את חדר האוכל במשמר דוד תכנן האדריכל אריך ראש את חדרי האוכל בהראל היה זה האדריכל אברהם ארליק ובנחשון תכנן האדריכל חיליק ערד. שניים מחדרי האוכל לא פועלים זמן רב ואחד רק מגיש צהריים לעובדי מפעל באמצעות מזון שמגיע ממקום אחר. בקרתי ביותר ממאה חדרי אוכל וזה שראיתי במשמר דוד לוקח בקלות את התואר המפוקפק "הנטוש והמוזנח ביותר" שראיתי.
חוץ מחדרי אוכל יש עוד מה לראות באותם קיבוצים:
(1) במשמר דוד: יש הרבה מה לראות בסביבה וכבר כתבתי סקירה מקיפה אותה ניתן לקרוא כאן, וגם על שרידי הכפר ח'ולדה ועל הפסל שיצרה בתיה לישנסקי ביער הרצל.
(2) בנחשון: מיהרתי ולכן לא התעכבתי, אבל חוץ מפיתוח הנוף היפה יש גם סטודיו לויטראז' של אברהם שדה שאחת מיצירותיו מקבלת את פני הבאים לחדר האוכל.
(3) בהראל: רצוי מאד לבקר בשרידי הכפר בית ג'יז עליהם כתבתי כאן.
ועל כך ברשימה זו.
.
.
.
(1) חדר האוכל במשמר דוד
השריד האחרון להיותו קיבוץ הוא שלד חדר האוכל. לא קל למצוא אותו, היות והוא מתחבא בקצה היישוב ומערכת הכבישים שבעבר הובילה אליו באופן היררכי (כמו בכל הקיבוצים) השתנתה. היישוב שינה את פניו לחלוטין ושכונת ההרחבה על אופיה הבדלני, השתלטה על הנוף הקיבוצי שאפיין את משמר דוד עד לפני כעשור. חדר האוכל שוכן בנקודה הגבוהה באזור ולמרגלותיו משתרע שדה גדול שכנראה היה פעם מדשאה מרכזית. הבניין נטוש, פרוץ וריק. לפי השילוט פעלה כאן מאפיה שמנהליה ערכו שינויים מפליגים בפנים הבניין, שינויים שרוקנו אותו מכל סממן של חדר אוכל. נראה גם שהבניין עבר התעללות קשה אולי שריפה.
המבנה דו-קומתי ומנצל את הטופוגרפיה. אגף המטבח המתאפיין בגג קמטים הוא חד קומתי, ואגף חדר האוכל כולל חדר אכילה בקומה עליונה ומועדון ושירותים בקומה התחתונה. ישנן שלוש רחבות מרוצפות שמקיפות את חדר האוכל ורחבה תפעולית הצמודה למטבח.
מי תכנן את חדר האוכל?
מתברר שאין כאן ארכיון ובמזכירות היישוב אמרו שבמשמר דוד כבר לא גר מישהו שיוכל לעזור לי. פניתי לאדריכל ויטוריו קורינלדי, שלחתי לו תמונה והוא מיד זיהה:
"אף על פי שמעולם לא הייתי במשמר דוד, על פי התמונות אני יכול לקבוע בוודאות כי מתכנן חדר האוכל הוא אריך ראש. יש דגם זהה לחלוטין (ואולי שמור יותר טוב) בקיבוץ ניצנים. היה לי הרבה קשר עם קיבוץ ניצנים, וידעתי כי חדר האוכל שלהם הוא פרי תכנונו של ראש. כפי שכתבתי לך, זיהיתי בתמונה את הדמיון המוחלט עם המבנה שזכרתי: הוא מתאפיין בגג הקמטים של המטבח, ובניגוד לו בגג השטוח של אגף חדר האוכל. ניתן גם לחוש בטיפול ה"יקה" הסטנדרטי בפרטים, בו ראש שלט כמו ספר 'נויפרט' מהלך. התמונה אמנם מראה הרבה "בלגן", עם תוספות מאולתרות וכו', אבל זה לא מטשטש את הגושים הברורים של המבנה). הייתי מציע לך להגיע לניצנים: תוכל אז להיווכח לגבי חדר האוכל, ותוכל לראות את הבניין היחידי בקיבוץ עם כוונה וערך אדריכלי: בית התרבות וההנצחה – פרויקט של נחום זולוטוב. מלבדו, אין בקיבוץ ניצנים ערכים תכנוניים ראויים לשמם, והכל התנהל בו במין קטנוניות זהירה וקמצנית, שהיא הערובה לחוסנו הכלכלי. הייתי זמן רב "מלווה" שלהם בענייני תכנון שוטף, והיו לי אתם מאבקים כדי לשמור על איזושהי עקביות תכנונית בלי יומרות אדריכליות…".
האדריכל פרדי כהנא, חבר קיבוץ בית העמק ומי שעבד במחלקה הטכנית שנים ארוכות ואף עמד בראשה, מתייחס גם הוא לאדריכל ראש כמתכנן המבנה (יתכן וכהנא, בשונה מקורינלדי, לא זכר את חדר האוכל בניצנים): "במשמר דוד ראש השתמש בגג קמטים למטבח בפעם הראשונה והיחידה. אני פיתחתי את הרעיון עוד בשנות ה-50 (ביוטבתה, ראש הניקרה, אושה וכפר בלום) כאמצעי לקירוי מטבח ללא עמודים, ללא קורות, במינימום בטון וכתעלות אוורור יעילות. משמר דוד היה האחרון. עצוב מאוד…".
.
.
.
.
.
.
.
סרטון קצר מחדר האוכל:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
וכך בונים כאן היום:
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
(2) חדר האוכל בהראל
הדרך להראל עוברת דרך יער ובחורף הוא גם פורח. אחרי שעוברים את השער לקיבוץ יש כמה חורבות ישנות מצד שמאל, וכמה בתים פרטיים חדשים מצד ימין. הכל טובל בעצים גבוהים המטילים צל על סביבתם. הכביש מתעקל בסמוך למשק ושלט ישן מכוון לחדר האוכל. המרכיב הבולט בהראל הוא שטח פתוח וירוק החוצה את הקיבוץ וכולל בתוכו לא רק את המדשאה המרכזית, אלא גם מתקנים שונים, כמו פינת זיכרון, גינות משחק, פיסול ושבילים. הנוי מטופח ומייחד את המקום.
גם להראל אין ארכיון ולא היה עם מי לדבר. את חדר האוכל תכנן האדריכל אברהם ארליק, שעבד כאדריכל שכיר במחלקה הטכנית של תנועת הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר, אך התגורר בתל אביב. קיבוץ הראל אותו הקימה קבוצה של יוצאי פלמ"ח בסמוך לגבול עם ירדן (עד 1967), התפרק בשנות ה-70 ואוכלס שוב. לכן, התעכבה בניית חדר האוכל ועד אז המשיכו להשתמש בצריף גרמני, שכמוהו אפשר למצוא בהרבה מאד קיבוצים. הצריף שמור היטב ועדיין משתמשים בו והוא ממוקם בסמוך. חדר האוכל נחנך ב-1981. שלושים שנה בדיוק לאחר חנוכתו, בשנת 2001 הופרט והפסיק לפעול.
חדר האוכל עומד ריק, אמנם נעול ושמור, אבל כבר לא פעיל. המבנה דו-קומתי, כשבקומה התחתונה פסיפס שיצר דורון ספקטור, חבר קיבוץ הראל. הפסיפס מתאר את סמל קיבוץ הראל אותו עיצב דני קרוון על בסיס סמל הפלמ"ח (במקום חרב יש יונה). בהמשך, כשנכנסים לבניין יש תיבות דואר ולוח מודעות ריק. בקומה העליונה חדר האוכל. המטבח שוכן בצמוד כשבחלק ממנו פועל היום סטודיו לצילום, שלמענו שוקם באופן נאה חלק מאגף המטבח.
בסמוך לחדר האוכל פסל גדול של יגאל תומרקין, ואחריו מועדון לחבר עם יצירת אמנות שיצר עזרא ינוקא, שהיה חבר קיבוץ דליה. דני קרוון סיפר לי לפני כמה חודשים שכאשר גר כאן בצעירותו, הוא נהג לבקר בשרידי בית ג'יז. לכן, המשכתי לבית ג'יז.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

צריף חדר האוכל (צריף גרמני ששימש את מרבית הקיבוצים עד שבנו מבני קבע) משמש היום כמבנה ציבור ונראה שמור היטב
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
(3) חדר האוכל בנחשון
נחשון הוא המקום היחיד שיש עם מי לדבר. חדר האוכל הראשון היה באוהל, השני היה בצריף והשלישי היה בניין שנחנך ב-1967 בתכנונו של חיליק ערד, שכמה שנים מאוחר יותר תכנן את הרחבת הבניין. אולם אכילה מרובע כשתקרת מרכז האולם מוגבהת בכחצי מטר ובחיבור בין שני התקרות מפרידים חלונות אורכיים דרכם חודר אור ואוורור טבעי. חדר האוכל המקורי דו-קומתי: בקומה התחתונה מקלט ששימש מועדון לחבר ותיבות דואר וקומה עליונה לחדר אכילה ומטבח. באולם חדר האוכל המקורי פועל היום כלבו. שמיל מרמלשטיין, חבר נחשון ובכיר מתכנני המטבחים בתנועה הקיבוצית (שנפטר לפני שלוש שנים) פיתח כאן את המטבח, ועד היום אפשר למצוא במטבח העומד היום נטוש וריק את המגשים שעיצב מרמלשטיין והיו פטנט שלו (תמונה בהמשך): במקום מגשים מלבניים, הפינות קטומות כדי שהמגשים לא יתנגשו בעת הארוחה על השולחן.
"ב-1973, כשהגעתי לנחשון מכפר מנחם, כבר דברו על שיפוץ חדר האוכל", נזכרת מירי גורן, חברת נחשון המנהלת היום את הכלבו הפועל בחדר האוכל. "היה צפוף ונראה היה כמו חדר אוכל של בית סוהר, אך היו כל יום שלוש ארוחות ובימי שלישי 'יום סרט' והיו שיחות קיבוץ וחגגו את פסח כש-500 אנשים סעדו בפנים, כשמיטב אמני הקיבוץ קישטו אותו, מאוד פשוט אבל מכל הלב".
ויטראז' שיצר חבר הקיבוץ האמן אברהם שדה (שדמי) מקבל את פני הבאים לחדר האוכל. שדמי עומד היום בראש סטודיו ליצירת ויטראז' בנחשון, שבין השאר יצר את הויטראז' בבית הכנסת הגדול בתל אביב. בשיחה אתו, סיפר לי שדה, כי העבודה בכניסה לחדר האוכל הוכנה ב-1967 מייד אחרי מלחמת ששת הימים והיתה הויטראז' הראשון שהכין בחייו. "כך התחיל המעשה", הוא מספר, "כשנפתח הגבול עם לטרון הלכתי למנזר השתקנים ושם לימד אותי את העבודה הנזיר הזקן באוניברסיטה הגבוהה לויטראז'ים שפעלה שם". מדובר בעבודה מופשטת המשולבים בה מוטיבים מעולם הצומח. שדה גם אחראי לנוי המקורי של הקיבוץ שנותר עד היום. הוא עיצב אותו במסגרת תפקידו בקיבוץ. רק בשביל הנוי שווה לבקר כאן, להתרשם וגם ללמוד.
מתחת לשורת החלונות הפונה למדשאה המרכזית הציבה שושנה לב, אמנית חברת נחשון (ילידת ניו יורק, 1935), חיפוי דקורטיבי. קיר קרמיקה הוצב בתוך חדר האוכל, גם הוא מעשה ידיה של לב והוא היום מסתתר במחסן של הכלבו. גורן דאגה לכסות אותו ביריעת פלסטיק תעשייתית להגנה מפני נזקים.
ב-1978 נחנך האגף החדש של חדר האוכל שנבנה בצמוד לאגף הישן. מתוך רצון שלא לפגוע בזכויותיו של האדריכל חיליק ערד, החליטו בנחשון לתת לו לתכנן גם את ההרחבה. אולם אכילה גדול ומרווח ומתחתיו אולם גדול שתוכנן לשמש כאולם תרבות אך לא הושלם מעולם והחלל הגדול הפך למחסן. ערד תכנן את הבניין עם תקרת בטון גדולה, ובמהלך התכנון הוחלט כי התקרה תהיה קלה, החלטה שלא שינתה את התכנית המקורית ועמודי ענק נבנו באולם התחתון וכן באולם חדר האוכל, למרות שהם בסך הכל נושאים תקרה קלה. ערד הוסיף גם מבנה שירותים ולשטיפת ידיים המכונה "פישטגון", שילוב של פיפי ופנטגון בגלל צורתו המשושה של המבנה. במקור היה אמור להיות מחובר בדלתות זכוכית לבניין חדר האוכל, אך הכסף נגמר והמעבר בין שני המבנים נותר פתוח.
במפלס התחתון נבנה גם אולם גדול שנועד לשמש למכונות מיזוג אוויר. אך לבסוף מעולם לא נרכש הציוד והאולם נותר ריק. בשלב מסוים פתחה בו יעל קיני גלריה לאמנות. לאחר שעברה קיני לנהל את גלריית הקיבוץ בתל אביב, הפך האולם ל"פאב הגלריה". לאחרונה התקבלה החלטה בקיבוץ לסגור אותו.
"חדר האוכל הופרט בשלבים. תחילה שילמו על ארוחה מחיר מסובסד, אחר כך המחיר עלה ואז הביאו קבלן שחשב שאפשר להפוך את חדר האוכל למסעדה וזה לא הלך. עד לפני 15 שנה היו ארוחות שישי עם קבלת שבת משותפת, אבל ברגע שהתחילו להתפרק, ההתפרקות היתה מהירה. ב-2006 עבר הקיבוץ הפרטה ופשוט התמוטט לתוך עצמו. היום כל אחד בתוך עצמו ודואג לפרנסתו".
כלבו נפתח באולם חדר האוכל המקורי שבימים אלה מועתק לאגף המטבח, ובשטח הכלבו יפתחו משרדי הקיבוץ במטרה להחזיר לבניין את מעמדו כמרכז היישוב ולהימנע מהפיכתו לפיל לבן שהולך ומתפורר. אולם חדר האוכל עדיין פעיל ומשמש לארוחת צהריים, המוגשת מידי יום יום בשעה 12 לעובדי מפעל ארן (אריזות נחשון), כשהאוכל מגיע על ידי קייטרינג מבחוץ. פעם בשבוע, ביום ה', מתכנסים כאן וותיקי הקיבוץ לארוחת צהריים משותפת בחדר האוכל.
ב-2011 כשחדר האוכל כבר צלע, החליט במאי פרסומות יליד נחשון, לצלם פרסומת לבנק דיסקונט בחדר האוכל. בפרסומת שבה כיכבו מודי בר און, תיקי דיין ושמואל שילה, מופיע גם קיר ויטראז' גדול שנבנה מפלסטיק צבעוני בחדר האוכל במיוחד לפרסומת ונותר שם עד היום.
.
האדריכל חיליק ערד, חבר קיבוץ סער, תכנן את הבניין וכתבתי כבר הרבה רשימות על יצירותיו: חדרי אוכל ואתרי זיכרון. לפני שנתיים פרסמו יובל דניאלי ומוקי צור את הספר "הבית, המקום" (הוצאת יד יערי) המציג סקירה של יצירתו, אך מהספר נעדרים מספר פרויקטים לא מבוטל כמו אלה המופיעים כאן ברשימה.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

הדואר נמצא היום במבואה לחדר האוכל בקצה שביל הבא מהמשק. במקור התיבות היו מתחת למדרגות בצד השני של הבניין
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.

לפני עשר שנים צילמו כאן פרסומת לבנק דיסקונט (משהו שקשור לסבסוד, בהשתתפות תיקי דיין, משואל שילה ומודי בר און). לצורך הפרסומת בנה הארט דירקטור קיר דמוי ויטראז'. כל הסט נותר כאן בשלמותו
.
.
הפרסומת לדיסקונט שצולמה כאן עם מודי בר און, תיקי דיין ומשאול שילה:
.
.
.
.
.
תודות: לפרדי כהנא, ויטוריו קורינלדי, מירי גורן, יוסי מוצ'ניק, מוטקה בן הלל, דרור ניסן.
.
.
חדרי אוכל נוספים שכתבתי עליהם וכדאי לבקר בהם:
.
גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)
גרופית ומבוא חמה (אדריכלית ארנונה אקסלרוד)
ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)
עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)
ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)
סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)
הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)
שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)
נצר סרני (אמנון כהן)
צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)
כברי (חנן הברון)
כפר בלום (פרדי כהנא)
שובל (שמואל מסטצ'קין)
זיקים (מנחם באר)
מבוא גולן (חנן הברון)
נחשונים (אברהם ארליק)
יד חנה (ישראל גודוביץ)
מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)
חפץ חיים (לא ידוע)
תל יוסף (לאופולד קרקואר)
בארות יצחק (לא ידוע)
נען (שלמה גלעד)
עין גדי (שמואל מסטצק'ין)
בחן (לא ידוע)
גבעת חיים איחוד (לא ידוע)
כרם שלום (ישראל גודוביץ)
מזרע (אפשטיין)
גונן (דוד בסט)
גבעת השלושה (אריה שרון)
שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)
גינוסר (חנן הברון)
גבעת ברנר (רוברט בנט)
גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)
.
תגובות
כתבה מתאימה להלך הרוח הבוקר.
פני הדור והמדינה כפני חדרי האוכל הנטושים.
מסכימה עם הכותבת לפני. תרבות שלמה בחורבות.
כמה שזה עצוב. יכולתי להוסיף לך את קיבוץ האון הנטוש אף הוא. חבל שאין אפשרות להוסיף תמונות יחד עם התגובות.
משמר דוד ממש מזעזע
חבל שדווקא הבית שלי בתמונה 2 במשמר דוד יצא מוצלל…:)
שלום מיכאל,
ביקרתי אתמול במשמר דוד, ביחד עם בני, במסגרת "טיול שורשים", שכן הוריי היו מראשוני הקיבוץ.
ובכן: חדר האוכל איננו נטוש יותר. = ישנן כעת עבודות אינטנסיביות שמטרתן להפוך אותו למתנ"ס של הישוב.
ממה שהתרשמתי בעיניים לא מקצועיות – את המסגרת ישמרוב ואת כל "הבפנוכו" יבנו מחדש. משהו כזה.
שוב: פועלים רבים עובדים שם, וגם קיבלתי על כך הסברים במזכירות.
ברכות. עופר ליבה
"ישמרו". *
האמן עזרא ינוקא היה חבר הראל עד פירוקו בפעם השנייה ואז עבר לדליה.
הייתי שם בששש בשנת 1958-9 ועזרא היה ממש ידידי – היה מסגר ושלח ידו גם באמנות "ברזלית" אח"כ התפתח ליותר מזה.
גידי סיון
גן-שמואל