סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ גלעד

את המבנים שתכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד אפשר לזהות בקלות. בשונה מעמיתיה האדריכלים במחלקת התכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד, הבניינים של אקסלרוד מתאפיינים בקוים מעוגלים במפגשי החזיתות, ובשימוש בטיח שפריץ בהיר בחזית ובחומרי גמר כהים בפנים. היא תכננה תשעה חדרי אוכל בקיבוצים בכל רחבי הארץ וחדר האוכל שתכננה בקיבוץ גלעד אופייני לגישתה.

בקומה התחתונה של הבניין ממוקם כיום המועדון של הקיבוץ, בשטח שבמקור היתה מבואה מרווחת במיוחד לבאים לחדר האוכל. בקצה האולם עיצב רודא ריילינגר, אמן וחבר קיבוץ הזורע, חדר זיכרון לחללי הקיבוץ. במורד הצפוני תכנן האדריכל שלמה גלעד מתחם תרבות הכולל תיאטרון פתוח.

ועל כך ברשימה זו.

.

גלעד

.

מפת התמצאות

.

סילו

.

מגדל המים: בקומה 1 מרכזיית שידור בכבלים של הוט. בקומה 2 חדר עריכה של המגזין המקומי. בקומה 3 משרד תרבות

.

חדר האוכל כמו רבים מהמבנים בתנועת הקיבוץ המאוחד ניצב על ציר דרום-מזרח וצפון-מערב. כאן מצולמת החזית הדרום-מזרחית המקבלת את קרני השמש של הבוקר. המדרגות הרחבות יורדות למטה אל המועדון

.

הכניסה לחדר האוכל מהחזית הדרום-מזרחית. כניסות נוספות מצויות בחזיתות אחרות. הגגון הקשתי הוא תוספת מאוחרת

.

תבליט שיצרה דורית הדר (וולף, בתו של רכב הבניין שליווה את הקמת חדר האוכל) מעטר את הרחבה המרוצפת התחתונה המקבלת את פני הבאים למועדון לחבר. בעת הסיבוב היה המועדון מלא בעשרות זוגות צעירים שהתאספו לשמוע הרצאה

.

שניים מהאלמנטים שחוזרים ומופיעים בבניינים שתכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד הם הפינות המעוגלות והשימוש בטיח גס

.

יש גם כניסות בפינות המעוגלות המאפשרות כניסה ישירה אל אולם האכילה

.

החזית הצפון-מערבית

.

לפי הקלנועיות אפשר לדעת שכאן הכניסה הראשית לחדר האוכל

.

לחדר האוכל אין כמעט עורף וכל חזיתותיו ראשיות ושימושיות. כאן יש ירידה אל כניסה נוספת אל המועדון ואל חדר הדואר

.

רמפות

.

מבואת הכניסה הראשית לבניין כוללת מדרגות המקשרות לקומה התחתונה בה מצויים המועדון לחבר וחדר הזיכרון ולקומה העליונה בה נמצא אולם האכילה והמטבח

.

שירותים ושטיפת ידיים עם פס תאורה ירוקה

.

בחדר האוכל: מכונת שטיפת הכלים וברזים למים ולסודה

.

אולם האכילה – כאן עדיין הארוחות מוגשות כרגיל

.

.

(1) חדר האוכל

הנסיעה לקיבוץ גלעד פסטורלית במיוחד. בדרך עצרתי ב"יער יופ וסטריל", השוכן לצד הכביש ובו יצר רודא ריילינגר, עבודות זיכרון לחסידי אומות העולם בהולנד. היער הזה קצת נשכח והוזנח אבל עדיין מפתיע לגלות בו את אותן עבודות אמנות.

הקיבוץ שוכן בקצה של כביש מפותל וארוך יחסית שחוצה שדות ויערות וממוקם בראשה של גבעה. חדר האוכל הומה אנשים ביום שישי בצהריים ונראה שמושגים ותיאורים שאני רגיל לשמוע כמו "הפרטה", "נטוש", "פיל לבן", "פצע בלב הקיבוץ" לא שייכים לכאן. זהו למעשה חדר האוכל השלישי שהוקם בגלעד.

הראשון היה צריף עץ קטן. הוא הובא לקיבוץ מרעננה, שם ישבה הקבוצה במקום אותו כינו "מחנה זמני", עד שקיבלה לידיה את הקרקעות באזור הזה. ביום העליה על הקרקע ב-11 במרץ 1945 הקימו החברים צריף חדר אוכל, צריף למגורים, ארבעה אוהלים, מקלחת ובית שימוש. יומיים לאחר מכן הוקם גם צריף המטבח בו הוצב מקרר שפעל על נפט ולאחר שלושה חודשים הצטרף אליו תנור גז שהיה יעיל יותר מפרימוסים שגם בהם נעשה שימוש. חשמל לא היה והתאורה התבססה על פנסי לוקסים שהודלקו מידי ערב. רק בקיץ 1947 הותקן בקיבוץ גנרטור שסיפק חשמל לחדר האוכל.

היות והצריף ששימש במקור ברעננה סנלדריה, היה קטן, נוספו לו בשלבים שונים אגפים שאפשרו את תפקודו השוטף. כמעט עשר שנים שרת הצריף את החברים. ב-1953 כשמספר החברים גדל ומצבו של הצריף לא ענה עוד על הצרכים, החלו דיונים על הקמת חדר אוכל שני, כזה שיהיה חדש ומרווח יותר.

.

1944: ברעננה היה בית תרבות וחדר אוכל בגלעד מחסן בגדים ומעבדה לכימיה (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1950: בכניסה לחדר האוכל הראשון ביום של שלג (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1944: בחדר האוכל ברעננה (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

.

ב-1955 קלט הקיבוץ צריף גרמני, כזה שהוקם גם בעוד עשרות קיבוצים אחרים. שטח הצריף היה 30 מטר אורך ו-11 מטר רוחב, אך לא כולו שימש כחדר אכילה, אלא חלק ממנו, כמעט מחצית, יועד למטבח. המחסן של המטבח ממוקם היה בצריף הישן של חדר האוכל.

יחד עם הקמת הצריף החדש החליטו החברים גם להזמין ריהוט חדש. נרכש חומר לייצור של 200 כסאות, העתיקו את דגם כסא "גבעת חיים" וייצרו את הכל בנגרייה המקומית של גלעד. גם השולחנות הוחלפו בחדשים, כאלה ששטחם 122X122 ס"מ ומתאימים לששה סועדים. כך הוצבו באולם האכילה 26 שולחנות בהם יכלו לסעוד כ-160 איש במקביל. באספת הקיבוץ שנערכה רגע לפני המעבר לחדר האוכל, הוחלט ש"ההגשה בצורת שרשרת. לכל חבר סכו"ם, כפית, גביע לביצה ושתי צלחות. הכולבויניק יחוסל. כל חבר יחזיר את כליו אחרי הארוחה".

חוץ מארוחות ואספות חברים, שימש חדר האוכל גם להקרנת סרטים. לצורך כך, הותקן בו מסך והוקם חדר מקרין מעל הכניסה למטבח מצד אולם האכילה ופתחים קטנים נפרצו במחיצה שבין שני חלקי הבניין.

עדיין הבניין היה קטן מלהכיל את כל החברים, לכן, נערכו הארוחות במשמרות. ב-1971 עבר חדר האוכל לשיטת הגשה עצמית. זמן קצר לאחר מכן הוחלט על הקמת חדר אוכל שלישי וגדול שיוכל להכיל את כל החברים ויהיה מבנה של קבע ולא עוד צריף של עץ. בנובמבר 1975 הונחה אבן הפינה.

.

1955: הרכבת חדר האוכל בצריף הגרמני (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1965: לקראת שבת (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1960: ארוחה (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1967: ארוחה (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1978: צריף חדר האוכל ולצידו ניצב חדר האוכל החדש (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1978: הריסת חדר האוכל הישן (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

.

חדר האוכל השני בצריף הגדול שרת את החברים יותר משלושים שנה ולתכנונו של חדר האוכל השלישי הוזמנה האדריכלית ארנונה אקסלרוד שעבדה במחלקת התכנון של תנועת הקיבוץ המאוחד ולאורך השנים תכננה בין השאר תשעה חדרי אוכל בקיבוצים.

ב-1978 נחנך חדר האוכל השלישי, זה שמכונה "החדש" והוא פועל כבר ארבעים שנה בדיוק. עם חנוכתו, פורק הצריף הגרמני שניצב היה בסמוך, כפי שאפשר לראות בתמונה בהמשך, וחלקיו שימשו את החברים למגוון שימושים.

