחסן. בכל האזור לא הותרו עסקים בבניינים, אך לבתי מרקחת בבניינים פינתיים ניתן אישור חריג. ואכן, שנים רבות פעל כאן בית מרקחת ששרת את האזור בנאמנות. פתיחתם של סניפי סופרפארם בכל פינה הובילה לסגירתו, ואת מקומו תפס בית קפה. תחילה היה זה קפה נח וכיום זה קפה בוקה – לשניהם אופי שכונתי, וכזה שמנצל בהצלחה את השטח הפתוח שהעמיד לרשותם האדריכל.

.

1936: חלק מתכנית קומתה קרקע המציג את השינוי שערך האדריכל בדירה בקומתה קרקע הדרומית והסב אותה לבית מרקחת, כשלצידה גינה פרטית קטנה שכיום ממוקם בה בית קפה (גנזך מינהל הנדסה, עיריית תל אביב יפו)

.

מאז הקמתו לא עבר הבניין שיפוץ יסודי ורוב פרטיו נותרו מקוריים: מרצפות, מעקות, דלתות, טיח וכו'. בחינה מקרוב של הבניין מגלה שאין בו סדקים או מפגעים בולטים לעין, מה שמעיד על איכות הבנייה הגבוהה שאפשרה לו לעמוד ללא תחזוקה כבר יותר משמונים שנה.

הכרזתו כבניין לשימור מחמיר לפני כעשרים שנה הובילה לכך שלא ניתן לעשות בבניין כל שינוי.

.

סוף שנות ה-30: חזית הבניין לרחוב אחד העם (גנזך מינהל הנדסה, עיריית תל אביב יפו)

.

שנות ה-90: עדיין יש בית מרקחת בקומת הקרקע והגינה משמשת לחנייה (גנזך מינהל ההנדסה, עיריית תל אביב יפו)

.

.

(2) הבניין

ספק אם היום קבלן היה מוכן לגשת לבנות במגרש עם נתונים כל כך מגבילים. שטח המגרש 401 מ"ר, אך ממדיו לא שגרתיים. למעשה הרוחב של המגרש לא מאפשר תכנון דירה טיפוסית המורכבת ממסדרון המקשר לחדרים. אבל לפני שמונים שנה אדריכלים ויזמים היו מוכנים ליצור גם בניינים פחות שגרתיים והצליחו לעמוד במשימה.

רוחב המגרש בחלקו הצר ביותר הגיע ל-8 מטרים. היות ומגבלת קווי בניין חייבה נסיגה מקו המגרש, נוצר מצב שהבניין בחלקו הדרומי, זה הפונה למפגש הרחובות אחד העם והחשמונאים, הגיע לרוחב של 4 מטרים בלבד. כתוצאה מכך הדירה מורכבת מרצף של חדרים וכמעט ללא שימוש במסדרון. אני משער שבשנות ה-30 כשבדירות כאלה בתל אביב לא גרו משפחות בודדות, אלא הצטופפו שתי משפחות בדירה וחלקו יחד חדרים כמו שירותים ומטבח, החיים היו קשים. אבל תלונות, טענות או יללות לא נשמעו ואפילו לא הופקו סדרות כמו "סלאח פה זה ארץ ישראל".

הבניין מורכב ממסה בצורת תיבה לבנה, כשאת הפלסטיות שלה יוצרות המרפסות התופסות יותר משליש משטח החזית הראשית הפונה לרחוב אחד העם. את המרפסות עיצב האדריכל באופן שתהיינה כמעט שקופות – לכן הוא בנה רק את המדרך וכן את מעקות הקצה, כשהמעקה שלאורך המרפסת מורכב כולו מרשת מתכת לא בולטת, כזו שאינה פוגעת ברצף המבט בין היושבים במרפסת או בתוך הדירה ובין הרחוב. את דלת הכניסה הראשית לבניין תכנן רכטר כבולטת במיוחד הודות לשימוש בלבני זכוכית כפי שניתן לראות כאן בשרטוט החזית. שלוש מדרגות רחבות מקשרות בין הרחוב ובין הכניסה. בפועל בוצעו שלוש דלתות זכוכית גדולות. ובזמן מלחמת העולם השנייה, כשהיה חשש להתקפת מטוסי אויב (חשש שהתממש ובניינים רבים באזור נפגעו וכך גם תושבים), נהרסו הדלתות ונבנה קיר "זמני" שחסם חלק משטח הכניסה ונותר שם עד היום. בקומת המרתף יועד השטח למחסנים לדיירים, אך גם שטח זה הוסב לימים לדירה.

