סיבוב בקולנוע רחל באשקלון שנהרס

אחרי שהצגתי כאן את בית העם של מושב בית-חנן, אציג מבנה נוסף שתכננו האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר בתחום בתי התרבות. אלא שבשונה מבית העם הנטוש, כאן מדובר בבית קולנוע שנהרס לפני יותר מעשרים שנה ועל מקומו נבנה מרכז מסחרי.

קולנוע רחל באשקלון נחנך ב-1956, ונקרא כך על שם אמו של יעקב זלקין שהקים את הקולנוע וניהל אותו במשך שנים. את הקולנוע תכננו בני הזוג נדלר בתקופה בה תוכננו במשרדם התל אביבי כמה בתי תרבות ברחבי הארץ ובמיוחד ביישובי פריפריה, ומיותר לציין שאף אחד מהם כבר לא משמש לייעודו, למעט בניין תאטרון ירושלים שנבנה כבר בתקופה אחרת ובהיקף אחר.

"כואב הלב שהיופי הזה של חברה, של תרבות, של תוכן, של דרך לחיות בה את החיים, כל זה הלך לאיבוד", מספר בכאב עזרא ינוב שמתגורר באשקלון מאז 1956. "אין להשוות את ההוויה והמפגש החברתי כשכולם היו הולכים להצגה של שמונה בערב בקולנוע, לעומת היום בקולנוע כשרק הפופקורן מהווה את מרכז הערב".

ועל כך ברשימה זו.

.

12823452_1232556016773978_3230476563330600716_o

זינדר

.

Scan 5

קולנוע רחל: הבניין מורכב משני גופים מוארכים: מבואה ואולם קולנוע (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

DSC01698

יש דימיון: VitraHaus בתכנון האדריכלים Herzog & de Meuron, הוא חנות הדגל ותצוגת אוסף הרהיטים של חברת Vitra שנפתח ב-2010 בעיירה הגרמנית Weil am Rhein

.

בתי תרבות

בתי תרבות נוספים שתכננו הנדלרים בשנות ה-50 (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

לצד מרכז מסחרי וגן שכונתי במרכז שכונת אפרידר באשקלון הוקם קולנוע רחל. את בניית הקולנוע יזם עולה חדש מצרפת, יעקב זלקין, שנפטר תוך כמה שנים ואת המשך הניהול הובילה אשתו. בשונה מקולנוע קרן בבאר־ שבע, שתכננו בני הזוג נדלר והתאפיין בחזוּת מרשימה שעמדה בניגוד למדבר ממנו צמח הבניין, נבנה קולנוע רחל משני גושים אטומים, שבאופן ייחודי הוצבו באופן אנכי זה לזה. בהתאם לרוח של האדריכלות הכפרית, הסתיימו שני המבנים בגגות רעפים משופעים שנראים יותר כמו אסם או רפת ואינם מרמזים על ייעודו של הבניין כמרכז תרבות וחברה עירוני.

הם בטח לא דמיינו כי הצורניות והתנוחה של שני המבנים תשוב שישים שנה מאוחר יותר ותופיע באחד המבנים הבולטים שתכננו משרד האדריכלים השוויצרי Herzog & de Meuron (שבימים אלה מתכנן בין השאר את בניין הספרייה הלאומית בירושלים) בכניסה למפעל הרהיטים ויטרה. במפעל הממוקם בעיירה Weil am Rhein הסמוכה לבאזל, עיצבבו האדריכלים השוויצרים חנות רהיטים גדולה הכוללת תצוגת אוסף רהיטים וגם שם ניתן למצוא מבנים מוארכים עם גגות משופעים הצמודים זה לזה בזווית.

לעומת הפשטוּת החיצונית, עיצבו הנדלרים את האולם עצמו באלגנטיות מרשימה. את האלגנטיות יצרו האדריכלים באמצעות קירות בלוקים דקורטיביים ובאמצעות מנורות שהשתלשלו מהתקרה ותוכננו במיוחד לקולנוע.  מיזוג אוויר לא היה פה ואפילו לא מאווררים, לפחות לא בשנים הראשונות. האולם הכיל 760 מושבים שלפי הסיפורים לא היו כל כך תקינים וחרקו עם כל תנועה. החריקות היו נושא משמעותי שפגע בתפקודו של הקולנוע. עזרא ינוב שניהל את מחלקת התרבות בעירייה החל מ-1956, מספר עד לאן הדברים הגיעו: "בהצגה 'עכברים ואנשים' שבה שיחק יוסף ידין, הקהל חרק כל כך עם הכיסאות עד שיוסף ידין עצר את ההצגה, פנה לקהל וקרא שאי אפשר עוד להמשיך בהצגה אם הקהל ימשיך לחרוק כל הזמן. הייתי אז בהצגה ומאותו רגע כל הקהל השתדל לא לזוז כי פשוט כל תנועה נשמעה חריקה שהדהדה באולם הגדול". היה ניסיון להקים קבוצת תאטרון מקומית, שהורכבה מתושבי שכונת אפרידר. "תאטרון אשקלון" פעל בבניין הקולנוע החל מ-1958 והקבוצה הציגה כמה הצגות שמשכו את הקהל המקומי. היא שרדה תקופה קצרה ולבסוף התפרקה. לא ברור אם היו אלה החריקות או סיבה אחרת, אבל הצגות הפסיקו להגיע לקולנוע רחל והוא נותר לפעול כקולנוע בלבד.

שילוב אמנות באדריכלות היה חלק בלתי נפרד מעקרונות התכנון של הנדלרים לאורך דרכם המקצועית. בקולנוע רחל את תפקיד האמן קיבלו צמד ציירים שנבחרו שלא בשיתוף האדריכלים. את סיפורו של ציור הקיר מספר עופר עידן, שכותב כבר כמה שנים על ימיה הראשונים של אשקלון:

"קיבוץ גלויות" היה שמו של הציור הצבעוני שפאר את הקיר באולם הכניסה של קולנוע רחל. ראש העיר הראשון של אשקלון יחזקאל זונאבנד שהיה מיודד עם בעל הקולנוע, הזמין צמד ציירים לעטר את הקיר: בת משפחתו בדרגה שנייה, שולמית זונאבנד, ובן זוגה, אוסוולדו בררה, שהגיעו שניהם במיוחד ממקסיקו כדי ליצור את ציור הקיר. הציור הענק היה לאחד מסמלי אשקלון המתחדשת ומיקומו המדויק היה על קיר מול דלתות הכניסה לבניין, בין דלפק המזנון שמשמאל ובין דלתות האולם שמימין. בצד שמאל היתה מצוירת חלוצה מנגנת בחליל שנראתה כיושבת על דלפק המזנון. בצד ימין היה מצויר טרקטור שחרש את שדות המולדת המתחדשת. בין הדמויות המצוירות על הקיר היו חלוצות שדמויותיהן צוירו בסיוע 'דוגמניות' מאפרידר. המחללת שישבה על הדלפק צוירה בדמותה של תמי הרץ-גרינהוט. שתי אחרות צוירו לפי תוויהן של זיווה הופמן וחיותה יונסון ודמות נוספת במרכז צוירה הציירת עצמה.

פסטיבל קולנוע נערך כאן באופן חד-פעמי ב-1967. הפסטיבל הצליח למשוך כמה מאות אורחים וגם שחקנים ישראלים, כמו גילה אלמגור ועדה פלידל. בהשראה הוליוודית יצקו לכבודם בצמוד למדרגות המובילות לקולנוע רצפת בטון טרייה והעניקו להם את הזכות (או החובה) לטבול את ידיהם בבטון הרטוב.

"הבניין עצמו היה ברמה גבוהה", מתאר עזרא ינוב את חוויית הביקור שלדבריו התרחשה פעם או פעמיים בשבוע ונחשבה למוקד החיים התרבותיים באזור. "עלית במדרגות רחבות למרפסת וממנה נכנס ללובי כשמשמאלך מזנון ארוך. הקהל היה מקדים בחצי שעה כדי לקנות כרטיסים וכדי להיפגש קודם לפתיחת הדלתות בשעה שמונה. בלובי היו פלקטים עם תמונות מהסרטים והרגשת שאתה ממלא את עצמך באמנות. האווירה היתה חברתית ומכובדת ומיטב הקהילה היתה מגיעה לקולנוע. שמונים אחוז מהקהל הגיע מאפרידר עצמה ועשרים אחוז הנותרים הגיעו מהעיר העתיקה. אחרי הסרט, בסביבות השעה 10 היה מתחיל הערב. היינו הולכים לאכול משהו באחת המסעדות שהיו במרכז המסחרי ואחר כך ממשיכים לאחד הברים שהיו בבתי המלון כמו מועדון 'אקסודוס' שפעל במלון המלך שאול, בגינה של 'הבית הורוד' או ממשיכים לכפר הנופש בחוף הים. היה גם אוהל בדואי ששם היה אפשר להישאר אפילו מאוחר יותר עד שתיים או שלוש".

כמו בכל שאר המקרים של בתי הקולנוע בארץ, גם כאן כניסת הטלויזיה החלישה ופגעה בפעילות הקולנוע, הביאה לגסיסתו ולבסוף לסגירתו. הבניין עמד סגור ונטוש שנים ארוכות ולבסוף הקרקע נמכרה ליזם שהרס את הבניין והקים בשטחו מרכז מסחרי דהוי שנקרא היה 'מרכז רחל' אך מאז נשכח השם והוא ניצב סתם בלי משמעות.

.

האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר החלו את דרכם המקצועית באמצע שנות ה-40 ואת פרסומם קבלו עם זכייתם בתחרות תכנון קמפוס המדרשה החקלאית ע"ש רופין בעמק חפר. מייד לאחר מכן זכו בתכנון בית העיתונאים ע"ש סוקולוב בתל אביב ומאז תכננו שורה ארוכה של מבני ציבור שבלטו בנוף האדריכלות הישראלית. הספרייה הלאומית, בנק החקלאות, ספריית סוראסקי באוניברסיטת תל אביב, ספריית ארן באוניברסיטת בן גוריון, תיכון ליאו בק, האקדמיה למוסיקה בגבעת רם ועוד. בעוד כחודש יצא לאור ספר שערכתי עם צבי אלחייני ויסכם את יצירתם של האדריכלים לאורך כמעט 70 שנות בנייה.

.

פסטיבל קולנוע באשקלון

פסטיבל בקולנוע רחל – איור הקולנוע בקטן מציץ מימין (אוסף עופר עידן)

.

פורטוגלי גלויה קולנוע רחל והמרכז

קולנוע רחל במרכז תצלום אוויר המופיע על גלויה משנות ה-60 (מקור: אוסף ארמן פורטוגלי)

.

Scan 6

1956: לקראת סיום הבנייה (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

Scan

אם רחלה איננה, אני אנא בא (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

ורדה ברומר - איתן

תינוקת וברקע הקולנוע (אוסף עופר עידן)

.

בלט מול קולנוע רחל

הקולנוע כרקע גם לקבוצת רקדניות בלט (אוסף עופר עידן)

.

rachel_cinema024

מדרגות רחבות מובילות למבואת הבניין המקורה, כשמסך זכוכית חוצץ בינה ובין המבואה הפנימית (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

מרכז אפרידר בצילום מתוך מרפסת קולנוע רחל גלויה מאוסף עדית מן

מרכז אפרידר בצילום מכיוון מרפסת הקולנוע (גלויה מאוסף עדית מן)

.

12239884_1232568366772743_70273717408144966_n

רגע לפני הפתיחה האדריכלים, היזמים ועוד כל מיני עומדים בכניסה לבית הקולנוע (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

23

(אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

rachel_cinema019

גם בצבע (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

קולנוע רחל וחבורת צעירים

צעירים וברקע הקולנוע (אוסף עופר עידן)

.

rachel_cinema02e

מבט על בית הקולנוע מכיוון המרכז המסחרי (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

לילה יוצאים מקולנוע רחל

יוצאים מסרט וברקע מאיר לוגו הקולנוע (אוסף עופר עידן)

.

בטקס הטבעת כפות ידיים מרץ 1967 מאוסף משפחת בלסבלג

1967: טקס הטבעת כפות ידיים בחזית הקולנוע בפסטיבל הקולנוע הישראלי של אשקלון (אוסף משפחת בלסבלג)

.

עדנה פלידל חותמת בבטון אוסף בלסבלג

1967 בפסטיבל הקולנוע: השחקנית עדנה פלידל חותמת בבטון (אוסף משפחת בלסבלג)

.

ראש העיר בלסבלג וגילה אלמגור אוסף בלסבלג

1967 בפסטיבל הקולנוע: גילה אלמגור, סיגריה וראש העירייה (אוסף משפחת בלסבלג)

.

Scan 2

מבואת הכניסה הפנימית עם ציר הקיר (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

rachel_cinema008

גם בצבע (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

פרסקו שחור לבן בקולנוע רחל

ציור הקיר מתאר קבוצת נשים עובדות בשדה (צילום: עוזי נגר, באדיבות עופר עידן)

.

לפני ההריסה ציורי קיר

שנות ה-90: ציור הקיר רגע לפני הריסת המבנה הנטוש (אוסף עופר עידן)

.

פרסקו קולנוע רחל בהיר

שנות ה-90: ציור הקיר לפני הריסתו (אוסף עופר עידן)

.

22

1956: אולם הקולנוע עוצב באופן אלגנטי באמצעות טיפול מוקפד בעיצוב הקירות וגופי התאורה (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

Scan 1

1956: קירות בלוקים חשופים (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

21

1956: מבט מהבמה אל האולם (אוסף משרד נדלר-נדלר-ביקסון-גיל)

.

אולם קולנוע באשקלון

צופים (אוסף עופר עידן)

תודה לעופר עידן, עזרא ינוב, צבי אלחייני ולשולמית נדלר

רשימות נוספות על אשקלון:

שיכוני זולוטוב

הבניין הראשון עם מרפסות קופצות

בית הבראה מרגוע לעובד הנטוש

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: