סיבוב בקיבוץ יגור

בדרך לפתיחת תערוכה במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב, עצרתי לראות מה יש בקיבוץ יגור. כ-1,500 תושבים גרים כיום ביגור (הוקם ב-1922). עובדה זו הופכת אותו לאחד הקיבוצים הגדולים. סיבוב בקיבוץ יכול להסתיים באסון, הקלנועיות שועטות בכל שביל וכביש, ולכן צריך להיזהר. לא שאני רוצה שיתחילו לסלול כאן שבילי קלנועיות, אבל הסכנה ברורה ומיידית וצריך להיות מודע לה.

יגור הוא אחד הקיבוצים עם שפע גדול של מבנים שתכננו אדריכלים ומהנדסים בכירים:

את חדר האוכל של יגור תכנן המהנדס יוסף אידלמן, אבל אחר כך נוספו לו אגפים שתכננו האדריכלים רבקה ורוברט אוקסמן (רבקה היא בתו של אידלמן). על עיצוב הנוף המקיף אותו אחראי היה אדריכל הנוף שלמה אורן (וינברג) שתכנן בין השאר את גן הנדיב. חוץ מחדר האוכל יש את "בית בר יהודה" הסמוך לחדר האוכל, אותו תכנן האדריכל חנן הברון. בהמשך יש את בית התרבות "יד למגינים" שתכנן האדריכל שלמה גלעד עם האנדרטה הקטנה הסמוכה לו.

עוד בסביבה: שרידי הכפר יאג'ור אליו אתייחס בסוף הרשימה. עוד פחות צפוי הוא הישוב רכסים, שם שוכנת ישיבת כנסת יחזקאל בבניין מרשים שתכנן האדריכל ישראל קומט ועליה כתבתי כאן.

ועל כך ברשימה זו.

 

12377980_1181204135242500_5281072759271645931_o

לא טעמת כלום והייתי רעב

.

יגור

מפת התמצאות

.

(1) חדר האוכל

ביקור: בחדר האוכל מטפלים בהכנות אחרונות לקראת ארוחת צהריים של יום שישי. התורניות מסדרות את השולחנות. תנועה ערה בסביבה. באולם המבואה נכנסים ויוצאים חברים שבאים לבדוק את תיבת הדואר וחלק אחר בא לראות מה חדש בלוח המודעות. 80 שנה לאחר תחילת הקמתו, נראה שחדר האוכל הזה ממשיך לעבוד ללא הפסקה.

אבן פינה: בנובמבר 1935 התקיים טקס הנחת אבן פינה. מגילה הוטמנה ביסודות שנוצקו ובה הופיע טקסט שלא רק מעיד על מצב הקיבוץ באותה עת, אלא הוא גם חושף את המעמד שייחסו החברים לחדר האוכל: "בשנת התרצ"ו, בחודש חשוון ה-י"א בו, עם בוא השמש, במעמד קהל גדול של חברים ואורחים, באי כוח ונושאי דברם של מוסדות ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל, התקבצנו, באנו פה, משק יגור, משק שיתופי של עובדים עבריים, לירות את אבן הפינה לבית הקבוצה שישמש מקום לכל הציבור, בית אוכל ובית ועד, מקום אסיפה ושיחת ציבור. רבות צררונו עד שהגענו הלום. תשעה אנשים עלו לפני ארבע עשרה שנה ראשוני יגור לגבעה זו לרגלי הכרמל. ועתה רבו ויעצמו מאוד ויהיו להמון רב: אנשים, נשים וטף – 650 נפש. ויהי כי צר המקום בצריף העץ הישן, המשמש עד עכשיו חדר אוכל – ויחליטו החלטה נמרצת לבנות בית אבן תחתיו, בית מידות, שיכיל את כל החברים, שישמש מקום ליכוד לכל החברים – לחזקם באמונתם, להגביר מרצם לעבודתם בשדות המולדת. חזק בטחוננו כי כאשר ייסדנו עכשיו את הבית, כן נזכה כולנו ששים ושמחים להציב את דלתותיו".

.

יריית אבן הפינה 1935

1935: טקס הנחת אבן הפינה לחדר האוכל (מקור: ארכיון יגור)

.

המהנדס יוסף אידלמן: באופן חריג את חדר האוכל ביגור לא תכנן אדריכל אלא מהנדס. הסיבה לכך היתה שאידלמן באותן שנים היה חבר יגור ולכן העבודה נותרה בבית. הוא נולד במינסק בשנת 1906 ועלה ב-1925 לארץ ישראל לאחר שהיה פעיל בארגונים ציוניים ואף נאסר בשל פעילות זו. הוא היה מהחברים הראשונים ביגור והיה פעיל בתחום הבנייה בקיבוץ. תוך זמן קצר קיבל את אישור החברים ללמוד הנדסה בטכניון וב-1933 סיים את לימודיו. אידלמן הקים בעין חרוד את המחלקה הטכנית של התנועה שנתנה שירותי תכנון לכל הקיבוצים. במסגרת זו השתתף בתכנון מבנים רבים וכן בתכנון ההנדסי של פרויקטי "חומה ומגדל". אידלמן גם היה פעיל בארגון "ההגנה". הוא נשאר בטכניון ולימד שם במשך עשרות שנים. לאחר קום המדינה עזב את יגור ופתח משרד מהנדסים עצמאי בחיפה שהפך לאחד המשרדים המובילים בארץ. אידלמן התמחה בבניין ממגורות, להם היתה בזמנו דרישה גדולה ורבים מהממגורות במושבים, בקיבוצים ובערים – הם תוצר תכנונו. המרשים בהם ממוקם בסמוך לכניסה הצפון-מזרחית של קריית גת. יצירה בולטת אחרת שלו היא הסליק ב"מכון אילון" ב"גבעת הקיבוצים" ברחובות, שהפך ב-1987 לאתר מבקרים. אידלמן נפטר ב-1984. ד"ר מקס רייס, לימים נשיא הטכניון, ספד לו על דפי עיתון 'הארץ': "יש לציין באידלמן שלוש תכונות בולטות: כוח יצירה, דמיון עשיר וחדשנות. הוא סלד מהשגרה ותמיד חיפש את הפתרון הייחודי והטוב ביותר לבעיה שהעסיקה אותו".

 

יוסקה אידלמן

1938: אינג' יוסף אילדמן באתר בניית חדר האוכל (מקור: ארכיון יגור)

.

מעורבות חברים בתכנון: כבר בשלבים הראשונים לתהליך התכנון, התערבו החברים. כך לדוגמה ב-1929 יצא מכתב אל ההנהלה הציונית ובו כתב המזכיר יהודה ברגינסקי: "בהתייעצות עם חברים היודעים בנידון מזה הביעו דעה שלחדר האוכל רצויה יותר רצפת בטון מאשר רצפת בלטות מטעם החוזק… גם אני חושב שהבלטות לא תחזקנה זמן אצלנו כי החברה רוקדת בכל ערב במרץ וּבהתלהבות גדולה. הצעתנו באה כדי לשמור על הרכוש שלכם וכדי למנוע מאיתנו תיקונים שבטח לא נוכל לעשותם מפני חוסר אמצעים". ארבע שנים נמשכה הבנייה עליה ניצח המהנדס יוסף אידלמן. במקביל לבנייה המשיכו החברים לדון על כל פרט. ביומני המשק אפשר למצוא שלושה מהדיונים וההצבעות שהכריעו בפרטים שונים כמו טיח חוץ וגודל מרצפות. כך לדוגמה בישיבה שהתקיימה בדצמבר 1936 נתקבלה הצעת אידלמן לעשות את "טיח החוץ של חדר האוכל מחוספס. הטיח יהיה עם תערובת חול ממחצבות השיש של מטולה עם מלט לבן. זה יהיה, אמנם, יותר יקר מטיח רגיל, אבל יוסיף צורה לבניין ולא יהיה צורך בסיודו". חודשיים לאחר מכן בפברואר 1937 הוחלט על קיום משאל: "הערב יתחיל אצלנו משאל מיוחד במינו על המרצפה הרצויה ביותר לחברים לריצוף חדר האוכל החדש". לבסוף הוחלט כי המרצפות יהיו בגודל של 30 על 30 ס"מ. בינואר 1939 היה ויכוח סוער: "המועצה החליטה ספסלים והאסיפה – כסאות. הוחלט להצביע באסיפה והתוצאות היו בעד כסאות – 127, בעד ספסלים – 77".

.

ריצוף בידיים מקומיות

קבוצת בנות מחברות יגור מרצפת את חדר האוכל (מקור: ארכיון יגור)

.

לקראת גמר הבנייה: אידלמן תפס את המונח חדר אוכל כפשוטו ותכנן חדר מלבני גדול, אפילו גדול מאד. היות והיה מהנדס, ההיבט הטכנולוגי היה מרכזי ולכן יצר מפתח גדול במיוחד ללא עמודים או קירות המפרידים ומפצלים את האולם הגדול. האולם הגדול הורציף נחשב היה ליחיד במינו בארץ ולחידוש. "אחרי שיצקו את הגג וחיכו כחודש שהבטון יתקשה, הגיע הזמן לפרק את הפיגומים והתבניות. כשהתייצבו עובדי הבניין, כולם חברי יגור, לא העז איש מהם להתחיל בפירוק התבניות והפיגומים. זה היה מפחיד מאוד. יוסקה לקח את הכלים והתחיל בעצמו במלאכת הפירוק. לאט לאט הצטרפו אליו הבניינצ'יקים, וההמשך ידוע…". ביומן המשק מיוני 1939 נכתב כי "עבודות הגמר בחדר האוכל מתקדמות בקצב מהיר. כשלוש עשרות ידיים, שוועדת סה"ע [סדר העבודה, מ"י] העמידה לרשות עבודות אלו, עוסקות במלאכת הקודש. העלו בריכת מים רזרבית על הגג, נקבעו הדלתות של מכון האשפה, מנקים את האשפה מסביבו, צובעים את הכסאות, בקיצור: נעשות כל ההכנות לחנוכתו. מוסרים מפה לאוזן כי בקרוב מאוד (ממקורות "חצי רשמיים") תבוא הגאולה, אך מכיוון שכולכם כופרים גדולים ואינכם מאמינים – לא נגלה לכם את המועד המדויק, כי גם זאת לא תאמינו…".

.

בניית חדהא החדש 1937

1937: חדר האוכל בבנייה (מקור: ארכיון יגור)

.

חנוכת הבניין: ביולי 1939 הושלמה הבנייה ולאחר 16 שנים שחדר האוכל פעל בצריף נכנסו החברים לבניין החדש. אמנם כבר בפסח 1937 נערך בבניין הלא גמור סדר ליל פסח, אך רק כעת הושלמו עבודות הבנייה עד תום. למרות השמחה הגדולה בקיבוץ, גרר הפרויקט ביקורת חריפה. הספר הלבן, העפלה, פרעות הערבים – כל אלה עמדו בראש סדר היום בארץ ישראל באותה עת. "בבנייה זו הראתה יגור כי היא קיבוץ גדול, וכל מה שהיא עושה היא עושה בגדול ובראייה קדימה", הגיב לימים לביקורת הלל לויתן, חבר יגור, כשפרסם את "לקסיקון יגור – מבט אישי" ב-2004. עם חנוכת חדר האוכל פרסם החבר חיים טהרלב תחינה המעידה על היחסים בין החברים: "בית אוכל הוא בית בו נמצא את מזוננו, לכלכל גופנו ולהחליף כוח בין עמל לעמל. ויהי רצון, שישמש לנו בית זה, הבנוי מן המסד עד הטפחות בטון-ברזל, מרכז למזון רוחני להזנת נפשנו הצמאה ביחסי חברים הוגנים, לבביים יותר, קרובים, ישרים וגלויים. מי ייתן וככל אשר ימעטו חיכוכי הגוף בחדר האוכל המרווח – ילכו ויפחתו גם חיכוכי הנפש. והלכנו בדרכנו, והמשכנו בשזירת חוטי האחווה והרֵעות שלנו, תוך אמונה הדדית ותוך רצון משותף ועז לבנות ולבצר ככל יכולתנו את המקלט האחרון לנו ולבאים אחרינו מכל קצווי תבל, בדרך שבעת הימים".

עיצוב: אידלמן עיצב את חדר האוכל בצורת קופסה מוארכת, מוארת ומאווררת היטב באמצעות פתחי חלונות רחבים, ומקושר לכל חלקי הקיבוץ באמצעות רשת שבילים המתנקזים לחדר האוכל. לא מדובר היה בקופסה סתמית, היות ובתקרת האולם שהיתה גבוהה במיוחד, הוגבהה התקרה גם לצורך החדרת אור משורת חלונות היקפיים נוספים וגם לקטיעת הרציפות השטוחה היוצרת סתמיות. לימים הותקנה תקרה אקוסטית שכסתה את התקרה כולה והשטיחה לא רק את התקרה אלא את כל אופיו של הבניין.

מאבקים: עובי הקיר החיצוני מעיד על בעיות הביטחון שהיו ליגור והרצון שהמבנה יגן על יושביו. חדר האוכל היה מרכז המאבק עם הבריטים ב"שבת השחורה". החברים התרכזו בו והאנגלים, בעזרת גז מדמיע ושמן רותח, הבריחו את המתכנסים לצד המזרחי, ל"עיגול", שם עמדו המשאיות עליהן העמיסו את החברים, את תלמידי בית ספר ואת וכל מי שהיה בו.

חשש: ב-1954 פורסם בעלון הקיבוץ טקסט תחת הכותרת "איש לאוהלו?". הטקסט מעיד על החשש המתמיד מפני התפוררות הקהילה הקיבוצית וגם על עינם הפקוחה והבקורתית: "בזמן האחרון עדים אנו לתופעה מדאיגה ביותר של ריבוי מספר האוכלים באופן פרטי בחדריהם. צורת אכילה זו היתה לדבר של קבע אצל מספר ניכר מאוד של חברים… אין להשלים בשום פנים ואופן עם 'סידור פרטי' זה, ויש להוקיע את החברים הנוהגים בדרך שלילית זו. צריכה להתעורר תשומת לבנו על שטח חשוב זה בחיינו החברתיים, שהוא – הסעודה המשותפת בחדר האוכל".

המצאה: לצורך הקלה בעבודת שטיפת וארגון חדר האוכל נכנסה לשימוש בחדר האוכל של יגור עגלה מיוחדת להעברת שולחן עם 6 כיסאות ביחד ממקום למקום. ההמצאה הייחודית כנראה היתה פלא, עד כדי כך שב-1956 עיתון "למרחב" בחרו להקדיש לה כתבה: "מה הופתעתי כאשר ביקרתי לאחרונה במשק יגור בשעת שטיפת הרצפה בחדר האוכל הגדול (הכי גדול בכל הקיבוצים!), ולא ראיתי שם כלל בחורים. בחורה אחת הובילה בידה מין עגלה כזאת, הנכנסת מתחת לשולחן, ועל-ידי לחיצה קלה בידית הנהיגה כלפי מטה – היא מרימה את השולחן יחד עם ששת הכיסאות, כמו שהם עומדים, ומעבירה אותם ללא קושי לצד השני של האולם. פלא זה הומצא על-ידי מאיר שמיר (פטרושקה), חבר יגור, שידו רבה לו בהמצאות שונות עוד לפני כן. בעיקר הצטיינו המצאותיו בשעת עבודתו ב'סולל בונה', כאשר לפי יוזמתו הוחלף במקרים רבים העץ מחומר הבנייה והוחלף במתכת. מגדלים למכונות-בטון ניבנו לפי הצעתו מצינורות, וכן פיגומי-בנייה, ציוד ליציקת תקרות ועוד. עתה, עם שובו למשק, עובד הוא בהמצאת שכלולים שונים להקלות בעבודה, שעגלת ההרמה של רהיטי חדר האוכל היא אחת מהם. לפי דברי עובדות המטבח ביגור, הן יקבלו בקרוב גם עגלה שתשטוף את הרצפה ותנגב אותה – בלי שהעובד יצטרך לעשות מאמץ כלשהו". בעקבות הכתבה, הגיעו נציגי קיבוצים אחרים ואחים צעירים למכונה נולדו לשרת חדרי אוכל ברחבי הארץ.

