סיבוב בחדר האוכל הלא גמור בקיבוץ צרעה ובשרידי הכפר סרעא

ההתרסקות הגדולה של התנועה הקיבוצית תפסה לא טוב את קיבוץ צרעה. התוצאות ניצבות עד היום במרכז הקיבוץ השוכן מול בית שמש. אך האם הכתובת היתה על הקיר? ב-1948 חוסל הכפר סרעא וכל תושביו נעקרו מהאזור. את בתי הכפר לרבות בית המוכתאר ואת שמו תפס גרעין ההקמה של קיבוץ חדש – קיבוץ צרעה. הם ישבו בבתים שנה אחת ואז עברו לנקודת קבע במרחק של כשלוש ק"מ לכיוון דרום-מערב. בתי הכפר פוצצו ונהרסו וכמה שנים לאחר מכן גם בית המוכתאר הושטח.

האדריכל מוסה חריף שהיה מהמנהיגים של התנועה הקיבוצית, חבר כנסת, חבר קיבוץ צרעה היה האדריכל שתכנן את הרחבת חדר האוכל בקיבוצו. את השלב הראשון של חדר האוכל תכנן האדריכל אריך ראש ואת השלב השלישי שמעולם לא הושלם תכנן האדריכל ויטוריו קורינלדי. חריף נהרג ב-1982 בתאונת דרכים בצומת כברי, ואתו נהרגו גם אשתו ובנו. לפי רוב הדעות, חריף היה מצליח למנוע את קריסתה הכלכלית הקשה של התנועה הקיבוצית ואף היה מצליח לעורר חזרה את מעמדה ששקע באותו עשור. יש הטוענים, בעיקר אלה שהכירו אותו היטב, שאם היה נשאר חי הוא היה מגיע לתפקיד ראש הממשלה. לכן רבים רואים בתאונה הזו לא רק אבדה אישית כואבת, אלא אירוע משמעותי ברמה הלאומית. על שמו הוקם "יד חריף" בתחומי בית הספר – פרויקט ענק שרק חלק קטן ממנו בוצע בסופו של הדבר, אבל עדיין מדובר במבנה מרשים. לכן, שלושה חלקים יש לרשימה זו: (1) חדר האוכל, (2) יד חריף ו-(3) הכפר סרעא שחוסל ב-1948.

ועל כל אלה ברשימה זו.

.

2016

.

מפת התמצאות

.

(1) חדר האוכל

שישה חדרי אוכל הוקמו בצרעה. הראשון היה חדר בבית המוכתאר בשרידי הכפר סרעא שם התמקמו חברי הקיבוץ בשנתו הראשונה ב-1949. לאחר כמה שבועות התקבל בקיבוץ צריף פח שהוצב לצד בית המוכתאר והוא הפך לחדר האוכל השני והשלישי: בהתחלה בגבעת של סרעא. לאחר שהקיבוץ עבר מהנקודה הישנה למיקום הקבע בו הוא שוכן עד היום, 3 ק"מ דרומית-מערבית, הצריף פורק והורכב מחדש במרכז הקיבוץ. באמצע שנות ה-50 הצריף כבר לא ענה על צרכי הקיבוץ והאדריכל אריך ראש הוזמן ב-1957 לתכנן מבנה חדר אוכל חדש (הצריף הוסב לאולם התעמלות לטובת בית הספר היסודי המקומי). את המבנה תכנן ראש כמו שאר חדרי האוכל שתכנן: מבנה צנוע המתייחד בנוף הודות לגג עם שיפוע הפוך (פירושי של דבר ששיא גובהו של המבנה לא במרכז הגג, אלא השיא הוא בקצוות. הבניין נחנך בתאריך סמלי 7 בדצמבר 1959 – יום העלייה לצרעה.

חלפו רק שנים מעטות ושוב נדרש היה חדר האוכל להרחבה. הפעם הוזמן האדריכל מוסה חריף, שהיה בעצמו חבר הקיבוץ. הוא כבר יצר מבנה בצורת תיבה שבלע לתוכו את המבנה הוותיק והיה חסר ייחוד. בבניין לא שולבה אמנות באופן מלא, אלא נתלתה היכן שאפשר, כשאת רוב היצירות יצרה חברת הקיבוץ חנה אשל (תבואה). ההרחבה שתכנן חריף נחנכה בראש השנה, בתאריך 26 בספטמבר 1973. אך לא חלף יותר מעשור וב-1984 שוב החליטו בצרעה כי יש להרחיב את חדר האוכל. אלא שהפעם החליטו ללכת בגדול.

"הקשר התחיל עם מותו של מוסה חריף, אדריכל במקצועו שעבד במחלקה של התק"ם, ולזכותו היה איחוד מחלקות התכנון של הקיבוץ המאוחד ושל איחוד הקבוצות והקיבוצים", נזכר האדריכל ויטוריו קורינלדי כיצד התחיל הקשר בינו ובין קיבוץ צרעה, קשר שהוביל לתכנונן של כמה עבודות גדולות. "נקראתי על ידי קיבוץ צרעה לקחת משימות תכנון שמוסה כחבר צרעה היה מטפל בהם. מנחם אבירם שהיה מנהל מחלקת התכנון בתק"ם היה גם הוא חבר צרעה וכך הפכתי למלווה התכנוני של הקיבוץ".

קורינלדי (יליד מילאנו, 1931) היה בזמנו חבר קיבוץ ברור חיל ומבכירי האדריכלים בתנועה הקיבוצית. הרזומה שלו כולל תכנון שכונות מגורים, חדרי אוכל, בתי תרבות, מועדונים לחבר, בתי כנסת, בתי ספר, מבני משרדים, מפעלים, אולמות ספורט, אנדרטאות ולמעשה כל מבנה הנדרש לקיבוץ. מאוחר יותר תכנן גם מחוץ לקיבוץ – כמו אולם הספורט בתיכון אליאנס ברמת אביב. כאן בבלוג כתבתי על מספר עבודות שלו: אתר הנצחה בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד, מרכז ספורט ונופש בקיבוץ הגושרים, מכבסה ושכונת מגורים בקיבוץ שדה בוקר, וחדר האוכל בקיבוץ כפר עזה.

"הפרויקט הראשון היה הרחבת המזכירות. אחר כך הגיעה הרחבת חדר האוכל. נוסף על חדר האוכל, תכננתי בצרעה את 'יד מוסה חריף' בהשתתפות האדריכל ארנולדו גרוסטיין, את בית הספר האזורי 'הר-טוב', אולם ספורט על יד בית הספר בהשתתפות האדריכלית שלי ניסים, הרחבת בנין המזכירות ובנייני מגורים דו-קומתיים בחלק המערבי של הקיבוץ".

"בשנות ה-80 היו אמביציות יותר מידי גדולות, כך הם ראו את עצמם בצרעה. הקיבוץ היה מבורך בשורה של אנשים מוכשרים ומנוסים בתחום הניהול החברתי והכלכלי. הם שקבעו את מדיניות הבניה שכנראה התבססה על מגמת קליטה וצמיחה של הישוב בין השנים 70' ו-80'. היו כנראה גם הזדמנויות מימון שעודדו יוזמות בניה שונות". האדריכל פרדי כהנא, שעבד גם הוא במקביל לקורינלדי במחלקת התכנון, נזכר: "בזמנו התנהל וויכוח קשה וחריף לגבי הצורך והיכולת להקים מיזם כזה, האגף הכלכלי שכבר זיהה את הבאות היה נגד, אולם כנראה הציבור הצביע בסוף בעד. אני תכננתי במקביל מרכז גדול לקיבוץ עמיעד ושם אכן הפסיקו – בזמן".

קורינלדי ממשיך: "לא ראיתי מתפקידי להתריע על גודל הפרויקט, וקיבלתי את הנחיות הקיבוץ כפרוגרמה". נאוה שמואלי חברת הקיבוץ מוסיפה ומספרת שהחזון היה לקיים ליל סדר גדול וכן חגיגות אחרות ולשם כך רצו בהרחבת האולם. אך הפרויקט נתקל בקשיים לכל אורך התהליך, ששיאם היו הקשיים בהם נתקל קבלן הבניין לאחר שהפועלים הפלסטינים הפסיקו להגיע לעבודה, בגלל המצב הפוליטי. כך נולד לו, כפי ששמואלי מגדירה, "פיל אפור גדול שתקוע במרכז המשק".

.

אדריכל ויטוריו קורינלדי, 2015

.

שאלתי את קורינלדי מדוע לא עיצב חזית מרשימה וטקסית לבניין, כפי שעשה למשל בחדר האוכל שתכנן לקיבוץ כפר עזה. "בנוגע ל'חזית מרשימה' עלי לחלוק על קביעתך", מגיב קורינלדי, "ממדי הגוש שהתקבל עם הרחבת הבניין הקיים, ההפרש הטופוגרפי שגם איפשר תכנון אולם מתחת לחדר האוכל – כל אלה ביקשו טיפול בשפה הנוטה למונומנטליות מסוימת, תוך שימוש באלמנטים גאומטריים כמו הצילינדרים של המדרגות או פיר המעלית שהיו אמורים בסוף התהליך להיות צבועים בגוונים חזקים וליצור מתח ותנועה. בתוך קונספציה כזו, גוף חדר האוכל מהווה כותרת עליונה המסיימת התרחשות מגוונת המתקיימת מתחתיה. אני לא חושב שיש להסתכל על הבניין במושגים שגרתיים של חזיתות, ולדעתי כל החזיתות חשובות באותה מידה, גם אם הן פחות גלויות למבט הישיר".

"חוץ מהרחבה משמעותית של חדר אוכל תכננתי בבניין גם את הרחבת ושינוי המטבח ואת האולם שמתחת. בגלל הטופוגרפיה אפשר היה לקבל מתחת לחדר האוכל גם אולם. היות והבניין נבנה בשלושה שלבים שונים, הכוונה היתה לאחד את הכל לקומפלקס אחיד. המבנה שהיה בצרעה היה מאד ניטרלי וללא סממן ייחודי, אבל לצערנו זה נתקע ולא נגמר. אבל בסוף הכל נתקע בגלל המשבר הגדול וזה נשאר לא גמור עד היום".

"אחרי המשבר שגרם להפסקת הפרויקט, היו ניסיונות למצוא יעודים אלטרנטיביים. אני בעצמי טיפלתי בהצעה, שלא היה לה המשך, להפוך את הרחבת חדר האוכל למשרדים של חברת מחשבים שהתמקמה בקיבוץ. היום כפי שראית, הבניין נתון לשימושים פחות או יותר פרטיזנים. לדעתי הוא ראוי לתפקד כבניין ציבורי אזורי במגוון שימושים תרבותיים, אולי כאלה שמשלימים את פעילות 'יד חריף', ועל המועצה האזורית לאמץ אותו תחת חסותה ובראיה עקבית עם שינוי מקומו של הקיבוץ הבודד במערכות המדינה".

"לשאלתך על דעתי על הבניין היום: אני עוד אוהב אותו, והלוואי והייתי יכול לסיים את המלאכה. הוא מתווסף לשורה ארוכה של עבודותיי אשר לא זכו לחיים מכובדים, ושעל כל אחת מהן אני נדרש להיכנס אל הסברים מעייפים על כוונות שלא נשמרו…".

.

.

החלק שתכנן קורינלדי נטוש בחלקו. בקומת הקרקע פועל כל-בו מקומי ואת אולם המופעים, שעמד גם הוא נטוש שנים רבות, עד 2003, מפעילה המועצה האזורית ומתקיימים בו מופעים של טובי המוסיקאים הישראלים וכן הצגות תיאטרון. אולם המופעים עצמו גם הוא לא גמור, והתקרה הענקית שלו נותרה חשופה, מה שבטח לא משפר את האקוסטיקה. המושבים באולם הם כנראה המושבים הכי ישנים בישראל – הם התקבלו מתיאטרון הקאמרי שהחליט להיפטר מהמושבים המיושנים שלו ולהחליפם בחדשים וכך המושבים התגלגלו מפסז' הוד שבמרכז תל אביב לקיבוץ צרעה המרושש שלא יכול היה להשקיע יותר באולם שבנה. אולם חדר האוכל שבקומה העליונה הפך לקן עצום של יונים. קורינלדי לא עיצב לו חזית מרשימה במיוחד, אך באולם עצמו הוא שילב ארובות אור, שאפילו היום כשהבניין לא גמור ומוזנח הן מרשימות ביותר ומחדירות אור צהוב-כתום שנשפך על תקרת הבטון האפור.

האגפים שתכננו ראש וחריף עדיין פעילים. בימים ראשון עד חמישי מוגשת ארוחת צהריים לכ-20 חברים שלא הצליחו להתנתק מחדר האוכל הקיבוצי. מתקיימים פה גם ערבי תרבות מידי פעם. אספות החברים מתקיימות ב"פונדק", שהוא למעשה מועדון חברים הממוקם מתחת לאגף אולם חדר האוכל שתכנן מוסה חריף. המטבח מושכר לחברת "שפע" שמכינה בו מנות מזון שמופצות לכל הארץ, אך לאחרונה כפי שהוברר לי, רמ"י טוענת כי מדובר בשימוש חורג ולכן החברה תצא מהמטבח והוא יישאר חסר שימוש וכנראה יביא את סופו של חדר האוכל.

.

עדכון מיולי 2022: חדר האוכל פעל עד להתפרצות מגפת הקורונה והוגשו בו מידי יום חול ארוחות צהריים. לארוחות אלה התכנסו כ-20 חברים ותיקים וגם ילדי בית הספר. במשך יותר משנתיים עמד חדר האוכל סגור, אך החל מהחודש הוא קם לתחייה גם אם לשעות בודדות. ארוחות הצהריים מתחדשות בימי שני וחמישי. החברים מתבקשים להביא את האוכל איתם או לקנות במקום מנות אוכל מוזלות. גם חידוש ליל הסדר בחדר האוכל התחדש השנה ונכחו בו כ-200 חברים.

.

1949: בית המוכתאר במרכז קיבוץ צרעה במיקומו המקורי (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

.

1949: בית המוכתאר במרכז הקיבוץ (ארכיון צרעה)

.

1949: בחדר האוכל הראשון שהותקן בקומת הקרקע בבית המוכתאר. בקומה זו היו שני חדרים שבהם התגוררו (בנפרד) שתי נשות המוכתאר, והחברים או כוחות הצבא פרצו פירצה בקיר – מימין (מקור: מיכאל קמינר, צרעה)

.

1949: בית פלסטיני וצמוד לו צריף חדר האוכל שהקימו חברי הקיבוץ ואחר כך נדד עם החברים לאתר הקבע של הקיבוץ (ארכיון צרעה)

.

1949: ליל סדר ראשון בהתיישבות בכפר סרעא. בכיתוב התמונה מופיע: צרעה הישנה (ארכיון צרעה)

.

1956: ראש השנה בצריף אותו הביאו החברים מהאתר הישן של הקיבוץ (ארכיון צרעה)

.

1958: חנוכה בצריף (ארכיון צרעה)

.

שנות ה-50: ארוחה בצריף (ארכיון צרעה)

.

שנות ה-50: במטבח (ארכיון צרעה)

.

1964: צריף חדר האוכל (ארכיון צרעה)

.

1988: פירוק צריף חדר האוכל (ארכיון צרעה)

.

1988: פירוק צריף חדר האוכל (ארכיון צרעה)

.

שנות ה-60: בניית חדר האוכל הבנוי הראשון (ארכיון צרעה)

.

שנות ה-60: בבנייה (ארכיון צרעה)

.

שנות ה-60: בבנייה (ארכיון צרעה)

.

שנות ה-60: בבנייה (ארכיון צרעה)

.

1960: חדר האוכל הבנוי הראשון בתכנון אדריכל אריך ראש מבהיק בגגו הלבן (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

.

1965: ארוחה בחדר האוכל (ארכיון צרעה)

.

1965: רוקדים בחדר האוכל (ארכיון צרעה)

.

שנות ה-70: ארוחה (ארכיון צרעה)

.

1970: בחורה במטבח (ארכיון צרעה)

.

1978: הכנסת מכונת הכלים (ארכיון צרעה)

.

1978: הפעלת הבכורה של מכונת ניקוי הכלים (ארכיון צרעה)

.

שלושת שלבי הבנייה של חדר האוכל (מקור: אוסף אדריכל פרדי כהנא, בית העמק)

.

חדר האוכל הסופי לאחר שלושת שלבי בנייתו (מקור: אוסף אדריכל פרדי כהנא, בית העמק)

.

1985: הקמת האגף החדש של חדר האוכל (ארכיון צרעה)

.

1985: יציקת רצפת אולם חדר האוכל החדש (ארכיון צרעה)

.

1985: בבנייה (ארכיון צרעה)

.

1985: יציקות באגף חדר האוכל החדש (ארכיון צרעה)

.

סוף שנות ה-80: השולחנות ערוכים לארוחת חג באגף אולם האכילה בבנייה (ארכיון צרעה)

.

1992: קישוטי חנוכה (ארכיון צרעה)

.

1995: ארוחה (ארכיון צרעה)

.

1995: בחדר האוכל (ארכיון צרעה)

.

2002: במטבח (ארכיון צרעה)

.

2016:

.

חזיתו המערבית של חדר האוכל והמדשאה המרכזית: משמאל הבניין שהרחיב חריף ומשמש כאולם אכילה ומימין האגף שתכנן קורינלדי וכולל אולם מופעים פעיל ומעליו חדר אוכל ענק ולא גמור

.

האגף שתכנן אדריכל מוסה חריף ומתחתיו מועדון לחבר

.

מתחת לאגף השלישי יש אום גדול המקשר לכל-בו, מועדון לחבר ואולם מופעים

.

בפתח הכל-בו

.

סיפור פשוט

.

באולם המופעים

.

מראה כללי של האולם, רק את התקרה לא השלימו אף פעם

.

המשובים הגיעו מתיאטרון הקאמרי שבדיוק החליף לחדשים

.

חזית אגף המטבח

.

חזית צפונית של אולם האכילה שתכנן מוסה חריף

.

הכניסה הראשית בחזית צפונית

.

כניסה מודגשת בגגון בולט

.

תיבות דואר בחדר הצמוד למבואת הכניסה

.

מבואת הכניסה לחדר האוכל

.

קיר אמנות

.

אולם האכילה

.

משקיף על המדשאה המרכזית

.

שולחן ערוך

.

נוף

.

אמנות

.

מדרגות העולות לאולם חדר האוכל הגדול שלא הושלם

.

במדרגות

.

מסדרון פתוח

.

אולם האכילה הלא גמור

.

עקרונית משמש כמחסן אבל הוא שקוע כולו בצואת יונים

.

ארובות אור

.

(2) יד חריף

"חשבנו על משהו שינציח את השם של מוסה והלכנו בגדול", מספר האדריכל ויטוריו קורינלדי על 'יד חריף' – מרכז אמנויות אזורי שנבנה בקצה המזרחי של הקיבוץ (הבניין נחנך ב-14 לינואר 1988). "בכוונה המקורית העבודה היתה אמורה להיות הרבה יותר גדולה, ומה שבנו זה רק שליש. עבדתי על הפרויקט עם אדריכל נוסף – ארנולדו גרוסטיין – עולה מברזיל שעבד במחלקה לתכנון. אם הייתי עובד לבד, הייתי נותן לבניין אופי פחות מונומנטאלי כי התוצאה שנבנתה מדברת ברטוריקה גדולה. הבניין נשאר קטוע כי במקור אנחנו תכננו להמשיך אותו עם שני-שליש נוספים, שאם הם היו נבנים אז הפרופורציות שלו היו אחרות. בשלב מאוחר הוספנו עוד אגף, צנוע יותר אבל שונה". רגע לפני בניית הפרויקט כתב קורינלדי תיאור קצר של הפרויקט וסיים אותו במשפט שממנו עולה כי כנראה כבר אז הרגיש לא בנוח עם עיצוב הבניין ונדרש להציג טיעונים: "מעל לכל הוא ישאף שלא להיות 'אנדרטה' מליצית בולטת ביהירות בתוך הנוף, אלא ישתלב בו בטבעיות תוך התאמה טופוגרפית לשטח".

קורינלדי וגרוסטיין יצרו מבנה דו-קומתי עם חזית מרשימה הפונה דרומה אל נוף העמק, אך לא מורגשת בתוך הבניין עצמו. החזית מורכבת מלוחות בטון אנכיים וגבוהים, המהווים למעשה חלק משלד הבניין שתוכנן באופן מודולארי. לוחות אלה מקושרים בחלקם העליון במדפי בטון אופקיים, שיחד מצלים על פתחי החלונות המצויים בנסיגה גדולה מקו החזית. עיצוב הלוחות כך שיהיו בזוית ולא מקבילים זה לזה או לקרקע מונעים במידה מסוימת את הכבדות שיכלה להיווצר, מהלך עיצובי שבוצע בבניין דומה בחזותו – היכל הספורט ביד אליהו.

המייחד את תכנית הבניין הוא עיצוב המסדרון המרכזי החוצה אותו לכל אורכו בצורת רחוב. הודות לרוחבו, ניתן לערוך ברחוב הזה אפילו אירועים ולכן שולבה בו במה קטנה עליה יכולים להשקיף גם מהקומה העליונה. הרחוב מקושר משני צידיו לכיתות הלימוד השונות: חדרי מוסיקה, כיתות מחול, סדנאות אמנות וכדומה. האדריכלים ביקשו ליצור פה סוג של קארדו, קסבה, בזאר או פסז', כפי שבעצמם הציגו את הרעיון בטקסט קצר שפרסמו לקראת תחילת עבודות הבנייה. העיצוב מודרני ומותאם לתקופתו, כולל שימוש בצבע צהוב עז המודגש על רקע הבטון החשוף, וכן שימוש במנורות כדוריות שהיו אופנתיות מאד בתאורת גנים בשנות ה-80. בתכנון המקורי היה גם אולם עגול ובהמשך אגף נוסף שעוצב ברוח האגף שנבנה – אך שני אלה לא נבנו בסופו של הדבר.

.

פרספקטיבה של בית הספר שתכנן האדריכל ויטוריו קורינלדיוהוקם בצמוד ליד חריף (לא בקרתי בו)

.

דגם יד חריף – מרכז ללימודי אמנויות

.

הדגם המלא: לבסוף נבנה לפי התכנית המקורית רק החלק השמאלי

.

תכנית המבנה השלם שתוכנן ורק חלקו השמאלי נבנה

.

חזית יד חריף שבתחומי בית הספר האזורי בקצה הקיבוץ (חזית דרומית)

.

חזית דרומית

.

מדפי בטון אנכיים ואופקיים להגנה מקרני שמש ישירות

.

בחזית

.

כניסה ראשית בחזית מערבית

.

חזית מערבית

.

יד חריף

.

לוגו מבטון

.

חזית צפונית מגודרת…

.

בקומה העליונה

.

בקומה התחתונה: יש גם במה קטנה שעליה אפשר להשקיף מהמסדרון בקומה העליונה

.

כיתת אמנות

.

כיתת מחול

.

לוח זיכרון המציג בקצרה את קורות חייהם של מוסה חריף, אשתו ובנו שנהרגו בתאונת הדרכים בצומת כברי ב-1982

.

(3) סרעא / יער צרעה / יער הנשיא

במחנה הפליטים קלנדיה שליד רמאללה מתגוררת הקבוצה הגדולה ביותר של משפחות סרעא. אחרים גרים ביישובים אחרים בשומרון וחלק גרים בירדן. את העניין בסרעא שנחרבה עד היסוד לפני כמעט 70 שנה, עורר הקולנוען מיכאל קמינר, תושב קיבוץ צרעה שגדל באזור וחי בו ובחר ליצור סרט העוסק בסיפורו של המקום, מהלך שעורר הדים רבים.

עמר אלע׳בארי הוביל בין שרידי הכפר סיורים במהלכם גם קמינר סיפר את סיפורו. כיום שוכנים שרידי הכפר בליבו של יער צרעה המכונה גם יער הנשיא. לכבוד בסיורים הפיקה עמותת זוכרות חוברת המביאה כמה עדויות מבני הכפר. בעדויות אלה מתוארים החיים בסרעא וכן ימיה האחרונים וניתן לצפות והוריד אותה כאן.

השם סרעא משמר את שם הכפר הקדום ששכן פה ויתכן כי זה הכפר המוזכר בספרי הנביאים – צרעה, ממנו בא השופט שמשון.

ממפות ועדויות התושבים המופיעים בחוברת של זוכרות, עולה כי סרעא היה כפר מוסלמי שתושביו התפרנסו בעיקר מחקלאות. הוא הורכב משלוש שכונות, כשהבתים היו ברובם בתים בנויים מאבן ובוץ ושטח הכפר הבנוי לא עלה על 8 דונם. כפר קטן שערב מלחמת העצמאות היו בו בסך הכל 400 תושבים, כמחצית ממספר תושבי קיבוץ צרעה כיום. מול הגבעה שעליה שכנו בתי הכפר, הקים מוכתאר הכפר, עבדאללה אבו לטיפה, את ביתו שבלט היטב בנוף. בתו של המוכתאר, סארה עבדאללה מחמוד אבו לטיפה, נולדה בבית שעמד כאן ב-1943 וכיום היא מתגוררת בקלנדיה. מידי פעם היא מבקרת במקום ובתיאוריה המובאים בחוברת היא מספרת כי בבית המוכתאר הקומה התחתונה שימשה את בני המשפחה, בעוד הקומה העליונה עם המרפסת ממנה ניתן היה להשקיף על הנוף, שימשה לאירוח. לדבריה, לבד מבית המוכתאר הוקמו בתים נוספים על הגבעה, פשוטים יותר, בהם התגוררו שאר בני המשפחה, כמו זה שמופיע כאן למעלה בתמונה ליד צריף חדר האוכל.

ב-13 ביולי 1948 במסגרת "מבצע דני" סולקו אחרוני תושבי הכפר על ידי חיילי חטיבת הראל המהוללת ובתיו פוצצו (חלקם הוחרבו עוד בזמן הקרב), למעט הבתים שבנה המוכתאר ושימשו את חברי קיבוץ צרעה שבחרו להתיישב פה. ב-1967 הושטח כל שטח הכפר מתוך חשש שהעקורים ישובו לכפרם. כל הכפרים באזור זכו לגורל דומה היות ובאזור שכנה המושבה הר טוב. זו היתה מושבה מבודדת אותה הקימו יהודים מהגרים מבולגריה ותושביה סבלו לאורך כל השנים מהצקות והתקפות השכנים. סופה שננטשה ונחרבה ברגע שהבריטים עזבו את האזור. מיכאל קמינר, חבר צרעה מוסיף בנושא: "תושבי הכפר סרעה היו ביחסים טובים מאוד עם תושבי הר טוב והתארחו אחד אצל השני ולא תקפו אחד את השני. נכון שהיתה בשנה מסויימת מתקפה מצד חלק מתושבי הכפר דיר אבאן כלפי הר טוב, אבל רק הם [התקיפו], וגם זה לא היה לאורך כל השנים אלא רק בשנה מסויימת".

מה נשאר כאן? חוץ מבורות מים חצובים בסלע, שרידי קברים ואבני בניין, לא נותר אף בניין מהכפר. על שטח מבנה הקבר המיוחס לאלשייח' סאמת, הוקמו זוג מצבות המסמלות את מקום קבורתם של השופט שמשון ואביו (איפה האמא?). מבנה קבר נוסף שהוקם במרחק מסוים מהכפר הצליח להשתמר בשלמותו וכיום הוא מיוחס לדן בן יעקב ומשמש כאתר עלייה לרגל. בניין המוכתאר עבדאללה אבו לטיפה שהיה מבנה אבן דו-קומתי נהרס בשנות ה-70. "באחת השנים הגעתי לכפר ואז ראיתי שהבית שלנו הרוס. הם הרסו אותו ובנו במקומו חדר לשומר עליו תקרה מעץ עם מדרגות", מספרת בתו של המוכתאר בראיון שהופיע בחוברת. "עליתי למעלה, אפשר לשבת שם. כמה חבל שהרסו. אוי, למרות הכאב אני אהבתי ללכת לסרעא, הלוואי שנחזור לשם. אני מוכנה אפילו לגור שם באוהל, רק שיתנו לי לחזור. פעם ערבים ויהודים ידעו לחיות ביחד. אפשר".

.

שילוט בכניסה ליער צרעה

.

האורנים של הקק"ל ומתחתם שיחי הצבר של הפלסטינים

.

שביל המוביל לאתר בו עמד בית המוכתאר

.

צופה על עמדת תצפית (מוזנחת וסגורה למבקרים) שנבנתה על הריסות בית המוכתאר

.

באופן מוזר את בית המוכתאר הרסו ומהאבנים בנו מבנה קטן חדש שעליו הרכיבו תצפית מקורות עץ. משמאל מיכאל קמינר מדבר בסיור באתר

.

הכניסה למבנה

.

בתוך המבנה

.

גשר עץ מוביל אל התצפית שסגורה

.

הכניסה לתצפית חסומה

.

נוף 01

.

נוף 02

.

נוף 03

.

נוף 04

.

פסל

.

שלט

.

שלט

.

קבר השופט שמשון הגיבור ואביו שוכן במקום בו עמד מבנה קבר עתיק עם כיפה יפה

.

מצבות

.

נוף

.

מצבות

.

כאן שכן מרכז הכפר

.

בתי הכפר נמחקו עד חשיפת הסלע

.

שרידי בור מים עם רצפת פסיפס

.

שריד

.

אופנוען

.

נוף עצי אורן שנשתלו על ידי הקק"ל במבט מהמקום בו עמד מרכז הכפר

.

תודה לאדריכל ויטוריו קורינלדי, לנאוה שמואלי, ללז אושרי, לעמר אלע׳בארי, למיכאל קמינר ולארכיון יד טבנקין.

★

חדרי אוכל נוספים בהם הסתובבתי:

.

מסדה (דב גלט)

געש (מנחם באר)

גזית (חיליק ערד)

גלאון (חיליק ערד)

חוקוק (שלי ניסים)

רביבים (שלי ניסים)

החותרים (שלי ניסים)

רשפים (מנחם באר)

שפיים (עירא אפרתי)

שלוחות (לאון שרמן)

ברקאי (אברהם ארליק)

תל קציר (אילן בר אילן)

משמר דוד (אריך ראש)

ניר אליהו (שמשון הלר)

דברת (מרדכי זברודסקי)

משמרות (יעקב מטריקין)

גלעד (ארנונה אקסלרוד)

ברור חיל (ויטוריו קורינלדי)

כפר המכבי (שלמה גלעד)

דגניה א' (לאופולד קרקואר)

בית ניר (שמואל מסטצ'קין)

יד-מרדכי (שמואל מסטצ'קין)

עין הנצי"ב (נעמי יודקובסקי)

שער הגולן (שמואל מסטצ'קין)

כפר מסריק (מוניו גיתאי-וינרויב)

עין חרוד מאוחד (שמואל ביקלס)

גשר (שמואל ביקלס, ארנונה אקסלרוד)

כפר גליקסון (מרדכי זברודסקי, אמנון לוי)

חפצי-בה (ריכארד קאופמן ועירא אפרתי)

מעיין ברוך (ארטור גולדרייך ורחל ניסים)

נחל עוז (בנימין צ'לנוב, ויטוריו קורינלדי)

גבעת חיים מאוחד (אהוד שחורי)

גבע (אריה שרון, אמנון לוי)

כרמיה (שמואל מסטצ'קין)

גלגל (נעמי יודקובסקי)

מגן (שמאול מסטצ'קין)

יקום (שמואל מסטצ'קין)

נגבה (שמואל מסטצ'קין)

דורות (מרדכי זברודסקי)

בית גוברין (אמנון לוי)

געתון (מנחם באר)

שניר (מנחם באר)

גת (מנחם באר)

נווה איתן

כפר דרום

אלונים (שלמה גלעד)

ארז (אלכס קשטן וויטוריו קורינלדי)

בית אלפא (לאופולד קרקואר, אברהם ארליק)

צרעה (אריך ראש, מוסה חריף וויטוריו קורינלדי)

שער העמקים (יוסף אילדמן, מנחם באר, דן פלג)

אילות (שמואל ביקלס, ישראל גודוביץ, אלכס גרינבאום)

הצעות לחדר אוכל אפיקים (שמואל פובזנר, אברהם יסקי)

גדות, שמרת ואדמית (חנן הברון, מנחם באר ושמואל מסטצ'קין)

מגל ולהבות חביבה (שמשון הלר, שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד)

אור הנר, רוחמה (שמואל מסטצ'קין, אריך ראש וארנונה אקסלרוד)

משאבי שדה, שדה בוקר, סמר (רחל ניסים, שלמה גלעד, חיליק ערד)

בית זרע, שער הגולן וטירת צבי (מנחם באר, שמואל מטסצ'קין, לאון שרמן)

מגידו, עין השופט והזורע (חיליק ערד, אברהם ארליק, מוניו וינרויב ואל מנספלד)

כפר סאלד, עמיר, שדה נחמיה (עירא אפרתי, מנחם באר, אהוד שחורי/אפשטיין ובניו)

גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף (שמואל מסטצ'קין, מוסה חריף, לאופולד קרקואר)

עין דור, סאסא, איילת השחר (שמואל מסטצ'קין, חיליק ערד, מרדכי זברודסקי עם אריך ראש)

שדה נחום, חמדיה, אפיקים (שמואל ביקלס, שמשון הלר, ו. י. ויטקובר עם אריך באומן)

ראש הנקרה, עין המפרץ, לוחמי הגטאות (פרדי כהנא, חיליק ערד, נעמי יודקובסקי)

הסוללים, עין גב, גשר הזיו (מרדכי זברודסקי, דב קוצ'ינסקי, שלמה גלעד)

כפר עזה, גבולות ומגן (ויטוריו קורינלדי, חיליק ערד, שמואל מסטצ'קין)

מנרה, הגושרים, דן (רחל ניסים, נעמי יודקובסקי, שמואל מסטצ'קין)

משמר דוד, הראל ונחשון (אריך ראש, אברהם ארליק, חיליק ערד)

סער, חניתה, יחיעם (חיליק ערד, מרדכי זברודסקי, מנחם באר)

ברעם, כפר גלעדי, מצובה (אהרון אלבוים, ארנונה אקסלרוד)

גבעת השלושה וגם כתבתי עליו כאן (אריה שרון)

יזרעאל, כפר החורש (אדם אייל, פרדי כהנא)

כפר מנחם, רבדים וחצור (שמואל מסטצ'קין)

יגור (יוסף אידלמן ורבקה ורוברט אוקסמן)

נירים ואורים (אברהם ארליק, רחל ניסים)

גרופית ומבוא חמה (ארנונה אקסלרוד)

עין החורש (קובה גבר ואברהם ארליק)

צאלים (דוד בסט ויצחק חשמן)

שובל (שמואל מסטצ'קין)

נצר סרני (שמשון הלר)

כפר בלום (פרדי כהנא)

זיקים (מנחם באר)

כברי (חנן הברון)

מבוא גולן (חנן הברון)

יד חנה (ישראל גודוביץ)

נחשונים (אברהם ארליק)

גבעת חיים איחוד (שמשון הלר)

מעלה החמישה (ארטור גולדרייך)

שדות ים (קובה גבר וזיוה ארמוני)

תל יוסף (לאופולד קרקואר)

כרם שלום (ישראל גודוביץ)

עין גדי (שמואל מסטצ'קין)

חפץ חיים (מיכאל קראוס)

בחן ושוב כאן (אריך ראש)

בארות יצחק (לא ידוע)

נען (שלמה גלעד)

גונן (דוד בסט)

גינוסר (חנן הברון)

מזרע (אפשטיין ובניו)

גבעת ברנר (רוברט בנט)

רמת הכובש (מרדכי זברודסקי)

גזר – חדר האוכל האחרון (גבי גרזון)

★