סיבוב בבית אגד הנטוש

בדרך לשדרות יהודית לפגישה עם האדריכל דניאל אזרד לקראת הכתבה על הבניין שהוא תכנן בראשון לציון, שמתי לב שאין שום בעיה להיכנס לבית אגד הנטוש. תכולת הבניין נבזזה כמעט כולה ורק נותרו הדלתות. בגלל הרוח הפורצת מבעד לפתחים הדלתות נטרקות ללא הפסקה וההד האדיר שלהם בבניין מתגלגל בכל הקומות. למעשה הבניין חזר למצב של שלד. זה כבר כמה שנים שהבניין הוא חורבה לאחר שהדייר האחרון ששהה בו עזב. בקרתי בו לפני עשור בדיוק, כשהיה עוד כולו שוקק חיים כששימש את משרד הביטחון שהתפנה מאזור דרום הקריה וגם כתבתי עליו כאן.

בית אגד היה לאחד הטובים שתכננו האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר ושמואל ביקסון. הוא נחנך במאי 1968 כבניין הנהלת קואופרטיב התחבורה אגד. כעת הוא עומד להריסה לטובת הקמתו של מגדל חדש. את האיכויות לבניין יצק האדריכל שמואל ביקסון שהתייחס לאדריכלות כמו לפיסול. אך אם ביקסון ראה בבניינים פסלים, הרי שהנדלרים אהבו לשלב בהם אמנות וכאן הם הזמינו את משה שטרנשוס שיעטר את חזית הצד של הבניין הפונה לרחוב בתבליט מתכת גדול, כזה שיעניק פרשנות מעט מופשטת למשמעות של חברת אגד. התבליט הזה הוסר לאחרונה.

ועל כך ברשימה זו.

.

הסוף

.

חזית צפון: מכאן נראה הבניין רגיל למדי ומורכב ממשטחים אחידים, אטומים ופתוחים, ורק הדגשה קלה על פתח הכניסה המתנשא לגובה של שתי קומות ומיקומו נקבע בהתאם למשולש הזהב

.

כל מסגרות החלונות הוסרו והבניין חזר למצב שלד

.

החזית הדרומית של הבניין כוללת מרפסת שיוצאת מאולם המבואה של הבניין. את המרפסת עיצבו האדריכלים בדומה לעיטור שהופיע בראש בניין הספרייה הלאומית שתכננו עשור קודם לכן

.

עד לפני כמה שבועות את החזית הדרומית כיסתה כרזת פרסומת

.

1968: בחזית המערבית הפונה לדרך פתח תקווה נראה שהבניין מנותק מהקרקע וכמו מרחף מעל לשלוש קומות רחבות ובולטות גם בחומריותן (צילום: רן ארדה, אוסף שולמית ומיכאל נדלר)

.

לעומת חזיתות דרום וצפון האורכיות והדומות, החזית המערבית הצרה הפונה אל הרחוב יוצרת אתה תחכום החזותי וחושפת שני גושי בניין – אחד אטום שאותו עיטרה עבודת מתכת אנכית וגוש שני בולט ומורכב מהמשך הפסים המופיעים בחזיתות האורכיות. מאחור: דוגמה לאדריכלות אנונימית המייצגת מינימום של יצירתיות

.

הטמטום חוגג

.

משמאל בניין שהתרוקן ומימין בניין שמייצג ריק וריקבון מקצועי

.

הקומה התחתונה בבניין פונה אל רחבת החנייה העליונה כשעמודים המזכירים את אלה שבהם עשו האדריכלים שימוש גם בספרייה הלאומית שתכננו קודם לכן

.

כמו פסלים פורצים מקומת המרתף

.

2010: מבט מחלל הכניסה לבניין לכיוון מגדלי עזריאלי, בין לבין שלושה גלילים מבטון חשוף העולים מהמרתף

.

1968 (צילום: רן ארדה, אוסף שולמית ומיכאל נדלר)

.

.

(1) הבניין

ראשיתו של הפרויקט בתחרות אדריכלים שהתקיימה ב-1954 ובה השתתפו בני הזוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר. באותה עת צבר המשרד ניסיון מכובד לאחר שתכננו ובנו בין השאר את קמפוס מדרשת רופין בעמק חפר, את בית העיתונאים ואת בנק החקלאות בתל אביב. באותה שנה הצטרף למשרדם כשכיר האדריכל אמנון אלכסנדרוני, שעבד עד אז ובמשך שנתיים במשרד של האדריכל דב כרמי ו"חבר אדריכלים". לבד ממנו עבדו אז במשרד שני שכירים נוספים – האדריכלים שמואל ביקסון שהפך מאוחר יותר לשותף במשרד, והאדריכל כרמלי פלדמן. במשך השנתיים שבהן עבד אלכסנדרוני במשרד, הוא התמקד בשני פרויקטים בלבד – הראשון היה ההצעה לתחרות על בית אגד שזכתה בפרס ראשון והשני היה ההצעה לתחרות לספרייה הלאומית שגם היא זכתה בפרס ולאחר מכן העבודה על הפרויקט עצמו.

התחרות לבית אגד התקיימה על מגרש השוכן במפגש הרחובות רמז, ארלוזורוב ותש"ח. אלא שלמרות הזכייה, ביצוע הפרויקט התעכב. אמצע שנות ה-50 היו שנים של צנע בישראל ולמרות הצורך הדחוף בהקמת מבני ציבור שישרתו את מנגנון המדינה החדשה, בנייתם צומצמה והתעכבה עד ליציאה מהמשבר הכלכלי שנמשך עד לסוף אותו עשור. בינתיים התפנה אלכסנדרוני לעבודה על התחרות לספרייה הלאומית, ולאחר מכן עבד מטעם המשרד בשותפות שהוקמה עם שני משרדים אחרים לצורך תכנון הספרייה. במהלך העבודה עזב את משרדם של הנדלרים והקים עם האדריכל אברהם יסקי שותפות מצליחה.

רק בתחילת שנות ה-60 חזרה אגד לפרויקט. היה זה העשור הפורה ביותר של החברה מבחינת בניית תשתיות כמו תחנות מרכזיות ובנייני משרדים לחברה. אלא שהמגרש המקורי שעליו נערכה התחרות עשור קודם לכן נמסר לידי קופת חולים שהקימה בו את בניין ההנהלה הראשי שלה בתכנון האדריכלים אריה שרון ובנימין אידלסון. הנהלת אגד החליטה להקים את בניין משרדי ההנהלה שלה בקרבה גדולה יותר לעורקי תחבורה בין-עירוניים. המגרש שנבחר התפרס על פני 10 דונם בין דרך פתח תקווה ובין היכן שלימים הוקמו נתיבי איילון וגשר מוזס. אלכסנדרוני כבר לא היה במשרד והצעה חדשה לבניין ערך האדריכל שמואל ביקסון שבינתיים הפך לשותף.

.

תחילת העבודות באתר באביב 1966: ברקע קצה מתחם מחלבות תנובה שנהרס לפני עשור ומשמאל שער לקריה שלא קיים יותר אף הוא (מקור: ארכיון אגד)

.

1966: קולאז' הכולל את שמות בעלי המלאכה שהשתתפו בתכנון וביצוע הבניין (מקור: ארכיון אגד)

.

.

הבניין שהציע ביקסון שמר על המסורת של הנדלרים והתבסס על תכנית פשוטה וברורה להתמצאות: גוש תיבתי הכולל שני מסדרונות הנמתחים לכל אורכו ומקשרים כל אחד לשורת משרדים הפונים אל חזית צפון או דרום. לעומת הקומות התחתונות שהתפרסו על כל שטח הבניין, החל מהקומה השלישית ועד לקומת הגג התנשאו שתי חצרות פנימיות שאליהן נפתחו המסדרונות של חמש הקומות העליונות בבניין. באופן זה נוצר קשר עין בין הקומות וחברי אגד יכלו לפגוש זה את זה באופן אקראי או מכוון מבלי להתאמץ. את החצרות קירו במערכת של מסנני אור שמנעו את חדירתם של קרני שמש ישירות, גשם חורפי או חום קיצי. באופן זה נוצרה גם רחבה גדולה ומקורה בתחתית אותן חצרות.

החלק הפיסולי בבניין הופיע בכמה מהלכים. החזיתות האורכיות הפונות לצפון ולדרום הן הבולטות בבניין ואותן עיצב מששתי שכבות חזרתיות – האחת אטומה ומצופה בגרנוליט כהה והשנייה פתוחה לכל אורכה. בכך הוא גם רמז על השלד המודרניסטי שהשתמש בו, כזה הנשען על עמודים נסתרים כשחזיתות הבניין משוחררות וניתנות לפתיחה מלאה. התכנון באמצעות מידות קבועות גם אפשר לקבוע גדלים משתנים של חדרים ולשנות אותם בקלות על פי הצורך.

מהלך נוסף ומשמעותי בהיבט הפיסולי נערך בגוש הבניין עצמו. את גוש הבניין התיבתי פרק ביקסון בעדינות כשאת החלק הדרומי הוא בחר להבליט מערבה לכיוון הרחוב הראשי על פני החלק הצפוני. לבד מאותה הזזה הוא גם הבדיל את הטיפול החזותי בחלק המובלט – בעוד שהחלק הצפוני המשיך את פסי החלונות האופקיים שהופיעו לכל אורך שתי החזיתות האורכיות, הרי שחזית החלק הדרומי נותרה אטומה. על חזית אטומה זו נתלה שנים אחדות לאחר השלמת הבנייה תבליט אלומיניום שעיצב נפסל משה שטרנשוס (1992-1903), מבכירי האמנים בארץ שלאורך השני עבד עם אדריכלים כמו נחום זולוטוב ומרדכי בן-חורין. טיפול נוסף בהיבט הגושני, בא לידי ביטוי בהבלטת המפלסים התחתונים, כשאלה שהדגישו את הגוש המרכזי והעניקו תחושה קלה של ניתוק מהקרקע.

המהלך הפיסולי השלישי היה בקנה מידה קטן ובא לידי ביטוי בעיצוב שלושה גלילים מבטון חשוף. ארובות אלה בלטו לעין בעיקר לאלה שבאו בשערי הבניין כשניתן היה להשקיף עליהם מאולם המבואה כשחלון רחב פנה אליהם ולמעשה מסגר אותם במרכז הנוף. באותו אולם השתלשלו מהתקרה נברשות מודרניות שעיצבו האדריכלים ובוצעו כנראה במפעל "גולדשמידט-שוובה" שעמו הירבה המשרד לעבוד וליצור. הבטון החשוף הופיע בבניין רק בקומות המסד, והאדריכלים יצרו שלוש קומות כאלה. הפלסטיות של הבטון באה לידי ביטוי כאמור בארובות אך גם במדרגות שעלו מהחניון אלא קומת מבואת הכניסה, והצלם רן ארדה תפס את הזוית הנכונה כדי להדגיש את האיכות האדריכלית.

.

1968: בחזית המזרחית מדרגות מקשרות בין קומת החניה ובין קומת הכניסה (צילום: רן ארדה, אוסף שולמית ומיכאל נדלר)

.

2004: עבודת המתכת של האמן משה שטרנשוס

.

.

הבנייה באתר החלה ב-1966 ושנתיים מאוחר יותר אוכלס הבניין. לצורך הקמתו של "בית אגד" הקימה אגד חברת-בת בשם "בית אגד" ואגד שילמה שכר דירה לחברה שהיתה למעשה בבעלות חברי הקואופרטיב. המהלך לא היה יוצא דופן, אגד היתה רגילה להקים חברות-בת והחזיקה בשורה ארוכה של כאלה, חברה להקמת תחנות מרכזיות, חברה להקמת מוסכים, חברה למלונאות ואפילו חברה שהפעילה את המסעדות שיועדו לעובדי ונהגי החברה.

במשך 40 שנה שימש הבניין את הנהלת אגד. לאחר שמשרדי החברה עברו לבניין חדש וסתמי באיירפורט סיטי ב-2005, הושכר המקום למשרד הביטחון שהעתיק אליו משרדים שפונו מדרום הקריה. כשאלה עזבו לבניין חדש בפתח תקווה, נעזב בית אגד באופן סופי. כעת הוא ממתין בדממה להריסתו. לעומת בית אגד, שני בנייני משרדים אחרים שתכנן המשרד בתל אביב זכו להגנה. בנק החקלאות השוכן במפגש הרחובות קרליבך והחשמונאים קיבל אישור להריסה מהעירייה, אך בעל הנכס החליט לשמור עליו. בית העיתונאים ע"ש נחום סוקולוב הוכרז כמבנה לשימור, המבנה שבעורף המגרש ייהרס לטובת בניין חדש, אך המבנה הייצוגי שבחזית הפונה לרחוב קפלן יישמר. בית אגד נבנה כמעט במקביל לבנייני משרדים גדולים שהוקמו בתל אביב – בית הסנה, בית אל-על, בית מעיא ומצודת זאב. מצבם הנוכחי של שלושת אלה הוא ירוד ועם זאת הם משמשים לייעודם המקורי, אלא שמיקומו של בית אגד לצד נתיבי איילון חרץ את גורלו.

החלק שנותר פעיל בבניין הוא החניון המקיף אותו. לחנייה יש תמיד לקוחות. הבניין הושחת עד ליסוד. כל הריצוף פורק והמקום נראה כמו אחרי רעידת אדמה קשה. הייתי צריך לדלג בין הקומות כשאני סוחב איתי את הקורקינט. רק בקומה השלישית ניתן להיכנס לאולם המרכזי הנמתח עד לגג ואליו פונות קומות המשרדים. פעם אחרונה שבקרתי בו, ב-2010 ועל כך כתבתי כאן, היה המקום שוקק חיים. גם אז מערכת סינון קרני השמש שמקרה את החצר הפנימית היתה מזוהמת והאור בקושי חדר. זה הדבר היחיד שלא השתנה כאן וזה החלק היפה בבניין.

.

(2) האדריכלים

משרד נדלר, נדלר, ביקסון, גיל פעל במשך שבעה עשורים, 2010-1946. ייסדו אותו בני הזוג האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר שבתחילת דרכם המקצועית זכו בכמה תחרויות אדריכלים שחיזקו את מעמדו – המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר ובית העיתונאים ע"ש סוקולוב ברחוב קפלן בתל אביב. מאוחר יותר זכו בתחרות לתכנון הספרייה הלאומית בקמפוס גבעת רם בירושלים ומיד לאחר מכן הרחיבו את השותפות כשצרפו אליהם את האדריכל שמואל ביקסון. עמו תכננו את ספריית סוראסקי עליה זכה המשרד בפרס רוקח (כתבתי עליה כאן) ואת תיאטרון ירושלים. לאחר הצטרפות האדריכל משה גיל תכנן המשרד את ספריית ארן שבאוניברסיטת בן גוריון ומאותה עת הפכו בין השאר למתכנני הספריות הבכירים בישראל. הם תכננו בתחומים נוספים כמו בניין משרדי בנק החקלאות, בניין עיריית באר שבע, בתי קולנוע בבאר שבע ובאשקלון (שניהם נהרסו). הפרויקט המשמעותי האחרון שתכננו היה בית המשפט המחוזי בנצרת, ולקראת סגירת המשרד תכננו גם את הספרייה האקדמית במכללת ספיר.

התערוכה "עבודת צוות" שאצרתי ב-2013 בהשתתפות ערן טמיר, הוקדשה לחשיפת עבודות המשרד. תחילה הוצגה התערוכה בגלריה בבית האדריכל ולאחר מכן במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן. ב-2016 פרסמתי עם צבי אלחייני מונוגרפיה מקצועית ומקיפה על עבודות המשרד. בתחילת 2018 לכבוד יובל שנים לחנוכת ספריית סוראסקי שבאוניברסיטת תל אביב אצרתי את התערוכה "אסם הידע" שהוקדשה לבניין הספרייה ואותה ליווה ספר קטן שפרסמתי באוניברסיטה.

.

1966: שלד הבניין (מקור: ארכיון אגד)

.

1967: חיפוי הבניין (מקור: ארכיון אגד)

.

1967: הבניין לקראת גמר (מקור: ארכיון אגד)

.

1968: בית אגד לאחר השלמת הבנייה (צילום: רן ארדה, אוסף שולמית ומיכאל נדלר)

.

2004: בתקופה בה שימש הבניין את חברת אגד

. . .

חזית הבניין מכיוון החניון עליו פעלה עד תחילת העשור מחלבת תנובה שנהרסה לטובת הקמת פרויקט חדש שטרם נבנה

.

מבואת הכניסה: מימין שלוש מעליות ומשמאל מדרגות רחבות

.

המעליות כבר לא עובדות

.

גם על ביבי

.

המדרגות היו אלמנט חוזר שדומות להן ניתן למצוא בספרייה הלאומית ובספריית סוראסקי שבאוניברסיטת תל אביב

.

מדרגות טראצו ומעקה עץ

.

מבט על הארובות וברקע הבור הגדול שבשטחו עמד בעבר בניין ידיעות אחרונות

.

הקומה השנייה של המבואה

.

המדרגות הפתוחות אל המבואה הקומתית מזמינה עליה וירידה בהן על פני המעליות

.

כל המרצפות פורקו

.

בכל קומה שני מסדרונות ארוכים המקשרים אל שורות של חדרים

.

דלתות החדרים הורכבו מחלון פס אנכי שאיפשר הצצה

.

קניון ומגדלי עזריאלי נשקפים מחלון אחד החדרים

.

המסדרון גם קצת שרוף

.

כל הכבלים חשופים וכל המערכות נעקרו ממקומן

.

בקומה גבוהה אפשר למצוא אמנות קיר

.

הרס

.

מסדרון ומשמאל האולם המרכזי המתנשא עד לגג ואליו פונים המסדרונות בקומות העליונות

.

האולם מקורה במערכת של גופים שנועדו לסנן קרני שמש ישירות. אלא שהמערכת מכוסה בלכלוך שמעכיר את קרני השמש המסוננות ועדיין האולם מואר

.

2010: גג החלל המרכזי המחדיר אור יום לחלל המרכזי (אולי זה מלוכלך כי אור טבעי לא ניכנס היום)

.

קירוי דומה אפשר למצוא גם בכיכר אתרים

.

המסדרונות פונים אל האולם

.

חזרה למטה

.

הבניין גם מופיע על עטיפת אלבומם השני והאחרון של להקת בנזין – עשרים וארבע שעות שיצא ב-1982. בתצלום של מיכל היימן שאותו היא צילמה בשעות אחר הצהריים, עומדים חברי הלהקה (יהודה פוליקר משמאל) כשברקע שורה צפופה של מגדלים שבכלל לא קיימים. אבל מימין מופיע בית אגד וקוויו האופקיים מחזקים את הפרספקטיבה ועומק התמונה. מי שימשיך ויחפש את בית אגד ימצא אותו מכוסה בכרזות פרסומת גם בקליפ לשיר של גלעד כהנא אפריקה שלי

.

תודה לאדריכלים אמנון אלכסנדרוני וד"ר צבי אלחייני, אריאל נדלר, צביקה וינשטוק ושי פרקש

★

בתים נוספים בתל אביב עליהם כתבתי לאחרונה:

.

רופין 51 (דב כרמי)

רופין 40 (אריה קרפץ)

גן הבנים (גדעון שריג)

גורדון 79 (סם ברקאי)

אד"ם הכהן 10 (דב כרמי)

בלפור 33 (מרדכי רוזנגרטן)

דיזנגוף 127 (מרדכי רוזנגרטן)

פיארברג 32-30 (יצחק רפופורט)

מבחר בתים שתכנן יהודה מגידוביץ

מגדל דיזנגוף סנטר (מרדכי בן חורין)

בית הקיבוץ הארצי (שמואל מסטצ'קין)

סמטת שפ"ר 10-9 (עמיר פלג ועדי גל)

פרישמן 52 פינת שפינוזה 2 (זאב רכטר)

בית העוגן ברחוב פינסקר 23 (פנחס היט)

בן יהודה 85 פינת גורדון 22 (שלמה גפשטיין)

המרכז המסחרי ברח' הגליל והשרון (שלמה גפשטיין)

בית חביב ברחוב שלמה המלך 33-31 (שלמה גפשטיין)

שיכונים ברחוב סלנט בשכונת שפירא (דן איתן ויצחק ישר)

בית הכנסת בסלנט 24 בשכונת שפירא (בלהה וארתור שרגנהיים)

מרכז הסיינטולוגיה שהיה קולנוע אלהמברה (אליאס אל-מור)

אהרונוביץ 10 פינת גליקסון 11 (רישרד ברזילי וש. האוסמן)

בית קדם ביצחק שדה 26 פינת המסגר 44 (מקס טינטנר)

רופין 11 פינת של"ג 12 (לודוויג ראוך ובן ציון שילמבר)

דיזנגוף 105 פינת פרישמן 39 (יהודה ורפאל מגידוביץ)

תיכון להיי-טק ולאמנויות בנוה עופר (וינשטין ועדיה)

שדרות בן גוריון 39 פינת גרץ 2 (יהודה מגידוביץ)

בית הנוער העובד והלומד (שמואל מסטצ'קין)

לואי מרשל 38 (משה לופנפלד וגיורא גמרמן)

מנדלסון 4 (מרדכי זברודסקי ויצחק בונה)

נחלת בנימין 16 – בית הכדים (זאב רכטר)

ח"ן 15 (אברהם ברגר ויצחק מנדלבוים)

קאנטרי רמז-ארלוזורוב (מייזליץ כסיף)

סיור בעקבות אדריכל יהודה מגידוביץ

אחד העם 91 – בית פריד (זאב רכטר)

הגר"א 17 – בית גרפוליט (צבי גבאי)

מעונות סטודנטים בשכונת התקווה

בית ז'בוטינסקי (מרדכי בן חורין)

קאנטרי רמז (מייזליץ-כסיף)

ראש פינה 26 (אריה כהן)

מעונות השוטרים בויזל 16

לבנדה 59 בית האוניה

בית הדר (קרל רובין)

בקולוסיאום

★

שיר לסיום:

.

★