סיבוב בבניין עיריית באר שבע

דימוי האוהל חזר והבליח באדריכלות הישראלית לאורך השנים. בניין עיריית באר שבע הוא אחד מהדוגמאות המובהקות לפרשנות המודרניסטית שהעניקו האדריכלים המקומיים לאוהל המדברי. "אברהם אבינו נטע אוהלו בבאר שבע כשדלתות האוהל פתוחות לכל דכפין", אוהבים לספר בספרי ההיסטוריה, אלא שכאן לקחו האדריכלים את הקופסה המודרניסטית והשימוש בסגנון הברוטליסטי שהיו בשיא האופנה באותן שנים ויצרו איתם אוהל ענק.

בני הזוג שולמית נדלר ומיכאל נדלר עם שותפם שמואל ביקסון הם צוות האדריכלים שתכננו את הבניין, לאחר שזכו בתחרות בשנת 1961. היה זה הפרויקט השני מבין שלושה פרויקטים שתכנן המשרד בבירת הנגב: הראשון היה קולנוע קרן (1953, נהרס). השלישי היה בניין הספרייה המרכזית ע"ש ארן באוניברסיטת בן גוריון שתוכנן ב-1969 והושלם ב-1972, במקביל להשלמת בניין העירייה שנחנך באותה שנה. כל אחד משלושת המבנים שתכננו בבאר שבע, מייצג תקופה אחרת בהתפתחות המשרד שפעל יותר מ-60 שנה וליווה את צמיחתה של מדינת ישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

וילון בטון

.

אז אחרי שירדתי מהרכבת ועצרתי בבניין מעבדות ביוטכנולוגיה (שתכננו ברכה ומיכאל חיוטין) באוניברסיטת בן גוריון, המשכתי לספרייה המרכזית בקמפוס, ספריית ארן (שגם אותה תכננו אדריכלי בניין העירייה). אחר כך הלכתי ברגל דרך שדרות רגר עד לקריית הממשלה. בדרך עצרתי גם בבניין העירייה. שדרות רגר שינו את פניהם, ומכביש סרגל הפכו לנחש ארוך שכמה מגדלים צמחו לידו.

.

שדרות רגר 2015

.

מיקום בעיר: האתר שנבחר להקים בו את בניין העירייה נמצא בליבה הגאוגרפי של באר שבע, ובקצה הצפוני של רצועת המרכז האזרחי של העיר. המגרש עליו תוכנן בניין העירייה מצוי בנסיגה משדרות רגר – השדרה המרכזית החוצה את העיר מצפון לדרום. רחבה גדולה חצצה בין השדרה ובין הבניין, כשבניין בית הכנסת המרכזי תוכנן לקום בשטח הרחבה הפתוחה, בתכנון האדריכלים יוחנן רטנר ומרדכי שושני (פרויקט בו הם זכו בתחרות בשנת 1954). בניין בית הכנסת שכתבתי עליו כאן, לא הושלם וניצב במצב של שלד במשך שנים ארוכות, ולבסוף הוסב לבית יד לבנים. הצבת בית כנסת במסגרת של מרכז אזרחי ועוד לצד מבנה שלטוני, היא מקרה יחידני בתכנון העירוני בישראל שהתרחש רק כאן בבאר שבע.

נוכחות: השוואת בניין עיריית באר שבע לבנייני עיריות אחרות כמו תל אביב וחיפה, מגלה שקשה שלא לשים לב לנוכחות הצנועה והכמעט בלתי נראית שלו בנוף ובטח שביחס לרחבה שבחזיתו. הבניין לא סוגר על הרחבה, ולמעשה הרחבה איבדה את צורתה בגלל הפרופרציות החלשות בינה ובין גובה חזית הבניין. לכן, אין אולי פלא שאף אחד לא חשש לבטל חלקים מהרחבה ולהסב אותם לחניון רכבים. אלמלא המגדל הדקיק שהוסיפו האדריכלים לצד הבניין, הוא היה נעלם. אמנם, חזיתו הייחודית זכתה והשתלבה בסמל העיר שנוצר בשנת 1972 – השנה בה אוכלס בניין העירייה לאחר שבנייתו התעכבה כמה שנים. כיום כמו גם בעת השלמת בנייתו, קשה לעמוד מול הבניין ולקבל תמונה מלאה שלו. עם השלמת הבנייה, הזמינו האדריכלים שני צלמים לנסות ולצלם את הבניין מהקרקע, אך התוצאות היו חלשות. גם היום קשה לצלם אותו.

עיצוב המעטפת: הבניין מתנשא בסך הכל לגובה שתי קומות מעל קומת מסד. בדומה למבנים אחרים שתכננו האדריכלים באותה תקופה, גם כאן מדובר בקופסה אטומה לסביבתה, הנשענת על קומת מסד המצויה בנסיגה מקו החזית. שתי הקומות העליונות מסתתרות מאחורי מעטה בטון דמוי וילון, בו מסתתרים פתחי חלונות צרים וורטיקלים. קומת המסד מחופה באבן מקומית כשפס חלונות צר ואופקי מנתק את קיר החזית מהקומה שמעליו. חלוקה גושנית וחומרית דומה ניתן למצוא גם במבנים אחרים שתכננו האדריכלים באותן שנים: הספרייה הלאומית בירושלים, מעון עולים "בית גיורא" בשכונת קריית יובל (שעומד להיהרס בקרוב), בית תרבות העמים לנוער ברחוב עמק רפאים ובניין הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב.