גינה ליוותה את חזיתות הבניין הפונות לרחובות אחד העם – גינה צרה, ולאורך רחוב החשמונאים – גינה רחבה. זה היה מהלך מרשים נוסף שערך רכטר. במקום לקבוע את חזית הבניין במרחק של שניים או שלושה מטרים מקו המגרש כנהוג באזור, הוא ביצע נסיגה שיצרה גינה מיוחדת הפונה למפגש הרחובות. בית המרקחת לא ניצל את הגינה למעט חנייה, אך מאז שנפתח במקומו בית קפה הפכה הגינה לסמלו של המקום וליתרון הגדול. חוץ מיושבי בית הקפה, מרוויחים נוספים של אותה נסיגה הם דיירי הבניין הסמוך שנבנה בשנות השמונים ובשונה מבניינים אחרים ברחוב, זכו במבט פתוח עד לשדרות רוטשילד, יתרון שסביר להניח שיש לו גם משמעות נדל"נית גדולה.

.

1936: חזית לרחוב אחד העם, עדיין ללא השינוי בקומת הקרקע לבית מרקחת, כשהכניסה מודגשת בקיר מלבני זכוכית שלא בוצע. (גנזך מינהל הנדסה, עיריית תל אביב יפו)

.

1936: חלק מהחזית (מרכז רכטר לאדריכלות)

.

1936: חזית אחורית (מרכז רכטר לאדריכלות)

.

כשהייתי סטודנט בבצלאל גרה כאן מיכל לוי שלמדה עיצוב גרפי שנה מעלי וגרה באחת הדירות. לכן היתה לי הזדמנות להכיר מקרוב את איכות תכנון הדירות. רכטר תכנן את שתי הדירות שהן בנות שלושה חדרים, כך שנכנסים תחילה למבואה המקושרת למטבח ושירותים. לאחר מכן עוברים לחדר מרווח שמקושר למעבר צר שיכול לתפקד כמסדרון אך גם באמצעות פתיחת שתי דלתות רחבות של אותו חדר הוא יכול להפוך להרחבה של החדר. ממשיכים לחדר נוסף שהפעם הוא תופס את כל רוחב הדירה/הבניין. אחריו חדר רחצה (לרוב מרכזים "חדרים רטובים" – שירותים ומטבח, אך בדירות בבית פריד רכטר בחר להפריד). הדירה מסתיימת בחדר נוסף שמתפרס על כל הרוחב. באופן זה התאפשר לדירה אוורור מלא משלושה כיוונים. פתיחה של שתי חלונות מאפשרת סרקולציה של אוויר עד כדי כך שאין צורך במיזוג אוויר.

המרפסות או כפי שמכונות בתכנית שהכין רכטר "גזוזטרא", הן חלק מרכזי בדירה. אין להן רק משמעות דקורטיבית בחזית, אלא הן נועדו ליצור קשר הדוק בין הדיירים ובין הרחוב. שתי מרפסות יש בדירה: אחת רחבה ומלווה כמעט את כל שטחה לכיוון רחוב אחד העם, באופן שהחדרים נפתחים אליה. מרפסת צרה וקטנה שנועדה רק לעמידה נמצאת בקצה הדירה, בחלק הפונה לרחוב אחד העם. את הדלתות הפונות למרפסות עיצב רכטר ממסגרות עץ ומשטחי זכוכית. המעקות הורכבו מרשתות מתכת פשוטות ומרווחות, לכן אם יושבים על ספה בתוך הדירה, עדיין ניתן להשקיף על הנעשה ברחוב וגם אצל השכנים ממול.

בגג המבנה נבנו חדרים לשירות הדיירים: חדר כביסה (כמובן שלא היתה בזמנו לכל דירה מכונת כביסה חשמלית), "חדר אטלייה" לאמניות שבין הדיירות, וגם חדר שירותים. לימים הוסבו חדרים אלה לדירה ייחודית שקבלה לרשותה את כל שטח הגג.

.

1936: תכנית קומה – חדר מדרגות במרכז המקשר לדירה מימין ודירה משמאל (גנזך מינהל ההנדסה, עיריית תל אביב יפו)

.

1936: תכנית הדירה הדרומית הפונה לרחובות אחד העם והחשמונאים (גנזך מינהל ההנדסה, עיריית תל אביב יפו)

.

1936: פרט מתכנית קומת הכניסה ובה מופיע פירוט של המבואה לבניין עם המדרגות העולות לשתי הקומות העליונות ומימים מדרגות העולות מקומת המרתף (מרכז רכטר לאדריכלות)

.

.

(3) האדריכל

המקרה של זאב רכטר (1960-1898) הוא יוצא דופן באדריכלות בישראל. את משרדו פתח רכטר ב-1919. בנו – האדריכל יעקב רכטר, ושני חתניו – אדריכל משה זרחי ואינג' מיכה פרי המשיכו את המשרד. ב-1975 נפרדו דרכיהם של רכטר, זרחי ופרי ובראש כל אחד משני המרדים עומדים הנכדים – האדריכלים אמנון רכטר ודוד זרחי וגם הדור הרביעי כבר עמוק בתחום. כך שלמעשה משרד רכטר וגם משרד זרחי אלה שני משרדים שממשיכים מסורת בת 100 שנה של אדריכלות – מקרה יוצא דופן באדריכלות בישראל.

את דרכו הסגנונית החל זאב רכטר עם הסגנון האקלקטי בניסיון לגבש שפה אדריכלית מקומית חדשה המשלבת מגוון של סגנונות: אירופאי ומוסלמי. "בית הכדים" שתכנן ברחוב נחלת בנימין הוא דוגמה לבניין שתכנן באותה תקופה. הוא נסע ללימודים ברומא ובפריס ועם שובו תכנן בסגנון הבינלאומי כש"בית אנגל" בשדרות רוטשילד מייצג את התקופה. בשנות ה-50 לאחר שנחשף לעבודות בסגנון הברוטליסטי, שינה בשלישית את סגנונו ובניינים כמו היכל התרבות בתל אביב (בשיתוף דב כרמי ויעקב רכטר) ובית ההבראה בנצרת (בשיתוף יעקב רכטר ומשה זרחי) הם דוגמאות לתקופה. בעבר פרסמתי כאן מחדש את מאמרו של אברהם ארליק לכבודו של רכטר, וכן טקסט שרכטר כתב בעצמו על תפקידו של האדריכל.

.

חדר המבואה לבניין מחופה כולו באריחים בגוון אפור-ירוק

.

פס של עץ מפריד בין החלק המחופה באריחים ובין החלק המטויח

.

כמו במרפסות גן בחדר המדרגות יש מעקה המורכב מרשת מתכת

.

מאחז יד מעץ

.

ואריחי הקרמיקה מלווים את המדרגות

.

בקומת הקרקע יש דירה אחת בלבד

.

מבט מלמעלה

.

חלונות מלבניים ופשוטים פונים מחדר המדרגות אל הרחוב

.

ומהם ניתן להשקיף על הרחוב והבניין בצד השני של הרחוב שתכנן במקביל האדריכל דב כרמי

.

תודה לאדריכלים אמנון רכטר ורוי גורדון

★

שיר לסיום:

.

★

★

מאמרים נוספים שפרסמתי על זאב רכטר ועבודותיו:

.

(1) הצעה לסיור בין מבנים שתכנן במרכז תל אביב

(2) בית הבראה בנצרת

(3) אברהם ארליק על זאב רכטר

(4) זאב רכטר על תפקיד האדריכל – 118 שנים להולדתו

(5) בית אהרן כהנא הנטוש

★

.