סיבוב בבית אהרון כהנא הנטוש בתכנון יעקב רכטר

נטוש ונסתר עומד בית אהרון כהנא בקצה רמת גן ועל שפת נחל הירקון. עד לפני שנה עוד היה כאן מוזיאון לקרמיקה שפעל 26 שנה, וכעת ממתין הבניין בסבלנות לשיפוץ קטן ועתידו לא ברור. את הבניין תכנן ב-1957 האדריכל יעקב רכטר והיה זה הראשון שתכנן באופן עצמאי, סוג של עבודה בכורה.

רכטר הציג בבית כהנא הצהרת כוונות מובהקת ומכאן חשיבותו האדריכלית: חומרי בנייה זמינים ופשוטים: בלוקים ובטון שנותרו חשופים (לימים נצבעו), מרצפות טראצו בגווני אדום ושחור, ברזל וזכוכית. ההשראה לא היתה מוסתרת והגיעה מהאדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה. לאחרונה מצאתי את הצעתו של האדריכל שמעון פובזנר שהגיש גם הוא הצעה לבית. הצעתו נדחתה, במקומה בוצעה תכניתו של רכטר.

ועל כך ברשימה זו.

.

כהנא צדק

.

מבט על הבית מהכניסה

.

התערוכה האחרונה שהוצגה כאן: במשך שנים רבות הוקדש הבית להצגת תערוכות קרמיקה

.

הבית מורכב משלושה גושים: שני אגפים עם גגות מקומרים ואגף מאונך להם עם גג מישורי

.

הבית שימש כסטודיו לאמן ולכן נושא התאורה הטבעית היה מרכיב מרכזי בתכנון

.

בטון חשוף, בלוקים (שלימים נצבעו בלבן) – אלה החומרים העיקריים מהם עשוי הבית

.

בקומת הקרקע הפונה לרחוב פתחי החלונות קטנים וצרים

.

האגף הדרומי ששימש כסטודיו לאמן מעוצב כמו מחסן כשגג המבנה כמעט מנותק מהקירות באמצעות חריץ צר לאוורור ותאורה

.

(1) הביקור הראשון ב-2004

בשנה השלישית בלימודי אדריכלות בבצלאל הטיל שרון רוטברד, מנחה הסטודיו, על כל סטודנט בקבוצה לחקור וילה. אחד הסטודנטים חקר וילה של פייר קוניג (Pierre Koenig), שהבתים שתכנן בלוס אנג'לס הפכו כבר מזמן לאטרקציות קלאסיות לתיירי אדריכלות. אותו סטודנט גם הספיק לשוחח על תכנון בתים עם קוניג שנפטר כמה שבועות לאחר מכן.

אני הסטודנט היחיד שקיבל בית בישראל וגם כזה שאפשר לבקר בו, כי כל שאר הבתים היו מחוץ לארץ. שמחתי להיחשף לבית שנמצא בקצה רמת גן ועל ההזדמנות לבקר בו. הבית שימש 26 שנה מוזיאון אמנות קרמיקה. קבעתי בזמנו עם אינה ארואטי, מנהלת המוזיאון, ששמחה לעשות לי סיבוב בכל חלקי הבית וגם נתנה לי לסרוק את התכניות. עכשיו לצערי לא מצאתי זכר לעבודה שלי מאז. פניתי שוב למנהלת המוזיאון, שפוטרה שנה שעברה רגע לפני שהמוזיאון נסגר, אך היא לא לקחה איתה חומרים והכל נשאר לדבריה בבית. גם מאיר אהרונסון מנהל מוזיאון רמת גן שהבית נמצא תחת אחריותו היתה תשובה שאין תמונות. לאדריכל אמנון רכטר, בנו של האדריכל המקורי, יש את התכניות שלא נסרקו אך לא נמצאו תמונות.

ביקור שני עשיתי בבית בתחילת העשור. הקימו בחצר מיצב שיועד להיות מוצב שם במהלך הקיץ ואפילו כתבתי עליו בזמנו. להפתעתי הוא עדיין נמצא שם גם היום מוזנח ומתפורר.

.

מבט נוסף על הבית ניתן לקבל כשועלים אל גשר הולכי הרגל הסמוך שחודר אל המגרש

 

עבודת קרמיקה שיצר אהרון כהנא וניצבת מימין לכניסה לבית

.

.

(2) הבית

במרכז המגרש המשולש שוכן הבית: בדופן הדרומית הוא משיק לרחוב אבא הלל סילבר, בדופן מערבית לרחוב רוקח – רחוב המקיף את הדופן של שכונת ותיקים כשלצידו הוקמו שורה ארוכה של מבני ציבור. מצפון משיק הבית לנחל הירקון. בדומה לכל פריסת הרחובות באזור, שהוכתבה ככל הנראה בעקבות תוואי ערוץ הנחל, הרחוב והבית מוטים בכ-30 מעלות לציר צפון-דרום. במקור היה הבית מוקף גדר חיה נמוכה יחסית שהיתה מרוחקת מטרים בודדים מהחזיתות, אך ברגע שהוסב למוזיאון הוקמה גדר סביב כל שטח המגרש העירוני וכך זכה הבית לגן ענק. הגן הזה היה הזדמנות (ולמעשה עדיין) לטובת המוזיאון, אך הוא לא נוצל אף פעם בגלל תקציב מוגבל, וכעת הוא ג'ונגל של שיחים וקוצים.

המוטיב הבולט בבניין הוא קמרון החבית המקרה שניים מאגפי הבית. גגות קמרון היה נפוצים בבתים מתועשים שייצרה בשנות ה-40 חברת רמט (תמונה בהמשך), ושימשו לצרכים שונים. לדברי אמנון רכטר, אביו חזר והזכיר כמבנה משפיע את Maisons Jaoul שתכנן האדריכל השוויצרי-צרפתי לה קורבוזיה בפריס ובנייתו הושלמה ב-1956. הבית מורכב מלבנים אדומות, שלד בטון חשוף ובולט כשקמרונות סוגרים על הקומה העליונה בבית. הקמרון הופיע גם בבית המגורים Villa Sarabhai, שתכנן לה קורבוזיה זמן קצר קודם לכן באחמדאבד שבמערב הודו, וסביר להניח שההשראה באה לרכטר משם (הבית פורסם בכתבי העת ב-1956). הבית שתכנן לה קורבוזיה הורכב מחומרים פשוטים: שלד בניין מבטון חשוף וכל המילואות הורכבו מלבנים שרופות שנותרו גם הן חשופות והיו לחלק עיקרי מהאסתטיקה של הבית. למרות שכל חלקי הבית שתכנן לה קורבוזיה קורו בקמרונות חבית ובלטו בחלקיו הפנימיים שנותרו חשופים, הרי שבחזית לא היה אפילו רמז לאותם קמרונות והבניין היה כולו מעוצב בקווים וזויות ישרות. לה קורבוזיה העניק תשומת לב לקשר בין פנים ובין חוץ ויצר אזורי ביניים בין האזורים השונים, וכן הוא פיתח חצר בנויה שכללה מגלשת מים. במקרה הרמת גני כנראה לא עמד לרכטר התקציב הנדיב, אך הוא לא ויתר על אזור ביניים ויצר אותו בעורף הבית. שם הוא יצר חצר פנימית המוגדרת על ידי שני האגפים התופסים את מפלס הקרקע וכן על ידי האגף העליון. כדי ליצור אינטימיות בחצר הפנימית, הוא הקים קיר מזרחי הזהה בגובהו לגובה קירות חזית הבית ובו הסיר כמה בלוקים כך שנוצרו פתחי הצצה בין החצר ובין הגן, וכך איפשר מבט, מוגבל אמנם בין השוהים בחצר ובין הגן.

.

1957: תכנית קומת הקרקע המקורית – מימין סדנת קרמיקה עם תנור גדול, אגף הכניסה עם המטבח ובעורפו חצר פנימית, ומשמאל מדרגות לולייניות לקומה העליונה וחדר שינה. למעלה תכנית הקומה השנייה עם סטודיו לציור וחדר רחצה (מקור: רכטר אדריכלים)

.

מוטיב שני הבולט בבית הוא החזרתיות. סביר להניח שרכטר עשה פה שימוש במידות חזרתיות אך החזרה על שני האגפים המוארכים בעלי הגג המקומר, אחד בקומת הקרקע ושני מוגבה בקומה השנייה, מעניקים למבנה את הדימוי הייחודי לו. החזות המוקפדת, העיסוק בצורניות ובחומריות וכן הנחת האגפים זה לצד זה או זה על זה ויצירת יחסים ביניהם, שילוב פתחים כמו אקראי ובמיקומים לא צפויים – כל אלה מייצגים את גישתו של רכטר המעניקה תשומת לב משמעותית לטיפול בחזות המבנה. ההיבט החזרתי ליווה את יצירתו של רכטר לאורך כל שנותיה: היא מתחילה ומופיעה כאן, ממשיכה לבית הבראה מבטחים בזכרון יעקב, הילטון תל אביב ובולטת גם בעבודתו המאוחרת כמו בניין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון (עליו כתבתי כאן).

"יש משהו שנקרא 'ראשוניות' והיא מביעה את כל הדבריםש אולי יבואו בעתיד", טוען האדריכל גדי הלר שעבד עם יעקב רכטר במשך כ-30 שנה וליווה אותו בשיפוץ הבית בסוף שנות ה-80. "בבית כהנא ראיתי משהו נעים. בחלל עצמו יש ביטוי מסוג אחר – קמרונות שלא היו ביטוי במודרנה ופה יעקב עשה את הקמרון הקל והצנוע, שהיה מיוחד ומוצלח".

"אני רואה ללא ספק בבית כהנא עבודה ייחודית בנוף העבודות של אבא שלי", משתף אמנון רכטר את מחשבותיו לגבי הבית ומפרט: "יש בו פרטים סטנדרטים של המשרד, אבל הוא גם עושה עבודה שהיא קונספטואלית לחלוטין ומותאמת באופן מושלם לאמן. בוילות האחרות שהוא תכנן באותן שנים אין קמרונות, וזה אלמנט שאולי קשור לחלל יצירה והוא שהפך את החלל לחלל אמנות. הקמרונות אפשרו אור בצורה מסוימת וצורת הבניה היא הוליסטית וסוגרת את הקומפוזיציה, זו התחושה שלי".

.

בית בשיטת רמט, 1943: לפני ואחרי ההקמה (מתוך: הפרויקט הישראלי, 2004)

.

.

(3) תולדות

בתחילת שנות ה-50 ביקש ראש העירייה המיתולוגי של רמת גן, אברהם קריניצי, לאכלס את שכונת ותיקים שבצפון העיר, סמוך מאד לגדות הירקון, באוכלוסיה חזקה ולא רק בוותיקי העיר להם יועדו מגרשים בשכונה. לצורך כך עודד דמויות ציבוריות כמו העיתונאי הרצל רוזנבלום, השוטר עמוס בן גוריון (והבן של ראש הממשלה), המשורר אורי צבי גרינברג וחברי הכנסת יוחנן באדר ויעקב מרידור. כדי לחזק את מעמדה התרבותי של השכונה הוזמנו לגור בה האמנים נתן רפפורט, קוסו אלול ואהרון כהנא.

ב-1955 הוזמנה מהאדריכלים-שותפים שמעון פובזנר ואברהם יסקי תכנית הסטודיו של הפסל נתן רפופורט. השניים תכננו על מגרש בקצה המזרחי של השכונה סטודיו שכלל חדרון שינה, מטבחון ושירותים. שני האדריכלים זכו באותה עת בפרס רוקח על תכנון בית מגורים בתל אביב, והשתתפו בתכנון הספרייה הלאומית בירושלים, אך למרות ההצלחה נפרדו דרכיהם של פובזנר ויסקי, והעירייה פנתה לפובזנר לתכנן בתים נוספים: קוסו אלול (שנהרס) ולאהרון כהנא. כמו במקרה של רפופורט, הבית לכהנא (1957) תוכנן כמבנה סטודיו פשוט: חזיתות אטומות יחסית המורכבות מבלוקים חשופים, גג אסבסט גלי משופע עם פתח אופקי לחדירת אור ואוורור טבעיים. תכניתו של פובזנר לבית כהנא לא בוצעה, ובמקומה בוצעה הצעתו של האדריכל יעקב רכטר שהיתה מורכבת ממנה באופן משמעותי.

.

הצעתו של אדריכל שמעון פובזנר לבית כהנא: דומה לסטודיו שיצר עם יסקי לנתן רפופורט בהמשך הרחוב (מקור: אוסף שמעון פובזנר, באדיבות אדריכל גידי פובזנר וארכיון אדריכלות ישראל)

.

פרספקטיבה: מבנה מחומרים פשוטים וזמינים כמו בלוקים או לבנים וגג פח או אסבסט גלי (מקור: אוסף שמעון פובזנר, באדיבות אדריכל גידי פובזנר וארכיון אדריכלות ישראל)

.

פובזנר תכנן אולם אחד שיועד לציור ולפיסול (מקור: אוסף שמעון פובזנר, באדיבות אדריכל גידי פובזנר וארכיון אדריכלות ישראל)

.

רכטר הגיש את הצעתו לבית כהנא ב-1957. תכניתו הוגשה במקביל להצעתו של פובזנר שנדחתה או אחריה. מהשוואה בין התכניות הצעתו של רכטר גדולה מעט בשטחה הבנוי מהצעתו של פובנזר אך מורכבת ועשירה יותר.

הבנייה הושלמה ב-1962, כנראה אחרי עיכובים ובני הזוג כהנא נכנסו לבית החדש. בעת שקריניצי הציע לצייר ואמן הקרמיקה אהרון כהנא (1967-1905) את הבית, כהנא היה אמן בעל שם וזכה בכמה הפרסים יוקרתיים שהוענקו בישראל (הוא זכה פעמיים בפרס דיזנגוף). כהנא לא לגמרי היה פה, היות והוא חילק את זמנו בין ישראל ובין צרפת, שהצליחה למשוך אליה אמנים ישראלים רבים באותן שנים. הבית שנבנה לו ולאשתו הקרמיקאית (לשניים לא היו ילדים), הכיל חדר מגורים ומטבח עם פינת אוכל, סטודיו לציור וסטודיו לקרמיקה שכלל שולחן עבודה גדול, תנור לשרפת קרמיקה ואובניים. המגרש שהועמד לרשות הבית היה גדול במיוחד וסמוך מאד לנחל הירקון. עד היום ניצב הבית הקטן יחסית למגרש בגן גדול שעומד כעת נטוש ועזוב, וכל מי שמבקר בו יכול לדמיין מה עוד אפשר לעשות פה. האם ההזנחה והניוון להם אחראים מקבלי ההחלטות בעיריית רמת גן, מרמזים על שאיפות נדל"ניות?

.

1972: בית כהנא מוקף גדר חיה נמוכה (תצלום מארכיון הצלם ישראל צפריר, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים)

.

1972: מידא כהנא בעת הצבת שלט "גינת הצייר אהרון כהנא" בחזית הבניין בו גם התגוררה (תצלום מארכיון הצלם ישראל צפריר, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים)

.

רק זמן קצר התגורר כהנא בבית, היות וחלק נכבד מזמנו חי ויצר בפריס וב-1967 הוא נפטר. בבית נותרה האלמנה מידא כהנא שהיתה בעצמה קרמיקאית וייצרה תכשיטים. ב-1971 החלה כהנא לקדם את הרעיון לפתוח את הבית להכשרות בתחום האמנויות השונות, במקביל למגוריה בו. על פי הסכם שהיה לכהנא עם העירייה, היא הועברה בסוף ימיה לבית אבות בהרצליה והבית ננעל כשמידי יום הגיע עובד עירייה שדאג לבית בו גם הוחזק אוסף האמנות הפרטי של בני הזוג שכלל יצירות רבות שיצר כהנא. כיום שמור האוסף, לדברי מנהל המוזיאון מאיר אהרנסון, במוזיאון רמת גן.

לאחר שאלמנתו של כהנא עזבה לבית אבות, הוזמנה ב-1986 אינה ארואטי לסדר ולקטלג את אוסף האמנות של בני הזוג. האוסף היה שמור בבית שעמד סגור ולאחר שנה וחצי היא השלימה את המלאכה, אך באה עם רעיון לפתוח את הבית כמוזיאון לקרמיקה.

ב-1987 התממשה היוזמה להפוך את הבית למוזיאון ולפתוח אותו לציבור הרחב. לצורך התאמת הבית למוזיאון נדרשו שינויים. לעבודה הוזמן שוב האדריכל יעקב רכטר, כשבתור אדריכל אחראי היה גדי הלר. הוא הפך את שני חדרי הסטודיו לחדרי תצוגה כשתנור הקרמיקה הגדול בסטודיו הקרמיקה שבמפלס הקרקע נותר בחדרון נפרד ששימש מעתה למחסן. את המטבח הוא חיסל לטובת מבואת כניסה. החדר ששימש כחדר שינה הורחב בכמה מטרים, הוכשר לחדר תצוגה ונוסף לו סורג ברזל אותו עיצבה ארואטי בעצמה בהשראת "מוטיב של מלאך שהיה מוטיב מאד מקובל בציורי 'בראשית' המופשטים של אהרון כהנא".

"בין שתי הקומות תכנן רכטר מדרגות ספירליות", נזכר האדריכל גדי הלר בביקור הראשון שערך בבית עם רכטר לקראת השיפוץ והשינויים. "זה היה הפרויקט הראשון של יעקב והוא כנראה לא ידע לחשב נכון את המדרגות ונוצרה בעיה של גובה ראש. לכן שמו שם מאוחר יותר כרית קטנה כדי שאנשים לא יפגעו. כשעליתי בפעם הראשונה במדרגות, יעקב עצר אותי והצביע על התקרה עם חיוך נבוך ואמר לי לשמור על הראש כשאני עולה במדרגות". באותה הזדמנות הוא נתן מתנה לבית, תמונת שמן של כהנא שהוא מאס בה והילדים שלו לא רצו בה".

המוזיאון לקרמיקה נפתח בבית כהנא ב-1990 לאחר שארואטי מונתה לתפקיד אוצרת. "הצעד שנקטנו לגבי הקמת המוזאון לאמנות קרמית היה בעקבות היותו של כהנא בקבוצת 'אופקים חדשים', וחבריו לקבוצה כמו יחזקאל שטרייכמן, פנחס אברמוביץ' ועוד, עסקו גם הם באמנות הקרמיקה", מסבירה ארואטי את אחת הסיבות לפתיחת המוזיאון. "חשוב היה לנו לנסות לתת לצד הזה של האמנות מקום. במיוחד שקיים תנור קרמי במבנה המוסיף לאווירה ולאופייה של התצוגה". יותר ממאה תערוכות אמנות קרמיקה הוצגו כאן לאורך השנים. אמנים כמו גדולה עוגן, איריס קדישמן, סטלה להב, דוד מוריס, מוד פרידלנד, יעל נובק והדוויג גרוסמן להמן. התערוכה האחרונה במוזיאון התקיימה ב-2016, תערוכה קבוצתית שנקראה "מעברים חדים".

בשנה שעברה נסגר המוזיאון לציבור.

.

(4) האדריכל

רכטר (1924, תל אביב – 2001, הרצליה) היה בנו של האדריכל זאב רכטר שהשתתף באותן שנים בתכנונם של כמה מבנים בעלי מעמד מרכזי בתרבות הישראלית: בנייני האומה בירושלים והיכל התרבות בתל אביב. יעקב רכטר סיים את לימודי האדריכלות בטכניון ב-1947 במחזור מצומצם שהורכב רק מששה תלמידים, אבל כאלה שהפכו למובילים בתחום: משה זרחי (גיסו של רכטר ושותפו בהמשך הדרך), שולמית ומיכאל נדלר (שהכירו בלימודים, התחתנו ופתחו משרד מצליח), והשניים הנותרים והפחות ידועים – יהושע-יצחק גוירצמן (שתכנן בין השאר את בניין בני ברית ברחוב קפלן בתל אביב) ויוסף אורון (ויסנשטרן). באופן טבעי הצטרף רכטר למשרדו של אביו, כמו גם גיסיו – האדריכל משה זרחי והמהנדס מיכה פרי, וב-1952 הפך לשותף במשרד.

עבודתו הראשונה של רכטר היתה בית אהרון כהנא. אך היה לו ניסיון והיכרות בעבודות עם אמנים. ראשית רבים ממכריו היו אמנים, וב-1952 תכנן עם אביו את הביתן הישראלי בבינאלה בוונציה. בהמשך הקריירה שלו תכנן גם את מוזיאון הרצליה לאמנות.

במקביל לתכנון בית כהנא ב-1957, תכנן רכטר בתי מגורים נוספים והיה שותף בתכנון היכל התרבות. באותה שנה כבר היה עם ותק של עשר שנים במקצוע, בעת בה אדריכלי ישראל היו בעיצומו של תהליך לגיבוש שפה אדריכלית מקומית ורכטר היה לאחד ממנסכיה המרכזיים. השפה התגבשה בעיקר על בסיס של חומר וצורה, אך גם על היחס לטופוגרפיה, אקלים ומורשת תרבותית. היו כאלה שראו את המורשת המודרנית הקצרה והיו כאלה שראו במורשת הפלסטינית מקור להשראה. כששניים מחבריו ללימודים, שולמית ומיכאל נדלר, יצאו לדרך עצמאית עוד בשנות ה-40 ומיד בתום לימודיהם, הם אימצו את האדריכלות הכפרית, ורק לאחר כמה שנים ובעיקר לאחר שהצטרף אליהם האדריכל שמואל ביקסון, השתלבו גם הם במהלך גיבוש השפה האדריכלית המקומית. רכטר לעומתם, ביטא עצמו באופן עצמאי רק ב-1957, תקופה בה האדריכלים בני דורו היו דמויות מובילות במקצוע והצליחו להגיע להישגים לא מבוטלים. כך לדוגמה זכו יסקי ופובזנר כאמור בפרס רוקח, ויחד עם עמיתיהם בני גילם זכו לתכנן את הספרייה הלאומית. מנחם כהן בן ה-25 זכה לתכנן את בניין עיריית תל אביב. צבי הקר ואלדר שרון יחד עם אלפרד נוימן זכו לתכנן את בניין עיריית בת ים, ונחום זולוטוב תכנן את 'גורד השחקים' הראשון בתל אביב.

ברמת גן רכטר המשיך לתכנן. בשנים אלה תכנן את המרפאה המרכזית של קופת חולים ובסוף שנות ה-80 תכנן מעברי הולכי רגל בכבישים מועדים לתאונות. כך תכנן מעבר תת-קרקעי במרכז העיר וכן שני גשרים. את אחד הגשרים קיבל לתכנן ממש בצמוד לבית כהנא. הגשר יועד לתושבי השכונה וגם לתלמידי בית הספר התיכון אוהל שם השוכן בסמוך. את הרמפה הצפונית של הגשר החדיר רכטר אל תוך המגרש של בית כהנא, מהלך שהעניק נקודת מבט חדשה על הבניין, מעין מרפסת המשקיפה על הבית מלמעלה בזוית מחמיאה. מעט לאחר מכן החל לתכנן את שכונת מרום נווה שם תכנן חלק ממגדלי המגורים. הגשר מאריך משמעותית את הדרך ולכן מעטים מאד עושים בו שימוש. הודות לכך יש כוונה לפרק אותו. הפירוק ישחרר את המדרכה הדרומית וגם את נוף הרחוב שכיום נחסם בפרסומת גדולה ולכן המהלך מבורך. אך רצוי שהמהרסים יתנו את הדעת שאת הגשר תכנן רכטר בעצמו שדאג במהלכו ליצור את המרפסת המעוגלת המשקיפה על בית כהנא – ואותה יש לשמור. היא גם מאפשרת מבט מלא על הבית מנקודת מבט שדרכה ניתן הלבין את המהלך התכנוני שערך רכטר באתר.

.

(5) סיבות לכישלון

את המעמד הראוי לו בית אהרון כהנא ברמת גן לא הצליח לקבל מכמה סיבות: (1) לא נכתב עליו מספיק, וכך לדוגמה הוא כמעט ונעדר מספר המאמרים המשובח שיצא על רכטר ("יעקב רכטר – אדריכל", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003) כי חסר בספר פרק על מגורים. (2) הניהול של עיריית רמת גן בכל נושא המוזיאונים בעיר וישנם כמה כאלה, גרר אחריו אל השיכחה גם את הבית. על המוזיאון לאמנות רוסית שתכנן האדריכל נחום זולוטוב כתבתי כאן. לא היה פרסום רציני על התערוכות או הפעילויות במוזיאון, אפילו לא אתר אינטרנט, והבית היה ידוע רק למביני עניין. (3) וכמובן: חוסר העניין של העירייה במורשת הבנויה של העיר, במישור המעשי, הכוללת יצירות של בכירי האדריכלים הישראלים, מבני ציבור ומבנים פרטיים.

.

(6) מה יהיה?

הנושא עדיין לא סגור ענה לי מאיר אהרונסון, מנהל מוזיאון רמת גן, על השאלה מה מתוכנן. בינתיים, מוזיאון רמת גן סגור ועובר שיפוץ ובית כהנא גם הוא סגור והשיפוצים בו צפויים להתחיל בעוד כמה חודשים. מה כוללים השיפוצים? החלפת מערכות מיזוג אוויר וחשמל, ענה אהרונסון והוסיף כי העבודה על הבית נמסרה לאדריכל אמנון רכטר, בנו של האדריכל המקורי והוא אמור להתחיל לעבוד בקרוב, בעוד כחודשיים. העבודה אמורה להסתיים תוך 18 חודשים מהיום. אם יפתחו כאן מחדש גלריה לאמנות קרמיקה יהיה צורך בחשיבה מחודשת ויסודית, בעיקר מצד העירייה. אהרונסון מתנגד לפתיחת בית קפה, אבל מצד יועצת ראש העירייה לנושאי תרבות, אמנות ומוזיאונים יש לחץ להוריד את הגדר ההיקפית של המגרש, לפתוח בית קפה ולרצף חלק משטח הגן.

לפי דעתי ראוי לפתוח בבית גלריה לאדריכלות. ההזדמנות כשצבי אפרת מעורב בשיפוץ המוזיאון וכך גם אמנון רכטר. כשראש עמותת האדריכלים הוא דוד קנפו שהציג כאן בבית את המיצב המהולל – הזדמנות מצוינת לעשות מעשה, כי אחרי הכל לקרמיקה יש שני בתים: ביתן הקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל ובית בנימיני. רכטר תכנן את בית כהנא על פי עיקרון החזרתיות וניתן להרחיב ולהוסיף אגפים לבניין ברוח הבניין המקורי, מבלי לפגוע במקוריותו, וכך להפוך אותו למוקד משמעותי ועשיר יותר.

.

החזית הצפונית היא החזית הפתוחה של הבניין, היא גם זו שפונה אל נחל הירקון, כאן עיצבה אינה ארואטי סורגים דקורטיביים בהשראת מוטיב שהופיע בעבודותיו של כהנא

.

החצר הפנימית מקורה בחלקה

.

 

ספסל בנוי לאורך קיר מחורר הסוגר על החצר הפנימית

.

מחורר

.

2010: מבט מבעד לקיר על מיצב שהוקם באותו זמן

.

אהרון כהנא פיזר מספר עבודות קרמיקה ברחבי הבניין ואחת מהן שולבה בקיר המחורר

.

פתח רחב בחצר הפנימית עם מפרסת דקה ושלוש מדרגות בטון מקשרים לגלריה שבעבר שכן בה חדר המגורים של בני הזוג כהנא

.

2010: מבט מבפנים על החלון הרחב (משמאל) והמדרגות הלולייניות המקשרות לקומה העליונה. חלק מהבניין מרוצץ במרצפות אדומות ובחלק בשחורות

.

2010: כאן שכן חדר המגורים של בני הזוג כהנא וב-1986 הרחיב האדריכל יעקב רכטר את החדר בכמה מטרים כדי שישמש גלריה

.

2010: במקור היתה כאן סדנת קרמיקה של בני הזוג כהנא וכיום היא גלריה. תנור שירפת קרמיקה עדיין ניצב בחלקו האחורי של החדר

.

2010: האולם באגף העליון של הבניין דומה לאגף התחתון במידותיו ובתקרה המקומרת (מימין למטה קצה המדרגות הלולייניות), במקור היתה כאן סדנת הציור של כהנא

.

2010: מבט על הקיר הצפוני בקומה העליונה עם ויטרינות שעיצבה אינה ארואטי

.

בחצר הבניין ניצב עדיין מיצב שנועד להתקיים רק קיץ אחד והוא כיום מפורר, דהוי והרוס

.

את המיצב שמהותו לא ברורה תכנן האדריכל דוד קנפו

.

חורבה

.

2010

.

2010

.

המיצב מורכב מקרונות של מקומות שמהותן לא ברורה: לא מקומות שהייה ולא מעורר עניין

.

ספסל

.

שולחן אוכל בחצר המוזיאון

.

2010

.

2010

תודה לאינה ארואטי, אדריכל גדי הלר, אדריכל אמנון רכטר, אדריכל גידי פובזנר, מאיר אהרונסון, וענבל שמעוני. תודה ליוסי אמזלג על התמונות

רשימות נוספות שכתבתי על אדריכל יעקב רכטר:

(1) מלון דן פנורמה תל אביב

(2) בניין הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון

(3) מלון הולידי אין אשקלון

(4) מוזיאון הרצליה לאמנות

(5) בית קרפ בקיבוץ אשדות יעקב איחוד

(6) מלון ענבל (לרום) ירושלים

(7) קולנוע אורות בבאר שבע

(6) בית הבראה מבטחים – אתר בנייה

(7) מלון אלמא (בית הבראה מבטחים)

(8) בעקבות זאב (ויעקב) רכטר בתל אביב

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שביט  On 12/07/2017 at 13:50

    קריניצי היה רק אחד. ראש העיריה הנוכחי וצוות מרעיתו רחוקים מימי קריניצי האגדים כמו יום ולילה. לרעה.

  • Meir ahronson  On 13/07/2017 at 9:57

    מיכאל. קראתי בעיון את כתבתך המאלפת על בית כהנא. אני חושב שראוי היה לדייק במספר פרטים בקשר לעתידו של הבית. בשיחה שהייתה בינינו אמרתי ואני חוזר ואומר לא יהיה בית קפה בבית כהנא. הוא יחזור לפעילותו הקודמת אלא שהפעם זה יעשה במקצועיות ויביא לידי ביטוי את אהרון ומידה כהנא באותה המידה. אשמח לדבר איתך.

  • איתי  On 14/07/2017 at 17:46

    הייתי שם עם המשפחה לפני כמה שנים. אותי הוא הקסים. מצער מאוד שסגור. יש לקוות שהשיפוץ והשימוש החדש/מחודש יתנו את הכבוד הראוי למבנה מיוחד זה.

  • amitaisandy  On 15/07/2017 at 2:02

    אכן מכוער למופת, התקרות המקומרות נראות כמו הומאז' למחנות הצבא הבריטיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: