סיבוב בספרייה האקדמית במכללת ספיר

הבניין שחותם את יצירתו המפוארת של משרד האדריכלים המיתולוגי נדלר-נדלר-ביקסון-גיל שנפתח ב-1946 ונסגר ב-2010, הוא בניין הספרייה האקדמית במכללת ספיר הסמוכה לשדרות. הבניין מורכב משני אגפים שרחוב פנימי חוצה אותם ושני גשרים מקשרים בין הקומות העליונות של האגפים. הבניין נבנה בשני שלבים, שלב ראשון הושלם ב-1998 ושתי קומות נבנו ב-2010.

האדריכל משה גיל שהוביל את התכנון מספר שבספרייה הם הצליחו להוכיח את מיטב ניסיונם ולהטמיע את מירב השיפורים בזירת הסיפריות, יותר מכל ספרייה אחרת שהמשרד תכנן, ומדובר במשרד שתכנן בין השאר את הספרייה הלאומית, ספריית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב ואת ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון – שלושת הספריות הגדולות באוניברסיטאות המובילות בישראל.

ועל כך ברשימה זו.

.

אחרון

.

רחוב פנימי חוצה את שני אגפי הבניין – הרחוב נועד לתת מקום נעים למעבר בסביבה בה האקלים המדברי קשה

.

חיפוי באבן לבנה

.

הרחוב: רק מעבר ולא לשהייה

.

חזית מזרחית מזכירה בעיצובה (קצב הפתחים, ההצללה, עמודי הבטון העגולים) את חזיתות אחרות שתכנן המשרד לאורך 70 שנות קיומו: החל מחזית בית העיתונאים בתל אביב דרך הספרייה הלאומית

.

חזיתות כפולות איפיינו כמה מעבודות המשרד ונועדו להגן על החדרים מקרני שמש ישירות ומרעש, להצל על הבניין ולשמור על טמפרטורה יציבה בפנים

.

מימין חזית מערבית עם הצללות אנכיות ומשמאל חזית צפונית

.

הקצה הצפוני של הרחוב החוצה את הבניין. ניצנים לרעיון אפשר למצוא בספריית מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב גם שם הכניסה היא מבעד לשני אגפי הבניין, אלא שכאן המשיך הרחוב וחצה את כל הבניין. פסל אבן שיצרה סוראיה נזריאן, תורמת הבניין, מתאר אשה קוראת ספר. הפסל ניצב מול הכניסה לבניין – הפעם האחרונה בה שילבו האדריכלים אמנות באדריכלות

.

בחזיתות הפונות לצפון החלונות ללא הצללה

.

מדרגות רחבות ובעורף גגון גלי מדגישים את הכניסה לבניין דרך הרחוב הפנימי

.

הרחוב הפנימי: מוצל היטב לאורך כל שעות היום, רק חבל שאין בו כלום חוץ מצל (כמו למשל פתחים רחבים לספרייה, חלונות ראווה, מקומות ישיבה, וכו')

.

קורות חוצות את הרחוב

.

כיכק קטנה במרכז הרחוב הפנימי מסמנת את הכניסות לאגפים

.

מעל הכיכר קירוי שקוף וקל

.

בכל אגף חדר מדרגות שונות: חדר מדרגות אחד במהלך מרובע וחדר שני עם מדרגות מעוגלות

.

בחדר המדרגות המרובע יש חורי הצצה גדולים דרכם ניתן רגע לפני הכניסה לראות את תאורת האולם

.

צוהר בגג חדר המדרגות מחדיר אור טבעי ואין כל צורך בתאורה מלאכותית לאורך שעות היום

.

האדריכלים עיצבו את כל הריהוט בבניין: מגוון שולחנות וכסאות

.

התאורה עוצבה בפסים אלכסוניים שנועדו למנוע הצללה של מבקרים על המדפים והספרים

.

שולחנות המחשב עוצבו באופן המתאים לשילוב מסך

.

.

ביום שני שעבר נקבעה לי פגישה במועצה האזורית. כמו תמיד הקדמתי ולכן קפצתי לראות את בניין הספרייה האחרונה שתכנן משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל. למרות שעכשיו אנחנו עמוק בחופשת הסמסטר, בספרייה שקדו כמה עשרות סטודנטים על עבודות. כל אחד ישב ליד מחשב נייד ואף אחד לא החזיק ספר. למרות זאת, מדפי הספריים עדיין מלאים – אנדרטאות דוממות לעידן שחלף, ושקברניטי הספרייה טרם עיקלו והשכילו להבין שתם זמנו.

הבניין בולט היטב בסביבתו הודות לחזותו המרשימה, זאת בשונה משאר המבנים במכללה שמתאפיינים בחזות לא ייצוגית. המשרד תכנן בקמפוס כמה מבנים, אך זה המבנה הייצוגי ביותר. המכללה שהוקמה ב-1963, הפכה לגוף עצמאי ב-1998 ובמסגרת זו בנתה סדרה של מבנים אקדמיים מרכזיים ובראשם בית הסטודנט וספרייה אקדמית מרכזית – ובשני המקרים נמסרה העבודה למשרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל. באותה עת, הצטמצם היקף העבודה והעובדים של המשרד, והמשרד שהעסיק עד סוף שנות ה-80 כ-14 עובדים במשרד ששכן ברחוב הלסינקי בתל אביב, העסיק בשנות ה-90 רק 4 עובדים ועבר למשרד קטן יותר ברחוב הירשנברג וב-2007 עבר המשרד לחדר בדירת הגג של משה גיל ברחוב שמעון התרסי. את הפרויקטים האחרונים שתכנן המשרד הובילו משה גיל ורינה אלקון. את הפרוגרמה לספרייה ערכה תמר הררי, אותה הכירו האדריכלים מתכנון ספריית מדעים מדויקים והנדסה באוניברסיטת תל אביב, שם היא שימשה כספרנית ראשית. אלא שאלקון נפטרה ב-2007 במהלך העבודה ממחלת הסרטן, וגיל נותר לבדו עד שסגר את המשרד סופית ב-2010 – בשנה בה הושלם בניין הספרייה.

הספרייה תוכננה כבר ב-1994, אך נבנתה בשני שלבים. השלב הראשון הושלם ב-1998 והשלב השני הושלם ב-2010 ובמסגרתו נוספה קומה לכל אחד משני האגפים (אגף מערבי דו-קומתי ואגף מזרחי תלת-קומתי). בסך הכל כולל הבניין 3,420 מ"ר שטח הבנוי עם קיבולת של 78,000 ספרים, 14,000 כתבי עת ו-460 מקומות ישיבה לקוראים.

בספר שפרסמתי ב-2015 עם צבי אלחייני על עבודות המשרד, חתמה ספריית מכללת ספיר את הפרק על הספריות שתכנן המשרד – מהפרקים המפוארים בתולדות אדריכלות ישראל וגם הישג מרשים לכל משרד אדריכלים בעולם. הנדלרים תכננו למעשה את שלושת הספריות המרכזיות באוניברסיטאות הגדולות ועוד ספריות רבות אקדמיות ועירוניות.

.

האדריכלים שולמית נדלר ומשה גיל (צולמו בספריית סוראסקי שבאוניברסיטת תל אביב, 2011)

.

במבט מעמיק על תכנית הבניין ניתן למצוא בו אזכורים לבניינים אחרים שתכנן המשרד לאורך כ-70 שנות פעילותו, ולא רק אזכורים מספריות אלא גם מבניינים מוקדמים כמו בית העיתונאים ע"ש סוקולוב (הקצב בעיצוב החזית שיוצרים הפתחים ועמודי הבטון העגולים) ועד לאגף הכיתות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב (מפגש חזיתות היוצר צורת משולש דרמטי והשימוש בלוחות מרובעים של אבן בהירה במיוחד המדגישים בין השאר את התכנון המודולרי של המבנה). יחד עם זאת, בבניין נעדר התחכום שאפיין לאורך השנים את עיצוב החזית והחתך שהופיע בספריות כמו הספרייה הלאומית, ספריית סוראסקי. הצהרת האדריכלים על יצירת קשר עין בין הקוראים במפלסי הבניין השונים שהופיעה בספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון ובספריית מדעים מדויקים באוניברסיטת תל אביב, לא נמצאת כאן כלל. כך גם סביבת עיון מגוונת כפי שהופיעה בעבודות כמו הספרייה הלאומית וספריית סוראסקי שכללו חצרות פנימיות.

תשומת הלב לדברי האדריכל משה גיל התמקדה בשני נושאים עיקריים: מענה אקלימי בעיצוב הבניין (יצירת רחוב פנימי והצללות על הפתחים בחזית), ופתרונות ריהוט ותאורה באולם העיון.