מבנים קופסתיים, אטומים יחסית לסביבתם, שימוש בבטון חשוף ובאבן, טיפול שונה לקומת המסד ושימוש בחצרות פנימיות. בניינים אחרים שתכנן המשרד (מימין למעלה בכיוון השעון): ספריית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב, הוסטל לעולים "בית גיורא" בירושלים, הספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית (בשיתוף אחרים), בית תרבות העמים לנוער ברחוב עמק רפאים בירושלים (מקור: אוסף משרד נדלר נדלר ביקסון גיל)

.

החצרות הפנימיות: מרכיב בולט שחדר לאופנת הבנייה הישראלית בשנות ה-50 הן החצרות הפנימיות. החדירה היתה חדשנית, אך החצר הפנימית היתה כאן הרבה לפני שיבת ציון והשתלבה בבנייה המקומית בבתי החצר. היא נעדרה כמעט לחלוטין מהבנייה האקלקטית והמודרנית שיצרו האדריכלים היהודים בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20 ואת הופעת הבכורה שלה באדריכלות הישראלית אפשר אולי למצוא בבית ההבראה בנצרת שתכננו זאב רכטר, יעקב רכטר ומשה זרחי. מטרת החצר היא לאפשר לחדרים המצויים בעומק הבניין, להינות מתאורה ומאוורור טבעיים. בבניין העירייה יצרו האדריכלים שלוש חצרות לאורך הבניין הגדול. המסדרונות בבניין צמודים לחזיתות החיצוניות, וחדרי הפקידים הם פנימיים וצמודים לחצרות הפנימיות. כך ניתן היה לפתוח במשרדים חלונות רחבים יחסית, היות והחצרות הפנימיות מוגנו מפני סופות החול שהיו קיימות בעבר באזור לפני שהאספלט והבניינים החלישו את התופעה. מבחינת נוחות אקלימית החצרות הפנימיות הם פיתרון חלש, היות והאוויר נכלא בהן והופך אותן לסביבות חמות במיוחד. בבניין מעבדות ביוטכנולוגיה שנחנך לאחרונה למשל, יש גם חצר פנימית, אך שם היא פתוחה בקומת הקרקע ומאפשרת זרימת אוויר המצננת את הבניין באופן מוצלח. כאן זה לא קורה.

צבע ואמנות: לעומת הבטון האפור, בעיצוב הפנים השתמשו האדריכלים בלבני סיליקט אדמדמות. דלתות החדרים עוצבו בגימור בצבע כחול והחצרות הפנימיות הפכו לגנים מדושאים עם פרחים צבעוניים. המשרד הקפיד לאורך השנים לשלב עבודות אמנות במבנים שתכנן. קיר אמנות יצרה כאן האמנית חוה מחותן, תושבת העיר בשעתו. אך האדריכלים ביקשו לשלב בראש המגדל יצירה של יחיאל שמי, ששיתף עם המשרד פעולה באופן מוצלח בתאטרון ירושלים. חוסר תקציב הביא לביטול ההזמנה של שמי. המגדל לכשעצמו נועד היה להוות מרפסת תצפית לתושבים ואורחים, ואף הותקנה מעלית שתקל על אלה המתקשים לטפס במדרגות. התצפית לא פעילה וכל המגדל הפך לנושא אנטנות. כך ייצרו האדריכלים באופן לא מודע הכנסה צדדית לעירייה.

.

פרספקטיבה של בניין העירייה והרחבה שבחזית – ולא של חניון (מקור: אוסף משרד נדלר נדלר ביקסון גיל אדריכלים)

.

פרספקטיבה, תכנית גגות וחזית (מקור: אוסף משרד נדלר נדלר ביקסון גיל אדריכלים)

.

תכנית קומת קרקע (מקור: אוסף משרד נדלר נדלר ביקסון גיל אדריכלים)

.

חתך לאורך (מקור: אוסף משרד נדלר נדלר ביקסון גיל אדריכלים)

.

עירייה במגרש חנייה

.

למי שלא זיהה גם כתוב "עיריית באר שבע"

.

חומה ומגדל

.

המגדל

.

ראש המגדל

.

יש מעלית אבל המגדל סגור לתושבים

.

פינה

.

חזית 01: כל חזית מעוצבת באופן דומה

.

חזית 02

.

חזית 03

.

חזית 04

.

קומת המסד נסוגה מקו החזית ומחופה בגושי אבן גדולים

.

הקומות העליונות מצלות על קומת המסד והמעבר הצמוד לה

.

אולם מבואה

.

מעבר

.

מסדרון הקיפי צמוד לחזיתות הבניין והמשרדים מצויים בחלק הפנימי ופונים כולם לחצרות הפנימיות

.

לעומת הבטון האפור העוטף את הבניין, בפנים מחופים חזיתות החדרים בלבנים אדומות. פתחי החלונות בחזית החיצונית צורים אך מאירים היטב את המסדרון

.

חלון צר

.

מסדרון בין שתי חצרות

.

המסדרון הפך למחסן

.

וגם כאן

.

אסור

.

לשכת מהנדס העיר

.

גם הדלתות המקוריות משלבות צבע

.

בניין העירייה הפך לסמל העיר

.

חצר פנימית 01

.

חצר פנימית 02

.

חצר פנימית 03

.

חצר פנימית

.

.

.

שיר לסיום:

.

.

.