סיבוב באולם הקימרון בעמק בית שאן

"אם המוזות אכן שותקות כשרועמים התותחים – קשה לדעת", כתב בתחילת שנות ה-70 העיתונאי אבי רז בעיתון מעריב תחת הכותרת "אולם מוגן מפצצות". "אך ישובי עמק בית שאן, לא יקבלו את שתיקתן של המוזות כתירוץ למניעת הופעות תרבותיות מהם, גם בימים של ירי ארטילרי והפגזות קטיושות".

קל לפספס את אולם הקימרון היות והוא כולו קבור מתחת לגבעה קטנה לא הרחק מהגבול בין ישראל לירדן. האולם שתוכנן ב-1970 ונחנך רק ב-1977, הוקם בשיאו של משבר ביטחוני, מלחמת ההתשה, בו סבלו יישובי עמק בית שאן מהפגזות מצד ירדן. לעומת זאת, נהנה האזור משגשוג כלכלי ואולמות מופעים נבנו כמעט בכל קיבוץ, עד כדי כך שבעמק בית שאן והירדן שברו שיא ביחס בין מספר מושבים באולמות ומספר התושבים. למעשה יש כאן כפילות מסוימת כי בצמוד לאולם קיים תיאטרון פתוח שנבנה עוד לפניו.

באולם שמכיל 942 מושבים ב-22 שורות, נערכים מופעי מחול, נגינה, זימרה, תיאטרון, תערוכות מתחלפות של יוצרים מהעמק ומהאזור, כנסים, טקסים, כינוסי עובדים והוא משמש את תושבי האזור כולו. הוא תוכנן במשרדו של האדריכל שלמה גלעד, שאחראי היה לרבים ממבני הציבור בקיבוצים בארץ. על הפרויקט היתה אחראית האדריכלית סימונה בר שגיא. מתברר שהיא היתה בעת התכנון בחודשי הריון מתקדמים וקשה שלא למצוא בחצי כדור הזה המכיל בתוכו חיים, דמיון לרחם.

"הקימרון היה תמיד נראה בן חורג ברזומה הברוטליסטי-המודרניסטי המובהק של גלעד", סיפר לי האדריכל ד"ר צבי אלחייני. הוא גם זה שגילה לי שבידי בר שגיא יש מידע על המבנה. "כעת מתגלה שמאחורי תכנון המבנה היתה אדריכלית צעירה בוגרת הטכניון", הוא הוסיף. בעקבות אלחייני התקשרתי כדי לשמוע מבר שגיא את גרסתה לסיפור תכנונו של הבניין, וגם לשמוע את סיפור יחסי העובד והמעבידה. זו אחת היצירות המובהקות ביותר שעוצבו בישראל, ומייצג את התקופה בחומריותו, עיצובו ומהותו.

ועל כך ברשימה זו.

.

מתחת לגבעה מסתתר אולם

.

מפת התמצאות: אולם הקימרון

.

אדריכל שלמה גלעד במשרדו (אוסף אדריכל שלמה גלעד, אאי)

.

השלמת מעטפת הבניין מבטון (מקור: המועצה האזורית עמק המעיינות)

.

מבנה האולם השלם קודם שכוסה באדמה (מקור: המועצה האזורית עמק המעיינות)

.

כיסוי הבניין באדמה (מקור: המועצה האזורית עמק המעיינות)

.

מראה כללי של הכניסה הראשית לאולם המסתתר מתחת לגבעה המלאכותית

.

.

הקדמה: בשנתיים שבאו אחרי שסיימה את הטכניון, עבדה האדריכלית סימונה בר שגיא במשרד אדריכלי הנוף מילר-בלום. ב-1967 הצטרפה למשרדו של האדריכל שלמה גלעד (2005-1922) שעמד בראש משרד האדריכלים הגדול בצפון והעסיק קרוב ל-40 עובדים. הוא תכנן עשרות פרויקטים, החל מבנייני אקדמיה (אוניברסיטת חיפה), תרבות (תיאטרון חיפה, ספרייה עירונית ברמת גן), מגורים (יזרעאליה) ועד קיבוצים (חדרי אוכל ובתי תרבות בכברי, יגור, אלונים, כפר המכבי, נען ועוד).

בר שגיא עבדה במשרדו עד 1971 ולאחר מכן יצאה לדרך עצמאית. בעת שעבדה אצל גלעד, היא קיבלה לתכנן את אולם הקימרון, שבעקבות הפרויקט הפסיקה את עבודתה במשרדו, והפכה לאחת האדריכליות הפוריות ביותר בתחום המגורים בתל אביב. משרדה פעל קרוב לחמישים שנה ובחודש מאי האחרון מסרה את הפרויקטים שהיו בתהליכים שונים של תכנון וביצוע למשרד אחר, סגרה את המשרד ויצאה לגמלאות. שבוע שעבר שוחחתי עם בר שגיא:

.

מ"י: איך קבלת את העבודה במשרד?

סב"ש: "שלמה גלעד קבע ב-1970 לנסוע עם אשתו לארגנטינה לתקופה של 4 חודשים [ברור נוסף עם אנשי המשרד גילה כי הוא נסע לתקופה של פחות מחודש, מ"י]. בזמנו נסעו באוניה ורק הנסיעה בים לקחה כמה שבועות. יום לפני שהוא נסע, באו מהמעוצה האזורית וביקשו מנו לתכנן את התיאטרון. הוא קרה לי ואמר 'אני נוסע מחר, תראי מה אפשר לעשות'. ב-4 החודשים האלה גמרתי את הרעיון, את התכנון והוצאתי למכרז. ביום שישי, 18.12, הוצאתי את המכרז ובשבת, 19.12, ילדתי את בתי נאוה. אלה היו שני פרויקטים ביחד.

מ"י: למה בכלל ביקשו להקים את האולם?

סב"ש: "הרעיון היה שהם באו בעיצומה של מלחמת ההתשה עם דרישה לתכנן אולם אזורי שיהווה גם מקלט. בארכיטקטורה אני פותרת הכל בראש. כל הסקיצות הן בתוך הראש. אני לא מבזבזת נייר עם ניסיונות. היתה שם גבעה והרעיון הכללי היה שלא רצו שהאויב ידע שיש שם אולם ומקלט. גילחנו את הגבעה ושמתי חצי כדור בקוטר של 42 מטר וכיסיתי אותו במטר וחצי של אדמה כדי שהוא יראה חזרה כמו הגבעה שהיתה. המהנדסים היו מילר-שנבל [שהיו אחראים גם בין השאר על הצד ההנדסי במשכן הכנסת, הספרייה הלאומית, מוזיאון ישראל, התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, דיזנגוף סנטר ועוד, מ"י] החליטו שעד גובה 10 מטר יהיה בטון דרוך ומעל יהיה בטון רגיל, וכך הכיפה נתמכה.

מ"י: איך עבדת על הפרויקט?

סב"ש: "עבדתי עם מחוגה ענקית. מי שעובד היום על מחשב לא יאמין איך עבדנו: היה שולחן ענק והייתי בהריון עם בטן עגולה וכל זמן רכנתי על התכנית עם העיגול הגדול. פשוט מאד לעשות בניין מרובע, אבל שום דבר בגוף שלנו הוא לא מרובע. הרחם הוא עגול ושם מתחילים החיים, אז השתמשתי בחיים שלי המון במחוגה. כמעט ולא תמצא אצלי מרובעים. אני מאמינה שצריך לזרום עם הטבע. אין בטבע מרובעים.

.

דגם (אוסף אדריכל שלמה גלעד, אאי)

.

חתך המציג את התקרה של האולם המרוחקת ממעטפת הבטון המקומרת (באדיבות אדריכלית סימונה בר שגיא)

.

.

"הפרויקט הזה הפך אותי לאדריכל. זה לא מספיק שיש לך דיפלומה. הייתי לבד כי גלעד היה בארגנטינה והייתי צריכה לעשות הכל לבד. המצאתי פרטי בטון ואם תכנס לאולם תראה פרטים שלא תמצא בשום מקום אחר כי אני המצאתי אותם. הרגשתי שהבטון הוא כמו פלסטלינה. משני צידי הבמה עשיתי תאים לתאורה מבטון שהם כמו פסלים. בחזיתות החשופות השתמשתי בבטון מסותת.

"כדי לפתור את האקוסטיקה עשיתי תקרה כפולה אקוסטית. אחר כך עברתי כסא-כסא ובדקתי את האקוסטיקה. החברה שלי סנדרה שדה ששיחקה באולם הזה, אמרה לי שהאקוסטיקה הכי טובה בארץ היא בקימרון.

.

תכנית האתר (אוסף אדריכל שלמה גלעד, אאי)

.

חתך (באדיבות אדריכלית סימונה בר שגיא)

.

.

מ"י: מה קרה אחרי שיצאת לחופשת לידה?

סב"ש: "הייתי בחופשת לידה, גלעד חזר לארץ ואחרי כמה זמן עשיתי מסיבה קטנה במשרד להולדת הבת. עד אותו יום שעשיתי את המסיבה לא חשבתי בכלל על כסף. באתי למקצוע מתוך הרגשה שאני באה בשליחות ועשיתי את המיטב. לפני שהמסיבה התחילה עברתי במזכירות ובמקרה ראיתי שגלעד הגיש חשבון על הקימרון של 250 אלף לירות. באותם ימים דירה בחיפה עלתה 50 אלף לירות ואני הרווחתי 1,200 לירות. קיבלתי שוק מהפער. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי מה אני מרוויחה, פעם ראשונה שהסתכלתי על כסף ומאותו רגע לא יכולתי להירגע. הלכתי לגלעד ואמרתי לוש גמרתי את כל הבניין ואני רוצה לדבר אתו על כסף. הוא אמר לי שחשב להעלות לי את המשכורת ב-200 לירות. עניתי לו שאני רוצה אחוז מהעבודה והוא לא הסכים. אמרתי לו שאני מרגישה מנוצלת והחלטתי ללכת הביתה.

"אני הולכת הביתה ופתאום דופקים בדלת. אני פותחת, עומד בן אדם ואומר ששמע שיש פה ארכיטקטית טובה. הוא סיפר שיש לו מגרש בהמשך הרחוב והוא מחפש אותי שאבנה לו בית. לקחתי את הוילה כי הייתי צריכה פרנסה. כעבור עשרה ימים בא גלעד עם אשתו אלי הביתה והביא מתנה לתינוקת שנולדה. הוא אמר לי לחזור, אבל אמרתי לו שיצאתי לדרך עצמאית".

.

.

.

השלמת כיסוי האולם באדמה (מקור: המועצה האזורית עמק המעיינות)

.

שתילת צמחיה (מקור: המועצה האזורית עמק המעיינות)

.

שתילת צמחיה (מקור: המועצה האזורית עמק המעיינות)

.

עבודות פיתוח (מקור: המועצה האזורית עמק המעיינות)

.

מהגרש חנייה מרמז שיש כאן מקום חשוב אבל לא רואים בניין

.

מאחורי העיקול מתגלה רחבה מרוצפת וגדולה הנתחמת בגבוה ובקיר בטון

.

קיר הבטון מעוצב כקימרון ובמרכזו פתח כהה

.

שנות ה-70: הכניסה הראשית (מקור: ארכיון מועצה אזורית עמק המעיינות)

.

.

הקימרון ע"ש אלישע

.

החזית מורכבת מקיר בטון בעיבוד שיצר טקסטורה המזכירה אבן

.

שילוב של עיבודי בטון חשוף

.

הרחבה והכניסה במבט מלמעלה

.

מערכות אוורור ומיזוג מציצות מהגבעה

.

מבט על מדרון הגבעה המלאכותית המסתירה את האולם

.

מגדל קירור מעוצב כאלמנט פיסולי מבטון חשוף

.

שביל יוצא מפתח צדדי

.

ועוד פתח

.

עיבוד הבטון גם בפסים אנכיים שיוצרים משחקי אור וצל עם פגיעת קרני השמש הישירות

.

 

אני מציג כאן שוב את התמונה משנות ה-70 של הכניסה הראשית, כדי להתמקד בסורג הברזל שנראה כמו כוכבים בלילה גם באור יום (מקור: ארכיון מועצה אזורית עמק המעיינות)

.

קטע מהסורג היום

.

מסדרון מסתורי מוביל אל הלא נודע (אל המבואה הפנימית לאולם שהיתה סגורה בעת הסיבוב…)

.

שנות ה-70: אולם המבואה עם חנוכת המבנה (מקור: ארכיון מועצה אזורית עמק המעיינות)

.

וכך נראה היום (מקור: ארכיון מועצה אזורית עמק המעיינות)

.

1977: האולם ביום חנוכתו (מקור: ארכיון מועצה אזורית עמק המעיינות)

.

וכך נראה היום: הבמה הבמה ברוחב של 16.5 מטרים ובגובה ועומק של 12 מטר. מהבמה יש אפשרות לגישה ישירה למשאית לצורך הכנסת ציוד גדול, ויש גם קפטריה עם אולם מבואה מעוצב. (מקור: ארכיון מועצה אזורית עמק המעיינות)

.

השחקנית סנדרה שדה טוענת שזה האולם עם האקוסטיקה הטובה ביותר להצגות (מקור: ארכיון מועצה אזורית עמק המעיינות)

.

תודה לאדריכלית סימונה בר שגיא, אדריכל ד"ר צבי אלחייני, נטשה זילברמן, רותי דוד ואופירה שגב

★

רשימות נוספות על אדריכל שלמה גלעד:

ספרייה עירונית ברמת גן

חדר אוכל באלונים

 חדר אוכל במלכיה

חדר אוכל בדה בוקר

חדר אוכל בגשר הזיו

חדר אוכל בנען

בית תרבות בהזורע

בית תרבות ביגור

אולם ספורט בכברי.

.

שיר לסיום:

.

 

★