.

עגלה להרמת שולחנות בחדר האוכל ביגור

1956: ההמצאה בפעולה בחדר האוכל של יגור (מקור: ארכיון יגור)

.

שימוש: עד 1984 הונהגה בחדר האוכל צורת הגשה באמצעות תורנים שדחפו עגלות וסבבו בין שורות השולחנות. באותה שונה הוכנסה שיטת ההגשה העצמית. ב-1995 הוחל בגביית תשלום לכל ארוחה. חדר האוכל משמש מאז חנוכתו לארוחות יומיומיות. גם ארוחות חגיגיות נערכו בו בחגים וכן נערכה בו האסיפה הכללית. היום נחגגים בו רוב החגים, מתקיימות בו כל ארוחות הבוקר וארוחות הצהריים, פרט לשבת. בערב שבת מתקיימת ארוחת ערב.

פיתוח נוף: את תכנון חדר האוכל ליוותה תכנית נופית מעמיקה ויסודית אותה ערך אדריכל הנוף שלמה אורן (וינברג), שהיה גם חבר יגור. אורן עיצב טרסות מגוננות בחזית חדר האוכל כשגולת הכותרת היתה "העיגול" – גינה עגולה ושטוחה שעוצבה בצורת כיכר מוקפת שביל/כביש שהיה הדרך הראשונה שנסללה ביגור. "עיגולים" נוספים תוכננו בחזיתות של חדרי אוכל בקיבוצים אחרים, כמו זה ביד מרדכי שמיוחס לאדריכל שמואל מסטצ'קין. האדמה לעיגול ביגור הובאה ממרחקים באמצעות עגלות סוסים. מאז חנוכתו העיגול הוא מרכז הקיבוץ הודות למיקומו בין הכניסה לחדר האוכל, המקלחת וצריפי המגורים הסמוכים והודות לטיפוח הצמחייה שנשתלה והסביל שנבנה בקצהו. עצי הפיקוס העצומים מצלים על כל חזית חדר האוכל והופכים גם היום את המקום לנקודת ציון בולטת ולאחד ממקבצי העצים המרשימים ביותר שקיימים בסביבה הבנויה בישראל. ב-1969 נחנך לצד העיגול "בית בר יהודה" שחיזק את מעמדו. עם שיפוץ והרחבת חדר האוכל, נפתחה כניסה חדשה וגדולה בקצה השני של הבניין, והכניסה הראשית הוותיקה מכיוון העיגול איבדה את מעמדה.

תוספת: ב-1984 הוזמנה מהמהנדס יוסף אידלמן תכנית להרחבת חדר האוכל. אידלמן נפטר באותה השנה אך את העבודה השלימו בתו – האדריכלית רבקה אוקסמן ובעלה האדריכל רוברט אוקסמן. כניסה גדולה ורחבה נפתחה בחלקו האחר של הבניין ואגף אכילה חדש נוסף לחדר האוכל, כזה שהתהדר בחזית בעלת מראה ייחודי. את החזית הוא עיצבו האוקסמנים כמבנה קמטים העוטפים את חדר האוכל והופכים את החזית באמצעות המשחק הצורני ליצירת אמנות.

כיום: חדר האוכל פעיל ומגיש מידי יום ארוחת צהריים חוץ משבת. בימי שישי מוגשת ארוחת צהריים וערב. בשישי הקרוב, למשל, יתקיים בחדר האוכל אירוע מוסיקלי חגיגי לציון שנה לפטירתה של עידית חכמוביץ, משוררת ומלחינה שנולדה וחיה ביגור. בליל הסדר ממשיכה המסורת הישנה ובין כתלי חדר האוכל מתאספים לא פחות מ-800 משתתפים.

.

חדא מקושט

חדר האוכל מקושט (מקור: ארכיון יגור)

.

(2) בית בר יהודה

סמוך לחדר האוכל ניצב מבנה מוארך ואופקי שנועד לשרת את צרכי התרבות של חברי יגור. הבניין קרוי על שם ישראל בר יהודה – חבר יגור, פעיל בתנועת הקיבוץ המאוחד ומי שטיפס בסולם הפוליטיקה הישראלית והגיע למעמד שר התחבורה. גשר הרכבים החוצה את נחל הירקון בקצה רחוב אבן גבירול קרוי גם הוא על שמו. יש פה חדרים ואולמות רבים ובגדלים שונים. מועדון לחבר מושך אליו חברים לאורך כל השבוע – מוגשת בו ארוחת בוקר מידי יום למעט שישי. יש ספרייה וחדרי חוגים.

בזמן הביקור הוא היה חשוך וללא אנשים, כנראה בגלל שעת בוקר של יום שישי. בקומה התחתונה היתה מוצגת סדרת ציורים גרפיים יפה שלצערי אף אחד ששאלתי אותו בקיבוץ לא ידע מי צייר וכנראה שהציורים תלויים בה כבר שנים. בקומה העליונה היתה פזורה במסדרון תערוכה מתחלפת.

האדריכל חנן הברון (2000-1931) הוא שתכנן את הבניין המתאפיין בשימוש בבטון חשוף בהתאם לרוח התקופה. הברון התגורר ביגור בזמן לימודיו בטכניון שם למד אדריכלות יחד עם האדריכלית זיוה ארמוני. ב-1949 היה בגרעין המייסד של קיבוץ רעים במערב הנגב והיה לבכיר האדריכלים בתנועת הקיבוץ המאוחד. יחד עם ארמוני השתתף בתכנון בניין הספרייה הלאומית בגבעת רם ובית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין בתל אביב שנהרס לטובת מגדל דבילי שתכנן האדריכל משה צור. חתך הזהב היה אחד הכלים המרכזיים בתהליך התכנון של הברון, מה שהופך כל בניין שלו ליצירה ששווה להתעכב עליה ולנתח אותה (מה שלא עשיתי עד היום וראוי להקדיש לעבודותיו יתר רצינות). עד היום הצגתי כמה עבודות שתכנן: אולם מופעים במועצה אזורית אשכול, מועדון לחבר בקיבוץ נתיב הל"ה, אולם ספורט בקיבוץ נען, מבנים רבים בקיבוץ רעיםחדר אוכל ובית יגאל אלון בקיבוץ גנוסר, בית דוידקה בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, חדר אוכל בקיבוץ מרום גולןארכיון הקבוצות והקיבוצים בחולדה, וחדר אוכל בקיבוץ כברי.

.

(3)בית התרבות "יד למגינים"

כמו במקרים רבים אחרים בקיבוצים, גם ביגור בחרו להשקיע בהקמת בית תרבות באמצעות כספי הפיצויים שקיבלו חברים שעברו את השואה. למרות שהכסף הגיע מגרמניה לניצולי השואה, החברים התלבטו כיצד להזכיר באמצעות שם הבית את זכרם של "המגינים". ב-1961 היו החברים בשיאו של תהליך התלבטות בנוגע לשם שיש להעניק לבית התרבות: יד למגינים, בית המגינים, בית הבנים, יד לבנים או בית הזיכרון.

את העבודה בחרו ביגור שלא למסור למשרד התכנון הקיבוצי, אלא להוציא את העבודה ולהפקיד אותה בידיו של האדריכל החיפאי שלמה גלעד, שתכנן מבנים רבים בתנועה הקיבוצית. כמו בשאר המקרים, גם הפעם מסירת העבודה לגורם חיצוני לתנועה גרמה להתמרמרות ולמתחים בין יגור ובין התנועה.

בבנייה הוחל ב-1959 והוא נחנך ב-1962 בעריכת ליל סדר חגיגי, אך רק שנה לאחר מכן החלו להעלות בו הצגות. הוא מכיל במה גדולה המתפרסת על שטח של 300 מ"ר. האולם עצמו תוכנן באופן מדורג כך שבפסח ניתן יהיה לפרק את המושבים ולפזר 150 שולחנות מתקפלים (שתוכננו ביגור) לעריכת ליל סדר גדול. סדרים כאלה התקיימו באולם עד לשנות ה-80.

האולם הפך לפופולארי והקיבוץ הצליח למשוך את טובי ההצגות והמופעים אל בין כתלי בית התרבות. ב-1966 נערכה "הצגת ה-100" ובלעון הקיבוץ הופיעה רשימה המפרטת את הישגי האולם. כך ניתן ללמוד כי באותו פרק זמן קצר הופיעו שחקני תיאטרון "הבימה" לא פחות מ-24 פעמים, הקאמרי – 22, האוהל – 5, כמו כן נוגנו כאן 11 קונצרטים, 14 מחזות שהפיק גיורא גודיק ו-13 מופעים מחו"ל.

לצד האולם הוצבה בעת הבנייה אבן גדולה ועליה שמות חללי יגור. השם האחרון המופיע בה הוא של יאיר פלד ז"ל, שנהרג ב-1959. פלד היה בן יגור ומפקד סיירת צנחנים ונרצח בעת ניווט עצמאי סמוך להר שגיא על הגבול עם מצרים.

כיום האולם מוגדר כאולם אזורי והפעילות בו רציפה. הוא עבר שינויים שכבר בחזית בולטים ובהם צביעת החזית והסתרת חלוקת המסה הגדולה וכן תוספת מבואת כניסה הבולטת היטב מקו חזית הבניין המקורי. במקור נבלעו האנשים בפתח נמוך וכהה וגש הבניין נראה היה כמו סלע גדול שנח על הקרקע. כיום בגלל הצביעה ובגלל תוספת המבואה הבולטת הפך הבניין לסתמי ואיבד את האיכויות שאפיינו את החזית המקורית שעיצב האדריכל. הפעילות באולם מרשימה: בין השאר יופיעו בו בשבועות הקרובים ירדנה ארזי עם הגבעתרון, להקת המחול הקיבוצית, ענבל פינטו ואבשלום פולק, ההצגות "גורודיש" עם נתן דטנר, "חתולה על גג פח לוהט" עם מיה דגן, "רומיאו ויוליה" עם תום אבני, "חולה אהבה משיכון ג'" עם שלום מיכאלשווילי ו"פרק ב'" עם מיכל ינאי".

האדריכל שלמה גלעד (2005-1922) היה מבכירי האדריכלים ומשרדו פעל בחיפה והופקד על תכנון פרויקטים רבים בתנועה הקיבוצית. כתבתי על פרויקטים רבים שהוא תכנן: בין השאר חדרי האוכל בגשר הזיו, שדה בוקר, נען ורמת השופט. בכברי תכנן אולם ספורט. אך עבודותיו היותר ידועות הן שכונת יזרעאליה, מגדל אשכול באוניברסיטת חיפה, אולם הקמרון במועצה אזורית עמק המעיינות ומרכז פנורמה בחיפה. על פינוי משרדו כתבתי כאן.

.

(4) תוספת שמציין האדריכל פרדי כהנא וראוי לבקר בהם בהמשך:

"בכניסה לקיבוץ עומד מבנה שתכנן אריך מנדלסון שמזמן היה צריך "לשמר" אותו – לא משהו מיוחד אבל בכל זאת. אדריכל די ידוע שלימד בטכניון ושכחתי את שמו כעת, תכנן ביתן כיתות לבית ספר תיכון אזורי ראשון. מבנה מאוד מעניין. גם על כך הצטערנו שלא המחלקה היא שתכננה אותו.

"על מדרון ההר הוקמה "שכונת ההר" בתחילה תוכננה על ידי חנן על פי דגם השכונה המפורסמת בבזל. מאוחר יותר אני הכנתי הצעה מפורטת יותר ומותאמת לצורכי הקיבוץ. ברם, היה לי וויכוח חריף עם חברי יגור על כך שטענתי שהדירות חייבות להיות מתוכננות ללינה משפחתית, אפילו בשלבים ויגור לא קיבל את זאת בטענה ש'אצלנו לא יהיה'… הבינוי המדורג בסוף אכן איפשר תוספת חדרי ילדים. אסתר בקשטנסקי תכננה את הפרויקט לביצוע – שכונה צפופה ומרוכזת, מותאמת למדרון חזק, ייחודית בזמנה שלא קיבלה את הפרסום הראוי לה.

"ביגור גם בנו את המגורים תלת-קומתיים הראשונים. ביגור גם קם בית אבות הגדול הראשון בתנועה, לפני כמה שנים ביקשתי מדוד ילין לתעד את המהלך כולו אך עדיין לא עשה. בשנות ה-80 ביצעתי רה-תכנון של יגור שלמעשה קבע את התפתחותו של הקיבוץ לשני עשורים הבאים, אולי עד היום. לסיום, יגור מהווה דוגמה מובהקת של 'הקיבוץ הגדול והגדל' כחלופה: 'לא עיר לא כפר' וגם לא פרבר".

.

(5) יאג'ור

אחרי שהתייחסתי לאוכל ולהצגות אתייחס לשכנים שבעקבות שם כפרם נקרא הקיבוץ. כך מספרת לימים אחת מבנות הכפר: "כשהתחילה המלחמה, אנשי קיבוץ יגור אמרו לנו לא לצאת מהכפר. אבל האנשים ביאג'ור פחדו אחרי מה שקרה בבלד אלשיח' וחואסה", מספרת פאטמה מחמד חסרי, ילידת 1939, בראיון שערכה ראנין ג'ריס ב-2012. את הראיון המלא ניתן לקרוא כאן. "שמענו שהיהודים היו בוקעים את בטן הנשים. בני משפחת יונס, זו שאבא שלי קנה ממנה אדמה, עזבו את ביתם יחפים ובבגדי השינה. למה? מתוך פחד".

איך היו היחסים בין תושבי יגור ושכניהם ביאג'ור? "היחסים היו יותר טובים מהיחסים בין קיבוץ יגור ובלד אלשיח'. בלד אלשיח' היה מקום עם הרבה פוליטיקה, והייתה בו תנועת התנגדות" נזכר דאוד מחמד חסרי, אחיה של פאטמה ויליד 1932. דרך אגב, קיבוץ יגור בהתחלה שמו היה שומריה. אז זה היה קיבוץ קטן שגרו בו כמה אנשים. כשהייתי ילד קטן הייתי הולך לשומריה להסתכל איך הם מלמדים את הילדים ומראים להם את העתיקות".

איפה תושבי הכפר היום? "בכל מקום. עכו, חיפה, נצרת, כפר מנדא, שפרעם, ג'נין, ירדן ולבנון. רוב תושבי הכפר עזבו מחוץ לגבולות הארץ. ואם אבא שלי לא היה בכלא, אולי גם אנחנו היינו מגיעים לירדן או לבנון", עונה פתחי מחמד חסרי, האח השלישי במשפחה. פתחי יליד 1936 וכמו שני אחיו מתגורר כיום בשפרעם. פאטמה מוסיפה: "קרובי המשפחה שלנו שהיו בחיפה, סבתא עליא ודודיי עבד אללטיף וסאלח, גורשו באוניה ללבנון".

.

חדא מקושט לפסח

קישוטים לפסח (מקור: ארכיון יגור)

.

כנס בחדא

כנס (מקור: ארכיון יגור)

.

כנס בחדא2

כנס (מקור: ארכיון יגור)

.

סדר פסח בחדר האוכל ביגור שנות ה-60

שנות ה-60: סדר פסח (מקור: ארכיון יגור)

.

סרט בחדא

הקרנת סרט (מקור: ארכיון יגור)

.

חדא שטיפת רצפה 1970

1970: שטיפת רצפה (מקור: ארכיון יגור)

.

בזמן ארוחה

שנות ה-70: ארוחה (מקור: ארכיון יגור)

.

יגור-העיגול 1938

1938: מבט על מרכז הקיבוץ – "העיגול"+חדר אוכל (מקור: ארכיון יגור)

.

יגור-עוד מבט מלמעלה 1938

1938: מבט על מרכז הקיבוץ – "העיגול"+חדר אוכל (מקור: ארכיון יגור)

.

יגור-העיגול -שנות העשרים

שנות ה-20: העיגול – גינה עגולה בכניסה לחדר האוכל (מקור: ארכיון יגור)

.

חדר האוכל-1952

1952: העיגול והכניסה הראשית לחדר האוכל. ברקע הכרמל (מקור: ארכיון יגור)

.

העיגול3

העיגול בגרסה אחרת (מקור: ארכיון יגור)

.

סביל בעיגול-צילום שרגא עוגן

הסביל בעיגול ומאחור האתר בו נבנה לימים בית בר יהודה (צילום: שרגא עוגן, מקור: ארכיון יגור)

.

400

הסביל בפעולה וברקע חדר האוכל (מקור: ארכיון יגור)

.

העיגול2

פיתוח הנוף בכניסה לחדר האוכל (מקור: ארכיון יגור)

.

כיום:

.

DSC07157

חדר אוכל ימינה

.

DSC07155

"העיגול" הוא מדשאה עגולה עם סביל קטן שלא פועל. ברקע "בית בר יהודה" שתכנן האדריכל חנן הברון

.

DSC07057

"העיגול" וברקע בניין חדר האוכל בתכנון אינג' יוסף אידלמן

.

DSC07143

מדרגות רחבות ועמוקות במיוחד מובילות אל הכניסה הראשית של חדר האוכל (זמנים השתנו והיום זו כניסה משנית)

.

DSC07145

הכניסה הראשית המקורית

.

DSC07141

קטע חזית חדר האוכל

.

DSC07147

הכניסה

.

DSC07148

דלתות העץ המקוריות עדיין כאן

.

DSC07153

חצר תפעולית בצמוד למטבח

.

DSC07102

משמאל חדר האוכל ומימין בית בר יהודה

.

DSC07103

חזית האגף החדש של חדר האוכל מ-1983 שתכננו האדריכלים רבקה ורוברט אוקסמן

.

DSC07104

קליפות בטון

.

DSC07108

ספסל בנוי לצד הכניסה החדשה לחדר האוכל

.

DSC07110

בכניסה

.

DSC07112

מבואת הכניסה החדשה לחדר האוכל: דואר, שטיפת ידיים ולוח מודעות

.

DSC07111

דואר

.

DSC07114

לוח מודעות 01

.

DSC07113

לוח מודעות 02

.

DSC07115

לוח מודעות 03

.

DSC07116

לוח מודעות 04

.

DSC07117

לוח מודעות 05

.

DSC07121

תכנית הקיבוץ

.

DSC07119

שטיפת ידיים ותליית מעילים

.

DSC07118

האור חודר מהגג

.

DSC07125

תכנית הישיבה תלויה בכניסה לחדר האוכל

.

DSC07120

תפריט

.

DSC07122

שעות פתיחה

.

DSC07124

הגשה עצמית

.

DSC07149

מרצפות הטארצו המקוריות עומדות היטב במבחן הזמן

.

DSC07126

שולחנות וכיסאות: אולם מלבני גדול וגבוה

.

DSC07132

נאון

.

DSC07138

מתחת לכל חלון יש שטח שיכול לשמש לאחסנה

.

DSC07135

הכניסה הישנה

.

DSC07134

דפנות הכניסה הישנה מחופות בלוחות עץ

.

DSC07127

באגף החדש 01

.

DSC07129

באגף החדש 02

.

DSC07130

עמודים מצופים גרנוליט

.

DSC07128

אור טבעי חודר מהגג

.

DSC07151

ביציאה מעל המגשים הנקיים מחייכים החברים הוותיקים

.

DSC07150

מזלגות תוצרת מכסף – קיבוץ ניר עם

"בית בר יהודה" נחנך בשנת 1969 בתכנון האדריכל חנן הברון. הבניין קרוי על שמו של ישראל בר יהודה (אידלסון) שהיה חבר יגור וגם חבר כנסת, שר התחבורה ושר הפנים. על שמו גם "גשר בר יהודה" מעל נחל הירקון בקצה רחוב אבן גבירול בתל אביב. יש כאן ספרייה, מועדון חברים, מועדון צעירים, חדרי חוגים והתכנסויות ובמסדרונותיו תערוכות מתחלפות.

DSC07055

הסביל והעיגול וברקע בית בר יהודה

.

DSC07072

בית בר יהודה

.

DSC07099

בטון וזכוכית

.

DSC07096

מרפסת לאורך הקומה העליונה

.

DSC07060

מבט מהמדשאה הקטנה שבחזית הבניין

.

DSC07061

על חזית הבניין נחשף המודול הקבוע שעל פיו תכנן האדריכל חנן הברון את הבניין

.

DSC07063

את עבודת האמנות יצר ב-1972 יעקב שטיינר אדר, חבר יגור עד 1973, אז עזב את יגור לטובת צפת

.

DSC07062

חתימת האמן בתחתית אחת העבודות

.

DSC07068

בטון חשוף

.

DSC07070

מלמטה

.

DSC07067

חזית אחורית עם קצת צבע שדהה

.

DSC07066

חזית אחורית

.

DSC07083

בבניין: על היקרות עבודות אמנות גרפיות יפות במיוחד

.

DSC07074

ניסיתי לגלות מי הצייר אך לא הצלחתי

.

DSC07075

יש חתימה אבל כנראה שהיא תוספת של משהו שסתם השתעמם

.

DSC07079

0:

.

DSC07081

|-:

.

DSC07091

מסדרון

.

DSC07084

האדריכל חנן הברון חזר ועשה שימוש בדלתות שתכנן בצעירותו ובאותן שילב בכל עבודותיו. דלתות לא אטומות אלא מאפשרות ליצור כמה מצבים

.

DSC07085

מבט מבעד לדלת על אחד החדרים

.

DSC07086

מסדרון

.

DSC07089

חדר

בית התרבות "יד למגינים" נחנך ב-1962 או 1963 ותכנן אותו האדריכל שלמה גלעד. מבנה גדול ומונומנטאלי עם רחבה גדולה בחזיתו. הבניין נשען בקצותיו על קיר מחופה אבן מקומית שבהמשך משתלב בה אתר זיכרון המורכב מסלע גדול. הבניין עבר שינויים מפליגים בחזית הבניין. הוא היה סגור בעת הביקור ולכן לא נכנסתי ולא ראיתי את האולם.

.

יד למגינים מראה כללי

חזית יד למגינים, 1963 (מקור: ארכיון יגור)

.

DSC07044

צביעת החזית ומבואת הכניסה הלבנה הם תוספות מאוחרות המשנות בעיצוב הבניין המקורי

.

DSC07052

הכניסה עם קלנועית

.

מראה כללי עם נוף הכרמל

1960: בבנייה וברקע הכרמל (מקור: ארכיון יגור)

.

מראה מבפנים

1963: האולם (מקור: ארכיון יגור)

.

מבפנים1

1963: האולם (מקור: ארכיון יגור)

.

האולם מבפנים

1963: האולם (מקור: ארכיון יגור)

.

האולם ערוך לסדר פסח

האולם ערוך לסדר פסח (מקור: ארכיון יגור)

.

אבן הזיכרון ביד למגינים

אבן הזיכרון ביד למגנים (מקור: ארכיון יגור)

.

DSC07049

2015: אבן יד הזיכרון כיום

תודה לנטע חכמוביץ'. את הצילומים ההיסטוריים שמקורם בארכיון יגור צילמו חברי הקיבוץ ערי גלס, שרגא עוגן ורוברטו ורדי.

חדרי אוכל נוספים עליהם כתבתי וכדאי לבקר:

.

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, חיליק ערד)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

נצר סרני (שמשון הלר)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

כברי (חנן הברון)

כפר בלום (פרדי כהנא)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

זיקים (מנחם באר)

מבוא גולן (חנן הברון)

נחשונים (אברהם ארליק)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

חפץ חיים (לא ידוע)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

עין גדי (שמואל מסטצק'ין)

בחן (לא ידוע)

גבעת חיים איחוד (לא ידוע)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גונן (דוד בסט)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

גינוסר (חנן הברון)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

שיר לסיום:

.

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שלגיה  On 16/01/2016 at 19:15

    חדר האוכל יפיפה. אוקסמן האלה או איך שקוראים להם קלקלו עם הקליפות שלהם. קבעתי עם חברה שנשחזר את הטיולים שלך,אבל אז היא הכירה מישהו. אז בשבוע שעבר נסעתי לעתלית,בלעדיה. איך מקום שיש לו ים ,יכול להיות כל כך מכוער. אוסף של בתים מכוערים .

  • amitaisandy  On 18/01/2016 at 0:54

    אבל מה עם צילום של המכונה להרמת השולחן והכסאות?!

  • ורד וולך  On 18/01/2016 at 10:05

    לגבי בר יהודה, הוא הונצח גם בכביש הראשי המחבר את נשר לחיפה, ונקרא דרך בר יהודה. לא בטוחה שעד היום שימרו את השם.
    הזכרת לי נשכחות, כילדה שגדלה בשכנות, בשכונת גבעת נשר (פנינה שממליצה לך לבקר בה), "יד למגינים", היה האולם בו ראינו מופעים, בין השאר את צביקה פיק עם "שיער"….

  • ישראל וולק  On 18/01/2016 at 19:54

    הכתבה מעניינת מאוד ביחוד אותי כבן וחבר יגור מבוגר. רציתי להוסיף כמה פרטים.
    בתחילת שנות ה-80 הייתי שותף בהקמת מיזוג האוויר בחדר האוכל ובמערך התקנת ההגשה העצמית. לצורך כך נפגשנו עם יוסק'ה (יוסף) אידלמן שהיה איש מרשים גם חיצונית. בשיחה זו זכיתי לשמוע ממנו על התפיסה התכנונית של המבנה. האולם נבנה רחב וגבוה. כיום קשה להתרשם מהגובה עקב התקנת תקרה אקוסטית בתקופה מאוחרת יותר. באולם היו כניסות מ-4 רוחות השמים. הדלתות גבוהות במיוחד כדי ליצור הוד והדר לאולם, ששימש גם כחדר אוכל וגם כאולם כינוסים וחגים, הצגות וקונצרטים. חדר האוכל נחנך בקונצרט של הכנר הידוע הוברמן.
    כדי להכניס אור טבעי לאולם נבנתה בנוסף לחלונות הקיימים עד היום שורה נוספת של חלונות צרים וגבוהים ובמרכז התקרה שקע פנימי וסביבו חלונות נוספים. כשמסתכלים בתמונות הראשונות של המבנה ניתן לראות את החלונות המקוריים.
    הבחורות המרצפות את חדר האוכל היו שייכות לקבוצת הריצוף של יגור, שהייתה עובדת עבודת חוץ בחיפה.
    בברכה, ישראל וולק, יגור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: