סיבוב בחדר אוכל בקיבוץ אלונים ובית עליית הנוער

הברוטליזם לא פסח על קיבוץ אלונים והותיר בו שתיים מהיצירות המובהקות של הסגנון. תחילה בנו בו האדריכלים חנן הברון וזיוה ארמוני את בית עליית הנוער – ברוטליזם מוקדם וקליל שכמו שארמוני חזרה וטענה היה למעשה המשך לסגנון הבינלאומי. במרכז הקיבוץ ניתן למצוא את בניין חדר האוכל אותו תכנן בעת שיאו של הסגנון האדריכל שלמה גלעד, שאצלו הברוטליזם כבר קיבל פרשנות מעט כבדה.

שני המבנים אמנם עברו שינויים תפקודיים ומבניים, אבל שניהם עדיין עובדים וניתן להתרשם כיצד התייחסו האדריכלים לסביבה: הברון וארמוני באמצעות תכנון נוף שילבו ביצירתם את מגדל המים הוותיק, וגלעד, כפי שעשה ברבים מחדרי האוכל שתכנן בקיבוצים, חזר ויצר מבנה פיסולי במרכזה של מדשאה גדולה, מקום שאליו נשאו החברים את עיניהם ואת ליבם.

נוסף על אלה ניתן למצוא כאן את יצירתו של הבנאי משה יפה שתכנן ובנה בתי אבן רבים ובהם חדר האוכל הראשון. עבודות אלה מייצגות אדריכלות ורנקולרית המשלבת בנייה כפרית מודרנית עם בנייה מסורתית מקומית.

ועל כך ברשימה זו.

.

נוי

.

מפת התמצאות

.

(1) חדר האוכל הראשון

ארבע נקודות עבר קיבוץ אלונים עד שהתמקם באוקטובר 1938 במיקומו החמישי והקבוע. המיקום שנבחר במרחק קצר מהדרך שקישרה בין חיפה ובין נצרת (כיום כביש 75), ובשוליו של יער אלונים הביא לקיבוץ גם את שמו. בשטח בו נמצא כיום היישוב רמת ישי היה קיים כפר אריסים שפונה מתושביו. החברים שהיו בחלקם יקים (בני עליית הנוער מגרמניה) ובחלקם ילידי הארץ מתנועת הנוער העובד, פרקו את הבתים ובנו עם אותם אבנים את הבתים הראשונים. הודות לכך, רבים מבתי אלונים הם בתי אבן, לרבות מבנה חדר האוכל הראשון שנחנך במאי 1939. על מלאכת הבנייה ניצח חבר הקיבוץ משה יפה (1986-1903). הוא לא היה אדריכל במקצועו אך הכיר היטב את המלאכה – תכנן ובנה בעצמו ובעזרת החברים.

חדר האוכל הבנוי הראשון היה מבנה קטן יחסית ומקורה גג רעפים שהחליף צריף פשוט. תוך זמן קצר היה חדר האוכל צר על החברים ועל האורחים הרבים שפקדו את הקיבוץ, היות ובאותן שנים התארחו כאן דרך קבע אנשי מפקדת הפלמ"ח, המחלקה הערבית וקורסים שונים של המחתרות. הודות לכך, הורחב חדר האוכל והפך למבנה בצורת האות ח', אך לא סימטרי. הבנייה החדשה שמרה על אופיו של המבנה המקורי ועוצבה כהמשך ישיר לו. כתוצאה מכך, קשה כיום לזהות את התפר בין שני השלבים והוא נראה כאילו נבנה כיחידה אחת שלימה. המבנה בנוי אבן שנותרה חשופה, כשפתחי חלונות מלבניים רחבים וגבוהים קבועים בחזיתותיו, בהן גם משתלבות דלתות כניסה דו-כנפיות המדגישות את חשיבותו לעומת מבנים אחרים בקיבוץ. גג רעפים מקרה את הבניין, כשכלפי חזיתו הראשית בולט הגג ויוצר קירוי והגנה על החזית מפני גשם וקרני שמש ישירות.

יפה היה ידידם האישי ושותפם לדרך של דמויות כמו יצחק שדה, יוסף טרומפלדור ואלכסנדר זייד. הוא היה ממקימי "גדוד העבודה" ובנאי מקצועי שהקים בין השאר עם אחיו בתים בשכונת הדר הכרמל בחיפה. במאמר שפורסם שבוע שעבר בכתב העת "הגלילה" (גיליון 45), מובא ציטוט בו מתאר הארכאולוג בנימין מזר את המפגש עם יפה: ”כשהגעתי לראשונה לשייח אבריק בשנת 1936 פגשתי שם מתיישב בלתי רגיל לחלוטין – אחד האנשים המעניינים ביותר שפגשתי בחיי – ושמו משה יפה".

כמומחה בנייה באבן בנה יפה באלונים את חומת האבן שהקיפה את המחנה ב-1936, ובנייתה תועדה על ידי הצלם זולטן קלוגר. בהמשך, תכנן ובנה גם את מבני הקבע בקיבוץ. חוץ מחדר האוכל בנה יפה את בתי הילדים וכן בתים נוספים להם אקדיש רשימה נפרדת בהמשך. הוא עסק גם בעבודות אבן ושיחזור בשורה ארוכה של אתרים ארכאולוגים כמו בית שערים, קיסריה, שבטה ומצדה.

לאחר הרחבתו של חדר האוכל התגלה כי המבנה עדיין צר על החברים. בשנותיו האחרונות נאלצו החברים לאכול בו בשתיים וחצי משמרות ולא ניתן היה לערוך בו אירועים חגיגיים בהם ישתתפו כל החברים. אירועים מסוג זה נאלצו לערוך באולם "בית עליית הנוער" שבקצה הקיבוץ שהיה גדול מספיק כדי להכיל את כל החברים וגם את החברים של החברים, אבל בהיבט הלוגיסטי היה פתרון בלתי נסבל היות והאולם היה מרוחק מהמטבח. בסוף שנות ה-60 הוחלט על הרחבתו. עם אכלוסו של חדר האוכל החדש ב-1978, איבד המבנה את מעמדו כמרכז הקיבוץ וכיום הוא משמש חנות כל-בו, מוזיאון וארכיון.

קיבוץ אלונים מונה כיום כ-200 חברים ובסך הכל גרים פה כ-600 איש. הקיבוץ עוד יגדל היות ובימים אלה מקודמת תכנית להקמת שכונה חדשה ובה כ-80 יחידות דיור.

.

1936: הקיבוץ בראשיתו באוהלים (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

1938: הקמת חומת ההגנה סביב הקיבוץ בימיו הראשונים (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

1936: ארוחה בצריף חדר האוכל (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

בניית חדר האוכל (ארכיון אלונים)

.

בניית חדר האוכל: משה יפה בפעולה (ארכיון אלונים)

.

חזית חדר האוכל במטע עצי זיתים (ארכיון אלונים)

.

חדר האוכל ערוך לארוחה חגיגית (ארכיון אלונים)

.

ארוחה (ארכיון אלונים)

.

במטבח (ארכיון אלונים)

.

בניין חדר האוכל הראשון ניצב גם הוא בסמוך לחדר האוכל הנוכחי: מבנה אבן גם גג רעפים

.

כיום משמש חדר האוכל הראשון של הקיבוץ ככל-בו ומוזיאון לתולדות הקיבוץ כולל ארכיון

.

המוזיאון

.

(2) חדר האוכל החדש

שנות ה-60 הביאו עימם שגשוג כלכלי וליצירתם של מפעלי בנייה משמעותיים ובחלקם גם מעט מיותרים. במקביל להחלשות מעמדו של הקיבוץ כגורם חלוצי, מצאו עצמם חברי אלונים, כמו גם בקיבוצים רבים אחרים, כמהים למבנה חדר אוכל גדול במיוחד, כזה שלא ניתן להתעלם כשחולפים על פניו. לתכנון הבניין החדש קיבלו החברים הצעות משלושה אדריכלים שונים. לבסוף נמנעו החברים מלהזמין אדריכל מהמחלקה הטכנית של הקיבוץ המאוחד (אדריכל חנן הברון היה בין מגישי ההצעות), אלא העדיפו להזמין את האדריכל החיפאי שלמה גלעד (2005-1922). ההחלטה לא היתה מפתיעה היות וגלעד הספיק כבר לצבור באותה עת ניסיון עשיר בבניית חדרי אוכל ומבני ציבור אחרים בתנועה הקיבוצית – עבודות שהוזמנו ממנו בדיוק מאותם מניעים שהביאו גם את חברי אלונים לפנות אליו. פעילותו של גלעד בתנועה הקיבוצית לא היתה חריגה, וכמוהו הוזמנו אדריכלים עירוניים אחרים לתכנן בקיבוצים אחרים. כך ניתן היה למצוא באותן שנים אדריכלים כמו רוברט בנט, וינרויב-מנספלד, ורנר יוסף ויטקובר וארטור גולדרייך, שתכננו בקיבוצים רבים ובהם קיבוצים בעלי משקל כמו גבעת חיים, מזרע וגבעת ברנר.

לפנייה לאדריכל מחוץ לתנועה היו שני חסרונות עיקריים: עצם הפנייה לאדריכל מחוץ לתנועה, בעוד שהמחלקה הטכנית של הקיבוץ המאוחד עמדה לרשות הקיבוץ, היתה פגיעה בסולידריות הקיבוצית – גם סוג של לוקסוס וגם סוג של הוצאת כספים על גורם חיצוני. החיסרון השני היה פועל יוצא לחיסרון הראשון שגרר אחריו ביקורת שהיה צורך להתמודד עימה.

מבחינת החברים היו בעיקר יתרונות להזמנתו של האדריכל שלמה גלעד: כך ניתן היה לעקוף את דין התנועה שהגביל את ממדי ההשקעה בחדר האוכל, דין שלמרותו היו כנועים אדריכלי התנועה. אך יותר מכך – בחלק מהקיבוצים היתה ביקורת וחוסר שביעות רצון מעבודות המחלקה. חלק מהסיבות לכך היו דעות קדומות חסרות בסיס וחלקן היו מוצדקות. במחלקה עבדו אדריכלים ומתכננים רבים ומגוונים שלא כולם נתנו שירות שענה על הדרישות. הדבר גם היה תלוי ברכז המשק של הבנייה בקיבוץ – אם הוא היה מעורב בפעילות המחלקה אז היה אוהד שלה, ואם לא אז אהדתו לא היתה מובנת מאיליה. בנוסף, המחלקה הטכנית לא פעלה בחינם ושולם שכר עבור העבודה. אמנם שכר הטרחה ששילם הקיבוץ על העבודה היה נמוך משכר הטרחה שגבה אדריכל חיצוני, אך הפער היה קטן.

מיקום חדר האוכל נבחר להיות בשטח המדשאה הגדולה של הקיבוץ ובסמוך מאד לחדר האוכל הוותיק. את הבניין תכנן גלעד מגושי מלבניים המודגשים בחזות המבנה וכן בשטחו הפנימי. כברוטליסט מובהק עשה גלעד שימוש בחומרים האופייניים לסגנון: בטון חשוף, טיח בעיבוד גס (שפריץ) ואבן לקט פראית.

בשילוב האבן היה מההתייחסות לבתי האבן שיצר משה יפה בעשורים הראשונים לקיבוץ, אך בבניין חדר האוכל, שילב אותן גלעד רק כאלמנט חיפוי במפלס התחתון המופיע בחזית הבניין וגם אז רק בקטעים בודדים. גושי הבניין האקספריסיביים מגיעים לשיאם החזותי במבט על הבניין מכיוון צפון – חזית בה נמצאת הכניסה הראשית לבניין שאליו ניתן להיכנס מכל כיוון ולכל מפלס. בחזית זו יצר גלעד אשליה של חזית אטומה כשאחד הגושים פורץ מקו החזית ומדגיש את הכניסה הראשית. הגוש אמנם אטום אך ניתנה לו קלילות הודות לכך שהוא מורכב מקליפת בטון חלולה. מדרגות רחבות מקשרות בין הרחבה המרוצפת הפרוסה למרגלות החזית, ורק כשעומדים מתחת לאותן גוש המסוכך על הכניסה, מגלים כי הוא מצופה בחלקו הפנימי בלוחות עץ, ומנורות דקורטיביות משתלשלות ממנו. כאן מתחילה תחושה חמימה ומזמינה, העומדת בניגוד לשפה החזותית הכללית של הבניין המשקפת ניכור ואטימות. המנורות שנבחרו מורכבות מגופים כדוריים כהים המשתלשלים מהתקרה בחוט דקיק, ותואמים לגוון המרצפות הכהה. דלתות הזכוכית מובילות אל אולם האכילה רחב הידיים עם אזור הגשה עצמית.

האולם אינו קופסה אחידה, אלא מחולק לאזורים באמצעות עיצוב התקרה המשתנה, כשבחזית הבניין נראית החלוקה כמו הפרדה לשלוש קוביות. בנוסף, תוכנן האולם כך שניתן יהיה לפצל אותו לאזורים שונים במהירות ובקלות באמצעות וילונות שינועו על מסילות, אך לבסוף לא בוצעו. אין מבואת כניסה, אלא המבואה מודגשת באמצעות תקרה גבוהה במיוחד, הממשיכה את עיצוב התקרה שמתחת לגוש החיצוני, ולמעשה היא תמונת ראי שלה: חיפוי בלוחות עץ עם מנורות זהות. לעומת המנורות שנעלמו בחלקה החיצוני ורק הכבלים מעידים על כך שהיו כאן, הרי שבתוך המבנה המנורות שרדו. רק שני אלמנטים נבנו בתוך אולם חדר האוכל הגדול: מדרגות היורדות אל הקומה התחתונה וקיר פיסולי שאינו מגיע עד לתקרה: בחזית הקיר הפונה לסועדים משולב בו לוח מודעות, ובחלקו האחורי והנסתר מצוי אזור שטיפת ידיים.

הבנייה החלה ב-1971 וב-1972 כבר הספיקו ליצוק את הגג, אך באותה עת נכנס הקיבוץ לחוסר יציבות שמנעה את המשך הבנייה. כך נותר בניין חדר האוכל לא גמור, כמו פצע פתוח בלב המעיד על המצב הכללי. החברים סבלו את המצב עד 1978 כשאז החליטו להשקיע את כל המאמצים ולהשלים את הבנייה. במרץ 1978, לקראת יום העלייה על הקרקע ה-40, נחנך חדר האוכל החדש. בקומה העליונה מטבח ואולם אכילה לכ-650 סועדים (בפסח סעדו כאן אפילו 1,500 סועדים). בקומה התחתונה תאי דואר, מקלט, מרכולית ומחסני המטבח. חלק משטח קומת הקרקע נותר קומת עמודים ולימים נסגר והפך למשרדי מזכירות שהוסבו בשלב מאוחר למועדון המתפקד גם היום למגוון פעילויות חברתיות. מחסור במשאבים כספיים הוביל לשינוי בתכנית המקורית. גלעד תכנן שרחבת הכניסה בחזית הראשית תהיה מוגבהת, כך שהכניסה לחדר האוכל תהיה מאותו מפלס וממנה ניתן יהיה להשקיף על המדשאה. לבסוף נותרה הרחבה במפלס הקיים ומדרגות הוקמו כדי לגשר על הבדלי המפלסים.

.

שנות ה-70: בניית חדר האוכל החדש (ארכיון אלונים)

.

כיום האולם הגדול ריק ואפל. האפלה נובעת מכך שפתחי החלונות לא מספיק גדולים וגם מהבחירה בריצוף כהה. "רכז הבניין לא היה באותו זמן שבחרו את המרצפות", נזכר יצחק קליגר, חבר אלונים שליווה בשעתו את העבודה וניהל את המעבר מחדר האוכל הישן לחדש. אביו, יום טוב קליגר היה רכז הבניין שליווה את הקמת חדר האוכל. "החשמלאי החליף אותו והקבלן הביא חמש או שש דוגמאות, הניחו אותן בחדר האוכל לתצוגה לחברים שבחרו במרצפת הכהה. כך נוצר מצב שהאולם חשוך וגם באמצע היום צריך להדליק אור. זו דוגמה שעל שטויות לא מתייעצים עם האדריכל. הפלוס היחיד שלא רואים מיד את הלכלוך על הרצפה".

"הצליחו להרוג את הארוחות ואז השאירו רק את ארוחת הצהריים", נזכר ד"ר אלדד חרובי, חבר אלונים, על המהלך שהוביל לסגירת חדר האוכל באמצע העשור הקודם. "את ארוחת הערב הצליחו להרוג ראשונה. נתנו אוכל לא מספק ואנשים הפסיקו לבוא. זה תרגיל מאד ידוע". ב-2007 נערכה כאן סעודה אחרונה חגיגית. אין כבר ליל סדר אבל לפעמים חוגגים כאן חגים כמו פורים ושבועות.

לאחר חיסול המטבח הוחלט להשכיר אותו לגורם חיצוני וכיום המטבח מנותק מחדר האוכל באמצעות קירות גבס. כמה מהשולחנות עדיין ערוכים לארוחת צהריים, ומוגשת פה ארוחה לכמה חברים בודדים. האוכל מגיע ממטבח חדר האוכל בקיבוץ שריד. שאר האולם ריק ונקי. בימי רביעי מקיימת כאן המועצה הרקדות ועמדת התקליטן מצויה בפינת האולם.

.

חזית חדר האוכל הפונה לצפון אטומה יחסית, מרחבה מרוצפת עולות מדרגות רחבות אל אולם האכילה

.

הפעמון שאתו קראו לארוחות בזמנים בהם לא לכל אחד היה שעון

.

גוש בטון דרמטי פורץ מהחזית והמדרגות הרחבות יוצרות חגיגיות בכניסה

.

גוש הבטון הוא קליפה דקה יחסית המרחפת מעל הכניסה

.

בתוך גוש הבטון מתגלה תקרת עץ שבניגוד לבטון האפור והקר משרה אווירה חמימה ומזמינה, שילוב של פנים וחוץ. רק גופי התאורה נעקרו ונעלמו

.

מבט על הכניסה מתוך אולם האכילה: כמו במבואה גם האולם כולו מקורה בתקרת עץ

.

מבט אל המדשאה

.

גופי התאורה המסודרים בשתי שורות מלווים את הנכנסים אל חדר האוכל. התקרה הגבוהה מדגישה את סביבת הכניסה והיציאה וממשיכה בטקסיות שבביקור בבניין

.

מנורה

.

שטיפת ידיים מבוצעת מאחורי מחיצת בטון פיסולית המשולבת עם לוח מודעות הפונה אל אולם האוכל וכיום הוא ריק. במקור נותר הקיר בטון חשוף, אך הוא נצבע לבן ורק מלבן חשוף אחד נותר בחלקו העליון

.

שטיפת ידיים בחלקו השני של הקיר

.

חדר האוכל כבר ברובו לא משמש לייעודו. בימי רביעי נערכים רק ריקודי עם ולכן פינו את הריהוט. ריצוף האולם בוצע במרצפות טראצו כהות מה שגרם לאפלה מסוימת

.

.

1979: ליל הסדר בחדר האוכל החדש (ארכיון אלונים)

.

ליל סדר (ארכיון אלונים)

.

1987: ליל הסדר (ארכיון אלונים)

.

1988: ליל הסדר (ארכיון אלונים)

.

2014: פעילות חברתית (ארכיון אלונים)

.

2014: פעילות חברתית (ארכיון אלונים)

.

.

לרקוד עם זאב ניסים בכל יום רביעי ההרקדה הכי טובה בעיר

.

מידי יום בצהריים מגיעים כמה מהחברים לסעוד ארוחה. האוכל מגיע מהמטבח של קיבוץ שריד

.

ארוחת צהריים

.

מטבח חדר האוכל מושכר כיום לחברת קייטרינג חיצונית. מכונת שטיפת הכלים עומדת יתומה

.

מדרגות מקשרות אל המפלס התחתון של הבניין

.

כמו התקרה גם מעקה המדרגות מורכב מלוחות עץ

.

בשונה מהקומה העליונה, בקומה התחתונה חלק מהקירות מחופים באבן פראית הממשיכה את השפה החומרית של החומה שהקיפה את הקיבוץ בשנותיו הראשונות

.

בקומה התחתונה תחושה של בונקר: תקרה נמוכה ביחס לגודל האולם, ריצוף כהה, קירות אבן פראית ובטון

.

דואר: אחת מסיבות היחידות שהחברים עדיין פוקדים את הבניין

.

מספרים במקום שמות

.

על לוח המודעות (צולם אחרי פורים אבל המודעה נותרה)

.

היציאה מהקומה התחתונה

.

בחזית הדרומית של חדר האוכל יציאה המקשרת לקומת הקרקע ומעליה בטון חשוף, כששני הגושים העיקריים מחופים טיח גס

.

רמפה מקשרת לקומה העליונה

.

חדר האוכל ניצב במרכז המדשאה המרכזית שחלק ממנה חוסל לטובת הבניין שהוקם בה בשנות ה-70. עדיין נותר הרבה דשא

.

פינה

.

בסמוך לחדר האוכל שרידים משוחזרים של החומה שהקיפה את "חומה ומגדל" שהיה פה לפני יותר מ-70 שנה

.

.

(3) בית עליית הנוער

בית עליית הנוער הוא פנינה אדריכלית נסתרת שבנייתו החלה ב-1959 והושלמה שנה לאחר מכן ב-1960. ב-1966 נערכו בו שינויים ובין השאר הוקם בו חדר לתערוכת קבע אותה עיצב דן גלברט, חבר אלונים, תערוכה שסקרה את פועלו של ארגון עליית הנוער. תכננו אותו צמד האדריכלים חנן הברון (2000-1931) וזיוה ארמוני (2010-1926). הוא יליד גרמניה, חבר ומייסד קיבוץ רעים בצפון הנגב, לימים מבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית. היא ילידת תל אביב, חברת קיבוץ מעגן מיכאל לתקופה קצרה, אדריכלית כשרונית שלא הצליחה למצוא את מקומה הראוי בזירה המקצועית. שניהם יחד נשלחו מטעם התנועה ללמוד אדריכלות בפקולטה בטכניון, ועם סיום הלימודים עבדו לאורך המחצית השנייה של שנות ה-50 במסגרת המחלקה הטכנית של הקיבוץ המאוחד. בתקופה קצרה זו תכננו השניים סדרה קטנה של פרויקטים, כשכל אחד מהם ייצג חדשנות בתחומו. המשותף לכל אותן עבודות היתה העובדה שהם לא היו ייעודים שגרתיים: לא חדרי אוכל, לא מגורים, לא מבני חינוך – אלא מבני ציבור בעלי ממד חד-פעמי בתחומם. מרכיב נוסף משותף לשני האדריכלים היתה המודעות האדריכלית הגבוהה שעמדה בתשתית גישתם, מודעות הן למורשת הבנייה הבינלאומית והן לחומריות, והבטון החשוף היה לחומר הבנייה המועדף עליהם.

"חנן היה בין ראשוני חברי הקיבוץ המאוחד שלמדו בטכניון והתגוררו כקבוצה ביגור", כתבה ארמוני במאמר לזכרו שהתפרסם בספר "בקו נקי" (הוצאת מערכת, 2003). "שם נפגשנו, ונרקמה בינינו ידידות אישית ומקצועית, שניזונה מהרצון ליצירת אדריכלות חדשה בתנועה הקיבוצית. […] התכנון בצוותא התבסס על דו-שיח מתמשך-מפרה שמנע מריבות. בילינו שעות בשליפת רעיונות ובפיתוח כל שביב של הצעה שנזרקה לחלל, כאשר כל אחד מוסיף משהו משלו, עד שהתכנית נמצאה גמורה עבורנו ושייכת לשנינו".

4 עבודות תכננו זיוה וחנן: בית הספרים הלאומי (הספרייה הלאומית) היה הפרויקט הראשון אותו זכו לתכנן לאחר שהצעתם זכתה בתחרות. הצעתם היתה דומה להצעות שהגישו שני זוגות אדריכלים צעירים אחרים (יסקי-פובזנר, נדלר-נדלר) והשישייה הקימה משרד משותף. חוץ מהספרייה, תכננו הברון וארמוני את בית הקיבוץ המאוחד ברחוב סוטין 29 בתל אביב (נהרס) שהיה אמנם רק מבנה משרדים, אך הם הצליחו להפוך אותו לסוג של קיבוץ בתוך העיר, לרבות אולם מופעים וחדר אוכל. הפרויקט האחרון שתכננו השניים היה אתר נופש בחוף הים של קיסריה, שם תכננו בונגלוז שהיוו אטרקציה חדשנית. וכמובן בית עליית הנוער בקיבוץ אלונים.

המימון להקמת המבנה הגיע מתרומות, מכספי שילומים שקיבלו חברים ניצולי שואה וכן ממחלקת עליית הנוער. הוא נקרא כך על שם ארגון עליית הנוער, שקיבוץ אלונים הוא הראשון שהקימו חניכיו. הארגון הוקם בגרמניה ב-1932 כדי לתת פתרון ומענה לאנטישמיות שהלכה וגאתה ובין השאר הביאה להדרתם של נערים ונערות יהודים, כשהפתרון היה הגירה לארץ ישראל. הקמת המבנה היתה אירוע חשוב, ולחנוכתו ב-1960 הוזמנו ראשי היישוב ובהם נשיא המדינה יצחק בן צבי. בחנוכתו השנייה (1966, יום השנה ה-30 להקמת הקיבוץ, אז נערכו שינויים באגף הדו-קומתי) השתתפו שר התיירות משה קול, שר החינוך והתרבות ד"ר חנוך רינות ואברהם הרצפלד.

כיום מוסתר המבנה בצמחייה ולא מטופלת כראוי. בהתבוננות בתצלומים היסטוריים שצולמו בסמוך למועד השלמת הבנייה (כנראה על ידי זולטן קלוגר), ניתן לראות כי האדריכלים יצרו כאן הד ל"חומה ומגדל" – פרויקט ההתיישבות (1939-1936) שכלל את הקמתם של 52 יישובים חדשים לרבות קיבוץ אלונים. בבית עליית הנוער ניתן למצוא עבודה נופית פשוטה ומודרנית: האדריכלים מיקמו את המבנה בנקודה הגבוהה בשטח הקיבוץ, כזו המשקיפה על נוף עמק יזרעאל, כשכמה עשרות מטרים ממנו ניצב מגדל המים שהוקם ב-1939. המגדל מתייחד בעמדת השמירה הגדולה שבראשו, מה שהופך אותו ממגדל מים סתמי למבנה המזכיר את מגדל השמירה. כדי ליצור סביבה שלימה, ניכסו האדריכלים את המגדל למבנה החדש באמצעות מסגור מדשאה המתפרסת על כל השטח הכולל את המגדל ואת המבנה. את המסגור ביצעו באמצעות חומת אבן פראית (האבן לוקטה בסביבת הקיבוץ), המזכירה את אותה חומה שתכנן ובנה משה יפה עם עליית קיבוץ אלונים על הקרקע כיישוב "חומה ומגדל". חומת האבן ממשיכה והופכת לחלק מקיר חזית הבניין. שני שבילי בטון רחבים חוצים בקווים ישרים את המדשאה – שביל אחד מלווה את חזית המבנה ומפריד אותה מהמדשאה, ושביל שני חוצה את המדשאה ומקשר לכניסה הראשית למבנה.

ייעודו של הבניין הוא אולם ספורט רב-תכליתי התופס גוש מלבני גדול, אך כזה שהודות להשתלבותו בטופוגרפיה הטבעית של הגבעה מאבד את גודלו העצום ביחס לשאר המבנים בקיבוץ. באולם זה נערכו לבד מפעילויות ספורט, גם התכנסויות ואירועים חגיגיים של הקיבוץ, כמו גם ליל הסדר וחתונות של החברים. היה זה אחד מאולמות הספורט המקורים הראשונים שהוקמו בארץ, ולכן התקיימו בו משחקים וכן התאמנו בו קבוצות כדורסל, גם כאלה מחיפה כמו קבוצת הפועל חיפה, שניצלו את המבנה המקורה בעיקר בימות החורף הגשומים. מידי שבוע נערכו באולם הקרנות סרטים, ולכן הותקן בקצהו חדר למכונת הקרנה וכן הותקן מסך גדול במיוחד. את גג האולם ניצלו האדריכלים כך שניתן יהיה לערוך גם בו אירועים. לכן, עוצב חדר מדרגות בולט בקצה האולם המקשר בין המפלסים. הודות לצורך שהגג יישא עומסים גדולים, לא קירו אותו בגג קל, אלא בגג בטון ובו קורות דרוכות.

חצר קטנה ופנימית מפרידה את האולם מאגף אופקי ודו-קומתי הצמוד לו. אגף זה חפור בקרקע, כך שבמבט מהמדשאה המבנה נראה חד-קומתי. בחלקו התחתון ספרייה ובחלקו העליון תוכננה מרפסת פתוחה שנועדה להתרשם מנוף העמק הממוסגר. היה במהלך עיצוב המרפסת עניין לכאורה של מותרות, אך הכוונה היתה לחשוף בפני המתבונן, ובמיוחד בפני ילדי עליית הנוער שזה מקרוב היגרו לישראל, ערכים של חקלאות, התיישבות עובדת וכיבוש השממה. לימים, נסגרה המרפסת ופוצלה לחדרים וכיום היא מאכלסת את החינוך הבלתי פורמלי של הקיבוץ. במהלך השנים הורחב הבינוי באלונים, ובית עליית הנוער שהיה עד שלב מאוחר בשוליים הבנויים של הקיבוץ, הפך להיות במרכזה של שכונת מגורים, כשסמוך לו מדרום בית הספר וממזרח לו שוכנים בריכת השחייה שהוקמה ב-1971, מגרשי טניס וכדורסל. פרנסי הקיבוץ לא הצליחו לשמור על רמת תחזוקה גבוהה והמבנה כיום, למרות חומרי הבנייה המעולים בהם נעשה שימוש, נראה עלוב ומוזנח. הצמחייה גדלה באופן פראי ללא יד מכוונת ותוספות בנייה מכערות אותו.

.

שנות ה-60: בית עליית הנוער עם השלמת הבנייה, משמאל מגדל המים משנות ה-30 ובראשו עמדת שמירה ותצפית (ארכיון אלונים)

.

שנות ה-60: ליל סדר באולם בית עליית הנוער (ארכיון אלונים)

.

שנות ה-60: ליל סדר באולם בית עליית הנוער (ארכיון אלונים)

.
.

מגדל המים היום ולצידו שביל בטון המקשר לבית עליית הנוער

.

מגדל

.

מול המגדל וביחס אליו ניצב מבנה אופקי ונמוך המסתיר מאחוריו בניין גדול המנצל את הבדלי גובה הטבעיים

.

גג בטון חשוף ושטוח עם רחבת משטחי בטון מודולרים בחזיתו

.

מדרגות רחבות (כמו אל חדר האוכל) מקשרות לכניסה לאגף

.

שנות ה-50: בבנייה (ארכיון אלונים)

.

בחלק האחורי של הבניין נמצא אולם ספורט גדול ורב-תכליתי שבדומה לחדר האוכל (שנבנה עשור אחריו) מחופה גם הוא באבן פראית מקומית בשילוב בטון חשוף וזכוכית

.

קטע מחזית צפון

.

האולם

.

חדר מקרן בקצה האולם איפשר להקרין בו לחברים סרטים מידי שבוע

.

(4) הסילו

בכניסה וביציאה מאלונים מקבל ונפרד מהעוברים ושבים מגדל הסילו העגול. לא מדובר בגליל סתמי, אלא בכזה שמעוצב היטב: בחלקו התחתון אגף חד-קומתי, מעוגל אף הוא, המקיף את גליל המגדל. בחלקו העליון בולט גוש מלבני החורג מחזית הגליל ושונה ממנו בזויותיו הישרות. סדרה של פתחים מלבניים קטנים מקיפים את חלקו העליון של המגדל האטום בשאר שטח הפנים שלו, כשבתצלומיו של הצלם זולטן קלוגר מבהיק המגדל בלובנו (למרות שנראה כי נותר בטון חשוף) כשמשחקים של אור וצל מוסיפים ממד דרמטי כרקע לדמויות הבנאים המופיעות בחזית. הסילו הזה לא ייחודי לאלונים, אלא הוא נבנה על פי מודל שחזר ונבנה בקיבוצים רבים.

.

1946: בנייה בקיבוץ למרגלות מגדל הסילו (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

1946 (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

2017: מגדל הסילו בכניסה לקיבוץ

.

תודה לד"ר אלדד חרובי, יצחקי קליגר ולאדריכל ויטוריו קורינלדי.

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

שיר לסיום:

.

★