הבניין החדש הכיל אולם אכילה ללא עמודים הפוגעים בקשר עין רציף, והוא מוקף משלושת עבריו בשורה אופקית של פתחי חלונות, כשנוסף עליהם נקבעו גם דלתות שאפשרו קישוריות מלאה לשבילים המגיעים מכל קצות הקיבוץ. לצד אולם האכילה הוקם מטבח ובמפלס התחתון נקבע אולם מבואה, חדר זיכרון עליו ארחיב כאן בהמשך, חדר דואר ומחסנים. דורית הדר עיטרה בתבליט צורני מופשט את הקיר הסוגר על הרחבה המרוצפת המקבלת את פני הבאים, וכיום משמשת המבואה למועדון חברים. הדר היא בתו של גדעון וולף, רכז הבניין שליווה את הקמת חדר האוכל.  למעט החידוש שאיפשר כל החברים לאכול בו-זמנית ביחד, החידוש המשמעותי אולי ביותר לחברים היה ברז הסודה ולצידו ברז גזוז קולה, שמהם היה ניתן לשתות באופן חופשי.

כמו ברבים מהבניינים שתכננה האדריכלית ארנונה אקסלרוד, גם כאן נעשה שימוש בקווים מעוגלים במפגשי החזיתות, כאלה שהחליפו את הפינות המסורתיות. בנוסף, העניקה האדריכלית תשומת לב לחלוקת הבניין לגושים המתמזגים זה בזה, וזאת במטרה להימנע ממבנה מונומנטאלי, אחיד וגדול שיטיל את צלו על מבני הקיבוץ הקטנים המקיפים אותו. עדיין, למרות החלוקה הגושנית, למרות אופקיותם ולמרות הרכות, לבנייני חדרי האוכל של אקסלרוד יש חזות מצודתית ועוצמתית. חזות זו באה לידי ביטוי בעיקר הודות לגודלו של הבניין שעדיין, למרות הניסיון בחלוקה הגושנית, היה לבניין הגדול בסביבתו ובטח ביחס לפיתוח הנוף הפסטורלי המקיף אותו. הגושניות נותרה כבדה, דבר שבולט היטב בתצלום הדגם שנמצא כאן למטה ובאמצעותו ניתן להבחין בבניין בשלמותו מבלי שהעצים מסתירים חלקים ממנו. גם לעיצוב הפתחים היתה משמעות לחזות המסתגרת. פתחים אלה עוצבו כחלונות צרים יחסית ושקועים בעומק כך שהיו מוצלים היטב. כתוצאה מכך, הפכו הפתחים לשקעים כהים וכמעט שחורים, מהלך שניתק בין פנים ובין חוץ, בשונה למשל מקירות המסך הגבוהים והרחבים שהופיעו ברוב חדרי האוכל שנבנו בשנות השלושים עד החמישים ויצרו שקיפות כמעט מלאה בין החולפים בחוץ ובין היושבים בפנים, בעיקר במהלך היום אך גם בשעות הלילה.

עיצוב חדר האוכל אופייני לגישתה של אקסלרוד ובכלל לסגנון הברוטליסטי של אותה התקופה. חזיתות הבניין מצופות בטיח גס שמעניק מרקם מחוספס וחושני לבניין. בפנים ניתן לגלות כי הריצוף הוא כולו טראצו כהה. גובה אולם האכילה כמו גם המבואה נמוכים יחסית לממדיהם הגדולים של האולמות, והתקרה גם היא מורכבת מלוחות עץ כהים כשגופי התאורה הפלורסנטיים שקועים ונסתרים מהעין. כך היא ביקשה ליצור אווירה אינטימית וביתית, בשונה מחדרי האוכל הקודמים שהוקמו בתנועה שהיו שטופי אור טבעי ומלאכותי, בשעות היום וגם בשעות הלילה, והתאפיינו באולמות יחסית גבוהים כשלגופי התאורה נוכחות משמעותית פונקציונאלית ועיצובית. חלפו 40 שנה מאז הקמתו, הבניין שופץ לפני שנים אחידות אך שמר על אופיו וכמעט ולא נעשו בו שינויים, למעט הגגון הקשתי והדקיק המופיע בחזית ומוסיף ומצל על פתחי החלונות הפונים לכיוון דרום-מזרח.

רעיון ההפרטה שכבש את התנועה בשנות ה-90 הגיע גם לגלעד, אלא שכאן הוא לא הצליח להשתלב. בסוף שנות ה-90 התקיימו דיונים בנושא הפרטת חדר האוכל. העניין נגרר בוועדות ובהצבעות עד לשנת 2005 ואז הוחלט סופית לנטוש את רעיון ההפרטה. באותה הזדמנות הוסבה המבואה הגדולה שבקומה התחתונה של הבניין למועדון לחבר, כשלצידה נותר חדר הזיכרון.

כיום מוגשות בחדר האוכל מידי יום, כולל שבת, ארוחות בוקר וצהריים. ארוחת ערב מוגשת פעמיים בשבוע בלבד. מאז 2005 הוחלט כי אין לעשן בחדר האוכל.

.

דגם חדר האוכל החדש (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

.

(2) האדריכלית ארנונה אקסלרוד

בדומה לאדריכלים אחרים שפעלו במסגרת של מחלקות התכנון בתנועות השונות של הקיבוצים, גם ארנונה אקסלרוד לא התגוררה בקיבוץ אלא בתל אביב. היא נולדה בקיבוץ רמת הכבוש ב-1935, אך כבר בגיל צעיר עזבה משפחתה את חיי השיתוף. לאחר שסיימה את לימודי האדריכלות בטכניון, עבדה במשרדו של האדריכל שמעון פובזנר בתל אביב, העיר בה היא מגתוררת עד היום, ובין השאר עבדה על בניין הספרייה הלאומית בגבעת רם שפובזנר היה בין השותפים בתכנונו.

ב-1966 הצטרפה אקסלרוד למחלקת התכנון של הקיבוץ המאוחד ובמסגרת זו ערכה תכניות לקיבוצים שלימים, מבני ציבור ומגורים וגם חדרי אוכל. עד היום כתבתי כאן כמעט על כל חדרי האוכל שתכננה: כפר גלעדי, התאומים בגרופית ובמבוא חמה, גלגל ואור הנר. עם סגירת המחלקה ב-1989 בחרה לפתוח משרד עצמאי בו פעלה עד לפרישתה מהמקצוע.

"משיחות שעשיתי איתה", מספרת לי האדריכלית אירית אקסלרוד, בתה של ארנונה, "היא הסבירה לי שזוהי אדריכלות שמייצגת תקופה, ערכים וחשיבה חברתית. אדריכלות עם השפעות משמעותיות של המודרניזם, אדריכלות צנועה, לא ראוותנית. כשאני שואלת אותה, המילה הראשונה שעולה היא צניעות, ונדמה שהתגובה שלה כזו, ולו גם בגלל הפער הגדול למה שמשדרת האדריכלות של היום, של העשורים האחרונים".

"מאפיין שחזר ברוב המבנים שלה, עיגול הפינות, הקווים המעוגלים בכלל, אתה קראת לזה רכות הקווים, לתפיסתה דווקא הקווים העגולים היו עוצמתיים ושלמים יותר מהפינות החדות. אגב, היה מבנה עגול לחלוטין שתכננה באותם שנים, פונדק דברת, אותו הרסו כבר מזמן. הפונדק היה איזשהו תמצית של תפיסתה המרכזית, הפונה לכל הכיוונים והשלמה מבחינה צורנית".

.

שנות ה-80: ארנונה אקסלרוד במשרד (אוסף המשפחה)

.

אמצע שנות ה-70: בניית חדר האוכל השלישי (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1976: יציקת רצפת חדר האוכל (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1978: חזית דרום-מזרחית (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

1978: חזית צפון-מערבית (ארכיון קיבוץ גלעד)

.

למטה מצוי חדר הדואר

.

.

(3) חדר הזיכרון שיצר רודא ריילינגר

בקומה התחתונה בבניין עיצב רודא ריילינגר (2003-1919) חדר זיכרון, באופן שהחברים הבאים לסעוד או להתאסף לאסיפת חברים לא ישכחו את אלה שאינם. החדר הוקם יחד עם הבניין ולצד מבואת הכניסה הגדולה שהוסבה לימים למועדון. בעת הסיבוב היה המועדון מלא בזוגות צעירים שבאו להשתתף בסדנה. את החדר עיצב ריילינגר, אמן וחבר קיבוץ הזורע השוכן לא הרחק מגלעד. הוא יצר כאן מרחב אינטימי המופרד משאר שטח הקומה בארון עץ נמוך ובאמצעות פסל זכוכית מיוחד שניצב לצד העמוד היחיד שחוצה את האולם ומגדיר את גבול החדר והכניסה אליו.

במרכז החדר ערימת אבנים, המזכירה גלעד. ריילינגר גם יצר תבליטים לקירות. האחד מתאר צמיחה של שיבולי חיטה, כששיבולת אחת שבורה ומוטה כלפי מטה. בקיר השני יצר תבליט מופשט ותלת ממדי המורכב משכבות ומזכיר קירות תבליט נוספים שיצר בחדרי זיכרון אחרים שעיצב ובמיוחד זה ביד לבנים בכפר סבא.

פסל הזכוכית והברונזה שניצב בכניסה לחדר, מייצג את ההתנסויות של ריילינגר שלא היסס להכיר חומרים חדשים ולעבוד איתם. לאורך השנים יצר במגוון רחב של חומרים וטכניקות ובחדר הזכרון בגלעד ניתן למצוא את המגוון הרחב של הטכניקות בהם התנסה. כאן בבלוג כתבתי על חדר הזיכרון שעיצב ריילינגר ביד יערי שבגבעת חביבה.

.

במועדון לחבר התאספו עשרות זוגות והאזינו להרצאה

.

חדר זיכרון לבני הקיבוץ מצוי בקצה המועדון לחבר. בגלל ההרצאה לא יכול הייתי להדליק את התאורה. בחדר יש שולחנות עם ספרים המוקדשים כל אחד לחלל אחר. האמן רודא ריילינגר מקיבוץ הזורע עיצב את החדר הכולל תבליטי קיר (מימין תבליט שיבולים שאחת מהן שבורה), גלעד אבנים במרכז החדר ופסל של זכוכית שמופיע בתמונה הבאה

.

היקרות מכוסים באבני גרנוליט כהות

.

פרט בתבליט

.

על לוח מתכת מופיע טקסט קצר שחיבר אמנון להב, חבר הקיבוץ

.

מימין פסל הזכוכית

.

אש תמיד ממתכת וזכוכית

.

רודא ריילינגר התנסה במגוון רחב של טכניקות וחומרים וגם בהעמדות שונות של פסליו

.

חתימה

.

.

(4) התיאטרון

התיאטרון הפתוח בקיבוץ גלעד הוקם כחלק ממתחם התרבות. אדריכל המתחם שלמה גלעד (2005-1922) ידוע כמו שתכנן את מגדל אשכול בפסגת הכרמל באוניברסיטת חיפה ועוד חדרי אוכל רבים בקיבוצים שכתבתי עליהם כאן ואני ממליץ לבקר מביניהם בחדר האוכל של אלונים. הבניין האהוב עלי שתכנן הוא בניין הספרייה העירונית ברמת גן עליו כתבתי כאן.

המתחם מורכב מ"בית גיורא" ששימש במקור כבית התרבות של הקיבוץ והתיאטרון הפתוח. תכנון הנוף המקיף את המתחם תוכנן על ידי חיים פרוכטר ווולטר פולק. "בית גיורא" שהכיל אולם למופעים, ספרייה וחדר מוסיקה, נחנך באירוע חגיגי בתאריך 23.02.1966. הוא נקרא על שמו של גיורא יוספטל – ממייסדי וחברי הקיבוץ ודמות פעילה ומרכזית בכמה מממשלות ישראל. יוספטל נפטר מהעולם בעודו משמש בתפקיד שר השיכון והפיתוח בשנת 1962, נטמן בבית הקברות של הקיבוץ. שכונות, רחובות ומבני ציבור רבים ברחבי הארץ נקראו באותה העת על שמו.

עד לסוף שנות השבעים פעל התיאטרון שיכול להכיל עד 500 צופים, בתדירות יחסית גבוהה ובו התקיימו המופעים והאירועים של הקיבוץ. כמו כן, הוקרנו בו סרטים, נערכו חתונות וחגיגות בר מצוה. בלטו במיוחד חגי הקיבוץ ובראשם חג ה-25, ה-40 וה-60 של גלעד.

כיום בדומה למצבה של התרבות, הפך "בית גיורא" לבית סיעודי לחברי הקיבוץ ולרפואה אלטרנטיבית. בתיאטרון כמעט ואין עוד שימוש.

.

בקצה הקיבוץ, במורד הגבעה יש תיאטרון פתוח שתכנן האדריכל שלמה גלעד כחלק ממרכז התרבות של הקיבוץ

.

בחלקו האחורי של התיאטרון ניצב בית התרבות שהוסב לבית אבות

.

לפני כמה שנים נצבעו משענות הבטון בצבעים

.

.

2010: כך זה היה נראה כשבקרתי פה לפני שמונה שנים

.

וכך זה היום

.

לצד התיאטרון מדרגות ומדשאה

★

תודה לאירית אקסלרוד וליותם מוקד

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

בחן (לא ידוע)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★

★

שיר לסיום:

.

★