.

האבולוציה של חזיתות הספריות שתכנן המשרד (מלמעלה מימין נגד לכיוון השעון): הספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית (1960), ספריית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב (1968), ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון בנגב (1972), הספרייה למדעים מדויקים והנדסה באוניברסיטת תל אביב (1983).

.

.

לאחר הסיבוב בספרייה שוחחתי עם האדריכל משה גיל על תכנון המבנה:

מ"י: כיצד קבלתם את העבודה?

מ"ג: היות והתמחינו בתכנון מבנים אקדמיים וכן בספריות אז באופן טבעי פנו אלינו. תכננו את בית הסטודנט, את המזכירות האקדמית ואת הספרייה.

מ"י: מה היה החידוש העיקרי בבניינים שתכננתם במכללה?

מ"ג: ניסינו כל הזמן להעביר להנהלה את הרעיון שאוניברסיטה שנמצאת בנגב צריך לתכנן על בסיס של רחובות פנימיים ומוצלים, ולא כמו קמפוס עם מדשאות ורחבות גדולות. את הרעיון יישמנו בבית הסטודנט וגם בספרייה שחולקה לשני אגפים כששני גשרים מחברים את הקומה העליונה. אבל הרעיון לא לגמרי התקבל, ובמכללה לא המשיכו וביצעו אותו בבניינים אחרים.

מ"י: מה היה החידוש העיקרי בתוך הבניין?

מ"ג: בספרייה בדרך כלל יש אולמות קריאה שחוזרים בכל מקום, התקרות ושיטת התאורה. פה הגענו בעיצוב התאורה לפיתוח הרבה יותר מתקדם; גופי התאורה אינן מקבילים זה לזה אלא דיאגנולים, כך שאם אדם עומד ליד מדפי הספרים הוא אינו מטיל צל על המדפים. זה פיתוח שלנו. דבר נוסף, כל תקשורת המחשבים והחשמל עוברת בתעלות המשולבות ברצפת הספרייה וכל שולחן מקבל את החיבור מהרצפה. השטיח מקיר לקיר מורכב מיחידות קטנות יחסית, באופן שניתן לתלוש אותן בקלות כדי להחליף או להגיע לתעלות התקשורת, ולאחר מכן להחזיר אותן חזרה במהירות, ואין צורך כמו בעבר להסיר את כל השטיח ולהחליף אותו.

.

את פיתוח התאורה אפשר למצוא באולמות העיון בספריות שתכנן המשרד (מימין למעלה נגד כיוון השעון): ספריית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב (1968), הספרייה למדעים מדויקים והנדסה באוניברסיטת תל אביב (1983), ספרייה למדעי החיים ורפואה (1997), ספריית מדעי החברה וניהול בתל אביב (1990).

.

מ"ג: בתכנון הספריות אנחנו התעמקנו בנושא של חדירת קרני שמש, כמו שעות הקרינה שנבדקו בקפדנות. לכן, תכננו חלונות גדולים בעומק החזית כשאת החלונות הפונים לכיוון צפון תכננו כחלונות רגילים וללא הצללה ומהם נשקף נוף יפה של השדות.

מ"י: על פי איזה מודול עבדתם בתכנון הבניין?

מ"ג: בספריות עובדים על מודול שנובע ממידות אלמנטריות של ספרייה; מידה סטנדרטית של שולחן עיון הוא 1.44 מטר ומכפולה של 5 מקבלים את המרחק בין העמודים – 7.20 מטר. המודול הקבוע נותן תמיד אפשרות לשנות את הארגון הפנימי ולהחליף בין אזורי כונניות ספרים ובין אזורי עיון. על פי המודול הזה תוכננה גם כל התקרה.

מ"י: כבר מהרגע שהמשרד נפתח ב-1946 תכננו הנדלרים את כל הריהוט הפנימי, האם גם כאן המשכתם במסורת?

מ"ג: עיצבנו את הריהוט לא קנינו כלום. כך למשל, פיתחנו שולחנו קריאה עם מחיצות עץ שהתאימו להצבת צג מחשב כשכל הכבלים עוברים בעורף ויורדים אל הרצפה לתעלות התקשורת.

מ"י: בדומה לספריות רבות אחרות גם כאן הספרייה נבנתה הודות לתרומה פרטית. מי היו התורמים?

מ"ג: את השלב הראשון של הספרייה תרמה מפשחת קיסלין מרוסיה. התורם הזה נעלם מבלי שהשלים את התרומה לצערנו. את התרומה להמשך הבנייה העניקו בני הזוג יונס וסוראיה נזריאן שתרמו גם את הספרייה החדשה באוניברסיטת חיפה. הם תרמו גם את התוספות לאקדמיה למוסיקה בירושלים שתכננו. הם היו מאד פעילים ומעורבים בתכנון והקשר איתם היה מאד טוב. סוראיה נזריאן שהיא פסלת, יצרה פסל של אשה קוראת שאותו החלטנו להציב בקצה הרחוב הפנימי, ברחבה הצפונית. סוראיה יצרה גם פסל שהוצב בספרייה בחיפה ופסל נוסף שהוצב באקדמיה למוסיקה בירושלים. הבת ביקשה שנתכנן ספריית ילדים בקומת הכניסה. המחשבה היתה שהספרייה לא רק תהיה ספריה אקדמית אלא גם אזורית, וילדים משדרות יוכלו לבוא אליה. תכננו את ספריית הילדים וגם פתחנו לה פתח גדול וניפרד, אבל לא היה בזה שום הגיון ובאמת תוך כמה שנים ספריית הילדים בוטלה.

.

תכנית קומת קרקע: התכנית המקורית עם ספריית הילדים שבוטלה מאוחר יותר. הרחוב הפנימי חוצה את הבניין לכל אורכו ובמרכז כיכר קטנה המדגישה את הכניסה. שני חדרי מדרגות – אחד מרובע באגף המזרחי ואחד מעוגל באגף המערבי כשחלקו התחתון מלווה את הכיכר החיצונית

.

תכנית קומה 1: זוג גשרים רחבים מקשרים בין שני חלקי המבנה בקומה הראשונה

.

תכנית קומה 2: הבניין אינו סימטרי והאגף המערבי מתנשא על שכנו בקומה נוספת שבנייתה הושלמה ב-2010 והיתה לעבודה האחרונה שבנה המשרד

.

תכנית וחתך שהוכנה לקראת ההרחבה בשלב ב' (באדיבות אדריכל משה גיל)

.

הצללה על פתחי החלונות הרחבים

.

חלונות ללא הצללה לכיוון צפון

.

בין הספרים

.

מעל הרחוב הפנימי גשרים המשתלבים במבנה ורק החלונות הגדולים מזכירים כי נמצאים מעל הרחוב

.

מבט מהחלון על הרחוב הפנימי

.

המדרגות המעוגלות

.

עם ארובות אור בתקרה בקומה השלישית שנבנתה ב-2010 – העבודה האחרונה של המשרד

.

גב קיר העץ החוצץ בין אולם העיון ובין המדרגות

.

עברתי גם על פני "בית הסטונדט" – בניין נוסף שתכנן המשרד בקמפוס וכולל את הרחוב הפנימי:

.

בית הסטודנט הוא בניין נוסף שתכנן המשרד בקמפוס וגם בו יש רחוב פנימי

.

הרחוב הפנימי בבית הסטודנט

.

.

לא רחוק מהספרייה נתקלתי במבנה פשוט שעל חזיתו סגרפיטו שממשיך את סדרת עבודות הסגרפיטו בקיבוץ אור הנר – עליו כתבתי כאן. על הציור הזה מספר שי פרקש המתמחה בשימור, תיקון ושיחזור ציורי קיר: "הציור צויר על ידי מוסו צפניוק חבר הקיבוץ שנפטר לפני כשנתיים. מוסו היה היוזם של הזמנת זוג האמנים דניאלה אלמידה וחוסה קורה מארגנטינה לקיבוץ אור הנר, פעמיים בשנת 2007. אחרי סיום עבודתם ביצע מוסו בעצמו את הציור בשיתוף עם הטייח יעיש משדרות, שעבד עם האמנים בקיבוץ. הציור נעשה בהשראת הציורים באור הנר, יתכן שמוסו קיבל מזוג האמנים את הסקיצה לציור קיר. מוסו סיפר לי על הציור הזה אבל לא ראיתי אותו".

.

סגרפיטו על אחד המבנים במכללה נוצר על ידי אותו אחד שיצר עבודות סגרפיטו על חדר האוכל בקיבוץ אור הנר

.

משפחה

.

ושחיין

כריכת הספר (בעברית ובאנגלית, עיצוב: Public school)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: